החברים של ג'ורג'

ארכיבישוף תעשיית השקרים כליצן רודיאו: עוד מעוף מעל קן הקוקיה של בן דרור ימיני

בן דרור ימיני ממש עצבני לאחרונה, אז, כהרגלו, הוא מנסה להטעות את הקוראים. קראתי לא מעט טורים שלו – מזוכיזם, אני מודה, אבל היה יכול להיות גרוע יותר; מבני ציפר כבר נגמלתי – אבל זה כנראה הגרוע מכולם. עד כה, על כל פנים. לכו תדעו מה יביא סוף השבוע.

רוח רפאים מבעתת את ימיני, ו"אפרטהייד" שמה. כדי לנסות לטעון שהמצב בגדה המערבית איננו אפרטהייד, ימיני מנסה כל טריק רטורי חוץ מאמירת אמת. הוא מתחיל ב"לאפרטהייד יש הגדרה ברורה לפי החוק הבינלאומי. היא מופיעה באמנת רומא, שלפיה פועל בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. זו הגדרה מחמירה, שמחייבת דיכוי שלטוני שיטתי על בסיס של גזע. אין שום קשר בין ההגדרה המשפטית לבין השימוש במושג הזה. כל אפליה מטופשת הופכת לאפרטהייד. כך לא נאבקים בפשעים וגם לא באפליה. כך מחזקים את תעשיית השקרים." ימיני פותח ב"לאפרטהייד יש הגדרה ברורה לפי החוק הבינלאומי", מה שאומר שאנחנו צריכים להיות מדויקים במילותנו, ולהצמד לטקסט המשפטי היבש, אחרת נחטא בכך שנהפוך "כל אפליה מטופשת" לאפרטהייד. אני שמח לראות שימיני חושב ששלטון הכיבוש והאפרטהייד – משמעות המילה באפריקנס: הפרדה – הוא בסך הכל "אפליה מטופשת", אבל אני משוכנע שקל לו לומר זאת: האפליה המטופשת, אחרי הכל, לא מופנית כלפיו. הוא בן לגזע האדונים היהודי שהמדינה מיועדת לשרת אותו. נראה גם שימיני לא רואה את האירוניה שבפתיחת פסקה בדרישה להצמדות לחוק היבש – ובסיומה במילים "תעשיית השקרים."

ימיני ממשיך. "בלבנון, למשל, שבה מתגוררים פליטים פלסטינים כבר למעלה משישה עשורים, יש משטר של אפרטהייד נגדם. הם אינם רשאים לעסוק במקצועות מסוימים; הם מוגבלים באזורי מגורים; 56 אחוזים מהם מובטלים; 66 אחוזים מהם חיים מתחת לקו העוני, ועוד ועוד. שורה של חוקים בלבנון מגבילה את הזכות לאזרחות, לרכוש ולעיסוקים בתחומי המשפט והרפואה. והרשימה ארוכה. אפרטהייד לכל דבר ועניין." לא, לא, לא. לא יכול להיות שבאמת עשית את זה, פסקה אחת אחרי שכתבת ש"[אפרטהייד מחייב] דיכוי שלטוני שיטתי על בסיס של גזע." מה שקורה בלבנון הוא אפליה על רקע אזרחות. ימיני הרי לא ינסה לטעון – אני מקווה – שיש הבדל גזעי בין הפלסטינים הלבנונים ובין השיעים הלבנונים. אפליה על רקע אזרחות, נזכיר, היא הכלי המרכזי שמפעילה ישראל במשטר. האפליה הזו פועלת בעיקר בגדה המערבית הכבושה, אבל גם בישראל גופא, שם היא משתמשת גם בקריטריונים אתניים (על פי התפיסה הישראלית): 13% מאדמות המדינה, נזכיר, הועברו במכוון לקק"ל, ארגון שהחוקה שלו אוסרת עליו למכור קרקעות ללא יהודים. נו, אבל זו סתם "אפליה מטופשת." אין מה לראות כאן, לכו הביתה.

הלאה. "הראשונים שיודעים, ובוודאי אמורים לדעת, שאין שום קשר בין ישראל לבין אפרטהייד הם השחורים של דרום אפריקה." זה קצת חצוף, שלא לומר מסריח מהתנשאות קולוניאליסטית. בן דרור ימיני משוכנע שהוא יודע יותר טוב מהשחורים של דרום אפריקה מהו משטר אפרטהייד, למרות שהם ולא הוא חיו תחת כזה. כלומר, תחת המקור הרשמי. אם הם חושבים שיש כאן משטר אפרטהייד, אז אולי כדאי שישראלים יעצרו שניה לחשוב על זה. אחרי הכל, יהיה קשה לטעון שהשחורים של דרום אפריקה ממעיטים בערך הסבל של עצמם רק כדי להיות חלק מ"תעשיית השקרים" השנואה.

וכאן מגיע השקר הגדול של הפוסט של ימיני: "הם [השחורים של דרא"פ תחת האפרטהייד – יצ"ג] לא זכו לאלפית מהזכויות שלהן זוכים ערביי ישראל." זה היה השלב שבו, בעולם טוב יותר, העורך של ימיני היה לוקח אותו הצידה ומסביר לו בעדינות שכשאנשים מדברים על ישראל ואפרטהייד, הם מדברים על המשטר שלה בגדה המערבית, לא בישראל גופא. משטר שבו שני אנשים שגרים באותו הרחוב נשפטים על ידי שתי מערכות משפט שונות, שיש להם זכויות שונות, ולתושבי צד אחד של הרחוב אין אפילו את הזכות למחות על העדר הזכויות האלה, כי הפגנות אסורות עליהם. רק שלימיני אין עורך, לכל היותר מגיה. הוא העורך.

האם בן דרור ימיני לא יודע את זה? ודאי שהוא יודע את זה. אז למה הוא כותב את דבר ההבל הזה? כי הוא רוצה לעבוד על הקהל שלו ולערבב בין הדברים. הקורא הישראלי הממוצע לא לגמרי סגור על מה ההבדל בין ישראל ובין השטחים שהיא כבשה וסיפחה בפועל, ולימיני מאד נוח לרקוד על הבורות הזו. כלומר, הוא עוסק במרץ בתעשיית שקרים משלו, שהמטרה שלה היא לנפח דחליל שאומר שהגויים המרושעים אומרים שכל המשטר הישראלי הוא משטר אפרטהייד (ועל ההפרכה הפנימית של דבריו, מיד.)

ונגיע לפסקה המדהימה באמת. "גם היום, שני עשורים לאחר שמשטר האפרטהייד בוטל, הם יכולים רק לחלום על היום שבו יגיעו למצבם של הפלסטינים בעזה.
זו לא טעות. עזה. לא נצרת. תוחלת החיים בדרום אפריקה היא 51 שנים. ברצועת עזה היא 72 שנים. תמותת תינוקות לאלף בדרום אפריקה היא 49. בעזה היא 18. […] אבל כשמגיעים לכאן אורחים מחו"ל, אז צריך לומר להם שייטפלו קודם כל בצרות האדירות שלהם, לפני שהם מכניסים את האף לבעיות הזעירות יחסית שקיימות אצלנו." וואו. וואו. הכותב מאשים כאן את הדרום אפריקאים שיש להם את החוצפה להרים את הראש מעל המקום המדכדך שבו הם חיים, להסתכל החוצה ולומר שמה שקורה לפלסטינים הוא לא בסדר. איך אתם מעזים לדבר על מדיניות כמעט-ההרעבה של צה"ל ברצועת עזה, כשעוד לא טיפלתם בתמותת התינוקות שלכם? איך אתם מעזים לדבר על מה שעובר על ילד פלסטיני, שסובל מפוסט טראומה עקב העובדה שביתו פרוץ לכל קלגס בכל עת, מכך שסביר מאד שבן משפחה קרוב נהרג או נעצר עקב התנגדות לכיבוש, ושאין לו מידה מינימלית של בטחון? מאיפה החוצפה להזכיר את הילדים בעזה, שלא יכולים להרדם בגלל הזמזום הבלתי פוסק של רובוטי הרצח המעופפים של צה"ל, הזמזום המאיים, מבטיח המוות, שלעולם אינו פוסק? מה, כבר סיימתם לטפל בבעיית תוחלת החיים שלכם? אין לכם עבודה לעשות? על מה שקורה בקונגו כבר הסתכלתם? לא חשבתי שאשמע מישהו נסוג שוב לטיעונים של שנות השבעים, על כמה שלפלסטינים טוב כלכלית תחת הכיבוש, אבל מסתבר שימיני עושה את זה.

על פי ההגיון הזה, כמובן, רק תושבי מדינות מצליחות יותר מדרום אפריקה יכולות למתוח ביקורת על ישראל. אבל כשזה קורה, ימיני ממהר להאשים אותם בכך שהם נכנעים ל"תרבות של אשמה על הקולוניאליזם." אז אם אתה קורבן של הקולוניאליזם, אסור לך למתוח ביקורת על ישראל, כי קודם תתקן את מערכת הביוב שלך, ואם אתה צאצא של קולוניאליסטים, אסור לך למתוח ביקורת על מעצמה קולוניאליסטית, כי זה מעיד שאתה מתבייש באבותיך. כל זה, כמובן, בלי העלאת האפשרות שבני אדם מתייצבים מאחורי עמדות כי הם מאמינים בהן ומשום שהאידיאולוגיה שלהם לא מאפשרת קיום משטר קולוניאליסטי. אין אצל ימיני אידיאליזם, יש רק אידיוטים מועילים שלא מבינים שהם היו צריכים קודם כל לדבר על הבעיות של כל מדינה אחרת פרט לישראל. הפנינה של מרטין לותר קינג, "עוול, היכן שיהיה, הוא איום לצדק בכל מקום", כנראה לא מוכרת לבן דרור ימיני.

נמשיך. אל יאוש: רואים את הסוף ובכל מקרה לי זה כאב יותר. "מפלגת השלטון, ה-ANC, ידעה ימים טובים יותר, במסגרת המאבק באפרטהייד. רוב חברי המשלחת שתגיע לישראל יהיו, מן הסתם, חברי המפלגה. וכמו בהקשרים אחרים, תוצאות הביקור ידועות מראש. סעיף 35 במצע המפלגה נושא את הכותרת "פלסטין", וכל סעיפי המשנה עוסקים בהזדהות מוחלטת, חד-צדדית, עם מאבק הפלסטיני נגד ישראל." וואלה. הנה משהו שימיני מהמר על זה שהקוראים שלו לא ידעו: העמדה ההיסטורית של ה-ANC תומכת בפלסטינים משום שישראל היתה בעלת הברית העיקרית של דרום אפריקה, במיוחד בימי שקיעת משטר האפרטהייד, כשלא נותרו בעלי ברית אחרים. בין השאר, על פי תיקים דרום אפריקאיים שנפתחו אחרי קריסת המשטר, ישראל סייעה לדרום אפריקה לפתח נשק גרעיני. ל-ANC יש זכרון היסטורי, וטוב שכך. הפלסטינים היו בעלי בריתם של אנשי הקונגרס הלאומי האפריקאי כאשר לא היו להם בעלי ברית, והם מחזירים להם טובה תמורת טובה. ישראל היתה האויב, משת"פית של אחד המשטרים הרצחניים ביותר, וכן, להתנהלות הזו יש מחיר שימשיך להגבות. לישראלים יש אולי זכרון של יתוש על ספיד באשר לפעולות המלוכלכות שהמדינה שלהם נקטה, אבל הקורבנות מתעקשים לזכור.

הלכתי לחפש את המסמך עליו דיבר ימיני. בדרך כלל הוא מספק קישורים, אבל הפעם לא, והוא כנראה ידע למה. הנה הוא. בדיקה מהירה מעלה שהמסמך מתייחס לא רק ל"פלסטין" – כנראה שימיני ממש לא אוהב את השם – אלא לשורה של מדינות אחרות, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר במצע מדיניות החוץ של המפלגה, סתם נקודה קטנה שימיני העלים מקוראיו. אז מה יש בסעיף 35 שם, שכל כך עצבן את ימיני עד שהוא לא טרח לספק קישור או לצטט אותו?

הבה נראה. סעיף קטן b קובע שהמפלגה תומכת במדינה פלסטינית ובהתאם בבקשה של הפלסטינים להכרה באו"ם. כמו כל העולם, במילים אחרות. סעיף c קובע שהמפלגה תומכת במאבקם של הפלסטינים לשחרור עצמי – רשמית, נזכיר, גם ימיני; הוא נרתע ממנו רק כשזה מגיע למעבר מדיבורים למעשים – והוא קובע שהפלסטינים הם "הקורבנות והמדוכאים" בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא נחמד, אולי, אבל קשה להתווכח עם העובדות. סעיף d אומר שעל המפלגה להמשיך ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שהקמתה תסיים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לא הבנתי מה הרעש. סעיף e קורא לישראל לשחרר את כל האסירים הפוליטיים (על כך מיד, ובהרחבה), כמו גם להפסיק את הרחבת ההתנחלויות. בפעם האחרונה שבדקתי, גם ימיני התנגד להרחבת ההתנחלויות. סעיף f קורא לסולידריות עם הפלסטינים, וסעיף g קורא ל"תמיכה בתכניות ובקמפיינים של החברה האזרחית הפלסטינית שמנסה להפעיל לחץ על ישראל להגיע למגעים עם העם הפלסטיני כדי להשיג שלום צודק." ארגוני BDS ראו בסעיף הזה תמיכה בעמדתם, והניסוח קצת מעורפל לדעתי, אבל יכול להיות שהם צודקים. מצד שני, הבנה כזו מנוגדת לסעיף i, שמתייחס למדיניותה של דרום אפריקה, שדורשת מישראל לסמן את המוצרים המיוצרים בהתנחלויות. אפילו לא חרם עליהם, רק סימון שלהם – דרישה שלה שותף גם האיחוד האירופי. סעיף h קורא לאחדות בקרב הפלגים הפוליטיים הפלסטיניים, וסעיף j מגנה את היחס הקסנופובי של ישראל לפליטים אפריקאיים. גם על כך מיד.

אז לימיני יש בעיה עם סעיף e, שמדבר על שחרור האסירים הפוליטיים. הוא כותב בצדקנות ש"נלסון מנדלה לא רצח אף אחד. האסירים הפלסטיניים יושבים בכלא לא משום שהם ביקשו שלום. להפך. הם העדיפו טרור על שלום. חיסול ולא פיוס." בולשיט. רוב מוחלט של האסירים שנמצאים בידיה של ישראל לא נקטו ב"טרור", הם הביעו התנגדות לכיבוש, בדרך כלל תוך תקיפת כוחות ישראליים מזוינים שנמצאים בשטח כבוש. כפי שניתן לראות, יש ירידה במספר האסירים שמואשמים בעבירות בטחוניות ועליה במספר האסירים הפליליים. יתר על כן, גם המשפטים ה"בטחוניים" הם לעתים קרובות לא על פיגועים, או התקפות כלפי חמושי צה"ל, אלא האשמות בסעיפים של השתתפות בפעילות ארגונית – שכוללת, למשל (כפי שקרה לאחרונה, מדווח בצלם) העמדה לדין של פעיל זכויות אדם על כך שהשתתף בארגון עצרת זכרון לבכיר בחזית העממית. כמו כן, האסירים האלה כוללים את שני הילדים שחמושי צה"ל חוטפים מדי יום – במחשבה שניה, תיקון: מדי לילה – ואת כל האנשים שנעצרו בשל התנגדות לא אלימה. וכמובן, ימיני מבצע תרגיל הונאה קלאסי: הוא מבלבל במכוון בין הדרישה לשחרור האסירים הפוליטיים – שממנה משתמע, בצדק, שיש גם אסירים לא פוליטיים – ובין הטענה שבדה ממוחו הקודח, כאילו טענה המפלגה שכל האסירים הם פוליטיים.

וימיני מסיים בפסקה בזיונית במיוחד, אפילו בשבילו: "בסעיף אחר מודיעה המפלגה שהיא "מתעבת" את היחס בישראל לאנשים שמוצאם מאפריקה. הכוונה כנראה למסתננים. זה בהחלט מעניין. רק לאחרונה פורסם סרטון וידאו שבו נראה רכב של משטרת דרום אפריקה כשהוא גורר על הכביש מסתנן ממוזמביק. המתסנן, מידו מקיאה, מת בייסורים קשים. " מאיפה להתחיל?

