נשיא רבני צהר נתפס בשקר, והם שבים ומוכיחים את חוסר הטעם שלחפש אנושיות ומודרניות באורתודוקסיה היהודית

לרוע מזלו של יעקב אריאל, רב העיר של רמת גן, מישהו אשכרה טרח לקרוא את פסקי ההלכה שלו. אריאל, שמשמש ששימש עד לפני כשנה גם כנשיא הארגון העלק-מתון של רבני צהר, אסר לאחרונה על שואל להשכיר דירה לזוג נשים לסביות, וקרא לו להעדיף שוכרים אחרים. אריאל, כמו לא מעט רבנים אחרים – משי פירון ועד אייל “יפת תואר” קרים – עוד לא קלט שבעידן המודרני, הטקסטים שלהם מגיעים גם לקוראים אחרים, לא רצויים.

פרצה מהומה, כמקובל, ואריאל – שכמו כמעט כל רב שכיכב בסערה בשנים האחרונות, מושך משכורת ממדינת ישראל – זומן לשימוע. על כן הוא מיהר לעשות את הדבר המקובל ולהוציא הכחשה שאיננה הכחשה. מהלשכה שלו נמסר ש”הרב מעולם לא הורה על הציבור [כך – יצ”ג] להמנע מהשכרת דירות לגורם כלשהו. במקרה המדובר נמסרה תשובה נקודתית אישית לאדם שעמד בפני שאלה חינוכית כיצד להסביר לילדיו שהוא משכיר דירה למשפחה שאיננה מהנורמות השכיחות. הרב אריאל בשום אופן לא אסר השכרת דירה, אלא הציע לאותו אדם להעדיף משפחה על פי המבנה הידוע והמקובל.”

אתם מבינים? אריאל לא פסק פסק הלכה, הוא פשוט קרא לשואל שלו “להעדיף משפחה על פי המבנה הידוע והמקובל.” רק שלא זה היה נוסח השאלה: השואל שאל כך:

“הנכס שברשותי מוצע להשכרה ,
פנתה אלי בחורה נחמדה המעוניינת להשכיר את הנכס ,
הבחורה הביאה לידיעתי שהיא מנהלת מערכת יחסים עם אישה,
האם ישנו איסור הלכתי המונע ממני להשכיר לה את הנכס נוכח מצבה הזוגי?”

שום משפחה, שום הסבר למשפחה, ושום נעליים. אריאל השיב כך:

“אם שתיהן שוכרות את הדירה בשותפות אל תשכיר.
אם אחת שוכרת אתה יכול להשכיר,
אך אם יש לך הצעה אחרת תעדיף אותה .”

אופס! מרבנים אפשר היה לצפות לא לשקר, אפילו אם הם לפני שימוע, ובמיוחד אחרי שכבר תפסו אותם באמירה מטומטמת. הרשת לא שוכחת כלום.

אבל מעבר לעובדה שאריאל הוא שקרן מטומטם, שחושב שהציבור החילוני מטומטם יותר ממנו, יש כאן נקודה עקרונית יותר. רבנים מושחתים מוסרית, אחרי הכל, הם תריסר בזוז.

אריאל אסר על השכרת דירה ללסביות, אבל זו צורת יחסים מינית שהמעמד שלה עמום מאד ביהדות האורתודוקסית, ובמקרים חריגים היא אפילו מותרת. יש עבירה חמורה הרבה יותר, אוננות (”הוצאת זרע לבטלה”); היא כל כך חמורה, שיוסף קארו, כותב השולחן ערוך, קבע שהיא העבירה החמורה ביותר בתורה. שורה של קבליסטים הזו שעצם האוננות היא הגורם לנוכחותם של שדים בעולם. האר”י כתב שהאוננות מאריכה את הגלות; ספר הזוהר קבע שהיא חטא שאין לו כפרה, שתשובה מלאה לו תבוא רק עם בוא המשיח. היו רבנים שחשבו שאוננות היא חטא שעונשו נידוי, שזה טיפה חמור יותר מאיסור השכרת דירה.

על כן, עלינו לתהות מדוע לא אסר אריאל על השכרת דירות לרווקים, שכידוע חשודים על האוננות. יש להניח – ואני מקווה שלא נתתי כאן רעיונות לשום רב מזיל ריר – משום שהוא יודע שמדובר בגזירה שהציבור איננו יכול לעמוד בה.

אבל בלסביות אפשר להתעלל. עליהן אפשר להקשות למצוא מגורים. וכאן אנחנו רואים שמה שמניע את אריאל הוא לאו דווקא האורתודוקסיות שלו, אלא השמרנות שלו. התפיסה של הומוסקסואליות כמשהו ש”מערער את המשפחה” מגיעה מן השמרנות האמריקאית והאירופית. אריאל הוא במובן מסוים מחדש; אין דוגמא לפסיקה קודמת כזו.

