ישבתי אצל חאג' אתמול, אחרי שבארסה קרקסה את ריאל (הידועה אצלנו בקלוּבּ בכינוי החיבה "הכלבים הפאשיסטים") בתצוגה שהתעלתה על חלומותינו הוורודים ביותר. "אנחנו עוד נספר לנכדים שלנו שראינו את המשחק הזה" אמר חאג', ואחרי זה רק מלמל שוב ושוב "שש-שתיים על ריאל בבֶּרנָבֶּאוֹ, אתה קולט?"; אצלי בראש התנסח פוסט כדורגל הארדקור שיפאר וירומם ויקלס וישבח את קבוצת החלומות שלי, הקבוצה שחרתה על דגלה את הכדורגל היפה, ומשחקת קבוצתי ומהיר ופתוח וטכני והתקפי בלי תירוצים, בלי חישובים ציניים וכמעט בלי "עבירות חכמות". וכשזה מתחבר לה זה נראה כמו שילוב חדש של שחמט ובלט וקונג-פו וביליארד ותנועה צורנית עם כדור ובלעדיו. בואו אל הקרקס הגדול של בארסה.

.

זה לא נראה לי ממש מנומס לנסח פוסטים כשאני עם מישהו אחר. קצת כמו לדבר שיחות ארוכות בסלולרי, רק שהוא אפילו לא יודע מזה. אבל כשזה מתחיל, זה לא מרפה, אם כי די ברור שלא יהיה לי פנאי לכתוב את הפוסט הזה. (כמו את הפוסט על יום הזיכרון, ועל אחי שעדיף שהיה "משתמט" ולא מתאבד; או את זה על מנגל יום העצמאות תחת הדגל האדום, לצלילי באבא-זולה וראשיד טאהה.)

.

משם נדדו מחשבותיי לבלוג על ספורט (ועל בארסה בפרט) שאני מפנטז לפתוח כבר איזשהו זמן, כדוגמת תופעת דורפן המשובח, אם כי לא נראה לי שאוכל לתחזק משהו כזה בלי שמישהו ישלם לי על זה (ווינק ווינק, הינט הינט). ועברתי לנסח את פוסט הפתיחה של הבלוג ההיפותטי הזה, שבו אכתוב איך למדתי זן ואמנות הצפייה בכדורגל באנגליה. ואיך דווקא הייתי יותר טיפוס של כדורסל בנעוריי, ומה הפלא לאור זה שנחשפתי בעיקר לכדורגל ישראלי שכולו קַיינֶה קולטורה ושעמום המחץ. ואז נזכרתי איך אחת לארבע שנים אבא שלי היה מתנער ממשחקי הכדורסל של מכבי בימי חמישי, ומתיישב בשקיקה לראות מונדיאל. ואיך כל ארבע שנים הוא היה חוזר ומספר לי על נבחרת ברזיל האגדית, ואיך הדהימה את האירופאיות הטקטיות כשרקדה על המגרש, מסרה בעקב והחליפה מקומות ותפקידים. נו, לפחות מצאתי משהו אחד שאני שמח שלמדתי ממנו. זה, ולהדליק מדורות.

.

ואז קלטתי פתאום שאני הולך לראשונה להיות אבא לְבֵן. ואז תהיתי אילו עוד דברים זה הולך להציף אצלי. ואז ראיתי שחאג' נרדם, למרות הצהרתו שהוא הולך להישאר ער עד השידור החוזר. (לא נורא, הערב יהיה עוד אחד.) אז הלכתי הביתה וניסיתי להישאר ער לשידור החוזר. התעוררתי בחגיגות ה2-1 ושוב ב4-2. עברתי למיטה. התעוררתי בשבע לפנות בוקר עם שלפוחית מפוצצת בירה. בשירותים מצאתי את כל המשפחה. יצאה לי נביחה. אוף.

מוקדש לדאלי.

.


.

"כשאלוהים ברא את הכדורגל, כך הוא התכוון שישחקו אותו."

.