קודם כל, קראתי כמה וכמה כתבות על מידו מקיאה. באנגלית שמו מאוית Mido Macia, ולעתים ימיני מקפיד על ציון עובדות כאלה, כדי להקל על הקוראים את החיפוש. הפעם לא, והוא יודע למה. בשום מקום לא מתייחסים למקיאה כאל "מסתנן." להיפך: ברוב המקרים מתייחסים אליו כאל מהגר, immigrant. בשום ידיעה שאני קראתי לא נטען שהוא נכנס לדרום אפריקה שלא כחוק. הרצח הברוטלי של מקיאה לא נבע מכך שהוא היה אזרח זר; הוא נבע מכך שהוא עצבן את השוטרים. כלומר, ימיני מעקם את האמת כדי שתתאים לתבנית שלו, וסומך על כך שלרוב הקוראים שלו לא יהיה כוח ללכת לחפש איזה אפריקאי מת.

לימיני יש עוד סיבות לוודא שלא תמצאו את הכתבות על מקיאה, כי המידע יכול להיות בעייתי. למשל, אתם עשויים ללמוד שתשעת המעורבים ברצח מועמדים לדין, ובכן, על רצח; ושמפקדת משטרת דרום אפריקה אמרה בתגובה שהיא חולקת את ה"הזעם וההלם הקיצוני" שחשו כל תושבי המדינה כשראו את סרטון המוות של מקיאה, ושהיא לא רק משעה את השוטרים עד תום משפטם, היא גם מדיחה את מפקד המשטרה המקומי.

אם תקראו את המידע הזה, אתם עשויים להזכר במקרה דומה למדי. מעשה בארבעה שוטרי מג"ב, שהתעללו בפלסטינים כמנהגם, והגזימו כאשר העלו לג'יפ שלהם את עמרן אבו חמדיה, בן 17, ולאחר שהתעללו בו גם השליכו אותו מן הג'יפ הדוהר. אבו חמדיה מת מפצעיו. במקרה ההוא, שהשוטרים היו מטומטמים מספיק כדי לתעד אותו בווידאו, הארבעה הואשמו לא ברצח – כמו השוטרים בדרום אפריקה – אלא בהריגה. החשודים העיקריים נידונו לשמונה וחצי שנות מאסר. זה העונש שמשיתה מערכת הצדק (?) הישראלית על שוטרים שמעלו בתפקידם בכל דרך אפשרית לא פעם אחת אלא באופן סדרתי, ושכיבו את נרו של נער בן 17 בכך שהשליכו אותו מרכב נוסע כשהוא נאבק על חייו ומתחנן עליהם. העונש על הריגה בחוק העונשין הישראלי מגיע ל-20 שנות מאסר; מעטים המעשים שראויים יותר לעונש המקסימום, אבל השוטרים קיבלו פחות ממחצית ממנו. על התנצלות פומבית של מפקד המשטרה ועל השעיית מפקד המשטרה הרלוונטי לא היה על מה לדבר. המוני ישראלים לא יצאו לרחובות במחאה. עמרן אבו חמדיה, אחרי הכל, היה פלסטיני.

אז אולי אנחנו צריכים להקשיב לדרום אפריקאים כשהם אומרים לנו שאנו מזכירים יותר מדי משטרים אפלים שהם הכירו אישית. להם, ולא לבן דרור ימיני.

הם, על כל פנים, ישקרו לנו פחות.

ועוד דבר אחד: בין בליל ההבלים המנופחים, קרה משהו לא שגרתי הבוקר לארי שביט: הוא פלט בטעות את האמת. בהתייחסו למלחמה שהוא מפמפם כבר שנים מול איראן, ביכה שביט את העובדה ש"תוך זמן קצר, השאלה אם תמשיך ישראל להיות מעצמה אזורית הגמונית תחדל להיות שאלה ישראלית ותיהפך לשאלה אמריקאית." ההדגשה שלי. בפעם הבאה שירצו להוציא אתכם למלחמה באיראן, זכרו שהיא לא על "בטחונה" של ישראל, אלא על המשך קיומה כמעצמה הגמונית. בשביל ההגמוניה הזו ישלחו אתכם להרוג וליהרג.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שיזכה לראות את בן דרור ימיני כותב בזעף על ועדת האמת והפיוס שתקום כאן כשהבלגאן ייגמר.

(יוסי גורביץ)

פרשן בכיר, עאלק

בטורו האחרון, כותב בן כספית – הארי שביט של "מעריב", שמחזיק לא רק בתפקיד פרשן מדיני בכיר של העיתון הגווע, אלא גם כפרשן בכמה תכניות טלוויזיה – כך, מפי "מתנגדים לתקיפה": "אסד נלחם על חייו. הוא עם הגב לקיר, גמור לגמרי. התלקחות כזו בין ישראל לאיראן תספק לו עילה לקפוץ על המציאה ולשגר לישראל את מיטב טיליו, קונבנציונליים או כימיים, במטרה לאחד סביבו במהלך נואש של הרגע האחרון את העם הסורי, או מה שנשאר ממנו, מול האויב הציוני. זו הרי נוסחה שתמיד עובדת בעולם הערבי." ההדגשה שלי.

וואלה? האם זו "נוסחה שתמיד עובדת בעולם הערבי"? האם כספית מסוגל להביא ולו מקרה אחד שבו הנוסחה הזו אכן פעלה? הבה נבדוק את העובדות. המקרה היחיד של שליט ערבי שירה טילים לעבר ישראל כשלא היה במלחמה פעילה נגדה הוא זה של סדאם חוסיין ב-1991. המטרה שלו היתה לפורר את הקואליציה של בוש, שכללה גם שורה של מדינות ערביות. ראה זה פלא: לא רק שהקואליציה לא התמוטטה, אלא שעם סיום המלחמה, פרץ בעיראק מרד אדיר שכמעט והפיל את חוסיין. וואלה. מסתבר שגם כשמפעילים את ה"נוסחה", היא לא עובדת. בטח לא "תמיד עובדת."

עוד דוגמאות. ב-2003, פלשה ארה"ב לעיראק וחיסלה את שלטון סדאם חוסיין. למרות פאניקה של כוחותינו המזוינים, שהורו לכל האזרחים להסתובב צמוד עם ערכות מגן, ולמרות שהאלוף עמוס גלעד הבטיח לנו שהעולם יעמוד המום כשיסתבר איזה נשק יש לסדאם חוסיין, הוא לא ירה רקטות לפה כדי "לאחד סביבו במהלך נואש של הרגע האחרון את העם העיראקי". אולי משום שידע שאין בכך שום טעם: שום מכה שינחית על ישראל לא היתה מפסיקה את מסע המלחמה של בוש ג'וניור.

ב-2009, עמד משטר האייטולות באיראן בפני התקוממות עממית רחבה, הרחבה ביותר מאז 1979. למרות זאת, הם לא ירו לפה שום דבר כדי "לאחד סביבם במהלך נואש של הרגע האחרון את העם האיראני." משונים, האייטולות האלה. אולי זה בגלל שהם פרסים, ולא ערבים.

בסוף 2010, התחילו מהומות כבדות בטוניסיה, שתוך חודשיים הפילו את משטרו של בן עלי. למרות זאת, בן עלי לא ניסה לתקוף את ישראל, אלא סתם נס על נפשו. עם קריסת משטר בן עלי, החל משטר מובארק להתנודד. ואף על פי כן, למרות שבמשך שנים עודד המשטר את האופוזיציה שלו להוציא קיטור על ידי תקיפת ישראל, ולמרות שאחד המושלים שלו האשים את המוסד בשליחת כריש (!) לחופי סיני רק חודשיים קודם לכן, משטר מובארק הגווע לא ניסה לתקוף את ישראל. האם הוא היה טמבל שפספס הזדמנות?

כמה חודשים לאחר מכן, החלה ההתקוממות בלוב. משטר קדאפי, שרשם פטנט על מדינה משוגעת הרבה לפני ישראל, נמנע בכל זאת מלצאת להתקפה כלשהי על ישראל – הוא אפילו לא פוצץ איזו שגרירות. אין ספק שהשגיאה האסטרטגית הזו היא זו שהביאה למותו הנקלה.

משטר אסד עצמו מתמודד כבר שנה וחצי עם התקוממות עממית, בהצלחה חלקית מאד. ההגיון היה אומר שאסד היה מפעיל את טקטיקת ה"תראו, ציפור" של כספית דווקא בשלבים המוקדמים של ההתקוממות, כשמספרם של המורדים עדיין היה מועט ולפני שמעשי הזוועה שלו קוממו עליו עוד מבני עמו. באופן תמוה, הוא לא עשה זאת. יצוין שגם אביו, דיקטטור אכזרי לא פחות (איך שגלגל מתהפך; לפני שנה וחצי נחשב האב לאכזר מבין השניים) נמנע גם הוא מלתקוף את ישראל בעת המשבר הגדול של משטרו, ההתקוממות בחמה בפברואר 1982.

כלומר, כשבודקים את העובדות, מסתבר שלדוקטרינת כספית אין בעצם רגליים: ה"נוסחה" שלו נוסתה רק פעם אחת, בעיקר לצרכי חוץ, והיא לא עבדה אז. מסתבר ש"הרחוב הערבי" הרבה פחות מטומטם והרבה פחות פתי ממה שאחד מבכירי הפרשנים של ישראל מפנטז. אז מאיפה הבטחון של כספית ש"זו הרי נוסחה שעובדת תמיד בעולם הערבי"? מותר לשער שזו פרוייקציה: כספית כל כך התרגל לחשוב, כמו חלק ניכר מהישראלים, שלערבים אין מהות עצמאית, אלא הם אך ורק כלי מלא שנאת ישראל – אם תרצו, זו הגרסה הפסוודו-אינטלקטואלית ל"יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה" של היג"עים – שמובן מאליו שאם רק יציעו להם לתקוף את ישראל, הם ישמטו מיד את כל טענותיהם, שהרי אין להם באמת כאלו: רק שנאתם לישראל היא אמיתית. ואם זה מה שהפרשן הנכבד חושב, הרי ממילא אין צורך לגבות את הטענה בהוכחות. למה לקלקל תיאוריה יפה כל כך במידע אמפירי?

כספית, כמובן, רחוק מלהיות הפרשן הישראלי היחיד שמבחינתו כל מדינות ערב הן בבחינת מפה ריקה שעליה כתוב "כאן יש מפלצות." ארי שביט כתב בשעתו קינה על כך ש"כוחות איסלמיסטיים, ניאו-נאצריסטיים וניאו-עותומניים יעצבו את המזרח התיכון" וימוטטו את "מערך הבלימה הסוני" נגד איראן. אם יש כוחות ניאו-נאצריסטים בסביבה, הם עוד לא הראו את עצמם, ו"ניאו-עותומניים" זה פשוט כינוי גנאי לטורקיה. "מערך הבלימה הסוני" הוא עוד פיקציה שמוכרת מערכת הבטחון שלנו, שחושבת שהעולם הערבי מתנגד לאיראן וחושש ממנה. זה לא המצב.

מושכל ראשון, בנסיון להבין את העולם שאנחנו חיים בו, הוא להוציא את הראש מבית השחי ולהבין שהעולם לא חג סביבנו. לעולם הערבי-מוסלמי יש היסטוריה משלו ובעיות (איומות) משלו, וישראל רחוקה מלככב במחשבתם של יושביו. כפי שהעידו השנתיים האחרונות, הערבים רחוקים מלהיות טיפשים או בובות על חוט, שעצם תקיפתה של ישראל תגרום להם להתייצב סביב המשטרים שלהם.

עכשיו, אם ישראל היתה התוקפנית, אז המצב היה כנראה אחר מאד: כל עם יסתופף סביב מנהיגיו, שנואים ככל שיהיו, אם הוא ימצא את עצמו מותקף על ידי עם אחר. הרפובליקה האיסלמית של איראן היתה במשבר בשנת 1979: קצינים בכירים בחיל האוויר קשרו נגד חומייני, הצבא היה על סף מרד – ואז הגיעה ההתקפה של סדאם חוסיין. מיד, מתנגדי המשטר מיהרו לתמוך בו, הקצינים הכלואים שוחררו מהכלא והפכו לגיבורים לאומיים כשתקפו מהאוויר את עיראק. כדאי שהלקח הזה יעמוד בפני המנהיגים הישראלים לפני שיצאו למלחמת שולל חדשה מול איראן.

ועוד דבר אחד: יאיר לפיד הודיע היום שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, על בסיס השארת גושי ההתנחלויות בידי ישראל. זה נחמד. האם יש פלסטיני שיתמוך בהשארת אריאל, האצבע התקועה בעינה של פלסטין, בידי ישראל? ספק אם יש כזה. טוב לדעת שהעמדה של לפיד בנושא המו"מ עם הפלסטינים מופרכת כמו שאר עמדותיו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתמיכה. אני רוצה להודות בזאת לתורם ולאחל לו שיחיה במדינה שבה יש פרשנים בכירים הראויים יותר לשמם.

(יוסי גורביץ)

המתחזה הנבוב: עוד כיספות של יאיר לפיד

אין מנוס, עוסקים שוב ביאיר לפיד. אני יודע, אני יודע, זו מטרה רכה וקלה, אבל האיש עדיין עומד לבצע את תרגיל מפלגת הגמלאים, לגזול כמה מנדטים ולהעביר שוב את השלטון לימין, אז צריך להמשיך ולהכות באיש שחושב שהדבר הישראלי ביותר הוא למרוח את קהל הבוחרים בנופת צופים על בסיס מרגרינה תעשייתית.

בינואר, כתב לפיד בטור השבועי שלו שהוא לא "מתכוון לשעבד את המדור הזה (ובוודאי שלא את יושרתו של העיתון המארח אותו) לדרכי הפוליטית החדשה." במארס, הוא הכריז שחלומו הוא להיות שר חינוך; אתמול הוא הקדיש, לגמרי במקרה, טור על חינוך לקראת פתיחת השנה החדשה.

עכשיו, אם אתם רוצים לקרוא טור באמת מעורר מחשבה על חינוך, אז הנה האחרון של שלום בוגוסלבסקי. ואם זה לא הספיק לכם, אז חיה סדן נותנת בראש. אבל אנחנו נתעסק עם לפיד, כי בגלל חוסר צדק קוסמי הזבל שלו מגיע לכמה מליוני בתי אב ואת בוגוסלבסקי וסדן קוראים רק כמה אלפים עד עשרות אלפים. מוכנים? נתחיל.

"מהו חינוך?", תוהה לפיד בפומפוזיות. יש לו כמה תשובות. "חינוך הוא ההתחייבות של הדור הקודם לתת לדור הבא את המפתח אל העתיד." זו תשובה חדשה ביחס לשאלה הזו, היא מגיעה עם המהפכה הטכנולוגית. התשובה הקלאסית לשאלה היא שתפקידו של החינוך הוא ליצור אדם טוב ואזרח מועיל. לפיד חושב שתפקידו של החינוך הוא, בין שאר קלישאות, הדרך היחידה להפוך חברת מהגרים מפוצלת ומסוכסכת לאומה אחת, שנסובה סביב מערכת ערכים אחת. מערכת הערכים האחת הזו, כמובן, היא מערכת הערכים של לפיד עצמו. צריך לתהות עד כמה ישראל היא אכן חברת מהגרים: אף שיש בה כמיליון יוצאי רוסיה וכמה עשרות אלפי יוצאי אתיופיה, רוב הישראלים כיום הם ילידים. לפיד, כמובן, לא מתייחס לכ-20% מאזרחי ישראל שאינם יהודים (בניגוד, למשל, לתנועת השמאל הלאומי), כנראה כי האלקטורט ממש לא יאהב את זה. הגישה של לפיד נוסתה בעבר: ה"ממלכתיות" של בן גוריון, שדרסה כל מה שלא התאים למפא"י. את נזקי השיטה הזו אנחנו סופגים עד היום. עכשיו רוצה לפיד שנחזור אליה. פלורליזם? לא בבית ספרנו.

אחר כך מהגג לפיד על תפקיד המורה. מסתבר, אגב, שהוא חושב שכל אחד יכול להיות מורה, אולי בגלל שהוא חושב שהוא עצמו הצליח בכך. באחת האמירות היותר משונות שלו, אמר לפיד השבוע שצריך להכשיר אקדמאים מובטלים להיות מורים. כלומר, ניקח אנשים שלא רצו להיות מורים, שלמדו משהו אחר לגמרי, ונסב אותם למורים. כדי לשמור על המוטיבציה שלהם, ניתן להם שכר זעום, נזרוק אתם לכיתות בגודל בלתי סביר, ואחר כך נתפלא ששיעור השחיקה בקרב מורים חדשים הוא עצום.

