איתמר שאלתיאל

הו, כן. אבל צריך קצת יותר סטר טרק בקצוות

24.08.10 | קישור קבוע | תגובה אחת

קוטקה מפנה לצילומים של ניק גלייס, שהסתובב במטוסים הפרטיים של דיקטטורים אפריקאים וצילם מכל הבא ליד. גיקי ומטורף.

איתמר שאלתיאל

מועדון הבחורים הטובים

15.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

נעמה כרמי על החלטתה של ד"ר ארנה דויטש לתקוף את החלטת בג"ץ לכפות אישה על ועדת טירקל, שבן זוגה יושב בה:

אין זה מקרה שנבחרה אשה להעלות את הטיעונים האלה. אין זה מקרה שנבחרה האשה (אשתו). עובדת היותה אשה, ועוד ד”ר למשפטים, אמורה לתת לה בעיני הקוראים חסינות מפני האשמות בשוביניזם. ראשית היא אשה ושנית היא בעלת מקצוע בתחום. את העובדה שנשים הן לעיתים קרובות הסוכנות המוצלחות ביותר של החיברות שהפנימו בהצלחה סטריאוטיפים שוביניסטיים ואנטי-נשיים, כבר הזכרתי כאן לא אחת. הסטטוס המקצועי, ד”ר למשפטים, למעשה איננו בעל משמעות בדברים הנאמרים, להוציא בנקודה אחת שבה היא מתייחסת לבג”צ ולא יוצאת ממנה מקצועית במיוחד (ר’ 3 להלן). מצד שני, לא מדובר סתם באשה אלא ב”אשתו של”, מה שבאופן טבעי מחשיד אותה באינטרס מובן מאד להגן על חבר ועדת טירקל, שאינו יכול לומר את הדברים בעצמו. הצגתה כ“אשתו של” גם חותר, כמובן, תחת המצג הפמיניסטי שהיא מבקשת בשמו לתקוף את המאבק הפמיניסטי בנקודה זאת.
כדאי גם לזכור את הדיווידנדים שקוצרת מי שיוצאת נגד המאבק הפמיניסטי בכלל וזה בפרט. כמי שאיננה מסכנת את ההגמוניה, יש סיכוי טוב שכמי שכעת תהיה חביבתם של ה-old boys’ club הממנה, ברשימה אחרת היא כבר תופיע, כעלה התאנה הנשי התורן. been there, saw that.

כאן

איתמר שאלתיאל

כנות ליברלית

10.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

דובי קננגיסר כתב את ההתקפה הטובה ביותר כנגד החרם על ישראל (BDS) שקראתי עד כה:

But we’ll start with the first route, which is much simpler. BDS argues, quite plainly, that Israel is an apartheid state, and therefore the best way to get it to change is repeat what was so successful with the more iconic apartheid state – South Africa. BDS, then, is simply the outsider’s best means for influencing what they thing is a problem situation. In a democracy, one influences politics by voting and other acts of citizenship. But foreigners don’t get to participate, so they have to resort to the power of the market – it would be highly undemocratic of them to Lose Weight Exercise voice where they don’t legitimately have one, but exit – i.e., not buying stuff – is certainly within their rights. But one cannot Lose Weight Exercise both at the same time. One cannot legitimately Lose Weight Exercise their right to voice internally, while attempting to amplify their voice by generating external pressure via exit. In other words, if you’re going to support boycott of Israel, you have to exit it yourself first. You can’t support it from within. Similarly, I think it is intellectually dishonest for a professor to work in an Israeli university and, at the same time, call for its boycott by others. Certainly, it is most dishonest when those doing the calling hope that this will somehow save them from the boycott1, but even when they are willing to bear the burden of possible results, as long as they stay within the comfy confines of their tenured position, they cannot honestly call for boycott of that same institution.

כאן

איתמר שאלתיאל

העייפות המצטברת

09.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

תום, האיש היחיד שאני מוכן לקנות ממנו כתבת תיירות:

בכלל, אשמה היא הפילטר המרכזי שדרכו מסוננות רוב האינטראקציות שלנו עם הילדים: אשמה על הפערים הבלתי נתפסים ביחסי הכוח, אשמה על כל ילד שאנו משיבים את פניו ריקם, אשמה על האקזוטיזציה הבלתי נמנעת של החוויה – כמה הם יפים, כמה הם חמודים, כמה הם מצחיקים, חייבים לצלם אותם; אשמה כשאנו מנסים לנהל אינטראקציה פשוטה בגובה העיניים, תוך התעלמות מיחסי הכוח, ואשמה כשאנו נמנעים מלנהל אותה מתוך מודעות אליהם; אשמה כשאנו משתפים פעולה עם מערכת כלכלית הכופה על ילדים בני שש ושבע להיות כוח עבודה לכל דבר, ואשמה על חוסר הרצון לשתף פעולה עם המערכת הזאת, בגלל המחירים האנושיים של חוסר הרצון הזה; אשמה כשאנו מתיימרים לדבר ברצינות ואשמה כשאנו מתבדחים; אשמה על מה שהמדינה שלנו עושה בימים אלה ממש לילדים אחרים, שיחזרו בדיוק לתנאים האלה או לדומים להם, בשם אידיאולוגיה אטומה ובלתי-אנושית; אשמה על העייפות המצטברת מכל החמלה והצער הנוראים ש"נכפים" עלינו וגורמים לנו לעתים לנסות לברוח, להתחמק, להתעלם. "Maybe next time", אמרתי באכזריות לא מכוונת לאחת הילדות העקשניות במיוחד כשניסתה לשכנע אותי לקנות עוד משהו שלא היה לי בו כל צורך. "But maybe next time you not come", היא השיבה בעיניים משתוממות, ואז החלה להתגלגל מצחוק, מכירה באפקט הקומי-טרגי של השיחה.

כאן

איתמר שאלתיאל

הגייזרים המסריחים של הרייך

08.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

תומר פרסיקו מדבר על מקורותיו האמיתיים של "המוסר היהודי" שאנחנו שומעים עליו כל כך הרבה לאחרונה:

לכן רבותי, כשרבנים מספרים לכם שזו היהדות ה"אותנטית", שזה "מוסר יהודי", הם בעצם מוכרים לכם רומנטיציזם גרמני יד שלישית. לא ממעיינותיו הצלולים של ישראל סבא אתם שותים, אלא מהגייזרים המסריחים של הרייך. כל זה כמובן לא במודע – לרוב הרבנים אין כל השכלה כללית, והם מבינים בהיסטוריה בערך כמו שהיסטוריון ממוצע מבין בהלכה. אלא שהיסטוריון כמובן לא מתיימר להבין בהלכה, ואילו רבנים חושבים שהם יודעים הכל. הבעיה היא שגם תלמידיהם סבורים כך.

כאן

כללי

"אתה קונה את הגאולה שלך"

07.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

הנפשה של הרצאה מפי סלבוי ז'יז'ק על הצדקה במערכת הקפיטיליסטית.

דרך "אבטלה סמויה".

איתמר שאלתיאל

Transvestite Hermaphrodites

06.08.10 | קישור קבוע | סגור לתגובות

העצה של קורט וונגוט לכותבים צעירים: אל תשתמשו בנקודה-פסיק. הוא נואם מוצלח:

דרך קוטקה, כמובן

« הפוסטים הקודמים
» הפוסטים הבאים