נראה שבבית היהודי לקחו ברצינות-יתר את האמרה ש”אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם קופת שרצים תלויה לו מאחוריו.” אז הנה הקופה

מאחר והאסטרטגיה של הבית היהודי בבחירות האלה היא למצב את עצמם כמפלגה המאגניבה שמכילה את כולם ושכולם צריכים להצביע אליה, כלומר לעשות את תרגיל משיכת המטומטמים שהצליח כל כך למפלגת הגמלאים ויאיר לפיד, ומאחר וההצלחה של יאיר לפיד מראה שיש מספר מבהיל של מטומטמים כאלה, הנה מדריך למתווכח עם מצביע “הבית היהודי” המטומטם.

הבלוג איננו ממליץ על דיון עם מצביעים אידיאולוגיים של האחים היהודים, כלומר כאלה שאשכרה מכירים את המפלגה ובכל זאת מצביעים לה, כי זה בזבוז זמן. אין מה לדבר עם יודו-נאצים, חבל על הזמן והאנרגיה שלכם. אבל אם נתקלתם בזן של תומך המפז”ל הטמבל, מה שפעם כינה ב. מיכאל “חל”ם – חילונים למען מפד”ל,” הנה כמה עובדות שבמידה ואכפת לו מעובדות עשויות לגרום לו להסס. הרשימה מבוססת על הרשימה שלאחר הפריימריז ויכולים לחול בה שינויים; בין השאר, לבנט שמורה הזכות להכניס מועמדים משוריינים. אבל זה ידחוק את חביביו רונצקי ושובל לאחור, כך שלא בטוח שהוא יעשה את זה. נעדכן.

התמונות המופיעות בפוסט הן בעיקרן צילומי מסך מתוך מודעות וסרטונים שפרסמו המועמדים על עצמם, להוציא התמונה של רונן שובל, שצילמתי בעצמי.

נפתלי בנט – מס’ 1 ברשימה לכנסת, שר הכלכלה וחבר כנסת. קצין לשעבר בצה”ל שהתגאה בכך שהרג הרבה ערבים. הפעילות המוכרת ביותר שלו כקצין היא תקלה אסטרטגית שהובילה להרג של יותר מ-100 אזרחים בכפר קנא וחיסלה את הלגיטימציה הבינלאומית של מבצע “ענבי זעם.” אגב, בשיחות פנימיות במגזר נהג בנט להתפאר במשך שנים שהוא הרס לפרס את הבחירות של 1996. אחר כך עבד כיחצ”ן בהייטק, וזינק בקלילות ללשכה של נתניהו. הוא היה אחראי לאסטרטגיית ההונאה של נתניהו, במסגרתה השתמשה לשכת נתניהו במאבק המילואימניקים של 2006-2007 כנסיון להפיל את אולמרט. הנסיון נכשל ובנט נבעט מלשכת נתניהו. בנט והסיידקיק שלו, איילת שקד, קיבלו באותה תקופה תשלומים שקשה להגדיר אלא כתמוהים מנתניהו, ובין השאר לא ברור מה הסטטוס החוקי שלהם מבחינת מס.

אחרי השהות בלשכת נתניהו, עבר בנט לתפקיד שהוא מקפיד לא לדבר עליו – מנכ”ל מועצת יש”ע. אם יקשרו אותו עם התפקיד הזה, מישהו עוד עשוי להזכר שהוא בפוליטיקה הימנית הרבה יותר משהיה בהייטק או בצה”ל. כמנכ”ל מועצת יש”ע, היה בנט אחראי לשני מהלכים בעלי חשיבות: ראשית, הקמת הזרוע למבצעים מלוכלכים של העמותה, “ישראל שלי”, יחד עם איילת שקד; שנית, מהלך ספק-פלילי של העברת כספי ממשלה בעסקה סיבובית למועצת יש”ע.

מועצמ יש”ע היא, למרות הפרטנזיות שלה, עמותה פרטית לכל דבר. כפי שחשף מכון המחקר מולד לפני כשנה, הממשלה העבירה בין השנים 2010-2013 148 מיליוני שקלים להתנחלויות באמתלה של “פיצוי על ההקפאה,” והתנחלויות שרצו לקבל את הכסף היו צריכות להסכים להשליש למועצת יש”ע 20% מהכסף. התנחלויות שלא הסכימו לתת למועצת יש”ע את הכסף, לא קיבלו אותו. מנכ”ל מועצת יש”ע בזמן תרגיל ההונאה הזה של הציבור – העברת עשרות מיליוני שקלים לעמותה פרטית, כסף שכביכול הוא פיצוי על הקפאת בניה – היה נפתלי בנט.