אחר כך מגיעה השגיאה האיומה הראשונה: "היום כל ילד עם סמארטפון יודע יותר מאשר כל מערכת החינוך כולה." זה השלב שבו זרקתי את העיתון בזעם על כסא סמוך. זה בולשיט, ולא סתם בולשיט, זה בולשיט מתלקק שמיועד להחניף לאגו של טכנו-אוטופיסטים ריקנים.

לילד עם הסמארטפון יש גישה להמון מידע. לא כל המידע; אפילו לא כל המידע החשוב. מי שירצה להתעניין בהיסטוריה, במיוחד היסטוריה ישראלית, יגלה שהרשת היא משאב חלקי מאד ובעייתי מאד. אין עדיין, ולא יהיה בקרוב, תחליף ראוי לספריה אוניברסיטאית ראויה לשמה. במיוחד בישראל, שבה מי שמנסה למצוא פרטים על דברים שקרו לפני 1995, כלומר פחות או יותר כל ההיסטוריה שלנו, נאלץ להתמודד עם שלדי עצמות ותו לא. אבל העובדה שיש גישה למידע לא הופכת את הילד עם הסמארטפון ל"יודע יותר מכל מערכת החינוך כולה." אני מוכן לשים כסף טוב שמורה וותיק לאזרחות או פיזיקה עדיין יידע הרבה יותר חומר משיידע "הילד עם הסמארטפון." השחנבון מספק גישה – אבל הוא לא מלמד אותך איך לברור מידע. מי שינסה ללמוד היסטוריה ישראלית רק על סמך ויקיפדיה העברית, למשל, יקבל תמונה מעוותת מאד של המציאות.

הגישה הזו לוקה בשתי בעיות. הראשונה, והחמורה יותר, היא התפיסה שלכל ילד ישראלי יש גישה גישה לשחנבון. תזכורת: אנחנו מדברים על גרוטאות שעולות בישראל כ-3,000 ₪. בהתחשב בשיעורי העוני המפחידים, ובהתחשב בעובדה שיש המון הורים שלא יכולים להרשות לעצמם לתת לצאצא שלהם גרוטאה שבירה בשווי של כ-75% ממשכורת מינימום, המידע הזה מראה לנו על איזה אנשים בדיוק חושב יאיר לפיד. שנית, חמורה פחות, היא שיכולת שימוש בסמארטפון לא מעידה על יכולת הבחנה בין אמת ושקר ובין טפל ועיקר.

אחר כך מתמוגג לפיד על שיעור שבו שלח תלמידה להביא את הטקסט של מגילת העצמאות מהספריה, ועד שהיא חזרה התלמידים כבר שלפו את הטקסט שלה, וניתוח שלה, מוויקיפדיה. הניתוח הזה, כמובן, לא מתייחס לכשלים שבמגילת העצמאות ולקשר הרופף שלה למציאות הישראלית, או לשאלה מי לא חתם עליה; זו היתה הכנסת פוליטיקה, כלומר החיים הפועמים של הפוליטיאה, לבית הספר.

מכאן מפליג לפיד על כנפי הדמיון ומתאר מצב שבו תלמידים יקבלו, באמצעות טאבלטים, שיעורים במשפטים מאהרן ברק ושיעורים בכימיה מעדה יונת. כמה בעיות: הראשונה, שכבר דנו בה, היא שאלת המחיר של הגרוטאות – קשה להאמין שבתי הספר יממנו טאבלט לכל תלמיד. כלומר, שוב, מדובר בפתרון לעשירים בלבד. גם אם זה יהיה המצב – נניח, באמצעות הטאבלטים הזולים ביחס של OLPC – מה שלפיד עושה בעצם הוא אטומיזציה של הכיתה: עשרות תלמידים שכל אחד מהם לומד משהו אחר בקצב שלו ו"אם הוא לא הבין משהו, הוא תמיד יוכל לעצור, לחזור אחורה, להציץ בדף של 'שאלות נפוצות'."

כלומר, למקרה שלא הבנתם, יאיר לפיד מציע בעצם לפרק את מערכת החינוך. כל תלמיד ילמד לבד, עם טאבלט, בקצב שלו. הוא מודה בחצי פה שזה יצור בעיות חדשות, כמה מה בעצם יהיה תפקידו של המורה, אבל לא מנסה להציע פתרון לבעיות הללו.

והפתרון שלו לא עובד. כל כך לא עובד, שהוא למעשה מגביר את הפערים. מחקרים שנעשו בארה"ב מצאו שהאליל של עוד-טכנולוגיה לא פותר בעיות בתחום החינוך; הוא יוצר בעיה ממאירה שנקראת "פער בזבוז הזמן." טאבלטים, בינתיים, הם בעיקרם כלי לצריכת תוכן; רוב התוכן הזה הוא בידורי. ילדים עניים נוטים להשתמש בכלים הטכנולוגיים כדי לבזבז יותר זמן מאשר ילדים מבתים מבוססים, שמשתמשים בו יותר כדי לבצע את מטלות בית הספר שלהם. בשני המקרים, השימוש בטאבלט (או מחשב נייד) כדי ללמוד הוא זניח; למגיעים מבית עני יש, בדרך כלל, פחות משמעת עצמית ופחות תשומת לב של ההורים. כתוצאה מכך, הפערים בחינוך בין המעמדות השונים – שקיומם בישראל הודגם היטב השבוע, עם הפירוט של הזכאות לתעודת בגרות על פי ישוב – מתרחבים עם הגדלת הגישה לרשת ולמחשבים. כנראה שיאיר לפיד לא שמע על זה.

נו, אז הוא לא קרא איזה מאמר, אתם אומרים. אז מה? אז הוא גם לא חושב מי יודע מה. מה יקרה כשתיקח 40 בני עשרה בחדר צפוף ותתן להם טאבלט עם קישור לרשת? מה, אתה באמת חושב שהם כולם ילכו להקשיב לאהרן ברק? או שהם יגלשו ליוטיוב? או לאתרי פורנו? או סתם ינהלו צ'אט קבוצתי ער, מאחורי גבו של המורה? מישהו באמת חושב שחיבורה של כיתה לרשת ישפר את יכולת הלימוד שלה? בתקופה שבה יותר ויותר מחקרים וספרים מזהירים אותנו שחיבור קבוע לרשת פוגע ביכולת הריכוז שלנו? כנראה שרק יאיר לפיד ואחרים שתקועים בשנות התשעים חושבים שזה יכול להיות רעיון טוב.

אבל הנקודה העיקרית כאן, שוב, היא האטומיזציה. תלמיד תלמיד לעצמו, מקסימום הוא ייעזר בקבצי FAQ. ואם זה לא מספיק? טוב, אז אם יש לו הורים אמידים, הם כבר ידאגו לו. ואם לא? אנחנו חוזרים, שוב, לכך שהחזון (אני מתנצל בפני המילה "חזון" על המעשה המגונה שעשיתי בה בחיבורה ללפיד) של לפיד הוא ניאו-ליברליזם נקי. מי שיש לו, יינתן לו; ומי שאין לו, גם מה שחשב שיש לו יילקח ממנו.

יש לישראל מספיק פוליטיקאים גרועים, ומספיק ניאו ליברלים בעמדות מפתח, מבלי שנוסיף עליהם עוד ליצן עם קול רדיופוני שנראה טוב בחליפה.

(יוסי גורביץ)

גזענות ולאומנות במסווה שמאלנות: מכספתים את אורטל בן דיין

(פוסט רפלקסיבי ומעט אישי. אשתדל לא להגזים בכאלה, אבל אחרי הימים האחרונים נראה שאין ברירה.)

"מה אשכנזי בעיניך? להכנס לבית קפה עם פוזה מלאת חשיבות ולקחת בהפגנתיות את עיתון הארץ. וכשמישהו כבר תפס את עיתון הארץ לפניך (מ.א.ר.) להגיד, אהה, את גנבת את העיתון שלי." (אורטל בן דיין, 18.4.12, 09:55)

לא מעט אנשים לא אהבו את הפוסט האחרון, בעיקר בשל פסקת הסיום שלו, שאכן לא היתה כתובה כראוי. לאנשים שעיסוקם בכתיבה אין את הפריבילגיה לומר שהם לא הובנו; הג'וב שלהם הוא להיות מובן ואם הם לא מצליחים לעשות את זה, אז הבעיה היא בעיקרה שלהם. הייתי צריך להבהיר יותר שהאשמה של תושבי השכונות במצבם היא חלקית, ושעיקרה הוא תוצאת פעולת הממשלה – חשבתי שהעובדה שהקדשתי לכך כמה פסקאות בפוסט שלפני כן מספיקה, והנחתי שאנשים קראו את שני הפוסטים. שתי ההנחות לא היו, כמסתבר, מבוססות. רצוי היה גם להבהיר שכמובן, לפני שהמשטרה פותחת באש על המון לינצ'אי היא צריכה להשתמש בכל האמצעים הלא הקטלניים העומדים לרשותה. גם ההנחה שאנשים יזהו את ההפניה שבשם הפוסט לשיר הידוע של פינק פלויד היתה שגויה, ומסתבר שזה עניין גילאי לגמרי, מה שאומר שאני מזדקן.

אבל מסתבר שיש קבוצה של שמאלנים בעיני עצמם שהחליטו שהעובדה שאין לי יותר מדי אמפתיה לתושבי השכונות – מודה באשמה; בין קורבנות לינץ' ובין האנשים שביצעו בהם את הלינץ' ואלה שעמדו מהצד, אני מקווה שאהדתי תמיד תהיה נתונה לראשונים – מעידה דווקא על גזענות. הבולטת שבהן, כמסתבר, היא אחת אורטל בן דיין, שלשמחתי לא הייתי מודע לקיומה עד אתמול, פחות או יותר.

"מה אשכנזי בעיניך? לקרוא למזרחים מסוממים כשאתה עושה באנגים מהבוקר עד הערב." (אורטל בן דיין, 12.4.12, 20:53)

לאורטל בן דיין, כפי שודאי הבנתם מהציטוטים עד כאן (יהיו עוד, והרבה) יש בעיה עם אשכנזים. היא חושבת שיש קבוצות שזה בסדר לתייג אותן ככלל הומוגני, שאין בו פרטים, שאפשר לומר עליו, למשל,

"מה אשכנזי בעיניך? זוג בני 40+ שיושבים בבית קפה ולא מדברים בכלל אחד עם השני." (אורטל בין דיין, 13.4.12, 12:09)

כי מסתבר שיש חוגים במה שמתקרא שמאל בישראל שבהם אפשר לומר שכל האשכנזים קהים רגשית וקרים (בניגוד, כמובן, למיתוס של ה"מזרחי החם") מבלי להחשב לגזען. אבל לא באתי להטריד אתכם דווקא בגזענות הלגמרי-לא-סמויה, כמעט גאה, של חלק מבוסס ממה שנקרא השמאל המזרחי בישראל.

"מה אשכנזי בעיניך? להיות מיליונרים, להחזיק חצי מהדירות בגבעתיים, ואז לריב עם עניה כמוני על העלאה בשכ"ד ולציין – בחוצפה! – שהמחאה החברתית העלתה את מחירי שכר הדירה." (אורטל בן דיין, 18.4.12)

כי אשכנזים, כמובן, הם שיילוקים. כולם.

אבל, כאמור, זה לא הנושא. מוקדם יותר היום התייחסה בן דיין לסרטון התקרית שלי ושל חברתי גלינה בשוק התקווה כשבוע (אפשר לראות אותו פה, וגם בפוסט שלה.) התגובה שלה אליו מצריכה כספות, כלומר פירוק לגורמים של הטקסט.

אבל לפני זה, עוד אחד.

"מה אשכנזי בעיניך? לדחוף את האף לעניינים אישיים של אחרים." (אורטל בן דיין, 3.4.12, 22:17)

כי, נו, אתם יודעים. היהודים האירופאיים האלה דוחפים את האף שלהם לעניינים של אנשים אחרים. אחרי שהם מרוששים אותם, כמובן.

נתחיל. על מה שמתואר בסרטון של דיוויד שין כבר כתבתי, והסרטון מקשר לפוסט שלי ב-972 בנושא. בן דיין, למרבה הפליאה, כותבת "כפי שאני מבינה (לא בטוחה בזה), מדובר באשתו של יוסי גורביץ שמגיעה לשוק התקווה ומישהו מצלם את ההתרחשויות מהצד." גלינה איננה אשתי, בינתיים (אני מבטיח לעדכן במידה והמצב ישתנה), וזה לא משהו שמסובך לברר: בן דיין עוקבת אחרי בפייסבוק וסטטוס מערכת היחסים שלי גלוי. לא הגענו לשם במקרה: נערכה במקום הפגנת-הסתה של בן ארי. זה נכתב בשני הפוסטים. או שבן דיין לא קראה אותם, או שהיא העדיפה לא לציין את הרקע הזה לאירוע.

"במקביל […] מתקיימים שם נסיונות מצד התושבים להסביר לאשה הלבנה על מצוקת התושבים ולקבל אמפתיה." כי כידוע, אין כמו ניפוף של תרסיס גז מדמיע בפרצוף, לירוק בכיוונך, לדחוף ללא הרף ידיים לפרצוף שלך ולשאול האם קיימת יחסי מין עם זרים היא דרך מקובלת "להסביר מצוקה ולקבל אמפתיה."

כיוון שבן דיין לא יודעת – או, מה שסביר יותר, מעדיפה שקוראיה לא ידעו – שבמקום מתרחשת הפגנה ועל כן יש שם צלמים, בן דיין יכולה להרשות לכתוב "בדומה לסרטים הוליוודיים שנעשים על מצוקות באפריקה – סרטים שבהם מאות ואלפי שחורים נהרגים כסיפור רקע לדמות הקדוש המעונה של האדם הלבן, אביר זכויות האדם שמקריב את עצמו ומסכן את עצמו ביבשת השחורה – האשה האשכנזיה שמה את עצמה במרכז שכונת התקווה כדמות המרכזית וההירואית של האירוע." או שהיא סתם באה להפגנה ומחתה על גזענות. אבל, אה, נכון – בן דיין לא מספרת לנו שנערכה שם הפגנה. קל יותר לעוות את המציאות כשהקוראים שלך לא מודעים לה.

"מה אשכנזי בעיניך? רשימת קניות כשהולכים לסופר." (אורטל בן דיין, 28.3.12) כי האשכנזים האלה, הם לא מסוגלים לספונטניות, אפילו כשהם צורכים.

הלאה. "שימו לב שחוץ מהאשה האשכנזיה הלבנה, כולם שם שחורים בצורה זו או אחרת. אשה אחת לבנה עומדת בשוק, מישהו מצלם אותה (גורביץ?), וקבוצה שלמה מנסה להסביר לה, להתדיין איתה, לכעוס עליה ולצערי גם להפנות אליה דברים קשים (אותם אני מגנה בכל תוקף!!!). ממש השחקנית הראשית בהצגה." ובכן, בן דיין, לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל לא כולם שם היו שחורים:

in your face 5

 

אהבתי מאד את ה"דברים קשים". זה מזכיר לי את שמעון פרס, מתייחס – להבדיל (לקרוא בהברה אשכנזית) – לטבח כפר קאסם כאל "כאן קרה בעבר אירוע קשה ביותר שאנחנו מצטערים עליו מאד." וכשהגעת לרמת הצביעות של פרס, מצבך קשה. לא, בן דיין, אלה לא היו "דברים קשים." אלה היו איומים באונס ואיחול לאונס.

מסתבר שאספסוף (כן, אספסוף!) שמקיף אשה שבסך הכל עומדת על זכותה להשמיע את דעתה – שמעתי שזה מותר, בדמוקרטיות; אם כי, כמובן, הרעיון של אשה שמדברת במרחב הציבורי הוא "אשכנזי" במפגיע – ומאחל לה שתיאנס, אחרי שניסתה להגן על זכויותיהם של פליטים, חמור בעיניה של בן דיין פחות מהפנטזיה שלה על כך שזו "דוגמא עצובה לשימוש רשת מסית נגד תושבי השכונות." כלומר, הקורבן אליבא דבן דיין היא לא האשה שהותקפה על ידי האספסוף, הקורבן הוא האספסוף. גלינה באה לשם כדי שתותקף ותמלא את "תפקיד השחקנית הראשית בהצגה." לגינוי הרפה של קריאות האונס הקדישה בן דיין שורה; למצבו של האספסוף האומלל היא הקדישה פוסט.

