טבילה קרירה בבריכת הניהיליזם

ישראל, כך נראה, לכודה בבועת זמן. חבורה של שבטים הנלחמים אחד בשני עשרות שנים, ללא סוף הנראה לעין. טרנספר מרצון? בכוח? של מי? מדינה אתנוקרטית? דו לאומית? שלום? מלחמה כוללת? כולם סופים, הגיוניים יותר או פחות, לסכסוך העקוב מדם, שנראה שאין לו פיתרון. לא משנה על מי ישראל/מדינות ערב/הפלסטינים/העולם יבחרו להטיל את האשמה, גם לילדים שלי, כנראה, יורו להתגייס לצבא. ובזה נגמר הסיפור. וגם אם אחד הסופים הללו יתממש, הרי שהוא יהיה רק ההתחלה. כי איבה ושנאה, בלתי הגיוניים ככל שיהיו, קשה למחוק. והם יישארו שם, לא משנה כמה הפוליטיקאים יחייכו מול המצלמות.

מיליארדי אנשים רבים על חתיכת אדמה, תקועים במימד משלהם. שום דבר שיקרה בעולם שמחוץ לא ישנה את דעותיהם, השקפת עולמם ומעשיהם.

או שאולי זהו בכלל מגרש משחקים גדול. ילדים משחקים בקקי, מתגוששים מדי פעם וזורקים חול אחד על השני. אבל רוב הזמן אלו פשוט בני אדם שרוצים להעביר את הזמן. והם מעבירים אותו עם צואת הכלבים והנמלים וכל מה שכרוך בכך, כי לילדים אין בעיה עם זה. הם התרגלו. אף אחד לא סיפר להם על הקרוסלה שמעבר לרחוב.
וההורים, שבידיהם הכוח להוציא את הזאטוטים מפיסת הזוהמה לא נוקטים עמדה. הם עייפים מדי להבין מה רוצים האנשים הקטנים. הם יעשו מה שלעזאזל הם יגידו. אבל גם האנשים הקטנים לא יודעים. הם נשארים עם מה שנוח.

וכשמגיע מבוגר אחראי הוא מתייאש מהר מאוד. כי לאף אחד אין יכולת ורצון להקשיב. כל משאלתם היא להעביר את אחר הצהריים על הספסל. האנשים הקטנים רוצים להמשיך לבלוע נמלים. לקרוא את כותרות העיתונים ולהזדעזע מעוד משהו שמישהו עם יכולת הבעה בכתב/רצון למכור עוד עיתונים החליט שכדאי להזדעזע ממנו הפעם. ושולפים את תמונות הארכיון המשומשות, והפוליטיקאים שוב רוצים להצדיק את הכיסא ומפריחים לאוויר סיסמאות נבובות. לאלו שיודעים מה קהל הבוחרים שלהם רוצה קל יותר. אלו שלא, יורים לכל הכיוונים. ושוב אותן שיחות סלון, עד למשבר הבא. לקטסטרופה של השבוע החדש שמגיע. מה האמריקאים רוצים ומה הפוליטיקאים רוצים ומה אנחנו רוצים.

ובסופו של דבר הכל מתנקז לשלולית אחת גדולה של ייאוש וכותרות ענק וסיסמאות שחוקות ותמונות בשחור לבן ותמונות אילוסטרציה ותצלומים של סוכנויות הידיעות ופרשנויות ממוחזרות שמלנקקות לעצמן, אם העורך של האתר לא עצלן. כולם מתחלפים אחרי כמה זמן. העורכים וראשי הממשלה והשרים וחברי הכנסת והגנרלים והרמטכ"לים. כל אחד חושב שהוא ממציא את הגלגל. תקרא מה קודמך בתפקיד רצה לעשות, מה הוא תיכנן ומה נפל בגלל מחסור בתקציב / תיעדוף משאבים לקוי, מטומטם. צבא קטן וחכם? חוקה? גלעד שליט? ביעור השחיתות? סיום הסכסוך? חזרה לגבולות 67? הכל כבר קרה, הכל כבר נטחן ופורשן ורק לובש צורה אחרת. אך זוהי אותה שלולית אמורפית ובלתי ברורה של חוסר אונים.

מעבירים את הזמן עד לסיום הקדנציה, עד לסיום השבוע, עד לסיום החודש. עד להגעת המשכורת הבאה, המלחמה הבאה או הפרשה שנמצאת ממש מעבר לפינה. והסכסוך לא נגמר. והשחיתות עדיין שם, רק בצבעים אחרים, ולאנשים עדיין אין יכולת לגמור את החודש, וכולם שונאים אחד את השני ומתרבים כדי להשריץ עוד חיילים לעת פקודה. הבייבי בום של עופרת יצוקה אינו שונה מהבייבי בום של לבנון השניה או מלחמת המפרץ או לבנון הראשונה או כל נסיון אחר של ההנהגה, שמובל על ידי התקשורת, שמובלת על ידי ההמונים, שמובלים על ידי התקשורת, שמובלת על ידי ההנהגה, לרצות את העם. ומהו אותו עם? חבורה של ילדים קטנים שרק רוצים הביתה. או להמשיך לזרוק חול אחד על השני. הם לא בטוחים. הם יעשו מה שהמבוגרים יגידו. זוהי צורת חיים פרימיטיבית להחריד, שישנה, אוכלת, מזדווגת והורגת (לא בהכרח לפי הסדר הזה).

ומה יהיה הסוף? לא בטוח שנראה בתקופת חיינו את הפיצוץ הגדול שכולם מחכים לו. האיראנים עם האצבע על הכפתור, אבל הם די לא עומדים בלו"ז. והפלסטינים עדיין במקומם ולא נראה שהקהילה הבינלאומית מתכוונת להפסיק לעמוד לצידם. והיהודים עדיין נהנים להפוך את בניהם לגברים אמיתיים, ממורמרים ודפוקים שבורחים להודו וארה"ב, דרך מערבולת ירוקה ומבחילה. והמתנחלים מאוד נהנים עם משחקי החתול והעכבר. מדינת ישראל, הם יודעים, מעולם לא הפסיקה להיות לצידם. ומי שאינו מכיר את משחק ההקפאה הישן נושן, שנוצר בהשארת משחק הפינוי הוותיק, שירים את ידו האדישה והגאולה בדם.

ובינתיים, אנשים מתים.


7 Responses to “טבילה קרירה בבריכת הניהיליזם”

Leave a Reply