מכתב לאופיר
טוב, אופירה בתגובות לפוסט מאתמול שכנעה אותי לנסות בכל זאת לכתוב משהו לאופיר פינס, וגם המוזה באה טוב אז כתבתי כמה מילים:
מר פינס שלום רב,
.
אני פונה אליך אחרי שמצאתי להפתעתי את שמך ברשימת הח"כים שתמכו בקריאה טרומית בהצעת החוק לחסימת אתרי אינטרנט למבוגרים של ח"כ אמנון כהן.
.
.
הפתעה, כי נוצר אצלי הרושם שאתה איש-ציבור שערכי הדמוקרטיה וההומניזם לנגד עיניו, והנה הרמת את ידך לתמיכה בהצעה שתגביל את חירויות הפרט בישראל באופן חמור, ותכפיף את חופש המידע של כלל אזרחי ישראל לתפיסת העולם של מיעוט פוליטי קיצוני וכוחני. ברור לי שעשית זאת מתוך כוונה טובה להגן על אזרחים וילדים, אך ייתכן שלא שקלת את מלוא ההשלכות של צעד דרסטי כל כך.
.
צרה היריעה מלפרט את כל הבעיות הכרוכות בהצעה לאכוף זיהוי ביומטרי לגולשי האינטרנט, הצעה שתחייב פלישה בלתי מידתית בעליל לפרטיותו של כל אחד מהמשתמשים בארבעה מיליון המחשבים המחוברים לאינטרנט בישראל. יתר על כן, גם האמצעים המסובכים והיקרים להחריד שאמורים לשמש לאכיפת החוק הזה (קרי, זיהוי ביומטרי) אינם חסינים מפני עקיפה ופיצוח, כך שבסופו של דבר החוק המוצע רק יטאטא את הבעיה מתחת לשטיח ויפתח פתח לכניסת גורמים עברייניים לשוק אתרי המבוגרים, כפי שקורה עם כל מוצר שמוטלות הגבלות על הפצתו. ראוי לציין גם שחלק מהסכנות האמיתיות שאורבות לילדים באינטרנט, כמו פדופילים המשחרים לטרף בצ'אטים, אינן קשורות כלל לאתרים למבוגרים כי אם ההפך. החוקים נגד פדופיליה שרירים וקיימים. מניעה וזהירות בנושא זה יכולות לנבוע רק מאכיפה והסברה, לא מחסימה נואשת של פרצות בניסיון בלתי-ישים ליצור לילדים סביבה סטרילית.
.
עד כמה שאני זוכר משיעורי אזרחות, מדינה דמוקרטית אינה אמורה לפקח ולשלוט בכל אורחות החיים של כל אזרח, כי נקודת המוצא של הדמוקרטיה היא כבוד לשיקול הדעת ולאחריות של אזרחיה. סינון אתרים, כמו שמוצע בחוק, יכול כל משתמש אינטרנט ליישם בכוחות עצמו במחשבו האישי – ועל אחת כמה וכמה ספקי האינטרנט, שיכולים להציע חבילות סינון למשתמשים ואף עושים זאת מרגע שהבחינו בביקוש. בשביל לעודד הורים להגן על ילדיהם מתכנים לא ראויים מספיק מסע הסברה – לא צריך לחוקק בשביל זה חוק, עם כל ההשלכות המשפטיות והחוקתיות כבדות המשקל של צעד כזה.
.
לאור זאת, החוק המוצע (והדברים אמורים גם בהצעת החוק הדומה שמקדם שר התקשורת אטיאס) משול בעיני לניסיון להרוג יתוש באמצעות פטיש: סביר להניח שהיתוש לא ייפגע כמעט, והנזק ההיקפי יהיה חמור ובלתי צפוי. וכמובן, אי אפשר להתעלם משאלת השאלות: מי יהיה זה שיקבע מהם תכנים בלתי ראויים, מהן אמות-המידה שישמשו אותו, ומי ישגיח על המשגיח?
.
ככתוב לעיל, אלו הן רק חלק מהבעיות המיידיות שמתעוררות בעקבות הצעות החוק הללו. לקריאה נוספת בהרחבה, אתה מוזמן לעיין בשפע המאמרים והדעות שנכתבו בשבועות האחרונים באינטרנט על חוק הצנזורה. לנוחותך, הקישורים מרוכזים באתר אינטרנט שכתובתו:
.