כשר הכלכלה, המשיך בנט להזרים סכומי עתק לקהל הבוחרים שלו מחוץ לישראל, כשבמקביל הוא מנצל את מעמדו כשר הכלכלה כדי לא לסייע למפעלים במצוקה בתוך ישראל. לאחרונה אמר שכמנכ”ל, הוא היה רואה בקיומו של ועד עובדים כשלון, כי “המנכ”ל צריך להיות האבא של העובדים.” כעובדים, מה אתם רואים במנכ”ל שלכם יותר – אבא, או מי שתפקידו להוציא ממכם מקסימום תפוקה במינימום הוצאה?

היועץ הפוליטי של בנט הוא המחבל היהודי נתן נתנזון. כראש הבית של הטרור היהודי, בנט זכה בבחירות האחרונות לתמיכתו של בכיר המחבלים היהודים שעודם בחיים, יגאל עמיר.

אורי אריאל – מס’ 2 ברשימה לכנסת, שר הבינוי והשיכון וח”כ מטעם סיעת תקומה. אורי אריאל הוא, קודם כל, בוגד: הוא התגאה בכך שהוא העביר מידע על תנועות צה”ל למתנחלים.

תפקודו של אריאל כסוס טרויאני של מדינת יהודה בממשלת מדינת ישראל לא מתמצה רק בבגידה: הוא העביר מיליארדים לגדה לצרכי בניה, בעוד שמחירי הדיור בישראל עצמה מרקיעים שחקים. אם מישהו היה צריך עוד הוכחות לכך שאורי אריאל משתין על הציבור הישראלי מהמקפצה, המשרד שלו מכר מאות דירות שהיו מיועדות לדיור ציבורי לעמותות שמקורבות למפלגת הבית היהודי, רבות מהן עמותות דת. הוא מכר אותן במחיר אפסי. הפתרון של אריאל לבעיית הדיור הוא בניה בשטחים. הפתרון של אורי אריאל לקליטת מהגרים מצרפת הוא בניה בשטחים. הפתרון של אורי אריאל לחוסר השקיפות של קק”ל הוא לחץ על קק”ל עד שזו תסייע לבניה בשטחים ואז הוא מפסיק את הלחץ (בוגד, כבר אמרנו? אז נוסיף מועל באמון.) הפתרון של אורי אריאל להתחממות הגלובלית הוא בניה בשטחים.

איילת שקד – מס’ 3 ברשימה לכנסת. איילת שקד היא הסיידקיק של נפתלי בנט והציפוי העאלק-חילוני שבאמצעותו הוא משווק רשימה של חרד”לים לציבור הכללי. שקד היתה עם בנט בלשכה של נתניהו, עפה יחד איתו משם ואחר כך הקימה יחד איתו את “ישראל שלי.” במסגרת תפקידה זה, ניסתה שקד ב-2011 לטרפד את המחאה החברתית. לא כל כך הלך. ההפגנה שהיא ארגנה יחד עם “אם תרצו” הצליחה לקושש 100 איש בלבד.

כסוס טרויאני עאלק-חילוני של מפלגה חרד”לית, ההישג העיקרי של שקד היה הארכת השירות של בחורי ישיבות ההסדר בחודש אחד בלבד, כלומר ל-17 חודש. כאן המקום להזכיר שוב שהמיליציות המהוללות של חובשי הכיפות הסרוגות משרתות בצה”ל פחות מחצי ממה שמשרתים חילונים. סיבה אחרת לזכור את שקד היא הפצת השנאה שלה: היא פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה קריאה לפגוע בפלסטינים באשר הם פלסטינים, והפיצה עלילה שקרית על כך שפלסטינים הציתו בית קברות יהודי ביפו (איך לעזאזל מציתים בית קברות, אין לי מושג.) בשני המקרים השקרנית הקטנה אולצה להתנצל.