והאיש הזה הוא נשיא ארגון שמתיימר להציג לנו אורתודוקסיה עם פני אדם. זה מה שהארגון שווה. לא שזה צריך להפתיע: אחרי הכל, אריאל נשאר נשיא צהר גם אחרי שהתברר שהוא חושב שיש לאסור על נשים ללמוד תלמוד. הוא פרש מהתפקיד אחרי שבארגון העדיפו את דוד סתיו על פניו כמועמד לרב הראשי.

לפעם הבאה שינסו למכור לכם את הארגון הזה כפתרון לבעיותיה של הרבנות. הוא בסך הכל טיח על קבר, ליפסטיק על שפתי חזיר.

(יוסי גורביץ)

(או: אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס)

במשך העשור האחרון, ניסו רבני צהר לשכנע את הציבור היהודי שהרבנות האורתודוקסית לא מתה, היא רק מריחה מוזר. הם עמלו רבות על שכנוע שיש רבנים אחרים, שיש אורתודוקסיה עם פני אדם.

במידה רבה זה הצליח, וזאת בשל העובדה שלחלק מרבני צהר יש נסיון תקשורתי ניכר, והתקשורת אוהבת להציג אותם כ"רבנים מתונים." העניין הוא שהם לגמרי לא מתונים. הארגון מחה על מעצרם של רבנים בחשד להסתה בפרשת "תורת המלך," והודיע שהוא לא מוכן שיחקרו רבנים על דברים שהם אומרים. בשנת 2006, כשכמה רבנים כמו ישראל רוזן קראו לבצע פיגועי נקמה כנגד פלסטינים, ראיינתי את דובר הארגון – נענע, באחד הארגונים מחדש שלה, מחקה את הידיעה הזו – שהודיע שהארגון מסתייג מכך לגמרי. נקמה, הוא אמר, צריכה להתבצע רק על ידי צה"ל, כלומר הממלכה, לא על ידי יהודים פרטיים. לא היתה לו כל הסתייגות מהצורך בנקמה; הוא פשוט רצה שהיא תהיה מסודרת יותר.

וזו, בעצם, המהות של צהר: היא רוצה אותו הדבר, רק שייראה טיפה יותר טוב ויהיה מסודר יותר. הם יערכו לכם חתונות אורתודוקסיות בלי כל הגועל נפש של תשלום השוחד לרב – אפילו הרב הראשי לשעבר, ישראל לאו, לקח מעטפות, ולא פעם אחת – ויקפידו להשאר ברקע ולא להפוך למוקד האירוע. אבל הם יתנגדו נחרצות לנישואים אזרחיים, וכשהרבנות תנסה לשלול מהם את הרשיונות לעריכת חתונות החשש מנישואים אזרחיים הוא מה שהם ינופפו בו – ואפילו יטענו שאם החילונים לא יוכלו להתחתן דרכם, הם יתבוללו !!!!111!!!!.

העובדה שצהר מנסה להיראות נחמדה לחילונים הפכה אותה, כמובן, לשנואה על הרבנים שמאמינים שהאורתודוקסיה צריכה להבליט בגאווה את פני הכלב שלה. העלון של שמואל אליהו, "מעייני הישועה", התכוון אליהם כשכתב שיש רבנים שיתחמקו מחובת בניית מחנות ההשמדה לעמלקים. זו כנראה עלילה לא הוגנת: בהתחשב בהתבטאויות העבר של רבני צהר, בהחלט יתכן שלא תהיה להם בעיה עם מחנות כאלה, כל זמן שהם ייבנו על ידי המדינה על פי נוהל מסודר, ולא יהיו איזו חלטורה של רב גבעות כלשהו.

השבוע יצא המרצע מן השק: יעקב אריאל, אחד הבולטים שברבני צהר, אמר שאסור ללמד נשים תלמוד. לטענתו, הדבר יכול להזיק להן. הוא גם רמז שנשים הרוצות ללמוד תלמוד עושות זאת בעיקר מתוך התרסה.

עכשיו, אי אפשר להאשים את אריאל. הוא תינוק שנשבה. הוא לא יכול לצאת מהגדרות שקבעו כותבי התלמוד (שכזכור, נחתם בסוף המאה החמישית או תחילת השישית לספירה). הוא לא יכול להצטרף אל המודרנה ולהכיר בכך שנשים יכולות גם יכולות לקרוא את התלמוד ולהבין אותו, גם אם הפרשנות שלהן נוגדת ישירות את המשמעות המקובלת לטקסט הפטריארכלי ושונא האדם הזה. הוא חייב להחזיק בתפיסה המיסטית ש"כל המלמד בתו תורה, כאילו למדה תפלות." האוליגרכיה של כותבי התלמוד התבססה סביב המצווה של לימוד התורה, שהם מיהרו לטעון שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן; וכדי לשמור על המעמד של עצמם, הם גידרו אותה. היא אסורה על נשים, ולא-יהודים שלומדים אותה חייבים מיתה. אחרי הכל, שתי הקבוצות הללו יכולות לגלות כמה זבל רוחני קיים במסגרת שמכונה "תורה." יצוין שהתפיסה של אריאל, על פיה "פה ושם יש בנות שנפשן חשקה בלימוד גמרא מתוך כוונות טהורות לשם שמיים, אולם הן מעטות" היא תלמודית במהותה: הרמב"ם כותב ש"ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה; מפני שרוב הנשים, אין דעתן מוכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן."

