החברים של ג'ורג'

הפרחים לצה"ל

לא היינו מצליחים להציג את מדיניות האפרטהייד טוב יותר.

אמש, שלושה ימים אחרי הריגתו של מוצטפא תמימי, ניסו מספר פוגרומצ'יקי גבעות לחצות את הגבול מישראל לירדן, כדי להקים שם מאחז. הקול היהודי, המקבילה הישראלית של רדיו רואנדה, טען שהמטרה היתה להזכיר לכולנו שגם ירדן שייכת למעשה לישראל. אחרים אמרו שמדובר בתגובה על התערבותם של הירדנים במשבר גשר המוגרבים.

חדירה כזו, אם היתה מצליחה, יכולה להתפס כקאסוס בלי. הפורעים הצליחו לחצות את גדר המערכת, וכוחות צה"ל מופתעים הגיעו למקום וכיתרו אותם. בשלב הזה, אמר לי דובר צה"ל, הודיע להם המח"ט ש"לירדן הם כבר לא יגיעו" ושהוא משכנע אותם לחזור הביתה. שאלתי אם מדובר במשא ומתן. החייל התחמק, ואמר שמדובר ב"דין ודברים." שאלתי למה, בעצם, הם לא באזיקים. הוא לא הבין את השאלה. חזרתי עליה: הם נמצאים בשטח צבאי סגור, הם ניסו לפרוץ למדינה שכנה. למה הם לא באזיקים? אנחנו לא עושים מעצרים, הוא ענה, זה לא התחום שלנו. אתה צריך לשאול את המשטרה.

בעיני ראיתי איך עוצרים ואוזקים אנשים שכל פשעם היה כניסה לשטח צבאי סגור. ראיתי איך מעלים אותם על רכבים צבאיים ומסיעים אותם למתקן מעצר. לא כאן. פה היה צריך להמתין למשטרה. היא כנראה הגיעה בסופו של דבר, כי האירוע הסתיים בכמה מעצרים – והעצורים, אם להסתמך על הנסיון, ישוחררו כבר היום.

למעשה, צה"ל כבר הדגים לנו בעבר איך הוא מטפל במפגינים לא חמושים שמנסים לחצות גבול: רק צריך לשאול את הסורים והלבנונים שהסתערו על הגדרות ברמת הגולן ושהתקרבו לגדר בלבנון מה קרה להם. רמז: המח"ט לא ניהל איתם "דין ודברים."

אתמול היה אירוע נוסף, שמשך את רוב תשומת הלב. קבוצה גדולה של פוגרומצ'יקים חובשי כיפה, שנאמדת במאות, הסתערה על בסיס צבאי, גרמה נזק ניכר לציוד, השליכה אבנים על סמח"ט ומח"ט – לתוך הרכב שלהם, לא פחות – ויצאה מזה בלי שאף אחד מחבריה חטף רימון גז מטווח אפס בראש. למעשה, לא היו עצורים. כששאלה הבוקר כרמלה מנשה את דובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, איך היה המח"ט מגיב אילו משליך האבן היה פלסטיני, הוא ענה (דקה 12:00 בערך) ש"אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

הנה. הדובר הרשמי של צה"ל מגדיר את האפרטהייד. יש משליכי אבנים שצריך לירות עליהם, ויש כאלה, בני העם הנבחר, שאסור לירות עליהם. אותה פעולה, אותו אזור, אופן תגובה שונה. כתבתי אתמול שצה"ל הופך לכנופיה של חמושים מפוחדים; אבל הבעיה היא בראש ובראשונה בקצינים מוגי הלב שעומדים בראשו. הם לא חסרי אומץ לב פיזי: הם לא יהססו להסתער לעבר מחבלים. אבל אין להם שמץ של אומץ לב אזרחי. הם יודעים איזה נזק המתנחלים מסוגלים לגרום לקריירה שלהם. הם יודעים שכנופיות של מתנחלים יכולות להטיל מצור על בתיהם ולאיים על המשפחות שלהם. אז הם נסוגים אחורה, ונותנים לאויבי ישראל לנצח, הופכים את צה"ל לצבא השירות למתנחלים.

במשך עשרות שנים חזר צה"ל לעייפה שהוא לא "גוף פוליטי" ושהוא "לא בוחר את משימותיו." הטיעונים הללו שימשו נגד סרבנות משמאל. אבל הנה, צה"ל יודע יפה-יפה לבחור את משימותיו. להגן על אדמות שנגזלו על ידי המתנחלים בנאבי סלאח, תוך ירי במפגינים נגדו – שום בעיה, בכיף; להגן על פלסטינים מפוגרומי "תג מחיר" – תשכחו מזה, אנחנו משטרת הצאר; הגנה על עצמו מפני פורעים יהודים – "אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד מולה. אני בטוח שלא לזה את מתכוונת."