כלומר, בן דיין רואה אשה מוקפת בהמון זועם, שמשמיע כלפיה קריאות שהן הטרדה מינית; היא לא שומעת מה היא אומרת (לגמרי לא במפתיע – הצווחות של האספסוף היו גבוהות משמעותית מאלה של גלינה, והיא יצאה צרודה מאד), והעמדה שלה היא שצריך להבין את האספסוף, שאת ה"הגזמות" שלו היא מגנה, לא את ה"אשה האשכנזיה." כשנוצר מצב שבו ניצבים, מצד אחד, אספסוף גזעני ומיזוגני אבל כזה שהלאומנות היהודית-ערבית של בן דיין לא מאפשרת לה לצאת נגדו, ומצד שני אשה מותקפת, הפמיניזם של בן דיין מתנדף. פתאום האשה הבודדה היא לבנה שפולשת לאפריקה השחורה, היא שחקנית, היא לא בן אדם, אין לה רגשות, היא לא חשה איום, היא לא מבוזה על ידי האנשים שבן דיין עסוקה כל כך בהגנה עליהם. לא רק הפמיניזם של בן דיין מתפוגג כשהשבט שהיא מתיימרת להשתייך אליו נראה לא טוב; גם האנושיות הבסיסית של כל אדם, שחש שיש להתייצב לצד העומד מול האספסוף.

זה לא מקרה שבן דיין ודומיה מיהרו לקפוץ ולומר אחרי הפוגרום בנווה שאנן ש"צריך להבין" את תושבי השכונות, אבל הרבה פחות את הפליטים; העמידה הזו לצד האספסוף מול קורבנותיו היא מהות העמדה שלהם: לאומנות יהודית-ערבית שמלפניה ההומניזם תמיד נסוג. אצל בן דיין ודומיה, המזרחי אף פעם לא אשם, גם כשהוא משתתף בלינץ', מפנטז בפומבי על אונס, ובוזז חנויות של פליטים. אם יש אשמה, היא אף פעם לא אצלו. היא תמיד אצל איזה אשכנזי מנוכר.

אנחנו מכירים את התפיסה הזו. היא לא מגיעה ממקומות חיוביים. בשם ההתגוננות מפני הדיכוי של תרבות המטעים הלבנה על ידי כוחות הצפון, דורות של היסטוריונים הצדיקו את הגזענות הדרומית ואת הקו קלוקס קלאן. גם שם הטיעונים היו דומים: תרבות "חמה ואותנטית" מול תרבות תעשייתית ומנוכרת, הגנה על אנשים שבסך הכל רוצים להגן על המסורת השמרנית שלהם מול כוחות הקדמה. גם שם נמצאו האשמים הקבועים, שאף פעם לא היו הגזענים הלבנים. ברקע, בשקט, בוצעו אלפי מעשי לינץ' באנשים ש"לא ידעו את מקומם", שהואשמו בקביעות בפשיעה ובאונס, ומעשי הלינץ' הללו הפכו מבחינת האספסוף הדרומי לאירועים תרבותיים של ממש. למהלך הזה היה סיוע פוליטי מצד המפלגה הדמוקרטית, שעד שנות השישים של המאה ה-20 היתה פרוגרסיבית על הכל חוץ מאלבמה. היה קשה מאד להמשיך את המסורת הזו לאורך שנים רבות כל כך בלי אינטלקטואלים דרומיים, שסיפקו תחמושת לתרבות הלינצ'ים.

מאוחר יותר, בתגובה אלי, כתבה בן דיין "רוצים להמשיך ולחפש את הפנאטים כדי להראות כמה השכונות הם אספסוף, אז קדימה. בין כה וכה אתם עושים את זה למעלה מ-60 שנה." לא יודע איך להגיד את זה לבן דיין, אבל אני רק בן 42. מסתבר שמבחינת בן דיין וחבר מרעיה, אם השם שלך נגמר ב-ביץ, אתה אשם קולקטיבית בדברים שקרו לפני שבכלל נולדת. לא משנה מה הרקע שלך, לא משנה מאיפה באת, לא משנה מה עשתה המשפחה שלך: השם מספיק.

ואם חשבתם שבן דיין בעייתית, עוד לא ראיתם את התגובות.

"מה אשכנזי בעיניך? להגיד: כרגע אני לא רוצה לדבר על זה." (אורטל בן דיין, 8.3.2012)

בקיצור, בן דיין חשפה את עצמה כגזענית שונאת אשכנזים, שמתייצבת לצד אספסוף כשהוא סותם את הפה לאשה מהמוצא הלא נכון ומבצע הטרדה מינית כלפיה. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שהצבועה הזו תנסה לטעון שהיא מייצגת סוג כלשהו של שמאל או הומניזם. זה לא המצב: היא פשוט לאומנית יהודית-ערבית. העובדה שהקהל שהיא מתיימרת לייצג יפטור בסלידה את עצם הרעיון של יהדות-ערבית, העובדה שפרט לכמה אקדמאים ומשוררים לא מוצלחים אף אחד לא מחזיק ברעיון הזה, רק הופכת את הלאומנות שלה לנלעגת יותר.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ביניהן תרומה גדולה מאד. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיהיו חלק ממאבק שבו מובן מאליו שמתייצבים לצד קורבנות הלינץ', לא מבצעיו.

(יוסי גורביץ)

ארכיבישוף תעשיית השקרים: מכספתים את בן דרור ימיני

בן דרור ימיני פרסם הבוקר מאמר רצוף עיוותים, הטעיות ושקרים באשר לפרשת הסא"ל המתעלל, שלום אייזנר. מאחר וימיני הוא אחד המובילים של קמפיין הדה-לגיטימציה, כלומר הטענה שהתנגדות למעשיה של מדינת ישראל היא שלילה של קיומה ושמי שמתנגד לה הוא גם אויב שלה, שווה לנתח את הטקסט שלו.

"לא שיש לנו מושג אמיתי מה קרה שם. הרי היה אירוע של שעה, ומתוכו קיבלנו משהו כמו שש שניות." שקר. ימיני פרסם את הטקסט שלו הבוקר. הסרטון המלא, באורך יותר משתי דקות, פורסם כבר במוצ"ש. ימיני יכול היה לראות אותו בפוסט של שלשום, אם התחשק לו. לא שש שניות ולא נעליים, אבל זה אכן sound bite נחמד.

יתר על כן, לא צריך יותר משש שניות כדי לדעת מה קרה שם. מפגין לא חמוש מותקף באלימות גסה על ידי אדם חמוש, באופן שאפילו הקצין עצמו מודה שהיה מוגזם. אבל ימיני חייב להיות ימני יותר מהקלגס.

"הקצין, לפי טענות שפורסמו בשמו, נפצע באותו אירוע עוד לפני הקטע המרשיע, כלומר הייתה שם אלימות. היו פרובוקציות." עיוות. העדות של הקצין – חשוד בפלילים שהקריירה שלו תלויה על פי בלימה – מתקבלת על ידי ימיני בלי שום חקירה ודרישה, והופכת מיד ("כלומר היתה שם אלימות, היו פרובוקציות") למציאות שאין עליה עוררין. בצה"ל דווקא לא מאמינים לסמח"ט בשאלה הזו; ימיני עוקף אותם מימין. ראוי להתייחס גם לקלילות שבה פרובוקציה – פעולה לגיטימית לגמרי – הופכת לשוות ערך לאלימות, ועל כך מיד.

"הפרשן המשפטי של רשות השידור הציבורית כבר הבהיר שלכאורה, כמובן שרק לכאורה, מדובר בעניין חמור מאין כמותו, ושהכיוון בכלל צריך להיות פלילי. זה רק עניין של זמן עד שהמשפטן המהולל ימליץ על פנייה לבית הדין הבינלאומי בהאג בתלונה על פשע נגד האנושות, ומועצת זכויות האדם של האו"ם תתכנס למושב מיוחד כדי להחזיר לעבודה את ריצ'רד גולדסטון." עיוות. תקיפה של מפגין לא חמוש ולא מסוכן על ידי קצין שאמור להיות אמון על שמירת הסדר היא אכן מעשה פלילי מובהק. אבל האמת הזו מפריעה לימיני, יש צורך לטשטש אותה, ועל כן הוא מלעיג עליה.

"ראשית, בשטחים מסתובבת חבורה של אנרכיסטים, בעיקר מאירופה, ששייכים לארגונים ידועים, רובם אם לא כולם, חובבי חמאס וג'יהאד." הטעיה. לא רלוונטי בשיט למקרה שלנו, ואם לימיני יש נתון כלשהו שמוכיח ש"רובם אם לא כולם חובבי חמאס וג'יהאד," הוא מתבקש להציג אותו. לא במקרה הוא לא מציג אותו; אין כזה. אז למה המשפט הזה פה? כדי לרמוז לנו שזה לגמרי בסדר לדפוק קת בפרצוף של מפגין לא חמוש; הוא חשוד אוטומטית ב"חיבה לחמאס ולג'יהאד," אז אין צורך לשמור על זכויות האדם שלו.

""רוכב האופניים" אנדריאס איאס הוא חבר ב-ISM (תנועת הסולידריות הבינלאומית), שכבר הייתה מעורבת בעבר בסיוע לטרור, ואף תומכת באופן מוצהר וגלוי "בהתנגדות המזוינת" של הפלסטינים." שקר. מערכת ה-Hasbara הישראלית מנסה לפמפם את השקר הזה כבר כמה ימים, כמובן ללא כל גיבוי. אם היה קשר כלשהו בין ISM ובין טרור, מערכת הבטחון היתה מפרסמת אותו בקול תרועה. אין כזה, אז היא עושה מה היא תמיד שעושה במצבים כאלה (כמו במקרה של ג'וואהר אבו רחמה): אומרת דבר אחד בגלוי ולוחשת דבר אחר, שאי אפשר לייחס לה, מאחורי הקלעים. מה ה"מעורבות בטרור" של ה-ISM? ימיני לא אומר.

אחרים מנסים. אתר סרוגים פרסם מאמר מגוחך תחת הכותרת המופלאה "מפיצי הסרטון נגד המח"ט [בסרוגים, כמסתבר, קת לפניו של גוי מעניקה לך קידום אוטומטי – יצ"ג] חברים בארגון המשיק לטרור." משיק לטרור! זה עוד לא היה לנו. מהי פעילות "משיקה לטרור"? ב"סרוגים" טוענים בשם גורמים עלומים בצה"ל שאנשי ISM שימשו כ"מגנים אנושיים לטרוריסטים." וואלה? מתי? איפה? או. למקרה שחשבתם שאחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, לא יוצא מהחור שלו בלי איש ISM כבול אליו, הדוגמא היא המצור הישראלי על המוקטעה. כן, ההוא שנגמר לפני שמונה שנים. עוד פעילויות "משיקות טרור": משט לעזה, השתתפות בהפגנות נגד ההפרדה, וסיוע לפלסטינים בכפרים מותקפים. "סרוגים" מציין בצדקנות – אתם יושבים? – שבאתר של ISM "לא מובעת הכרה בישראל."

בקיצור, אליבא דימיני ו"סרוגים", היותו של ארגון פרו-פלסטיני כבר הופכת אותו ל"תומך טרור." מרבים לתהות בבוז מה עושים פה בעצם הפעילים הבינלאומיים האלה; יש להניח שבשעתו הופנו שאלות דומות מאד לאנשים שאנחנו מכנים היום חסידי אומות העולם. אין לכם צרות משלכם? מה אתם מתערבים?

חזרה לימיני. "הפעילים הללו לרוב יותר קיצוניים מהפלסטינים עצמם. ולפני שמישהו יטען שהם בסך הכל "פעילים נגד הכיבוש", כדאי לציין שמתאם העיתונות של הקבוצה, פלו רוזובסקי, הכריז ש"ישראל היא ישות בלתי לגיטימית". ישראל, לא הכיבוש." הטעיה. אפשר להתווכח על השאלה אם ישראל היא ישות בלתי לגיטימית; ספק אם אפשר להפריד את העובדה שבמשך רוב מוחלט של שנות קיומה ישראל היתה ישות כובשת מהשאלה הזו. ימיני, אגב, מעמיד מדי פעם פני מתנגד לכיבוש ואז הוא טוען שההתנחלויות מכרסמות בלגיטימציה של ישראל. כנראה שלו מותר. אבל לא זו הנקודה: הנקודה היא שאין שום קשר בין העמדה של מתאם העיתונות של ISM ובין הכאת פעיל אחר של הארגון. הקשר היחיד הוא אווירת ההסתה שאנשים כמו ימיני מייצרים.

אגב, בשעתו פעיל מרכזי של "אם תרצו" – אייל אשכול, לגמרי במקרה רכז המדיה של הארגון, כלומר מקביל בתפקידו לרוזובסקי – אמר שהוא לא יהסס לקבל כסף אפילו מהיטלר. זה לא הפריע לבן דרור ימיני לפרסם את הדו"חות המפוברקים של התנועה בעיתון שלו.

ואם כבר דה לגיטימציה וטרור, ימיני לא סיפק שום הוכחה לכך ש-ISM או פעיליו היו מעורבים בטרור, אבל ישראל הרגה לפחות שני פעילים של ISM – רייצ'ל קורי הידועה יותר וטים הורנדל, שנורה בראשו ללא כל סיבה על ידי צלף ישראלי. הורגה של קורי חמק מעונש בטענה המפוקפקת שלא ראה אותה; במקרה של הורנדל, שהגן על ילדים פלסטינים מאש ישראלית, הרוצח שלו נידון לשמונה שנות מאסר בלבד, זאת למרות מסכת שקרים שבדה, ואחר כך (במסגרת המסורת הישראלית-צה"לית של חנינות לרוצחי פלסטינים ותומכיהם) גם זכה לקיצור עונשו. זו הדלת המסתובבת הישראלית, שעליה לא מרבים לדבר. אם אני הייתי חבר ISM, סביר להניח שהאירועים הללו היו גורמים לי לפקפק בלגיטימיות קיומה של מדינה כזו, אבל למה להטריח את הקוראים עם עובדות.

"רביעית, ישראל היא ככל הנראה המדינה היחידה בעולם שמתירה למי שפועל באופן מוצהר לחיסולה לפעול באופן חופשי, בשם זכויות האדם כמובן." שקר והטעיה. פעילי ISM לא פועלים לחיסולה של ישראל, לכל היותר הם פועלים לשינויה, כלומר להפיכתה למדינת כל אזרחיה. אם לימיני היו הוכחות לטענה שלו, אין ספק שהוא היה מציג אותן. מאחר ואין כאלה, נראה שאין מנוס אלא לקבוע שימיני מביא את הטענה הזו, שוב, כדי לחזק את אווירת ההסתה כנגד הפעילים ולמשוך תשומת לב מהאירוע האמיתי שהתרחש בשטח.

"היו לנו עשרות אירועים שבהם התברר שהקטעים שצולמו היו חלקיים לחלוטין, ושיותר משהם חשפו משהו – הם הסתירו את הסיפור האמיתי. "פאליווד", כלשונו של פרופ' ריצ'רד לנדס." הטעיה ושקר. כאמור, אייזנר עצמו לא מכחיש את מה שהוא עשה, וגם הוא מודה שהוא טעה. בתמונות אחרות מהאירוע, נראה אייזנר כשהוא מכה מפגין אחר בגבו באמצעות נשקו. אין מחלוקת על קיומו של האירוע – אבל ימיני בכל זאת מנסה לטעת ספקות.

עכשיו, אין ספק ש"פאליווד" קיימת, אבל מגוחך לשמוע תלונות עליה מאנשי Hasbara ישראלים. אחרי הכל, הם מפמפמים את הצ'יזבטים של דובר צה"ל. הם אלה שדיווחו בהתרגשות על כך שאמבולנס עזתי מסיע קסאמים – כשהתברר, וזה לא היה מסובך, שבעצם היה מדובר באלונקה. הם אלה שנכנסו לאקסטזה כשצה"ל פרסם את הסרטונים שלו מהמרמרה – אבל לא שאלו מה קרה בעצם לכל החומר המצולם שצה"ל החרים ממנה, שעדיין לא פורסם, ושמסוגל להראות תמונה הרבה פחות מחמיאה לו. נזכיר שבחלק ניכר מהמקרים מדובר בעיתונאים – ימיני ודאי רואה בעצמו כזה – כלומר אנשים שאמורים להיות אמונים על חקר האמת. אבל יש אמיתות לא חשובות. אלה האנשים שממהרים לפרסם את השקרים של דובר צה"ל על חיילים מסכנים שמותקפים בקלשונים, ואחר כך קוברים את הסיפור כשמסתבר שהקלשון הופך למזרק. אלה האנשים שממהרים לספר לנו צ'יזבטים על נאומי הסתה של אחמד טיבי ונעלמים כשמסתבר שלא היה ולא נברא – לזכותו של ימיני ייאמר שהוא דווקא התנצל.

