.

סיפורנו, או לפחות הפאזה הנוכחית שלו, מתחיל בבוקר יום היפוך החורף האחרון באלף הקודם, דהיינו 21.12.1999. רעש כלשהו העיר אותי כמה דקות לפני ההשכמה הטלפונית שהזמנתי לתשע, כדי להתכונן לבוא המובילים עם המקרר החדש, אחרי שלושה חודשי קיום על קופסאות חומוס קטנות שמיהרתי לחסל פן יתקלקל.

.

ומקרר

ומקרר

ומקרר

שיקרר לי את המוח

.

עליתי לשטוף פנים באמבטיה, שניבטה הישר אל דלת הכניסה. זאת היתה רק אחת מני מוזרויות עיצוביות רבות, שנבעו בין השאר מיצירת שתי דירות "נפרדות" מחצי בית יפואי ישן. ושם, באמבטיה, שמעתי את בעל הבית שלי נכנס בדלת הראשית עם אדם אחר.

.

חשבתי שהוא הביא שוכר פוטנציאלי לראות את הדירה השכנה, שעמדה ריקה זה חודש וחצי אחרי שהדיירת הקודמת עזבה באמצע חוזה אחרי שלקחתי את המשחק שלה לרמה אחרת לגמרי, שהפחידה אותה קשות. הדבר הראשון שעשיתי כששמעתי אותו היה לרדת לנתק את הטלפון. לא רציתי שהוא ידע שהשגתי קו זמן קצר כל כך אחרי שניתק את הקו של הדירה באופן מפתיע וחד-צדדי. חזרתי על קצות האצבעות לאמבטיה, לצותת לשיחתו.

.

"הנה הארון-חשמל," שמעתי אותו אומר.

"אתה בטוח שלא גר פה אף אחד?" אמר בן שיחו בקול רם.

"ששש," פלט בעל הבית. "לא, אין פה אף אחד," הוסיף.

בשלב זה החלטתי להתערב. הכרזתי בקולניות על נוכחותי וירדתי בתרועת ניצחון להעביר את חשבון החשמל על שמי ולמנוע מהנבזה לנתק לי את החשמל. רק זה חסר לי, שלושה ימים לפני שדֶבּרָה מגיעה. "רצית לעשות לי מה שעשית לאבא של אשתך, שגנבת לו את המגרש, אה?" השתמשתי במידע-פנים כדי להשפיל אותו עוד קצת לעיני החשמלאי המשועשע. על הזין שלי, המניאק כבר הביא לי אישית זימון לבית-משפט, כבר הספקתי להאשים אותו בפניו שהדיירת הפורחת סיפקה לו קוקאין, לא היה לי מה להפסיד.

.

זמן כלשהו אחרי שהוא הלך בבושת פנים, הגיעו המובילים. הם גלגלו את המקרר הצנום למטבח, העיפו מבט סקרני (מעריך? משועשע?) בקירות המכוסים ציורים, כתובות וקולאז'ים של פלאיירים ססגוניים ממסיבות טראנס בלונדון, ראו את הפטיפון והמיקסר על השולחן (את בן זוגו של הפטיפון המיותם השלכתי לזבל בעוון חוסר-מושלמות כחודשיים קודם, בתום לילה ארוך ורדוף במיוחד שבו דימיתי בין השאר שקולותיהם של קורבנות הקרב בשדה השעועית אצורים איכשהו בסמפלר של המיקסר הישן והמוזר שמכר לי ג'יימס; החבר'ה בשכונה צעקו "תשאיר, תשאיר", ומכרו אותו בכמה מאות שקלים), הריחו את ניחוח הקטורת הכבד, וציינו בחיוך: "זה בית אהבה, זה."

.

* * *

.

אני כבר לא זוכר מה עשיתי בהמשך אותו יום. כנראה הייתי עסוק מאוד במשהו, בדרכי האובססיבית-קומופולסיבית, כי אני כן זוכר שהגעתי לחוף ממש ברגע האחרון, עם השקיעה, בדרכי לקדם את פני הלילה הארוך בשנה בג'יגול אש.

.