תודה לדובר צה"ל על ההבהרות. תודה שהבהיר לנו שכמו הרבנים שאוכלים בו כל חלקה טובה, הוא מגיב לאירועים על פי דמם של המתמודדים מולו. ואם למישהו היה עוד ספק אם מותר לשרת בצבא השירות למתנחלים, הנה הוא הוסר.

ועוד דבר אחד: הקול היהודי פרסם מדריך, בלשון סגי נהור, לחיילים יהודאים המשרתים בצה"ל ורוצים לחבל בו. אם שמאלני היה כותב משהו דומה, הוא כבר היה נעצר כאנרכיסט מסוכן. ליהודים שמחים מותר, כמסתבר, יותר.

(יוסי גורביץ)

החוט המשולש לא במהרה יינתק: תשתיות הטרור היהודי

מפקד אוגדת איו"ש היוצא, ניצן אלון, קרא היום (ג') בטקס חילופי התפקידים להגביר את המלחמה בטרור היהודי. מאליה עולה השאלה הדוקרנית מדוע הותיר אלון את המלאכה הזו ליורשו; מדוע לא הגביר אלון עצמו (ש"כמפקד הצבאי" בשטח מחזיק בכל הכוחות של גנרל בריטי כובש ופחה טורקי) את המלחמה בטרור היהודי; מדוע לא הורה על החרבת בתיהם של חשודים בטרור יהודי כפי שהורס צה"ל את בתיהם של חשודים בטרור שבעורקיהם לא זורם דמם הטהור של בני עם הנצח; מדוע לא הטיל עוצר על התנחלויות חשודות במעורבות בטרור, כפי שהיה מוטל עוצר בלי ספק על כפר פלסטיני.

התשובות לכל השאלות האלה ברורות מאליהן: משטר האפרטהייד שהנהיגה ישראל בשטחים עשרות בשנים, והכוח הפוליטי של הטרוריסטים ותומכיהם, לא מאפשר מאבק אפקטיבי בהם. על האפרטהייד, מערכת החוק הכפולה בגדה המערבית – צבאית לילידים וישראלית לפולשים – נכתב די והותר. נתמקד לרגע בעובדה שרבים מנסים להתחמק ממנה: הטרור הפוליטי היהודי בשטחים נתמך, במישרין, על ידי הממסד הישראלי וממומן על ידו.

הנה דוגמא. הקול היהודי, האתר שמקדם את פוגרומי תג מחיר, פרסם אתמול (ב') מאמר מאת יוסי אליצור, שבו קרא אליצור לרצוח חשודים בטרור ולא להביא למעצרם. אליצור אמר עוד כי גם אם אדם הוא כבול וכבר איננו מהווה סכנה, גדר דין רודף עדיין חל עליו משום שחזקה ש"מחר הוא ינסה שוב".

צריך להבין את הדברים. דין רודף ("לא תעמוד על דם רעך", בקוד אחר) מסויג מאד. הוא קובע שעל אדם חלה הזכות למנוע מרודף לסכן את חיי רעהו, אבל ראשית כל עליו לנסות ולמנוע את הפגיעה באמצעים פחותים מהרג. אם אין בהם די, אז "מצילים נרדף בחיי רודף." אבל ברגע שבו אדם מפסיק "לרדוף", כלומר מפסיק לסכן אקטיבית את חייו של מישהו, שוב אין הוא רודף. מה שמבצע אליצור כאן הוא סילוף של ההלכה הקלאסית.

הסילוף הזה איננו חדש. שמעתי אותו לפני 26 שנים בערך, כשהייתי תלמיד בישיבת נחלים. הביאו לשבת איזה דרשן מקריית ארבע והוא בחר דווקא בנושא הזה, ואמר שם שיש לירות לעבר רודפים גם אחרי שנסו. הרב של הכיתה שלי, מנשה רשובסקי, הגיע מישיבת חברון, שלמרות שמה היא ישיבה חרדית ותיקה, והוא נחרד ונרעש. באופן חריג, הוא כינס את כל הכיתה אחרי הדרשה, ושם הסביר לנו באריכות – זעק, צעק עלינו – שמה ששמענו עכשיו היה סילוף; ש"רודף" הוא מונח זמני, שנובע מהסכנה הקיימת; שמשעה שהניח הרודף את נשקו, הוא אדם לכל דבר. רבים מאיתנו בהו בו ולא הבינו מה הוא רוצה, ממה הוא התרגש כל כך. אבל הוא ידע, כבר אז – הימים שלאחר המחתרת הראשונה, שלכאורה גרמה לזעזוע בקרב חובשי הכיפות – לאן זורמים הדברים.

