החברים של ג'ורג'

הבכיינים

המערכת הפוליטית היהודית כגנון

בוקר יום רביעי היום, תמיד בוקר קשה, בוקר שכבר כונה בעבר “יום אלי ישי.” ובכל זאת, הבוקר היה קל מהרגיל: בוקר שבו יאיר לפיד וציפי לבני נבעטים מהממשלה הוא בוקר טוב.

המערכת הפוליטית היהודית היתה כמרקחה בשלושת הימים האחרונים, ואמש (ג’) שיגר נתניהו מכתבי פיטורין ללפיד ולבני, בנחשו היטב שלשני אלה אין את האומץ לפרוש מן הממשלה. ברוך שפטרנו. אם יש משהו חיובי בחוק המשילות, שהעלה את אחוז החסימה ל-3.25%, תהיה זו השמחה לאיד בצפיה בציפי לבני לא עוברת אותו.

אגב, העובדה שהם פוטרו, והעובדה שנתניהו אמר שהוא רוצה בחירות, כלל אין משמעה שאכן יהיו בחירות. בחירות זה דבר מסוכן. נתניהו צריך להעמיד את עצמו לדין הציבור, ולך תדע מה יקרה עד יום הבוחר. במיוחד כשבבית הנשיא יושב אדם שזוכר עדיין איך נתניהו ניסה לעשות הכל כדי למנוע את הבחירה שלו – בדיוק מחשש שדווקא הנשיא הזה יצטרך להחליט האם לאפשר לו להקים ממשלה. צריך לזכור שבפעם האחרונה שנתניהו אמר שהולכים לבחירות, הוא עשה תרגיל מסריח וצירף לממשלה את קדימה בהנהגת מופז, רק כדי לחסל אותן. צריך לשים לב שאחת הדרישות שנתניהו העלה ללפיד – ביטול מע”מ על מצרכי יסוד – היא דרישה של ש”ס. נתניהו? בעד הורדת מע”מ על מצרכי יסוד? כך שאל תופתעו אם עד מחר-מחרתיים-שבת, נתניהו יודיע שהוא בעצם כבר סגר על ממשלה עם החרדים.

כל העסק לווה בבכיינות דוחה. המובילה בצביעות היתה, כרגיל, ציפי לבני. מי שלא קיבלה את דין הבוחר של קדימה, מי שלא יכולה להצביע ולו על הישג אחד בחייה הפוליטיים, מי שהתעקשה לרוץ לבחירות עם חבורה של טרמפיסטים תחת הסיסמה “נתניהו – שואה גרעינית, לבני – חדי קרן ופרפרים”, היתה גם הראשונה לרוץ לתוך הקואליציה של נתניהו. אתמול היא התעלתה על עצמה. בצהרים, קודם לפיטוריה, היא הוציאה הודעה בנוסח “הבחירות במדינת ישראל יהיו בין ממשלה קיצונית, פרובוקטיבית, פרנואידית לבין ממשלה ציונית שיכולה …”

תני לי לנסח לך את זה מחדש: הבחירות יהיו בין הממשלה הקיצונית, הפרובוקטיבית, הפרנואידית שהייתי בין מקימותיה ושאני חברה בה בעת אמירת מילים אלו. בערב, לבני שברה שיאים חדשים: “נתניהו סילק את שומרת הסף של הדמוקרטיה והחוקה בישראל; עכשיו כל המשוגעים יכולים להשתולל.” אני שמח לשמוע שהגדרת את עצמך כ”שומרת הסף של הדמוקרטיה והחוקה.” תוכלי בבקשה להסביר לי על איזו חוקה את מדברת? ובאותה ההזדמנות, מה בעצם עשית בממשלה של משוגעים משתוללים?

שי פירון, שניסה בשבועות האחרונים לשמור על כסאו ככל שיכל, געה אמש ש”כמחנך ומנהל לשעבר אני שמח שאני לא מורה לאזרחות שצריך להסביר לילדים למה יש שוב בחירות.” זה בסדר, הילדים יסתדרו בלי ההסברים שלך. פירון אמר עוד, כשהגיש את מכתב ההתפטרות שלו יחד עם שרי יש עתיד, ש”לא נותרה לנו ברירה אלא להצטרף לשר האוצר ושרת המשפטים כי אין טעם בממשלה שמתנהגת בכוחנות, ממשלה בלי עתיד ותקווה. קיוויתי עד אתמול בלילה שדברים ישתנו אבל היה מי שרצה אחרת.”

כלומר, אליבא דפירון, ממשלת נתניהו היא, מצד אחד “ממשלה שמתנהגת בכוחנות, ממשלה בלי עתיד ותקווה” – אבל עד הלילה הקודם, הוא קיווה שהוא יוכל להשאר בה! תגידו, אתם בכלל קוראים את מה שאתם כותבים?

וזה עוד כלום לעומת נתניהו. זה האחרון יילל ש”חתרו נגדו במחשכים” ו”שניסו לעשות לי פוטש.” המילה נבחרה בקפידה: זו המילה שדוברי הליכוד משתמשים בה מאז סוף השבוע ושמופיעה בעקביות בבטאון לשכת ראש הממשלה, ישראל היום. פוטש היא הפיכה צבאית, תפיסת שלטון בכוח. שינויים מבניים בקואליציה והחלפת ראש הממשלה ללא בחירות, מצד שני, הם חלק בלתי נפרד משיטת הממשל הקואליציונית. שרת החליף את בן גוריון ללא בחירות ב-1954; בן גוריון החליף אותו באותה הדרך עצמה ב-1955; אחרי התפטרותו (השביעית, הוא אהב את התרגיל הזה) של בן גוריון ב-1963, הוא הוחלף על ידי אשכול ללא בחירות; מאיר החליפה את אשכול עם מותו ללא בחירות; רבין החליף את גולדה ללא בחירות, אחרי בחירות 1974; שמיר החליף את בגין ללא בחירות ב-1983; שמיר ופרס התחלפו ביניהם ברוטציה, ללא בחירות, בממשלת האחדות של 1984-1988; לכל אורך אותה ממשלה, ובמשך שנים אחר כך, ניסה שרון לקמבן מצב שבו הוא מפיל את שמיר ותופס את מקומו; ב”תרגיל המסריח” של 1990, ניסה פרס – ונכשל – להקים ממשלה במקום ממשלת שמיר המופלת (הממשלה היחידה שנפלה באי אמון), ומה שהיה מסריח שם היו התרגילים שהוא עשה עם החרדים. השיטה הקואליציונית היא שיטה של מפלגות. מי שמצליח להעמיד מאחוריו את המספר הגדול ביותר של חברי כנסת, הוא זה שיהיה ראש הממשלה. גם בלי בחירות.

נתניהו ייבב עוד במסיבת העיתונאים שלו אתמול ש”לא נתתם לי מספיק מנדטים” ושזו “ממשלה שנכפתה עלי.” אף אחד לא כפה עליך שום דבר. יכולת לשבת באופוזיציה. החלטת לנסות להקים ממשלה, נכשלת. ומה זה “לא נתתם לי מספיק מנדטים”? זו הקדנציה השלישית שלך. אתה הלכת לבחירות אחרי איחוד עם ליברמן. הגעלת חלק מהבוחרים שלך? שלם את המחיר. אולי היציאה המשונה ביותר של נתניהו היתה ב”בשנת 2000 ויתרתי על ראשות הממשלה.” לא, יא חתיכת שקרן. בבחירות לראשות הממשלה של שנת 2001 אתה לא היית חבר כנסת ולא יכולת להתמודד. עשית אמנם מאמצים ניכרים לשנות את חוק היסוד כך שיאפשר גם למי שאיננו חבר כנסת להתמודד, אבל שרון הצליח לסכל אותם והחוק לא שונה.

יבבות נוספות של נתניהו מהיממה האחרונה היו שהוא התנגד לחוק מע”מ אפס ושהוא התנגד לתקציב. אבל, מה לעשות, הוא הצביע בעד שניהם. הגיע הזמן שתבין את זה, רבאק: אתה לא חדש בפוליטיקה. כשזה מגיע להצבעה, לא משנה מה אתה חושב. משנה איך אתה מצביע. אתה תמכת בחוק מע”מ אפס ותמכת בתקציב, בדיוק כמו שתמכת בהתנתקות – למרות שקריך. למה תמכת בהם? למה מינית שר אוצר שעכשיו אתה אומר שהוא כושל, למרות שהאיש התוודה בפניך לפני שנים שהוא לא מבין שום דבר בכלכלה? למה לא רצית לתת לו להיות שר החוץ? כי, כמו תמיד, העמדת את האינטרסים האישיים של השרדותך מעל האינטרסים של המדינה שאתה אמור לנהל ושל האזרחים שבטפשותם בחרו בך.

וזו סיבה טובה לשלוח אותך סופית לפנסיה. אותך ואת עדר היבבנים שהפך את הפוליטיקה שלנו לגנון.

עוד הערה אחת: אם אתם מצביעים ללבני או לפיד הפעם, אתם מאבדים כל זכות להתלונן כשאלה ימכרו את האינטרסים שלכם פעם נוספת. שגיאה כזו מותר לעשות פעם אחת.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

איך חוטפים מדינה, ושתיקת העורלות של בנט ופירון: שתי הערות על ימי דמים

קלטת החטיפה מוכיחה באיזו קלות חטפה הממשלה את המדינה, ומה אומרת השתיקה של בנט ופירון על הקוק יוגנד

חטיפה: עכשיו, אחרי שכולם שמעו את הקלטת של החטיפה, ברור מדוע החזיקה המשטרה את הקלטת תחת צו איסור פרסום כל כך הרבה זמן, והניחה לה להתפרסם – רק אחרי שדלפה, כמובן – רק אחרי שנמצאו גופות החטופים: לא היה טעם להמשיך יותר עם השקר הגדול של “שובו בנים.”

נשחזר. המשטרה מקבלת את ההקלטה באזור 22:30 ביום חמישי. חמש שעות אחר כך, מגיע אביו של אחד החטופים למשטרה ושם קולטים שזה עסק רציני. פה מתחילה האפלה תקשורתית שנמשכת תריסר שעות, גוררת אינספור שמועות, שבסופה מודיע בנימין נתניהו שארגון טרור חטף את השלושה, ותוך זמן קצר מנסים למכור לנו את הלוקש שהמחשב של צה”ל שלף דווקא את השם “שובו בנים” למבצע. מיד לאחר מכן, מתחיל מסע הונאה כלל-ממשלתי, שמיועד לשכנע את הציבור שהשלושה עדיין בחיים ושהמטרה היא השבתם, מתחיל מסע יח”צ של האשתג #bringbackourboys, וכמובן – מתחילות הפשיטות המסיביות על הגדה, שכללו פריצות ללא צווים לעשרות אלפי בתים ועד כה ל-600 מעצרים, שכמעט לאף אחד מהם אין כל קשר לחטיפה עצמה.

רק כשבועיים לאחר החטיפה, כשדובר צה”ל מרשה להם, מתחילים כלי התקשורת הישראלים לדבר בהיסוס על כך שיש מצב שהחטופים לא בחיים; לפני זה, צה”ל, דובריו, הממשלה, חוזרים פעם אחר פעם על השקר ש”הנחת הפעולה היא שהם בחיים.”

שקר – כי בצה”ל מכירים את ההקלטה מהבוקר הראשון. הם שמעו את ה”ראש למטה! ראש למטה!” מקפיא הדם, הם שמעו את היריות. הם יודעים שהסיכוי שמישהו מהחטופים בחיים אפסי. אבל צריך להגן על השקר הלאומי: אחרי הכל, “סתם” רצח של שלושה אנשים שאנחנו לא מכירים לא יחזיק הרבה זמן. חטיפה מפוברקת – או, זה כבר סיפור אחר. זו כבר מסחטה רגשית, שאפשר לרוץ איתה רחוק. גנבת רכוש הציבור שרה נתניהו, שקנתה ריהוט לביתה הפרטי והעבירה ריהוט דומה אך בלוי בתמורה למשרד ראש הממשלה, יכולה להצטלם עם שלט #bringbackourboys בלי שמישהו ישאל האם הרקע שמאחוריה גנוב או ששילמה עליו.

