החברים של ג'ורג'

יולי אדלשטיין חושב שכל הערבים הם "אומה נפסדת"

לשר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין, יש בעיה: מערכת המוסר שלו מתפקדת חלקית בלבד. אתמול (א') הוא קונן, במהלך כנס באור יהודה, ש"כשאני שומע היום בריונים בבית שמש שצועקים 'רוסים נאצים לכו לרוסיה', אני אומר שלא לשם כך ישבתי עם חבריי אסירי ציון בכלא! לא בשביל זה עליתי לארץ! לא ניתן לאף אחד להדיר על רקע מיני ולא עדתי! ארץ ישראל היא של כולנו." כמעט באותה נשימה, הוא מתחיל לדבר על "הערבים", וזה מה שיש לו לומר: "כל עוד האומה הערבית תמשיך להיות אומה נפסדת שממשיכה להשקיעה [שגיאה במקור – יצ"ג] בתשתיות-טרור, בחינוך-לשנאה וברווחת-משפחות השהידים, לא יהיה שלום!" לאדלשטיין היה כל כך חשוב שכולנו נדע עד כמה פעיל הדיסוננס הקוגניטיבי שלו, שהוא פרסם את הדברים בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו.

מתוך דאגה לגורלה של ה-Hasbara הישראלית, התקשרתי למשרד ההסברה והתפוצות כדי לקבל את הדברי-השר-הוצאו-מהקשרם הרגיל. להפתעתי, לא היתה הכחשה: הדובר אישר את הדברים. שאלתי אותו אם הוא יודע שיש 80 מיליוני ערבים בערך, מסודאן ועד סוריה. הוא קטע אותי ואמר "כן, יש, והוא [השר – יצ"ג] התכוון בגדול לכולם." ההדגשה שלי.

וואלה. טוב לדעת שמבחינת יולי אדלשטיין, כל הערבים תומכים בטרור ומחנכים לשנאה. טוב שנדע איזה קוזאק נגזל עומד בראש משרד התעמולה שלנו – ועד כמה הוא יעיל בתפקידו.

ועוד דבר אחד: מרבים לדבר על האלימות החרדית בבית שמש. היא לא לב הבעיה – הבעיה האמיתית היתה ונשארה הדרת הנשים החרד"לית, ועל כך בתקווה בקרוב – אבל הפתרון היחיד לאלימות החרדית הוא התייחסות לסיקריקים של בית שמש כמו שה-FBI התייחס לקו קלוקס קלאן, קרי כאל ארגון טרור. כלומר, לעצור את הרבנים האחראים (ושמותיהם ידועים – הם לא טובים במידור), לפרק את החצרות שלהם, לבלום את מנגנוני הכספים שלהם. הבעיה: לאף אחד פה אין את האומץ הפוליטי הנדרש. לרבנים החרדים הגדולים – או, ליתר דיוק, לגבאים המנהלים אותם – אין אומץ לעמוד מול הסיקריקים. כשרבנים ייעצרו, וזה לא יוכל להגמר בלי מעצר רבנים, הרבנים החרדים יפעילו את כל הכוח הפוליטי שלהם כדי לעצור את המערכה באיבה. מישהו חושב שנתניהו, שגם ככה מוכר את המדינה לחרדים, יעמוד בזה?

הערה מנהלתית: הוספתי קישור לעמוד הפייסבוק של הבלוג. בואו בהמוניכם, ותוכלו לראות בזמן אמת את רסיסי הרעיונות שאחר כך מתגבשים לפוסטים קוהרנטיים למחצה, כמו גם הערות שנונות במידה זו או אחרת שלא מגיעות לבלוג.

(יוסי גורביץ)