פוסטים שתויגו בנושא: 'נאופוביה'

אם אין פוסטים, שיאכלו פלאגינים

יומני היקר,

יותר משבועיים חלפו ביעף מאז שכתבתי בך לאחרונה. לא, לא נעצרתי תחת צו איסור פרסום, למרות שזה כנראה הטרנד בימינו (אה, אני רואה שהפארסה נגמרה ומעצרו של אמיר מח'ול הותר לפרסום ברגעים אלה ממש.)

לא, עשיתי לביתי. הייתי עסוק למכביר בעיסוק חדש, מלהיב ומרתק, שבשאיפה גם יהיה משתלם יותר מתרגום מתישהו בעתיד (הקרוב, בשאיפה) ומבטיח אופק תעסוקתי רחב ומגוון ומספק יותר מעבודת הפרך במחצבות המילים של התרגום.

אני מעדיף לא להרחיב עד שתהיה לי לפחות ציפור אחת ביד, ברשותכם. בינתיים הותר לפרסום רק שהכיוון התעסוקתי הזה שלח אותי לחפור בקישקעס של וורדפרס, ושגיליתי כמה אני נהנה מזה.

להמשך קריאה »

אני אישית לא משתמש, אבל…

בנוסף להיותו פסיכיאטר, ירדן לוינסקי נטל חלק מרכזי בכמה מיזמים אינטרנטיים שהסבו לי (כמו להרבה אחרים) הרבה הנאה ועניין, שלא לומר הרחיבו את אופקיי, כגון אתר רשימות ובראש ובראשונה הקולקטיב המשובח, שקישר אותי להרבה חומרים מעניינים על הנפש האנושית, עידן המידע וכל מה שביניהם.

לאחרונה הוא נמנה גם על מקימי מרכז רזולוציה, שמציע טיפול פסיכולוגי בגישה שנשמעת (לי לפחות) קצת יותר עדכנית וגמישה מהאורתודוקסיה הפסיכולוגית-פסיכיאטרית.

אז כשירדן מבקש קצת עזרה מחברים, אהבת לינקים שתעזור לו להתקדם בגוגל כנגד כרישי SEO ממולחים, אני שמח להירתם.

ירדן ביקש גם, אם אפשר, לכתוב כמה מילים על פסיכיאטריה. זה בא לי טוב, לאור ההצעה הידידותית שקיבלתי ממש הבוקר מאדם אהוב לשקול, אולי, היוועצות בפסיכיאטר.

להמשך קריאה »

פנים אל מול פנים עם החמאס (בערך), בטוויטר

בעוד כל מיני דינוזאורים נאופובים כדוגמת ירון לונדון מספרים לנו, ובעיקר לעצמם, שטוויטר זה מין קטע כזה של בזבוז זמן שמספרים בו מתי חרבנתי ומה אכלתי…

…אני מוצא את עצמי בשיחה מרתקת עם עלי אָבּוּ-ניעמֵה שהוא, עד כמה שהצלחתי לדלות, אמריקאי ממוצא פלסטיני שתומך במה שנקרא "הקו התקיף", מהלל את החמאס ותוקף קשות את אבו מאזן המשת"פ.

להמשך קריאה »

למה מי מת? הפרטיוּת.

זה התחיל בבדיחה שהפכה לחפירה קטנה בתגובות אצל דאלי, ולפני שכולנו ניפול שם לבור אני מעביר את המחשבה החצי-אפויה הזאת לכאן.

טוב נו, אני עושה את זה כדי להעביר אחורה את פדיחת הפוסט הקודם.

.

דאלי ביקש מהקוראים שלו בקשה פשוטה: אנא הזדהו, ספרו קצת על עצמכם.

אצלי (ולא רק אצלי) הבקשה הזאת עוררה רתיעה אינסטינקטיבית, אם כי ראיתי שהיו קוראים שנענו לה בהתלהבות.

.

להמשך קריאה »

שקט, יורים (ומסננים אתרים)

הרעש המסוים שעוררה האיוולת האחרונה מבית היוצר של ש"ס+נבחרינו+דרושות הוחרש מיד תחת רעמי הירי. המוזות שותקות עד יעבור זעם, כמו שמאבחן הופמן בפוסט מעניין. אפילו בבלוגוספירה ההתייחסויות היום דלילות (ממה שראיתי לפחות), בטח בהשוואה לקרנבל הצבעוני והרועש שהתחולל כשהצעת החוק עלתה לראשונה. בכלל לא בטוח שזה מקרי. אני לא אתפלא אם השועלים של ש"ס ביצעו מחטף מתוזמן היטב רגע לפני שנכנסים למצב מלחמה. (היו דיבורים על הפגנה ביום שישי; אני חושש שבימים מדממים אלה, הפגנה נגד צינזור פורנו סינון אתרים תיתפס כנהנתנות מנותקת).

.

להמשך קריאה »

הקרב על אמצעי התקשורת

אם אתם קוראים עוד בלוגים חוץ מזה, בטח שמתם לב לתסיסה בבלוגוספירה בעקבות הצעת חוק מס' 892, הידוע בשמות "חוק הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים" או פשוט "חוק הצנזורה על האינטרנט". הצעת החוק, של ח"כ אמנון כהן מש"ס, קוראת להפעלת מערכת זיהוי ביומטרי (כלומר זיהוי פיזי, כמו טביעת אצבע או קרנית העין) שתסנן את המעוניינים להיכנס לאתרי אינטרנט למבוגרים (הימורים, סקס ואלימות). מעבר לפגיעה הברורה בחופש המידע והביטוי, החוק הזה יאפשר (יחייב, בעצם) בניית מאגר מידע מקיף ומפורט על הרגלי הגלישה של כולנו.