זום אאוט. אליצור הוא רב בישיבה ביצהר. הוא אחד משני הכותבים של "תורת המלך" הידוע. "הקול היהודי" הוא עמותה של תלמידי יצהר. כלומר, הישיבה ביצהר היא המדגרה האידיאולוגית של הטרור היהודי – לא היחידה, אבל אחת הבולטות שבהן – וה"קול היהודי" מתפקד כאן על תקן הדר שטירמר או רדיו רואנדה, מי שמפיץ את הבשורה בצורה קלה לעיכול לאספסוף. מן הראוי להזכיר שבבית הדין בנירנברג, יוליוס שטיירכר נידון למוות בשל חלקו בהסתה; ושבתי דין כבר שפטו את אנשי הרדיו הרואנדי כנושאים באחריות לרצח העם שם.

יש זרוע שלישית במשולש הזה, והיא נקראת עמותת חוננו. העמותה הזו, שכבר דנתי בה, אחראית לייצוג חשודים בטרור יהודי. כלומר, יש לנו את המדגרה האידיאולוגית, יש לנו את מפיצי הרעל שמעודדים את הפוגרומצ'יקים, ויש לנו את מי שמעניקים להם טיפול משפטי.

שלוש הזרועות קשורות זו לזו. הדובר של עמותת חננו הוא אלחנן גרונר, שהוא גם תלמיד בישיבת יצהר וכותב פעיל מאד ב"קול היהודי." הוא אף נעצר בעבר על ידי השב"כ, וכרגיל במחלקה היהודית, שוחרר זמן קצר לאחר מכן.

ישיבת יצהר מקבלת מימון ממשלתי בלתי פוסק. יוסי אליצור הוא לכל דבר ועניין עובד מדינה, שמקבל ממנה תשלומים כדי שיוכל להמשיך ולהפיץ את תורת הרעל שלו. עמותת חננו מקבלת פטור ממס, כלומר מדינת ישראל מממנת בעקיפין את פעילותה. מתוך כ-15,000 ארגונים שפועלים בישראל ומוכרים כמלכ"רים, רק כ-12,000 מוכרים כפועלים לשם מטרה ציבורית, ומתוכם – רק 3,800 קיבלו פטור ממס על תרומות על פי סעיף 46. אישור כזה מצריך אישור של משרד האוצר ושל ועדת הכספים. חננו, שבין האנשים שלהם היא מסייעת מונה בין השאר את הקושר לרצח רבין חגי עמיר (תוך הסתרת העובדה הזו והסתתרות מאחורי "עבירות נוספות"), ומי שסייעה משפטית גם לג'ק טייטל, היא בין המיעוט של המלכ”רים שעבר את המשוכות הללו.

כלומר, ביד אחת מדינת ישראל מממנת את ההסתה של יוסי אליצור, וביד האחרת היא מממנת את ההגנה על הפוגרומצ'יקים שלו. בין כף אחת לאחרת, נטחנים צבאה ושירותי הבטחון שלה. בהנחה שאלחנן גרונר הפעיל מאד מקבל שכר כדובר מחננו, במידה מסוימת ישראל מממנת גם את הפעילות של "הקול היהודי."

אלה תשתיות הטרור היהודי. הן ממומנות על ידי ישראל. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שממשלת ישראל תודיע שהיא דורשת מהפלסטינים "למגר את תשתיות הטרור." נאה דורש, נאה מקיים.

ועוד דבר אחד: אם כבר יוסי אליצור ותפיסת "הרודף הנצחי" שלו, הנה דברים שאמר לאחרונה עזיז אבו שרה (גילוי נאות: אנחנו שותפים למיזם 972). צפו בסרטון הזה.

(יוסי גורביץ)

כמה אמיתות על נתניהו

ראש ממשלתנו היקר צפוי, לדבריו, לומר את "האמת" באו"ם ביום שישי הקרוב. בפועל, כרגיל, ימכור נתניהו את האינטרסים של ישראל כדי להשיג לעצמו תמיכה בקהל הבית שלו: הוא ישחזר את ההצגה של חיים הרצוג, שקרע את ההכרזה שקובעת – בצדק – שציונות היא גזענות. כבר אז זה היה שלאגר היסטרי בקרב יושבי מדינת הקסרקטין של ציון, והצלחה קטנה מאד בשאר העולם. אבל לפוליטיקאים קטנים מסוגו של נתניהו חשובה רק ההצגה.

לנתניהו, כידוע, יש בעיות קשות עם הרעיון של אמירת אמת. אתמול התחלקה לו עוד אמירה שמשפצת לאחור את ההיסטוריה. שום דבר רציני – הוא בסך הכל ייחס לעצמו הצלחות של יצחק רבין. אבל חשוב לעמוד על השקר הגדול שנתניהו עומד לספר לאו"ם.

אליבא דנתניהו, ההכרזה הפלסטינית על מדינה מיותרת ומזיקה בעצם, משום שישראל רוצה בעצמה להקים מדינה כזו – אבל איננה מוכנה שהפלסטינים הם אלה שיקבעו לעצמם את גבולותיהם. גבולות, טוענת ישראל, צריכים להקבע בהסכמה ולא באופן חד צדדי. מעבר לזה, אומר נתניהו לעולם, ישראל היא מדינה דמוקרטית ושוויונית.

נניח עכשיו לבדיחה המרושעת שהיא הטענה הישראלית שהפלסטינים נוקטים בצעדים חד צדדיים; נניח לעובדה שנתניהו לא מוכן להתחייב למתווה אובמה וקווי 67'; הבה נסתכל מה נתניהו עושה, לא מה הוא אומר.

היום מינה נתניהו את בנצי ליברמן לתפקיד מנכ"ל מקרקעי ישראל. ליברמן זכור לכם, אולי, כמי שהיה יו"ר מועצת יש"ע בזמן ההמרדה הגדולה ביותר שלה, בתקופת ההתנתקות. מה יש לומר, שווה להסית לסירוב פקודה ולעבירה על החוק במדינה הזו (ומועצת יש"ע אמרה במפורש, פעם אחר פעם, שהיא לא תקבל את חוק ההתנתקות – שלא מיותר להזכיר שנתניהו הצביע עבורו ארבע פעמים). ליברמן ממונה לתפקידו אחרי שנתניהו העביר את חוק הווד"לים, שמאפשר למדינה להעביר לקבלנים קרקעות בסיטונות בלי לקבל מהם התחייבות על כך שהם יבנו שם דיור במחיר סביר. מינויו של אדם כמו ליברמן, בשילוב עם חוק הווד"לים, אומר דבר מאד פשוט: אנחנו הולכים לראות הרבה מאד "ישובים קהילתיים" שמיועדים ליהודים בלבד.

מי שממנה את יו"ר מועצת יש"ע לשעבר לתפקיד הזה, לא עושה את זה במקרה. הוא רוצה את המיומנות במרמה, הונאה, שקר, עקיפת חוק ותחבולה שרכשו המתנחלים, כדי שאפשר יהיה להפנות אותן כנגד ערביי ישראל. ממשלת נתניהו, נזכיר, דחתה הצעת חוק שקבעה שהממשלה תקצה את הקרקע בישראל באופן שוויוני.

נתניהו אומר שוב ושוב שישראל מתנגדת לטרור היהודי, הפוגרומים המכונים "תג מחיר". כמובן, היא לא מתנגדת להם מספיק עד כדי כך שתחיל על ההתנחלויות בגדה את החוק הצבאי, ולמשל תטיל עליהן עוצר. יש גבול. אחרי הכל, אנחנו מדברים פה על יהודים.

אבל, ראה זה פלא, שלשום (א') העניק דורי גולד ראיון ל"קול היהודי". גולד הוא אחד ממומחי ההסברה של נתניהו, מי ששימש כשגריר מטעמו באו"ם ומי שמשמש מאז 2000 כנשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מכון חשיבה ניאו קונסרבטיבי שבין חניכיו אפשר למצוא מאורות כמו בוגי "משה" יעלון, עוזי ארד, ג'ראלד "NGO Monitor" שטיינברג, ויהונתן דחוח-הלוי. הקול היהודי, למי ששכח, משמש כבטאון רשמי למחצה של פעולות "תג מחיר" והוא גם המעודד הגדול ביותר שלהן.

אם הקול היהודי היה אתר פלסטיני, נתניהו וגולד היו מגדירים אותו ללא היסוס כאתר מקדם טרור, והיו דורשים פעולה כנגד מי שמשתף איתו פעולה. מאחר והפעם מדובר בעידוד של טרור יהודי, אין לגולד בעיה להתראיין שם – וזה אומר כל מה שצריך לומר על מחויבותו של נתניהו להלחם בטרור יהודי, ועל הנכונות שלו לשתף פעולה עם האחים היהודים.

אבל העיקר שביום שישי הוא ישא נאום. בנאומים, או ליתר דיוק ביח"צ שסביבם, הוא די טוב.

