[פלאשבק, 1983, הבעת התעניינות מפתיעה של אבא במאורעות יומי]

- "נו, מה אמרה לך היועצת בבית-הספר?"

- "היא אמרה שיש לי חשיבה אנליטית מפותחת…"

- "חשיבה אנליטית? מה זה חשיבה אנליטית?"

- "זאת חשיבה מנתחת…"

- "חשיבה מן התחת? אתה חושב מהתחת?" [צחוק גס]

- [דמעות כבושות]

.

[קאט מהיר להווה]

לפעמים אני צריך להזכיר לעצמי שהילדים שלי גדלים איתי, לא עם אבא שלי.

שהם בטוחים באהבה שלי, לא כמוני.

.

להזכיר לעצמי, ולנשום קצת.

.

הגוש הזה בחזה לא מתמוסס אף פעם.

.

(העישון לא עוזר, אבל זה גוש אחר.)

.


.

[16:30]

.

את הקטע לעיל כתבתי לפני שהלכתי להביא את זוזו מהגן קייטנה.

נשאר לי רק להוסיף שיר, ולמרות הקלישאיות לא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ מBeautiful Boy של לנון.

.

The monster's gone

It's on the run

And your daddy's here

.

אבל אז, בדיוק כשסיימנו לאכול ארוחת צהריים (בעצמי חיממתי!)

התקשרה המרמיטה ובישרה שהם קיבלו אפטר מבית-החולים.

אז נסעתי להביא אותם, ובדרך הלוך 88FM צ'יפרו אותי עם מעין ספיישל קינג קרימזון,

והציעו לי סיכום תמציתי והולם לפוסט הזה, וליחסיי עם אבי בכלל:

.

.

You dont possess me
Dont impress me
Just upset my mind
Cant instruct me or conduct me
Just use up my time

I talk to the wind

.

(טעם של טקילה סאנרייז זולה עולה בפי, ריח של פאב אפלולי ודלוח במרכז הכרמל עולה באפי, מגע אוזניות הווקמן מלטף וסותם את אוזניי; גיל 16, איזה קצפת ואיזה דובדבנים.)

.


.

אחרי זה השמיעו את Epitaph, שהוא שיר טוב יותר אבל פחות קולע לדעתי.

Confusion won't be my Epitaph

(not anymore)

.

מה שכן, הם העלו לי דמעות בעיניים בדיוק במחלף גנות

(וחסכו לי למצער ובדיעבד את כל הפוסטים הפוליטיים שהייתי יכול לכתוב)

((זה הגיע עד כדי כך שהמחשב נתקע בעקשנות כל פעם שניסיתי. הבנתי את הרמז))

במשפט האל-זמני:

The fate of all mankind I see

Is in the hands of fools

.


וקושייה לסיום:

למישהו יש הסבר, או מושג, או ניחוש, איך לעזאזל חיידק E-Coli יכול להגיע לתינוק יונק בן חודשיים?

.

(אנחנו נבריא. הלוואי שהייתי יכול להיות כל כך בטוח גם לגבי המין האנושי.)

.

[15 תגובות נפלו בדרך מישראבלוג; לקריאת הדיון המלא בחלון חדש]

.