עוד פוסט על כפר לא מוכר? עוד פעם הערבים האלה? שוב אפליה וטיהור אתני? עוד לא נמאס לך להיות טקסט פוליטי?

אז זהו, שלא. בניגוד לפרצי אקטיביזם קודמים בבלוג, שהשאירו אותי עד מהרה בתחושה חלולה ומחוללת, הנושא הזה רק בוער בי יותר ויותר, מדרבן אותי לכתוב, לצעוק ולהתריע. שואלים אותי למה אני לא כותב על הדברים הטובים שבחיים, ואני מרגיש שהדברים הטובים שבחיים נמצאים תחת איום ברור ומיידי, שהמדינה שאני חי בה מאבדת סופית כל צלם אנוש, קורעת מעליה את שרידי המסכה ההומניסטית. זה לא הזמן לחגיגות ולטפיחות על השכם. מי שמתעלם, מי שמדחיק ונאחז בטוב שבבועה, מי שעומד מנגד ושותק – הוא שותף לפשע.

לא שיש לי אשליות שמה שאכתוב כאן ישכנע מישהו מעבר למשוכנעים. אבל רגע האמת מגיע, ואני לא יכול לעבור על זה בשתיקה, ולו רק למען המצפון שלי.

לקראת הביקור הקודם שלי בדהמש, מישהו כתב בדף הפייסבוק של האירוע משהו בנוסח: מה אתם רוצים, הרי הבנייה שם לא חוקית. "אם זה היה ביישוב דתי [יהודי] לא הייתם באים להפגין", הוא כתב שם. והקטע הוא שהוא לא ערער על קביעתי שהחוק עצמו מפלה, לא שוויוני. אבל "חוק זה חוק".

איזה שטויות, אם החוק אכן היה חוק שווה לכל, תושבי דהמש לא היו מגיעים בכלל למצב שבו הם נאלצים לבנות באופן לא חוקי. הנה כמה עובדות היסטוריות פשוטות שמוכיחות שמדובר באפליה ממסדית ושיטתית בחסות החוק:

א. תושבי דהמש מתגוררים על קרקעות השייכות להם כחוק, שקיבלו בשנת 1951 ממנהל מקרקעי ישראל כפיצוי חלקי על אדמות שהפקיעה מהם המדינה – פיצוי בשיעור של 15% בלבד משטח אדמותיהם המקוריות שהופקעו מהם.

ב. אם הפיצוי היה חלקי, דיינו, אבל מדינת ישראל התחכמה לאנשי דהמש והגדירה את הקרקעות שהקצתה להם כאדמות חקלאיות בלבד, בלי לתת להם אפילו היתר לבנות בית מגורים אחד בכל נחלה.

ג. מאז, במשך שישים שנה, תושבי דהמש מתחננים להסדרה והכרה. ערבים פרזיטים? האנשים האלה מתחננים לשלם מיסים בתמורה לשירותים. המדינה מעדיפה להשאיר אותם בגדר עבריינים.

ישנן עוולות גדולות יותר? אני לא מכחיש, ואגיע לזה בהמשך. המאבק של דהמש קרוב כל כך ללבי בעיקר כי הוא כל כך קרוב אלי פיזית. גם כי קל ונוח לי להגיע לשם, אבל בעיקר כי אני מכיר את הסביבה, יודע מה קורה עם קרקעות ששייכות ליהודים באזור הזה, ולכן יודע עד כמה האפליה זועקת לשמיים. אני לא מדבר רק על הקלות היחסית של הפשרת קרקעות לבניית הרחבות ושכונות חדשות במושבים שמקיפים את דהמש, אלא גם על העלמת העין הגורפת של הרשויות מחריגות בנייה של יהודים. מילא שבמושבים אין בעיה לבנות בית מגורים אחד (או יותר) על נחלות חקלאיות, אני רואה איך השכנים שלי עוברים על החוק ובונים על אדמותיהם החקלאיות מחסנים, בתי מלאכה ומגורים להשכרה. למה אנחנו לא הולכים להפגין נגד צווי הריסה במגזר היהודי? פשוט כי אין כאלה.

והנה, בשבוע שעבר התכנסה סוף סוף ועדת התכנון הציונית לדון בתוכנית המתאר שתושבי דהמש טרחו והכינו לכפרם על חשבונם… ודחתה אותה על הסף. המאמר המצוין שבלינק מתאר את הרקע והשתלשלות העניינים שהובילו לדחייה הזאת, והנה דיווח של שי אריה מזרחי שנכח בישיבת הוועדה וערך תחקיר על העומד בראשה, גזען מוצהר וחסר בושה.

ביום רביעי, בצל החלטת הוועדה, יתכנס בית המשפט לדון שוב בצווי ההריסה התלויים ועומדים מעל 14 מבתי הכפר. רגע ההכרעה הזה מגיע על רקע של עליית מדרגה מובהקת במאמצי המדינה למרר את חייהם של תושביה הערבים לקראת טיהור אתני. העדויות זורמות מכל הכיוונים, ואחלוק אתכם כאן רק כמה דגימות מהטקסטים והסרטים שהטרידו והבעיתו אותי בימים האחרונים.

