זה מה שקורה כשכל מיני בוהדנות חוזרות לדגמן שבועיים אחרי הלידה, ורצות לספר לחבר'ה.

זאת התוצאה של הפיכת הגוף ה(א)נ(ו)שי למוצר-מדף, של משטר הדיכוי של הפוטושופ, של שטיפת המוח שהפכה את הבטן השטוחה לאידיאל העליון של חברת השובע, ויחי הפרדוקס ורגשות האשמה והבוהדנות שמפרסמות המבורגרים ורצות להקיא אותם בשירותים.

זאת התוצאה של קוואזי-פדופיליה המונית, שהאלילה את הגזרה הנערית (ואת הנעורים בכלל) והפכה את הבשלות לתכונה מגונה.

ולאו דווקא בעולם ה"מופקר" של הפורנו, אלא באמ-אמא של הפריים-טיים. בערוצי הפרסומות לכל המשפחה, שהפכו את הדוגמגישה לסמכות רוחנית עליונה; בטלנובלות; בדיאטות של נינט וסוזן בויל; בהוליווד שמלהקת שחקניות בנות 40 כאמהות של שחקנים בני גילם; בתעשיית הקוסמטיקה והפלסטיקה שהפכה כל סימן להתבגרות גופנית לאויב הציבור מס' 1; בתרבות שלמה שלקתה באינפנטיליזציה קשה, ושרויה בחיפוש תמידי אחר מוצץ בגלל חסכים בהנקה.

עולם חדש, מופרך.

וזאת גם התוצאה של שיתוף הפעולה הכנוע של א/נשים שעובדות בתעשיית השקרים הזאת. שיודעות שהן מסייעות בהנחלת תמונת עולם מעוותת, דימוי גוף הרסני; נקרעות מבפנים ובכל זאת בוגדות בכל ערך - בשביל להביא הביתה לחם, או פלזמה, או מנוי בסטודיו C, או נעלי עקב חדשות (בשביל ה"העצמה", עלק), או ניתוח פלסטי (בשביל הביטחון העצמי, או משהו).

ככה נראה דיכוי שלא צריך רובים ולא צריך משטרה חשאית, רק נפנוף בלתי פוסק בפיתויים מלאכותיים ובלתי מושגים, מעגל זדוני של תסכול ופחד ואשמה ופיצוי.

(ובתגובות שבלינק ננוחם.)


.

נכתב אתמול, בפרץ הורמונים מהבטן, כאחרון הטוקבקיסטים.

שופץ קלות ופורסם היום, בהשראת שיחה עם אורה הכפולה.

מוקדש לכל בנות הזוג שאכלו ממני מרורים, בעבר ובהווה.

 

Clenching your fist

For the ones like us

Who are oppressed by the figures of beauty

(והנושא החם הוא "יחסי מין בין קטינים". הבעיה היא לא יחסי מין, הבעיה היא היחס למין.)