החברים של ג'ורג'

שטייניץ הביתה

דו"ח המבקר שפורסם אמש (ד') בעניין השריפה בכרמל מצא ארבעה אחראים, שניים מרכזיים (אלי ישי ויובל שטייניץ), ושניים מרכזיים פחות (נתניהו והשר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'. אף אחד מהארבעה לא מתכוון ללכת הביתה. על ישי כתבתי בשעתו, ואני רוצה לטפל כרגע בשטייניץ.

אף פרשן בכיר לא יצא להגנתו של ישי, אבל להגנתו של שטייניץ דווקא יצאו כמה, כמו כתבלב החצר ארי שביט. הטענה של תומכי שטייניץ, שהוא עצמו מפמפם אותה במרץ, היא שלא יכול להיות ששר האוצר יהיה אחראי לפאשלה של משרד אחר כי הוא לא העביר לו כספים. על פי ההגיון הזה, טוענים תומכיו של שטייניץ, אם הוא יתמוך בקיצוץ תקציב הבטחון הוא יהיה אשם בתוצאותיה של מלחמה. טענה שניה של שטייניץ, שהוא אף הגיש למבקר, היא שתפקידו של שר האוצר הוא "לשמור על הקופה."

פרה פרה. קודם כל, בהתחשב באימפריאליזם הזוחל של משרד האוצר, שנמשך כבר כמעט שלושים שנה, קצת חצוף מצידו לדבר על אחריותם של שרים אחרים. הרי האוצר הצליח לשתול "חשבים", כלומר סוסים טרויאנים שלו, בכל משרדי הממשלה – ואם הם לא חותמים על הוצאה, היא לא מתרחשת. מעבר לכך, בהתחשב בכך בעשורים האחרונים משרד האוצר אמר לנו שוב ושוב שהוא יודע יותר טוב מרופאים מה צריכה מערכת הבריאות, יותר טוב ממורים מה צריכה מערכת החינוך וכן הלאה – אז כן, אם החלטתם שאתם מנהלים את כל המדינה, אתם גם אחראים על כל המדינה.

מעבר לכך – וזו הנקודה הקריטית – שטייניץ לא סתם "לא נענה לדרישות." שטייניץ ידע שמערך הכבאות בישראל על סף קריסה, ובכל זאת נמנע מהעברת כספים אליו מסיבות אידיאולוגיות: הוא תלה את העברת הכספים ב"רפורמה" פעם אחר פעם. הדרישה ל"רפורמה", כפי שכבר נכתב, היתה למעשה דרישה לשבור את הכבאים ולהכריח את מערך הכבאות בישראל להסתפק במה שהם בפועל עובדי קבלן. כשמודיעים לך שעומד לקרות אסון, שהכל מתחת לתקנים, ואתה בכל זאת מסרב להעביר את הכסף – אז כן, אתה חלק מהאסון. אגב, כפי שמזכיר לנו שאול אמסטרדמסקי, מיד לאחר האסון דווקא נמצא הכסף. מסתבר ששמירה על כסאו של שטייניץ חשובה לו יותר מ"שמירה על הקופה."

אמסטרדמסקי עומד על עוד נקודה: ששר אוצר שחושב שתפקידו הוא "לשמור על הקופה" מוטה מאד אידיאולוגית, ואפילו לא מודע לכך. תפקידו של האוצר הוא לא "לשמור על הקופה": הוא לדאוג לרווחתה של ישראל. האידיאולוגיה של "שמירה על הקופה" היא אידיאולוגיה של המעמדות העליונים, שלא רוצים לשלם מסים. הם כבר יסתדרו. כל השאר, פחות.

כמה ימים לפני צאת דו"ח המבקר, נקט שטייניץ בפעולה שסותרת לחלוטין את העמדה שלו: הוא נתן בונוס לחברות המחזיקות ב"רווחים כלואים", והוא יגבה מהן רק שישה עד 12% אחוזי מס במקום ה-25% שהן צריכות לשלם. ההפסד לקופת המדינה נאמד, תלוי את מי שואלים, בין 20 מיליארדים ל-30 ומשהו מיליארדים. שטייניץ העדיף לדבר על כך שהאוצר יקבל מיידית חמישה מיליארדים. טובה ציפור ביד, או משהו. עיקר ההטבות ילכו לארבע חברות גדולות.

מהם רווחים כלואים? ובכן, מדי פעם אתם עשויים לשמוע שהמדינה העניקה הטבת מס לאינטל או חברה גדולה אחרת, כדי שזו תשקיע כספים בישראל. ובכן, החברות מאד אוהבות את הטבות המס, אבל כל הקטע של השקעה לא נראה להן, אז הן אוגרות את הרווחים. מצד שני, הן לא יכולות להוציא את הכספים הללו, כי הוצאה שלהם – כחלוקה כדיווידנד או כהוצאה לחו"ל – תגרור מס. כל הכסף הזה בעצם יוצא מהמחזור.

אז במקום לעשות את הדבר המתבקש – להודיע לחברות הללו שאחרי כפיות טובה כזו, הן יכולות לשכוח מזה שהכסף יצא אי פעם, ושאם הן לא משלמות את המס המדינה תנקט נגדם שורה של צעדים, כולל תביעה בדרישה להחזרת הכספים שקיבלו החברות מהמדינה, והעלאת מס החברות עליהן למשהו כמו 80% – שטייניץ העדיף להתכופף בפניהן ולאפשר להן להוציא את הכספים. האוצר אפילו לא כפה עליהן חלוקת דיווידנד, שהיתה מכניסה לו משהו כמו 15%. כלומר, בפועל, אנחנו סיבסדנו את הפעילות של אינטל ואחרות בישראל – וקיבלנו על כך פחות מחצי המס שהגיע לנו. תחשבו על זה בפעם הבאה שהמדינה תנסה להסביר למה מעניקה הטבות לחברות, במיוחד חברות מחו"ל. אם זו המשמעות של "למשוך עסקים לישראל", אז שייחנקו בחוץ.

ההפסד לקופת המדינה, כאמור, נאמד בכ-20 מיליארדים במקרה הטוב. הכסף שהיה חסר למערך הכבאים נאמד בשעתו על ידי אלי ישי בכ-400 מיליוני שקלים. כלומר, בפטור הנפשע שהעניק שטייניץ לחברות הענק אפשר היה לממן את שיפור מערך הכבאים 50 פעמים.

אז ככה שטייניץ "שומר על הקופה": את השירותים לציבור הוא חונק באיטיות, ואת המסים הוא מחלק כמתנה לעסקים הגדולים. אלה חברות, נזכיר, שממילא משלמות משהו כמו ארבעה (!) אחוזי מס בלבד. זה קורה כמה ימים לאחר שהממשלה סירבה להטיל מס של שני אחוזים על הכנסה של יותר ממיליון שקלים בשנה. זכרו את זה, כשיעלו בקרוב את המע"מ; זכרו את זה, כשיגידו לכם שאין ברירה ושצריך לקצץ בשירותים שלכם שוב.

אבל אל תסתפקו רק בזכרון: עשו עם זה משהו, לעזאזל.

(יוסי גורביץ)

היהדות של ישי הורגת אותנו, ושיטת נתניהו: עוד שתי הערות קצרות על השריפה

דמי אחיך זועקים: החדשה החשובה של היממה האחרונה היא שאלי ישי סירב לקבל כבאיות שנתרמו על ידי ארגון ידידות נוצרי-יהודי. בתקופה שבה כיהן מאיר שטרית כשר הפנים, העביר ארגון International Fellowship of Christians and Jews שמונה כבאיות לישראל, בעקבות מלחמת לבנון השניה.

עם כניסתו של ישי לתפקידו, אומר דובר הארגון, הרב יחיאל אקשטיין – דוברו של ישי מסרב להכחיש או לאשר את הטענה – הפסיק משרד הפנים לקבל את התרומות. ישי אפילו סירב להכיר בתרומות שקדמו לתקופתו, סירב להגיע לטקס בנושא, סרב לפגישת צילום. אז הארגון העביר את התרומות שלו לגוף קצת יותר ידידותי. התנהגותו של ישי, כמובן, נבעה מהעובדה שהתורמים הם בחלקם הגדול נוצרים.

עד עכשיו חשבנו שאלי ישי הרג אותנו בפאסיביות, כלומר על ידי המנעות מיציאה למאבק על מה שהיה חובתו המיניסטריאלית. עכשיו מסתבר שההרג היה אקטיבי למדי: מסיבותיו הדתיות, הוא מנע ציוד חיוני להצלת חיים בישראל. במונחים הלכתיים, קשה לענות בשלילה על השאלה האם בעת קבלת ההחלטה חל על אלי ישי דין רודף כלפי כל הציבור בישראל.

אם הסיפור הזה לא יביא לפיטורי ישי, או לפחות להתפטרותו, אפשר להפסיק להעמיד פנים שאפשר לשנות את המשטר בישראל.

השיטה: בנימין נתניהו מזיע. איך אנחנו יודעים? הבוקר קידם הביביתון, המכונה גם "ישראל היום", את הטענה שמי שאחראי לשריפה היא… ציפי לבני. כן, כן – זה ב-2002, ככל הנראה כשהיתה שרה בלי תיק (בדצמבר, אחרי שמצנע ניצח בפריימריז של העבודה ופואד בן אליעזר התפטר מהממשלה, היא הפכה לשרת החקלאות ופיתוח הכפר). יחד איתה, בשאלה להפסיק את הכיבוי של מסוקי חיל האוויר – דן חלוץ, אז מפקד חיל האוויר, ציין שהחשיפה למים דופקת את המנועים שלהם – הצביעה כל הממשלה פרט לש"ס.

אז הבה נזכיר לנתניהו משהו. לפני שנה, כמעט בדיוק, התנהלה ישיבה בוועדת הפנים והגנת הסביבה, שדנה בתחום הכיבוי. כל הפרוטוקול שווה קריאה, אבל צריך לשים לב במיוחד לדבריהם של שלי יחימוביץ', אריה ביבי, ויואב גדסי.

יחימוביץ' הסבירה את שיטת נתניהו: קודם כל מייבשים. לא מעבירים תקציבים. (אריה ביבי: "יש פה כדרור, תאמין לי שמרדונה לא מכדרר ככה. הממשלה אומרת: אני נותנת את ה-50 אחוז. הבעיה עם ה-50 אחוז השניים, שצריכים לבוא מהמועצות. הרשויות, אין להן כסף גם ככה לחיות, ואז המועצה אומרת: אני לא נותנת, וככה זה נגרר, ואין כבאים"). אחר כך ממתינים בסבלנות עד שארגון יפסיק לתפקד – ואיך יתפקד, בלי תקציב נאות? – ומתחילים להתלונן בקול על כך שהוא לא מתפקד. לוחצים עליו לעבור "רפורמה" כדי שיקבל תקציבים. איך נראית הרפורמה?

יואב גדסי, יו"ר ארגון הכבאים הארצי: "הבאתי תוכנית – לא טוב. מה טוב? רק מה שהם רוצים; בלי זכות התארגנות, בלי כלום. מה רוצים, להפריט? רוצים עובדים זרים? בכבאות עוד מעט יביאו גם עובדים זרים. רצו להפשיט אותנו לגמרי, בלי זכות התארגנות, בלי כלום. עובדים חיילים. אז שיגייסו אותנו לצה"ל או למשטרה. אם הייתי רוצה להיות שוטר, הייתי מתגייס למשטרה. לא התגייסתי, כי אני שירות אזרחי. לא משטרה ולא צה"ל. ופה התפוצץ…. רוצים להביא אותנו לקריסה, שנתחנן לרפורמה. אנחנו לא מתכוונים לעשות את זה…".

ככה זה עובד. בדרך כלל, בלי טרגדיות פומביות ובלי יותר מדי רעש. הפעם זה התפוצץ לנתניהו ולאוצר בפרצוף. נציג האוצר, אגב, הוא סגן שר האוצר, יצחק כהן. איש ש"ס. איכשהו, נראה לי שאם שירותי הכבאות היו חשובים מספיק לאלי ישי, הוא היה מגיע איתו להסדר. ואולי הגיע הזמן להפסיק עם האנונימיות הזו של "נערי האוצר": לפרסם את השמות שלהם. שכל מי שירצה לדעת יוכל לברר מי היה בוגר החוג לכלכלה שהחליט שהוא מבין מספיק בכבאות כדי לקבוע מה צריכה תחנה. אחרי הכל, האחריות היא במידה רבה שלהם.

(יוסי גורביץ)

מחיר מדיניות האוצר

הבוקר במכולת, שמעתי אשה מסננת שצריך לתפוס את הערבים שהציתו את הדליקה אתמול ולשרוף אותם כמו את 40 הסוהרים שנשרפו אתמול. התערבתי. "ומה אם אלה היו בחורי ישיבות?". "מה?" "שאלתי מה אם השריפה נגרמה בגלל בחורי ישיבות, כמו בפעם שעברה. גם אז תרצי לשרוף אותם?". היא מלמלה משהו, שילמה ונעלמה.

וזה, פחות או יותר, מה שמגן על ראש הממשלה נתניהו ועל ערימת הגמדים שלו מזעם ההמון: הידיעה שכל כשלון או אסון יתורגם מיד לחרדה מהאויב החיצוני או הפנימי, על פי הצורך. הידיעה שהישראלים, כמו הרוסים, כבר מזמן מתייחסים לממשלה עצמה כאל אסון טבע, שאין מה לעשות כנגדו. פשוט נתון שהוא שם.