אלי בן דהן – מס’ 4 ברשימה לכנסת וסגן שר הדתות. הלז אמר שנישואים של גאים הם “מתכון לחיסול העם היהודי,” אלוהים יודעת למה, הוא גם אמר ש”תמיד ליהודי יש נשמה הרבה יותר גבוהה של הגוי,” אבל תשמחו לדעת שזה תקף גם אם היהודי הוא הומוסקסואל, לא עלינו. על כל פנים, התפיסה שליהודי יש נשמה שגבוהה יותר מזו של לא יהודי היא חלק מעיקרי האמונה של האחים היהודים. בן דהן לא בולט כאן.

ניסן סלומינסקי – מס’ 5. הלז היה הגנב הראשי של הסיעה בכנסת היוצאת. פעם אחר פעם, תוך ניצול תפקידו כיו”ר ועדת הכספים, הוא העביר מאות מיליונים להתנחלויות, כשהוא מונע דיון על העברת הכספים ומקפיד על אפס שקיפות. התרגילים שלו היו כ”כ מביכים, שהאוצר התחייב לאחרונה לא להעביר את השוחד הפוליטי האחרון לפני הבחירות. לוחשים שבימים אלה הוא נאלץ להקדיש פחות זמן לקמפיין ויותר זמן לפגישה עם עורכי דין, ודי לחכימא.

על פי דיווחו של המשורר אליעז כהן, עם הסכמי אוסלו ניסו כהן וחברים להקים מחתרת. כהן הלך להתייעץ עם סלומינסקי, אז קמב”ץ מועצת יש”ע, שלא טרח לדווח על הקושרים לרשויות. הבית של הטרור היהודי, כבר אמרנו?

אורי אורבך – מס’ 6 ברשימה לכנסת והשר לענייני גמלאים. ידוע בעיקר בפשעיו נגד ההומור, אבל גם הצביע (בכנסת ה-18) נגד הצעת חוק שאסרה על גזענות בדיור. ידוע בדרך כלל כאדם מנומס, אלא אם מדובר בלא יהודים: הוא צעק בשעתו לח”כ טיבי ש”זמנך עבר – זמנך עבר כבר ב-1948.” על “תורת המלך,” המדריך ההלכתי לרצח לא יהודים, הוא אמר ש”אני מציע לרבנים כותבי הספר שבמקום להתעסק בהיתרים להרוג גויים/ערבים, יתחילו לחשוב איך לחיות עם יהודים.” כי בבית של הטרור היהודי אי אפשר לצאת בגלוי נגד הסתה לרצח של לא-יהודים, זה ידפוק אותך בפריימריז.

ינון מגל – מס’ 7 ברשימה לכנסת. לכאורה, עוד חילוני מחמד של בנט. לאור העובדה שהוא אמר על עצמו שהוא קודם כל יהודי, אח”כ ישראלי, ורק אחר כך עיתונאי, הוא צפוי בכנסת הקרובה לשרת קודם כל את מדינת יהודה ורק אחר כך את מדינת ישראל.

שולי מועלם – מס’ 8 ברשימה לכנסת. בהמה גסה מהסוג המקובל במפלגה, רק טיפה יותר טיפשה: טענה שרק ליהודים יש זכויות בהר הבית, ואחר כך טענה שלא אמרה את זה, מבלי לדעת שהיא מוקלטת. השתתפה בתרגיל המסריח של מתנחל אחר, דוד רותם (לשעבר – אחחח, איזה כיף לכתוב את זה – ח”כ של ליברמן) שבמסגרתו הקדימו את ההצבעה על שקיפות בחטיבה להתיישבות, ניצלו את העובדה שהח”כים היו תקועים בפקקים, ואסרו על השקיפות. החטיבה להתיישבות, יש לציין, מככבת בפרשת השחיתות המכונה “פרשת ישראל ביתנו”, שהיא לגמרי גם פרשת הבית היהודי.

מועלם היא אלמנתו של סא”ל משה מועלם, והיא נאבקה שנים בדרישה להמשיך ולהעניק את קצבת אלמנות צה”ל לאלמנות שנשאו בשנית. כדי להראות דוגמא אישית, מדווחת ויקיפדיה, היא נמנעה מלרשום את נישואיה השניים, נשארה רשומה כאלמנת צה”ל והמשיכה לקבל קצבה, עד שהחוק שונה והיא הפכה לזכאית למפרע לכספים שקיבלה בהונאה. נכון שאפשר לסמוך על מי שהפגינה יחס אגבי כזה לכספי ציבור שתשמור על הקופה? אל תשכחו את סיסמת האחים היהודים: “לנו מגיע יותר.” מה שמעביר אותנו ישירות למי שטבע אותה.

