.

לפעמים השד הנורא מתגלם בידית שבורה של דלת.

(שיא היצירתיות של אבא שלי התבטא בקללות שהמציא בזמן עבודות בבית.)

.

הא לך דמון אכזר.

.

שלוש שעות של מלחמת התשה,

עם כל הטריקים המלוכלכים שיכול להמציא

אביך מולידך המכונה "מרפי",

ולא שכחתי לנשום לרגע.

.

ואפילו הדלת בסדר.

.



.


המרמיטיה עוברת מכתום לכחול

.

חלמתי על ערימה של כובעים.

.

כובעי מצחייה כתומים, בדיוק כמו זה המהוה שלי עם ה-G הגדול מקדימה,

רק חדשים ובוהקים (וגדולים יותר?).

.

כבר לקחתי אחד ופניתי לצאת, ואז ראיתי שיש בערימה גם כובעים זהים בכחול כהה.

אז החזרתי את הכתום ולקחתי כחול.

.

(אהבתי.)

.

.

והמֵקָמפֶּסט מעיר: "זוכר חלומות, הא? רואים שנגמר לך החשיש."

.


.

נמצא האשם בכשלי השדרוג של נענע

.

אני.

לא, ברצינות.

.

כן, אני יודע שבכל מקרה זה כנראה השדרוג המושמץ ביותר בהיסטוריה של האינטרנט הישראלי, אבל מסתבר שלקחתי חלק לא מבוטל במחדל, לפחות בנישה המצומצמת שבאחריותי, קרי פורום תרגום ועריכה.

.

כמה שבועות לפני השדרוג קיבלנו, מנהלי הפורומים, בקשה למחוק מהטאגליינים שבראש דף הפורום פקודות HTML ששימשו אותנו לעיצוב. זכרתי במעומעם שכתבתי שם פעם משהו כזה, אבל איכשהו זה נדחה ונשכח במסדרונות המסועפים של תאגיד מרמיט. הנחתי שזה ישפיע רק על מראה הטאגליין, ואמרתי לעצמי שאטפל בעיצוב החדש כשנגיע אליו.

.

גם כשקיבלנו גישה ל-בטא של העיצוב החדש, ומשהו בעיצוב הפורום נראה לי מאוד משובש , לא התעכבתי על זה.

(פרקליטי ההגנה מציינים שקיבלתי את הססמה ביום חמישי אחה"צ, בדיוק כשהתכוונתי לכבות את המחשב בסוף שבוע עבודה מתיש. אפילו לא קלטתי שההשקה מתוכננת ליום שישי, כלומר למחרת.)

.

סוף-השבוע עבר עלי אוף-ליין, בבורות מבורכת. מימדי הקטסטרופה נודעו לי רק כשהדלקתי שוב את המחשב ביום ראשון בבוקר. פורום לא קריא, איטיות וקריסת דפדפנים, וגולשים תועים ונזעמים שחלקם לא הצליח בכלל להיכנס לפורום. ושוב, לנוכח הביקורת הכללית, הנחתי לתומי שהבאגים בפורום שלנו משותפים לכלל הפורומים, והצטרפתי למקהלת התלונות (המוצדקות כשלעצמן), ואף התרעמתי ש"מצפים" ממנהלי הפורום לעשות QA.

.

.

רק ביום שני , שלושה ימים אחרי ההשקה (מה שנקרא "נצח במונחי אינטרנט"), טרחתי להביא לידיעת ההנהלה את אחד הבאגים המרכזיים שהפכו את הפורום לבלתי-שמיש: שיבוש בעיצוב שהסתיר חלקים נכבדים מההודעות.

.

ועדיין, רק אחרי תזכורת מאופקת ממנהלות הפורומים בצהריים נכנסתי סוף סוף וניכשתי פקודת HTML שרבצה בטאגליין.

.

מילא שהעיצוב הסתדר בן-רגע (במונחי שימושיות, עזבו אותי מאסתטיקה כרגע), גם מהירות העלייה של הדף השתפרה פלאים. ופתאום הצליחו גם רוב הגולשים החסומים להיכנס ולהשתתף בפורום.

(ההגנה רוצה להעיר שנענע הצהירו במקביל על עבודות מאומצות לפיתרון הבאגים, כך שלא מוכח קשר סיבתי מובהק בין פעולותיו ומחדליו של מרשי לבין כל התקלות האמורות.)

