פוסטים שתויגו בנושא: 'מלחמה ושלום'

ג'ון דוליטל, בודהיסאטווה [סיפורי זן לילדים #2]

הפוסט הזה מתבשל אצלי בראש כבר יותר משנה, והיה בעצם מקור ההשראה לסדרה כולה. אבל תמיד היו דברים בוערים יותר לכתוב עליהם, והוא חיכה בסבלנות של נזיר זן לימים רגועים יותר. איכשהו לא נראה לי שיגיעו ימים רגועים יותר בקרוב, אבל הפוסט כבר כל כך בשל, שאם לא אקטוף אותו הוא יירקב.

המרמיטה היתה הראשונה שהקריאה לזוֹזוֹ את דוקטור דוליטל בהמשכים, לפני השינה, מתישהו לקראת גיל ארבע. התגובות הנלהבות של שתיהן דרבנו אותי לנסות גם, ולהתאהב. בימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומה של ההקראה הרביעית או החמישית, ועוד לא נס לחו.

להמשך קריאה »

Monday Bloody Monday

כבר לפני שעתיים הבטחתי בטוויטר שאני מתנתק ועובר לבכי אנלוגי ישן וטוב, אבל רק כשפתחתי את תיבת הפוסט התחילו הדמעות לזלוג. כנראה שהבלוג פיתח כוח תירפויטי.

אני לא רוצה לעשות סדר במחשבות שלי. אין לי שום כוונה לשטוח פה תזה מסודרת על מה שהיה צריך לעשות, ובטח שלא אכנס לוויכוח על מה בדיוק קרה, ומי פתח באלימות והאם היה נשק חם על הספינות. זה לא ממש חשוב.

זה לא ממש חשוב, כי מדינה ריבונית שרוצה להתמודד עם פעולת התנגדות שמתיימרת להיות בלתי-אלימה, לא עושה את זה בארבע בבוקר, בשעת הגנבים, עם לוחמי קומנדו רעולי פנים שמשתלשלים בחבלים ממסוקים.

להמשך קריאה »

זוהי עונת ציד

[הערה מנהלתית: יצא 1,800 מילה1 בלי שום כוונה תחילה. מוזמנים לרפרף בנוהל השגור. קטעי מפתח הודגשו לנוחותכם.]

אתמול לפנות ערב נפרדתי מילדיי, ששיחקו בבטחה וברווחה בחצר הנקייה והמטופחת, נסעתי עשר דקות (ועוד בשעת עומס יחסית) והגעתי לעולם השלישי, למקום שבו אנשים חיים כבר שישים שנה בזבל, פשוטו כמשמעו – בלי ביוב, בלי חשמל מסודר ובלי שיפנו להם את הזבל אף פעם.


…הטרף הוא עוד בית

של יונה המנסה לשרוד תחת שלטון העיט.


 להמשך קריאה »
  1. כולל הערות שוליים []

אינטרלוד תרבותי

מה, איך כבר נהיה חמישי בערב?

את השורה הזאת התחלתי לכתוב לפני שלוש שעות בתשע הערב, כשניסיתי להכריח את עצמי לשבת ולכתוב את אחד מהפוסטים שהתנסחו לי בראש כל השבוע, ונדחקו למגירה שאיימה להתפקע עלי כל פעם שהצצתי בה. אולי זאת חדוות הוורדפרס, אולי תחושת בהילות לנוכח הבקיעים המתרחבים, ואולי סתם התמכרתי לתקתוק הקאונטרים של FireStats – אבל אני נתון לשטף של נושאים, רעיונות, ניסוחים, פסקאות, תיזות ותימות, והכל מתערבב במגירה שבראש לבלי התר…

להמשך קריאה »

אל מול אומה גוועת

-אבא, איפה היית כשישראל הפכה למדינה מצורעת, כשהפאשיזם והגזענות קרעו את המסכות והפסיקו להתנצל? מה עשית מול הדיכוי, סתימת הפיות, האלימות הגוברת, ההתדרדרות הכוללת? [היכנסו לאתר חדשות; בחרו כותרת, כל כותרת; רואים?] מה עשית כדי למנוע את החורבן? מה, גם אתה הסתערת בצרחות על חנות בגדים? צהלת כשערס מנומס ניצח ערס גס בתוכנית גלדיאטורים? או אולי עקבת בנשימה עצורה אחרי המרוץ הצמוד של ברצלונה וריאל לאליפות?

להמשך קריאה »

פנים אל מול פנים עם החמאס (בערך), בטוויטר

בעוד כל מיני דינוזאורים נאופובים כדוגמת ירון לונדון מספרים לנו, ובעיקר לעצמם, שטוויטר זה מין קטע כזה של בזבוז זמן שמספרים בו מתי חרבנתי ומה אכלתי…

…אני מוצא את עצמי בשיחה מרתקת עם עלי אָבּוּ-ניעמֵה שהוא, עד כמה שהצלחתי לדלות, אמריקאי ממוצא פלסטיני שתומך במה שנקרא "הקו התקיף", מהלל את החמאס ותוקף קשות את אבו מאזן המשת"פ.

להמשך קריאה »

דְהוּני בּאבּא בוער שנית

זה לא בדיוק קטע לבלוג (למרות כותרת המשנה המתחכמת "לייב בלוגינג אנלוגי" שנגנזה), אלא יותר סיפור אוטוביוגרפי "קצר". אני מפרסם אותו פה בהיעדר במה מתאימה יותר, אבל אם מישהי מכירה מישהי שעורכת/מפיקה אנתולוגיה של סיפורי צעירים ישראלים בהודו ו/או על סמים: צרו קשר, בא לי החשק פתאום.


Extended Twit Version:

Spent last night camping with my 4 YO; she fell asleep at 20:00 and I had the whole evening to sit by the fire like the dhuni-baba I used to be #Shanti_In_Suburbia

.

להמשך קריאה »

"שלא תשתה לי שם מָרינוֹל!"

איכשהו, השתחרר לי הקפיץ של הג'אנקי.

.

זאת לא רק המתינות היחסית בשימוש, והכמות שירדה לקופסה בשבוע.

(בהנחה שיש חשיש, ועל כך בהמשך.)

זה לא רק שהפסקתי לגמרי לעשן פארש,

או לרצות לעשן פארש.

.

זאת ההתפוגגות המסתורית של החרדה הקיומית מהמחשבה שלא יהיה לי "חומר".

זאת הירידה ברצון התמידי לגלגל עוד אחד.

זה אובדן הלגיטימציה העצמית לתרגם "קריז" להתקף זעם.

.

להמשך קריאה »

אבל, על חוף ירדן, כמו מאומה לא קרה

אם הנושא החם של ישרא הוא אינדיקציה למשהו, הרי שיוסי גורביץ' צודק בטענתו שהציבור הישראלי אדיש למתרחש באירן. נכון לרגע זה, שלושה פוסטים בלבד מופיעים בנושא "טהרן בלהבות", ביניהם אחד שלי ואחד ששמו מתמצת כנראה את ההתייחסות הישראלית לעניין: "טהרן בלהבות? מצוין!"

להמשך קריאה »

כיף לבנוני על הבוקר (וגם קצת נחת מאיראן)

כמעט אף פעם אני לא פותח את הניוזלטר היומי של ניו-יורק טיימס,* אבל הבוקר זה השתלם:

חגיגה דמוקרטית במזרח התיכון.

להמשך קריאה »

« העמוד הקודםהעמוד הבא »