מיהרתי אל הנקודה הקבועה שלי, במפרצון שבסוף הטיילת (דאז), על גבול חומת הים של יפו העתיקה. במקביל אלי נשפכו אל החוף קבוצה גדולה של ילדים והוריהם, שלהשערתי סיירו שם במסגרת בית-ספרית כלשהי. לא נתתי להם להפריע לי; תפסתי כמה מטרים מרווח ביטחון, טבלתי את הלפידים בנפט והדלקתי, עם הפנים למערב.

ללונדון.

.

.

איכשהו הגיעו לאוזניי לחשושים. לא הקדשתי להם הרבה תשומת לב.

שמעתי הרבה קולות בחודשים האחרונים.

"איזה חוצפה…"

"… ממש כופה את עצמו…"

דברים כאלה.

.

סליחה? אמרתי ביני לביני, אני עומד פה כל יום.

.

הלפידים כבו. הדמדומים התחשרו. חככתי אם לטבול לעוד סיבוב.

ואז הם התחילו לבוא אלי ולהשליך מטבעות על איזה מכסה פלסטיק שהיה זרוק על החול למרגלותיי.

.

"אה, תודה… לא הייתם צריכים…"

.

הם לא חייכו או אמרו תודה, רק השליכו מטבעות ונסוגו. מישהי שמה בצלחת עט. גיחכתי. אחר כך ראיתי שזה עט של משטרת התנועה. צחוק צחוק, הוא כתב ללא דופי איזה שמונה שנים, עד ששבק במהלך שירותו איתי במערכת החינוך בשנה שעברה.

בסך הכל הצטברו שם איזה 23 שקלים (או אולי 18? זכרוני מתעתע).

לקחתי, אלא מה? שיהא סימן לכספים עתידיים מכישוריי, פיללתי.

.

שלושה-ארבעה ימים אחר כך, דברה הגיעה.

היא באה, בהזמנתי, לחופשת כריסמס שמשית עם אופציה לאפוקליפסה-עכשיו. שלוש שנים למדנו יחד כמה שעות בשבוע, ורק בלילה האחרון שלי בלונדון, בעזרת כמויות בלתי מורגלות בעליל של אלכוהול, גילינו ואף מימשנו את תשוקתנו ההדדית. היא לא ידעה את זה בזמנו, אבל בכך היא שברה לי בצורת מינית בת שנתיים.

.

אז היא באה לישראל. אלי. אצלי. לפעמים היה נדמה לי שזאת עוד אחת מההזיות שאפפו אותי באותה תקופה. מבחינתה זה היה המשך ישיר למעט שהספקנו באותו לילה אחרון, חמישה חודשים קודם. מבחינתי זה היה עוגן של שפיות, אות חיים מהחיים הקודמים שלי בלונדון, לפני גיא צלמוות, לפני שהתפרקתי לגורמים. בערב הגעתה עוד חזרתי וקראתי ב-Cosmic Trigger של וילסון את הקטע על הלילה הארוך והאפל של הנפש, ומצאתי מזור לנפשי ונראטיב לדעתי המעורערת במילים מרנינות כגון The Abyss ו-Chapel Perilous . בסופו של דבר הצלחתי להתבלבל בזמנים, לפספס את האוטובוס האחרון לשדה התעופה ולבזבז 80 מהשקלים הנדירים שהעניק לי אבי לרגל הביקור על מונית.

.

אבל באימיילים איתה הצלחתי כנראה להישמע שפוי נורמטיבי פחות-או-יותר, ואולי לא כל כך היה לה אכפת. היא רצתה בעיקר לזיין אותי.

"קייט אמרה שאני צריכה להרחיק אותך מגראס כדי שלא תאבד את הליבידו," אמרה לי בדרך משדה התעופה.

(קייט לא ידעה את זה מניסיון, אלא מהודאה שלי.)

.

התמזל מזלה, ותפסה אותי בשיאה ובסופה של תקופת יובש מהארוכות שלי בעת החדשה. כיסינו את דלת הזכוכית הפונה אל החצר הפנימית בסדין, כדי לא להוציא יותר מדי את העיניים לארבעת הפועלים שחלקו חדר מעברה השני, ועשינו בעיקר הרבה סקס. סקס מהסוג הגשמי, הארצי, המיוזע, המתלקק, המצחקק. הכי רחוק מהכשפים והשדים והרוחות והרוחְניות.

(הכי רחוק ממני שנתיים קודם עם סוזי, יושב ברבע לוטוס ביאבּ-יוּם מצ'וקמק ונוגע לה בצ'אקרות. בלעכס.)