כלי התקשורת, אנוסים על ידי הצנזורה וצווי איסור הפרסום, משתפים פעולה עם ההונאה עד הסוף. גם כשידוע שהגופות נמצאו, הם מקשקשים על “לא יהיו בשורות טובות הלילה” – זאת כשהם יודעים שהשלושה מתים כבר יותר משבועיים. כל זה מתאים כיד לכפפה לאג’נדה של ראש הממשלה, שמשתמש בחטיפה שלא היתה כדי לצאת למלחמה נגד ממשלת האחדות של החמאס; לאג’נדה של הצבא, שמשתמש בה כדי לגלח מהתקציב הציבורי עוד 1.446 מיליארדים; וכמובן, לאג’נדה של הימין הקיצוני.

מה יצא מזה לשקרן ולטמבל שמשחק בתפקיד שר האוצר, כשיצא להגן על המשטרה בטענה שאי אפשר להבין את הקלטת, לא ברור לי – אבל, מנסיון העבר, בהחלט יתכן שזה בסדר, כי גם לו לא ברור.

במשך שלושה שבועות, גנבה הממשלה את דעת הציבור וחטפה אותו. היא, יחד עם הצבא, ביצעה בו את המניפולציה הגסה ביותר: הוליכה אותו שולל בכל מה שקשור ליציאה למלחמה. ציבור שעובר על כך לסדר היום איננו ציבור חופשי, או, לצורך העניין, ציבור בכלל, אלא אספסוף.

ואספסוף קל להסית.

הקוק יוגנד או נוער בנט: יש, כמסתבר, ברנש בשם נועם פרל. הוא משמש כמזכ”ל של תנועת בני עקיבא העולמית. תודו שיכולתם למות טיפשים בלי לדעת את זה.

לפני שלושה ימים, הצליח פרל להזניק את עצמו לתשומת הלב הציבורית. הוא כתב סטטוס נרגש (אני רוצה להודות לדיוויד שין על ההפניה), בו כתב בין השאר

“אומה שלמה ואלפי שנות היסטוריה תובעים נקמה […]

בעל הבית השתגע למראה גופות בניו

ממשלה שתהפוך את צבא המחפשים לחיל נוקמים

חיל שלא יעצר בקו 300 ערלות פלישתים

בדם האויב יכופר הבזיון ולא בדמעותינו!!!”

“300 עורלות פלישתים” מתייחס לאגדה התנ”כית על כך שדוד, מי שממנו אמור לצאת המשיח היהודי, שילם כמוהר עבור מיכל בת שאול ב-200 עורלות פלישתים, שקודם לכן הרג (”ויקום דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלישתים מאתיים איש, ויביא דוד את עורלותיהם וימלאום למלך, להתחתן במלך”), כלומר, במילים גסות יותר, הוא כרת את אברי המין של אויביו אחרי מותם. זה המופת שאותו רוצה מזכ”ל תנועת הנוער “בני עקיבא” לראות בימינו.

פניתי בשאלה לשר נפתלי בנט, ראש “האחים היהודים” ש”בני עקיבא” היא תנועת הנוער שלה, וביקשתי את התייחסותו לדברים של פרל, לאור היחסים ההיסטוריים בין “בני עקיבא” והבית היהודי. לא קיבלתי תגובה כזו. פניתי בשאלה לשר החינוך, שי פירון, בוגר “בני עקיבא” בעצמו, בשאלה האם משרד החינוך, שמממן את “בני עקיבא,” ידרוש את הדחתו של פרל, או, בהנחה שהוא לא יודח, ישקול מחדש את תמיכתו בה ויכריז עליה כתנועת שנאה. גם במקרה הזה, לא התקבלה תשובה.

עד לרגע זה, פרל עדיין מכהן בתפקידו (אם כי הוא היה טמבל מספיק למחוק את הסטטוס שלו, מבלי שהבין שיש צילומי מסך בעולם). נכון לרגע זה, בנט תומך בשתיקה בהצהרות של פרל, ושי פירון ימשיך לממן את התנועה שמונהגת על ידי אדם שקרא לרצוח 300 פלסטינים ולכרות את איברי מינם לאחר מכן.

bnei akiva3

מה היה קורה אם בארץ אחרת היה מנהיג תנועת נוער, שמקושר לשני שרים בכירים, שהיה קורא לרצוח יהודים ולכרות את איברי מינם? כנראה שהיינו מחזירים את השגריר להתייעצות. בישראל, תנועת השנאה של בני עקיבא, שאני מניח שאפשר לתת לה שם ראוי יותר – נוער בנט? – תמשיך להיחשב תנועת מיינסטרים, ותמשיך לקבל מימון ממשרד החינוך.

מצד שני, כשראש הממשלה מצטט שוב ושוב את “נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן,” אבל מעלים את הרישא של המשפט הזה, “ארור האומר נקם”; כשהוא רוקד על הדם, אבל על רצח של נער פלסטיני, מוחמד אבו חדיר, הוא רק אומר ש”אין לקחת את החוק לידיים” – אתם מבינים, רצח של פלסטינים הוא לא משהו חמור כל כך, הוא חריגה מהסדר הטוב והמתוקן, על פיו ההרג מתבצע אך ורק על ידי לובשי מדים מוסמכים – אין כל כך מה לתהות על פרל. מותר גם להניח שהוא לא ייחקר בחשד להפצת שנאה; הפצת השנאה שלו היתה, אחרי הכל – ועורלות הפלישתים יעידו – דתית במהותה.

אחרי הכל, השנאה שהוא מפיץ היא המיינסטרים הישראלי היום.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

הפתעה! שי פירון הומופוב וגזען!

בחדשות מסעירות אחרות, האפיפיור קתולי. הכל, נזכיר, היה ידוע מראש

שר החינוך שלכם, שי פירון, העניק השבוע ראיון ל”בשבע,” שבועון ימני קיצוני מבית מדרשו של הנוכל זלמן “גבעת האולפנה” מלמד. את הראיון אפשר לקרוא פה. הראיון זכה לתשומת לב ראשונית בשל השאלה החצופה של המראיינים, שלה ענה פירון באומץ בשלילה: האם העובדה שהמגזר של האחים היהודים לא איכותי כל כך, לא אומרת שצריך לתת לו יותר תקציבים.

אבל מעבר לריטואל הקבוע של ריקוד ה”מה יפית” של המגזר הסרוג מול המראה, פירון מצא את עצמו תחת אש תוך זמן קצר בשל התייחסותו לקהילה הגאה:

“קח למשל את ברית הזוגיות – והיו לי על זה הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שכל אדם צריך לקבל זכויות כלכליות מלאות ולבנות את חייו על פי השקפת עולמו. אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד מיניים שמחליטים לחיות את חייהם – 'זה לא משפחה'. אבל זכויות כלכליות, משכנתא, זכות להורות וכדומה – כן.”

כלומר, מבחינת שר החינוך שלכם, זוג הומוסקסואלי הוא לא באמת זוג. אולי הוא חושב שהוא זוג, אבל הוא לא באמת זוג. יש לו איזושהי הפרעה, אבל זו לא הפרעה שהמדינה צריכה להכיר בה. היא צריכה לתת לו את כל הזכויות הכלכליות, אבל היא לא יכולה להכיר בו. אבל משפחה, זוגיות – לא, לא. זה להטרוסקסואלים בלבד. במילים אחרות, פירון מוכן לאמץ את פסיקת דנילוביץ’ – שמכירה בזכויות כלכליות של הומוסקסואלים – אבל לא מטר מעבר לכך. הוא מוכן לתת לגאים כסף. לגיטימציה, על גופתו.

עוד באותו הראיון, אומר פירון ש”כאמירה ערכית, לא הייתי רוצה להשוות בין הציבור החרדי לציבור הערבי.” זו אמירה שאין לראות אותה אלא כגזענות מהסוג הרווח בישראל, זה של עליונות יהודית. החרדים הם קבוצה בעלת סממנים ערכיים מסוימים; “ערבים”, או פלסטינים, משתייכים לקבוצה שהמאפיין שלה הוא כפול – אתני, ואפליה/רדיפה על ידי היהודים. הפלסטינים מכילים מגוון עצום של דעות, מקומוניסטים עבור בלאומנים ערבים וכלה באיסלמיסטים. אבל הסיבה שפירון לא מוכן להשוות ביניהם ובין החרדים היא “ערכית”, במובן הישראלי של המילה: שמרנות גזענית. אי אפשר, אחרי הכל, להשוות בין יהודים כשרים, אפילו אם הם חרדים, ובין, טפו, פלסטינים.

פירון פולט אמירה תמוהה נוספת, כשהוא אומר ש

“אזרחי ישראל, באשר הם, זכאים להשתלב בשוק התעסוקה, בין אם מדובר ביהודים על פי ההלכה או בעולים מרוסיה ובין אם מדובר באוכלוסייה הערבית. הערבים, בהיותם אזרחי המדינה, לומדים להוראה במקצועות כמו מתמטיקה או אנגלית ורוצים להשתלב בהוראה. אינני רואה סיבה למנוע זאת. זה חלק מרצוננו לנרמל את החיים ולהעמיק את השותפות של כלל אזרחי ישראל.”

ההדגשה שלי. שוב, פירון זכאי לנקודות על אומץ לב מול האכסניה שבה הוא מדבר, זו של מלמד, שמימינו יש רק גדר תיל מחושמלת; אבל מה לעזאזל עושים שם “העולים מרוסיה”? מה פשר יצירת ההבחנה בינם ובין “יהודים על פי ההלכה”? פירון לא נשאל על כך. הוא נשאל על “כניסת מורים ערבים לבתי הספר.” זה בור שהוא כרה לעצמו לגמרי לבד. (אני מודה לגלינה ווקס על הפניית תשומת הלב לפסקה הזו.)

התשובה לכל השאלות הללו פשוטה למדי. שי פירון, מהיותו רב אורתודוקסי, הוא הומופוב וגזען. הוא גזען הן כלפי לא יהודים גמורים, כפלסטינים, והן כלפי ספק-יהודים, כמו המהגרים מברה”מ לשעבר. וכן, יחסית לגזענות החסלנית של המחנה החרד”לי, אם לשאול את הביטוי של גולדהאגן ביחס ל”אנטישמיות החסלנית” של הנאצים, הוא גזען רך, בהשאלה אנטישמי שמרן מהדור הישן, לא אנטישמי רדיקלי. ואין ספק שהוא עדיף, במעט, על החרד”לים – אבל גם אין ספק בכך שהוא גזען. וכמובן, בהיותו רב השייך לארגון צהר, שההתמחות שלו היא הדבקת חיוך על פני התועבה, הוא מקפיד לשים שכבה עבה של טיח על הקבר.

ואת כל זה ידענו מראש, מזמן, לפני בחירות 2013. ב-2002 בערך, כתב פירון ללסבית דתיה ש”אני מתנצל על היות תשובתי חד משמעית וברורה, אבל עלייך לדעת שההלכה והמחשבה היהודית לא רואה בכך אלה בעיה נשלטת, ברת תיקון. כן, רנו [שגיאה במקור  – יצ”ג] רואים בכך פגם. פגם מוסרי,אבל יותר מכך – פגם מהותי, רוחני.” לפני כעשור, המליץ פירון להומוסקסואל ש”השלים עם מצבו” על נסיונות ל”תקן” אותו. מצאנו אותו גם מקבל את התפיסה שהפלסטינים עוסקים בהמוניהם בפיתוי נשים יהודיות, סוג התפיסה שהעלה בכנסת דני דנון, ואומר שאסור להתבונן באשה.

