פוסט-ביניים ובו התייחסויות עדכניות לשלושה-ארבעה נושאים אקראיים שעסקתי בהם בעבר. מפה, משם ומפייסבוק. סגירת קצוות ומעגלים, הזדמנות לוותיקים להיזכר, ולחדשים לערוך היכרות.1


חברה סגורה

לפני שנה וחודש תיארתי, בפוסט הראשון שניסה לעסוק ברצינות בלוד, איך הייתי עד לשיחת טלפון  בקופת חולים שבה התבקשה הפקידה לקבוע למטלפן תור לרופא יהודי. בעקבות הפוסט ההוא נאמר לי, בשיחות סגורות, שסיבה אפשרית להעדפה הזאת יכולה להיות ההכשרה הנחותה שמקבלים רבים מהרופאים הערבים בישראל, שיוצאים ללימודים בירדן.

והנה, הפתעה: לא מניה ולא מקצתה. מסתבר שמבין הרופאים שלמדו בחו"ל, בוגרי האוניברסיטאות הירדניות הם דווקא אלה שעוברים באחוזים הכי גבוהים את בחינות הרישוי בארץ.

מה שמחזיר אותנו להשערה הראשונית שלי בנוגע לסיבת ההעדפה האתנית של הרופא: גזענות. חד וחלק. לא שזה צריך להפתיע, זה הרי עניין יומיומי בחברה הסגורה שבה אנו חיים.


בריאות הציבור

א. פעם מזמן פרסמתי פוסט חפוז שבו הצהרתי שאני ושיפודי כבד כבר לא, בעקבות כתבה שמצאתי בתחתית הדף הראשי של YNET שהזהיר מפני התקנים המתירניים ביחס לשיעורי הרעלנים בעוף. חנן כהן הרגיע שמדובר בכתבה עתיקה,2 והציג תקנים מעודכנים ומחמירים הרבה יותר.

ועדיין, ההכרה שהכבד מנקז אליו את רעלי הגוף די הורידה מהתיאבון שלי למנה הספציפית הזאת. בכלל, אנחנו די ממעטים באכילת בשר. והנה ראיתי הערב, בחטף, תזכורת לכך שהחשד שלי לא היה בלתי מבוסס. כי זה שיש תקנים עוד לא אומר שאוכפים אותם.

וזה שהפסקתי לאכול כבד לא אומר שחסרות לי דרכים אחרות להרעיל את עצמי, ולא שיש לי אשליות שהסביבה של הילדים שלי טהורה ונקייה מזיהומים. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:

ב. עוד זה מדבר וזה בא: יצא לי לכתוב אי אילו פוסטים על סכנות הסלולרי. באחרון מביניהם כתבתי בין השאר על מחקר שלפיו אוטובוסים וקרונות רכבת הם תיבות-תהודה מתכתיות שמחזירות ומגבירות את הקרינה לרמה מסוכנת.

אני בטוח שגם לקסנדרה קראו פרנואידית. ולא נותר לי אלא לתהות מה עוד יתגלה בהמשך?

אתה מוכן להשתתף בניסוי? …להשתתף בניסוי? …להשתתף בניסוי?

כאילו שמישהו שואל אותך.


תרבות

נעזוב כעת את ביצת הרפש המקומית וננסוק לעניינים נשגבים יותר.

המאבק בין בארסה לריאל מדריד לבש בעונות האחרונות מימדים של אפוס קומיקס, כשאל מול הקבוצתיות המלוכדת והאורגנית של בארסה הטילו הכלבים הפאשיסטיים למערכה שורה של אגואים הולכים וגדלים, שנראו בעצמם כאילו יצאו מקומיקס: ראשית רונלדו, "האיש הביוני"3 עם הפוזה והג'ל, כמעט יאיר לפיד של עולם הכדורגל, ואחריו הארכי-נמסיס האופורטוניסט והציני שבחר לעצמו את הכינוי "המיוחד", לא פחות.