בתודה על תשומת הלב,
.
ובתקווה למדיניות מפוכחת יותר שתטפל בחוליים האמיתיים של החברה הישראלית ולא תסתפק בסימפטומים השטחיים,
.
[שם, כתובת, טלפון, אימייל]
.
.
(עותק של מכתב זה נשלח לאתר 'עבודה שחורה', המקדם ומרכז התכתבויות של מצביעי מפלגת העבודה עם חברי הכנסת של המפלגה.)
.
.
אני לא מציע להפוך את המכתב לעצומה, אבל אתם מוזמנים להעתיק, לשפצר ולהתאים לטעמכם, ולשלוח לחבר-הכנסת המועדף עליכם מתוך הרשימה. (הממ… קולט אביטל?).
יופי, השתתפתי במשחקתהליך הדמוקרטי, איזה קתרזיס. מחר אני מתנתק מהאינטרנט המשוקץ לשלושה ימים והולך לפוש על החוף, הרחק ממראות מפתים של בשר חשוף.
עדכון [16:07]
Your message cannot be delivered to the following recipients:
Recipient address: [email protected]
Original address: [email protected]
Reason: Over quota
יפה שהוא טורח לבדוק את האימייל שלו מדי פעם. קשר עם הבוחר, עלק.
איכס. למה לי פוליטיקה עכשיו?
Everybody knows that the dice are loaded
Everybody rolls with their fingers crossed
Everybody knows that the war is over
Everybody knows the good guys lost
Everybody knows the fight was fixed
The poor stay poor, the rich get rich
Thats how it goes
Everybody knows
מדהים.
וכאילו זה לא מספיק, גם באתר שלו אין כתובת דוא"ל. תחת ’יצירת קשר’ יש טופס הצטרפות.
כנראה שגם הוא רואה באזרחים "צרכנים", או לפחות מתפקדים.
מי נתן להם מדינה???
דנה ב-04 יוני 2007 בשעה 21:32 #
כל הכבוד, נשמה, אולי בסוף הוא יפתח את התיבה שלו…
ובענין לא לגמרי שונה, הנה סיסמה חמודה ממצעד הדייקיות שנערך בסנטה קרוז ביום שבת, והיא אמנם מתייחסת לקווירים, אבל טובה גם לקבוצות אחרות:
Ten precent is not enough, recruit! recruit! recruit!
גליה. ב-05 יוני 2007 בשעה 10:37 #
זה כמו בנושא הסמים. אתה חושב שאפשר לתת לכולם להחליט בשביל עצמם מה מתאים ומה לא וזה סופר ליברלי ומראה על אמון גדול מאוד שלך בבני אדם. בכל מקרה, בכל חברה איכשהו צריך לסמן גבולות. אני ממש לא אשמח אם הבת הקטנה שלי תראה פורנו ואלימות בוטה אצל חברה שלה בגלל שההורים של החברה לא חסמו את התכנים האלה אצלם. כבר קרה שהיא (בת שבע) חזרה הבייתה ונתנה תיאורים עסיסיים מבלי ממש להבין מה היא ראתה. אז מה אתה מציע? (והסברה זה קלוש מידי לדעתי).
יש פה כל כך הרבה מדרונות חלקלקים, שאני לא יודע איפה להתחיל.
אני לא הייתי רוצה שהבת שלי תיחשף לבמבה אצל חברות שלה. זה סותם לה את המעיים והורס לה את בלוטות הטעם.
אני גם לא רוצה שהיא תיחשף לתכנים של דיסני. לדעתי זה מכניס לה לראש קונבנציות הרסניות. ואת דיסני, בניגוד לפורנו, היא תבין בקרוב.
רגע, רגע. אם אני זוכר נכון, לפי החוק אסור למפרסמים לפנות לילדים. אני מציע חסימה של הפרסומות בטלוויזיה שתחייב זיהוי ביומטרי כדי לראות אותן!
(המשך…)
יום לפני שכתבתי את הפוסט הזה ישבתי עם כמה חברים עם ילדים יותר גדולים משלי, ומישהו סיפר בדיוק מה שאת סיפרת, רק שהוא היה האבא של החברה שלא חסם את המחשב שלו. והחברה סיפרה אצלה בבית מה היא ראתה, והיה קצת שמח עם ההורים שלה.
