בסך הכל רציתי לראות קצת סופרנוס לפני השינה. זאת סדרה כל כך מופתית, שאני מוכן לסבול אפילו את העובדה שבערוץ 2 כל פרק בן 40 דקות נמשך כמעט שעה וחצי, מרוב פרומואים ופרסומות שדוחפים באמצע (אולי בגלל זה קוראים לו ערוץ 2? כי כל תוכנית נמשכת פי שניים מאורכה המקורי?).

כך שאיתרע מזלי לראות איזה 20 פעם את הפרומו לתוכנית כלבוטק שתשודר היום.

כלבוטק, כידוע, היא חלוצת הז'אנר של תוכניות "כלב השמירה" בטלוויזיה שלנו. אבל להווה ידוע, לכל מי שעיניו בראשו, שכלב השמירה הזה מטפל לכל היותר בפודלים ועכברושים למיניהם – כל מיני נוכלים קטנים ועלובי חיים וחומוסאים עם קוליפורמים. רפי גינת לא מעז להתעסק עם המושחתים הגדולים באמת, אלה שמחזיקים את המדינה בביצים, אלה שמקבלים מענקים ממשלתיים כדי לגנוב לנו את המשאבים ולזהם לנו את הסביבה. ולא, אני בכלל לא רומז שזה קשור באיזושהי צורה לקשרים הקרובים שאין לרפי גינת עם בעלי הון מסוגם של האחים עופר. מה פתאום.

אז התוכנית שתשודר היום עוסקת, כמסתבר, בזוג נוכלים שגזלו סכומי כסף מכל מיני פראיירים. עד כאן הכל כרגיל. אבל אחרי אי אילו צפיות בפרומו שמתי לב למשהו קצת צורם באופן שבו גינת הציג אותם. הפרומו הלך ככה בערך:

הם צעירים, נועזים, מאוהבים... 
ומוכנים לעשות הכל בשביל החיים הטובים.

אז מה בעצם הבעיה פה, רפי? החבר'ה האלה נשמעים כמו התגלמות החלום הקפיטליסטי. זה נראה כמו חומר גלם לסרט הוליוודי. וכדי להוסיף חטא על פשע, גם השפה הטלוויזיונית של הפרומו (העיצוב, הפסקול) הזכירה לי יותר מכל את הסרט בוני וקלייד.

זאת דוגמה קטנה, שולית כמעט, ליחס הדו-ערכי (שלא לומר מתחסד) של התקשורת הישראלית לעבריינים. הפרומו הזה, שבא לקלל ונמצא מברך, חושף את הדו-פרצופיות של מעצבי דעת הקהל, שמוקיעים בלשון פלצות את הפשע המאורגן, ובמקביל הופכים עבריינים לגיבורי תרבות. זוג הנוכלים שייחשפו הערב בכלבוטק לא שונים הרי במהותם מהאחים עופר, או מכל שפוט אחר של הקפיטליזם הדורסני ש"מוכן לעשות הכל בשביל החיים הטובים". רפי גינת לא יכול לגנות אותם, לא באמת, הוא יכול רק להזהיר אותנו שלא נהיה פראיירים, שלא נתפתה לעסקאות בשטח, שלא נסמוך חס וחלילה על אנשים אחרים, אחרת גם אנחנו נמצא את עצמנו מתראיינים עם פרצוף מפוקסל ומספרים איך גזלו מאתנו את חסכונותינו, ונהיה למשל ולשנינה בעיני כל עם ישראל. הפשע האמיתי, לפי התוכניות האלה, הוא לא להונות אנשים אלא לצאת פראייר.

ואם כבר אתה דופק את המערכת, הן רומזות לנו בקריצה, אז כדאי שתעשה את זה בגדול. ככה תקבל כתבות מעריצות במוספי הכלכלה, במקום להיחשף בתוכניות הצרכנות.

ולקינוח, אם כבר דיברנו על בוני וקלייד, קטע מייצג מתוך סרט משובח ומפתיע שחושף משהו מהדו-פרצופיות המדוברת. גם להוליווד מתפלקות מדי פעם פנינים חתרניות. (הסרט המלא זמין ביוטיוב, דרך אגב.)