רצה הגורל, או ליתר דיוק ההגרלות, והחודש האחרון זימן לא פחות מארבעה מפגשים בין כוחות האור בכחול-בורדו וכוחות השחור בלבן. לא ניכנס לפרטים, אבל סיכום המפגשים הוא שבארסה כמעט והבטיחה לעצמה את האליפות, ריאל גנבה את הגביע הספרדי בזכות הרעב וגול מזדמן של הכלב הביוני (ועוד באותו ערב נתנה לו ליפול ולהימעך בגלגלי האוטובוס של חגיגות הניצחון, כי גם כשהם ווינרים הם לוזרים), ובצמד המפגשים האחרון שהסתיים הלילה אתמול הפגינה בארסה עליונות ברורה על ריאל בונקריסטית, כסחנית ומכוערת והדיחה אותה מליגת האלופות, בדרך לעוד גמר. ויותר מאשר בתוצאה, הפער האיכותי ניכר על המגרש, בהבדל בין קבוצה שמשחקת יחד ל"קבוצה" שמעיפה כדורים למעלה בתקווה שרונלדו יעשה מהם משהו.

מסקנה מס' 1: לריאל יש שחקנים טובים, אבל אין קבוצה. את זה אי אפשר לקנות בכסף, או לברוא בכוח האגו של מוריניו.

מסקנה מס' 2: ובסתירה מסוימת למסקנה הקודמת – פויול, זה כל הסיפור. כשהוא היה על המגרש, נראה כאילו רונלדו וכל התקפת ריאל מתחבאים בפינה עד יעבור זעם. כשהוא נעדר עקב פציעה, ריאל הבקיעה.

בגמר נפגוש כנראה את מנצ'סטר יונייטד. האם סר אלכס ירים את הכפפה לדו-קרב הוגן, ויסתכן בשחזור של ההפסד המוחץ שלו באותו מעמד לפני שנתיים, או שמא יחליט לחזור לשורשיו הבריטיים האגרסיביים ולשבור ברכיים כמו שממליצים לו גורמים עוינים מסוימים שלא ננקוב בשמם?

ימים יגידו, וללא ספק יהיה גמר מעניין יותר מהקודם, שנערך ברוחו ובצילו של בונקריניו. בכל מקרה, בארסה מבחינתי העבירה את השיעור הנוכחי בהצלחה.


בידור

וממעייני הישועה למיץ של הזבל, כמובטח בהצהרת הכוונות של הבלוג.4

אי אז בעבר, בפוסט הגגני וספקולטיבי במיוחד, יצאתי ל"מסע אסוציאטיבי במרחבי האימה של הוליווד תחתית". אחת המסקנות שאספתי בדרכי היתה שסרטי הסלאשרים ההוליוודיים העדכניים משקפים פחד של אזרחי האימפריה השבעים מפני ההמונים הרעבים והעוינים בעולם השלישי. מסר ריאקציונרי להפליא.

אחרי כמה סרטים נוספים מאותו ז'אנר שראיתי במנומנם בשעות המתות של הלילה,5 הגעתי למסקנה שזה בעצם רק חלק מהסיפור. חלק נוסף שפספסתי הוא המסר המובלע שלפיו האימה הזאת בעולם השלישי היא למעשה תולדת האימפריה, פרי הביאושים של מזימותיה. כך למשל בהוסטל, אחד הסרטים שסקרתי אז, הרשת לציד צעירים אמריקאים תמימים והתשתית לעינוייהם פועלת אמנם במזרח אירופה, אך לקוחותיה שמשלמים הרבה כסף כדי לטבוח להנאתם בקורבנות מגיעים דווקא מארה"ב וה"מערב" השבע. בסרט השני, הרופא שקצר איברים להשתלה היה אמנם ברזילאי, אך גם כאן אפשר להניח שלקוחותיו היו מחלק העולם שיכול להרשות לעצמו לרכוש איברים בשוק השחור.

יש כאמור עוד דוגמאות, שלא אלאה אתכם בפרטיהם. בכל אופן, המסר המעודכן הזה הולם להפליא את הימים החגיגיים האלה, שבהם אזרחי האימפריה ונתיניה עולצים על מותו של הטרוריסט המפחיד מהעולם השלישי, ומעדיפים להתעלם מהעובדה שהמפלצת הזאת נולדה וטופחה בידיים אמריקאיות, כמו סדאם חוסיין לפניה, כמו כל כך הרבה מפלצות אחרות.

והדברים הרי ידועים ומתועדים היטב, לא פחות ואף יותר מהרעלנים בעוף, המסרטנים בסלולרי והגזענות בישראל. אבל כשממש רוצים להדחיק, שום מסה של ידע ותיעוד לא יכולה לעמוד בפני ההדחקה.