בסילואן, ראש העיר ה"נאור" של ירושלים דוחף תוכנית להשטחת בתי השכונה למען הקמת פארק ארכיאולוגי (ומסחרי) יהודי, ולא מתבייש להציג את התוכנית כאילו היא מיועדת לרווחת התושבים. בינתיים, קבוצת מתנחלים הקימה לעצמה בית לא חוקי בלב השכונה, ובמקום להוציא לו צווי הריסה משרד השיכון שולח משטרה פרטית שתאבטח את יושביו. בינתיים, הצבא המוסרי ביותר בעולם מגבה את הפרובוקציות של המתנחלים בתקיפות ליליות של רימוני גז וירי באש חיה, למרר עוד את חיי התושבים.

בשייח ג'ראח, משטרת ישראל נוקטת עמדה פוליטית מובהקת, תוקפת ועוצרת מפגינים לא אלימים משמאל כראות עיניה, מבלי להצר את צעדיהם של מפגיני הימין. צווי ההרחקה של מפגיני השמאל נאכפים באדיקות, המתנחלים זוכים בהסכמה שבשתיקה. יוסי גורביץ צילם את התמונה שלמטה (הקליקו עליה לתמונות נוספות), וגם כתב על חוויותיו מההפגנה.

בבית ג'אלה, הפגנה לא אלימה נענית בירי גז מדמיע בכינון ישיר על המפגינים, או סתם ירי גז חסר אבחנה אל רחובות הכפר, כדי להעניש אותם על שהעזו להפגין. ג'וזף דנה, שצילם את הסרטון הזה, כותב בשובו לתל אביב "אני מרגיש שאני חי בשני עולמות". לי עוד לא יצא לשאוף גז מדמיע או לחטוף מכות משוטרים, אבל אני מכיר את ההרגשה. אני בבועה, ולבי בארץ המראה. וזה נהיה יותר ויותר קשה, לבלות בפיקניק בפארק הירקון או בארוחות צהריים משפחתיות, בשלווה דמיונית שנשענת על עוולות אלימות שמתבצעות קילומטרים ספורים ממני.

זוכרים שלמדנו בשיעורי היסטוריה על כל מיני משטרים אפלים שלא ננקוב בשמם, ותהינו איך אזרחים שלווים המשיכו בשגרת חייהם בעוד הכוחות המזוינים שלהם מתעמרים בחפים מפשע? הנה, ככה.

כי הרי דהמש הוא לא קן טרור. תושבי הכפר מייחסים את הרצון של הרשויות לגרש אותם לשאיפה להקים פרויקט מגורים יוקרתי במגרש השכן, והרי ידוע ששכנים ערבים מורידים את ערך הנדל"ן. וזה לא התחיל עכשיו, זה התחיל כבר ב-1948, וכדאי לקרוא את המאמר הקצר הזה של תום שגב, שמערער על כמה מאמיתות היסוד של הנראטיב הציוני לגבי המלחמה ההיא. כי בשורה התחתונה, מאז ומעולם, לממשלה יש משאלה: מקסימום יהודים על מקסימום אדמה, מינימום ערבים על מינימום אדמה.

או שאולי זה בגלל שהערבים פושעים? והרי ידוע שפשיעה היא תוצאה של מצוקה ואפליה.

או שמא זה משהו במנטליות הערבית? נו, אז אולי צריך להיזהר גם משכנים יהודים ממוצא מזרחי, הם קרובים מדי גנטית לערבים. (ובעודי הוזה לי, הכותרת הזאת ממחישה לי שהמציאות עולה על כל דימיון. ככה זה עם אפליה: יודעים איפה היא מתחילה, אבל לא איפה היא נגמרת; ועוד זה מדבר, וזה בא: גם "רוסים שיהדותם מפוקפקת" על הכוונת). והרי גם אזרחים נורמטיביים למופת שמנסים להתקבל ליישוב קהילתי צריכים לעתור לבג"צ בשביל זה, אם איתרע מזלם להיוולד ערבים. ולפי המגמה המסתמנת ביישובי משגב, זה לא ייגמר בזה – בקצב הזה, גם יהודים שמסרבים להיות אויבים של ערבים יתקשו בקרוב לצלוח את ועדות הקבלה. גבולות ה"נורמטיביות" הולכים ומצטמצמים. בקרוב אצלכם.