ומעל לכל, מה שהם עושים הוא ערבוב בין אלימות ובין מחשבה עוינת. אליבא דימיני, שלילת הלגיטימיות של ישראל היא שוות ערך לאלימות. המחשבה שאין לישראלים מה לעשות בגדה המערבית ושישראל היא מדינה לא צודקת, מדינה שמעדיפה במובהק אתנוס אחד על אחר, הפכה – הרבה בעזרת מאמריו של ימיני, לכאורה איש מרכז שפוי – לשוות ערך לטרור של ממש. התנגדות פלסטינית, מכל סוג שהוא, הפכה לבלתי לגיטימית. פיגוע כלפי אזרחים הפך לשווה ערך להתקפה על חיילים, שבתורה הפכה לשוות ערך לטענה שישראל היא מדינה כובשת ובזויה. הערבוב בין דיבור ובין מעשה, בין אלימות ובין התנגדות לגיטימית, הוא התרומה העיקרית של בן דרור ימיני לשיח הישראלי. הוא זה שקידם את הרעיון שאין בעצם שום סוג של התנגדות לגיטימית פלסטינית, את התפיסה של אוי לרשע ואוי לשכנו שקובעת שאם אתה בא במגע עם מישהו שאמר פעם משהו איסלמיסטי או אנטי ישראלי, אתה עצמך איסלמיסטי ואנטי ישראלי בהחבא. כל מה שהרעיון הזה קידם הוא הברוטליזציה של ישראל ואת ההצדקות לברוטליזציה הזו, כי אם הפגנה היא שוות ערך לפיגוע, אז המפגינים חוטפים רק מה שמגיע להם – למעשה, הרבה פחות. מעטים קידמו את חוסר הסובלנות בישראל כמו הרדיקליות המרכזית של ימיני. ההיסטוריה, אם תזכור אותו – והיא נוטה, כפי שכתב אודן, לזכור את אלה המשתמשים במילים – תשפוט אותו לשבט.

· כספות: הפועל העברי המקביל ל-Fisking, קריעה לגזרים של טקסט כדי להציג את פרכותיו. נקרא במקור על שם רוברט פיסק. הפועל העברי, כמובן, נושא את שמו של עמיתו של בן דרור ימיני לכתיבה פרועה במעריב, בן כספית.

ועוד דבר אחד: אגב דה לגיטימציה, אחד מהטיעונים המרכזיים של מערכת ה-Hasbara הוא שאיראן מאיימת על ישראל בהשמדה. מי שעקב אחרי הטקסטים הרלוונטיים, יודע שמדובר בשקר. עכשיו גם שר המודיעין של ישראל, עומר סולי… אה, סליחה, דן מרידור, מודה שאף מנהיג איראני לא השתמש בביטוי "למחוק את ישראל מהמפה." כן, היו דיבורים על כך שישראל היא גרורה סרטנית, אבל גם יצחק רבין כתב בשעתו שהמתנחלים הם סרטן בגב האומה, ואף אחד לא חשב שהוא רוצה לתקוף אותם בנשק גרעיני שאין לו.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבל סיוע לקיום הבלוג באמצעות קרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

שלי שלי, שלך שלי: המצע של יאיר לפיד

יאיר לפיד נשא אתמול (ה') נאום פוליטי ריק למדי, שבו ניסה להסביר – בין ענני קלישאות – מה הוא רוצה מהחיים שלנו. ההצלחה היתה חלקית, ולו משום שאם זה מה שלפיד רוצה, כבר עדיף ללכת אל המקור: אביגדור ליברמן.

נתחיל מההתחלה. לפיד שואל "למי שייכת המדינה הזו." התשובה, לכל מי שעשה בגרות באזרחות (קבוצה שכמסתבר לא כוללת את לפיד) פשוטה למדי: היא שייכת לאזרחי המדינה. זו משמעותה של אזרחות.

לא אצל לפיד. מבחינתו, המדינה שייכת למעמד הביניים, אליו הוא בטעות או במרמה משייך את עצמו, וצריך לעמוד על כך. השכר הממוצע במשק – נתון מוטה מאד, שהקשר שלו למציאות בעייתי – עמד בנובמבר (הנתון האחרון שפורסם) על 8,571 ₪. השכר החציוני נמוך הרבה יותר, והוא נע סביב ה-5,500 ₪ – תלוי את מי שואלים. כמגיש בערוץ 2, שכרו של יאיר לפיד עמד על כ-150,000 ₪ בחודש; כלומר, לפיד הרוויח קצת פחות מפי 20 ממקבל שכר ממוצע וקצת פחות מפי 30 ממקבל שכר חציוני.

הרעיון שאדם עם שכר כזה, שמתחכך באליטה הכלכלית והפוליטית של המדינה, יכול באופן כלשהו לייצג את מעמד הביניים הישראלי הנשחק הוא נלעג, אם לא מעליב. לפיד הוא נציג מובהק של המאיון העליון; אחת הדרכים המובהקות של בני המעמד הזה לארגן לעצמם תמיכה בקרב הבוחרים היא לתאר את עצמם כטריבונים עממיים. בדרך כלל, הם מכרו את מצביעיהם לקבוצת ההתייחסות האמיתית שלהם; אחזור לכך בהמשך. לפיד, חשוב גם לציין, הוא בשר מבשרה של האוליגרכיה: הוא בנו של עיתונאי צמרת שהפך לפוליטיקאי מוביל, הוא שהשתייך לקבוצה הנכונה מלידתו ומי שעבר בכל התחנות הנכונות.

מי הם בעלי המדינה, על פי לפיד? מי שמשלמים מסים ומי שהולכים למילואים. כלומר, התפיסה של לפיד על אזרחות מחזירה אותנו לימי אתונה, שם זכות ההצבעה היתה שמורה לנושאי הנשק ומשלמי המסים – שהיוו בערך עשרה אחוזים מהאוכלוסיה. במקרה הטוב, לפיד מחזיר אותנו לבריטניה שקודם לרפורמות זכויות ההצבעה שלה. ראוי לציין שמאחר ורוב הנשים בישראל אינן משרתות במילואים, ומאחר וחלק ניכר מהנשים (עקרות בית) אינן משלמות מסים, התפיסה של לפיד מחזירה אותנו לתקופה שבה טרם היתה להן זכות הצבעה. אין לי ספק שלפיד יאמר שזה לא מה שהוא התכוון לומר; בוקר טוב, אתה פוליטיקאי עכשיו. לכל מילה שלך יש משמעות.

אז מה התוכניות של לפיד? ובכן, הוא רוצה לשנות את מערכת ההפעלה של המדינה. רק חבל שזו המועדפת עליו היא חלונות ויסטה. על פי השיטה החדשה של לפיד, רק רוב של 66% מחברי הכנסת יוכלו להדיח ראש ממשלה, ואחוז החסימה יעלה לשישה אחוזים.

זה המצב שבו אתה רוצה לתלוש את השערות. המשמעות של העלאת אחוז החסימה היא מחיקתן של מפלגות קטנות ואילוצם של מצביעים לערוך פשרות בנפשם. ההצעה מיועדת בעליל לבלום את כוחם הפרלמנטרי של החרדים – אבל היא גרועה באופן ניכר מהמצב הנוכחי. אנשים שיצטרכו לבחור בין הדבר של הליכוד לחולירע של קדימה עשויים להעדיף את הטיפוס של המנעות מהצבעה. לפיד חולם על ארה"ב – אבל מבנה שתי המפלגות שלה הוא אחת הסיבות לאדישות הניכרת מצד הבוחרים שם. מי שצריך לעשות יותר מדי פשרות, מעדיף שלא להגיע לקלפי. החרדים לא ייעלמו, אם "יהדות התורה" לא תעבור את אחוז החסימה; הם פשוט יהפכו למנוכרים יותר. שזה אולי תואם את חזונו של לפיד, שרואה מדינה שנשלטת על ידי מילואימניקים (אגב, לפיד עשה מילואים?), אבל זה יהיה רע לכל מי שחושב שלכל אחד מגיע קול.

ההצעה למנוע את הפלת ראש הממשלה אלא ברוב של 81 ח"כים – זו המשמעות של 66% – גרועה אפילו יותר. היא אומרת שאם לראש הממשלה יש 40 ח"כים שתומכים בו, הוא נשאר בתפקידו. היא פתח מובהק לממשלות מיעוט – ומי שזוכר את התסכול הנורא שהיה מנת חלקנו בימי אולמרט (לגמרי לא במקרה, המנטור הפוליטי של לפיד) יודע עד כמה היא מכרסמת בתפיסת האחריות הפוליטית. אם השלטון ממילא נתון בידי אליטה שכבלה את עצמה לקרנות המזבח, אם הוא נתון בידיו של אדם שרוב העם מתעב אבל אין שום דרך לשלוח אותו הביתה, מה הטעם בפעילות פוליטית?

יתר על כן, ההצעה הזו מכרסמת עוד יותר בכוחה של הכנסת, ומחזקת מאד את כוחה של הממשלה. אין לאנשים המתנגדים למדיניותה של הממשלה שום כוח, וכל מה שנותר להם הוא לחרוק שיניים ולחכות לבחירות – שיקרו כאשר הממשלה תרצה בהן. אבל המשטר שלנו הוא פרלמנטרי, לא נשיאותי: הכנסת היא לב השיטה. לפיד רוצה לעקור את לבה, כנראה משום שגם הוא לא מבין למה צריך אותה בעצם. אנחנו צריכים רק ממשלה, לא? מין חבר מנהלים הדוק כזה, בלי רעש מבעלי המניות?

לפיד מיילל על מספר השרים הגדול בממשלת נתניהו, שהיא אכן מהמופרכות בממשלות. הוא רוצה חוק שיאסור על הגדלת מספר השרים, שזה נחמד מצידו. אם היתה לו השכלה חוקתית מינימלית – משהו שרצוי שיהיה למועמד פוליטי, גם אם הוא בן של אבא והתרגל שמקצרים הליכים עבורו, במיוחד בתחום ההשכלה – הוא היה יודע שכבר היינו בסיפור הזה. אחת הפעולות הראשונות של אהוד ברק היתה לשנות את החוק הקיים ולשנות את מספר השרים המקסימלי, שקודם לבחירתו לראשות הממשלה עמד על 18. זה מה שקורה כשיש לך ראש ממשלה חזק מדי, שאי אפשר להדיח (וכאן המקום להזכיר שממשלת ברק שרדה בשלב מסוים עם תמיכה של 30 ומשהו ח"כים בלבד, והיתה ממשיכה לשרוד אלמלא החליט ברק על בחירות מוקדמות לראשות הממשלה.)

ההצעות האלה של לפיד מזכירות מאד את ההצעות לשינוי שיטת הממשל של אביגדור ליברמן: השיטה שלו כללה רוב של 80 חברי כנסת כדי להדיח ראש ממשלה ואחוז חסימה של עשרה אחוזים. הקרבה הזו, התפיסה המופרכת כאילו מה שישראל צריכה הוא ראש ממשלה חזק יותר – ראש הממשלה הישראלי הוא אחד החזקים בעולם המערבי – צריכה לומר לנו כל מה שצריך לומר על התפיסה הפוליטית של לפיד: סמכותנות. במקרה שלו, סמכותנות שמעורבת בסלידה לכל מי ששונה ממנו, ויוצרת תרכובת דוחה במיוחד של מרכז רדיקלי.

לפיד גם מוכר לנו צ'יזבט על כך שאם נצמצם את הכלכלה השחורה של ישראל – מטרה ראויה, אכן – יהיה לנו תקציב הרבה יותר גדול. ועל זה נאמר: פחחחחחח. תגיד לי, חבר, אתה קורא עיתונים או רק כותב בהם? אם לאוצר יהיה הרבה יותר תקציב, הוא עדיין יעדיף שלא להרחיב את השירותים הציבוריים, משום שזה מנוגד לאידיאולוגיית השוק החופשי של נערי האוצר. הכסף הזה, אם יהיה, פשוט ישמש כעוד תירוץ להורדת מסי חברות ואת המסים על העשירים. לגמרי במקרה, לפיד לא מתייחס לבעיה הבוערת של שיטת הממשל הישראלית, שליטתו בפועל של האוצר על כלל פעולות הממשלה. הוא כנראה לא מבין מה הבעיה.

וכמובן, ישנה החטוטרת האיומה של הכיבוש, שמחסלת את ישראל במהירות. זה נושא שנוי במחלוקת מאין כמוהו, אז לפיד פשוט לא אומר עליו כלום, למרות שהכיבוש הוא רוב מה שהמילואימניקים שלו עסוקים בו. ללפיד גם אין מה לומר על תקציב הבטחון המפלצתי של ישראל. הוא רוצה גיוס לכולם – מה שאומר שתקציב הבטחון רק יגדל. בשם האיזון הקדוש, לפיד מערבב בעקביות בין ערבים וחרדים: שניהם מאיימים עליו. העובדה שבניגוד לחרדים הליטאים הערבים הישראלים דווקא עובדים, ושהם סובלים מאפליה גזענית – כפי שהעיד, למשל, ה-OECD – לא מוזכרת אצל לפיד. רק זה חסר לו עכשיו, להזכיר לישראלים הנהדרים שלו, האנשים הטובים ביותר בעולם (כל זמן שהם לבנים ועשירים), שהם גם גזענים עד למאד. למה לקלקל?

ואם זה לא היה הספיק, אז אחרי שלפיד יקבל את הקולות של השבט הלבן המבוהל, יש סיכוי סביר מאד שהוא ימכור אותם לנתניהו, מי שבמו ידיו הרחיב את הפערים החברתיים בישראל (בסיוע נלהב של אביו של לפיד, אבל עזבו עכשיו). בן כספית, שברכילות פוליטית הוא דווקא טוב, כותב שיש ערוצי תקשורת בין לפיד ובין נתניהו, ושלפיד סבור שאי אפשר בינתיים להחליף את נתניהו. זה יכול להסביר למה לפיד תוקף את קדימה ואת העבודה, אבל אין לו מילה אחת לומר על נתניהו. ייזהר הקונה; השק הזה מכיל חתול בגודל יגואר.

ראוי לשאול מה ישראלי בעיני. ישראל, אם לשאול את מילותיו של באשיר ג'ומאייל, איננה נורבגיה. היא מדינה הטרוגנית מאד, שמכילה ילידים ומספר גדול במיוחד של צאצאי מהגרים מכל רחבי העולם. אפשר להבין את געגועיו של לפיד לתקופה שבה המדינה התנהלה על ידי שבט אחד, שבט הציונים יוצאי מזרח אירופה שלגמרי במקרה היה השבט שלו, וכל השאר – ערבים, מזרחים, חרדים, במידה רבה נשים – התבקשו לסתום את הפה ולהגיד תודה שבכלל נותנים להם להתקיים. בשנות השמונים, התחלנו להשתחרר מהתפיסה הזו, והשחרור הזה עדיין מבעית הרבה מאד אנשים, בעיקר מהמילייה של לפיד. הוא רוצה להחזיר אותנו, בשם הנוסטלגיה, שלושים שנה אחורה, למה שהוא סבור בטעות שהיתה ישראל טובה יותר. לרוב הישראלים היא היתה רעה יותר. אסור לנו לחזור לשם. אסור לבחור ביאיר לפיד.

גילוי נאות: היום שלחתי טופס התפקדות למרצ. על הסיבות לכך אני מקווה לכתוב בקרוב. זה לא ישנה את צורת הכתיבה שלי – ביקרתי בחריפות את מרצ בעבר ובהתחשב בנסיון העבר אבקר אותה גם בעתיד – אבל אני חושב שאתם צריכים לדעת את זה.

הערה מנהלתית: אתמול התקבלו שתי תרומות, אחת מהן גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב וההערכה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים ולאחל להם שיחיו במדינה טובה מזו שרוצה יאיר לפיד.

(יוסי גורביץ)

אם שוטים, לא מהגגים: ארי שביט, אחרון הקולוניאליסטים

בכל פעם שאני נשבר וקורא שוב טקסט של ארי שביט – מהמנופחים, מהמנופחים שבכותבי ישראל – אני תוהה אחר כך למה עשיתי את זה לעצמי. במשך חודשים אילצתי את עצמי להתעלם, לא להתייחס. הטור של הבוקר היה הקש ששבר את גב הגמל. הבה נכספת אותו.

