רק כדי שתבינו באיזה ערבון מוגבל צריך לקחת את כל ההטפות על אחריות אישית בבלוג הזה:

"שריפה גדולה משתוללת גם בשדה קוצים ליד מחלף נתב"ג ובסמוך לכביש 1 (ירושלים-תל אביב). ארבעה צוותי כיבוי מתחנת איילון פועלים לכיבוי הלהבות. באזור התפתחו עומסי תנועה כבדים.

בסביבות השעה 16:00 התקבלה במוקד של תחנת כיבוי איילון הודעה על עשן שעולה משדה קוצים בסמוך לכביש 1, כקילומטר ממחלף נתב"ג לכיוון תל אביב. כאשר הגיע צוות הכבאים הראשון למקום התברר, כי השריפה התפשטה למימדים גדולם והיה צורך בהזעקה של תגבורות נוספות. במקביל, העשן הסמיך שעלה משריפת הקוצים, החל לנשוב לכיוון הכביש דבר שגרם למשטרה לחסום את התנועה בשל הראות הלקויה."

(YNET)

עברתי שם בשתיים, ראיתי עשן עולה מקבוצת שיחים ליד הכביש (אולי מישהו זרק סיגריה). לא רציתי לטלפן בנסיעה. עד שהגעתי הביתה שכחתי. תיארתי לעצמי שמישהו אחר יעשה את העבודה. כמו כולם.

(נו, מכל המאמרים והפוסטים שנכתבו על תופעת "המשקיף מהצד" בעקבות תאנות הקטנוע המזעזעת והמתועדת ההיא, נשארתי רק עם מקור ראשון.)


[22:30, אחרי שיעור יוגה] אהה, מצאתי תירוץ מנצח:

שריפות קוצים הן דרכה של האדמה להשלים מחזור, להתרענן ולהתחדש לקראת המחזור הבא. בזה שלא דיווחתי, אפשרתי לשיווה לרקוד את ריקוד האש שלו, ריקוד ההרס והבריאה מחדש.

המצפון שלי נקי (-: