החברים של ג'ורג'

האם סטס מיסז'ניקוב אנס ורצח ילדה קטנה ב-1904?

לא יודע. סביר מאד שלא, בהתחשב בכך שלא רק שהוא לא נולד אז אלא שגם אביו לא היה אפילו חיוך נאלח על שפתי סבו. אבל האם לא כדאי שוועדת חקירה של הכנסת תבחן את הנושא?

הכנסת דנה כעת בעוד "חוק נאמנות", הפעם כזה שיאפשר לחברי הכנסת של הימין לחקור את ארגוני השמאל, ובין השאר לשאול אותם מה מקור המימון שלהם. זו ועדה מיותרת לגמרי, שארגוני השמאל כבר הודיעו שהם לא ישתפו איתה פעולה, בין השאר משום שאתרי הארגונים מפרסמים ממילא את המידע הזה. כל מטרתה היא לאפשר לכל מיני ג'וזף מק'ארתי דה-לה-שמאטע, רובם מסיעת ברה"מ ביתנו, לדמגג קצת מול המצלמות. ראש הממשלה נתניהו הבין ששבוע אחרי חוק החרם, חוק כזה יכול לדפוק סופית את מותג ה-Hasbara "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ועל כן הוא עושה מאמצים להפיל אותו. אם זה גם ידפוק את ליברמן והגמדים בקלפי, מה טוב.

אחד הגמדים היותר מיותרים של ליברמן בכנסת הוא סטס מיסז'ניקוב, שחי על חשבוננו בתור שר התיירות. אם שמעתם עליו, זה כנראה בגלל שבמהלך הנסיעות שלו לחו"ל הוא נוהג להשתכר ואז לא להגיע לישיבות העבודה שלשמן המריא לשם מלכתחילה. לחילופין, אולי אתם זוכרים אותו בגלל שהעביר מיליון שקלים מכספי משלם המסים לפסטיבל שמארגנת "ידידה אינטימית" שלו – פסטיבל שמשרד התיירות, כמה תמוה, לא מצא לנכון לתמוך בו קודם לכניסת מיסז'ניקוב לתפקידו.

מיסז'ניקוב, כחייל נאמן של ליברמן, תומך כמובן בהצעה להקמת ועדת חקירה לארגוני השמאל, ולא מהסס להסביר למה. הנה כמה הסברים מקוריים: מיסז'ניקוב חושב, משום מה, ש"אחדים מהארגונים האלה יזמו את דו"ח גולדסטון", וש"שוברים שתיקה" נוקטים בטקטיקה ייחודית נגד חיילי צה"ל: "[היא] מעבירה את המספרים האישיים של של חיילי צה"ל כדי שיאסרו את כניסתם לכל מיני מדינות".

השטות הראשונה – נו, מיסז'ניקוב הוא עוד מפגר נמוך מצח, שקנה את הקנוניה על היהודים הבינלאומיים (היא היתה נפוצה מאד במולדתו) ששולטים בערמומיות באו"ם וגורמים לו להקים ועדות. מהבחינה הזו, הוא סתם עוד אנטישמי ימני מהזן הנפוץ, שנוהם נגד ה"קוסמופוליטים" (עוד המצאה של מולדתו של מיסז'ניקוב).

אבל השניה, טוב – זה כבר חריג. טמטום כזה, בערות כזו, נדירים עד כדי מקוריות. מיסז'ניקוב אשכרה יכול לומר לעיתונאי שיש אפשרות שאיזה קולונל מהגדה יגיע לקניות בלונדון, וכשהוא יגיע להית'רו, ידרשו ממנו שם להציג תעודת קצין, ישוו אותה למספר האישי שלו שקיבלו מ"שוברים שתיקה", ויאסרו עליו לצאת לקניות ברחוב אוקספורד. חוסר הבינה הזה – הרעיון שמישהו יכול לבקש ממך תעודת חוגר בנמל תעופה – מביך במיוחד, בהתחשב בכך שמיסז'ניקוב, כאמור, אוכל את לחם הציבור כשר התיירות. אם שר התיירות לא יודע שלאף אחד מחוץ לישראל לא אכפת מהמספר האישי שנתן לך הצבא, מה הוא כן יודע? איזה עיוות מחשבתי צריך כדי להגיע לצורת חשיבה כזו? אלא, כמובן, שמיסז'ניקוב יודע שזה לא המצב: הוא פשוט משלהב את האספסוף. (זה שהעיתונאי מדווח על ההבל הזה ללא הסתייגות, זו כבר בעיה אחרת.)

ארגון עדאלה כבר איים בתביעת דיבה. הם יכולים להירגע: מיסז'ניקוב לא יסיר את החסינות שלו. הוא ישראלי מספיק כדי לא להיות פראייר. אבל יש פתרון. הנה: סטס מיסז'ניקוב הוא בהמה גסה, בור מוחלט, אוויל משריש, שוטה שטמטומו מתחרה ברשעותו ורק מצלמת מהירות תוכל להכריע בין השניים; סטס מיסז'ניקוב הוא דמגוג זדוני שאינו יודע דבר אך לא מהסס ללהג; הוא חרפה מהלכת: חרפה לממשלה, חרפה לכנסת, חרפה לישראל. חרפה, לעזאזל, אפילו לברית המועצות. ראוי לכל הורה להצביע עליו לילדיו ולומר "רואה, בתי? שם הולך לו נבל אוויל שבעוונותינו מזהם את אוויר הפרלמנט שלנו. מי יתן והרפובליקה שלנו לא תצטרך לשאת עוד אנשים כאלה."

ועכשיו הוא מוזמן לתבוע אותי תביעת דיבה. אני אלך על "אמת אמרתי".

ועוד דבר אחד: חברתו לסיעה של מיסז'ניקוב, אנסטסיה מיכאלי, כנראה לא רוצה לפגר במירוץ הטמטום אחרי חברה הבכיר ממנה, והיום היא אמרה בכנסת – בעת דיון על דיגיטליזציה של ספרי לימוד – שהיא מתנגדת להצעה משום שערבים יוכלו לפרוץ לספרי הלימוד ולשנות את ההיסטוריה. בדיוק כשחשבת שאי אפשר לרדת נמוך יותר בסולם התבונה, באה מיכאלי ומראה לך שאפשר עוד קצת.

(יוסי גורביץ)

ליצנות ריקה ומפחידה

הכנסת העבירה אתמול עוד אחד מחוקי הנאמנות הנלעגים של ברה"מ ביתנו, ולקול מצהלותיהם של דוד רותם ואביגדור ליברמן, מעתה יוכל בית המשפט גם לשלול את אזרחותם של אנשים שיורשעו בטרור, בגידה, ריגול, גרימה למלחמה, שירות בכוחות האויב וסיוע לאויב במלחמה.

יש שורה של בעיות עם החוק הזה. נתחיל מזה שכפי שאמר ליברמן עצמו, הוא היה מיועד להעניש את עזמי בשארה – שמשום מה קולו נדם לאחרונה, לאחר שכס אדוניו הסורי החל לרעוד; כמה משונה – אבל לא יוכל לעשות זאת. כדי להפעיל אותו נגד בשארה, יהיה צורך לעצור אותו ולהרשיע אותו. מאחר והוא גם ככה צפוי לאיזה 300 שנות מאסר, ספק אם העובדה שהוא כבר לא יהיה אזרחה של המדינה שהוא מתעב תטריד אותו יותר מדי. ההצהרה האחרת של ליברמן ("עוד הבטחה של ישראל ביתנו לבוחריה מולאה הערב במלואה – בלי נאמנות אין אזרחות") מעידה מה מטרתו האמיתית של החוק: לאפשר למפלגה לענטז מול עיניהם של בוחרי הימין הארסי ולהשכיח את העובדה שהיא שותפה בכירה בממשלה כושלת, שמחסלת במהירות את מעמדה הציבורי של ישראל. הישגים אחרים, הרי, ליברמן לא יכול להציג לבוחריו.

הלאה. אזרחות, וזה משהו שליברמן ועדר הבבונים היהודי הגאה לא מצליח לקלוט, היא זכות יסוד המוקנית כחלק מהצהרת זכויות האדם. עכשיו, בהתחשב בכך שמשרד החינוך לא מוכן שהתלמידים הישראלים ייחשפו למסמך הזה – שבלי חתימה עליו ישראל לא היתה מצורפת לאו"ם, ועל כן צריך לתהות אם המהלכים של גדעון סער הם לא עילה לגירוש מהאו"ם – יש מצב שהם לא יודעים את זה. אין ספק שהקיצוץ הנמרץ בשיעורי האזרחות בתקופת לבנת עשה גם הוא את שלו. אבל אם בית משפט ישראלי ישלול את אזרחותו של אדם שהוא הרשיע, הוא ישלול הרבה מהלגיטימציה של מערכת המשפט הישראלית בעולם. על כן סביר ששופטים, אם תהיה להם ברירה, לא יעשו זאת. אז מה הועילו ליצנים בתקנתם?

גם אם בית משפט ישלול את אזרחותו של אדם, הוא רק יועיל לו בכך. האיש ממילא לא הולך לשום מקום והעוול הזה, שכאמור מנוגד למסמך יסוד שישראל חתומה עליו, יהפוך אותו לקדוש מעונה וגיבור עממי. הדרמה תגיע לשיאה כאשר הוא ישוחרר, ויהיה אדם נטול אזרחות. זו תהיה חגיגה של ממש. ידעתי שימנים מצטיינים ביריה לעצמם ברגל, אבל עד כדי כך?

עכשיו אנחנו מגיעים לקטע המוזר. החוק מבטיח את שלילתו של אדם שהורשע במעשי טרור – אבל חוק העונשין כמעט ואיננו דן במעשי טרור, אליהם הוא מתייחס כ"עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה", ורוב החוק עוסק בכלל בהסתה לטרור. כלומר, החוק החדש של ליברמן לא יעשה הרבה נגד עזמי בשארה, אבל עשוי להוביל לשלילת אזרחותו של שמואל אליהו.

אבל מעבר לכל הליצנות הזו, צחוק שיכורים שמטרתו לעבוד על האספסוף המוסת, מעבר לנזק שחוק רשלני ומטומטם כזה גורם לשאריות שמה הטוב של הכנסת, קיים נזק של ממש. אזרחי ישראל הערבים יודעים בדיוק למה היה מיועד החוק הזה: הוא היה מיועד לשלול את אזרחותם. זה שהוא לא קרוב לכך מעשית, זה שמדובר רק באקט מאגי המדמה את המעשה המדומיין, לא שולל את משמעותו המתריסה, המדירה: אתם לא בעלי זכויות כאן. עוד לא הצלחנו לעשות יותר, כי יש שמאלנים כמו רובי ריבלין, אבל חכו, חכו.

וזה כבר לא מצחיק. ודאי לא ערב יום האדמה.

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: ראש ממשלתנו היקר וזוגתו שתחיה, מסתבר, טסו ברחבי העולם על חשבונם של גבירים, מקפידים על פי התיאורים להטיס איתם כביסה כדי לכבס אותה במדינה אחרת, על חשבון הברון. נתניהו, על פי אחד התיאורים, אף השתתף בארוחת ערב שעלתה לו – או, אם לדייק, לתורמיו – 60,000 שקל. כלומר, פי 15 בערך ממשכורת מינימום. כולם מדברים על העבירה הפלילית, היתה או לא היתה. זה לא כל כך חשוב: שחיתות כזו – שחיתות במובנה הראשוני, המוסרי, לא הפלילי – צריכה לפסול את נתניהו מלשמש בכל תפקיד מעל תופס כלבים. מותר, על פי חוק, לאנשים להשחית את המוסר של עצמם; אבל אין שום סיבה שצייקן כזה, שהתרגל למנעמים על חשבון אחרים ושאפילו על הכביסה שלו לא מוכן לשלם, יחזיק בתפקיד ציבורי כלשהו. לפני 15 שנה רווחו הדיווחים על כך שנתניהו ואשתו מקפידים לא לשלם במסעדות. זה היה צריך להיות סימן אזהרה כבר אז. במדינה בריאה, 60,000 השקלים של הארוחה של נתניהו היו צריכים לעלות לו, לפחות, ב-60,000 קולות. אבל החבר הכי טוב של סילביו ברלוסקוני יודע שכמו שם גם כאן, הפוליטיאה כבר הושחתה וסוממה בבידור.

(יוסי גורביץ)

לקראת משטרת מחשבות

ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בשבוע שעבר, והחליטה לדחות את המשך הדיון לחודש הבא, בהצעת חוק של ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי), "שמירה על ערכי מדינת ישראל" שמה.

הצעת החוק הזו – אפשר לקרוא אותה כאן – מיועדת לצמצם עוד יותר את האפשרות להביע דעות הנוגדות את הדוֹגמה הציונית השלטת. חופש הדיעה הזה מצומצם גם כך: החוק מאפשר לפסול מפלגה, אם היא קוראת לערעור על אופיה היהודי או הדמוקרטי של מדינת ישראל. הצעת החוק הזו תורה לרשם העמותות ולרשם החברות למנוע את רישומן של עמותות או חברות שחותרות תחת "אופיה היהודי" של מדינת ישראל, ואף תתיר להם להורות על פירוקן של חברות או עמותות כאלו. הדוגמא שמביא אריאל לעמותה או חברה שיש לפרק היא כזו ש"תכליתה המוצהרת היא העברת יהודים על דתם".

אריאל רוצה, בקצרה, למנוע מאנשים שחולקים על הדוגמה היהודית מלהביע את דעתם. הצעת החוק שלו לא תאפשר להם להתאגד, כך שכל נסיון רציני להביע את עמדותיהם – לכנס כינוסים גדולים, להוציא עיתון – יעמיד אותם בבעיות קשות מול החוק, ויקשה עליהם עד מאד לקבל תרומות. החוק של אריאל מקרב אנשים כאלה מאד אל ההוצאה אל מחוץ לחוק. הכל, כמובן, תחת כסות ה"יהודית ודמוקרטית", שאריאל לא מהסס לקבוע שהראשונה בהן צריכה לגבור על השניה, ולשם כך הוא מצטט את השופט אלון, כמו גם את רות גביזון בשיא נדיר של התלהמות. החוק, מטבעו, הוא רטרואקטיבי: הוא מיועד לא רק למנוע את רישומן של התאגדויות חדשות, אלא גם להורות על פירוקן של כאלה שכבר קיימות.

האגודה לזכויות האזרח, ששלחה מכתב בנושא לשר המשפטים, יעקב "חוקי התורה" נאמן, בו הגדירה את החוק כנסיון לבצע רדיפה פוליטית של צד מסוים. בין הארגונים הצפויים לפגיעה העלולים להפגע את "התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית ותנועות אחרות של פלורליזם יהודי; כל ארגון שדוגל, בדרך כזו או אחרת, בשוויון אזרחי מלא למיעוטים בישראל, גם אם במסגרת משטר דמוקרטי; כל ארגון שעוסק בזכויות פליטים או מהגרי עבודה או פלסטינים בהקשר של מעמד בישראל; חברות או עמותות שפועלות או מקיימות פעילות בשבת; עמותה שתומכת בחוזרים בשאלה או בנשים שמבקשות לבצע הפלה; עמותות הפועלות למען חופש מדת או למען זכויות של נשים בבית הדין הרבני או למען תפילת נשים עם טלית בכותל; ארגוני זכויות אדם שפועלים למען זכויות פלסטינים בישראל או בשטחים או בעזה; ארגונים שמבקשים לקיים פעילות חינוכית שיש בה הידברות עם "האחר", הכרת ההיסטוריה שלו ונקודת המבט שלו; ועוד ועוד. לפי השקפות עולם מסוימות, החברות ו/או העמותות האמורות לעיל, חלקן או כולן, חסרות זכות קיום." הרעיון שוועדת השרים לענייני חקיקה תדון ברצינות בהצעת חוק כזו היה מעורר צחוק רק לפני שנתיים. לא עוד. התקשורת הישראלית, ודאי תשימו לב, לא כתבה דבר על הצעת החוק הזו.

עוד זה מדבר וזה בא: חברת הכנסת ליה שמטוב (תודו שלא ידעתם שיש כזו) הגישה עוד שתי הצעות חוק בסדרת חוקי הנאמנות של סיעתה, ישראל ביתנו. החוקים החדשים ידרשו מכל עובדי המדינה, כמו גם מכל חברי המועצות ברשויות המקומיות, להשבע אמונים ל"מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". אני חושב שאחרי החודשים האחרונים, אי אפשר להמנע עוד מהמסקנה שהסיפא של "ודמוקרטית" מיועדת רק לדבר אחד: לטהר את השרץ, לשמש עלה תאנה לתועבה. עד כה, עובדי מדינה וחברי מועצות נשבעו אמונים "למדינת ישראל ולחוקיה", וזה עבד לא רע בכלל. עכשיו רוצה שמטוב לטהר את שירות המדינה מלא-יהודים, ועל כן היא מעמיסה עליהם שבועות שלא יוכלו לעמוד בהן במצפון נקי. עכשיו היא רוצה למנוע מהישובים הערביים, המקופחים גם כך, גם את היכולת לנהל בעצמם את ענייניהם; היא אומרת זאת במפורש: "מי שמבקש ליהנות ממה שיש למדינה להציע, יתכבד ויצהיר אמונים לה גם אם הוא חבר מועצת אום אל פחם".

לך תסביר לה, כמו גם לרוב הישראלים, שהזכות ליהנות ממה שיש למדינה להציע לא תלויה בשום הצהרת נאמנות, שהיא זכות בסיס מעצם זה שנולדת כאזרח בה; לך תסביר להם שהם מבינים את זה הפוך, שהמדינה היא שחייבת נאמנות לאזרחיה, לא להיפך; לך תסביר להם שהמדינה היא רק כלי לשירות אזרחיה, ושבמקום שבו היא מתחילה להיות מעבר לכך היא הופכת למפלצת, למולך תובע קורבנות; לך תסביר להם שהצעות חוק כאלה לא רק שאינן מוסיפות נאמנות, הן מכרסמות בה.

כי, אחרי הכל, לא נאמנות מעניינת אותם: הם רוצים כניעות. הם רוצים מדינה שבה יוכלו היהודים, סוף סוף, להגיע למעמדם הנכון בקוסמוס האורתודוקסי ולהיות עם אדונים, שיוכל סוף סוף להרגיש איך זה לחיות במדינה שבה הוא זה שמחזיק את השוט.

(יוסי גורביץ)