בצלאל סמוטריץ’ – מס’ 9 ברשימה לכנסת. סמוטריץ’ התפרסם לאחרונה בכך שהוביל את “מצעד הבהמות,” המצעד של המפד”ל שאמור היה להיות חיקוי למצעד הגאווה. שותפו להכנת המצעד היה הטרוריסט היהודי אוהד ברט (מועמד הבית היהודי לכנסת בשנת 2009), שניסה להתנקש בשעתו ביוסי שריד. סמוטריץ’ נעצר בתקופת ההתנתקות, בחשד שתכנן פיגוע; הוא לא הועמד לדין אבל, מצד שני, גם לא הסביר למה היו לו 700 ליטר דלק. בואו נאמר שפלסטיני במצב כזה היה עף לכמה שנים בכלא בלי יותר מדי שאלות. מי אמר “הבית של הטרור היהודי” ולא קיבל?

סמוטריץ’, תופתעו לדעת, גם לא אוהב פלסטינים. בשנת 2011, הוא חתם על מכתב נגד העסקת פלסטיני ישראלי בהסעת תלמידים בגוש עציון.

סמוטריץ’ אמר בגלוי ש”מגיע לעם ישראל שנקבל יותר,” ומעבר לניסוח הנהדר – אתם מבינים, לא שזה מגיע לנו, זה מגיע לעם ישראל – הוא הוכיח שהוא לא יודע איך עושים את זה. ניסן סלומינסקי בטח דפק את הראש בקיר. הרי ברור שלנו מגיע יותר, ואנחנו גם נקבל יותר – אבל מה אתה עושה, טמבל! אתה מביא את המצלמות! מישהו עוד ישים לב!

ניר אורבך – מס’ 10 ברשימה לכנסת. אפרטצ’יק התנחלויות כלשהו, שעד כה הצליח לחמוק מעין הציבור. עובד על זה.

מוטי יוגב – מס’ 11 ברשימה לכנסת. לא הנעל החדה במגירה, ומי שאמר לאחרונה על תושבי עוטף עזה ש”תמכתם בהתנתקות – אכלתם אותה,” כלומר מנהל מסע ונדטה נגד רוב הציבור היהודי, שכזכור תמך בהתנתקות. בשנת 2014, העיד דידי רמז שכמח”ט, סייע יוגב לפוגרומצ’יקים יהודים.

אבי וורצמן – מס’ 12 ברשימה לכנסת וסגן שר החינוך. בסרטון הקמפיין שלו, התפאר שהוא עובד בשקט ומעביר תקציבים מתחת לשולחן לאנשי שלומנו ובכך שהוא מבצע הטפה דתית לחילונים באמצעות מערכת החינוך. הוציא עשרות מיליוני שקלים על פרוייקט “תנ”ך 929,” שמשמש בעיקר את צרכי הקמפיין שלו. עד כה לא נתפס בהתבטאות מסריחה באמת, מה שאומר שהוא מפז”לניק מהזן הישן – מבצע את התרגילים שלו בחושך והרחק מעין הציבור. הדור החדש כבר לא מעריך כאלה, ומכאן ההישג הנמוך יחסית של וורצמן בפריימריז. כמובן, העובדה ששר החינוך היה אח יהודי גם הוא, אמנם מסיעה אחרת – שי פירון – ודאי לא הפריעה למעלליו של וורצמן.

בסרטון הבחירות שלו, השווה וורצמן את עצמו לסופרמן.

יהודית שילת – מס’ 13 ברשימה לכנסת. עלתה לתודעה הציבורית אחרי שקוננה על “אקלים הומו-לסבי.” שילת משמשת כיו”ר ארגון “תקנה,” הארגון שמיועד להעלים רבנים ומחנכים שביצעו תקיפות מיניות בתלמידיהם מבלי לעורר סקנדלים ובעיקר בלי תלונות במשטרה. המקרה הידוע ביותר לשמצה שבו טיפל “תקנה” הוא זה של הפדופיל יקיר המגזר מוטי אלון, שבו העביר הפורום את אלון – שהורשע באוגוסט 2013 בתקיפה מינית של תלמידיו – לישוב אחר, כשהוא מנסה לטשטש את הפרשה כמיטב יכולתו, ומפרסם את המקרה רק לאחר שעיתונאי כבר עלה על הפרשה. שילת ואנשי פורום תקנה מעולם לא שילמו מחיר על שיתוף הפעולה עם הפדופיל אלון.

