בהמשך לפוסט הקודם, ולהבהרת הרקע והתמונה בכלל, החלטתי לצרף עוד שני קטעים, האחרונים שנכתבו בערב שלפני המסיבה.

אם אין לכם מושג במה מדובר, תחזרו לפוסט הקודם והלינק כבר יוביל אתכם לפי הרצף הכרונולוגי.

סליחה על בלבול המוח, ותודה על התגובות מחממות הלב.

* * *

אותו ערב

[9.3.95]

המוני אנרגיות חיוביות משגעות לי את המערכת לגמרי. נשיקות, חיבוקים, חיוכים מאנשים שאני לא מכיר, כולם יודעים את השם שלי… אני, זה שלא אוהב אנשים.

חי, באיזושהי מידה, על חסדים. מקלחת פה ושעתיים שינה שם, ומים מהזה ואסיד מההוא וטרמפים ועוד המוני מעשים טובים קטנים. לא, לא קבצן, ולא מבקש נדבות. אני מקבל מאנשים את מה שהם רוצים לתת. ואני שם לב שכמעט תמיד אלה הדברים שאני יכול בלעדיהם – הבית והמקלחת והאופנוע וכל השאר.

הסלט פירות הגיע וחתך את הבולשיט.


יותר מאוחר

פּרים רוֹז

כן, הבלתי יאומן ממשיך להיות שגרה בטיול הזה. נפרד מכולם במסעדה ("נפרד" אלק, אראה את כולם במסיבה), נכנס לפרים רוז, והבן אדם הראשון שרואות עיני הוא, כמובן, סְטוֹן.

הגיע לפני שלוש שעות מקראלה. שמע הכל על המסלול שלי מדֶני. כרגיל עושה היכרויות בין אנשים שהוא לא מכיר. עופר לא היה סובל אותו.

עופר, דרך אגב, ניסח גם את המשפט הזה: אתה מדבר הרבה כי אתה נלחם על אנרגיה חיובית. אין ספק, לשתיקה שלו, להקשבה שלו, יש עצמה. אני עדיין אוכל את עצמי שכשסטינה סיפרה לי על הבעיה שמשגעת אותה כבר כמה ימים, איבדתי אותה די מוקדם בגלל הרעש והמשכתי להנהן כמו אידיוט. אני חושב שהיא הרגישה.

בכל אופן, סטוֹן פה. פוּל-אוֹן כתמיד, ובמסיבה הלילה הוא כבר מתכוון להאכיל אותי איזה מיקרודוט. אני מתחיל להרגיש כמו סטין, שאני וסמי הגענו למסקנה שבכל פעם שהוא מתעייף מישהו מאכיל אותו חצי טריפ, שלא יפסיק לג'גל. סטון שמדבר יותר שוטף ממישל, גם אמר את זה: אני מזמין אותך לאסיד, אני רוצה אש טובה בלילה…

קשה, קשה הגואה הזאת.

.