«

איתמר שאלתיאל

מלים, לא מלים, מלים

23.04.11 | תגובה אחת

עידן לנדו בפוסט ארוך, מושקע ומעולה על הגדרות, ויכוחים ופוליטיקה:

כי מה אומר לנו כאן טיורינג? השאלה המקורית, "האם יכולות מכונות לחשוב?", איננה שאלה מעניינת מבחינה פילוסופית, פסיכולוגית או מתמטית. זאת שאלה לשונית; ליתר דיוק, זאת שאלה על האופן שבו אנו מחילים את המילה "חשיבה". ובעוד הוא מכיר בכך שבזמנו, 1950, היכולות של מחשבים היו צנועות למדי, כך שספק אם מישהו היה ניאות להכתירן בתיאור "חשיבה", הוא מתנבא שבסוף המאה שלו (כלומר, לפני 10-15 שנה) אנשים מן היישוב לא יראו שום בעיה במבעים כמו "המחשב חושב". והשינוי הזה, מדגיש טיורינג, הוא שינוי בהרגלים הלשוניים של הציבור; שימוש בפועל "לחשוב" בהקשרים שלפני כן לא נעשה בו שימוש.

טיורינג כמובן צדק; למעשה, הערכתו הנועזת לזמנה היתה שמרנית למדי. כבר 40 שנה אחרי כתיבת המאמר, ובלי ספק בזמן הנוכחי, אנחנו מייחסים למחשבים מגוון עצום של "יכולות מנטליות" – בעצם השפה שאנו משתמשים בה. אנחנו אומרים דברים כמו "המחשב שלי מתמודד יפה עם העומס הזה", "המחשב הזה גרוטאה – לא יכול לחשוב על שלושה דברים בו-זמנית", "המחשב שלי שונא שמאיצים בו", "המחשב שלי לא סובל תוכנות כבדות", "המחשב שלי לא יודע לפתוח קבצים כאלה", וכיוב'. כלומר, אנחנו מוקפים במחשבים חושבים, שונאים, סובלים ויודעים.

כאן

תגובה אחת


«