היום, כמסתבר, הגנה על פדופילים היא עילה להבחר לכנסת. פעם היו קוראים לזה חילול השם.

אורית סטרוק – מס’ 14 ברשימה לכנסת. “פעילת זכויות אדם” בעיני עצמה ובעיני ויקיפדיה העברית, סטרוק ניצלה את תפקידה כדי להצטרף לתרגיל המסריח של דוד רותם ומנעה דיון על שקיפות בחטיבה להתיישבות. סטרוק ניסתה לחוקק את חוק דרומי בגדה, כך שיאפשר למתנחלים לירות בפלסטינים שנכנסים ל”אדמתם” של האחרונים. אחד האנשים שהיו נהנים מחוק כזה, הוא בנה של סטרוק, צביקי, שהורשע בחטיפה והתעללות בילד פלסטיני ושהרג גדי בבעיטה. סטרוק ג’וניור, תושב המאחז עמוס הפשעים אש קודש, טען שהילד פלש לאדמתו. עיקר הפעילות של סטרוק בכנסת האחרונה היתה נסיונות חוזרים ונשנים להחיל את החוק הישראלי על הגדה המערבית, לא באמצעות סיפוח רשמי אלא באמצעות חקיקה שלא נוקטת במונח “סיפוח.”

אביחי רונצקי – מס’ 15 ברשימה לכנסת. רונצקי הוא הרב הצבאי לשעבר, והוא פרסם בשעתו פסק הלכה שקובע שאסור לטפל בשבויים בשבת, אלא אם יש להם מידע מודיעיני מועיל ואלא אם יש חשש שדבר אי-הטיפול יוודע ועקב כך ייפגעו שבויים יהודים. רונצקי הודח מצה”ל אחרי מבצע “צוק איתן,” כשחמתו של שר הבטחון יעלון בערה בו על כך שרונצקי גייס את עצמו למילואים, הסתובב על מדים, אסף ידיעות על תפקוד הצבא והעביר אותן לבנט, הפטרון הפוליטי שלו. לשם שינוי, נראה שדווקא בנט ורונצקי צדקו בנושא הזה.

רונצקי שימש כמנהל של “מנהלת הזהות היהודית,” כלי של בנט שעוקף את משרד החינוך ושמטרתו היא להחזיר תלמידים חילונים בתשובה. האחים היהודים הצליחו באוקטובר 2013 להעביר למנהלת של רונצקי 14 מיליוני ש”ח – פי 3 מהסכום שיועד לה מלכתחילה. רונצקי ממשיך במסגרת ה”מנהלת” בפרוייקט שבו הודה בגאווה כרב צבאי ראשי: החזרה בתשובה של חילונים בכספי ציבור.

רונצקי רגז על הרבנות הצבאית, כשזו חשפה את התכנית של האחים היהודים להדרת נשים וקבעה שיש למנוע מהן מלהשתתף באירועים פומביים, וכתב שהיה צריך להשאיר את הדברים האלה מתחת לשולחן, כי כשהם מתפרסמים בגלוי, החילונים עשויים לשים לב.

רונצקי החזיר לרבנות הראשית את אל”מ אייל קרים, שפסק שמותר לבצע אונס בעת מלחמה ואולץ על ידי הבלוג הזה לחזור בו. הוא טען שעל חייל שמגלה חמלה על האויב “חלה קללת ‘ארור מונע חרבו מדם’.” הרבנות הצבאית של רונצקי הפיצה ספרון שבו נטען שהוואתיקן עורך סיורים באושוויץ לאנשי החיזבאללה, כדי שאלה ידעו איך לבצע רצח עם. כרב צבאי ראשי, אמר רונצקי שעל בנות דתיות נאסר לשרת בצה”ל. חוק שירות חובה? שטויות.

רונן שובל – מס 16 ברשימה לכנסת. שרלטן פוליטי, שהקים תנועת רמיה שהתחזתה ל”תנועת מרכז” בעודה תנועת ימין קיצוני, שובל למד על בשרו בפריימריז שאי אפשר לשקר לכל האנשים כל הזמן: ההתחזות שלו ל”איש מרכז” כנראה עלתה לו בקולות. האיש היחיד בארץ שמסתובב עם חותמת “פאשיסט” מבית המשפט מנהל מלחמת חורמה נגד חופש הביטוי בישראל, וזה כנראה הדבר היחיד שהוא באמת מאמין בו.

