הבלוג נפל אתמול למשך רוב שעות הבוקר והצהריים,* אחרי יממה וחצי של גמגומים לסירוגין. למרבה האירוניה, זה קרה דווקא אחרי יומיים רצופים שבהם כתבתי שני פוסטים – תופעה שלא נצפתה פה כבר שנים.

בהתחלה חשבתי שזה קשור לעבודות שדרוג שעשתה חברת השרתים השבוע, אך בירורים עם התמיכה הטכנית העלו שמדובר בניסיון פריצה – ואפילו לא משהו מעניין כמו נערי רוטר או מתוסכלי המשט, אלא סתם בוט מסחרי פארשי.

התנצלותי בפני אלפי הקוראים שניסו בוודאי להיכנס בשעות האלה לפוסטים החדשים, ובפני בעלי המניות של תאגיד מרמיט על אובדן ההון הסימבולי.

זה קרה בדיוק בתקופה של חזרה לבלוג, שהפך לערוץ התקשורת העיקרי שלי בעקבות הפרישה המשחררת מערוצי הרעש של ההווה המתמשך…

שקלתי לכתוב על זה פוסט, אבל מרמיטים מלאכתם נעשית בידי צדיקים: שחר ניצל את המאורע כדי לנסח כמה הרהורים ותובנות שלו על טוויטר:1

דיכוי-זמן הוא אולי לא הדרך הנכונה, בטח שלא הדרך היחידה, להתמודד עם היעדר בטחון תעסוקתי, עם ההבטחה שהצלחה כלכלית-מקצועית סבירה תסתכם בהצטרפות למעמד הביניים הנשחק או אם אנושות שמתעקשת לדהור אל תוך שואה אקולוגית, אבל הוא הדרך הנוחה והמהירה ביותר לחיות עם כל אלה בשלום מדומה.

ואז בא הרטוגזון עם יחסי האהבה-שנאה הדרמטיים שלו כלפי טכנולוגיית המידע – שנעים בין טכנומיסטיקה לבריחה ליער2 – וכתב פוסט משובח על התמכרות לפייסבוק, או במקרה שלי לטוויטר. הנה שתי אבחנות נבחרות:

כמות הפעמים שאני בודק את הפייסבוק עומדת בקורלאציה ישירה למידת העניין שיש לי ברגע מסוים. כשאני עושה דברים שאני אוהב ושמרגשים אותי, כשאני כותב, כשאני עם אנשים, כשאני חוקר משהו שמעניין אותי – ובקיצור, כשאני כל כולי שקוע ברגע, אין לי שום עניין בפייסבוק. רק ברגעים שבהם אני לא מממש את עצמי כיצור חי, אוהב ויצירתי הם הרגעים שבהם אני מוצא את עצמי נמשך לאתר הזה כמו יתוש אל האור הכחול שימלא את מה שאני מרגיש שחסר באותו הרגע.

המחשבות  שצצות לי בראש בימים האלו מופיעות תמיד כשורת סטטוס בכח גם עדיין לא בפועל. זה כאילו פייסבוק דורשת את המחשבות שלי לעצמה עוד לפני שנולדו. כשפייסבוק רק התחילה הרעיון היה שאנשים יכתבו בה מה עושים באותו הרגע. עכשיו נדמה לי שזה המקום שהמוח שלי נמצא בו – בחיפוש אחר ממשק ישיר לפייסבוק… 3

…כך שבימים האחרונים ניקיתי קצת את האבק מהבלוג ועשיתי4 כמה שיפורים מזעריים להנגשת התכנים: בין השאר, התגים של כל פוסט מופיעים מעכשיו גם בדף הראשי, ונותנים איזשהו רמז (ספוילר?) לגבי תוכנו.5

חידוש אחר, מלהיב יותר, הוא החלפת דף הארכיון הבסיסי והמגושם, ברירת המחדל של וורדפרס, בארכיון קומפקטי ואלגנטי שיושב עכשיו בסרגל הצד, ממש מימינכם, ומאפשר קפיצה ישירה לכל פוסט מן העבר ודפדוף קל ונעים בין (כותרות) הפוסטים, לפי כל סדר שתרצו. נסו ותיהנו.

ייתכן שדף הארכיון יחזור בעתיד, במראה חדצ'ני, נוצץ ומצ'וכלל.

ברוך הבא לאינטרנטים, יא לודיט.

באותה הזדמנות עוד עדכון טכני, לא כל כך עדכני: טוויטר ברוב חסדם קנו את (מפתח) twitoaster, האפליקציה שייבאה תגובות מטוויטר לבלוג, וסגרו אותה. למיטב ידיעתי אין עוד כלי שיכול להציג שיחות (ולא רק לינקים לפוסטים). אם למישהו מהוורדפרסאים בקהל ייוודע על אפליקציה כזאת, אנא ידעו אותי. (אני רואה עכשיו שיש תחליף אפשרי, אבל תוהה אם יש בכלל טעם לצוד תגובות למרמיט_בוט שמודיע על הפוסטים, כשאני לא שם להשתתף בשיחה.)

כמו כן, בסכנרון מושלם עם פרישתי מטוויטר, התחרבש התוסף BackType Connect שאמור (בין השאר) להציג בבלוג ציוצים שמפנים לפוסטים, אז יריתי בו. בקיצור, הבלוג לא מציג יותר התייחסויות מטוויטר בשום צורה. במסגרת אווירת הרטרו הכללית, אתם מוזמנים אשכרה להגיב בבלוג :)

ואם למישהו יש עוד פי'צרים להציע, משהו שיתרום לדעתכם לחוויית הגלישה, מחלקת שירות הלקוחות מצפה בשקיקה לתגובותיכם.

כמו כן, אתם מוזמנים לענות לסקר הגורלי: לינקים בפוסטים, לפתוח בחלון חדש או באותו חלון? השיבו והשפיעו בדף החדש והמפנק של "סוכן זוטר" בפייסבוק, ותוכלו לזכות בפיחסים יקרי ערך!

ועכשיו נשאר רק לחכות עד שתנוח עלי הרוח לכתוב משהו משמעותי, מעבר לדאחקות ויזואליות מארגז החול הפוליטי. הישארו עימנו.


* ואם כבר בעבודה הגדולה עסקנן, ראוי לציין את השלווה הלא-אופיינית שבה קיבלתי את היאלמות תרועת הקאונטרים בשיא התנופה. אפילו כשנאלצתי להתנתק מהמחשב לשלוש שעות באמצע המשבר, זה לא הטריד אותי בכלל, בטח לא במידה שזה החריד אותי בימי ההווה המתמשך, כשכל שנייה אופליין זעזעה את הבורסה הסימבולית הבועתית שלי.

וברי מסכם בדברי נביאים חיים:

...
המצוי הנצחי
המציץ בין החרכים
של החולף ומרה חריכתו
...
  1. ואפשר לי לאוורר כמה מחשבות משלי בתגובות []
  2. מה שנקרא אצלי המנזר []
  3. עידו מספר בפוסט על תוכנה שנועלת אתרים ממכרים עד מועד שנקבע. היו שהמליצו גם לי להשתמש בה, ולהגביל את טוויטר לשעות מסוימות ביממה. חשבתי על זה, והתברר לי שאין לי שעות כאלה. []
  4. בעצמי! להנאתי! []
  5. במקביל העלמתי את ציון הקטגוריה המיותר, כי הרי אצלנו לא מקטלגים, רק נותנים בהם תגים. []