ארבע וחצי בבוקר, רבאק. עוד מעט הילדים קמים.

זה התחיל בדיוק באחת אחר חצות, כשצייצתי משום מה את השיר בעל אותו שם של ערן צור, מה שהיה סוג של מנהג שלי בשעה הזאת בימי המשט הקודרים, מיד אחרי הוויפסנה (לא נתנו לי שבוע להתאושש לפני היתד בלב, הזונות.)

בכל אופן, מיד כשנגמר השיר הזה רציתי להמשיך ולצייץ את השיר הבא בדיסק, המנון הפופ הבודהיסטי "אני חופשי" (שכבר כתבתי עליו פעם), וגיליתי שהעותק היחיד שלו ביוטיוב פגום.

(פעם היה עוד עותק, שהעלה איזה אתר/ערוץ מוזיקה ישראלי. אני זוכר ויכוח בתגובות שבו החברים של הערוץ טענו כנגדו שהוא מעלה שיר שנכתב כדי להתחנף לסמולנים בגלגל"צ (כך!). בזמנו בעל הערוץ אמר שזה שיר אוניברסלי ויאדה יאדה יאדה, אולי בינתיים הוא שינה את דעתו.

אז החלטתי, במקום לשבת על התחת ולהתלונן כמו סמולני, לשבת על התחת ולעשות אקטיביזם אינטרנטי דה לה שמאטע.

להעלות את השיר, בקיצור.

אולי עם שקופית של מצעד זכויות האדם?

אולי כמה שקופיות, שמתחלפות כל חצי דקה בערך?

רגע, איך עושים את זה בכלל?

אז נכנסתי לראשונה בחיי לתוכנת עריכת הסרטים של אויב האומה (בדימוס) מרדמונד (מיקרוסופט מובי אדיטור, במילים אחרות), והתחלתי להתבחבש עם תמונות שישבו לי בהארד דיסק, ואז חיפשתי עוד כמה באינטרנטים, והתחלתי לתפוס את הפרנציפ ולתזמן ולכוון. נדמה לי שאפשר לראות את השיפור לאורך הקליפ.

כעבור שלוש שעות… זה עדיין ממש לא מלוטש, אבל חשוב לי משום מה להעלות את הקליפ לפני המצעד, אולי אחזור לשפצר אותו פעם וסביר להניח שלא.

היה חשוב לי, בכל אופן, לזכור ולהזכיר שהשיר הזה מבחינתי הוא לא רק – ואפילו לא בעיקר – שיר "פוליטי", אלא במידה רבה שיר בודהיסטי/יוגי/טנטרי/זני/קראוליאני או איך שלא תרצו לקרוא לעבודה הגדולה שלכם. הוא לא שיר שבא בטענות או בדרישות, אלא שיר שקובע עמדה פשוטה ובטוחה מול כל "אתה" שלא יהיה – האחר הגדול.

אז זה מה שיצא. ועכשיו אעלה למעלה ואחכה שהילדים יתעוררו כדי לכבד את זכות היסוד של המרמיטה לישון עד מאוחר יחסית פעם באלף שנה.

להתראות במצעד, בעזרת האין-שם.