כמובן, הוא לא מרבה לדבר על כך בפומבי היום, והראיון ב”בשבע” היה מסוג השגיאה הקלאסית של האחים היהודים, שכאשר הם חושבים שהם מדברים אל אנשי שלומם הם מסירים את מעטה התקיה היהודית, ואומרים את האמת; אבל זה פירון, אין כאן שום דבר חדש, הכל היה ידוע מראש למי שרצה לראות. אין שום מקום לתדהמה נוסח זו שהובעה ב-Gogay. הכל היה לנגד עינינו. מי שבכל זאת בחר בפיגול של “יש עתיד,” יכול להאשים רק את עצמו. לא שי פירון רימה אותו; הוא רימה את עצמו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ספרטה, כפי שדמיין אותה יאיר לפיד

שר האוצר פרסם הבוקר (ג') בלון ניסוי, שמייצג את תכניתו לשרוד איכשהו את הבחירות הקבועות, תכנית שמוסווה כפתרון לבעיית הדיור. על פי התכנית, זוגות צעירים, בעלי ילדים ויוצאי צבא, יקבלו פטור ממע"מ על רכישת הדירה הראשונה שלהם. התכנית זוכה להתנגדות ניכרת מפחות או יותר כל הדרג המקצועי, מנגידת הבנק פלוג ומטה. הסיבה לכך פשוטה: יש לנו די נסיון עם החזירים הקפיטליסטים שלנו כדי לדעת שהם פשוט יעלו את מחירי הדירות בשווי ההטבה שהממשלה מנסה לתת. התוצאה תהיה לא ירידה במחירי הדירות, אלא עליה – ומאחר ויש יסוד סביר להניח ששיעור הנהנים מהבונוס של לפיד יהיה כשמונה אחוזים מהמעוניינים ברכישת דירה (זה הנתון שציטט שר השיכון), הם יעלו את המחיר לכל השאר.

אבל אם נניח רגע לחוסר ההבנה של לפיד בכלכלה, ונניח גם לעובדה שאנחנו מבינים עכשיו שהפליטה המביכה שלו שלשום ("הרי לא יעלה על הדעת שגם בימים אלה יש באוצר פקיד או איש מקצוע שחושב שהוא מבין בכלכלה יותר מהשר הממונה…") היתה פחות פליטה ויותר הכנה ציבורית לכך שהוא יודע שהפקידות הולכת להתנגד לתכנית שלו, והוא מתכוון להלחם בה עד חורמה, יש כאן בעיה אמיתית. התכנית של לפיד מתנה זכות בסיסית כמו זכות לדיור במחיר סביר בשירות צבאי.

חרדים? תשכחו מדיור. זועביז? לכו חפשו את החברים שלכם. בעצם, אל תטרחו. גם אם תמצאו אותם, הרי בחיים לא נאשר לישוב שלכם תכנית מתאר. נפסלת לגיוס? בעסה, אתה שייך למעמד האזרחים סוג ב'. שכח מסבסוד ממשלתי לדיור שלך. לא רק האנשים שלא משרתים בצה"ל ייפסלו. להט"בים? מצטערים, האח בנט לא מרשה להכיר בכם כזוג צעיר. אתם ודאי מבינים – הרי באתי לנאום במצעד הגאווה – לבי אתכם, אבל ארנקי בגדה המערבית.

הקריטריון הזה, של "יוצאי צבא", שבג"צ כבר פסל בעבר ושלגמרי לא בטוח שיהיה מספיק אמיץ כדי לפסול שוב, איננו מקרי: הוא חלק בסיסי מהתפיסה של לפיד. לפני כשבוע, תקף לפיד את הערכיים שבבני הנוער הישראלי, כ-50 צעירים שהודיעו שהם יסרבו לשרת בצבא הכיבוש. הוא כתב בעמוד שלו ש"זו אינה סרבנות, אלא השתמטות. הצעירים האלה אולי אינם לובשים שטריימל, אבל גם הם חרדים קיצוניים. נטורי-קרתא חילונים שחושבים שאם הם מאמינים במשהו אז זה בסדר לשלוח אחרים לשאת בנטל, ואף לסכן במקומם את חייהם. אלה מסתתרים באוהלה של תורה, אלה באוהלה של צביעות. ההשתמטות החילונית אינה אידיאולוגיה. זהו פינוק של צעירים שבעים שחושבים שהכל מגיע להם ושיש אחרים – הילדים שלכם ושלי – שצריכים צריכים לשרת במקומם."

ידענו שהוא אידיוט, אבל עד כדי כך?

בפעם המי יודע מה כמה: אין דבר כזה, "השתמטות." יש אנשים שהצבא לא מגייס, יש עריקים, ויש סרבנים. סרבנות היא מטבעה אידיאולוגית. גם הסירוב החרדי לשרת בצבא הוא אידיאולוגי – לא אידיאולוגיה שאני בהכרח מסכים איתה, אבל אידיאולוגיה. יתר על כן, לפיד סותר את עצמו (הפתעה!) כשהוא כותב ש"חושבים שאם הם מאמינים במשהו אז זה בסדר לשלוח אחרים לשאת בנטל." לא הבנתי. הרגע אמרת שזו לא אידיאולוגיה. וכמובן, התפיסה של הסרבנים היא לא "לשלוח אחרים לשאת בנטל" – הם היו שמחים אם כל המתגייסים היו מצטרפים אליהם והכיבוש היה קורס. במדינה מיליטריסטית כמו ישראל, הסרבנים הם הגיבורים האמיתיים, לא מי שנכנע למכבש שקובע שהוא ישרת בצבא ויעשה מה שאומרים לו. אם יש משהו שהם לא, הם לא מפונקים. כשלפיד מדבר על "פינוק של צעירים שבעים שחושבים שהכל מגיע להם", הוא מזכיר בעיקר את עצמו.

כלומר, מבחינת לפיד, לא רק שהוא מקבל תמיד את עמדת מערכת הבטחון, הוא גם חושב ששירות צבאי הוא ערך עליון, אקסיומה, משהו שאי אפשר לערער עליו; שכל כך אי אפשר לערער עליו, שעצם הערעור הופך אותך למישהו נטול אידיאולוגיה, כי הרי מובן מאליו שהאידיאולוגיה היא שירות בצה"ל ושירות בצה"ל הוא אידיאולוגיה.

זה לא נעצר שם. בשבוע שעבר פרסם "ידיעות אחרונות" בלון ניסוי נוסף, הפעם של שר החינוך שי פירון. על פי היוזמה של פירון, כדי לקבל תעודת בגרות, תלמידים ישראלים יצטרכו להשלים מכסה של התנדבות. כלומר, כדי לקבל את הזכות הבסיסית של השכלה ותעודה שמעידה עליה – לה הוא זכאי מבחינה אקדמית – התלמיד הישראלי יצטרך לעשות סוג של שירות לאומי.

לכל אדם ולכל ילד יש זכות להשכלה. הדרישה לתלות את הזכות הזו בסוג של עבודת כפיה – כן, מה שפירון מכנה "התנדבות," כנראה מלשון "מתנדב לשירות חובה" הנלעג של צה"ל, הוא עבודות כפיה – היא פגיעה בזכויות יסוד. מסתבר ששר החינוך, שרוצה "לימוד משמעותי," מתכוון במילים האלה להבהיר לתלמידים שהם רכוש המדינה עוד לפני שהם מגיעים בעל כורחם לצה"ל.

ופירון, כמובן, ירביץ בהם את הערכים הנכונים. "חינוך לערכים" הוא שם קוד לחינוך לערכים שמרניים. הקונגרס הציוני לנוער, שממומן גם על ידי משרד החינוך, ייערך השנה בגוש עציון. זה האחרון נמצא מחוץ לגבולות ישראל, בגדה המערבית. למשרד החינוך זה לא מפריע. במקביל, הוא מפיץ אמנה שבה הוא מפציר בתלמידים להביע "דאגה לכל אדם באשר הוא נברא בצלם אלוקים." אלוקים. לא אלוהים. למקרה שהתלמידים החילונים עוד לא הבינו שהם בעצם דתיים שטרם הוחזרו בתשובה על ידי מנהלת הזהות היהודית.

אז זו המדינה שיש לפיד בונה לנו: מדינה של עובדי כפיה למען עובדי כפיה, שילכו "ויתחזקו" – או, בלשון בני אדם, ייחלשו בבינתם – במימון המדינה, ולא יהיו מסוגלים להבין שהכסף שכביכול מובטח להם יילך ישירות לכיסם של הקבלנים. הדבר המדכא הוא שהיו יותר מחצי מיליון בני אדם שבחרו בזבל הזה לפני שנה ומשהו, ואין סיבה טובה להניח שעם מספיק שקרים ותעמולה, זה לא יחזור על עצמו.

או, אם לצטט את לפיד, "יש פוליטיקאים טיפשים, יש פוליטיקאים חסרי יכולת, יש פוליטיקאים חסרי עמוד שדרה וחלשים, אבל מה לעשות, ככה עובדת דמוקרטיה." ואם הוא יצליח לעבוד עלינו שוב, אף אחד לא יוכל לטעון שהוא פוליטיקאי חסר יכולת.

ועוד דבר אחד: ואם עוד לא הבנתם שאתם חיים בספרטה, אז לימור לבנת הכריזה על 14 מדליקות המשואה בטקס יום העצמאות הקרוב, שיעמוד בסימן "זמן נשים – הישגים ואתגרים." אחת ממדליקות המשואה תהיה מרים פרץ, שהסיבה היחידה שהיא מוכרת לציבור היא העובדה ששניים מבניה מתו בפעילות מבצעית כחמושי צה"ל. נשות ישראל, זכרו – תפקידכן הוא להוליד בשר תותחים. אם ממש תצליחו בכך, לא תצטרכו הישגים כלשהם כדי להדליק משואה. אמי היקרה, כשתעמדי על קברי…

(יוסי גורביץ)

גדוד נהגי החמורים

ביום חמישי ערך המגזר המקומבן ביותר במדינה, זה של הכיפות הסרוגות, עצרת באזור E1, בהשתתפות אלפי צעירים וכמה חברי כנסת. למה דווקא ב-E1? כי שם אפשר לתקוע את המסמר האחרון בתכנית שתי המדינות. בקיצור נמרץ – האנשים הטובים של "עיר עמים" מסבירים כאן יותר – בניה יהודית ב-E1 תנתק את מזרח ירושלים סופית משאר הגדה המערבית, מה שיסתום את הגולל על הרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים. לרוב הציבור, כמובן, אין שמץ של מושג מה המשמעות של E1, וככה חובשי הכיפות הסרוגות אוהבים את זה: מהפלסטינים הם גונבים עוד דונם, לנו הם תוקעים עוד עז.

אבל הסיפור הוא לא E1. הסיפור הוא המשתתפים בהפגנה: רוב מוחלט שלהם היו בני ישיבות תיכוניות וישיבות הסדר שהוזעקו אליה במיוחד. כפי שחשף אתר "61", קודם להפגנה, הגיעו נציגים של תנועת "נחלה" הימנית-קיצונית לישיבות התיכוניות וערכו שם שעות הסברה על ההפגנה המתקרבת.

בדרך כלל זה לא היה מושך תשומת לב מיוחדת, כי כך מתנהלת מערכת החינוך הדתית-לאומנית מזה ארבעים שנה ויותר. הח"מ, בוגר ישיבת "נחלים," השתתף בשורה של הפגנות בצעירותו, לא כי רצה להשתתף בהן אלא בגלל שהובהר לו שכלפי מי שלא ישתתף יינקטו סנקציות. מי שזוכר את ההפגנות הגדולות בתקופת ההתנתקות, יזכור בוודאי את עשרות אלפי התלמידים שהגיעו אליהן, כמעט תמיד בצורה מסודרת באוטובוסים שאספו אותם מהישיבות שלהם. מי שזוכר את הפגנות "בדם ואש/את רבין נגרש" של 1994-1995, יזכור שבלטו בהן, שוב, תלמידי ישיבות, שהגיעו אליהן בצורה מסודרת.

