נדב פרץ על הצבא המוסרי בעולם:
עד היום לא קיבלתי הרבה מהנחות היסוד של רבים בשמאל הרדיקלי, בעיקר את אלה שמקשרות בין חיילי צה"ל לרוצחים. הי אדוני, 'שר הבטחון, כמה ילדים רצחת היום' תמיד נראתה לי סיסמא בוטה מדי, חוטאת מדי לאמת, כדי שתהיה אפקטיבית.
הרי חיילי צה"ל זה אני, מינוס עשר שנים. אני הייתי בשטחים; אני שכבתי במארבים בלבנון. נכון, לא תמיד הקפדנו על הפקודות ב-100% וסיכנו אזרחים. נכון, כשעמדנו במחסומים היינו לא נחמדים, לפעמים איומים ונוראיים. אבל רוצחים? שחייל צה"ל יכוון את הנשק למישהו שהוא יודע שלא מעורב בלחימה, וילחץ? לא בבית ספרנו. באמת האמנתי בטענה שחיילי צה"ל פוגעים באזרחים רק בטעות, ומסכנים אזרחים רק כשאין ברירה. היו לי סיבות טובות להאמין בזה: ראיתי את זה קורה.
שלושת השבועות האחרונים של המתקפה בעזה היו עבורי קו שבר, שלאחריו אני לא יכול לחתום יותר על המשפטים שלעיל.