.

עשינו עוד דברים. נדמה לי שהיא קצת נעלבה כשלא התעניינתי בצעדי הריקוד ההודי שלמדה, אבל אני זוכר אותנו יושבים על תלולית בגן צ'ארלס קלור ומשקיפים על הים ויפו, כשאני מתרגם לה תרחישי מילניום אפוקליפטיים מתוך עיתון "העיר". התקווה באג שנות אלפיים, כתב מישהו על הקיר מול הדינמו דבש.

.

אני זוכר שביקרנו ביפו העתיקה, מחוז שיטוטיי דאז, כולל סיבוב בכנסייה בפסגתה. לאורך הביקור מלמלתי ולחששתי לתומי דברים כמו I am the Antichrist . זה שעשע אותי כנראה, ולא רק כי זה הטריד קצת את דבּרה. היה לי חשוב לשלוח מסר לשגרירות הוותיקן בישראל, שתפסה לעצמה את עמדת התצפית הכי משובחת ביפו, כמה מטרים מתחתינו. מבשלים עוד מסע צלב, מישהו?

.

אני זוכר את חדוותי למראה סמל העין בפירמידה באחת התמונות בכנסייה. אני זוכר חדווה דומה כשהתנשקתי עם דבּרה עמוקות בכותל. בואי אֶריס, תביאי גשם. אנחנו זקוקים כאן לכל הנוכחות הנשית שנוכל לגייס.

.

לליל המילניום עצמו קיבלנו הזמנה מפתה מאין כמוה מר' [המגיב המכונה (בין השאר) אלטרנסליזי] וחברתו דאז. ר' היה האדם היחידי שעמד לצידי ללא סייג וללא תנאי לאורך כל המסע שממנו התחלתי להגיח חבול ושרוט. היחיד שלא עורר בי איום או מחנק או רתיעה ולו לרגע. הוקרתי את זה בזמן אמיתי, ואני מוקיר את זה עד היום. שמחתי להיות הסטאז' לקריירה פעילה ומועילה בטיפול בנפגעי אירועים פסיכוטיים.

.

ההזמנה, בכל אופן, היתה לנסוע לבלות איתם את ליל המילניום במדבר, תחת חופת הכוכבים ואולי גם ריצודים של מטוסים מתנגשים בחצות.

אולי. ואולי לא. שמרנו על ראש פתוח.

בנוסף, כלל האירוע איחוד מרגש שלי עם מרי ג'יין.

דבּרה התלהב מאוד מהרעיון של זיון על סלע במדבר. אני התלהבתי פחות, והצלחתי לפחות להשהות אותה עד שעות האור. סלעי המדבר קרים בינואר. גם בעשר בבוקר. והאבק.

.

בצהריים, כשהתחלנו לטפס מבקעת ים המלח, הסיגנל הראשון שקלטנו ברדיו היה השיר מחכים למשיח. הבנו ששום דבר לא השתנה.

אממה, כשעצרנו באיזה קיוסק דרכים לשתות משהו קר, ומצאנו אותו מאוכלס משפחות הומיות, הקול הראשון שהגיע לאוזניי אמר "הם במציאות אחרת עכשיו."

.

הימים הנותרים עד עזיבתה של דבּרה עברו עלינו בנעימים, כשהתברר לנו שדבּרה יכולה לרכב עד להרפיה על אחת מחוליות הגב התחתון שלי בעוד אני מקסס.

(זה די מעייף, לאורך זמן. זה קצת כמו אסאנת כלב מסתכל למעלה, אבל כשהידיים עסוקות באוויר ועל הגב יושבת קוברה.)

כשאני נזכר עכשיו איזה שובע הרגשתי אז מהיצר המיני הבלתי נלאה שלה, בא לי להוריד את עצמי לעשרים שכיבות סמיכה.

בסופו של דבר, כשהיא יצאה לנמל התעופה בארבע בבוקר בגשם זלעפות, בקושי יצאתי מהמיטה להיפרד ממנה.

(כמה חודשים אחרי זה, כשכתבתי לה שגואה היא מכורתי האמיתית בהודו, היא קראה לי מתחזה מהמעמד הבינוני [עלבון חריף מאוד בחוגי אקדמיה בריטיים] ויחסינו הצטננו לקיפאון.)