כדי שלא יאשימו אותו בחד צדדיות, שביט מתחיל ב:

אין כל ספק: שנת 2011 היא שנת 1989 של המזרח התיכון. ייתכן שהיא אף שנת 1789 של המזרח התיכון.

האמנם אין ספק? האמנם 1789 אכן היתה גדולה מ-1989? אל תהיו קטנוניים. הבשר האמיתי בהמשך. מיד לאחר הפסקה ההכרחית על ההזדמנות, מזנק שביט אל הסכנה:

במהפכה הערבית הגדולה טמונה גם סכנה גדולה. בעשור האחרון ארצות הברית פירקה את עיראק, פירקה את מצרים ואיבדה את טורקיה. בכך היא מוטטה את מערך הבלימה הסוני שעמד מול איראן. בימים אלה ארצות הברית מפרקת את בחריין, מערערת את ירדן ומסכנת את סעודיה. בכך היא הופכת את איראן למעצמה האזורית המובילה. אם המדיניות האמריקאית לא תשתנה, התוצאה עלולה להיות אסון גיאו-אסטרטגי.

אוי. הבה נתחיל. אין ספק, ארה"ב פירקה את עיראק. זו היתה ארה"ב תחת נשיא אחר, ששביט תלה בו עיניים מעריצות וקיווה שיעשה את העבודה עבור המשטר הציוני ויתקוף את איראן. זה לא קרה, ובגלל התקיפה בעיראק קשה מאד להאמין שזה יקרה.

ארצות הברית לא "פירקה את מצרים". מצרים עדיין שם. מי שפירק את משטר מובארק היו ההמונים המצריים. למצרים יש היסטוריה משלה, שלא תלויה יותר מדי בשאלה מי יושב בבית הלבן. באותה מידה, ארה"ב לא "איבדה את טורקיה". טורקיה יצאה לדרך משלה, אחרי סכסוך פנימי ארוך. היכולת האמריקנית להשפיע על התהליכים הללו היתה אפסית.

ושוב, לא ארה"ב "מפרקת את בחריין" ולא ארה"ב "מסכנת את סעודיה": ההמונים בבחריין ובסעודיה הם שקצו במשטרים המשוקצים ששולטים בהם. ה"סכנה" לסעודיה ולבחריין, אליבא דשביט, היא שהן תשלטנה על ידי התושבים שלהן, ולא על ידי אוליגרכיות מהמושחתות שבעולם.

לעיון מיוחד ראויה הפנטזיה של שביט, על פיה יש איזה נמר שיעי ערוך להסתערות, שנבלם בקושי על ידי "מערך בלימה סוני". הוא חוזר על כך מאוחר יותר, כשהוא כותב:

תחת הכותרת של דמוקרטיזציה, תתרחש השתלטות שיעית על חלק ניכר מהמפרץ הערבי.

שביט מתייחס כאן, כנראה, להתקוממות בבחריין. מעניינת ההתייחסות שלו ל"מפרץ הערבי", המכונה לעיתים קרובות "המפרץ הפרסי". עובדות: הסונים הם רוב מוחלט בעולם הערבי/האיסלמי, ובמזרח התיכון; בבחריין, דווקא השיעים הם הרוב (המדוכא); איראן לא יצאה במחצית השניה של המאה ה-20 למלחמה תוקפנית (בניגוד למדינות סוניות כמו עיראק, סוריה ומצרים); ואין שום סיבה להניח שהמשטר האיראני, ששולט בקושי על אנשיו שלו, ירצה להתפשט דווקא אל מדינות המפרץ. מה שמעניין כאן הוא שהשד השיעי הנורא, ששביט מפחיד אותנו מפניו, הוא בדיוק אותו שד שבו מנפנפות העריצויות הסוניות מזה שנות דור. סדאם חוסיין תואר בשעתו – כשהתחיל את מלחמתו התוקפנית באיראן – כ"חרב הסונה נגד השיעה". קצת משונה לראות את שביט מוכר לישראלים את הדגים הבאושים של בית סעוד. הלאה:

תחת הכותרת של שחרור, תתרחש השתלטות רדיקלית על חלק ניכר מהעולם הערבי.

קצת מתמיהה הפסקנות הזו. לאף אחד לא ממש ברור לאיפה אנחנו הולכים, אבל לשביט דווקא כן. עכשיו, מהי "רדיקליות", בעצם? ולמה היא בהכרח רעה, לערבים ולשכניהם?

השלום הישראלי-פלסטיני והשלום הישראלי-סורי יהפכו לבלתי אפשריים. השלום הישראלי-מצרי והשלום הישראלי-ירדני ידעכו.

למה? האם ישראל לא יכולה לחיות בשלום עם מדינות ערביות שנשלטות על ידי תושביהן, לא על ידי דיקטטורה? וקצת חצוף לדבר על דעיכת הסיכוי להסכם שלום עם הפלסטינים ועם הסורים, כשאתה תומך בעקביות במשפחת שרון, בבנימין נתניהו ובאהוד ברק. במיוחד בהתחשב בכך שהמאמר של שביט מתפרסם באותו בוקר שבו אנו למדים שנתניהו לא מוכן אפילו לשמוע על מו"מ עם סוריה.

כוחות איסלמיסטיים, ניאו-נאצריסטיים וניאו-עותמניים יעצבו את המזרח התיכון. למהפכה של 2011 עלול לקרות מה שקרה לזאת של 1789: בונפרטה כלשהו יחטוף אותה, ינצל אותה ויהפוך אותה לסדרת מלחמות עקובות מדם.

מישהו צריך להגיד לשביט שאיסלמים, ניאו נאצריזם וניאו-עותומניות שוללים זה את זה. הנאצריסטים רואים באיסלמיסטים אויב ולהיפך, ושני הצדדים דוחים בסלידה את הרעיון של שובה של האימפריה העות'מנית. בניגוד לצרפת, שהיתה לה מסורת של אחדות מדינית (להוציא כמה חלקים כמו ברטאן, למשל), קשה מאד להעלות על הדעת בונפארטה פאן-ערבי.

את השינוי בעולם הערבי צריך היה לחולל בזמן אחר: לפני עשור או שניים. את השינוי בעולם הערבי צריך היה לחולל בדרך אחרת: ברפורמה ולא במהפכה

שימו לב ל"צריך היה לחולל". אפשר היה וצריך היה, אבל זה לא קרה. ההיסטוריה של העולם הערבי היא כחומר בידי היוצר, היושב בוושינגטון כפי שפעם ישב בלונדון.

האמריקאים צודקים כשהם מצדדים בהמונים הדורשים את זכויותיהם. ואולם האמריקאים טועים כשהם ממוטטים בראש ובראשונה דווקא את המשטרים של בעלי בריתם. האמריקאים טועים כשהם סוללים במו ידיהם את דרך הניצחון של האחים המוסלמים ושל איראן.

לדפוק את הראש בקיר.

האחים המוסלמים והאיראנים, בלשון המעטה, אינם משתפים פעולה אלה עם אלה. הפלגים הקיצוניים של האחים המוסלמים, אנשי הג'יהאד האיסלמי, רואים לעיתים קרובות בשיעים יריב שיש להכחיד; אל קאעדה במסופוטמיה העמידה את השיעים בראש רשימת המטרות שלה. המשטר הפקיסטני, שחלקים ממנו מקורבים מאד לאחים המוסלמים, רודף את השיעים. כתוצאה מכך אף נוצרה, בימים ההמומים שלאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, ברית קצרת ימים בין האמריקנים והאיראנים; בכיר איראני מסר לאמריקנים רשימת מטרות באפגניסטן; הטאליבאן היו מקיצוני רודפי השיעים.

האמריקנים אינם "ממוטטים את המשטרים של בעלי בריתם": הם נמנעים מלעמוד לצד משטרים דיקטטוריים. ההיסטוריה האמריקאית והאתוס האמריקני מקשים מאד על הממשל האמריקני לעמוד לצד משטרים שיורים באזרחים שלהם. לא שהם לא עשו זאת בעבר – במיוחד בדרום אמריקה ובמרכזה – אבל הם הקפידו לא לעשות את זה מול המצלמות. עכשיו המצלמות בכל מקום. שביט, עם כל ההתפתלויות, מעדיף שארה"ב תמשיך לתמוך בדיקטטורות הסונית. שביט מתאר את עצמו, אחרי הכל, כנביא ציוני מיוסר, והוא יודע שאם על הציונות לחיות, על הערבים לכוף את ראשם לשוטים ולעקרבים.

יש רק דרך אחת לצאת מהמלכוד. לעבור ממגננה למתקפה. […] אל תעשו זאת רק בתוניסיה, במצרים, בתימן ובבחריין. עשו זאת גם בהתערבות הומניטרית תקיפה בלוב. עשו זאת גם באיראן. קחו את רוח החופש של כיכרות קהיר והביאו אותה אל הכיכרות של טהראן. קחו את המרידות של גוגל, פייסבוק וטוויטר והביאו אותן אל האיאתוללות. מוטטו את הרודנות של אחמדינג'אד כפי שמוטטתם את הרודנות של מובארק. הילחמו בפשיזם הדתי של השיעים ובטירוף של קדאפי באותה נחישות שבה נלחמתם בדיקטטורות הפרו-מערביות.

וואו. וואו. מה כבר אפשר לומר? מה אפשר לומר על אדם בור כל כך, שהוא חושב שאפשר "לקחת את המרידות של גוגל, פייסבוק וטוויטר", מבחוץ, ולהביא אותן "אל האייטולות"? גוגל (איך לעזאזל היא השתרבבה לפה?), פייסבוק וטוויטר הם כלים. התוכן שבכלים הללו מיוצר על ידי המשתמשים, לא על ידי החברות. מותר להניח שחמינאי לא יתפטר, גם אם מארק צוקרברג יודיע לו בהכנעה שיש מיליון חברים בקבוצה שדורשת את זה, שאף סודני לא יצא לרחובות חרטום כי גרופאון יצאה במבצע של שלושה במחיר אחד על הפיכות, ושאף ירדני לא יצעד אל ארמון המלוכה מתוך תקווה קלושה להיות ה-Mayor שלו בפורסקוור. טוויטר ופייסבוק משמשים את המפגינים והמתקוממים לתקשורת; הם אמצעי למטרה שמתווים המשתמשים בהם; הם לא חוטים של איזה מפעיל-בובות שמקבל הנחיות מהבית הלבן.

תיאוריית הקונספירציה המשתמעת של שביט – אובמה יכול להפיל את המזרח התיכון, הוא פשוט לא רוצה – מעמידה אותו בשורה אחת עם הבדרן הפוליטי האמריקני גלן בק, שטען לאחרונה כי מנהלים בגוגל, שעומדים בקשר ישיר עם הבית הלבן, הם האחראים לנפילת השלטון במצרים, טענה שאותה השמיע גם סגן ראש ממשלת רוסיה. זו, איך לומר, חברה מוזרה לפרשן פוליטי בכיר בישראל.

מעבר לתיאוריות הקונספירציה ולתפיסה המכניסטית עד כדי להדהים של ההיסטוריה, שמפשיטה מעל הערבים כל יכולת פעולה (agency) משל עצמם, האם שביט כל כך בור בהיסטוריה של איראן, שהוא לא יודע איזו תוצאות קטסטרופליות היו בפעם האחרונה שה-CIA הפיל שם, ב-1953, ממשל פופולרי? ומה, לעזאזל, עושה ברשימה הזו מועמר קדאפי, שבשנים האחרונות עושה מאמצים ניכרים להתחבב על המערב – מאמצים שקנו לו כמה ימים של חסד, כשהחל לטבוח בבני עמו?

ומה ארי שביט מצפה שיעשו האמריקנים באיראן או לוב? האם הוא באמת מצפה שהם יפלשו לעוד מדינה מוסלמית? נניח שהאמריקנים מתערבים בלוב, מפסיקים את הטבח, ומפילים את המשטר. הכל ראוי. מה יקרה אחרי שבועיים, כשיגמרו לפנות את הגופות? יהיה לנו צבא מערבי שיושב בתוך מדינה מוסלמית – אפריקנית, לא פחות – שאת שפתה איננו דובר, שאת מנהגיה איננו מכיר, ושבסבירות גבוהה מכילה קבוצות עוינות לו, שעקב המצב שם ניתן להניח בסבירות גבוהה שהן גם חמושות. תוך שלושה שבועות תתחיל לוחמת גרילה, והאמריקנים – זה כוחה של סוג הלחימה הזה – לא יוכלו להבדיל בין הלוחמים ובין האזרחים. האם הם מקימים מחסומים ועורכים חיפושים על המקומיים? אם לא, לוחמי הגרילה יחמקו מבלי שיבחינו בהם; אם כן, ההשפלה שיגרום איזה רב"ט קצר רוח, ותמיד יש כזה, תהיה כרזת הגיוס הטובה ביותר של הגרילה. זה לא רק הלקח של עיראק ואפגניסטן; זה גם לקחה של ההתערבות בסומאליה. האם שביט באמת לא מסוגל להסתכל שלושה צעדים קדימה?

נראה שלא. עם כל בכירותו, שביט הוא בסך הכל שופרה של האליטה הציונית, במיוחד של מערכת הבטחון ושר הבטחון הנוכחי; הוא מגבר שמשמיע לכל את סכום כל פחדיהם, שמתחיל לצרוח בקול רם שבגדו בו, נטשו אותו, מכרו אותו. הוא מוכרח להאמין שהמזרח התיכון מורכב רק מהאחים המוסלמים ומאייטולות, ושכוחם הדמוני של אלה הוא עצום.

שאם לא כן, הוא יצטרך להתמודד עם האפשרות של משטרים דמוקרטיים, שעם כל זה שהם חופשיים, עדיין עוינים את הציונות – משום שמהותה היא משטר דיכוי. הוא יצטרך להתמודד עם האפשרות שההמונים הפילו בתחריר את החומה, אבל שישראל עדיין שולטת על אוכלוסיה גדולה, נטולת זכויות, נשענת לצרכי לגיטימיות על רוב יהודי מפוחד ששולל את זכויות האחרים. הוא יצטרך, בקצרה, להתמודד עם המצב שבו אהוד ברק הופך, בראי העולם, לעוד מובארק.

העריצים הישנים, אחרי הכל, היו מבחינת הציונים פתרון מסוים.

עדכון: לפני כשבוע, כשחשפנו כאן את הקשרים בין חברתAccells ובין חברת Fundamo, שמספקת טכנולוגיה סלולרית בין השאר לאיראן וסוריה, טען רונן שובל שהוא לא עובד באקסלס (החברה של אבא שלו, נזכיר) כבר כמה חודשים. התקשרתי השבוע לאקסלס, בנסיון לברר אם הוא עובד או לא עובד שם, והם התחמקו מתשובה. היום פרסמה חברת אקסלס תגובה רשמית (לטמקא), והיא לא מזכירה את הקשרים שלה ל-Fundamo, אלא טוענת שהיא לא סוחרת עם הרפובליקה האיראנית, איש קש שאף אחד חוץ ממנה לא העלה. רונן שובל, שכזכור טען שהוא לא עובד שם כבר חודשים, מוגדר כעת כ"יועץ חיצוני לחברה". איך מסתדרת הטענה של שובל שהוא לא עובד באקסל, ושעל כן אין לו קשר אליה, עם היותו "יועץ חיצוני" שלה, ועם העובדה שאתר החברה עדיין מתאר אותו כדירקטור לשיווק אסטרטגי, לשובל הפתרונים.

(יוסי גורביץ)

עלילת הדם החדשה של "אם תרצו"

"אם תרצו" יצאו אמש במסכת חדשה של השמצות כנגד ארגוני השמאל בישראל, הפעם באמצעות שיטת "אוי לרשע ואוי לשכנו", מתוך תקווה שאף אחד לא ישים לב לפרכות. למזלם של אנשי "אם תרצו", הם נתקלו בעיתונאים עצלנים יחסית; לרוע מזלם, אפילו שופרות קודמים של הארגון, כמו בן כספית, מתחילים להביע סקפטיות. כספית עדיין חוזר כתוכי על הקו של "אם תרצו", לפיו צריך "שקיפות" מצד ארגוני זכויות האדם, אבל זה משום שהוא עצלן מכדי לברר את האמת: כל המידע ברשת.