במגזר המקומבן מכולם היה כל כך רגילים להתנהל ככה, שהם לא שמו לב שהמצב השתנה משהו. בשבועות האחרונים סערה המדינה בשל פרשת אדם ורטה, אחרי שכהניסטית צעירה בשם ספיר סבח האשימה אותו בפומבי באמירת אמת מובנת מאליה – שצה"ל עושה פעולות לא מוסריות. תחת לחץ ציבורי, נסוגה בה רשת "אורט" – שהמנכ"ל שלה, צבי פלג, הוא חבר לשעבר במפלגה היודו-נאצית "הבית היהודי" – מהכוונה לפטר את ורטה. סבח הפכה לגיבורה של הימין היהודי, כששרים כמו לבנת ויעלון אצים ללחוץ את ידיה, ושזכתה לאחר מכן ב"פרס המדינה היהודית" מטעם בן ארי וכהניסטים אחרים.

על הרקע הזה, זכתה השתתפותם של אלפי תלמידי ישיבות בהפגנה שאין פוליטית ממנה, בדרבונם הפעיל של המחנכים שלהם, לתשומת לב תקשורתית ניכרת ביחס. לא מספיקה, אבל ניכרת ביחס. עכשיו נשאר לראות האם שר החינוך פירון יתחיל בהליכי הדחה כלפי ראשי הישיבות התיכוניות הרלוונטיים, שהכניסו פוליטיקה אסורה ברגל בוטה כל כך לבית ספרם, והאם בוגי "משה" יעלון ידיח את ראשי ישיבות ההסדר, ששלחו את מי שהם טכנית חיילים להפגנה.

אני מתלוצץ, כמובן. פירון הוא בשר מבשרו של המגזר. כראש ישיבה, גם הוא שלח את תלמידיו להפגנות. יעלון מחזר אחרי חובשי הכיפות כבר יותר מעשור: הוא קלט שהם המושכים בחוטים. את הנאום הראשון שלו כרמטכ"ל הוא נשא בפני ראשי ישיבות דווקא. אנחנו מדברים על מי שלא הצליח, ויש להודות שגם לא מי יודע מה התאמץ, לסגור את ישיבת "עוד יוסף חי", הידועה יותר כישיבת תג-מחיר. אז דווקא על ראשי ישיבות ההסדר הוא אמור להוציא את חמתו, ועוד בגלל משהו שהם עושים כבר שנים ארוכות?

מה שמי שלא גדל במגזר לא יודע הוא, שבישיבות אין כמעט שיעורים נטולי פוליטיקה. כמחצית לפחות מיום הלימודים מוקדשים ללימודי גמרא ועוד כמה שיעורים למחשבת ישראל/תנ"ך ומקצועות נלווים. כמעט כל השיעורים האלה, כמעט בלי יוצא מן הכלל, הם בסיס להטפה פוליטית בלתי פוסקת, עמוסת שנאה כלפי כל מי שאיננו מהמחנה. לא במקרה כמעט ואין מורים חילונים במערכת החינוך הדתית; זה לא רק החשש המתחסד שמא הם יציגו לתלמידים "דרך אחרת" – העובדה שהסתגרות אינטלקטואלית היא לא רק לגיטימית, היא גם התירוץ הרשמי, אומרת דרשני – אלא גם החשש שהם ידווחו על מה שהם רואים ושומעים.

בעוד כל זה קורה, נסגר הדיל הגדול סביב חוק הבלוף בנושא הגיוס. הסיכוי שהוא אשכרה יביא לגיוסם של חרדים, או למשהו שדומה ל"שוויון בנטל", אפסי. מדובר בחוק שכל מטרתו הוא לאפשר לממשלה למשוך זמן מול בג"צ ולאפשר לנתניהו ויורשיו לא לאבד סופית את הסיכוי להקים ממשלה עתידית עם החרדים. הגיוס הראשון של חרדים אמור בכלל להתרחש ב-2017, כלומר אחרי הבחירות הבאות.

יש רק דבר אחד ברור בתוך כל הבלגאן הזה: שהמגזר המקומבן מכולם הצליח לשמור על קומבינת ההשתמטות שלו. בחורי ישיבות ההסדר, שמשרתים כעת 16 חודשים – פחות מחצי מבן גילם החילוני, שאינו מקושר – ישרתו מעתה, תחת לחץ, 17 חודשים. כלומר, עדיין פחות מחצי. חמישה מהחודשים הללו יהיו בכלל במילואים. אמור מעתה, על כל שנה שמשרתים משתמטי ההסדר, צעיר חילוני משרת שלוש.

איך זה יכול לקרות? איך המגזר הזה נטול כל בושה? יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה שבהן היא שהם שכנעו את עצמם שהם נזר בריאה. אין להם ספקות. הם באמת חושבים שהם החלק החשוב, החלק הארי, של החברה הישראלית, ושבהתאם כל השאר הם זיבורית ותינוקות שנשבו במקרה הטוב, מחכים שהחבר'ה הטובים עם הכיפה הסרוגה יבואו לגאול אותם, ורעל וערב רב במקרה הרע.

במשך שנים, השליטו תלמידי הרב קוק על מערכת החינוך הדתית את התפיסה שאנחנו באתחלתא דגאולה, ושהחילונים הם "חמורו של משיח" – מועילים כל זמן שהם מיישבים את הארץ או מסייעים לכך, אבל שוגים בכל דבר אחר. אין לדאוג: כשיזרח האור הגדול הם יבינו את טעותם ויצטרפו אל חובשי הכיפות הסרוגות.

כשזה לא קרה, ושתי המהמורות הגדולות היו פינוי סיני וההתנתקות, התיאולוגיה הקוקיסטית, שגורסת שאין נסיגות בגאולה, התעוותה. היה צורך למצוא תירוץ, והוא נמצא: החילונים וסתם עמך שלא תומכים במתנחלים הם או יהודים שאיבדו את דרכם או ערב רב. הפתרון הוא הפיכה אמונית. מנהיג המתנחלים בני קצובר אמר במפורש שזמנה של הדמוקרטיה הישראלית פג, ושהיא צריכה להכנע ליהדות. אליקים לבנון, ראש ישיבת הסדר, דיבר על הפיכה אמונית וקרא בפועל למרד בצה"ל. כלומר, החלק הזה של הציונות הדתית, שפעם ניתן היה להשוות אותו לאחים המוסלמים – שסבורים שכל מוסלמי הוא מאמין טוב ביסודו, ושצריך רק להעיר את המוסלמי שבו – הפך להיות למקבילה של הג'יהאד האיסלמי, שמאמין שרוב המוסלמים נסוגו אל תקופת הג'האליה ושיש צורך באליטה מהפכנית שתתפוס את השלטון, במידת הצורך תוך הריגה של מאמינים מזויפים.

והאליטה של העם היהודי לא כפופה לכל מיני שטויות כמו נהלים של משרד החינוך, היא עושה מה שבראש שלה. היא לא מאמינה בהפרדה בין פוליטיקה ולימודים – כלומר, לא כל זמן שזה מגיע לתלמידים שלה. אצלם היא שואפת לתפיסה הוליסטית. אצל האחרים, לא כל כך. זו אידיאולוגיה מתחרה, אחרי הכל, וצריך לשים לה רגלים. חמישים שנה של סגירות אינטלקטואלית הצליחו לשכנע את חובשי הכיפות – אלה מהם שלא מסירים את הכיפה אחרי הלימודים, והנתונים הלא ברורים מדברים על משהו שנע סביב הרבע – שהם נזר הבריאה. לנזר הבריאה מותר הכל. 47 שנים של שקרים וקריצה במגזר ההתנחלויות עשו גם הם את שלהם.

זה הצד האחד. הצד השני הוא זה של התקשורת. זו קנתה את הלוקש על בחורי ההסדר הנפלאים לפני שנות דור, והיא מפמפמת אותו בכל הזדמנות, כשהיא לא טורחת לברר את הנתונים. היא נפלה כאן לספין של סרוגי הכיפות: כביכול הם הדתיים "הטובים" בניגוד לחרדים "הרעים"; הם הרי משרתים (קצת) בצה"ל. ומאחר והמידה של התקשורת החילונית לטוב הוא השירות בצה"ל, היא נפלה בבור הזה ועוד לא שמה לב שהיא בבור.

צד נוסף של המשוואה הזו הוא שבמסגרת תכניתה של הציונות הדתית להשתלט על מוקדי הכוח במדינה – על הצבא, כפי שאמר לבנון, על בתי המשפט, כפי שכתב פירון (אופס!), ועל אחרים – היא מנסה להשתלט גם על התקשורת. הח"מ הוא בוגר הקורס הראשון לתקשורת של ישיבת "נחלים," שנועד לעשות בדיוק את זה: להכניס חובשי כיפות למה שנתפס כקבוצה עוינת. במקרה שלי, למותר לציין, זה לא כל כך הצליח (ובפגישת מחזור שנערכה לאחרונה, נראה שאף אחד אחר מבוגרי הקורס לא השתלב בתקשורת). במקרים אחרים, דווקא כן. המוסד הוותיק של כתב לענייני פלסטינים גווע בשנים האחרונות; הוא הוחלף על ידי כתב לענייני מתנחלים, או, כפי שהוא מכונה בתקשורת הימנית יותר, "ההתיישבות." הכתבים האלה הם כמעט תמיד חובשי כיפות סרוגות, והם מדווחים בהתאם.

כל זה, כמובן, לא יוציא את רגשי הנחיתות מתוך חובשי הכיפות הסרוגות. תחושת הנרדפות היא הכרחית למיעוט קנאי שרוצה להשתלט על מוקדי הכוח, גם כשההשתלטות קלה להפתיע ולא נתקלת כמעט בהתנגדות. באותה המידה שהימין מאשים את "הסמול" בכל חוליי המדינה 35 שנה לאחר שעלה לשלטון, חובשי הכיפות יצטרכו לרדוף אויבים מבית – אמיתים או מדומיינים – גם, ולמעשה במיוחד, אחרי שישלימו את ההשתלטות על מוקדי הכוח.

למה ההשתלטות הזו מתרחשת, למה רוב הציבור בישראל רופס כל כך, זה כבר נושא לפוסט אחר.

ועוד דבר אחד: חניכי קורס מ"כים נתפסו כשהם מרמים בניווט. בפני עצמו, זה לא צריך להפתיע: הם הרי מפקדים בצה"ל. שקר הוא חלק בסיסי מהתפקיד שלהם. רק שהמערכת לא אוהבת שמשקרים לה, ועל כן – בצדק – היא קבעה כלל שאומר שמפקד שנתפס בשקר מודח. הכלל הזה, למרבה הצער, לא מיושם כלפי קצינים בכירים מספיק, אלא אם התקשורת שמה לב. במקרה הזה, מתקבל הרושם שצה"ל עומד להזנות את עצמו עוד יותר, ולהחזיר את הנוכלים לשירות, בטענה המטומטמת ש"הם נדרשים להשתלב ביחידות צה"ל, והדחתם עשויה לפגוע בחטיבות השונות, שיוותרו ללא מפקדים." וואלה. בפעם האחרונה שבדקתי, אנחנו לא במלחמה בשתי חזיתות. החטיבות יסתדרו כמה חודשים, עד שיכשירו מפקדים חדשים. את האצווה הנוכחית יש לגרש מהצבא בקלון, כדי ללמד את הקצינים הזוטרים ששקרים גסים כלפי פנים מותרים רק מדרגת סגן אלוף ומעלה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

הסוס הטרויאני של האחים היהודים

המרירות של הח"כים החרדים, עם בעיטתם מהקואליציה, נובעת בין השאר מכך שהם ידעו לאורך השנים שהכסף הגדול לא הלך אליהם – כפי שדימה לחשוב, או שיטה בתומכיו, האיש שדימה אותם לכלבים רטובים – אלא למגזר של האחים היהודים, חובשי הכיפות הסרוגות. ההבדל היה בשיטה: לחרדים לא היה אכפת במיוחד ממה שחושב עליהם שאר הציבור. הם ראו בו ממילא ציבור עוין, ועל כן לא היה אכפת להם במיוחד להשתין מהמקפצה. מבחינת חברי הכנסת שלהם, פרסום שלילי בציבור החילוני היה אפילו סוג של בונוס: הם יכלו לנופף בו מול הרבנים שמינו אותם, כסוג של הוכחה לכך שהם עושים עבודה טובה. כרגיל במצבים כאלה, מה שהועיל לח"כים החרדים דפק את הציבור שלהם והקל על בניית הדימוי שלו כאויב האומה: גם לא משרתים בצבא, גם מעיזים לדרוש תקציבים. ולא משנה שהתקציבים האלה לא היו גדולים במיוחד.

