8.2.97

חצות

בית

מסיבה

.

It's a new religion.

.

We gather a consecrated venues or sacred places. The DJs are our priests. We have decks on our altars and our scriptures are pressed in vinyl.

.

Like every new religion, we aim at peace, love & happiness.

Like every new religion, we are being chased and prosecuted by the authorities. Like in every new religion, there are those among us who realize it's easier to convert the religion to the people then vice versa, and in the process cash in on an illusion of something new while producing nothing new.

.

Still and nevertheless, it's a new religion, full of energy and hope. Our prophets are many, and none of them claims exclusivity. It's a new religion, and it's making a change.

.

.

למחרת (…)

ערב

בית

.

ואללה. דת חדשה, דת מגניבה.

.

ואני, a new-born priest,

עם סט שנבחר בעזרתו האדיבה (אדיבה… נדיבה מגניבה מלהיבה מרהיבה… אדיבה… (!!!)) של ג'יימס שחנך וייעץ ולא היה שם ונתן לי לעשות את זה לבד ואז היה שם, היה שם בגדול ובענק ובהכי נכון שרק אפשר, בצהריים כשהאסיד התחיל לחרוק והייתי צריך מישהו לשפוך ולשפוך ולשפוך עליו ואליו והוא היה והוא קלט והוא ספג והוא עזר לי להבין עד כמה גדול הכל היה.

.

כמה גדול… רעמי תופים מתגלגלים אל אופק נשבר ונפרץ לכל הכיוונים בצבעים מרהיבים וקדימה ואחורה ומסביב וכן… והמוסיקה דוחפת את עצמה דרך הכפתורים אל תוך האצבעות שזזות "מעצמן" ובעם מוּנעות מכל תנודה בחלל מכל מחשבה מכל הדבר הזה שבהיעדר שם הולם יותר (או 'אמיתי' יותר) נקרא לו Vibe.

.

טרקים נפתחים אחד אל השני ואין שום דרך בעולם שאני, זה שלכאורה שולט במפלצת הזאת, יכול להגיד איפה אחד נגמר והשני מתחיל.

.

אז לא מנסה להגיד כלום. נותן לאצבעות ללכת במקומי. מה זה ללכת, לרקוד, לקפץ בתזזית בין שני כפתורים (רק שניים, מתחיל מהיסודות, וכבר יודע מה אוכל לעשות יותר טוב בפעם הבאה). ומוצא את הנישה שלי בשוך הסערה. בעזרתו האדיבה של פרנק-ג'ק שמקשר בין הרגאיי של פול לpumping storming פול-און טרנס… אחרי הסערה, אחרי שעצרתי פתאום והחוט נחתך (וגם הרבע השני או השלישי התחיל להציף אותי בבועות חומצתיות fluffy שכאלה) ופרנק-ג'ק שוב אסף את הקצוות והרגיע והוביל לתוך סט של צ'יל אאוט… פרנק-ג'ק שם איזה אמביינט מבעבע באסיד ואני מציע להוסיף מלמעלה את ג'ון אנדרסון שר על שמשות ובקרים ואז גרייס סליק רודפת אחרי ארנבים לבנים ובריאן אינו זורק צלילים נ-ו-ר-א מוזרים לחלל ואמביינט רגוע עוטף הכל ב… נכון, בועות אסיד fluffy שכאלה… וזה שוב קורה, הרבה יותר לאט ופחות אדרנליני מהטראנס – והכפתורים כבדים במסת הצליל הנאצרת לאנרגיה ודוחפים פנימה והחוצה ולא כל כך ברור יותר מה הבסיס ומה הבועות ואז כבר לא ברור מה היתה השאלה וסרג'יו עם האיטלקים מתמוגגים, עטופים גם הם בבועות אסיד fluffy שכאלה ואנשים הולכים ובאים והמוזיקה לעולם נשארת ואז זה רק אני ומייק והאיטלקים והבועות והמוסיקה המוסיקה המוסיקה ואז מייק מנגן קצת וציפורים מצייצות ואני מגבש concept ורשימת קניות (לעולם בעקבות ה-scriptures)…

.

והשמש עולה והוילונות נפתחים לאביב והשמש משחקת תופסת עם העננים או להיפך והאיטלקים הולכים ומייק נרדם על המזרון (או שלא?) וזה רק אני ולונדון בחלון ובוקר עולה וסט טרנס פסיכדלי עד שמייק מתעורר (או שלא?) ועוצר אותי…

באמצע ה-age of love

The Age of Love

.

ומעגל ממנאלי נסגר ומאֶלֶף מקומות וזמנים אחרים ומעגל חדש נפתח ועוד אלף אחרים.

והאפשרויות אינסופיות.

.


.

בזמן האחרון השתעשעתי במחשבה לכתוב פוסט על כל ההזדמנויות "להיות DJ" שפקששתי.

אבל אז השכן המקמפסט עשה מסיבה בשישי בערב, ונתן לי הזדמנות פז לחבר שוב את הפטיפונים והמיקסר אחרי שהיו מנותקים שנתיים, ולנער את האבק מהתקליטים אחרי ששכבו כאבן שאין לה הופכין איזה ארבע שנים.

.

"נראה מה יהיה," אמרתי. "מקסימום אני סתם אשים טרקים אחד אחרי השני."

.


(…)


.

בדיוק עד הנקודה הזאת הספקתי להגיע אתמול בצהריים, לפני שנקראתי למלא כמה חובות משפחתיים. ובעצם זאת נקודה מצוינת לסיים בה, ובמילא אני לא ממש זוכר מה התכוונתי לכתוב. אבל האגו שלי לא נותן לי לגמור בלי לציין שבסופו של דבר ניגנתי סט של 12 שעות רצופות כמעט,* בניגוד מוחלט לתוכניות, ושאחרי פתיחה קצת מגומגמת הכל התלבש וזרם כמו שאף פעם לא – הן בבחירת הקטעים, הן במיקסים ובעיקר בתקשורת עם קהל הרוקדים, שהיתה נקודת התורפה הגדולה שלי בכל הסטים עד כה.

.

סבלנות וריכוז וחלוקת קשב וזריזות ואינטואיציה, ומסע מוזיקלי רקיד כמו שחלמתי תמיד.

.

והם רקדו, וואו איך הם רקדו.

.

עד שהתמוטטו באפיסת כוחות, וגם אז המשיכו להזיז את הראש לפי הקצב.

.

קפיצת מדרגה.

.

(והפעם, שלא כמו בטעימה הראשונה לפני 12 שנה, גם ידעתי בכל רגע שאני אכן "שולט במפלצת הזאת", מזין ומכוון אותה ברגישות ובעדינות. בקלילות.)

.

ושוב מסתבר ש"הקשבה היא פעולה אקטיבית", כמו שכתבתי לוורצל לפני כמה ימים, ושארבע השנים שבהן רק הקשבתי, בלי לגעת במיקסר, תרמו במידה שלא תסולא בפז ליכולת התיקלוט שלי.

.

ומי יודע, אולי אחרי הכל קריירת הדיג'וי שלי לא תסתכם בלשון עבר, כמו שחשבתי כשהתחלתי להגות את הפוסט הזה, לפני המסיבה.

.

כמו שחזה ג'יימס, שלימד אותי (בין השאר) את רזי הturntablism, כנגד כל הסיכויים:

.

"That's gonna be a good story:

Have you heard the one about the deaf DJ?"

.

.

* דרך אגב – הרבה יותר נוח ואפקטיבי לתקלט בישיבה. חלאס עם פוזת הרוק-סטאר הזאת.

.