.


.

הכתב ביומן שלי, אחרי כמה שבועות של שתיקה כמעט מוחלטת, קוהרנטי משהיה זה זמן רב:

.

6.1.2000

.

באג אלפיים לא הגיע.

דברה דווקא כן.

הלילה היא נסעה, אחרי היום הכי חורפי שהיה פה מזה זמן רב. אני חלמתי שאני מקלל את אריק שרון.

.

ערב מילניום במדבר. עם ר' וח'. בשקט.

היה נעים ואפילו אינטימי.

סקס לוהט

עד שנשרפתי…

רכות ונעימות ו-Loving Embrace .

.

היא בסדר האישה הזאת. פרצה אל תוך חומות רווקותי ובדידותי בקלות.

"I wanna be swept in ecstasy with somebody"

אמרתי לג'יימס לפני… כמעט שלוש שנים (?!)

"אני מאמין שיש יותר מאחת כזאת בעתידך"

הוא ענה לי בחוכמתו האינסופית.

Thank you Deborah

.

שוב המדבר וירושלים ויפו. בדיוק שנתיים אחרי שהייתי במקומות האלה עם סוזי. ואיזה הבדל. מורגש שיפור.

I think I'm over you Schatzi

מילניום שמח!

.

.

7.1.2000

עִיד

סוף הרמדאן

.

אני קיין. כלומר, הארכיטיפ של קיין התגשם בי.

.

זה לא משנה מהבחינה המעשית מה קרה לדני כשהוא מת. מוות אלים בגיל צעיר.

.

אבל מה שבטוח זה שהוא יצר ויברציות חזקות.

Call it fractals

Call it a ghost

Call it whatever you like.

.

הקשר שלי עם דני הוא לא "רק" גנטיקה.

או שהוא רק גנטיקה.

זה לא משנה.

והרי ידוע מזמן שתאומים נוטים לפתח קשר טלפאתי חזק במיוחד בתדירות גבוהה.

.

לא. דני ואני לא היינו תאומים, אבל היינו אחים ולשנינו הייתה נטייה כלשהי למה שמעבר לחומר, ושישרפו השמות.

.

עכשיו, כשיום השנה מתקרב, אחרי שבמילניום מצאתי את עצמי עם דֶבְרָה, ר' וח' במדבר ופתאום היינו ארבעה חברים, בלי שום דרמה קוסמית, רק חיים, עכשיו אני מבין שגם אם לעולם לא יהיה לי שום

.

לא. עדיין לא מבין. אבל כמו בסוף של "איוב" של היינלין אני מרגיש עכשיו שחזרתי אל Consensus Reality ממסע רחוק יותר וארוך יותר מכל מסע אחר שעשיתי אי פעם.

.

וכמו שאמרו היפות והאמיצות של רדיו תל אביב הנפלא בדרך כלל "המציאות היא תמיד אנטי-קליימקס". ושוב מודעות הדרושים המתסכלות שמחפשות קוסמים רק במכירות ו-MAGIC רק כשפת תכנות… והתסכול שבחיכוך בין ההתמחות הצרה שהם דורשים ורוחב השדה שלי שלא ממש מספיק מתאים לשום דבר.

.

כן, כן,

Specialization is for insects אבל הכסף, למרבה הצער, עוד לא נמחה מעל פני הכדור הפרימיטיבי הזה.

איוב של היינלין חזר לשטיפת כלים. אני מעדיף גינוּן.

.

מצד שני. היום ואתמול גם מציינים שלוש שנים לפגישתי את ג'יימס ותחילת תהליך החניכה וההשבעה שלי.

והטארוט אמר לי שינוי ומעגלים.

Better brighter future

Peace in our time?

.

.

21.1.00

ערב

בית

.

יום שישי לבד.

חורף אמיתי שפתאום הגיע. ואני בדגירה עמוקה וחסרת אנרגיה.

"האמת היא שאני מוצף כל כך

האמת היא שאני משועמם".

.

ספקות מטלטלים את הביטחון העצמי שלי כמו קליפת אגוז בסערה. אני מנסה לקבל ואף להפנים את הספק כנוגדן הכרחי לכניסה לדוגמות…

Trying to maintain my agnosticism

And not to fall into any belief-system

.