.

להמשך קריאה »

נאופוביה: על סכנות באינטרנט ופחד מחידושים

פרופסור טימותי לירי נודע (לשמצה?) בעיקר כ"גורו הLSD " של ההיפים, ולאור זאת אף זכה בתואר "האיש המסוכן ביותר באמריקה" מטעם הFBI . אפילו בחנויות ספרים אזוטריות הספרים שלו מאוחסנים במדף "ספרות סמים", אבל מי שקורא בהם קצת מבין שסמים משני-תודעה היו מבחינת לירי רק אמצעי (רב עוצמה אמנם) אחד מני רבים להשגת המטרה – מהפכה תודעתית.

.

חוץ מסמים, לירי בחן בהתלהבות אמצעים נוספים: בתקופת המסעות לחלל בשנות השבעים הוא התלהב מהעובדה שאחוז גדול מהאסטרונאוטים חוו "מצבי תודעה משתנים" (או "חוויות מיסטיות") באפס כבידה. הוא פיתח תיאוריה [יש גם תרגום לעברית; כבוד] שלפיה היציאה מכוכב-הרחם לחלל תאפשר קפיצת מדרגה באבולוציה של התודעה. בשנות השמונים הוא הבין שהכיוון לצעד הבא אינו החלל החיצון אלא החלל הקיברנטי. בהתאם לכך ערך מחדש את ספרו שעסק בפסיכולוגיה של עידן החלל, Exo-Psychology , והתאים אותו לעידן המידע תחת השם Info-Psychology . לירי חקר את האפשרויות הפסיכולוגיות הגלומות בתקשורת ממוחשבת ובמציאות מדומה. הוא ראה באמצעי התקשורת, כל אמצעי תקשורת, הרחבה של מערכת העצבים הפרטית, וחזה השפעות מרחיקות-לכת לרשת עולמית המאפשרת למוח האנושי לקלוט שפע עצום של מידע וליצור קשר עם אנשים ברחבי העולם לפי בחירתו. ראיתי פעם סרט בערוץ 8 שבו הוא יושב עם מצלמת רשת ועורך וידיאו-צ'אט עם קן קיזי, עוד אחד מהאבות המייסדים של המהפכה הפסיכדלית, ושני הקשישים המקומטים מתלהבים כמו ילדים. "זה בדיוק מה שחלמנו עליו", אומר לירי לקיזי. מרוב התלהבות הוא הכריז בתחילת שנות התשעים ש"מחשבים הם האסיד של העשור שלנו".

.

להמשך קריאה »

כל אחד הוא מדורת שבט קטנה, וכולנו אור איתן

רק אתמול כתבתי: "הזקנים עוד נלחמים על מוקדי הכוח וצמתי השליטה הישנים, ואחר כך מופתעים תמיד."

והנה שתי כתבות מדה מארקר של היום, שממחישות את התהליך:

1. עמי אראל, יו"ר סלקום, מחפש נואשות תכנים לדור השלישי של הסלולרי ואומר על חברות הטלוויזיה למיניהן:

"הן לא מכירות את הלקוחות שלהן כיוון שמדורת השבט כבר מזמן לא קיימת."


2. ועוד מאותו כנס ("פסטיבל הקולנוע והטלוויזיה בראש פינה", שזוכה במארקר לכינוי "פסטיבל שירי דיכאון") - אבי ניר, מנכ"ל קשת, מבכה את אובדן ההגמוניה:

"אנחנו רוצים שיימשך המצב שלפיו 40% או 50% מהציבור שצופה בטלוויזיה בערב יצפה בערוץ 2, אבל הסביבה היום יוצרת אלטרנטיבות. היום, הצרכן יכול לראות וידיאו ולהיחשף לתכנים גם במחשב וגם בסלולר. במצב הזה, התוכן נע בין הפלטפורמות, וזה שינוי דרמטי במודל הצפייה ובמודל ההכנסות. אנחנו צריכים לקחת אותו לטובתנו."


מה שהוא לא מבין זה שהצרכן יכול לא רק "לראות וידיאו ולהיחשף לתכנים גם במחשב וגם בסלולר", אלא גם ליצור את התכנים האלה. אבי ניר ועמי אראל עוד נלחמים על צרכני תקשורת, ולא מבינים שהיום אף אחד לא צריך לחכות שיגאל שילון ישדר את סרט הפספוסים שלו, אלא יכול פשוט להעלות אותו ליוטיוב.

זה לא אומר שהם ייכנעו בקרוב. אבל ככל שהשידורים בטלוויזיה יהיו פחות נסבלים, עם יותר הפסקות פרסומות וחסויות ופרסום סמוי, הצעירים יצביעו במקלדות וילכו לחפש (וליצור!) את התכנים שהם אוהבים, בזמן ובקצב שמתאימים להם. לא בטוח שיהיה טוב, אבל אין ספק שיהיה מעניין.

[יאללה, חזרה לעבודה.]