ניגש למלאכה המייגעת. את הדו"ח של "אם תרצו" אפשר למצוא פה (זהירות, PDF), ואלא אם ייאמר אחרת, מראי המקום הם מתוכו. טענת הבסיס היא כזו: ארגוני השמאל הישראלים מקבלים כספים משני ארגוני מימון פלסטינים, ה-WA (Welfare Association) וה-NDC. ה-NDC היא ארגון-בת של ה-WA. חלק מהתורמים ל-WA הם טיפוסים חשודים – על ידי אם תרצו, על כל פנים – בטרור. מכאן שארגוני זכויות האדם ממומנים על ידי ארגוני טרור.

ובכן, למדינת ישראל אין שום בעיה להוציא אל מחוץ לחוק ארגונים שחשודים בסיוע לטרור. היא הוציאה אל מחוץ לחוק עשרות רבות, אולי מאות, של "התאחדויות בלתי חוקיות" במהלך האינתיפאדה השניה, וגם קודם לכן. כל מה שצריך הוא חתימה של שר הבטחון על מסמך של השב"כ.

ה-WA לא רק שלא הוצאה אל מחוץ לחוק, היא גם נתמכת (עמ' 16) על ידי אונסק"ו, ארגון התרבות של האו"ם; על ידי הבנק העולמי; שורה של ארגונים אירופאיים; ועל ידי (עמ' 17) USAID, קרי (זהירות, PDF) קרן הסיוע הבינלאומית של ממשלת ארצות הברית. אפשר לומר בזהירות המתבקשת, שאם ה-WA לא הוצא אל מחוץ לחוק על ידי הממשלה הישראלית, והוא זוכה לתמיכה של הבנק העולמי וממשלת ארה"ב, הוא לא ארגון טרור.

הלאה. כדי להכפיש את ה-NDC, חברת הבת של ה-WA, שופרה של אם תרצו – מעריב – כותב ש"אופן רשמי, הקרן ממומנת על ידי ממשלות שווייץ, שבדיה, הולנד ודנמרק. אולם בדיקת אם תרצו מעלה נתונים מעוררי תהייה לגבי אותה קרן שתקציבה השנתי הוא כ-19 מיליון דולר ". בעמוד 28 של הדו"ח, מראה אם תרצו שה-NDC אכן קיבלה 412,000 דולר מה-WA, מה שלא צריך להפתיע בהתחשב בכך שהיא הוקמה על ידי ה-WA ושהקשר בין השתיים מעולם לא הוכחש. אבל אם תרצו, כרגיל, מסלפים: בדיקה מהירה, שלקחה פחות משתי דקות, העלתה שהתמונה שמציגה אם תרצו בעמ' 28 נלקחה מעמוד התורמים של ה-NDC. אבל היו שם עוד תורמים: מול 412,000 הדולרים של ה-WA, תרם הבנק העולמי 10,000,000 דולרים, הסוכנות הצרפתית לפיתוח 6,000,000 יורו, וקרן ארבעת המדינות (שווייץ, דנמרק, הולנד ושוודיה) עוד 6,000,000 מיליוני דולרים. כלומר, אם נחשב את 6,000,000 מיליוני היורו הצרפתים בחישוב גס של כתשעה מיליוני דולרים, הבנק העולמי ומדינות אירופה תרמו 25,000,000 מיליוני דולרים מול 412,000 הדולרים של ה-WA, התרומה של ה-WA היא פחות משני אחוזים מסך התרומות. אם תרצו, ומעריב איתם, מזועזעים מכך שחבר המנהלים של ה-NDC מורכב כולו מפלסטינים. מי היה מאמין: ארגון פלסטיני, שכל הנהלתו מורכבת פלסטינים!

אז מה בעצם רוצה אם תרצו מ-WA? או, פה העניין מסתבך. יש ארגון בשם Islamic Development Bank, ב-2005, הוא תרם ל-WA 796,000 דולרים (עמ' 17), בהשוואה ל-10,477,609 של הבנק העולמי ו-656,805 של USAID. אז מה הבעיה? ובכן, בין הארגונים שלהם תרם ה-IDB נמצאות קרנות אל אקצה ואל קודס, שמיועדות (עמ' 22) "לתמיכה בעם הפלסטיני מול התוקפנות הישראלית". אל קודס עוסקת גם (עמ' 23) בסיוע למשפחותיהם של שהידים, ואל אקצה ב"שימור הזהות הערבית והאיסלמית של ירושלים".

על זה צריך לומר כמה דברים. קודם כל, אם תרצו והשופר שלה עושים כאן תרגיל הסחת דעת. הם מניחים שהקורא הישראלי שומע "שאהיד", וישר חושב על מחבל מתאבד. אבל המילה שאהיד מתורגמת ל-Martyr, והמשמעות שלה היא כל חלל במאבק. פלסטינים תיארו את ההרוגים שלהם כשאהידים עוד באינתיפאדה הראשונה, כשלא היו מחבלים מתאבדים, כשכמעט כל הפעילות נגד כוחות הכיבוש התבטאה בהשלכת אבנים. עומאר אל קוואסמה, למשל, שנורה על ידי חמושי צה"ל בסוף השבוע, הוא שאהיד. וכן, המשפחות של האנשים האלה זקוקות וראויות לתמיכה.

שנית, ירושלים היא עיר ערבית ומוסלמית. היא היתה הרבה, הרבה יותר זמן עיר ערבית ומוסלמית מאשר עיר יהודית. אם תרצו אולי לא אוהבים את זה, אולי היו רוצים למחוק את ההיסטוריה הזו – מה שממשלת ישראל עושה במרץ – אבל זו העובדה, וזו המציאות, ואין לכך כל קשר לטרור.

שלישית, וחשוב מכל, אין שום קשר – על כל פנים, אם תרצו לא הוכיחה כזה – בין קרנות אל קודס ואל אקצה ובין ה-WA, שלא לדבר על ארגוני זכויות האדם הישראלים. למותר לציין שהן לא הוצאו אל מחוץ לחוק. הגוף שתרם להן תרם גם ל-WA. זה הכל. ה-WA קיבלה כמעט פי 20 יותר כסף מהבנק העולמי.

אם תרצו מספקת לנו דוגמא לטיפוסים השליליים שבהם תומכת ה-NDC: שעואן ראתב עבדאללה ג'בארין (עמ' 14). המדובר, לדבריה, אדם שיש לו "מעורבות בפעילות טרור", ספציפית העובדה שהוא "נעצר מספר פעמים בחשד למעורבות בטרור, היה עצור במעצר מנהלי באשמת פעילות בארגון הטרור 'החזית העממית'". מאז 2006, מציינת אם תרצו, מונעים כוחות הבטחון מג'בארין לצאת מישראל. וכאן מגיע ה"קשר ארגונים ישראליים" (עלגות במקור): ארגוני זכויות אדם עתרו "בעד ג'ברין" (כך) ונגד צו איסור היציאה מהארץ.

חדי העין מביניכם ודאי שמו לב שמרשימת התארים שהצמידה אם תרצו לג'בארין נשמט תואר אחד: "הורשע ב…" ג'בארין מעולם לא הורשע בדבר. אפילו לא בבתי המשפט המאולפים של צה"ל. אפילו לא באמצעות "מידע חסוי". לזה קוראים באם תרצו "ניתן גיבוי משפטי לפעיל טרור". ג'בארין איננו פעיל טרור, כי הוא לא הורשע בכך; לכל היותר הוא חשוד בהיותו כזה. מה שאי אפשר לומר, למשל, על ארז תדמור, ממנהיגי אם תרצו, שהורשע בגניבת חומרי חבלה מצה"ל.

בקיצור, ארגון שאחד מראשיו הוא עבריין מורשע, שהסתבך בעבירות בטחוניות של גניבת אמל"ח וחומרי חבלה, עשה עוד תרגיל הונאה מרשים – וחלק מהעיתונות הישראלית בלע אותו ולא נודע כי בא אל קרבו. לגלות שרוב התרומות של ה-NDC מגיעות מהאיחוד האירופי והבנק העולמי לקח לי פחות משלוש דקות. לקרוא ולפרק את הטיעון של אם תרצו, ואחר כך להרכיב אותו מחדש לפוסט – פחות משלוש שעות. מסתבר שעמיחי אתאלי ועמיתיו מעדיפים לשמש כסטנוגרפים ולא כעיתונאים. זה כנראה מביא יותר כניסות.

שיחות עם כמה פעילים בארגוני זכויות האדם מצאו אותם המומים. הם הצביעו שוב ושוב על כך שבכל מסמך שלהם הם מצהירים במדויק על מקור ההכנסות שלהם, בכלל זה ה-NDC. הם מסבירים שזה כסף "צבוע", שמיועד על ידי המדינות התורמות ושה-NDC משמש רק ככלי מעבר שלו, וכמפקח על כך שהארגונים אכן מוציאים אותו על מה שהתחייבו להוציא. זה לא עוזר. השקר, במיוחד בעידן השיעתוק הדיגיטלי, מקיף את העולם בזמן שהאמת עדיין מחפשת שרת פנוי. שאלתי את ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים, אם הוא לא היה מעדיף לקבל את הכסף שלו מממשלת ישראל ולא מהאיחוד. התשובה שלו, כמובן, הבהירה מה באמת חשוב: "הייתי מעדיף שלא היה צורך בארגון, שממשלת ישראל תפסיק לענות". אבל קשה מאד להאמין שנגיע למצב המבורך הזה, אם מסיתים כמו אם תרצו וסייעניהם בתקשורת ישכנעו – מי בזדון ומי ברשלנות – את הציבור הישראלי שהמתנגדים לעינויים ממומנים על ידי אל קעאדה.

בהתחשב בכך שבשלוש הפעמים האחרונות שניסיתי להוציא תגובה מאם תרצו, נעניתי ב"לא רוצים לדבר איתך", לא טרחתי הפעם לנסות להשיג את תגובתם.

(יוסי גורביץ)

ברון תעשיית השקרים

תחת הנהגתו של בן דרור ימיני, הפך "מעריב" בשנים האחרונות לשופר של הימין הפסיכי הישראלי. "מעריב" היה זה שהזניק את "אם תרצו" לתודעה הישראלית. הדו"חות של "אם תרצו" הופרכו זמן קצר לאחר שפורסמו, אבל ימיני לא רק שלא נתן במה לכך – תפקידו של עיתונאי רציני – אלא קידם את התעמולה שלהם כנגד הקרן החדשה לישראל פעם אחר פעם. הוא הגיע לשיא חדש, או שמא יש לומר שפל חדש, כאשר ניפח מכתב היסטרי, נטול פרטים ובלתי ניתן לאימות, לעוד איל ניגוח.

בשבוע שעבר בחר לעצמו ימיני מטרה חדשה-ישנה: עיתונאי "הארץ", גדעון לוי. אישית, אני לא מחובביו של לוי, ואני חושב שיש בעיה רצינית בכך שאדם שתחום הסיקור שלו הוא הכיבוש הפלסטיני מצד השני של הגדר – נושא חשוב, שעמירה הס למשל מטפלת בו בדרך כלל היטב – לא דובר ערבית ונאלץ להסתמך על תרגומיהם של פלסטינים. אבל אצל ימיני הפך לוי ל"ברון תעשיית השקרים". בסוף השבוע פרסם לוי תגובה מפורטת: הוא פירק את הטענות של ימיני לתשע נקודות, וענה על כל אחת ואחת מהן. הוא חשף את הסילופים שערך ימיני בראיון שלו לאינדיפנדנט: כעקרון, ימיני בחר בשיטה החביבה על תועמלנים, הוצאת דברים מהקשרם.

הדבר החכם מצד ימיני היה לסתום ולקוות שהעסק יישכח, מה שהיה כנראה קורה תוך יומיים-שלושה. הוא בחר לענות, והוסיף עיוותים ושקרים נוספים, תוך שהוא מתעלם מרוב הנקודות של לוי ומנסה להטביע אותן במלל צווחני. אז הגיע הזמן לכספת את הטקסט של ימיני. את הראיון הרלוונטי באינדיפנדנט אפשר לקרוא כאן.

א. ימיני טוען ש"בשלב די מוקדם בראיון מסביר לוי את "מנגנון שטיפת המוח הכל כך יעיל" שעוברים הישראלים. כך שמלאכתו קשה. כל כך קשה, עד כדי כך שהניסיון להפוך את המצב הוא "כמעט כמו ניסיון להפוך חביתה לביצה". הנה לוי, חוזר לשנאת ישראל הישנה. התכונות השליליות טבועות ביהודים הללו."

על זה יש רק מילה אחת לומר: בולשיט. עצם השימוש בביטוי "שטיפת מוח" מעיד שלא מדובר ב"תכונות שליליות טבועות", אלא בשינוי תודעה באמצעות מנגנון תעמולה. בהתחשב בכך שלוי עצמו הוא יהודי, הרעיון שהוא יאמר – והוא לא אמר – שיש ביהודים "תכונות טבעיות" שליליות הוא נלעג. ימיני לא יכול להתמודד עם הטענה הזו – אחרי הכל, הוא חלק ממנגנון שטיפת המוח – אז השיטה שלו היא לכנות את לוי אנטישמי ("שנאת ישראל הישנה") ולקוות שזה ידבק. בקרב הקוראים שלו זה ודאי עובד. השאלה היא אם זה יעבוד גם על אנשים חושבים, לא על יג"עים שטופי מוח. זו גם הטענה המסכמת של ימיני: שאם איש ימין היה מתראיין ומדבר על "טבעם הרצחני" של הפלסטינים, הוא היה מואשם בהסתה. אבל לא מדובר, ומעולם לא היה מדובר, ב"טבע רצחני", אלא בשטיפת מוח; ובהתחשב בכך שימיני מדווח בעקביות ובצדקנות על פרסומי הסתה ברשות הפלסטינית, הטענה הזו, כשהיא מגיעה מצידו, היא צינית עד כדי להחליא.

תועמלן ימין. בן דרור ימיני מבהיר איפה הוא עומד

ב. ימיני טוען, בתגובה לנקודה השניה של לוי – תיעוד של ירי של חמושי צה"ל לעבר מונית בה נסע ב-2003 – כי לוי לא מציין שמדובר ב-2003 וכי כעת "הוא משנה גרסה". ימיני לא אומר אמת. האינדיפנדנט מתייחס לתקרית כך: "In the summer of 2003, he was travelling in a clearly marked Israeli taxi on the West Bank….". ההדגשה שלי. בהתחשב בכך שזהו מאמר תגובה של ימיני, העובדה שהוא לא טרח לקרוא את המאמר באינדיפנדנט – אליו כל הסיפור מתייחס – ראויה לתמיהה, בלשון המעטה; העובדה שעל סמך כך הוא מאשים את לוי בשקר חדש היא חוצפה חריגה, אפילו בשבילו.

ג. פרשת הכלבים: לוי אמר לאינדיפנדנט שהעיתונות הישראלית דיווחה בהרחבה על מותם של כלבי צה"ל בעת עופרת יצוקה, אבל דחקה את מותם של עשרות ומאות פלסטינים לעמודים האחוריים. לוי טעה בתאריך פרסום התמונה – התמונה היא של כלב שמת שלוש שנים קודם לכן – אבל כלב אחר שמת מפגיעת קסאם, בשם בון, זכה לסיקור נרחב. את שמו של בון אנחנו מכירים, את שמותיהם של האזרחים שצה"ל הרג באותו יום – לא כל כך. ימיני מנסה להתפתל בנושא, חוגג על פערי התאריכים – אבל לא מצליח להכחיש את ההבדל בפער הדיווח.

ד. נושא ההפגזות. ימיני מתעלם מעיקר תשובתו של לוי – "על פי נתוני האו"ם, צה"ל פגע בהתקפה על עזה, ב-15 בתי חולים ומרפאות וב-43 חדרי עזרה ראשונה. 18 בתי ספר נהרסו כליל ו-280 אחרים נפגעו. 50 מתקנים של האו"ם נפגעו בהתקפה. 16 אנשי צוותים רפואיים, כולל רופאים, נהרגו ו-25 נפצעו. 12 אמבולנסים נפגעו אף הם" – כנראה משום שאין לו תשובה טובה. במקום זה, הוא טוען שלוי משקר כאשר הוא מדבר על 42 פלסטינים שנהרגו בהתקפה ישראלית על בית ספר של אונר"א. הוא מפנה לקישור ב"הארץ". התמימים שלא קראו את הטקסט המקושר עשויים לחשוב שאותם 43 (מספירה מאוחרת יותר) כלל לא נהרגו; בפועל, הם נהרגו גם נהרגו. אבל הם מתו מפגזים שנפלו בסמוך לבית הספר ולא פגעו בו ישירות. עכשיו נבצע את התרגיל האהוב על ימיני, ונשאל איך הוא היה מתייחס להתקפת מרגמות של חמאס, שהיתה הורגת 43 אזרחים יהודים שעמדו מחוץ לבית ספר, ואיך היה מתייחס להכחשות של חמאס שכל מטרתן לומר שהוא לא כיוון ישירות לבית הספר.