לא, סתם, אני בטוח שכוונותיה של האימפריה טהורות, ורק קוממות הדמוקרטיה בראש מעייניה, כמו שמוכיח הסיפור הקטן הזה שנחשף היום בוויקיליקס, על התערבות אימפריאלית בוטה ואגרסיבית בחקיקה הנוגעת לזכויות יוצרים בניו-זילנד. דמוקרטיה שממוקרטיה, על האינטר$ים של האימפריה צריך לשמור.


המלך העירום רוכב שנית

אני יכול להמשיך ככה עוד ועוד, ברטרוספקטיבה הספונטנית הזאת, כשזרם התודעה מתגלגל מפוסט לפוסט, מנושא לנושא. חבר את הנקודות וצבע בצבעים קודרים, ותוכל לזכות במרה שחורה.

הנה, פוסט ההורות האחרון שלי זכה לעדנה מחודשת בזכות ריקי כהן, שהמליצה עליו באתר שלה וגם בדף פייסבוק פופולרי שהיא מנהלת. קיבלתי הרבה קוראים, חופן לייקים ולא מעט תגובות מנומקות ומענגות בהרבה.6

אז קודם כל, עדכון מהשטח: המרמיטון הגיע לגיל האינדיבידואציה המופלא והמפרך, שהוא גם הגיל שבו הוא מנסה לטפס על כל דבר כמעט, ועדיין עלול ליפול מכל דבר כמעט. אחת המילים הראשונות שהוא למד להגיד היא "אוי", ועדיין הוא מצליח לשמור על הנהרה בפנים, האור בעיניים והצחוק המתגלגל, לפחות כל עוד ממלאים את הרצונות שלו, שהם הגיוניים בהחלט לרוב. בסך הכל הוא שליט נאור ופתוח למשא ומתן.7

אז קראתי שוב את הפוסט ההוא ואת התגובות, ונזכרתי שהתלוננתי אז על חוסר סבלנות לצרכים המורכבים-יותר של המרמיטונת. בינתיים היא נהייתה ילדה על אישיות משלה ודעות משלה, וגם נקודת מבט עצמאית ומחשבות עצמאיות שהרעננות שלהן מכה אותי לפעמים בתדהמה. יש לה אמנם יכולת מוכחת לדבר ארבע שעות ברצף, אבל ההקשבה משתלמת.

המרמיטה ואני, בינתיים, מתנסים במשהו חדשני ונועז: לדבר בינינו, ולא עם הצללים של ההורים שלנו שאנחנו רואים בעיני רוחנו. התוצאות, אני מעז להגיד, מרהיבות.

ושוב, התהום הפעורה שבין בחוץ סופה שורקת / אבל בבית שקט

לך תגשר עליה.

כלבי הגשם מייללים בחוץ, אני מכניס דיסק למערכת של הוולוו…

…ולרגע מתעורר בי חשק לסגור את הבלוג כשאני קולט שאף אחד מהמגיבים לפוסט על המלך העירום לא הזכיר, לשאלתי על שירים שעוסקים במלכים עירומים, את השיר הממצה הזה:8

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

כן כל האסונות בסוף הופכים למעדן חלב…

וניפרד בברכת: שתהיו לבארסה ולא לריאל.

  1. אני מקווה שהמשפט האחרון התנגן לכם בראש בקולו של יוסי סיאס או דן כנר []
  2. והתרעם על חוסר האחריות של YNET שהמשיכו לפרסם אותה []
  3. כהגדרתו של דורפן []
  4. איזו אורגיית לינקים נהייתה פה. מחלקת הSEO של תאגיד מרמיט חוככת ידיים. []
  5. למטרות אנתרופולוגיות, כמובן []
  6. והיה משעשע לדמיין את האמהות שהגיעו מריקי, עם הפרופיל הזוגי ותמונת התינוק בפרופיל, מתערבבות בתור עם הסטלנים הצעירים והצעירים-ברוחם שבאו לפוסט הקודם []
  7. וגם מאמן כושר קשוח כמו מאסטר יפני נרגן בדוג'ו מסורתי, שגוער בי כל פעם שאני מניח יד על המותן כשאנחנו מתמסרים במגרש. []
  8. קוצים א', איזה שם נפלא []