המתנחלים ושאר אנשי הכיפות הסרוגות למדו בשלב מוקדם מאד שלא כדאי לעצבן את הרוב. אין בזה דיווידנדים. הם הקפידו על עריכת ערימה של דילים מסריחים – לעולם לא נדע כמה כסף באמת נקבר בגדה המערבית – אבל הם תמיד עשו זאת בשקט, בלי הצהרות, הרחק מאור הזרקורים.

וכמו שבראש מעייניה של ש"ס עומדת מערכת החינוך שלה, שבראיה צינית – שהח"כים שלה שותפים לה, יש להניח, לפחות חלק מהזמן – מבטיחה מאגר עתידי של מצביעים, כך גם למפז"ל לדורותיה היתה את מערכת החינוך הנפרדת שלה, שגם אותה צריך היה לטפח כי גם היא היתה (בין השאר) מערכת אידיאולוגית מאד שמבטיחה, או על כל פנים מנסה להבטיח, מאגר של מצביעי עתיד.

אם אפשר לעשות השוואה גסה בין האחים היהודים לסניף הפלסטיני של האחים המוסלמים, החמאס, אז 1987 והאינתיפאדה הראשונה היו קו שבר בשני המקרים. אם עד סוף 1987 הדעווה, פעילות הצדקה והתשתית החינוכית, עמדו בראש מעייניה של חמאס, הרי שאם תחילת האינתיפאדה הדגש עבר לפעילות הזרוע הצבאית, שהלכה והתחזקה עד שביצעה בפועל הפיכה נגד ההנהגה האזרחית של הארגון – זו היתה המשמעות של חטיפת גלעד שליט. החל מ-1988, עם ההבנה שאי אפשר יהיה עוד להמשיך במדיניות ההתנחלות השקטה כאשר רוב הציבור היהודי מוכן לשלם במחיר ההתנחלויות תמורת שקט, הלכה המפד"ל והקצינה. ממשלת רבין של 1992 היתה הממשלה הראשונה בהיסטוריה של ישראל שהמפד"ל לא היתה חלק ממנה – ואז החלו להשמע הקריאות הפנימיות שעבור ההתנחלויות, מקריבה התנועה גם את מפעל החינוך שלה, שהצריך שליטה במשרד החינוך, שהמפד"ל התרגלה לקבל.

ועם זאת, אף שמערכת החינוך של האחים היהודים עברה למבער האחורי לעומת המאבק בתחום ההתנחלויות (וכאן המקום להזכיר שמערכת החינוך הזו מספקת חלק ניכר מהמפגינים של המגזר, שמוסעים בהמוניהם מן הישיבות אל ההפגנה ובחזרה), הרי שהאחים המשיכו לשמור גם עליה. מהבחינה הזו, מינויו של חבר האחים שי פירון לשר חינוך בהחלט משרת את מטרותיהם, והוא אחת הסיבות לכך שהברית בין "יש עתיד" והאחים היהודים חזקה כל כך: לאחים יש סוס טרויאני במשרד החינוך.

השבוע קיבלנו לכך שתי דוגמאות. הבולטת שבהן היא זו שפורסמה הבוקר: כמחצית מהתיכונים שהמורים שלהם יקבלו בונוס על "חינוך לערכים" הם ממערכת החינוך הממלכתית דתית. מרכיב מרכזי מבונוס ה"ערכים" נובע ממספר יוצאי התיכון שמתגייסים לצה"ל ו/או לשירות הלאומי. כמובן, המתגייסים חובשי הכיפות הסרוגות הם בחלקם הניכר משתמטים ברשות שמשרתים פחות ממחצית השירות של האזרח החילוני, אבל את הבונוס בתי הספר מקבלים בכל מקרה. זו שיטה מצוינת להעדפה תקציבית תקנית לכאורה של בתי הספר הדתיים על בתי הספר החילוניים – ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר בבתי הספר של ערביי ישראל. הכללת ה"שירות הלאומי" צריכה להרגיז במיוחד, משום שמדובר בלאטיפונדיה שנמצאת בשליטה מובהקת של חובשי הכיפות ושמיועדת בעיקרה לצעירות דתיות: כשצעירים ערבים ניסו להתקבל למסגרת הזו, הם נדחו לא פעם בתירוץ של "אין תקציב."

האחריות של פירון למהלך הזה חלקית, כי במקור מדובר בתרגיל של גדעון סער, ומותר לחשוד שפירון – שכנראה למד את השטיק מהבוס שלו – גוזר כאן קופון על מהלך של מישהו אחר. ההחלטה השניה, מצד שני, מגיעה לגמרי מכיוון פירון.

משרד החינוך התייצב השבוע רשמית לצד הדרת הנשים, והודיע שהוא יממן הפרדה במוסדות הממלכתיים דתיים בין ילדים וילדות החל מכיתה ד'. עד כה, הפרדה כזו היתה רווחת למדי – אם כי היא התגברה מאד בשנים האחרונות – אבל מומנה לעתים קרובות מכיסם של ההורים. עכשיו המימון שמיועד להבהיר לנשים שהן ערווה מהלכת שמהווה סכנה לכל גבר יגיע ישירות מקופת משרד החינוך. זה משהו שסער, כשר חינוך חילוני, לא העז וכנראה לא היה מעז לעשות. הדרך המשותפת שלו ושל האחים היהודים נפסקת בהדרת נשים יהודיות.

חשוב לציין שפירון הרג כאן שתי ציפורים באבן אחת: הוא לא רק העניק גושפנקא רשמית לתמיכה של המגזר שלו בהדרת נשים, הוא גם הצליח באמצעות המהלך הזה להקטין את מספר התלמידים בכל כיתה – ובעצם, העביר מימון להקטנת מספר התלמידים בכיתה בבתי הספר של האחים היהודים. המשמעות היא שאם עד כה היה מיעוט של בתי ספר ממלכתיים דתיים שהתנגדו להפרדה כזו, עכשיו הם ימצאו את עצמם בעמדת נחיתות נוספת מול בתי הספר שכבר ביצעו הפרדה: הם לא צריכים עוד לבקש מימון מההורים או מהמועצה המקומית, הם יוכלו לקבל אותו ישירות ממשרד החינוך – ובמאבק הפנימי בין הורים שתומכים בהפרדה ובין המתנגדים יקבלו הראשונים רוח גבית משר החינוך.

אז יש לנו שר חינוך מ"יש עתיד," שמקדם את הדרת הנשים ואת החינוך של בני המגזר שלו על חשבון החינוך של כל השאר. או, בקיצור, שמשמש כסוס טרויאני של האחים היהודים. מצביעי "יש עתיד" שגילו שהם הכניסו מפד"לניק מהזן הישן למשרד החינוך (כן, הוא נאבק במערכת החינוך של ש"ס – זו, כזכור, לקחה את התלמידים שלה ממערכת החינוך של המפד"ל), שיש לו עניין בהדרת נשים, יוכלו להאשים רק את עצמם: פרצופו האמיתי של פירון נחשף בנובמבר 2012, שלושה חודשים לפני הבחירות. מי שלא ידע, העדיף לא לדעת.

אבל זה נכון, כמובן, ל"יש עתיד" כולה, בדגש על מנהיגה.

עוד דבר אחד: חמושי יס"מ הסתערו על בית ביצהר והשתמשו בטייזר כנגד אדם לעיני ילדיו, במצב שאין עוררין שבו הם לא היו בשום סכנה. אחר כך הם איימו לענות אותו באמצעות הטייזר גם כשכבר היה בידיהם, ויש יסוד לסברה שהם גם עשו זאת. הסרטון – זהירות, תמונות קשותכאן. זמן קצר לאחר מכן, ועל זה התקשורת הישראלית כבר לא דיווחה, יצאו מתנחלי יצהר לפוגרום "תג מחיר" הקבוע, כשהם מתפרעים בצומת יצהר ומנסים לתקוף את הכפר ידוע הסבל בורין. חמושי צה"ל הגיעו למקום וכהרגלם, ירו גז מדמיע על הקורבנות. ישנם דיווחים שלא אוששו על ירי חי כנגד הפלסטינים.

(יוסי גורביץ)

ספארטה או סילי-קון ואדי?

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, מוצא את עצמו שוב במצב השנוא עליו ביותר: זה שבו עליו לקבל החלטה. עד כה הוא לא ממש הצטיין בכך. וגרוע מכל, אף שההחלטה היא כנראה הגורלית ביותר שנאלץ לקבל עד כה, הוא לא יכול בשום צורה לצאת ממנה ברווח פוליטי, רק להפסיד.

זוכרים את ההחלטה של האיחוד האירופי להפסיק לאפשר לישראל ללכת עם ולהרגיש בלי ההתנחלויות? ההחלטה שקבעה שמעתה, כל הסכם חדש עם ישראל צריך לכלול סעיף שבו ייכתב במפורש שהשטחים הכבושים אינם חלק מישראל? אז יום הדין מגיע הרבה יותר מהר ממה שמישהו שיער. בקרוב תצטרך ישראל להכנס לדיונים על הסכמים מחודשים בתחום הסיוע המדעי האירופי לישראל, פרויקט שמכונה "הורייזון 2020."

על פי התכנית, על כל יורו שישראל תשקיע, היא תקבל מהאיחוד האירופי יורו וחצי. ישראל אמורה להשקיע 600 מיליוני יורו ולקבל בתמורה 900 מיליונים. הכסף הזה יושקע בפרוייקטים מדעיים. ישראל היא המדינה היחידה מחוץ לאירופה שרשאית בכלל להצטרף לתכנית הזו.

הבעיה, כמובן, היא שכדי לקבל את הכסף – 300 מיליון יורו הם לא כסף קטן בכלל, ויש גם יוקרה מדעית שנלווית לזכאים להשקעה הזו – ישראל תצטרך להודיע שהשטחים הם לא שלה. שר הכלכלה, נפתלי בנט, אוהב להעמיד פנים שהוא איש הייטק, כי זה מושך קולות; אבל המסיכה נשרה מיד עם תחילת הדיון. כשזה מגיע לגדה המערבית הכבושה, בנט הוא קודם כל יו"ר מועצת יש"ע לשעבר – התואר שהוא מקפיד להחביא – וכל דבר אחר בא אחר כך. בנט הודיע שהוא מתנגד. בכירים במשרד שלו פכרו את ידיהם ואמרו שהם "יציגו את העמדה המקצועית" של המשרד, אבל אין מה לעשות: השר הוא הקובע.

שרים אחרים שצפויים להיות מעורבים בדיון הם לימור לבנת (שרת התרבות), שי פירון (שר החינוך ונציג האחים היהודים ב"יש עתיד"), ושר המדע יעקב פרי. האחרון כבר הודיע על כך שהוא מתנגד למשחקי אגו מטומטמים בנושא "הורייזון 2020." לבנת זקוקה למתנחלים לצרכי השרדות בפריימריז, ופירון הוא מתנחל בעצמו, ועל כל פנים יהיה מפתיע מאד לראות אותו מצביע נגד האחים היקרים. אפשר היה לצפות, אולי, שראש הפוליטבירו של "יש עתיד" יפעיל עליו לחץ, אבל הרקורד של המנהיג היקר לפיד בתחום ההתנחלויות לא משהו. יותר מדי הוא מתרפס בפני האח בנט. השבוע הסתבר, למשל, שהוא הצביע בעד הכנסת התנחלויות מבודדות – שעד לפני שנה היו מאחזים בלתי חוקיים – לאזור עדיפות לאומי א'. גם פירון הצביע בעד, כמובן.

