«
»

קרן שפי

שנת הדג

01.01.08 | הוספת תגובה

מאמר סיכום שנה מעולה, מטריד ובעייתי של ינאי ישראלי בוואלה, על הרלוונטיות של מחאה פוליטית בישראל היום:

כיום נראה שהשאלה המעניינת והחשובה ביותר שניתן להעלות ביחס למלחמת לבנון השנייה לא זכתה לדיון רציני. השאלה הזאת, מן הסתם, אינה נוגעת למצבם העגום של הימ"חים, לחוסר החיבור לשטח של המח"טים, או לביצועים המוגבלים של המזל"טים. היא גם אינה עוסקת בשאלות בנליות פחות, למשל באופן שבו התקבלה ההחלטה לפתוח או לא לפתוח במהלך קרקעי, ולא באלוהי האיוולת, שכנראה בשמו הורחבה הלחימה לאחר שכבר הוחלט על הפסקת אש.
השאלה החשובה ביותר ביחס למלחמה אינה נוגעת אפילו לזכותה של הממשלה להפקיר את תושביה בעבור נזיד עדשים פוליטי, או לערוך מסכת של הפצצות מסיביות על מטרות אזרחיות בלבנון, הפצצות שקטלו קרוב לאלף אזרחים לא-לוחמים, ושלא ניתן לראות בהן אלא פשעי מלחמה. [...]

השאלה החשובה ביותר, אם כן, שניתן לשאול ביחס למלחמת לבנון השנייה וביחס לשנה שבאה אחריה, היא מה יכולים האזרחים במדינה לעשות, שיגרום לשלטון לשנות משהו מהתנהלותו האטומה. בלשון אחרת, ניתן לנסח את הבעיה כך: אילו אחרי המלחמה היו יוצאים לרחובות לא מאה אלף כי אם מיליון מפגינים זועמים, התובעים את נפילת הממשלה, האם אז משהו היה משתנה? האם אז השלטון היה מתחלף או לפחות משנה משהו מהתנהלותו?

כאן

אפשרות התגובות אינה פעילה.


«
»