(יוסי גורביץ)

הטרוריסט שלא היה

בסוף השבוע, זכה סרטון יוטיוב לתהילה ברחבי הטוויטרספירה ופייסבוק. הסרטון הועלה ליוטיוב ב-25 במאי 2011, כלומר בשיא הסערה שאחרי התקרית בגבולות במג'דל שאמס. הוא מתחיל בהצגת סמל צה"ל המלווה בצלילי "צה"ל צועד", ואחר כך, עם הכיתוב "מתגייס טרי לצה"ל", מופיע פרצופו הזחוח של מתניה אופן. הלז, אחיו של פעיל הימין הקיצוני נריה אופן – האיש וההתעמרות של אלוף פיקוד העורף – מצטלם עם רובה, כשהוא מחזיק את ספר תורת המלך, ומלהג על כך שהוא יסרב לפקודה לא לירות בפלסטינים או סודאנים, אם תהיה לו ההזדמנות, ושהוא לא יתייחס למפקדים שלו לצורך העניין.

מה הקשר לסודאנים? הרי שנינו מרבותינו שכדי להצטרף לכ"ך, נדרש הזב והמצורע להרוג ערבי וחתול? ובכן, הסרטון מסתיים בסיסמה "יהודים, בואו ננצח!", שהופיעה בהפגנות נגד העובדים הזרים בבת ים ובדרום תל אביב – סיסמה שנטבעה על ידי תלמידי ישיבת "עוד יוסף חי" שארגנו את ההפגנות. מתניה אופן, שתורם בקביעות הבלים שהוא מעמיד פנים שהם "שילוב בין תורה ומדע" לקול היהודי, שופרה של הישיבה, הוא כנראה אחד מתלמידיה. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך ששנאת האדם היהודית-אורתודוקסית, תחום ההתמחות של הישיבה, כלל איננה תוצאה של הסכסוך היהודי-פלסטיני, שנאת העובדים הזרים תעיד.

יש רק בעיה אחת בכל הסיפור של הסרטון הזה: הוא פרובוקציה ריקה. מתניה אופן, כמו ברוך גולדשטיין, ניסה לקשור באמצעות לבישת מדי צה"ל בין המעשה שלו ובין הצבא. דובר צה"ל – כאן המקום להחמיא ליחידת הניו מדיה של דובר צה"ל על התמקצעות מהירה ומרשימה, כמו גם על אדיבות ויעילות; כשמגיע, מגיע – מיהר לחשוף את המציאות העלובה שבה חשדתי: מתניה אופן לא משרת בצה"ל ולא שירת בצה"ל. יתר על כן, הם חושבים – ונראה שהצצה בסרטון ב-0:22 מאששת זאת – שהרובה שמחזיק אופן הוא חיקוי זול מפלסטיק. זה לא צריך להפתיע: טיפוסים כמו אופן פשוט לא מגויסים. לצבא יש מספיק צרות בלי פסיכים כאלה בשורותיו. את עדן נתן-זאדה, המחבל היהודי שטבח באזרחים ישראלים בשפרעם, צה"ל התקשה לזהות בזמן; את אופן מזהים ממרחק של קילומטרים.

ולמרות מצג השווא של "מתגייס טרי", יש כמה דברים שצריך לומר על זה. ראשית כל, שיש ציבור קטן ונחוש, שמסוגל לחשוף את פנטזיות נתן-זאדה שלו בפומבי. אף אחד לא יתפלא אם, יום אחד, הוא גם יגשים אותן. שנית, שהסיבה שניתן לחשוף את הפנטזיות הללו בפומבי, גם אם אתה אפס שצריך להתחפש לחייל, היא שיש ציבור גדול משמעותית יותר שאוהד את הפנטזיונרים האלה. הציבור הזה לא יעשה את המעשים, מאימת החוק – כלומר, לא שווה לו לשבת בכלא על רצח ערבים או סודאנים – אבל הוא יביע אהדה ל"גברים" שכן יעשו את זה. רוצחים פוליטיים בדרך כלל לא פועלים בלי קבוצת התייחסות אוהדת. זו בדיוק הקבוצה שאליה אופן מדבר.

בציבור חובשי הכיפות יש בדרך כלל העמדת פנים שהם בכלל לא תומכים באלימות, אבל יגאל עמיר זכה לאהדה רחבה מאד שם – במיוחד ככל שחלף ההלם הציבורי שאחרי הרצח, ומנהיגי הציבור הזה הבינו שהם לא צפויים לפוגרום – וישי שליסל זוכה לאהדה כזו בציבור החרדי והחרד"לי. כמו מחבלים מתאבדים כושלים בציבור הפלסטיני, ביצוע פעולת "קידוש השם" היא דרך נהדרת לצבירה מהירה של הון תרבותי. בניגוד למחבלים מתאבדים כושלים, השאהידים היהודים יוצאים מהר מאד מהכלא – או, כמו במקרה של מסיתים כמו מתניה אופן, כלל לא נכנסים אליו.

ושלישית, צריך לומר שהמצב של הימין היהוויסטי כנראה קשה לאחרונה, אם במקום לייצר פרובוקציה אמיתית, הם צריכים לזייף אחת. אבל זה מדגים את היחס של האנשים האלה לאמת: למען ארץ ישראל מותר לשקר.

ועוד דבר אחד: כתבתי לאחרונה באנגלית על העמדה של חד"ש באשר למצב בסוריה, ועל העובדה שהטקסטים שלה בערבית לא תואמים את אלה שבעברית. הקומוניסטים נכנסו להתקף – עם הכותרת "רוח רפאים מבעתת את גורביץ" (זהירות, PDF) – ועניתי להם כאן. לא נראה לי שיהיה לי זמן לתרגם את זה לעברית בקרוב, אז מי שרוצה ימצא בקישור האחרון את כל הסאגה.

(יוסי גורביץ)

מתחת לרדאר

כשיחקרו פעם את קריסתה של ישראל, יש סיכוי טוב ש"הקול היהודי" – אתר המופעל על ידי עמותת "יהודים שמחים", שהיא זרוע ביצועית של תלמידיו ישיבת "עוד יוסף חי" של יצחק גינצבורג – ייחשב כמקבילה הישראלית של תחנות הרדיו של רואנדה, שהסיתו לרצח והנחו את הטובחים בזמן רצח העם שם. האתר מדווח בעקביות ובהתלהבות על פוגרומי "תג מחיר", וראוי לתהות עד כמה הוא אחראי להן: בבדיקה שעשינו בשעתו, שמנו לב שחלה ירידה חדה בדיווח על פעולות כאלה בימים שבהם תלמידי הישיבה היו בחופשת פסח.

כך או כך, ל"קול היהודי" יש מקורות מצוינים בימין היהוויסטי. הוא מדווח היום על אירוע שהתרחש, לדבריו, לפני כחודשיים: כ-40 צעירים יהודים התארגנו בפסגת זאב ויצאו לצוד פלסטינים, שמטרידים לדבריהם נשים בשכונה. הם מצאו ארבעה פלסטינים סמוך לקניון המקומי, ולאחר שווידאו שיחס הכוחות עומד בתקן של הקו קלוקס קלאן, קרי 10:1, תקפו אותם. המשטרה התערבה, הפלסטינים נלקחו לקבל טיפול – הם נפצעו קלות – והפוגרומצ'יקים נמלטו על נפשם. לא דווח על מעצרים.

לפני שלוש שנים, רעשה הארץ לעשרים דקות בערך, אחרי שפוגרומצ'יקים שיהדותם גאוותם עשו אותו הדבר בדיוק בערב יום השואה. גם אז, ההתקהלות אורגנה בפורומים סגורים – אז זו היתה כנראה רשימת SMS, הפעם כנראה קבוצת פייסבוק – וגם אז המשטרה לא הצליחה לשים את ידה על הרשימה.

מותר לתהות האם המקור של "הקול היהודי" הוא נריה אופן, תלמיד לשעבר ב"עוד יוסף חי", שהורחק מפסגת זאב באמצעי הפסול של צו אלוף פיקוד העורף, בחשד שהיה מעורב בארגון אירועים כאלה בדיוק. ב"קול היהודי", כמובן, שבו וציינו את הקריאה של גינצבורג ורבנים אחרים לתמוך בפוגרומצ'יקים ולעמוד לצידם. אף אחד מהרבנים האלה, למותר לציין, לא נעצר או נחקר. הם חזקים מדי.

לפני שלוש שנים היו 11 מעצרים ודי הרבה רעש; הפעם, אחרי מכתבי הרבנים ומכתב הרבניות והזליגה השקטה של "תג מחיר" לגבולות ישראל, לא היו עצורים ולא היה פרסום. אלמלא התהדר "הקול היהודי" באירוע, הוא פשוט היה מתפוגג, מצטרף לשורת האירועים היומיומיים שרק "הקול היהודי" והמדרון החלקלק מדווחים עליהם. רוב מוחלט של המקרים האלה לא נגמר במוות, ופוגרום או סתם התעללות בלא-יהודים שנגמרים רק במכות הם משהו שכבר לא מדווחים עליו. על ההבדל בנפח הדיווחים על מותם של יהודים מידי ערבים לעומת ערבים מידי יהודים כבר כתבתי. התרגלנו. פוגרומים הפכו לשגרה שלא ראוי לדווח עליה, כל זמן שהיא לא חורגת מגבולותיה המוכרים. רעש רקע. כלב נשך אדם.