אז נתניהו יצטרך להחליט. אבל אוי לו מיצרו ואוי לו מיוצרו: אם הוא יצא נגד המתנחלים ויאשר את תכנית "הורייזון 2020," הוא יאבד הרבה מהרצון הטוב של המתנחלים כלפיו ויסייע לאנשים במפלגתו שכבר מודדים במרץ את השטיח בלשכתו לקראת פרישתו; הבולטים שבהם הם שר הבטחון בוגי "משה" יעלון ו, עד כמה שזה נשמע מופרך, שר התחבורה הכושל ישראל כץ. אם הוא יטרפד את "הורייזון 2020," מצד שני, הוא יקומם עליו חלקים ניכרים מהציבור הלא מתנחל, וזה יכול לגרור משבר קואליציוני מול התנועה המגונה של ציפי לבני. אבל אין לו שום רווח פוליטי מאישור "הורייזון 2020": הציבור הכללי יחשוב שזה מובן מאליו.

קשה לדעת לאן יפנה נתניהו. ההיסטוריה לא מלמדת טובות: נתניהו, אף שהצביע פעם אחר פעם עבור תכנית ההתנתקות בכנסת, עשה זאת כמי שכפאו שד, הוא היה מבוהל מאד מהאלימות של אנשי חב"ד נגדו – באירוע מסוים הם תקפו את הרכב שלו והמאבטחים הבריחו אותו מהמקום – והוא התפטר מהממשלה שבוע לפני ההתנתקות. ביסודו, נתניהו הוא איש ארץ ישראל השלמה. כל האינסטינקטים שלו אומרים לו לשאת קוממיות איזה נאום גאה שיסוקר בצורה אוהדת ב"ישראל היום", אם לא בשום מקום אחר, ולשלוח את האירופאים לחפש את החברים שלהם. אבל המחיר, המחיר!

חשוב לציין שאנחנו כבר משלמים חלק מהמחיר. בשנת 2005, חתם שר התמ"ס אולמרט על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי. כחלק מההסכם, הוחלט שסחורות שמיוצאות מההתנחלויות לאירופה לא יהיו כלולות בהסכם הסחר החופשי. המתנחלים נעמדו על הרגליים האחוריות. המשמעות היתה סימון סחורות, ולזה הם לא היו מוכנים.

למה? כי מטיבם, המתנחלים הם שקרנים. הם התרגלו לקרוא לבתים שלהם בשמות משונים כמו "בסיס צבאי" ו"אתר ארכיאולוגי," כדי לעקוף את החוק האוסר על עצם קיומם. זה לא מפריע להם להעמיד פנים בפני הציבור הישראלי שהבית שלהם, המתנחלים, הוא הרבה יותר בית מאשר זה של הציבור הכללי. כשצריך לשלם מסים או לשמור על חוקי העבודה, המתנחלים כבר מורגלים להעלות את הטענה שאנחנו בכלל לא חיים בישראל והחוק לא צריך לחול עלינו. המתנחלים ידעו היטב שאם המוצרים שלהם יסומנו, אף אדם מצפוני לא יקנה אותם, ועל כן הם ניסו לרמות את הציבור האירופי ולגרום לו לרכוש מוצרי התנחלויות כשהם מוסווים כמוצרים ישראלים.

אבל האירופאים התעקשו, והמוצרים סומנו. אז מה עשתה ממשלת ישראל? שילמה למתנחלים פיצוי. כן, כן. יש סעיף בתקציב שמכונה "שיפוי יצואנים," ומשמעותו היא העברת כספים למתנחלים על כך שמאחר והם לא גרים בישראל, הם לא זכאים להטבות הסכם הסחר החופשי. כלומר, אזרחים ישראלים צריכים לשלם מסים כדי לתת כסף לעבריינים שהחליטו לגור מחוץ לגבולות ישראל.

למרבה השמחה, הסכומים האלה לא גבוהים במיוחד: 11.165 מיליוני ₪ בשנת 2011 ו-10.83 מיליוני ₪ בשנת 2012. זה מה ששווה היצוא מההתנחלויות לאירופה. מבחינת כלל היצוא של ישראל, נזכיר, שליש ממנו הולך לאירופה. המתנחלים, אחרי כל הרעש של "יש"ע זה פאן," לא מייצרים הרבה. אמנם, עברו הימים שבהם אפשר היה לומר שאת כל החקלאות היהודית בגדה אפשר להכניס לגג של מגדל שלום, אבל עדיין מדובר באוכלוסיה שעיקר פרנסתה מגיעה ממשרות ציבור.

הדיון ב"הורייזון 2020" מעמיד בפני ישראל ברירה חדה: האם היא רוצה להיות ספארטה, או שהיא רוצה להיות מדינה מערבית מפותחת (בחלקה), סילי-קון ואדי כפי שהיא אוהבת לכנות את עצמה. חשוב, על כן, להפעיל כמה שיותר לחץ על ראש הממשלה נתניהו. הוא לא טוב בעמידה בו, והמתנחלים כבר מפעילים לחץ.

עוד דבר אחד: זוכרים איזה זובור עשה יאיר לפיד לעדי קול בגלל ההצבעה המצפונית שלה בנושא חוק המשילות? אז מסתבר שיש כמה וכמה סוגי מצפון. תוך כדי נבירה בטקסטים ישנים לקראת הכנת הפוסט הזה, מצאתי את ההצהרה הזו של שי פירון: שלפיד הבטיח לו חופש מצפון בענייני דת ומדינה, כמו גם לכל חברי "יש עתיד." אז מסתבר שיש נושאים שבהם יש חופש מצפון ונושאים שבהם הצבעה על פי המצפון גוררת ענישה. באופן לגמרי לא מפתיע, מסתבר שלפיד אימץ את התפיסה החרדית, על פיה רק בנושאי דת יש רגשות ורק שם יש מצפון. אם אתה חושב שההצבעה שאתה נדרש אליה תקדם את ישראל לעבר משטר סמכותני יותר, מסתבר שאין לך חופש מצפון.

הערה מנהלתית: אתמול התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

יש עתיד לתיאוקרטיה, #2

אם יש משהו חיובי בהצטרפותו של שי פירון למפלגתו של יאיר לפיד, הרי שהוא הפניית הזרקור אל פירון עצמו, שבמשך שנים מכר את עצמו לציבור כרב ליברלי. עכשיו יורדות המסכות אחת-אחת. לפני שבוע מצאנו את פירון עם אמירות הומופוביות (הוא אומר שהוא שינה את עמדתו האישית, אבל לא את עמדתו ההלכתית), גזעניות ופטריארכליות; מאלה הוא לא ניסה עד כה לחזור. אמש (ז') עסקנו בהגותו של הרה"ג שי פירון, ומצאנו שהוא רוצה בהקמתה של מדינת הלכה ומייעץ לצעירים לשמש כסוסים טרויאניים במערכת המשפט החילונית, כדי לקרב אותה יותר למערכת המשפט ההלכתית.

והיום אנחנו מגלים שכשזה מגיע להדרת נשים, ההבדל בין פירון ובין חשוכי החרד"לים קטן הרבה פחות משנהוג לחשוב. לפני כשבע שנים, נשאל פירון על ידי אדם המשווק תכשיטים אילו הגבלות יש, מבחינת צניעות, בפרסום תמונה של אשה עם תכשיט. תשובתו היא ש"אינני רואה דרך להתיר מצב בו מתבוננים על אישה. אני מניח שלצורך הפרסומת יש לבחור באישה שיהיה נעים להתבונן עליה. אשר על כן, אני לא מוצא כל היתר לכך וחושב שראוי למצוא דרכים אחרות. יתכן ופרסומם של עגילים כשרואים אותם בלי לראות את כל הדמות, יכולה להיות מותרת בדיעבד." ההדגשות שלי.

וואו. מעניין מה יחשבו על זה הנשים ברשימה של לפיד. הרי אם כבוד הרב לא ימחה על פרסום תמונות שלהן כחלק מהקמפיין, הוא במשתמע אומר ש"לא נעים להתבונן בהן," כלומר שאפשר לפרסם תמונות שלהן מבלי להעלות חשש שהגברבר היהודי יגיע לכדי הרהורי עבירה ויוציא לשווא את זרעו הקדוש. מעניין עוד יותר, בפעם המי יודע כמה, איך דווקא הרב הזה הגיע לרשימה של לפיד – שנבחרה, כידוע, על ידי לפיד עצמו – ולמה בעצם מנסים לומר לנו שיש הבדלים ניכרים בינו ובין שמואל אליהו, למשל. ההבדלים הם סגנוניים, לא עקרוניים. מבחינתו אפילו צילום של עגילים, שמסתירים את דמות האשה, הם משהו שיש להתיר רק בדיעבד.

לשיטתו של פירון, אסור בכלל להתבונן על אשה, על כל פנים נשים ש"נעים להתבונן בהן." ראוי לציין שלא מדובר בהתבוננות באשה בעירום. אני מניח שאם נשאל אותו מדוע, אם כן, לא נכפה על כל הנשים ללבוש חיג'אב כדי שלא יגרו את הגברברים הקדושים, הוא ימלמל משהו מתחמק על כך שאין זה מנהג ישראל. איסור "התבוננות בערווה" אכן קיים, אבל כל רב מתחיל יכול היה למצוא פתרון: הוא יכול היה לנקוט בשיטת הרמב"ם ולומר שהאיסור הוא על התבוננות באשה שהיא אחת העריות, כלומר קרובת משפחה; הוא יכול היה לומר שהאיסור, כשיטת רש"י, הוא על התבוננות באשת איש; הוא יכול היה ללכת בעקבות עובדיה יוסף ולומר שאין אפילו בעיה בתפילה מול אשה גלויית ראש, משום שכיום רובן אינן מכסות את ראשיהן. אבל לא, הוא הלך ישר אל המנהג החרדי שאוסר על תמונות נשים. ומעל לכל זה עומדת השאלה המציקה באמת: אם אסור להתבונן בנשים, איך אפשר להתנהל בעולם שבו, אבוי, ל-51% מהאוכלוסיה נמאס שמתייחסים אליהן כמיעוט והן מסרבות לשמש ככבוּדה ולהשאר בפנים החדר, והן דורשות את חלקן בעולם?

מסתבר שכמו עובדיה יוסף, גם לפירון, מהרגע שנתעלה והפך למשמש בפני לפיד, יש מפרשים. הם מיהרו כבר לומר שאין לו בעיה עם ראיית נשים אלא ראיית דוגמניות (הבל), שהוא מתנגד לשימוש מסחרי בנשים (הבל הבלים), ושיש בכך משהו פמיניסטי (הבל הבלים, שטות ורעות רוח). הבעיה של פירון היא עם התבוננות באשה ש"נעים להתבונן עליה." עכשיו נראה איך יסביר יאיר לפיד את זה.

ועוד דבר אחד: כנראה שהוא לא יסמיק. לפני שנה, פרסם רביב דרוקר את רשימת המועמדים של לפיד, ודייק עד להפליא. לפיד ענה אז שהוא שוקל לצרף את ליידי גאגא. לפיד, כמובן, שיקר. דרוקר כותב היום שכן, הוא מצפה מפוליטיקאי לא לשקר, במיוחד כשהוא מקשקש על "פוליטיקה חדשה." אשר לטענה החוזרת ונשנית של לפיד, על פיה הוא "הקריב קורבן" כשהלך לפוליטיקה, מזכיר לנו דרוקר שיש עוד דברים בחיים חוץ מהנחיית תוכניות טלוויזיה, שחייו של פוליטיקאי מעניינים מאד – ושעניין הוא מוטיבציה לא פחות טובה מכסף. מותר גם לומר שרבים מאד מהפוליטיקאים לאורך ההיסטוריה הביעו עניין מועט בכסף, כי כוח יכול להיות סם תשוקה חזק לא פחות. איכשהו, החסידים השוטים של לפיד אף פעם לא חושבים על זה.

(יוסי גורביץ)

יש עתיד לתיאוקרטיה

מפלגת הבועה של הבחירות הנוכחיות, "יש עתיד" – אני ודאי לא היחיד שהשם מזכיר לו את "יש לפיד לחילונים" של טומי לפיד, האב ורוח הקודש – נתקלת בקשיים בימים האחרונים. לפיד איבד את גנרל המחמד שלו, אלעזר שטרן, לטובת המפלגה החדשה של חיים אמסלם, "עם שלם." ברנש בשם איתן חי-עם, כמסתבר לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, הודיע על פרישה מהרשימה אחרי שהתברר שלפיד שיבץ אותו רק במקום ה-12. כנראה שהוא מעריך, בניגוד ללפיד, שלא מובטחים ל"יש לפיד" 22 מנדטים.

