ב-1964 התמודד בארי גולדווטר על נשיאות ארה"ב, והקמפיין שלו תובל בסנטימנטים פרנואידיים מצד הימין. ההיסטוריון ריצ'רד הופשטדר פרסם מאמר ארוך ונפלא על ההיסטוריה של הפראנויה בפוליטיקה האמריקנית: The Paranoid Style in American Politics. מי שמתעניין בתנועת ה-Tea Party הנוכחית, יתפלא לראות מה רב הדמיון:

But the modern right wing, as Daniel Bell has put it, feels dispossessed: America has been largely taken away from them and their kind, though they are determined to try to repossess it and to prevent the final destructive act of subversion. The old American virtues have already been eaten away by cosmopolitans and intellectuals; the old competitive capitalism has been gradually undermined by socialistic and communistic schemers; the old national security and independence have been destroyed by treasonous plots, having as their most powerful agents not merely outsiders and foreigners as of old but major statesmen who are at the very centers of American power. Their predecessors had discovered conspiracies; the modern radical right finds conspiracy to be betrayal from on high.

במחשבה נוספת, המאמר גם רלבנטי לתיאור חלקים לא קטנים מהימין הישראלי.

איתמר שאלתיאל

ההיסטוריה של הפיקטוגרמה

27.02.10 | קישור קבוע | הוספת תגובה

סרטון חמוד בניו-יורק טיימס מספר את סיפור הפיקטוגרמות האולימפיות.

איתמר שאלתיאל

ובענייני אקדמיה: כנס פגיס

25.02.10 | קישור קבוע | תגובה אחת

בתשיעי ובעשירי במרץ יתקיים בגילמן כנס על שירת פגיס. צפוי להיות מעניין. ולהלן ההזמנה (PDF)

איתמר שאלתיאל

כך נראה תהליך

19.02.10 | קישור קבוע | הוספת תגובה

אין לי שום דרך למצוא ציטוט מוצלח אחד מתוך הפוסט החשוב הזה של עידן לנדו על בילעין, נעלין ושיח ג'ראח. אבל הוא קריאה הכרחית.

איתמר שאלתיאל

ימי הסקופיטון

18.02.10 | קישור קבוע | הוספת תגובה

דיוויד בלצר כותב ברייברג על הסקופיטון, מעין טלוויזיה ממוזערת משנות השישים שנועדה להציג קליפים. מרתק, ולו בגלל הדוגמאות. כמה ציטוטי מפתח:

Introduced into the French market in 1960 as an audio-visual jukebox—the screen sat on top, and the films were 16MM with a magnetic sound strip—the Scopitone had a novelty that was quaint even on arrival. It has been called a precursor to MTV. Nancy Sinatra’s iconic “These Boots Are Made for Walking,” film deemed by some as the first music video, was initially shown on “Color-Sonics,” a Scopitone knockoff.

[...]

Scopitone’s penchant for threadbare outrageousness—few of their films lack gyrating go-go dancers; many of their stars were only moderately known at the time—is, obviously, perfect for our viral age, and a reminder of the redundancies of modernity’s endless parade of image-based novelties. In an essay about Thomas Edison and Eadweard Muybridge, Jonathan Lethem rightly points out, following film scholar David Thomson, that YouTube signals the return of Edison’s boxy, voyeuristic kinetoscope aesthetic.

כאן