ה. ימיני טוען שדבריו של לוי, על פיהם הסכם אוסלו הוא הונאה מצד ישראל, הם "שקר". לכולי עלמא ברור שמדובר בהבעת דעה, רק שימיני סבור שזו דעה לא לגיטימית. הנה כמה עובדות שיתמכו בה. בין השנים 1993-2000, מספרם של המתנחלים – שימיני טוען מעת לעת בתוקף שהם מכשול לשלום – הוכפל. ישראל לא הסירה אף התנחלות באותה תקופה (שלאחריה חדל הסכם אוסלו להתקיים), ולא רק שלא הסירה, היא גם הוסיפה כמה חדשות והגדילה את הקיימות. כאשר ביצע ברוך גולדשטיין טבח בתושבי חברון, לקול מצהלותיהם של תושבי ההתנחלויות שם ("פורים שמח, יהודים!"), ממשלת ישראל לא הסירה את סרטן ההתנחלות משם, אלא… החמירה את מצבם של הפלסטינים תושבי העיר "מחשש לנקמה במתנחלים". (מי ששילם בדמו על החינגה של גולדשטיין ואוהביו, וחטף במקומם את פיגועי הנקמה היו תושבי ישראל המוגנים הרבה פחות, לא המתנחלים, אבל זה סיפור אחר.) מצבם של הפלסטינים התדרדר: מספר המחסומים עלה, וכתוצאה מכך נפגעה הכלכלה הפלסטינית קשות. כל אלה לא קידמו, בלשון המעטה, את השלום.

יתר על כן, רבין עצמו אמר – כפי שהזכיר לנו השבוע בנימין נתניהו – שהסכם אוסלו לא מיועד להביא להקמתה של מדינה פלסטינית, הוא טבע את הביטוי "אין תאריכים קדושים", והעיד שמטרת כל הנסיגה הישראלית היא שיהיה משטר פלסטיני שיטפל בחמאס "בלי בג"צ ובצלם". ורבין עוד היה אחד התומכים בהסכם: תומאס פרידמן כתב ב-1995, בנספח לספרו "מביירות לירושלים", שרבין עצמו מנסה להגיע לשלום, אבל יש שרים בממשלתו שמחבלים בכך. אולי ימיני צריך להוסיף גם את פרידמן לרשימת "שונאי ישראל" שלו. במובנים רבים, הסכם אוסלו היה תרגיל Hasbara נהדר של ממשלת ישראל; את השלום, שכרוך בפירוק ההתנחלויות, הוא לא קידם בכלום. להיפך.

בקצרה, הדבר המשעשע והעגום שבכתיבתו של בן דרור ימיני הוא הוכחה לטענתו של לוי בדבר שטיפת המוח העוברת על הישראלים. לא ברור אם ימיני לא מבחין בכך או לא מסוגל להודות בכך.

(יוסי גורביץ)

פוסט אורח: חשבון הנפש של בן דרור ימיני

בעקבות תגובתו של בן דרור ימיני באתר "לא נסתום", מן הראוי לומר להגנתו שלא כל דבריו שקריים או מניפולטיביים. כפי שהוא טוען בלהט, הוא אכן מאפשר לשמאלנים להגיב מעת לעת בעמודי הדעות של מעריב. ירון טן-ברינק לא האשים אותו בכך. ירון טן-ברינק האשים את ימיני שהוא חוטא ב"מקרתיזם, גזענות, הסתה פרועה, סילוף עובדות מניפולטיבי, סתירות מהותיות, ומעל לכל, ניסיון ברור ומובהק לחסל את הדמוקרטיה הישראלית". ובכן, טן-ברינק צודק, וייתכן שהוא אף נוהג בעדינות במושא כתיבתו. הבה נעיין באבני יסוד של משנת ימיני.

הנכבה, הכיבוש ויחסי ישראלים-פלסטינים

השקפתו של ימיני בנושא פורסמה בהבלטה במאמר ארוך, שממנו אנו למדים רבות על טיבו של האיש (ציטוטים מדבריו- בירוק).

א. ימיני כמופת של יושרה אקדמית:

מזכיר הליגה הערבית, עבד אל-עזאם פחה, הודיע בהכרזת המלחמה על ישראל: "מלחמה זו תהיה מלחמת השמד, ועל הטבח שייערך עוד יסופר כעל מסעי המונגולים והצלבנים".

לחצו נא על הקישור הזה, המופיע במקור במאמרו של ימיני, כסימוכין לדבריו. מה תגלו שם בהמשך המשפט? ימיני מציג כהצהרה רשמית דברים שכלל לא ברור אם נאמרו:

“However, Joffe and Romirowsky report that this "cannot be confirmed from cited sources"

לעומת זאת, מי שימשיך לקרוא את הפסקה הרלבנטית יגלה שלפי המקור שעליו מסתמך ימיני, מזכיר הליגה הערבית הנ"ל אמר לעיתונאים, בהצהרה מתועדת, את הדברים הבאים (ההדגשה שלי – ע"נ):

"We are fighting for an Arab Palestine. Whatever the outcome the Arabs will stick to their offer of equal citizenship for Jews in Arab Palestine and let them be as Jewish as they like. In areas where they predominate they will have complete autonomy."

כלומר, ימיני אינו מפנה את קוראיו להתחייבות מצד ג'ינגיס חאן עזאם פחה, הקצב מקהיר, להקנות לאזרחי פלסטין היהודים יותר משמדינת ישראל מתחייבת להקנות לאזרחיה הפלסטינים.

מסקנה אפשרית: בן דרור ימיני חושב שקוראיו מטומטמים, או שהם עצלנים, או שאינם מבינים אנגלית ברמה מינימלית. שמישהו יספר את זה ל"שאבי מהעיריה", המעריץ מטוקבק 121.

ב. כשאתה אומר "נכבה", למה אתה מתכוון? ("אף פעם לא הכחשתי את הנכבה הפלסטינית" – ימיני לטן-ברינק, 16.9.10):

חילופי אוכלוסין ומעשי גירוש לצורך יצירת מדינות לאום היו הנורמה המקובלת. עשרות מיליונים עברו את החוויה. ורק הפלסטינים, והם לא לבד, הולכים ומנפחים את מיתוס ה"נכבה".

התלוננת על אונס? את/ה לא לבד, תפסיק/י להתקרבן. אסכולת ימיני.

עוד ממשנתו בעניין הנכבה (ההדגשה שלי – ע"נ):

…ערביי פלסטינה [שילמו] את המחיר על הכרזות המלחמה והשמד של מנהיגיהם", ובמאמר אחר: ה"נכבה"- סיפורם של הפליטים הפלסטינים, הוא ההצלחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העת החדשה. הצלחה שכולה הונאה.

ישראל נושאת באחריות לנכבה? לא לפי ימיני. אם כך, האם עורך הדעות של מעריב אינו מכחיש נכבה, כפי שהסיק ירון טן-ברינק? מה פתאום, שקר וכזב, תעמולה של ה"בולשביקים מהשמאל".

ג. מי זה בכלל אחד העם? ימיני בונה על שטחיותו של המעריץ מטוקבק 121:

"הערבים טבחו ביהודים ללא שום עימות וללא כל תירוץ צבאי, רק משום היותם יהודים".

האומנם? לכולנו, תהא עמדתנו אשר תהא, צריך להיות ברור ששורשי הסכסוך בעימות פוליטי על השליטה בארץ ולא במלחמת דת. ואם הולכים אל המקורות, מגלים גם ראיות מובהקות לכך שהעימות הזה החל כאשר "עם ללא ארץ" הגיע לארץ שיש בה עַם, תוך התעקשות אלימה שמדובר ב"ארץ ללא עם", ועל כך התריע עוכר ישראל פוסט-ציוני כבר בשנת 1891 (בפסקה המתחילה במילים "אך לא זו בלבד" לקראת סוף המאמר). אבל ימיני יודע עד כמה קל למכור סחורה של מטיף אוונגליסטי בטקסס.

ד. טרור ופשעי מלחמה בהוראה מגבוה? רק אצל הפלסטינים!

מול כל פעולות הטרור שביצעו פלסטינים ביהודים תושבי פלסטינה המנדטורית, ימיני מזכיר אך ורק את טבח דיר יאסין. הוא כמובן כותב שעניין הטבח "מצוי במחלוקת", ושימו לב על מי הוא מסתמך (ימיני, מה עם הפניה לברי חמיש?). הוא אינו מזכיר שום מעשה טבח אחר שביצעו יהודים בפלסטינים. אך דא עקא, דיר יאסין איננו מקרה יחיד, ומעשי טרור יהודי בוצעו שנים קודם לכן, בתמיכת הנהגת היישוב, כפי שמעיד ד"ר יהודה לפידות, היסטוריון ואיש האצ"ל (תשומת לב לתיאור הטרור היהודי בחיפה בשנות ה-30 ותגובת הערבים אליו, ולתיאור העמדה האוהדת כלפי הטרור היהודי מצד מאיר יערי וזלמן ארן).

בהתכתבות אישיות עם ימיני, הוא התבקש שוב ושוב לציין מי (או האם מישהו) מבין בכירי הממשל והצבא בישראל חשוד בעיניו בפשעי מלחמה. הוא נמנע מלעשות זאת. ימיני התבקש גם לציין פשע מלחמה מערכתי אחד, אינהרנטי למדיניות ישראל (למשל: הנחיות לרצח אזרחים שאינם מסכנים אף אחד, עינויים קשים בהוראת ראשי השב"כ, שימוש בפצצות פלאשט וזרחן לבן כלפי שכונות מגורים, גזל אלים של אדמות פלסטיניות פרטיות לצורך בניית התנחלויות), ולכנות את המעשה בשמו, פשע מלחמה, ללא כחל וסרק. גם בנושא זה הוא בחר להחריש. השוו את החד-צדדיות הדוגמטית הגלומה בהשקפה כזו לעמדתו המכובדת של ארגון בצלם (שק חבטות חביב על ימיני) שמקפיד לתעד ולגנות פשעי מלחמה של ארגונים פלסטיניים.

ד. שיטת הקיזוזים של ימיני:

במאמרו המדובר, ימיני מרחיק אלפי שנים אחורה בנסותו ליצור מצג (שווא) של קיזוז: מעשי "שחיטה" (לפי עדויות חיילים) שביצעה מדינת ישראל בעבר הקרוב צריכים להיבחן על רקע פגיעות ביהודים בעולם המוסלמי. עד ל- 1011 הרחיק לכת בדיווח על רצח יהודים.

ובכן, אם הולכים אלפי שנים אחורה, אפשר להעמיד את מדינת ישראל למשפט ההיסטוריה על רצח עוללים ללא הבחנה במסגרת הג'נוסייד בעמלק, מעשה שמתואר בפירוט בספר שמקודש על ידי רוב הציבור היהודי. הג'נוסייד בעמלק בוודאי יקזז ויבטל את להג הכחשת הנכבה של העיתונאי הנכבד. ובכלל, אם טענותיו של פלסטיני בנוגע להפרות זכויותיו צריכות להיבחן על רקע מעשיו של מוסלמי אחר לפני אלפי שנים, הרי שלשיטתו של ימיני, מותר גם להטיל על יהודים ברחבי העולם אחריות מוסרית למעשי פשע של ישראל, או מעשי פשע של יהודים אחרים בעבר. האם זוהי התפיסה המוסרית שעלינו לאמץ? אגב, האם פלסטינים נוצרים קורבנות הנכבה ברמלה (למשל) או הכיבוש הישראלי בשטחים מקבלים הנחה מימיני, או שמולם נעלה למגרש את גזרות ת"ח ות"ט?

ה. שאלות "מתודיות", כלומר מתחסדות:

את תגובתו לטן-ברינק בעניין הפלסטיני מסיים ימיני במילים

ועכשיו שאלה מתודית: מיהו חסיד חופש הביטוי – מי שמבקש ללמד גם את הנכבה הפלסטינית וגם את הנכבה היהודית, או מי שמבקש ללמד רק את הנכבה הפלסטינית? אשמח לתשובה.

אוי ללימוד הנכבה על פי האינטגריטי של ימיני. ועוד, האם מישהי מכירה איש ציבור מן השמאל העקבי שמתנגד ללימוד ההיסטוריה היהודית בארצות ערב? אדרבא, נדמה כי דווקא הממסד הישראלי (המיינסטרים הלאומני) הוא שדחק את לימוד הפרק החשוב הזה לשולי הסילבוס.

תועמלן ביבים: ימיני על הקרן החדשה לישראל ועל דוח גולדסטון

את השופט ריצ'ארד גולדסטון מכנה בן דרור ימיני "פושע", ומאשים אותו ב"תעמולה שאפילו גבלס לא חשב עליה". לא פחות. האם ימיני יכה על חטא לאור העובדה שבחדרי חדרים מדינת ישראל כבר מכירה בכך שטענות יסוד בדוח גולדסטון מבוססות? האם יתנצל על ההסתה המחליאה הזו? מן הסתם לא, אך אולי יפתיע. הוא בוודאי ישמח להבהיר את עמדתו לפונות ולפונים.

ואם בגולדסטון הצורר עסקינן, בל נשכח את בת זוגו שתחיה, נעמי גולדסטון-חזן, ושאר בני המשפחה, הלא הם הקרן החדשה לישראל והארגונים הנתמכים על ידיה. ימיני , בדרכו לתהילת עולם כשל גדולי העיתונאים החוקרים, מביא את המסמך האנושי המזעזע שכתבה "שלומית", משתתפת באחד הסמינרים של הקרן. "שלומית" האלמונית מול ענת סרגוסטי, רון גרליץ ועוד אישי ציבור מוכרים שנכחו באירוע ולא מבינים על מה היא מדברת? שלומית צודקת, והם משקרים! אבל במטותא ממר ימיני, במה בדיוק היא צודקת? עיון מדוקדק ב"עדות" הזו מעלה שכולה אמוציות והצהרות כוללניות. אין בה מידע גולמי. אין בה ציטוט אחד לרפואה, ואין בה טענה אחת אישית כלפי מי ממשתתפי הסדנה. במילים פשוטות, ימיני פרסם כתב פלסתר שאין שום אפשרות להתגונן מפניו, וטענות שאי אפשר (מן הבחינה הלוגית) להפריך. מדען שיפרסם תיאוריה מדעית שלוקה בפגמים הללו יוקע כשרלטן. חזקה על ימיני שימשיך להפעיל לוגיקה אינקוויזיטורית באין מכלים: דברו אליו דברי טעם של ויליאם מבסקרוויל, ותקבלו בתגובה כתב אישום של ברנארדו גוּי ("כמה זמן עוד תסתתרו תחת המטרייה של זכויות אדם, כאשר המטרייה הגדולה היא שלילת זכויות?"). אגב, גם האינקוויזיטור גוּי אפשר לקורבנותיו לומר את דברם…

לסיכום

בן דרור ימיני, בעל השכלה משפטית, מיטיב ללכת על הקו הדק בין דברי בלע, סילוף והסתה לבין הוצאת דיבה. על פעילי תנועת יש גבול, בעלי זכויות רבות על מחאה נגד פשעי מלחמה ונגד מלחמות בררה כתב בעורמה פתלתלה:

אנשי "יש גבול" ואחרים, שרודפים אחרי קציני צה"ל, אינם ניאו-נאצים. אבל הם באותה סירה של עיוות מוסרי.

ימיני אינו טיפש. את זממו הפובליציסטי ואת נכלולי ההסתה והסילוף הוא מבצע בשׂוֹם שכל. בשל כך האחריות הציבורית והמוסרית המוטלת עליו כבדה מאד. אפשר לסכם כך: בן דרור ימיני אינו מיכאל בן ארי או ברוך מרזל, אך הכשרת הלבבות מצידו לפאשיזציה, לאלימות פוליטית ואף לפשעי מלחמה מציבה אותו באותה סירה של עיוות מוסרי. נחמה פורתא: הוא לעולם לא יתעשר כמו מקביליו בתקשורת האמריקנית.

(עופר ניימן הוא אחד מעורכי מגזין הכיבוש)