יתר על כן, המועמדים הבולטים של לפיד גוררים סימני שאלה לא מעטים. יעקב פרי, האיש שלא שם לב שפרשת השב"כ מתרחשת סביבו ושלא מבין מה לא בסדר בכך שהוא טוען שהוא איש מעמד הביניים, למרות שצבר 100 מיליוני שקלים מאז שעזב את השירות הציבורי, כבר נדחק לאחור. העיתונאי המוכשר עופר שלח, שהצטרף לאחרונה לרשימה, צריך להסביר עכשיו את התנגדותו בעבר לרשימה שנבחרת על מנהיג המפלגה – למרות שהוא נמצא כעת ברשימה שמתנהלת בדיוק כך, ושעל פי התקנון שלה תמשיך להיות מנוהלת על ידי הדוצ'ה שלה עד 2020. אפילו מתפקדי השמאל לליכוד יקבלו הזדמנות מוצלחת יותר להשפיע על הרשימה.

אבל המועמד שלפיד הודיע בבהילות שיתפוס את מקומו של פרי במקום השני, שי פירון, התעלה על כולם. כפי שראינו בתחילת השבוע, לפירון – אחד מראשי רבני צהר – יש רקורד בעייתי של התבטאויות גזעניות, פטריארכליות והומופביות. למדנו השבוע, כפי שהתעקשתי לומר, שפירון מסרב לחזור בו מעמדותיו ההלכתיות בנושא ההומוסקסואליות והוא ממשיך לומר שזו אכן ההלכה ("התשובה לשאלה הזו לא תלויה בשי פירון, היא תלויה בעמדה אורתודוקסית שנמצאת אצל כולם ומהמילים האלה אני לא חוזר") – לתשומת לבם של מי שטענו שהוא כלל לא ענה על שאלה בנושא. עכשיו מסתבר שהוא גם תומך נלהב במדינת הלכה (אני רוצה להודות לעמוד הפייסבוק "יאיר, כנראה שכן צריך להוציא תעודת בגרות" על חפירת המידע).

לפני כ-11 שנים, נשאל פירון "האם מותר לי להיות שופט בימינו? שבית המשפט לא הולך לפי דין תורה? איפה מפורטים הדינים." ראוי לצטט את רוב תשובתו של פירון: "שאלת מעמדם של בתי המשפט במדינת ישראל ארוכה מני ים. אין ספק שהחזון אליו כולנו צריכים לשאוף הוא למצב בו מדינת ישראל מתנהלת לאור ההלכה. המצב בו רוב ההתרחשויות הן ע"פ מה שנקבע משכלם של השופטים במקרה הטוב, או על פי חוקי הגויים במקרה הרע, הוא חלק ממחלות הגלות, מהעדרותנו מארצנו. השיבה לארץ צריכה לעורר אצל כולנו את החפץ לחידושם של בתי דין המביאים לידי ביטוי את המדה התורנית במכלול שלם של תחומים. […] מ"מ, נראה לי שבמצב הקיים יתכן ולהשתלבותך בבית המשפט תהיה תרומה על צמצום הפער בין חוקי המדינה להלכה. אבל, למעשה – עליך להיוועץ בתלמיד חכם הגדול הבקי בעניני תורה ומדינה. ממליץ לך להיוועץ ברב יעקב אריאל." ההדגשות שלי.

פירון חותם את התשובה ב"השיבה שופטינו," קיצור מתוך "ברכת השופטים" בתפילת שמונה עשרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה; ומלוך עלינו אתה אדוני לבדך, בחסד, ברחמים, בצדק ובמשפט. ברוך אתה אדוני, מלך אוהב צדקה ומשפט." ההדגשות שלי.

בלשון המעטה, מה שפירון רוצה פה לא מתיישב עם הרעיון של מדינה יהודית. הוא רוצה את מה שהיהדות הרבנית רצתה תמיד: אוליגרכיה תיאוקרטית שנשלטת על ידי חכמי ההלכה, עם מלך חלש יחסית (וכאן מעניינת התפילה, שנאמרת שלוש פעמים ביממה, "ומלוך עלינו אתה אדוני לבדך.") ההלכה, לדברי פירון, צריכה להיות השלטת ב"מכלול שלם של תחומים." כמו, למשל, היחס להומוסקסואלים, שנזכיר שוב שפירון מעולם לא נסוג מהעמדה ההלכתית בנושא. אם יש פער בין הדברים של פירון ובין רצונו של שר המשפטים נאמן להשליט את חוקי ההלכה בישראל, אני מתקשה לראות אותו; ואישית, אני מעדיף את חובשי הכיפות הישרים, כמו יעקב כ"ץ, שאומרים במפורש שמטרתם היא השלטת החוק היהודי במדינת ישראל, על פני קברים מסויידים כמו פירון.

על פניו, הסיפור שלפנינו הוא "כלב נשך אדם": רב אורתודוקסי רוצה להשליט את חוקי ההלכה. אבל יש בו עניין בשל שלוש נקודות. קודם כל, אפשר לומר שהפסיקה הזו של פירון צריכה לחסל את העמדת הפנים של רבני צהר אצל כל אדם סביר: הם אולי מדברים אחרת, הם אולי מחייכים יותר, הם אולי שומרים את השיפוט האישי לפורומים פנימיים ולא יורקים אותו בפרצופך, אבל בסופו של דבר, אין הפרש ביניהם ובין הרבנים החרדיים ביותר בשאלת המשטר הראוי במדינה, בשאלת מעמדן של נשים, בשאלת מעמדם של הומוסקסואלים, בשאלת מעמדם של לא יהודים, בשאלת מעמדם של חושבים חופשיים ואפיקורסים. הם רק חושבים שעוד לא הגיע הזמן. יכול להיות שהם ישתמטו מחובתם לבנות מחנות השמדה לעמלקים, כפי שכתב הבטאון של שמואל אליהו, אבל גם על זה לא הייתי בונה יותר מדי.

שנית, נראה שפירון ממליץ לשואל שלו להצטרף למערכת המשפט (שאותה, כמו עובדיה יוסף, הוא רואה כערכאות גויים) לא כדי ליישם את ערכיה, אלא כדי לשמש בה כסוס טרויאני שייכנס אליה (ולא, למשל, לבתי הדין הרבניים) כדי "לצמצם את הפער בין חוקי ההלכה והמדינה," כלומר כדי לפסוק על פי חוקי ההלכה ולא על פי חוקי המדינה. שבועת השופט קובעת כי הוא "מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים." מדבריו של פירון עולה כי הוא ממליץ לשופט החדש לעשות את שבועתו שבועת שקר, ולהתחייב אמונים לא לחוקי מדינת ישראל אלא לחוקי ההלכה. לשאלה האם חוקי ההלכה מסוגלים לעשות משפט צדק – שהרי תפיסתם היא שאין שוויון בין בני האדם – לא נכנס עכשיו.

ושלישית, השאלה החשובה בבואנו לקלפי היא מה ידע יאיר לפיד מכל זה. האם ידע שהמועמד שהוא מציב במקום השני תומך במדינת הלכה? אם לא ידע, למה לא ידע? לפיד מכיר את פירון כתריסר שנים, על פי הדיווחים. האם הנושא לא עלה? האם לפיד לא ידע מה עמדתו של פירון בשאלת מדינת ההלכה, או שמא העדיף לא לדעת? האם, בקצרה, לפיד נפל כאן בבור שבו נפל ג'ון מק'קיין כשמינה את שרה פיילין למס' 2 שלו, והפגין בכך רשלנות פוליטית בסיסית, או שידע וחשב שעדיף שקהל הבוחרים שלו לא יידע? הנה שאלה לעיתונאים שיש להם גישה ללפיד.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון, התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

מה ישראלי בעיניך? הומופוביה, גזענות ופטריארכליות

פעם, ואפילו לא כל כך מזמן, יאיר לפיד הצהיר בגלוי הוא יהודי רפורמי. לא יהודי רפורמי מוצלח מדי, כמובן; בסך הכל הוא נתפס כותב באחד מטוריו בשנות התשעים המאוחרות על אמונתו שנשמתו של סבו התגלגלה בציפור. אבל רפורמיות נתפסה כקולית יותר מאורתודוקסית ולפיד, שכשהוא לא מנסה לדבר בשמו של יהוה אלוהים לא משחק תפקיד גדול מדי בחייו, לא מסוגל להכריז על עצמו כאתאיסט, כי הוא יודע שזה יעמיד אותו במלכוד הישן של "אין אלוהים, אבל הוא הבטיח לנו את הארץ", כפי שניסח זאת יפה אמנון רז-קרקוצקין. היהדות של לפיד, כמו של יהודים גאים רבים אחרים, מתמצה בתפיסה של היותם בנים לעם נבחר; לפיד כתב לפני כשנה שהוא מרשה לעצמו לגנוב שירים של יוצרים זרים אבל נמנע מגניבת כאלה של יוצרים ישראלים. מותר לחשוד שהוא לא יודע שהוא בסך הכל מתחבר למסורת אורתודוקסית ארוכה של התפלפלות בשאלת גזל הגוי.

באותם ימים לפיד עוד לא ראה בעצמו מועמד פוליטי, אבל היום הוא בהחלט כזה; והוא יודע שבציבוריות הישראלית "רפורמי" היא מילת גנאי שמתחרה ב"סמולני." וכמו שהוא מקפיד שוב ושוב למצב את עצמו בימין הוא לא מדבר יותר על האמונות שלו, אם אכן יש לו כאלה. מותר להעריך שמדובר בהפסד קטן מאד לתנועה הרפורמית, שאפשר לנהל אותה ויכוח אבל לפחות תמיד לקחה את היהדות שלה ברצינות המתבקשת.

כדי להעמיד מסך בין לפיד של לפני שש שנים ובין לפיד הנוכחי, כמו גם ליצור ספק בשאלה האם הוא שונא חרדים לתיאבון, לפיד הכריז היום על מס' 2 ברשימה שלו: הרב שי פירון. הלז מוכר בציבור כאחד ממנהיגי רבני צהר, תנועה אורתודוקסית שמעמידה פנים שליהדות האורתודוקסיים יכולים להיות פנים אנושיים, בהצלחה מוגבלת מאד. ככזה, פירון נחשב לרב "מתון", שחילונים יכולים לחיות איתו.

דא עקא, שמעקב אחרי הפסיקות של פירון מפריך את התפיסה הזו (שפירון, מטבע הדברים, הוא מראשי מקדמיה). בסופו של דבר, רב אורתדוקסי הוא רב אורתודוקסי. יש לו גבולות גזרה שמהם הוא לא יכול לחרוג, לא בלי שהקהילה שלו תקיא אותו מקרבה.

פירקון יצא נגד תג מחיר, כמו כמעט כל רבני צהר – אבל בראיון טלפוני לפני כמה שנים הוא הבהיר לי שהוא מתנגד לפעולות תגמול של יחידים, משום שפעולות כאלה צריכות להתבצע על ידי צה"ל. אין לפירון בעיה עם הכיבוש או עם העוולות שנלוות אליו; לכל היותר הוא מכסה עליהן בטיעון הצבוע והישן של צבי יהודה קוק, ש"אין לנו סכסוך עם מוחמד", כלומר עם פלסטינים פרטיים, אלא עם התנועה הלאומית הפלסטינית.

