נטע אלכסנדר על העיתונאית ברברה ארנרייך וחיי העוני בארה"ב:
כל עיתונאי מתחיל יודע כמה קשה "למכור" סיפורים חברתיים לעורכים. לרוב הם יבקשו לדלות מתוכם את הרכילות, את הפרטים הצהובים, את "מה שהופך סיפור למעניין". או במילים אחרות, לא למה א' איבדה את כל רכושה בגלל מעסיק שעשק אותה, אלא כמה היא נואשת כדי להציל את עצמה מידי נושיה (מספיק נואשת כדי להצטלם בעירום? למכור כליה? להשתתף בתוכנית ריאליטי? להתאבד?). לכן לא הופתעתי כשהעורך בעיתון שבו עבדתי לפני ארבע שנים סירב לפרסם כתבה על ברברה ארנרייך, מהעיתונאיות האמריקאיות החשובות ביותר בעשור האחרון. ארנרייך הפכה לסמל למלחמה בתאגידים ובשחיתות וגרה בקרב עניי אמריקה כשמייקל מור עוד לא ידע איך להפעיל מצלמה. בתור עיתונאית צעירה, חשבתי שבואה לישראל הוא סיבה מספקת לפרסם מאמר מקיף עליה ועל עבודתה. אבל טעיתי. הסיפור לא היה "סקסי מספיק", ולכן נגנז. כעת הוא מפורסם כאן לראשונה, מתוך תקווה שיהיה מי שיעניין אותו לקרוא על הצד האפל של הקפיטליזם, בתקופה שבה בעלי ההון והכלכלנים מתמוגגים מהצמיחה וכל ישראלי הוא מיליונר בפוטנציה, לו רק ישכיל ליישם כמה עצות שימושיות מבית מדרשו של הקאוצ'ר אלון גל.
[...] נטע אלכסנדר כותבת רשמים מהרצאתה של העיתונאית החברתית ברברה ארנרייך, התוקפת בחריפות את תכנית ויסקונסין . אז מצד אחד, מעודד לדעת שעוד לא הגענו לתחתית התהום. מצד שני, עושה רושם שאנחנו בהחלט בדרך – America here we come! (מקור). [...]