יש בישראל ארגון, שלא מפסיק לסבך את המדינה בצרות, לא מפסיק לעשות לה בושות, ועושה כמיטב יכולתו כדי להכפיש את שמה ברבים. הציבור הישראלי מכיר את הארגון היטב ועושה כמיטב יכולתו להתחמק ממגע איתו; דברי הדואר שהוא ממטיר על האזרחים מתקבלים לעיתים קרובות בקללות נמרצות על ידי הנמענים. גרוע מכל: בעוד ישראל מוסרת לאו"ם דו"ח האמור לטהר את שמה מפשעי המלחמה בעזה, מגיע הארגון ההוא וסותר את דבריה בפומבי.

הגיס החמישי הזה הוא, כמובן, צה"ל.

* * * * *
לבהמה הירוקה יש מנהג ארוך ימים של תקיעת סכין בגב המנהיגות האזרחית. היללה הקבועה של צבא ההגנה ("כגודל החדלון, גודל התקציב") לישראל היא שאם רק היו נותנים לו, או הו מה הוא היה עושה. אבל תמיד ישנם הפוליטיקאים המנוולים האלה, שכובלים את ידיו, מתוך טמטום, רשעות או בגידה. ימיה של תלונת הסכין בגב הזו כימי צה"ל. היא נשמעת כבר במלחמת העצמאות, שלכאורה נגמרה מוקדם מדי. ערב מלחמת ששת הימים, הציע האלוף אריאל שרון למטכ"ל לבצע הפיכה צבאית, שלדבריו היתה מתקבלת בציבור באהדה. היללה נשמעה היטב אחרי מלחמת יום הכיפורים, והגיעה לשיאה במבול התבוסות והכשלונות שהנחיל צה"ל לציבור שעליו הוא אמור להגן ממלחמת לבנון הראשונה והלאה.

שיא חדש בסאגה הזו נרשם היום. ישראל העבירה לאו"ם דו"ח רשמי לאחרונה, שבו היא מנסה להגן על מעשיה ברצועת עזה לפני שנה ומשהו. בין השאר, טענה ישראל שהיה רק אירוע אחד שבו נעשה שימוש בתחמושת זרחן בשטחים מאוכלסים, וכי שני הקצינים שהיו אחראים לכך – הבריגדיר אייל אייזנברג והקולונל אילן מלכא – "נרשמה להם הערה פיקודית". לא ברור מדוע מישהו במשרד החוץ ובמטכ"ל חושב שיש מי שיקנה את הטענה על פיה היה רק אירוע אחד של שימוש בזרחן בשטח בנוי, ולחלוטין לא ברור מדוע ה"הערה" – אפילו לא נזיפה – של שני הקצינים הבכירים צריכה להרשים מישהו. הסיפור הזה הוזכר גם בדו"ח שישראל הוציאה ב-2009.

אבל צה"ל לא יכול היה לחיות עם זה. בהודעה של דובר צה"ל היום, טען הצבא כי אייזנברג ומלכא כלל לא עברו טיפול משמעתי בשל שימוש חריג בזרחן, אלא בשל ירי לקרבת אזור מגורים.

כלומר, מישהו – צה"ל, שאר גופי המדינה הרלוונטיים, או שניהם – שיקרו בעליל. הניחוש שלי, בהנתן הנפשות הפועלות, שכולם שיקרו בלי הכרה, אבל עכשיו הלך צה"ל ונתן לזה גושפנקא רשמית.

למה? אולי בגלל שברוב העולם המתורבת הרעיון של ירי זרחן לאזור אזרחי שמלווה ב"ילד רע, תעמוד בפינה" לשני קצינים בכירים יתקבל בהרמת גבה ואולי יותר מכך. קישורם של אייזנברג ומלכא לשימוש בזרחן בעזה – וצה"ל יכול לשקר עד מחר, אבל את העשן ראה כל העולם, והעידו עליו אנשי "שוברים שתיקה" – עשוי לפגוע משמעותית בסיכוייהם לצאת לחופשה או ללימודים באירופה, משום שקישורם לשימוש בזרחן מקדם את האפשרות שייעצרו, או שלפחות יוצאו נגדם צווי מעצר.

ומבחינת צה"ל זה יהרג ובל יעבור. זה מגש הדיוטי פרי, שעליו הוא מוכן להקריב את מדינת היהודים. כדי למנוע את החשש לפגיעה בקציניו, הוא מוכן להודיע לעולם שמדינת ישראל מסרה דו"ח שקרי לאו"ם. שניים, בעצם. עכשיו, זה לא אומר שדווקא ההודעה האחרונה של צה"ל היא הנכונה. בהחלט יתכן שהוא העמיד את שני הקצינים לדין משמעתי על ירי זרחני ודיווח על כך למשרד החוץ, ודובר צה"ל משקר עכשיו כהרגלו.


במדינה מתוקנת, התקלה הזו היתה זוכה לאיזו ועדת בדיקה. המצב שבו גוף אחד של ישראל מצייר גוף אחר כשקרן הוא חריג אפילו מהמקובל כאן. אבל בצה"ל, שנעמד על טלפיו האחוריות כדי למנוע חקירה של מה שקרה בעזה, ואומר עכשיו שאם תהיה חקירה היא צריכה לחקור את הדרג המדיני ולא את הקצונה והחיילים – כאילו אולמרט ירה פגזי זרחן על מתקני אונר"א וכאילו ציפי לבני ירתה בצוותים רפואיים – לא יתנו לזה לקרות. כמקובל בצה"ל בעשורים האחרונים, האזרחים משמשים להגנה על החיילים, ולא להיפך.

ואנחנו נמשיך הלאה, וכשנהפוך למצורע הרשמי של הקהילה הבינלאומית, נתפלא נורא. אנטישמים שכאלה.

(יוסי גורביץ)