ולא מצליח להחליט אם באמת קרה לי משהו או שהשתגעתי. מעדיף להאמין באפשרות הראשונה.

.


.

דילוג קל לתחילת פברואר, אל יום המפגש הראשון שלי בבית המשפט עם בעל הבית שלי, עורך דין בתחביבו. הפעם אני לא צריך לעשות כלום; מטרת הדיון היא לשקול (ולדחות) את בקשתו של העוכר לתביעה בסדר דין מקוצר שתאפשר לו לנקנק אותי בלי שאוכל לפצות פה. כשאנחנו חוזרים לדירה, אני מרים את השפופרת ושומע את צפצופו המבטיח של התא הקולי. זאת הודעה ממיא, העורכת האלמותית של שטיינהרט קציר. אנא חזור אלי. אני רושם את המספר וחוזר אליה מיד, ושומע "טוב, אז הדוגמת תרגום שלך טובה. בוא נקבע פגישה."

.

אני מסיים את השיחה ומבשר לאבא שלי בהתרגשות את החדשות. הוא ניעור לאיטו, משתאה. "את כל זה הספקת לעשות מאז שנכנסנו בדלת?"

.


.

15.3.2000

3Am

Eternal?

Maybe internal…

.

כמעט חודשיים אחרי…

כמעט אקווינוקס…

.

חלליות ברדיו תל אביב שוב רודפות אחרי…

.

איפה הייתי ומה עשיתי???

מצאתי עבודה. עבודה טובה. בערך ג'וב חלומותי.

אני מתרגם מדריכי לונלי פלאנט. בבית, עם המחשב והמוסיקה. בלי גנג'ה למרבה הצער.

תקופת יובש של יותר מחודש. מכל מיני סיבות.

נשאר בחיים, though .

.

ישן ביום, עובד בערב.

מג'גל לפעמים. בימי שישי. בחוף הדולפינריום.

שקיעות מדהימות.

תופים עד זוב דם.

לפעמים ריקוד בדינמו-דבש.

תנו לי תנו לי דראם'נ'בייס…

הרבה ספרים. בעיקר מדע בדיוני.

מגדל כרס קטנה.

.

לא. לא השתגעתי. כנראה שמצאתי את השפיות שלי.

כל מיני אנשים שלרגע נראים כמו דני…

…הלילה בכיתי. לראשונה מזה המון זמן.

.

הר הגעש התפרץ, בעוצמה. ולא, לעולם לא אדע מה בדיוק קרה לי בספטמבר-אוקטובר.

כן, זה עדיין מטריד אותי. עדיין תוהה אם יכול להיות שהכל היה פרי דמיוני המוטרפ, או שבאמת תקשרו איתי כוחות גדולים וכבירים.

מנסה לשכנע את עצמי שזה לא משנה. מה שהיה מת וכל זה.

דברה עדיין אוהבת אותי.

בדידות גדולה מצד אחד, לא יכול להכניס אף אחת לחיי מצד שני. הגנות של בונקר מחפות על רגישות כל כך עדינה ופגיעה…

.

כן. אני מכשף.

.

.

16.6.2000

שבע בבוקר

בית

.

יכול להיות שנולדתי מחדש…

…שהגחתי מתוך החורף האינסופי,

הלילה האפל של הנשמה…

.

…ואני כבר לא חיה נוירוטית.

.

.

13.7.2000

לילה

בית

.

A rebirth into a higher state…

…finally… again…

.

Canabisis Psychosis or Crossing of the Abyss?

.

Ist macht niecht

.

I am aware of my starry heritage

.

Not the Magus.

An individual.

a star

.

.

15.7.2000

.

כמעט שנה מאז שחזרתי…

…איך הזמן רץ… וזוחל…

.

שנה בדיוק מאז האקסטזי האחרון, בסקוואט טחוב באיזור תעשייה במזרח לונדון…

.

…והנה ירח מלא של יולי בגינה של בית קטן בקצה מושב בין שדות ופרדסים. ביתי. חובבני. קטן.

חופשי.

.

והיו שם אנשים נפלאים. והם קלטו אותי.

בכל המובנים של הפועָל

.

והמון אהבה

וגם ג'ולי. אולי. אולי ברצינות לשם שינוי.

.

.

31.7.2000

2 'פנות בוקר

.