האשם המיידי בחרפה שלכבאי ישראל נתקעו אמש בלי מספיק חומרי כיבוי דלקה הוא שר הפנים, אלי ישי, שרשמית אחראי עליהם. אבל אלי ישי, עד כמה שהוא מהמאוסים שבפוליטיקאים שלנו, הוא לא באמת שר פנים. הוא נציג ש"ס במשרד הפנים. כל מה שמעניין אותו הוא איך לנצל את כוחו העצום של משרד הפנים כדי להתנכל לזרים ולקדם את מקורביו. עכשיו הוא אומר ששנים הוא התריע שאין מספיק תקציב לכבאים, אבל כולם יודעים שזה לא באמת עניין אותו. אם באמת היה אכפת לו, הוא היה מייצר משבר קואליציוני – וגם גורף באותה הזדמנות תמיכה עממית נרחבת. הוא לא התעניין בכבאות כי הוא לא מתעניין בתפקידו. אלי ישי הוא עקרב. הוא מתנהג בהתאם לטבעו.

האשמים האמיתיים הם בנימין נתניהו ונערי האוצר. אתם עשויים אולי לזכור אותו מתפקידו כשר אוצר, ומהעובדה שהוא משמש כעת כשר בכיר במשרד האוצר. בשעתו, הוא נשא את הנאום המפורסם על "האיש הרזה", המגזר הפרטי, הסוחב על כתפיו את "האיש השמן", המגזר הציבורי. נתניהו היה הפרזנטור הגדול של "כלכלת הזרזוף": שאם נקטין את המיסים על העשירים, הם ירוויחו יותר ואיכשהו כל העושר הזה יזרזף כלפי מטה. בארה"ב כבר הבינו, בעקבות בוש, שמדובר בכלכלת-וודו: הוא קיבל מדינה שהיתה בעודף תקציבי ובעקבות הקלות המס לעשירים שביצע, הותיר אחריו גרעון עצום. תחת נתניהו, הוקטנו מיסי החברות והוקל עול המיסים על העשירים: ככל שהרווחת יותר, כך קיבלת בונוס גדול יותר מהמדינה. אפילו ה-OECD כבר הספיק למחות על כך. כל זה, כמובן, עולה לממשלה בהכנסות ממיסים.

וכשההכנסות ממיסים יורדות, צריך לקצץ בשירותים לציבור – מה שמכונה בעגה של האוצר "קיצוץ בתקציב". הקיצוצים פגעו, בעקביות, בשירותים לציבור – להוציא בפרה הקדושה של משרד הבטחון. התקציבים שלו המשיכו לצמוח. העובדים שלו המשיכו לצאת לפנסיה ארוכה בגיל צעיר.

אז קיצצו בכל השאר. בחינוך, ברווחה, בתשתית. ישראל מתייבשת כבר שנים ארוכות – אבל האוצר עדיין מעכב את הקמת מתקני ההתפלה, שכמובן הופרטו, ולא בונה כאלה של המדינה. חברת החשמל זקוקה נואשות לתחנת כוח נוספת, אבל האוצר לא מוכן להשתתף במימון שלה. כי, נו, זה שירות לאזרח ועל כן זה לא ראוי.

בהתאם, נמנע האוצר מלהשקיע את הכספים הנדרשים גם למכבי האש. בישראל יש כאלף כבאים; הכבאים עצמם מציינים כי התקן האמריקני הוא כבאי לאלף תושבים, כך שבישראל חסרים כ-6,000 כבאים. כי, נו, משכורת לכבאים עולה כסף ולנתניהו ועוזריו חשוב יותר לוודא שמנכ"ל חברה ישלם פחות מס. המדינה אפילו הפריטה את כיבוי השריפות מהאוויר, אבל לא עושה את חלקה ולא מעבירה את הכספים שנדרשים לרכישת חומרי הכיבוי. תקציב הכבאים לא התעדכן כבר שנים, למרות שהאוכלוסיה גדלה בקצב של 1.8% בממוצע מדי שנה – והמדינה מתייבשת.

בפוסט מצוין, הזכיר היום צביקה בשור שנתניהו הוא אידיאולוג – עד שזה מגיע לכסא. כדי לשמור על הקואליציה שלו, אין לו שום בעיה לנפח את הממשלה בתשעה שרים חסרי טעם ושמונה סגני שרים מיותרים. כל זה עולה לנו 126 מיליוני שקלים בשנה. עלות חומרי הכיבוי החסרים היא שני מיליונים עד 25 מיליונים, תלוי את מי שואלים.

