אריק גלסנר כתב בכתב העת החד-פעמי 02010 על מצבם העגום של מוספי התרבות והספרות של "הארץ". ב"עין השביעית" פרסמו את הטקסט מחדש. כמעט כל פסקה שווה ציטוט, אז הסתפקתי רק באחת, מהפחות טובות אפילו. קריאת חובה:
"הארץ" הוא עיתונה היחיד של האינטליגנציה הישראלית. על כך אין עוררין. ובדיוק משום כך, תהליכי ההרס העצמי, הצרת האופקים, אובדן הדרך, הסטגנציה, ההקצנה המתלהמת, ההסתפקות בבינוניות, ההתקרבנות-התוקפנית, המחנאות, השנאה המנומקת-למחצה כלפי התרבות הישראלית. השחיתות הלא-פורמאלית, שעברו על שני מוספי התרבות הגבוהה המובהקים של העיתון, "מוסף תרבות וספרות" ומוסף "ספרים", נושאים באחריות נכבדת לדלדולה של הרוח בישראל בדור האחרון.
לא אוהב את גלסנר, והמכתב הזה הוא דוגמה מצוינת: הוא כותב סחור סחור ובאופן פומפוזי ומלא שביעות רצון עצמית בלי להגיד כלום ("במין עירוב של עמדה מנומקת-למחצה, ולמחצה עמדה מנומקת-כביכול, הוא מכריז זאת, במין נונשלנטיות של פונדמנטליסט הפורש כלאחר-יד את חזון האימים שלו", "ביצירת אתר, מדיום, זירה תרבותיים כאלה, כשל למחצה ולשלושה-רבעים עיתונכם החשוב; מעל בתפקידו ההיסטורי לשלושה-רבעים ואולי אף לארבע-חמישיות עיתונכם הנכבד") ובסוף כשמקלפים את העטיפה המיותרת ונשארים עם הטיעונים עצמם מגלים שהם יבשושיים וממוחזרים ברובם (בני ציפר לא אוהב ספרות ישראלית, "שחיתות לא פורמאלית", הטיה פוליטית בביקורות).
ובסוף, כשהוא פונה לשוק החופשי ול-"תחרות" בתחינה לישועה, הוא הופך לממש מגוחך.
וואו. הוויכוח בפייסבוק יצא הרבה יותר מגניב. עניתי לך שם, אבל אעתיק הנה. חבל שאי אפשר להעתיק את כל הוויכוח:
הביקורת אינה חדשה, אבל מרוכזת היטב. הסוף, כפי שכתבתי בטוויטר, מטופש
זה מזכיר לי משהו שכתבתי כשהייתי צעיר וטיפש אפילו יותר מעכשיו:
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=154657
מה שלא יהיה, זה שגוי לכרוך בנשימה אחת את מוסף הספרים ואת מוסף תרבות וספרות.
הוא לא כורך אותם בנשימה אחת. הוא דן בכל אחד מהם בנפרד
שלום איתמר,
כפי שנכתב באתר העין השביעית, המכתב של אריק גלסנר פורסם בכתב העת החד-פעמי 02010. מתן קרדיט עוד לא הרג איש.
בלי פאניקה. יתוקן.