.

.

את כל זה עוד הייתי יכול להחליק לעצמי. אבל החלק הכי מביך הוא השתלחויות הזעם הפומביות והרועמות ששחררתי בינתיים על נענע ועל הנהלת הפורומים – בבלוג של גל מור, ובמילים בוטות עוד יותר בפורום תרגום ועריכה ובפורום-מנהלי-הפורומים של נענע. השיא הגיע בהכרזה חד-צדדית ונחרצת על גט כריתות מנענע – אפילו בלי להתייעץ עם שותפתי לניהול, מרב.

.

("הנה עוד מקום שבו אתה צריך ללמוד לשלוט בכעסים שלך," כמו שסיכמה המרמיטה.)

.

אז זה לא שאני חוזר בי מהכעס על ההתנהלות של נענע, על העצלות המחשבתית וחוסר ההקשבה לצרכי הגולשים, אבל מסתבר שיכולתי להפנות חלק גדול מההאשמות האלה כלפי עצמי.

.

גם הקטנתי ראש, גם באתי בטענות וגם יצאתי דביל.

.

אתגר לקוראינו: נסחו מוסר-השכל לסיפור בצורת משפט זן תמציתי וקולע, צבעו בצבעים עליזים ושלחו למערכת.

.


.

במקום ספוקו, סודוקו

.

Sudoku is a practice

in the path of least resistance

.


.

הכוונות בסדר, המטרה זזה

.

אלה לא הכוונות הטובות שמובילות לגיהנום,

זה הקיבעון.

.


זן ואמנות שבירת הביצים

.

למי קראת קונצנזוס?


חוב מן העבר, אבל רק עכשיו הגיעו התמונות למחשב:


שבוע אחרי המסיבה שהניבה את הפוסט הזה,

המרמיטה מפיקה מנדלה ספונטנית אורגנית במטבח,

וממחישה שוב שיש כאלה שמדברים על טאואיזם

ויש כאלה ש-

.

(as your lawyer, I must advise you to shut up now)

.


.

והדוד אל חוזר ומזכיר:

.

Now a curse upon Because and his kin! May Because be accursed for ever!

If Will stops and cries Why, invoking Because, then Will stops & does nought…

Enough of Because! Be he damned for a dog!

.

(Liber Legis 28-33)

.


.

ברוך בואך בּארוּש,

שומר הסף

.

.

תעזור לי לזכור

ששלטון הטרור לא יחזור

.


.

מי שלא עושה לא עסוק

.

Now I know that

There's no time

In the days of Muse-Breaks

I had to hang on tight

.

.

(הו, מה רבו  נפלאותיך יוטיוב! מסתבר שיש גם רימיקס של אינפקטד. והשמחה רבה.)

.


* * *


.

פוסט סקריפט, פוסט פריזבי, פוסט שקיעה בים

.

1. מילא לזנק אחרון ברמזור, אבל עוד ליהנות מזה?

חסר תקדים בפירוש.

.

2. מילא לשכוח איך נוהגים בתל אביב, אבל לשכוח כמה בחורות יפות יש בה?

לזה דווקא יש תקדים. אני פשוט כבר לא רגיל.

.

אני תוהה אם הצלחתי אי פעם להתרגל לזה, גם כשגרתי בתל אביב.

.

.

כמו שאמרו הביקיני-בּייבּז (אסור לי להגיד כוּסיות) לברווז ההלום והמסוחרר:

"תחזיק מעמד, סבא'לה, האמבולנס בדרך"

.

(כל סוסי הממלכה למי שימצא לי את האיור הזה של דודו גבע, משער "עכבר העיר" של אחד הקייצים שעברו.)

.

נו, מה אני אעשה, בנות. "אימון" קיקבוקסינג

הדגמת קיקבוקסינג-סלאש-בלט בביקיני מול העיניים

זה משהו שמקשה

לעבור עליו בשתיקה.

.


.

אובייקטיביזם וסובייקטיביזם, גרסת עיר הקיץ

.

פעם, בעיר חוף גדולה בארץ רחוקה, אמר לי סמי:

"אחרי הפוּל-מוּן כל הבחורות היפות יוצאות."

.

ומאז אני תוהה:

אולי אחרי הירח המלא כולן בעצם נראות לנו יפות.

.

.