כך נראה טרור ברמה נמוכה, בתמיכה בשתיקה של המדינה – החל מהחקירות שלא מסתיימות אף פעם, ומבהירות לבריונים שמהססים שאין להם הרבה ממה לחשוש, עבור בעובדה שהרבנים שמספקים את המסגרת האידיאולוגית לפשיעה הזו כלל לא נחקרים, וכלה בעובדה שהם בעצם ממומנים על ידי המדינה.

עכשיו נשאר רק להרגיל את האזרחים לרצח כדבר שבשגרה, בתירוצים הרגילים – היית רוצה שערבי יצא עם אחותך, אתה יודע מה הערבי היה עושה לך אם רק היה יכול – ונחליק סופית אל החשכה השקטה. זה לא יהיה מהיר כל כך; בכל זאת יש לרוב האוכלוסיה מעצורים. אבל זה כבר לא מדרון חלקלק, זו צניחה חופשית.

(יוסי גורביץ)

מחה תמחה

האתר החם היום בימין היהוויסטי הוא "הקול היהודי", שהסיסמא שלו היא "חדשות ליהודים שמחים", ואם להסתמך על מה שנכתב בו, השמחה הזו היא מזן "פורים שמח, יהודים" של חנן פורת לאחר טבח גולדשטיין. האתר מנוהל על ידי "עמותת יהודים שמחים" המסתורית, שהיא עצמה, לדברי האתר, תולדה של "תנועת 'דרך חיים'". זו האחרונה היא שותפה להוצאת הספר היהודי של השנה, "תורת המלך", והיא מתארת את עצמה כמי שהוקמה (זהירות, PDF; עמ' 4) על ידי תלמידי יצחק גינזבורג. הלז הוא התיאולוג הרציני שמאחור הפלג הקיצוני של החרד"לניקים, ומי שיוצר את השילוב המהודק בין תנועת חב"ד ובין תומכי כהנא. בתקופת ההיסטריה שלאחר רצח רבין, הורה שר הבטחון דאז שמעון פרס על מעצרו המנהלי, שבוטל לאחר מכן בהוראת בג"צ. מאז גינזבורג, שנתן את ההשראה ל"ברוך הגבר" והיה בין החותמים על "הסכמות" ל"תורת המלך", הקפיד לשמור על פרופיל נמוך יותר.

שלשום פרסם "הקול היהודי" מאמר מאת יוסי פלאי – אחד הר"מים בישיבת "עוד יוסף חי" של גינזבורג – שעוסק, ברוח חג הנקמה המתרגש ובא עלינו (ופורים היה חג נקמה הרבה, הרבה לפני שקיבל אלמנטים של הקרנבל הקתולי) בעמלק ובמצוות מחייתו.

לפרשנים יהודים לדורותיהם, מכותבי התלמוד והלאה, היתה אובססיה עם עמלק. הם בנו תיאולוגיה שאומרת שכל זמן שעמלק לא יושמד, שלטון יהוה בעולם לא יהיה מושלם. אחד התפקידים של המלך המשיח העתיד לבוא, אליבא דרמב"ם, הוא ניהול מלחמת השמדה נגד עמלק; הוא מציין כבדרך אגב ששאר העמים שהיהדות מצווה להשמיד "כבר אבדו, ואבד זכרם", מה שאין כן בעמלק.

הבעיה הזו, חוסר היכולת לזהות עמלקים, הטרידה הוגים – אם זו המילה הנכונה – יהודים לאורך הדורות. זו, אחרי הכל, מצווה מהודרת: מצוות עשה שתוקפה איננו פג אלא בימי העולם האחרונים ממש. למרות המאמר התלמודי על "סנחריב שבלבל את האומות", רבנים נטו לזהות את עמלק עם אומה ספציפית: הארמנים (אולי משום שזו קבוצה אתנית מזרחית ששמרה בעקשנות על דתה הנוצרית, גם תחת כיבוש מוסלמי), או גרמנים (הייחוס הזה קודם לעלייתם של הנאצים לשלטון, ואולי הוא מהדהד את התפיסה הרבנית שגרמניה היא מגוג).

פלאי הולך בעקבות המסורת הזו: הוא מוצא את העמלקים של ימינו, שהם כמובן הערבים הנלחמים בישראל. הפלסטינים, יש להניח, נקלעו לתפקיד הזה משתי סיבות: מסגד אל אקצא מונע פיזית את הקמת בית המקדש השלישי; ומלחמתם של הילידים הפלסטינים בקולוניאליסטים הציונים, שנעזרו על ידי האימפריה הבריטית, נתפסת על ידי כל קוקיסטי סביר כמלחמה בראשית צמיחת גאולתנו, קרי הרמת יד ביסוד כסא יהוה בעולם.

