אחרי העונה הקודמת, החלומית, נראה בחודשיים האחרונים שבארסה מתקשה להתמודד עם כובד הציפיות והתארים.

(תארים במובן titles, אבל גם adjectives)

.

זלאטן דווקא השתלב יפה וחלק יחסית, והוסיף עומק ועוצמה בהתקפה, אבל נדמה היה שבכל פעם שמסי מקבל את הכדור עוברים לו בראש המבצעים המדהימים מהעונה הקודמת, והוא נתקף פיק ברכיים.

בהגנה, לצד קירות בטון יצוקים כמו פיקה ופויול, השתלבו שחקנים חדשים שעוד לא לגמרי מצאו את עצמם, והתוצאה היתה ספיגת גולים מביכים שנבעו מחוסר תיאום.

בקישור, פציעה ארוכה ומעיקה של אינייסטה השאירה את צ'אבי קצת בודד ואבוד, למרות תקופה טובה של קייטה שנגח כמה שערים חשובים.

.

באופן כללי, נראה היה שהקבוצה נתקפת רפיון, והפער בין ביצועי העונה שעברה לנוכחית התרחב והעיק יותר ויותר – גם על השחקנים, מן הסתם. זה התחיל גם להתבטא בתוצאות: שתי תוצאות תיקו מבאסות בליגה שהביאו לאובדן המקום הראשון לטובת הכלבים הפאשיסטים ממדריד, ושני משחקים אומללים בליגת האלופות, מול קאזאן האלמונית מרוסיה (הפסד ותיקו), שהביאו את אלופת אירופה אל סף הדחה מהמפעל בשלב המוקדם (!).

.


התחלנו את השבוע הזה עם תצוגת נפל בבילבאו. בהמשך חיכה לנו משחק של להיות או לחדול בליגת האלופות מול אינטר, וסופר-קלאסיקו מול הפאשיסטים. נוסיף לזה חוליית הגנה עם שפעת חזירים, פציעה של מסי ומחלה של זלאטן, וחוליית קישור שנראית כמו ג'אגלר מזדקן שהנה-הנה זה מצליח לו ואז שוב הכדורים נופלים – ואפשר להבין למה כמעט והעדפתי ללכת לשחק כדורגל במקום לראות את המשחק ביום שלישי.

מזל שירד גשם.

.


.

מכורח הנסיבות או שלא, בארסה עלתה למגרש עם שבעה שחקני בית, נתון שאין לו מקבילה באף קבוצה ברמות האלה למיטב ידיעתי.

.

בלי מסי, שהפך לצל חיוור של עצמו מאז שחזר ממשחקי נבחרת ארגנטינה הצולעת.

אבל עם אינייסטה שחזר לכושר, חזר ללטף את הכדור ברכות ולעבור שחקי הגנה בריקוד; עם דני אלבז שיצא מההלם וחזר להניע את ההתקפה מהאגף, במקום ליירט ציפורים תועות בהגבהות חסרות תוחלת; עם הלב הענקי של פויול ועם הרעב והזריזות של פדרו, שבגיל 22 סופסוף מוצא את מקומו בקבוצה הראשונה.

ובעיקר עם משחק קבוצתי חסר אגו ומלא חן, טכניקה, זריזות וחוכמה.

.

המחצית הראשונה מול אינטר היתה תצוגת תכלית של כדורגל יפה ונחוש. בארסה הגיעה ראשונה לכל כדור, התמסרה תוך כדי תנועה, החזיקה בכדור דקות ארוכות, עברה את הפנסיונרים של אינטר כמו אוויר, ונטרלה כליל את ניסיונות ההתקפה החלושים שלהם. המחצית הזאת נגמרה ב2-0 (+אי אילו הצלות של השוער של אינטר) והמחצית השנייה היתה בעיקר תצוגת תכלית של עבירות גסות מצד האיטלקים המתוסכלים. סוף סוף נחת.

.

אתמול ראינו את הכלבים הפאשיסטים במשחק מול ציריך החלשה. קאקא שיחק יפה כהרגלו, איגואאין עבד קשה כהרגלו וגם הבקיע עוד גול ברצף המוצלח שלו לאחרונה, אבל משחק קבוצתי לא היה, תנועה בלי כדור גם לא. ריאל שיחקה כמו לגיון הזרים שהיא.

.

כל הבעיות של ריאל נראו בבירור לקראת הדקה ה-50. הקבוצה היתה בהתקפה, ניסתה להגיע לשער, אבל כל מה שעניין את הקהל היה כלב בִּיוֹני אחד שהתחיל להתחמם אחרי פציעה. מהרגע שהוא נכנס היה ברור שוב, לכל מי ששכח, שמדובר בשחקן שיש לו קבוצה. פתאום כל הכדורים ניסו למצוא אותו, וברגע שהכדור הגיע אליו היה ברור שהוא ינסה להגיע לשער, ולא יספור אף אחד. יא אגואיסט, היו צועקים לו בשכונה. ופתאום איגואאין שהיה חם וחד נזרק אחורה והפך למעין קשר, ורוח ריאל נשבה בבירור, רוח רעה: אוסף של שמות גדולים עם אגו גדול שלא יודעים לשתף פעולה. היחיד שמנסה לשחק קבוצתי שם הוא קאקא, ואי אפשר לשחק קבוצתי לבד.

.

ביום ראשון, כאמור, קואופרטיב בארסה פוגש את בית ההשקעות ריאל לקרב ראש בראש – על המקום הראשון, ועל הרבה יוקרה. חאג' טוען שבארסה צריכה לעלות באותו הרכב מיום רביעי, עם שבעת המופלאים מהנוער ובלי הכוכבים הגדולים. אני מסכים בגדול, וחושב שאולי כדאי לתת למסי לנוח עוד קצת, להשתחרר משדי העבר ולשחרר את הקבוצה מנוכחות הרפאים שלו על המגרש; אני עדיין לא בטוח שלא כדאי להעלות את זלאטן, הגרוֹייסה שְקוּץ עם הכוח והטכניקה, במקום אנרי שעדיין לא התאושש מהאסיסט האומלל שנתן עם היד במשחק של נבחרת צרפת. אבל מעבר לשחקן זה או אחר, העיקר שהרוח הקבוצתית של בארסה תעלה למגרש, עם הטיקי-טאקה והנעת הכדור הטוטלית, עם הלחץ החכם על ההגנה וההשתחררות החכמה בהתקפה, עם הטכניקה האישית והקבוצתית, השילוב המזהיר של טקטיקה, נשמה, חוכמה וניצוץ. עם מגע הקסם המסתורי שעשה אותה לקבוצה הכי יפה בכדורגל.

.

ושוב נוכיח לכלבים הפאשיסטים, שהוציאו 270 מיליון יורו על רכש בקיץ האחרון, שכסף לא יכול לקנות אהבה, וגם לא כדורגל יפה.

.

המהלך של המשחק, בארסה: אחרי חילופי מסירות ממושכים במרכז המגרש, צ'אבי שולח כדור אלכסוני גאוני (בנגיעה אחת!) שמשאיר את אלבז לפני כל ההגנה של אינטר, אלבז מגביה מימין בנגיעה אחת, פדרו נכנס לרחבה משמאל ומיירט את הכדור מהאוויר אל תוך השער. גווווווול, 2-0, מקומנו בשמינית הגמר מובטח.

(דקה 4:20 בסרטון)

.

.

.

המהלך של המשחק, ריאל: רונלדו מוריד את הטרנינג.

.

.

[נכתב בלי זמן ובלי חשיש, אבל היה חייב להיכתב. אתכם הסליחה.]

.