נפלתי… וקמתי

שנה מאז מסיבת הסיום המפתיעה עם דברה…

…ונראה לי שהגעתי.

בים… בעיקר בים…

…ובדירה של גידי, עם כמה חבר'ה וג'ולי אחת…

…ובחנויות שבשכונה…

.

התמקמתי.

[...]

.

הבדואיזם הוא תגובת נגד לצלבנות של הציונות.

.

.

1.8.2000

8:00

.

ואו.

בדיוק שנה.

וחלום…

חלום שני השבוע שבו ג'יימס, מורי ורבי, מופיע לו פתאום.

בפעם הקודמת הוא רק אמר שהוא אוהב אותי, ושאני מתקדם ומשתפר ובסוף אהיה חבר אמיתי שלו.

.

הפעם… מסיבה? מעין יישוב דמוי מודיעין בהרי ירושלים…

מישהו משחק עם פוי'ס (סווינגים של אש) רחוק רחוק מאיתנו…

ואחד הפויס עף לו מהיד (או שהוא זורק אותו) ומתחיל שריפת קוצים… אני רץ לשם במהירות האפשרית אבל עד שאני מגיע הוא מכבה את זה… המון מים זורמים ליד… נדמה לי שהוא (המג'גל) אמר שזה נהר הדן…

.

…ואז ג'יימס מגיע בפנים חמורות אפילו יותר מכרגיל ואומר משהו על זה שאיזה חולה מחשבים הולך לקרוע את מארג ה-Space Time Continuum בצורה שתפגע בכל האנשים שחיים ב… מקום האפור הזה? או משהו כזה.

.

ופתאום השמיים הם מעין משחק מחשב מסובך עם צורות שונות מתחברות לדפוסים שונים… בפעם הראשונה אני מתרכז בזה וזה קצת מהפנט… בפעם השנייה אני מתרכז בהוראות וברמזים שכתובים בצד ונראה שאני מצליח (בכוח המחשבה) לסכל איזושהי פריצה, מעיף את הפורץ ומנצח. המשחק נעלם.

.

ואז אנחנו בדירתה היאפית של ר' באותו יישוב. אבא, נ', ר' ואני. בטלוויזיה מסבירים משהו על זה שהמשחק "מי רוצה להיות מיליונר" מכור ובגלל זה רק לחיילים משוחררים (תמימים) נותנים לשחק בו. ומראים את המפיקה (?) בטלפון עם מישהי והיא צועקת "עוד אמא לחייל משוחרר! כרגע דיברתי עם מישהי מחולון! גם את מחולון? נו… מילא אם היית משהו מיוחד".

.

ואז הטלוויזיה נכבית עם כל החשמל ולי יש פלאש של מישהו שלוחץ על כפתור מהחלל ושולח קרני הרס. הוא נראה מ-ר-ו-ש-ע. והטלפרומטר בבית של ר' שממנו עוברים לשוק קופא פתאום עם כל האנשים שבו… ומישהו (ג'יימס?) אומר "אין טעם… מפעילים את ההגנה נגדם אז הם פשוט עוברים לעיר אחרת". ונ' יוצא לדירה שלנו (קומה מעל) ואומר Tui בצרפתית ואני הולך לשמור על הדלת עד שיחזור…

.

…ופתאום בוקר בדלת השקופה של הסלון שמובילה לגינה (קומת קרקע) ואני יוצא ואומר "בוקר מקסים" (קצת קריר לשם שינוי, אוויר נפלא) ור' רוצה לנסוע לשוק אבל אז היא רואה את הזוועה בטלפרומטר ויוצאת אלי מזועזעת.

…מפגש משפחתי באיזשהו מרתף ויש איזה ג'אגלר אחר, צעיר יותר, שמציקים לו… ואני אומר משהו על לקחת את זה בקלות, כמו ג'אגלרים, ומישהו שיושב מולי שואל אם אני ג'אגלר וכשאני אומר שכן הוא נעלם וחוזר עם שוטר… הם רוצים לחקור אותי על אירועי הלילה… בהתחלה הם מנסים להפחיד אותי אבל אני צועק עליהם שאני לא אומר כלום בלי עו"ד, ואז ק', הדוד שלי [שהוא מוציא לאור], מתערב לטובתי… והצעקה שלי (בחלום) העירה אותי.

.

די מסכם את השנה שעברה לא?

.

.