פלאי מזכיר את התפיסה הרווחת למדי שהנאצים היו עמלק (תפיסה משונה, שמספקת הצדקה לשואה: אם הגרמנים הם עמלק, בהתחשב בכך שהיהודים רוצים להשמיד אותם, וגם הוכיחו יכולת בעבר, "מכה מקדימה" מצידם הגיונית לגמרי. באופן מעוות, התפיסה הזו מאמצת את השקפתו של היטלר). הוא גם מדבר על "קרבתם המיוחדת של הערבים לנאצים". על זו של אנשי הלח"י, שמנהיגם יאיר שטרן הפך לקדוש מעונה במחנה שלו, הוא מעדיף לא להרחיב את הדיבור.

פלאי לא עוצר שם: הוא מטיל אלומה צרה של אור על מושג אפל במיתולוגיה היהודית, "ערב רב" – הוא איננו משתמש במילים ישירות, ועל כך מיד – ומציין ש"אפשר גם להתעמלק", כלומר להפוך לעמלק; ושפעולה כזו מתבצעת על ידי מי ששונא את "עם ישראל" ומי שכופר בקיומו של החבר הדמיוני יהוה. "הערב רב", על פי התנ"ך, הם ערימה של חבר'ה לא סימפטיים בקרב בני ישראל, ובהחלט יתכן שמדובר במשמעות של "אספסוף". כותבי התלמוד מיהרו להשליך כל פעם שהולכי-הרגל-של-ים-סוף הביאו ליהוה את הסעיף אל חיקו של הערב-רב המאד מועיל הזה, ולטהר בכך את עם ישראל משורת העוונות שיהוה ומשה מטיחים בו לאורך ארבעה ספרים משמימים. מדובר, נזכיר, באנשים שהביאו לכם את התפיסה שכותב ספר שמואל לא ידע על מה הוא מדבר ושדוד לא חטא בפרשת בת שבע (והיו להם כמה תירוצים יצירתיים מאד).

בקבלה, כל העסק הסתבך. פתאום, הערב רב הופך למקבילה של עמלקים שהם חלק מהעם היהודי. יש אפילו תפיסה שאומרת שהגלות האחרונה של היהודים תהיה תחת שלטון הערב רב: כלומר, אנשים שנראים יהודים במהותם, יש להם את השמות, ברית מילה והכל, אבל בפועל הם עמלקים שחותרים תחת קיומו של העם היהודי.

נשמע לכם מוכר? בדיוק. זו פאתווה עלי ועל חלק ניכר מהשמאל הישראלי. ולכן פלאי, שזורק לקוראים שלו את המטען הזה – שהם מכירים היטב, הלכות עמלק וערב רב הן להיט במגזר הזה – מקפיד לא לומר שום דבר במפורש, אלא רק לרמוז ולקרוץ. הוא מציין שהוא כבר נחקר בעבר בעקבות דברים שכתב בנושא, ונשאל אם הערבים הם בעיניו עמלק. הוא משאיר את התשובה לקוראים שלו, ומסיים בקריאה לגלגנית למחנכים להבהיר שמדובר "רק בעמלקים הקדמונים", קריאה שמתכתבת ישירות עם התפיסה של "מעייני הישועה" שיהיו רבנים שישתמטו מחובתם להקים מחנות השמדה לעמלקים.

כך תסית לרצח ותשאר מחוץ להישג ידה של מערכת המשפט. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שאיזה חב"דניק ינסה לשכנע אתכם שהוא "אוהב כל יהודי".

(הפוסט נכתב בהשראת הפוסט הזה ב"מדרון חלקלק".)

ועוד דבר אחד: בנימין נתניהו תוקף בחריפות את שיחות האחדות בין הרש"פ לחמאס, וצווח באוזני כל מי שמוכן להתייחס אליו – מספרם מתמעט מדי יום, למרבה השמחה – ש"אחדות פלסטינית לא תאפשר לקדם את תהליך השלום". נניח עכשיו לשאלה על איזה תהליך שלום לעזאזל הוא מלהג, ונזכיר – כפי שודאי עשו בתגובה בלשכות שרי החוץ האירופאיים, למשל – שבאוקטובר האחרון הכריז שר החוץ שלו, אביגדור ליברמן, שהפילוג הפלסטיני קובר כל סיכוי להסדר. לקומדיה הזו, שבה ישראל מסוגלת לתרץ את סרבנותה בדבר והיפוכו, הגיע הזמן לשים קץ.

(יוסי גורביץ)