במשך שנים, התעמולה הישראלית גרסה שהאלימות הפלסטינית היא מחסום להידברות ולדו-קיום. הפלסטינים הפיקו לקחים, ועברו להתנגדות לא אלימה. נראה שמדינת ישראל מבועתת מאובדן התירוץ הקבוע שלה להתעמרות בפלסטינים, ועושה הכל כדי למחוץ את ההתנגדות הלא-אלימה ולדחוף אותם חזרה אל הייאוש והטרור. הנה, אפילו כש-600 מפגינים שלווים צועדים ברחובות סילוואן, בחדשות ערוץ 2 (עורך ומגיש: יאיר לפיד) מתעקשים לשדר תמונות של שני נערים שזורקים אבנים על ג'יפ אי שם בפאתי השכונה, כדי שמר ישראלי בסלון ביתו לא יחשוב חס וחלילה שיש עם מי לדבר. (זה לא עבר להם בשתיקה, יש לציין; נציב פניות הציבור של הערוץ קיבל מספר חסר תקדים של פניות, והדיווח הבא מסילואן כבר היה מאוזן בהרבה.)

אז יש עם מי לדבר. אבל כדי לשמוע את אלה שרוצים לדבר צריך להתנתק מהטלוויזיה ולצאת מהסלון. בחודשים האחרונים פגשתי כמה מהאנשים האלה, אנשים שרוצים לחיות תחת גפנם ותאנתם לצדנו, לעבוד וללמוד ולאהוב כמו אנשים נורמליים, ועזבו אותם מהתנגשות הציביליזציות. לא נותר לי אלא להזמין אתכם לבוא בהמוניכם מחר לדהמש, לפגוש אותם בעצמכם, לראות ולהרגיש את מה שדובר צה"ל ושלוחיו בערוץ 2 רוצים להסתיר ממכם.

למיטיבי לכת: לפני המסיבה בדהמש תיערך הפגנה מול בית המשפט ברמלה. אם גם אתם חשים במועקה, מרגישים שכוחות האפרטהייד הציונים לא מייצגים אתכם, בואו לצעוק אתנו. גם אם זה לא יעזור, לפחות תהיה לכם תשובה כשהילדים שלכם ישאלו איפה הייתם כשרצחו את הדמוקרטיה הישראלית.

מתוך ההזמנה להפגנה:

צווי הריסה מאיימים על בתיהם של אנשי דהמש – כפר בלתי-מוכר בו חיים כ-600 איש בלב הארץ, בין לוד לרמלה. כל כך הרבה צווי הריסה מאיימים על חייהם של אנשים רבים, רבים מדי, בארץ הזאת.
עשרות אלפי צווי הריסה – במקום תיכנון קהילתי, במקום פיתוח שמקדם את הקהילות.

יותר מדי אנשים רגילים, אנשים שמבקשים לחיות עם משפחותיהם בבתיהם – חיים בצל איום מתמיד על בתיהם, איום לפנות אותם, להרוס להם את הבית. מגדירים אותם "פולשים". אנשי דהמש אינם פולשים, לא עבריינים: הם בניה ובנותיה של הארץ הזאת. אזרחים. הם רוצים לחיות בכבוד, כאזרחים שווי-זכויות.

צווי הריסה מאיימים על הקיום היומיומי, על חיי אזרחים ערבים בעיר העתיקה של רמלה (שכונת הגטו), בשכונת הרכבת, בג'ואריש ובגן חק"ל; בשכונת הרכבת בלוד, בפרדס שניר, בשכונות תעאיוש, ס"ח, כרם א-תפאח. הרשימה ארוכה, ארוכה מדי…

צווי הריסה לא מאיימים על קבלנים שעושים מיליונים, על נדל"ניסטים שדופקים קופה על חשבון הציבור, על מקושרים שמקבלים אחוזי בנייה והקלות מיוחדות והפשרות קרקע…
הם חסינים. הרווחים שלהם מוגנים. אבל אין-ספור צווי הריסה מאיימים על הבית, על הקיום היומיומי של אנשים רגילים, שאין להם בית אחר.

בית הוא לא זכות-יתר. בית הוא זכות אנושית בסיסית. מצוקת הדיור בארץ גדולה. מצוקת הדיור של האזרחים הערבים המופלים עצומה עוד יותר. ומי שכבר יש לו בית – ואין לו בית אחר, אסור להרוס את ביתו. צריך למצוא פתרונות אמיתיים.

נכון, אפשר להתעלם ממצוקת אנשי דהמש. אפשר לתת למסיתים להסית נגדם, כי הם ערבים. אפשר לשכוח שלכל בן-אדם יש זכות לבית.
אבל אסור לנו להתעלם, להפנות את הגב. אסור לנו לשכוח שגם אלפי אזרחים יהודים, בעיקר מזרחים, שגרים בשכונות ובפריפריות של ישראל, מוגדרים כ"פולשים" ומנסים לדחוק אותם החוצה. מי שמנסה לפנות את דהמש כדי לקדם פרויקטים של נדל"ן – מנסה כבר שנים לפנות את תושבי כפר שלם, גילח כבר שכונות שלמות בירושלים, ניסה לנשל תושבים ותיקים וחלשים בשכונת תל-גיבורים בחולון, עקר את יהודי תימן מכפר תוחלת… ואז עושים פינוי-בינוי…. פינוי-בינוי לחיים שלמים של אנשים בשביל רווחי המקושרים. זה נישול.