אבל זה בסדר; גם ללפיד עצמו, לפחות במהדורת 2012, אין בעיה עם הכיבוש. לעזאזל, גם לשלי יחימוביץ' (מהדורת 2012) אין יותר מדי בעיות איתו. מצד שני, סביר שלפיד (ועל אחת כמה וכמה, יחימוביץ') לא ימהר להכריז שהומוסקסואלים הם אנשים פגומים מוסרית, ופירון עשה בדיוק את זה. לפני כעשור, כתב פירון ללסבית דתיה ש"אני מתנצל על היות תשובתי חד משמעית וברורה, אבל עלייך לדעת שההלכה והמחשבה היהודית לא רואה בכך [צ"ל בכל – יצ"ג] אלה בעיה נשלטת, ברת תיקון. כן, רנו [צ"ל אנו –יצ"ג] רואים בכך פגם. פגם מוסרי, אבל יותר מכך – פגם מהותי, רוחני [כאן מעלה פירון את התפיסה האפלטונית, שהוא בטעות חושב שהיא יהודית, על אחדות השלם בזיווג בין זכר ונקבה – יצ"ג] המעשה הלסבי שונה – כפי שהבנת – מההומוסקסואלי בצד המשפטי ההלכתי, אבל הבעיה היא אותה בעיה." פירון, כמובן, מהיותו רב צהר, לא ממהר לדון את השואלת לכף הקלע או ליורה של צואה רותחת, אלא מנסה להשאיר אותה בקרב הקהילה, אבל לא לפני שהוא מבהיר לה שזהותה המינית היא "פגם מהותי, רוחני" וכמובן מוסרי.

בתשובה שכתב להומו דתי לפני כשמונה שנים, ששאל אותו אם מותר לו לשמש כמציל בבריכה מעורבת – שהרי איננו נמשך כלל לנשים – נוזף בו פירון על שהוא "השלים עם מצבו," שהרי "אני בטוח – וסלח לי על הבטחון – שי [צ"ל שיש – יצ"ג] עוד מה לנסות." פירון חוזר כאן על האמונה הפונדמנטליסטית – היא הגיעה אל החשוכים שלנו מאחיהם הרוחניים בארה"ב – שנטיה מינית היא משהו שניתן "לתיקון." מעבר למופרכות של התפיסה הזו ולאומללות שהמיטה על מספר גדול מאד של אנשים, פירון חוזר כאן על תפיסת ההומוסקסואל כמי שפגום וזקוק לתיקון. זו לא הפסיקה היחידה שלו בנושא: כשנה קודם לכן, הוא כותב לשואלת שתוהה האם מותר להחזיר בתשובה הומוסקסואל ש"יש אנשים שיש להם בעיה בענייני שבת ואנו לא דוחים אותם מלהתקרב וכך ביחס ללשון הרע ולענייני ממונות. אכן, זהו איסור חמור ובעייתי אבל יש לעבוד על כך וניתן לצאת מכך. זה אפשרי.
לכן, אין לדחות אדם המעוניין לחזור בתשובה בגלל בעיה חמורה זאת." ההדגשה שלי. שוב, אנחנו רואים כאן את גישת צהר: מדובר בחוטאים קשים אבל אסור להרחיק אותם; ימין דוחה ושמאל מקרבת.

והבעיה לא עוצרת בזכויות הומוסקסואלים. פירון נשאל גם האם מותר לנשים לרקוד עם ספרי תורה. התשובה שלו מעניינת מאד: לגופו של עניין, הוא נאלץ להודות, יש מקום להתיר זאת, בבחינת קל וחומר, שכן הרמב"ם ציין שמותר לנשים לעלות לתורה והדבר נפסל משום מנהג. אבל הוא פוסל את הדבר, ומשתי סיבות: קודם כל, יש אנשים בקהילה שאינם ערוכים לריקוד של אשה עם ספר תורה "מטעמי צניעות", ועל כן, כמובן, הנשים הן אלה שתצטרכנה לוותר על הריטואל שלהן; ושנית, משום שהמהלך נראה לא כמיועד לו-עצמו, אלא כראש גשר לקראת השגת עוד מטרות של נשות הקהילה. את כל זה הוא עוטף בצורך לשמור על מנהגים קבועים, כלומר שמרנות גרידא.

מעניין לציין שדבריו של פירון כאן – הם נכתבו לפני חמש שנים – מזכירים מאד את דבריו של יעקב אריאל, עוד רב בולט בצהר, שאסר על נשים ללמוד את התלמוד הן משום שהוא "מסוגל להזיק להן" והן משום שהוא חשד שהדרישה ללמוד תלמוד מגיעה מתוך התרסה. וכמובן, אי אפשר להשלים עם התרסה. כשכזו מגיעה, האורתודוקסיה-עם-פני-אדם עפה מהחלון ותחתיה צצים פני הכלב הישנים. כל זמן שרבני צהר מתמודדים עם חוטאים שפלי רוח, אין להם בעיה ללכת לקראתם; כשהם צריכים לעמוד מול מינים, או מול חשד מינות – כלומר, מול התרסה דתית ערה ומודעת לעצמה – הם קודם כל רבנים אורתודוקסים, כלומר משמרי זכויות היתר של הגברים היהודים.

ועוד בעיה. הרב המתון שמקבל את כל הציבור בסבר פנים יפות – כל זמן שהוא מקבל בהכנעה את מרותו, כאמור – לא כל כך אוהב ערבים. לפני כשבע שנים הוא ענה לגזען מהסוג המוכר – זה של דני דנון – שכותב שהוא פעיל בהחזרת נשים יהודיות שמעדיפות לא יהודים וש"מהר מאוד יגלו שהחלום שלהם לא וורוד כל כך והם יכנסו למערבולת של אלימות ואיומים בלתי פוסקים..בלבול מתמיד לגבי הזהות ועוד צרות צרורות.. לפעמים זה עוזר וישנן בנות שמקשיבות ולפעמים ..פשוט אין עם מי לדבר !! יש כאן ערבים ובדואים שמרעיפים טונות של כסף ומתנות על נערות ילדות בנות 13-16 ומבלבלים אותן לגמרי, הנערות הללו חושבות שהמתנות האלו הם גילויי אהבה בעוד שלי ברור בהחלט מהי המטרה הסופית ולראייה יעודו עשרות אם לא מאות מקרי הריון של נערות אשר חלקן מסתימות בהפלה וחלקן בהולדת ילדים."

מה ענה לו פירון? האם הוא שלח אותו לחפש את החברים שלו ולספר למישהו אחר צ'יזבטים על היכולות המאגיות של זקנות פלסטיניות ורגלי ארנבת? חס וחלילה, זו לא תהיה תשובה ברוח ישראל סבא. פירון ענה לו ש"ראשית יישר כח. אין לי ספק שמדובר בעבודת קודש. לפי תאורך מדובר בניצול ציני של מצוקה ע"י הרעפת טובה חומרית.
ברור שהנזקים נוראיים ואין לנו אלא לעשות ה כ ל כדי להלחם בכך. יחד עם זאת, אני סבור שעליך ועל יתר הפעילים לקבל הדרכה מקצועית שאין בכוחי להציע.
אני מניח שהייתי מדבר על ליבן באמצעות הרצון לחזק את הכבוד העצמי, את החוסן האישי, את התחושה של קנית בכסף, את הסכנה של המעבר לעם זר שבחלקו – עויין ואוייב. אך אני משוכנע שהדגשים צריכים לבוא על ידי אנשי מקצוע." או, במילים אחרות, כוונותיך רצויות אך מעשיך לא רצויים. אבל את התפיסה שיש "עשרות אם לא מאות מקרי הריון" של נשים יהודיות שפותו על ידי "ערבים ובדואים שמרעיפים טונות של כסף ומתנות" על בנות 13 עד 16, פירון בולע ולא נודע כי בא אל קרבו. ראוי לציין שגם הגזענות היהודית הזו נגועה בסוג של שנאת נשים: התפיסה שהאשה היא פתיה, דעתה קלה, ושהיא טרף קל לגבר שרק מרעיף עליה כספים ומתנות (ומסתבר שבמקרה של אנסטסיה מיכאלי, גם פיצה וקולה ישיגו את המטרה), או, במילים מנומסות פחות, מישהי שמוכנה להתמסר תמורת אתנן.

אז זה הרב של יאיר לפיד: הומופוב במידה, גזען ופטריארכלי עם נגיעות מיזוגניות. עכשיו, כמה וכמה אנשים כתבו לי היום שמאז, כתוצאה ממספר מפגשים אישיים, פירון עדכן את עמדותיו וריכך אותן משמעותית בשאלת ההומוסקסואלים וזכויותיהם. יכול להיות, ואם זה המצב זה ראוי להערכה: במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. ועל כן אם פירון יהיה מוכן לכתוב במפורש שהומוסקסואלים אינם פגומים, שהם אינם זקוקים לתיקון, שהם אדם ככל אדם שנברא בצלם אלוהים, שאם כבר הם נבחרו על ידי יהוה למסה גדולה מזו של אחיהם ההטרוסקסואלים, שאל להם להתבייש במיניותם – אפרסם את זה כאן בהבלטה. איך לומר, אני לא עוצר את נשימתי.

השאלה היא למה בחר לפיד דווקא בפירון. אולי הוא לא ידע על כל זה, ואם כך זו שגיאה פוליטית של טירון – במיוחד לאור ההתלקחות העצמית של יעקב "אני קרוב יותר למעמד הביניים מאשר לעציר מטולטל" פרי, אם לפיד ידע על ההתבטאויות הללו, או שהוא חשב שאף אחד לא ישים לב – מה שאומר שהוא לא למד שום דבר מההשפטה שעבר על ידי איתמר שאלתיאל, האדם היחיד שעל החגורה שלו תלויות הקרקפות גם של לפיד וגם של שנוא נפשו רון מיברג – וזה פשוט אומר שהוא עוד לא מבין איך פועלת התקשורת היום והתרגל לתקשורת הנוחה של פעם, או שהוא חשב שרב בעייתי כמו פירון הוא עדיין נכס, בהתחשב בציבור הישראלי הכללי.

יכול להיות שהחישוב הזה של לפיד יתגלה כמוצדק. אסור, על כל פנים, לעשות לו – או לפירון – הנחות כאן. שניהם אנשים פוליטיים עכשיו. הם מבקשים לא את אמונה של קהילה קטנה, במקרה של פירון, או לבדר את הקהל (במקרה של לפיד); הם מבקשים את אמון הציבור. כלומר, הם רוצים שנשכור אותם לתפקיד. הם צריכים לתת לנו תשובות. ואנחנו צריכים להתעקש עליהן.

ועוד דבר אחד: אלי ישי, אולי האדם המאוס ביותר בישראל, הודיע לפני חודשיים שהוא מתכוון לכלוא בקרוב את כל מבקשי המקלט מסודאן. שורה של ארגוני זכויות אדם מיהרו להגיש עתירה בהולה, ואחרי חודשיים נאלצה המדינה להודות שלהד"ם. הבוקר משכו הארגונים את העתירה, כשהם כותבים ש"חודשיים ימים, ועתירה לבית משפט נכבד זה, נדרשו לרשויות על מנת להודות, כי הבהלה והאימה שזרע הגורם הבכיר ביותר הממונה על מנגנון המקלט של מדינת ישראל בקרב אלפי מבקשי מקלט, ובהם פליטים, קורבנות סחר בבני אדם, קורבנות עינויים, נשים, ילדים וטף – לא היו אלא "מתיחה" אכזרית… עתירה זו חשפה התנהלות חמורה וחסרת תקדים, שדומה שכמותה לא נגלתה בפני בית המשפט בישראל מעולם. סגן ראש הממשלה ושר הפנים של ישראל פרסם הודעה בדבר החלטה נוראה שקיבל ובדבר הנחייה איומה שנתן, שלא היו ולא נבראו. ההודעה זרעה בהלה ואימה בקרב ציבור, מהמוחלשים בישראל, שרבים ממנו הם קורבנות של הנוראות שבחוויות. הכל סברו שיש יסוד לדבריו של המשיב, ומתי המעט מקרב הרשויות, שידעו כי לא היא, עמדו מנגד והחרישו." הבוקר עצרה יחידת עוז – מוטו: חזקים על החלשים ביותר – עוד שני ילדים ולקחה אותם למתקן כליאה. הרחקתו של ישי ממשרד הפנים חייבת להיות דרישה לקראת הקמת כל ממשלה לא ימנית אחרי הבחירות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שלא יזדקק לטוב לבו של שי פירון.

(יוסי גורביץ)