השטיקים והטריקים של לשכת נתניהו לא עובדים: המחאה נגד הקפיטליזם חסר הרסן רק צוברת תאוצה. אתמול צעדו 150 אלף איש ברחבי הארץ. הבוקר כבר התפטר מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני. ערב העצרת, ניסה נתניהו בבהילות להזמין את ציפי לבני לממשלתו. מסתבר שעל נסיון כל כך עלוב, אפילו לבני מסוגלת להגיב בלעג הנדרש. אחר כך אמרו לנו שנתניהו יפחית חלק מהמסים העקיפים – כאילו שנשכח שהוא זה שאחראי להם וכאילו שלא שמנו לב שבמקביל להורדת המסים, הוא גם מתכנן, כרגיל, לקצץ את השירותים לציבור (מה שמכונה בעגה של האוצר "קיצוץ התקציב"). ולא, הקיצוץ לא יבוא מתקציב הבטחון. לא, חביבי: לא נאכל את הלוקש הזה פעם נוספת.

אם מישהו באמת רצה לדעת מה מפלס הזיעה בלשכת ראש הממשלה ובמשרד האוצר, ששיקר לנו בסוף השבוע במצח נחושה, העובדה שבסוף השבוע, בשקט, אחרי שנים של תחינות, קיבלו השוטרים תוספת שכר של עשרות אחוזים. אפילו האוליגרכים כבר התחילו להרגיש מחנק מסוים, וחלקם כבר הודיעו שהם תומכים במחאה. שופרו של נתניהו, "ישראל היום", צווחני מהרגיל ואחד מכותביו כבר פלט את המילים הגורליות "ישראל איננה מצרים". את מה שבאמת חושבים בלשכת נתניהו על המפגינים אמר היום דוברו, רוני סופר: אם מישהו לא גומר את החודש, הציע סופר, צריך לחתוך לו את קו האשראי. בכלל, על פי סופר כל הארץ מלאה ב"דירות יוקרה, מכוניות וטיסות לחו"ל". אולי צריך להוסיף לרשימת הדרישות גם את הדחתו של סופר, שבעליל לא מחובר למציאות הישראלית.

אבל אני לא רוצה להקדיש את הפוסט ללשכת נתניהו, אלא לחלק הפחות רשמי שלה. הזרוע למבצעים מלוכלכים של מועצת יש"ע, ישראל שלי, ניסתה כמיטב יכולתה לחבל במחאה. היא עשתה את זה בשטיק המוכר והידוע: פילוג לאומני. ה"תנועה", או במילים אחרים כמה פעילים של מועצת יש"ע, הודיעה שהיא תשמח להצטרף להפגנה אמש – אבל היה לה תנאי.

י"ש (חתיכת צירוף מקרים, הראשי תיבות האלה, הא?) הודיעה בצדקנות ש"אנו מתחייבים בשם 58,000 חברי 'ישראל שלי' שאם המארגנים ישירו וישמיעו את המנון המדינה, 'התקווה', הרי שאנו נצטרף בכל כוחנו ומאודנו במאבק נגד המונופולים והריכוזיות במשק, כדי להוריד כאן את עלויות המחיה. זהו מאבק צודק מאין כמוהו. זו איננה בקשה גדולה. האמת, די מובנת מאליה. לעומת זאת, אם ראשי המחאה לא יהיו מוכנים לשיר ולהשמיע את 'התקווה' גם השבוע, אל יהא חלקנו עמהם."

