פוסטים שתויגו בנושא: 'כדורגל'

מסירת הידע

השליחים ממערכת סיריוּס מיזגו את תבונותיהם העילאיות לסיעור מוח.

מצב הרוח היה קודר, ככל שאפשר להיות קודר כשאתה מחובר למרקם האינסופי של הקיום, שבו כל דבר מחובר לכל דבר אחר ברשת של קשרי גומלין עדינים.

"שום דבר שעשינו לא ממש עזר," אמר אחד הקולות שריחפו בתודעה הקולקטיבית.

"הם מתעקשים לא ללמוד."

"כל כך הרבה חידושים חשיבתיים – תורת המערכות המורכבות, קוואנטים, שמאנטים… אבל זה לא באמת משנה את החשיבה הקמאית שלהם."

"מה חדש בזה? הרי שלחנו להם את הבסיס לפני 2500 שנה. האידיוטים לקחו את האצבע שהצביעה על הירח וסגדו לה."

"והרגו את רוב ההתגשמויות ששלחנו להטיף להם."

"כל הקטע הזה של נביא זעם בשער העיר זה כבר פאסה לגמרי."

"גם טכנולוגיות התקשורת החדשות לא עזרו. כל אמצעי להרחבת המודעות שהם מקבלים, הם מנצלים אותו לעוד הסחות דעת."

"רגע, אולי עלינו על משהו. אולי אנחנו צריכים להגיע אליהם דרך ההסחות האלה שהם כל כך אוהבים."

"אם רק היתה דרך להשתמש במשחקים האלה שלהם כדי להמחיש להם את כל האמיתות הנאצלות, את התועלת שגלומה בשיתוף פעולה נטול אגו, את עוצמתו של השלם העולה על סך חלקיו, כל היאדה יאדה יאדה הזה שלא עובר בתקשורת המילולית המוגבלת שלהם…"

"רגע, אולי יש דרך. צריך למצוא משחק שנפוץ בכל רחבי הפלנטה הזאת, משהו שהוא שפה אוניברסלית שכולם מתחברים אליה."

"…משהו שלא צריך בשבילו מילים. במקום להסביר להם איך זה אמור לעבוד, פשוט נראה להם איך זה עובד. שוב ושוב ושוב. פעמיים בשבוע אם צריך. עד שהם יקלטו שזה לא רק יותר יפה, אלא גם יותר יעיל."

"יש לי! יש לי!"

להמשך קריאה »

צונאמי ציוני

בסוף השבוע כמעט כתבתי פוסט פוליטי.

בשישי לקראת חצות, בתום יום שמהל משפחה ועבודה בניסיון נואש לרדוף אחרי הזנב של האוברדרפט המשתולל, התגלגלתי איכשהו לטור האחרון של סייד קשוע, אשף האישי-הוא-הפוליטי. קראתי אותו בעיניים נפוחות מעייפות, ולפני שכיביתי את המחשב עוד עברתי על הטוקבקים.

הלכתי לישון, אבל משהו שם הציק לי, התגלגל במחשבתי והתנסח כעוד פוסט היפנוגוגי בעודי שוכב במיטה ומנסה להירדם.

בשבת בבוקר לקחנו את הילדים למוזיאון ישראל. המרמיטה רצתה. אותי הצירוף "מוזיאון ישראל" מחזיר ישר לבנדיקט אנדרסון, גיבור האקדמיה האנטי-ציונית שטורד את מנוחתם של בריוני אם תרצו, שהסביר בקהילות מדומיינות את התפקיד שממלא המוזיאון בהטמעת הקשר בין הלאום המודרני והשיוך ההיסטורי (המדומיין, כאמור) שלו לשורשיו הנצחיים.

להמשך קריאה »

טיקי-טאקה* [כדורגל, ואיזה כדורגל!]

ברצלונה במשחק בית בליגה. שלושה ימים אחרי המשחק האפּי והתיקו הדרמטי מול ארסנל; שלושה ימים לפני הגומלין; שבוע לפני האל-קלאסיקו, מול הכלבים הפאשיסטים אצלם בברנבאו, שעשוי בהחלט להכריע את המרוץ הצמוד לאליפות.

להמשך קריאה »

אינטרלוד תרבותי

מה, איך כבר נהיה חמישי בערב?

את השורה הזאת התחלתי לכתוב לפני שלוש שעות בתשע הערב, כשניסיתי להכריח את עצמי לשבת ולכתוב את אחד מהפוסטים שהתנסחו לי בראש כל השבוע, ונדחקו למגירה שאיימה להתפקע עלי כל פעם שהצצתי בה. אולי זאת חדוות הוורדפרס, אולי תחושת בהילות לנוכח הבקיעים המתרחבים, ואולי סתם התמכרתי לתקתוק הקאונטרים של FireStats – אבל אני נתון לשטף של נושאים, רעיונות, ניסוחים, פסקאות, תיזות ותימות, והכל מתערבב במגירה שבראש לבלי התר…

להמשך קריאה »

לה ז'וגו פדריטו [מבזק כדורגל]

אחרי העונה הקודמת, החלומית, נראה בחודשיים האחרונים שבארסה מתקשה להתמודד עם כובד הציפיות והתארים.

