סלולרי ונהיגה זה רצח בכוונה תחילה
משום מה לא רואים מודעות ענק כאלה בצידי הדרכים, או בטלוויזיה, למרות שכמעט בכל פעם שאני שם נפשי בכפי ועולה על הכביש אני פוגש כמה רוצחים פוטנציאליים שסוטים בין נתיבים בלי לשים לב, בולמים בפתאומיות או סתם זוחלים במסלול השמאלי ומעלים את מפלס העצבים הכללי בכביש, בעודם מפטפטים בנחת/בהתלהבות בסלולרי, עם או בלי דיבורית (כן, גם עם דיבורית זה מסוכן.)
למה אין קמפיין כזה? כנראה שהלובי של חברות הסלולר יותר חזק מזה של יצרני/יבואני האלכוהול.
אז בחייאת, גם בלי שיצעקו עליכם בפרסומות שאתם רוצחים, תעשו טובה ותשמרו את השיחות הכל-כך-דחופות שלכם לסוף הנסיעה, או לפחות לפקקים. עד לפני עשר שנים לאף אחד לא היה טלפון נייד, ובכל זאת הצלחנו לחיות. הקרינה היא בעיה שלכם, אבל הנהיגה העלובה הזאת מסכנת גם אותי.
ואם כבר בענייני תעבורה עסקנן, אני עוד מחפש עונש חמור מספיק וגידופים קשים מספיק בשביל הדביל בנתיבי איילון שהחליט לשלב את התנועה הנכנסת/יוצאת ל/מחולון מהמסלול השמאלי דווקא. איזה בלגן זה עושה בכביש, כשכל המשאיות/זקנים/נהגות חדשות/סתם זחלנים צריכים לחתוך מהמסלול השמאלי (באיילון צפון) או אליו (באיילון דרום). אני משתדל להימנע מקללות בדרך כלל, אבל הלוואי שרפה-השכל הזה יעבור איזושהי תאונה משונה (בנתיבי איילון?) שתמנע ממנו לתכנן אפילו אבן-שפה בעתיד.
אני ראיתי משהו יותר גרוע. נהגי אופנוע או יותר גרוע מזה
א ו פ נ י י ם שמחזיקים ביד סלולרי ומדברים.
זו כבר התאבדות.
רוכבי אופניים, כל עוד הם לא עושים את זה באמצע רחוב ראשי עם תנועה מהירה, מסכנים כמעט רק את עצמם.
ורמת הסיכון לא מתקרבת לזאת של אלה שעושים את זה ב100 קמ"ש בנתיב השמאלי באיילון. על אופניים על המדרכה, המקסימום הוא בדרך כלל שפשוף ביד, לא שבר בגולגולת.
לא שעל זה אני ממליץ. אני בכלל לא מבין את הצורך לדבר בטלפון כל הזמן, וגם לא את הצורך להיות זמין כל רגע ורגע, אלא אם כן מדובר ברופא בכוננות, נגיד.
ליאור גימל ב-26 דצמ' 2006 בשעה 11:59 #
והכי מעצבן – כשמדובקר בנהגי ג’יפים, שיכולים להעיף אותך לקיבינימט ולא לשים לב לפני שהם מגיעים הביתה ורואים כתמים משונים על הטוסון החדש שלהם.