החברים של ג'ורג'

אין דבר כזה, משתמטים; הטבעיות של "מוות לערבים" בצה"ל; וטמטום צבאי משעשע. שלוש הערות קצרות על צה"ל, מודל 2013

תאשים את צה"ל, חבוב: תא"ל יואב "אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח"ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד ממולו, אני בטוח שלא לזה את מתכוונת" מרדכי, שסופר את הזמן עד לאזרחות ולג'וב הבא, מצא הבוקר (ב') לנכון להתגולל על בר רפאלי, מטרה מקובלת על אולטרה-לאומנים, וכתב בצדקנות למשרד החוץ שזה ממש לא נאה ולא יאה שרפאלי משתתפת בקמפיין hasbara של ישראל, שכן היא לא שירתה בצה"ל.

מרדכי כנראה לא קלט שיש משהו לא תקין בכך שקצין בצבא – כזה שאמור להיות תחת שליטה אזרחית – שולח מכתב נזיפה למשרד ממשלתי. משרד החוץ, כנראה בהשפעת העובדה שהוא כבר לא מנוהל על ידי אביגדור ליברמן, בעט בחזרה, כראוי.

אני לא מעוניין לצאת להגנת רפאלי, ולו משום העובדה שהיא עושה עבודה נהדרת בכוחות עצמה, אבל יש דבר שצריך להיאמר כאן: היחיד שאחראי לכך שרפאלי לא שירתה בצה"ל הוא צה"ל. הוא שחרר אותה משירות. יש רק דרך חוקית אחת להשתחרר מצה"ל – לשכנע את הצבא שהוא צריך לשחרר אותך – ואף אחד לא טוען שרפאלי עריקה. אם מרדכי רוצה לטעון שהיא הונתה את רשויות הצבא, אז שיעשה את זה בגלוי, שיתכונן למשפט דיבה – ושיתכונן להסביר למה הארגון שלו לא עשה כלום בנידון עד עכשיו.

מותר לחשוד שמרדכי, כאמור, חושב פחות על הג'וב שלו ויותר על הג'וב הבא, באיזו מפלגת מרכז קיצוני, וקבלות על כך שתקפת את אויבת האספסוף תמיד מועילות בקריירה השניה.

קיצוניות: ג'ון בראון, שהתחקה אחרי הבהמות שחגגו את מותם של הפלסטינים בתאונת הדרכים בירדן בסוף השבוע, התמקד באחד היותר בוטים שבהם, חן שפטיבן. הלז מתאר את עצמו כ"מי שגאה להיות חייל בצבא הגנה לישראל ואני גאה בהיותי יהודי!", ולדבריו הוא חייל בגדוד 51 של גולני. הוא גם משמיע קריאות למות ערבים (בין השאר, "אין יותר טוב מערבי שמת!"), והיה רוצה לראות כאן משטר נוסח אסד. בכך, כמובן, הוא חושף את ערוות הימין היהודיסטי ששולח אותנו לסוריה.

אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא שגזען בוטה ומסוכן משרת – על פי עדותו, לפחות – ביחידה קרבית, שמגיעה דרך קבע למגע עם פלסטינים. פניתי לדובר צה"ל בשאלה, בהנחה ששפטיבן מייצג נכונה את עובדת שירותו בצה"ל (זה לא תמיד המצב), באילו צעדים הם מתכוונים לנקוט נגד שפטיבן, בהתחשב בכך שלחיילים אסור להביע דעות פוליטיות. הם אמורים לחזור אלי מחר, אבל היה רגע משונה בשיחה: שאלתי את החיילת שבצד השני האם הם מתכוונים להרחיק את שפטיבן משירות בשטחים. היא שאלה, בכל הרצינות, האם זה לא צעד קיצוני מדי. הסברתי לה שהוא קורא להריגת פלסטינים, שהוא חמוש, ושהגדה מאוכלסת, אפעס, בערבים. היא חזרה על עמדתה שמדובר במהלך קיצוני.

כנראה שקריאה להרג פלסטינים מצד חמוש צה"ל היא כבר מהלך שגרתי לגמרי.

עדכון: דובר צה”ל שלח את התגובה הבאה: “מדובר בהתנהגות פסולה של החייל אשר אינה מייצגת את צה"ל וערכיו.הנושא הועבר לידיעת מפקדיו עבור המשך בירור וטיפול והחייל זומן לשיחה עם מפקד הגדוד, בעקבותיה חזר בו ממעשיו והחליט מיוזמתו למחוק את אמירותיו מהרשת החברתית.”

שמור: לפני כשבועיים שלחתי מכתב למשרד התחבורה, במחאה על תכנית קווי האפרטהייד שהוא הפעיל לכמה עשרות שעות, עד שהבלגאן בתקשורת הזרה הוריד אותו מהעץ. בסוף השבוע הבחנתי במכתב שהגיע אלי מהמנהל האזרחי, מה שקצת הפתיע והדאיג אותי. כבר כמעט 22 שנים לא קיבלתי דואר מהמנהל האזרחי, ואלה היו השנים היפות בחיי. ובכן, קמ"ט תחבורה במנהל האזרחי בגדה המערבית החליט לענות לי על המכתב ששלחתי למשרד התחבורה. אריאלה זריהן, ראש ענף תחבורה ציבורית, כתבה לי – תחת הכותרת "הנדון: קווי אפרטהייד בישראל", ואם גרמתי למישהו בצה"ל לכתוב את הביטוי הזה, אני כבר רואה בכך הצלחה – את מכתב ה-hasbara הרגיל, זה שהם הוציאו גם לתקשורת.

לא ברור מה פתאום המנהל האזרחי, שעיסוקו בתושבי הגדה, טורח לכתוב לאזרח ישראלי. אין לו שום סמכויות כלפי ואני לא יכול לפנות אליו בתלונות. אני פניתי בתלונה למשרד התחבורה הישראלי, והייתי מצפה שהוא ולא איזה קצין יענה לי.

אבל מעבר לכך, היתה חלמאות נוספת. המכתב שנשלח אלי, שהכיל תוכן בלתי מסווג לחלוטין, נושא את הסיווג הצבאי "שמור." מאחר ואין לי אפשרות, בהתאם לכך, לפרסם את התוכן שלו, ומאחר וכמה שיחות טלפון למנהל האזרחי לא זכו לתשובה, אני מפרסם כאן את מה שמותר לפי לפרסם, במסגרת מדיניות "חלם תחילה" של צה"ל. למותר לציין שאין לי מושג מה לעשות עם המכתב, כי אין לי מגרסה או מבערה, ולזרוק אותו לזבל זה פשוט להזמין כתבה על כך שצה”ל לא שומר על המסמכים שלו כמו שצריך. במחשבה שניה, רגע.

manaz

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות לתורם ולאחל לו מינימום מגעים עם גורמים צבאיים.

(יוסי גורביץ)