מותר לתהות כמה נשים כבר הכירו כותבי התלמוד והרבנים שבאו אחריהם, משום שהתלמוד גם מצווה "אל תרבה שיחה עם האשה; באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו." לא שזה משנה: אריאל, כתינוק שנשבה, לא יכול לחרוג מהתפיסות הללו.

היהדות האורתודוקסית, במהותה, היא כת הערצת אבות (זו תובנה של אדגר לורנס דוקטורוב): כותבי התלמוד יצרו כת האלהה שלהם, תחת התפיסה של "ירידת הדורות," ועצם המחלוקת על דברים שהם כתבו די בה כדי להביא לנידוי או להוצאתו של אדם מהיהדות. זו, בפני עצמה, היא תוצאה של הטראומה של פרישת הקראים מן היהדות במאה השמינית, שלקחה איתה מספר עצום של יהודי המזרח ושהמשיכה להוות אתגר ניכר ליהדות הרבנית לפחות עד המאה ה-12. כל מי שלא מעריץ את האבות הקדושים, ולא מאמין שהם ניהלו שיחות על בסיס יומיומי עם אליהו הנביא, או שהם חילקו הוראות לקירות בתי מדרש מתמוטטים, או שהם החיו יותר מתים מכפי שהוחיו בכל התנ"ך כולו, נבעט מן היהדות.

ומאחר והשוטים הנבערים הללו – שצריך לתהות אם הם היו יותר נרקיסיסטים או יותר תאבי כוח – כתבו טונות של דברי הבל ואז כפו אותם על מאמיניהם, אז גם בתחילת המאה ה-21 רב אורתודוקסי מוביל לא יכול לומר שאשה יכולה להבין את התלמוד בדיוק כמו גברים. הוא לא יכול לומר שהיא צריכה ליהנות משוויון מלא מול עמיתיה הגברים. והוא כמובן לא יכול לומר שצריך לקרוא את התלמוד לא כמסמך שנכתב בהשראה אלוהית אלא כמסמך בן חלוף שנכתב על ידי גברים בתקופה מסוימת בהיסטוריה, שעבר עריכה לא מי יודע מה קפדנית, ושהגיע הזמן לערוך אותו שוב לאור התפתחות הידע האנושי מאז; מהלך כזה, שרק הוא מתיישב עם השכל האנושי, מוציא אותו מיד מגבולות האורתודוקסיה אל הרפורמים או הקונסרבטיבים, ואין שם גנאי גרוע יותר מזה בישראל של 2012. כבר עדיף להיות שמאלני או אתאיסט. האחרונים הם כופרים; הרפורמים הם מינים, וגרוע מכך – הם מינים שקשה מאד להתמודד עם הטיעונים שלהם.

אנחנו חייבים תודה ליעקב אריאל שחזר והבהיר לנו את הנקודות הללו. הגיע הזמן להשאיר את היהדות האורתודוקסית לזבחי המתים שלה, ולהפסיק להתייחס אליה כאל כוח אינטלקטואלי שיש לו משהו חשוב לומר – ולהתייחס לרבני צהר כמי שמורחים ליפסטיק על שפתי חזיר.

ועוד דבר אחד: "ידיעות" ציטט אתמול (ו') חייל שהוצב בגזרה מול הפליטים מאריתריאה כאומר ש"נכון שלפעמים לא כל כך נעים לראות אנשים עם חתכים ורזים כמו שלדים, אבל הם עלולים לסכן את בטחון המדינה ומה שאנחנו עושים חשוב מאד בעינינו." אם יש נפשך לדעת איך חייל ישראלי רואה באנשים מורעבים ופצועים – את ההשוואות יעשה כל אחד על דעת עצמו – "סכנה לבטחון המדינה," זכור את דברי ההסתה של בנימין נתניהו ואלי ישי על "סכנה למדינה הציונית." ראוי לעמוד הקלות שבה "סכנה למדינה הציונית," כלומר הפנטזיה על מיליוני פליטים שעומדים להציף את ישראל מהדיקטטורה הצבאית בה היא תומכת, הופכת ל"סכנה לבטחון המדינה." הפליטים לא מאיימים על בטחון ישראל; לכל היותר הם מאיימים על בטחון הציונות. וזו, כדי להגן על טוהר הגזע שהפך להיות המרכז שלה, מוכנה לעשות הרבה, הרבה מאד.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות, ביניהן תרומה גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)