ה"רפורמות" – מזמן לא נעשה שימוש כל כך נלוז במילה הזו – של נתניהו לא מנעו את העוני. להיפך: הן הגבירו אותו, גם בקרב משפחות שבהן יש שני מפרנסים. המגזר היחיד שנהנה מהכלכלה נוסח נתניהו הוא מגזר המנהלים והפיננסים. לא במקרה, נתניהו מתנגד בתוקף גם להעלאת שכר המינימום – כלי שאין כמוהו לקדם את הצריכה ועל כן את הצמיחה – וגם לקביעת תקרה לשכר המנהלים. אחרי הכל, הוא ונערי האוצר משרתים נאמנה את קבוצת ההתייחסות שלהם, האלפיון העליון.

ובינתיים, הם מחריבים את השירות הציבורי בישראל, ולאט מדי אנחנו קולטים שיש לכך השלכות בנפש. כשיש פחות רופאים והתרופות עולות יותר, חלק מהציבור מקצץ בצריכת שירותי הבריאות שלו. כשמחירי המזון עולים, מי שידו אינה משגת – ועניים מוציאים הרבה יותר על מזון, ביחס, לעומת אנשים אמידים – צורך פחות מזון, ויש לכך השלכות בריאותיות. כשטייקונים כמו האחים עופר לא מקפידים על תקנות השמירה על הסביבה והזיהום, אנשים חולים יותר ומתים יותר. לפעמים מדובר בעובדים שלהם עצמם, לפעמים באחרים. כשבמדינה יש מספר מגוחך של פקחי עבודה שהאוצר מסרב להגדיל, וגם הם משמשים בעיקר את האובססיות הדתיות של אלי ישי, אז מספר עצום של מעסיקים – 92%, לפי בדיקה שנערכה לפני ארבע שנים – עושקים את העובדים שלהם. כשיש פחות מדי שוטרים, והם מקבלים שכר לא ראוי, אז הפשע הופך לסכנה לאומית. כשמערכת המשפט ממשיכה לתפקד עם תקני שופטים שנקבעו לפני עשורים, אז גם אין צדק.

מדי פעם פורץ איזה אסון, מזכיר שאנחנו בעצם חיים במדינת עולם שלישי נוסח דרום אמריקה, עם מיעוט של עשירים, חלק ניכר של האוכלוסיה שלא מגיע אפילו לרף המס, ומעמד בינוני מתדרדר במהירות. והאסון של אתמול, נורא ככל שיהיה, יחוויר לעומת האסון הצפוי הבא: רעידת אדמה מסיבית. כזו צפויה באזור שלנו – אנחנו יושבים, כזכור, על השבר הסורי-אפריקאי – מדי שמונים שנה בערך. האחרונה היתה לפני כ-80 שנה. ב-2001, העריכה ועדה בין משרדית שרעידת אדמה תעלה לישראל ב-5,000 עד 10,000 הרוגים; ב-2010, העריכה אותה ועדה בישראל תהיה "בוודאות" רעידת אדמה כבדה, ומומחה אחר העריך ש-96 אלף מבני מגורים (!) בישראל צפויים לקרוס ברעידת האדמה הזו. רוב המבנים בישראל לא ערוכים לעמוד ברעידת אדמה. מאחר ומדובר בישראל, מדינה נקרופילית, חברי הכנסת קראו מיד ליצירת עתודות של זיהוי חללים. כי, כמובן, אסור הלכתית לקבור אנשים בקברי אחים, אבל זה שהם ימותו כמו זבובים זה כנראה בסדר. שחר אילן מכסה את הנושא כבר שנים, ללא הועיל.

אבל כל זמן שהממשלה עסוקה בהסתת הציבור כנגד לא יהודים, פלסטינים או עובדים זרים, היא יכולה לסמוך על כך שאף אחד לא ישאל אותה שאלות קשות. אירונית, כך תיארה בשעתו התעמולה הישראלית את התנהלותן של מדינות ערב כלפי ישראל: ניגוח חיצוני כדי למנוע קריאות לרפורמה מבית. יופי של השתלבות במרחב.

עדכון: בסרטון הזה אפשר לראות את שלי יחימוביץ’ מדברת על מדיניות האוצר כלפי הכבאים, שנה ומשהו מראש, ומזהירה שמניעת העברת הכספים היא מכוונת, שהיא מיועדת להציג את הכבאים ככלי לא יעיל, וזאת כדי לדרוש את פיטוריהם של הכבאים המנוסים והוותיקים ולשכור כבאים צעירים ולא מנוסים בשכר זול יותר. תודה לבלוגר TikunOlam על ההפניה.

(יוסי גורביץ)