השליחים ממערכת סיריוּס מיזגו את תבונותיהם העילאיות לסיעור מוח.

מצב הרוח היה קודר, ככל שאפשר להיות קודר כשאתה מחובר למרקם האינסופי של הקיום, שבו כל דבר מחובר לכל דבר אחר ברשת של קשרי גומלין עדינים.

"שום דבר שעשינו לא ממש עזר," אמר אחד הקולות שריחפו בתודעה הקולקטיבית.

"הם מתעקשים לא ללמוד."

"כל כך הרבה חידושים חשיבתיים – תורת המערכות המורכבות, קוואנטים, שמאנטים… אבל זה לא באמת משנה את החשיבה הקמאית שלהם."

"מה חדש בזה? הרי שלחנו להם את הבסיס לפני 2500 שנה. האידיוטים לקחו את האצבע שהצביעה על הירח וסגדו לה."

"והרגו את רוב ההתגשמויות ששלחנו להטיף להם."

"כל הקטע הזה של נביא זעם בשער העיר זה כבר פאסה לגמרי."

"גם טכנולוגיות התקשורת החדשות לא עזרו. כל אמצעי להרחבת המודעות שהם מקבלים, הם מנצלים אותו לעוד הסחות דעת."

"רגע, אולי עלינו על משהו. אולי אנחנו צריכים להגיע אליהם דרך ההסחות האלה שהם כל כך אוהבים."

"אם רק היתה דרך להשתמש במשחקים האלה שלהם כדי להמחיש להם את כל האמיתות הנאצלות, את התועלת שגלומה בשיתוף פעולה נטול אגו, את עוצמתו של השלם העולה על סך חלקיו, כל היאדה יאדה יאדה הזה שלא עובר בתקשורת המילולית המוגבלת שלהם…"

"רגע, אולי יש דרך. צריך למצוא משחק שנפוץ בכל רחבי הפלנטה הזאת, משהו שהוא שפה אוניברסלית שכולם מתחברים אליה."

"…משהו שלא צריך בשבילו מילים. במקום להסביר להם איך זה אמור לעבוד, פשוט נראה להם איך זה עובד. שוב ושוב ושוב. פעמיים בשבוע אם צריך. עד שהם יקלטו שזה לא רק יותר יפה, אלא גם יותר יעיל."

"יש לי! יש לי!"


.

"Celestial Football"

אקסטזה משיחית? לא נכחיש. כי אין לי יותר מילים אנושיות לתאר את החוויה הרוחנית שעברתי אתמול בערב. ולא פחות מהתוצאה, היתה זו הדרך ששבתה את רוחי. הדרך של בארסה, שעליה כתבתי כבר בהרחבה לפני הקלאסיקו הקודם, וגם זה שלפניו. לא רק הגולים שבתקציר, אלא הדקות הארוכות שבהן בארסה התמסרה בקלילות ובבטחה בלי לתת לריאל צ'אנס לגעת בכדור. ותמיד יש שחקן פנוי, ותמיד יודעים איך ואיפה למצוא אותו. כמו גוף אחד עם תודעה משותפת ו-22 רגליים.

וגם הופ כתב על זה יפה הבוקר, במילים קצת יותר מושכלות משלי.

אם מישהו עוד היה צריך הוכחה ליתרונות הגדילה האורגנית על תרבות הצריכה ולהיטי האינסטנט, הוא קיבל אותה אתמול במשך 90 דקות חד-צדדיות וחד-משמעיות, החל מהגול הראשון של אינייסטה וצ'אבי וכלה בגול האחרון של בויאן וג'פרן, הדור הבא של השיטה הברסאית.

וגווארדיולה, הארכיטקט הנוכחי של הגאונות הזאת, שגם הוא צמח אורגנית במועדון כשחקן וכמאמן בנוער, מה היה לו להגיד אחרי שדרס את הנמסיס שלו ועבר בהצלחה מסחררת את המבחן המאיים ביותר שלו בחצי הראשון של העונה? "אנחנו צריכים לשמור על הצניעות," זה מה שהיה לו להגיד. א

ום מאני פאדמה הום. ברוכים הבאים למנזר הזן העשיר ביותר בעולם, השאולין של המאה ה-21.

זוהי הבשורה על פי בארסה, שמטיפה את משנתה משבת לשבת. צריך רק להתבונן וללמוד. כי רק בארסה תביא שלום. עולמי.

מה שמביא אותי לשאלה שמסקרנת אותי כבר מזמן: למישהו יש עדויות אנקדוטליות על עליית קרנם של הדאבל-פאס והמשחק הקבוצתי על חשבון הדריבל במגרשים השכונתיים? יש לי הרגשה שזה חייב לחלחל, אבל אין לי מספיק נתונים.