אין לי זמן מיותר, או כוח להתווכח.

בהתאם, הפוסט הזה נכתב תוך חצי שעה (שיא אישי?)

בהתאם, הוא עלול ללקות בשטחיות-מה.

אבל אי אפשר להתחיל כל דיון מבראשית. לא נצא מזה.

.

ר' הוא החבר היחיד שלי שהקשר איתו מחזיק מספר דו-ספרתי של שנים. הוא גם איש יקר, יוגי עד עמקי נשמתו ובודהיסט אמיתי (אם כי לא בטוח שהוא יקבל את ההגדרה הזאת).

.

בפגישתנו האחרונה הוא סיפר שלי שמצא צפע במקום העבודה שלו. הוא לכד אותו עם מגב ודלי, ושחרר אותו הרחק ממושב בני-אדם.

הוא אמר לי שהרבה אנשים ממש כעסו עליו שלא הרג את הצפע. "אבל אני לא הורג שום יצור חי," הוסיף. "בעיני, הסיבה להרג היא פחד, ואני לא מפחד מנחשים."

.

אני מכבד מאוד את הבחירה הזאת של ר', וכולי הערכה לחוסר הפחד שלו. אני, לעומתו, מפחד מאוד מנחשים ושאר רמשים. כבר באביב האחרון הספקתי לקצוץ צפע קטן שהשתזף בגינה שלנו, ולמעוך עקרב צהוב שהופיע בצילייה שתחתיה ישבתי במהלך מסיבה במדבר.

.

"חיות ארסיות אין לי בעיה להרוג" הצהרתי אז.

חזרתי על ההצהרה הזאת גם כאן בבלוג, ומשום מה אף אחד לא התקומם או טען שאני תורם להתבהמות של החברה הישראלית.

.

והרי לחיה ארסית אין יכולת בחירה אם היא "רוצה" להכיש או לעקוץ. זה הטבע שלה, זה מה שהיא יודעת, היא בטח לא אשמה במה שהיא.

לאדם, לעומתה, ניתנה היכולת לבחור, להשתנות.

בניגוד לנחש ולעקרב, האדם יכול לבחור אם להזיק לאחרים או לא.

האדם יכול לשנות את טבעו, את נסיבות חייו, את הקארמה שלו.

וזה, מבחינתי, מותר האדם על הבהמה, ואין בלתו.

.

אז נכון שהיכולת לבחור היא שנותנת לאדם גם את היכולת ללמוד, ולתקן.

היא שמחייבת אותנו לכבד את פוטנציאל-הכוכב שבכל אדם, לקדש חיי אדם, ולהעדיף עונשים "חינוכיים" על גזר דין מוות.

אבל אני לא יכול שלא לתמוה מדוע מקובל על כולם שנחש ארסי הוא בן מוות,

בעוד אדם ארסי ראוי רק להבנה, להזדהות, ולחסינות (מלאה בפועל) מפגיעה ומעונש?

.

אני חומל על גנבים כמו שאני חומל על נחשים.

לא אצא לצוד גנבים, כמו שלא אצא לצוד נחשים.

אשתדל ככל יכולתי להימנע מפגיעה מיותרת בכל יצור חי.

אבל לא אתן לחמלה הזאת לבטל את יכולתי להגן על עצמי ועל היקרים לי - גם באלימות אם צריך – מפני מי שמאיים לפגוע בי.

ואחת הוא לי אם המאיים הוא עקרב, נחש או אדם.

.

.

you can crush us

you can bruise us

but you'll have to answer too

.

ודי. הבטחתי לעצמי כבר לפני שני פוסטים שאני מקפיא קצת את הבלוג ומתמקד בפרנסה.

(לאור הדיונים האחרונים, נראה לי שמתבקש עוד פוסט של התעמקות במשנתו של אליסטר קשישא. מתישהו, בשאיפה.)

.

יאללה אובמבה. בהצלחה לארצות-הבריתים.

בתקווה לעולם טוב יותר, עם כמה שפחות אומללות, אלימות והרג.

תהיו טובים.

(ואם אתם בוחרים להיות רעים, אל תתפלאו אם זה יחזור אליכם כמו בומרנג.)

ביי.

.