אז הוא היה קצת נבוך, והסבירו לו כמה פשוט לחסום, ומן הסתם בזה נגמר הסיפור. אם ספקיות האינטרנט היו קצת יותר ערניות, כבר היינו יודעים היום שכמו שלא גולשים בלי אנטי-וירוס, גם לא גולשים בלי מסנן אתרים כשיש ילדים בגיל הרלוונטי.
אולי נעשה גם חוק זיהוי ביומטרי לארונות עם חומרי ניקוי רעילים? אי אפשר לעטוף את הילדים בהגנה סטרילית באמצעים חוקיים. בפוסט הקודם נתתי לינק לפוסט בגלוב שהדגים את זה יפה.
ואין לי הרבה אמון בבני-אדם, אבל יש לי עוד פחות אמון במחוקקים.
למטה. ב-08 יוני 2007 בשעה 8:20 #
אופס
גליה ב-08 יוני 2007 בשעה 8:20 #
בעניין הפרסומות, באמת חבל שאין איזה מסנן כזה.
אני מנסה להגיד שכל הסיפור של חשיפה לתכנים (וגם לחומרים רעילים וגם לאוכל קלוקל) הוא לא פשוט וחד מימדי. אנחנו מוצפים, הילדים שלנו מוצפים. אני לא בעד פיקוח תמידי של האח הגדול, אבל אני גם מוטרדת מההצפה הזו ומאפשרויות החשיפה הקלות כל כך. אז שוב כרגיל- אני לא יודעת..
למטה ב-08 יוני 2007 בשעה 10:36 #
עוד פעם פיספסתי.
ללא שם ב-08 יוני 2007 בשעה 10:36 #
ואולי החופש האמיתי הוא כשיש לך באמת אפשרות לבחור למה להיות חשוף. היום כשאני נוסעת בכביש אני מרגישה מוקפת בשלטים, אני לא רוצה לראות אותם אבל אין לי ברירה. זה חלק מ"חופש הביטויי" שפוגע בחופש שלי לשקט ולחלל נקי.
דנה ב-08 יוני 2007 בשעה 21:49 #
בסנטה קרוז אין שלטי חוצות, אין אפילו לוחות מודעות, למעט אלה שבביתי הקפה וחנויות הספרים, והן מלאות במודעות על אמני רגאיי וסיטאר, סדנאות יוגה, אי אלימות וכתיבה יצירתית ומדי פעם איזו הפגנה נגד הכיבוש בישראל, בעיראק, בטיבט. כל פעם שאנחנו נוסעים לסן פרנסיסקו, אני מתרגשת רק מלראות את הפרסומת של אייפוד. ככה זה, כל כך התרגלתי לרעל בשלושים ומשהו שנות חיי שקדמו להגיעי לכאן, שמדי פעם אני צריכה להסניף קצת.
(נדמה לי שכבר כתבתי פעם בבלוג שבעידן המידע שלנו נהיה יותר קשה ומאתגר לסנן מידע מאשר להשיג מידע. למיטב ידיעתי, הרבה מהסטארט-אפים של הבועה החדשה מתעסקים בדיוק בזה – סינון ומיקוד של מידע לפי צרכי המשתמש.)
בעניין החופש לבחור למה להיות חשוף – את יכולה לעבור לחור נידח בגליל או בנגב (או לסנטה-קרוז…) שאין בו מודעות ושלטי חוצות; את יכולה להוציא את המחשב והטלוויזיה מהבית (כמו שהחרדים עושים, לפחות בתיאוריה). כל סגנון חיים וכל מקום מגורים כרוך במחירים אלה ואחרים. הבחירה איזה מחירים לשלם נתונה בידייך (כרגע, לפחות…). וככה זה צריך להיות – אני לא רוצה שיבחרו בשבילי למה טוב לי להיחשף ולמה לא.
בלי קשר לאמון שיש או אין לי במין האנושי, המטרה שלנו כחברה צריכה להיות העצמת היכולת האישית של כל אזרח ואזרח להבין את המחירים האלה ולבחור ביניהם באופן מפוכח ומושכל. התייחסות לאזרחים כאל ילדי-גן שצריך להוביל אותם ביד היא בדיוק ההפך מההעצמה הזאת. חשבתי שאנחנו שואפים לרתום את הקידמה לטובתנו, לא להתכחש לה; לקדש את הלמידה, ולא את הפחד.