(תארים במובן titles, אבל גם adjectives)

.

זלאטן דווקא השתלב יפה וחלק יחסית, והוסיף עומק ועוצמה בהתקפה, אבל נדמה היה שבכל פעם שמסי מקבל את הכדור עוברים לו בראש המבצעים המדהימים מהעונה הקודמת, והוא נתקף פיק ברכיים.

בהגנה, לצד קירות בטון יצוקים כמו פיקה ופויול, השתלבו שחקנים חדשים שעוד לא לגמרי מצאו את עצמם, והתוצאה היתה ספיגת גולים מביכים שנבעו מחוסר תיאום.

בקישור, פציעה ארוכה ומעיקה של אינייסטה השאירה את צ'אבי קצת בודד ואבוד, למרות תקופה טובה של קייטה שנגח כמה שערים חשובים.

.

באופן כללי, נראה היה שהקבוצה נתקפת רפיון, והפער בין ביצועי העונה שעברה לנוכחית התרחב והעיק יותר ויותר – גם על השחקנים, מן הסתם. זה התחיל גם להתבטא בתוצאות: שתי תוצאות תיקו מבאסות בליגה שהביאו לאובדן המקום הראשון לטובת הכלבים הפאשיסטים ממדריד, ושני משחקים אומללים בליגת האלופות, מול קאזאן האלמונית מרוסיה (הפסד ותיקו), שהביאו את אלופת אירופה אל סף הדחה מהמפעל בשלב המוקדם (!).

.

להמשך קריאה »

אבות אכלו קרויף ושיני בנים אינייסטה

ישבתי אצל חאג' אתמול, אחרי שבארסה קרקסה את ריאל (הידועה אצלנו בקלוּבּ בכינוי החיבה "הכלבים הפאשיסטים") בתצוגה שהתעלתה על חלומותינו הוורודים ביותר. "אנחנו עוד נספר לנכדים שלנו שראינו את המשחק הזה" אמר חאג', ואחרי זה רק מלמל שוב ושוב "שש-שתיים על ריאל בבֶּרנָבֶּאוֹ, אתה קולט?"; אצלי בראש התנסח פוסט כדורגל הארדקור שיפאר וירומם ויקלס וישבח את קבוצת החלומות שלי, הקבוצה שחרתה על דגלה את הכדורגל היפה, ומשחקת קבוצתי ומהיר ופתוח וטכני והתקפי בלי תירוצים, בלי חישובים ציניים וכמעט בלי "עבירות חכמות". וכשזה מתחבר לה זה נראה כמו שילוב חדש של שחמט ובלט וקונג-פו וביליארד ותנועה צורנית עם כדור ובלעדיו. בואו אל הקרקס הגדול של בארסה.

.

להמשך קריאה »

ההימור שלי למשחק בין ויסלה קרקוב ובית"ר י-ם שהסתיים זה עתה

מחר בבוקר (או אפילו עוד הלילה)

באחד ממדורי הספורט

איפשהו ברחבי העיתונות המודפסת והמקוונת

תופיע הכותרת

האסטה לה ויסלה

.


.

תקציר המשחק: עד הדקה העשירית הצלחתי לשכנע את חבריי לשלישיית החוד שהרצון לראות את ברצלונה בארץ לא מצדיק את חשיפת הרגליים העדינות של זאטוטי בארסה למלתעות הכיסוחים האימתניים של עידן טל (תוציא לו אדום כבר!) וחבר מרעיו. רק זה חסר לנו, שבוז'אן או אינייסטה יושבתו לשלושה חודשים בגלל כניסה פרועה ומיותרת של איזה בית"ריסט. רבאק, אפילו 4 דקות לסיום, בפיגור של ארבעה שערים, הם לא מסוגלים להפסיק לכסח.

להמשך קריאה »

And a Magickal Summer Solstice to All

לפעמים

צריך

כנראה

לתת

לחיים

לזרום

בלי

לעצור

לתעד.


(בינתיים תקראו על המסע המופלא לסיווה. כל מילה נוספת מיותרת.)

להמשך קריאה »

המשחק המכור של ערוץ הספורט

כן, כן, פוסט על טלוויזיה, ועוד על שידורי ספורט בטלוויזיה. כאילו אין בעולם צרות גדולות יותר.* ובכל זאת, על מעשה הנבלה שעשה ערוץ הספורט אתמול אי אפשר לעבור בשתיקה. פשוט יריקה בפרצוף של המנויים שמשלשלים לכיסו טבין ותקילין מדי חודש בחודשו.

.

להמשך קריאה »

איך הפסקתי לאהוב והתחלתי לפחד מאוסלו (מוקדש לנבחרת השלום)

התחלתי כבר לנסח פוסט שיוקדש לעלייתה ונפילתה של המעורבות הפוליטית שלי בין מלחמת לבנון הראשונה לשנייה, אבל החלטתי לוותר על הטרחנות ועל הרצון להצטדק, ולהתמקד באנקדוטה אחת, שנוגעת גם למשחק שהתקיים הערב בין ריאל מדריד ל"נבחרת השלום" הישראלית-פלסטינית (ד"א, נגמר 8-0, אני אשמור אתכם במתח ולא אגיד למי).

.

להמשך קריאה »

העמוד הבא »