המניפולציה היתה שקופה מאד. היא היתה מיועדת לסכסך בין פעילי שמאל יהודים ופעילי שמאל ערבים, בין אנרכיסטים ואנשי חד"ש – מי שארגנו את המחאה – ובין השמאל הציוני. לפני חודש, זה היה מטען חבלה. בסוף השבוע, זה לא עבד. אמש יללו בי"ש ש"מארגני מחאת האוהלים התחמקו וסירבו להודיע על השמעת התקווה. אנו, 'ישראל שלי', לא נלך כעיוורים אחרי גורמים אנטי-צה"ליים ואנטי ישראליים". אני לא יודע מה העובדות כאן, אם היו בכלל מגעים בין איילת שקד והפקס של מועצת י"ש (אה, סליחה, יש"ע) ובין מארגני המחאה, אבל התוצאה הסופית ידועה: האנשים של י"ש לא הגיעו. 150,000 אחרים, לעומת זאת, דווקא כן. המניפולציה של י"ש, גוף שהמניפולציה התקשורתית היא לחם חוקו, התרסקה – ואף אחד לא שם לב.

ראוי לשים לב לעוד שתי נקודות: קודם כל, לצורה שבה מתייחסים בי"ש למאבק. הם לא מדברים על מאבק לצדק חברתי – המתנחלים והדתיים בכלל הם אחת האוכלוסיות היותר קפיטליסטיות שחיות בישראל; ככה זה כשהממשלה דואגת לכל מחסורך, אתה יכול להרשות לעצמך לתמוך בקפיטליזם חזירי – אלא על "מאבק נגד המונופולים והריכוזיות במשק". בדיוק הניסוחים של לשכת ראש הממשלה בימים האחרונים. כאן המקום להזכיר שוב שי"ש הוקמה על ידי שני יוצאי לשכת נתניהו, איילת שקד (שעדיין מנהיגה את הארגון) ונפתלי בנט, שהתקדם בחיים והיום הוא יו"ר מועצת יש"ע.

שנית, הארגון (?) עורך תחרות סרטוני תעמולה ("קליפי הסברה"). בפני עצמו אין בכך שום דבר חדש, אבל התחרות של י"ש היא בחסות משרד התעמולה: המנצח יזכה בפרס בן 2,000 ₪ ובגביע שיוענקו לו על ידי שר התעמולה, יולי אדלשטיין, בכבודו ובעצמו. הסרטונים של י"ש, נזכיר, לא מיועדים לקהל בינלאומי: הדרישות לקליפ לא אומרות שום דבר על דיבור באנגלית או בשפה זרה אחרת. הם פונים לקהל הישראלי, וי"ש תפיץ אותם בהתאם. הממשלה משלמת לי"ש כדי להפיק תעמולה נגד מתנגדיה של הממשלה.

כשתנועה חוץ פרלמנטרית כמו י"ש זוכה לחיבוק כזה מצד הממסד, וכאשר היא משמשת כשופר של לשכת ראש הממשלה לצרכים פוליטיים, צריך לדעת במי מדובר: בשלוחה מוסווית באופן גרוע של נתניהו ומועצת יש"ע, ולהתייחס אליה בהתאם.

ועוד דבר אחד: בעוד תושבי ישראל מחזירים לעצמם, בהשתאות ובפליאה, את יכולת הפעולה שלהם ונזכרים שהמדינה שייכת להם, לא לנתניהו ולתשובה, רצוי לזכור שבימים אלה נרצחים באכזריות אחינו שבסוריה בגלל נסיונותיהם להביא לארצם המעונה קצת חירות. החמושים של בשאר אסד תקפו הבוקר בכוחות גדולים את חמה, ששילמה מחיר כבד כל כך על התנגדותה לאביו של בשאר. מדברים על 100 הרוגים או יותר. מזכ"ל מק"י, מוחמד נפאע, כנראה מתקשה להבין מה מתרחש שם, ואומר שהוא מעדיף את הרודנות הסורית או הצפון קוריאנית על זו הישראלית. לזכור ולא לשכוח, בפעם הבאה שמק"י תבקש את קולותיכם: פניה פני יאנוס.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות בזאת לתורם, כמו גם לתורם שניגש אלי במהלך הפגנה ותרם במקום. מי יתן ולא יצטרכו לחיות במדינת איילת שקד.

(יוסי גורביץ)