בעצם, בראייה מפוכחת (שלא לומר סחית), בעולמנו התחרותי (שלא לומר את מילת הק' הארורה, כי זה לא קשור לקפיטליזם, זה התחיל הרבה קודם, בשחר האבולוציה) אין שום יתרון משמעותי לצניעות, חמלה, ספקנות, מתינות וכל שאר המידות הטובות. כלומר, יש יתרונות פה ושם, אבל הם בטלים בשישים מול החסרונות. ספקנות, למשל, אולי תמנע ממך לעלות על נתיב שגוי, אבל לא בטוח שתעלה אותך על הנתיב הנכון. דורסנות, לעומת זאת, תעביר אותך מהנתיב השגוי לנתיב הנכון בצורה יותר חלקה, ועם המומנטום לצידך. העולם שייך לתוקפנים, לתחמנים, לנחרצים, לרהבתנים, לבטוחים בעצמם, למלאים בעצמם, לממתגים את עצמם.

נבואת זעם

לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא דוגמאות לאמת הלא-נוחה הזאת. מספיק לפתוח את העיתון הקרוב אליך בעמוד אקראי – ולא משנה אם במדורי הפוליטיקה, העסקים, או אפילו התרבות.1 הסיכוי למצוא שם מישהו שהגיע לאן שהגיע בצניעות ובענווה הוא, בהערכה גסה, אחד לשישים. איזה עילוי אחד בדורו. (אולי הוא, היתכן?)2 השאר, רובם ככולם, הם אלה שיודעים למכור, אלה שיודעים לדחוף ולהידחף, אלה שיודעים לקחת. המקום היחיד שבו מעלים על נס צניעות וענווה הוא מדור ההספדים.

כפי שסיכמה היטב פרסומת לאקונומיסט:

The Meek Shall Inherit The Earth

(but not the mineral rights)

מה אמרתם? ממתי עיתון הוא אמת מידה למשהו? וואללה, כמה אולד-מדיה מצידי, סליחה.

רגע, ובאינטרנטים, בפייסבוק ובטוויטר, שם זה המקום שמתגמל ענווה, ספקנות, מתינות, התעמקות, חף מאינטרסים פוליטיים ושיווקיים?

הצחקתם את חורימבה אלון עוזיאל ג'ודי [YOUR MEME HERE]

*  *  *

אין בכך בכדי לרמוז שאני חוזר ב(יצחק)תשובה והופך לטורף אכזרי. ולו רק כי אני לא יודע איך, אין לי את המבנה הנפשי לזה. מה שמביא אותי למסקנה העגומה(?) שלא אני בחרתי בפרקסיס הבודהיסטי, אלא הפרקסיס הבודהיסטי בחר בי. זה לא שהבודהיזם מתאים לי, אלא אני מתאים לו. ברירת מחדל, מה שנקרא. ומכאן אפשר להסיק שכל הדיבורים על כיבוש האגו ושינוי האישיות באמצעות תרגול הם חרטא ברטא. כל מה שהתרגול יכול לעשות הוא להרגיל אותי להיותי טיפוס שהתרגול מתאים לו; כי אם לא היה מתאים, לא הייתי מתרגל, ולא הייתי מתרגל.

ועל הרקע הזה אפשר אולי להגג על המשמעות הפסיכולוגית שמאחורי כל הסיפורים על האותות והמופתים, כמו החלומות של אמו של הבודהה לפני הולדתו, או שלושת החכמים והכוכב הזורח שליוו את הולדת ישו. אולי המסר הוא שהם לא נהיו מה שהם נהיו, אלא פשוט נולדו ככה.

(ועל הרקע הזה אפשר אולי להבין גם את הכמיהה הרווחת בחוגי הריינבו ושות' לקטסטרופה טכנולוגית, לאפוקליפסה שתשבור את הכלים ותשנה את חוקי המשחק. חכו חכו, אנחנו ממלמלים בעודנו ממיינים קומפוסט ומלקטים חובזה, יום יבוא והפרדיגמה תשתנה, התודעה תשתחרר, המסה הקריטית תצטבר, הנפט ייגמר, הטבע ידבר, ואז המיומנויות שלנו יהיו שוות יותר. יום יבוא, כבר 2,500 שנה אנחנו מחכים שהוא יבוא.)

לך תזדיין, בודהה. לך תזדיין, ישו. פראיירים לא לומדים, רק מספרים לעצמם שהגיעו להארה.

demotivational posters

ובינתיים, בסמסרה:

אצלי הכל בסדר, תודה.

משיל הרגלים ישנים ומאמץ חדשים בקצב של טורבינה קארמטית. For all it's worth.

נבואת נחמה
לא אשכח
תהום
ואותך
קוראת לי לחזור

.

  1. פעם-פעמיים בדור מגיע איזה יהושע קנז שמצליח למכור למרות שהוא מסרב להתראיין, כל השאר מִדבר יח"ציה []
  2. או שרק משווקים לנו אותו בתור כזה? []