לשובל יש היסטוריה פוליטית מגוונת: ב-2006 הוא התמודד לרשימת הבית היהודי, נכשל, הפך (באמצעות יועצו של נתניהו נפתלי בנט?) לאחד ממנהיגי מחאת המילואימניקים, בנה מזה את “אם תרצו,” אבל בתחילת 2014 הוא הצטרף לישראל ביתנו דווקא. מהספינה הטובעת הזו הוא קפץ כשהריח שהמנדטים זורמים לבית היהודי. שובל הוציא 150,000 שקלים מכספו ועוד 50,000 ש”ח מכספי אביו, איש העסקים אדוארדו שובל, על הפריימריז והבחירות. מאחר ויש להניח שחלק מהכסף הזה הגיע מהפעילות הציונית המקובלת של סחר עם איראן דרך מדינה שלישית, יהיה נחמד לראות את כולו יורד לטמיון.

שובל מאמין, או מעמיד פני מאמין כי זה מועיל פוליטית, בבניית בית המקדש, פעולה שמצריכה פיצוצים מסויימים בהר הבית. במשפט הדיבה המפורסם של “אם תרצו,” טען שובל בין השאר שאהוד ברק איננו ציוני בעיניו, כי הוא ויתר על הר הבית. זכרו את זה בפעם הבאה שהפאשיסט השרלטן ינסה לומר לכם שהוא ורק הוא יודע מיהו ציוני: בעיני שובל, ציוני הוא אדם שרוצה להקים בית מקדש.

שרה אליאש – מס’ 17 ברשימה לכנסת. לא מוכרת מי יודע: פעילה נגד ההתנתקות, שזה די הכרחי בימינו אם אתה רוצה להכנס לכנסת ברשימת הבית של הטרור היהודי, והיתה סגנית יו”ר מועצת יש”ע, מה שאומר שיהיה מפתיע מאד אם היא לא יודעת על שימוש מגונה בכספי ציבור. אמרה לפני כשנה שהיא מתנגדת לשירות נשים בצה”ל, אבל יש לציין שלמרות הרעש הציבורי הקטן שעשתה ההצהרה הזו, זו אכן עמדתה הקלאסית של המפז”ל.

זבולון כלפה – מס’ 18 ברשימה לכנסת. מתנחל מקצועי שהצליח להיות מפונה גם מימית וגם מגוש קטיף. ב-2012 הוכתר ע”י יהושע בריינר כ”חבר בסיירת האלמונים” של בנט, ועד כה הוא די מצדיק את התואר. בהתחשב בחבריו לרשימה, זה כנראה הישג.

אביחי בוארון – מס’ 19 ברשימה לכנסת. הוא הדובר של הפולשים לעמונה, ועם קצת מזל נוכל כולנו לחגוג את פינויו מהשטח שגנב עוד שנה ועשרה חודשים בערך (האירוע ילווה במטס חגיגי של להק החזירים המעופפים של פיקוד מרכז.) לאחרונה דווח שהוא מסר לבית המשפט תצהיר שקרי, אבל בהתחשב בכך שהוא מפנטז על מחנות השמדה (לעמלקים, לעמלקים, רק לעמלקים) ושב-2008 הוא פינטז בפומבי על פיצוץ (”מחיקת”) מסגד אל אקצה, זו כנראה הבעיה הקטנה ביותר איתו.

משה סלומון – מס’ 20 ברשימה לכנסת, ועם קצת מזל המקום הריאלי האחרון שם. עלה התאנה האתיופי של המפלגה שמקפידה לא לשלב את יוצאי אתיופיה במקום ראוי במערך החינוך שלה. נתפס בהתבטאות הומופובית קלות, אבל שום דבר שסוטה מהתקן המקובל במפלגה.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

למי שיקר רונן שובל, למתפקדי הבית היהודי או לבית המשפט?

אחחח, תענוג.

רונן שובל לומד על בשרו עד כמה סובלני הציבור חובש הכיפות. בעקבות מאמר מרתק של תומר פרסיקו על הפילוסופיה הפוליטית של שובל (תקציר גס – שובל הוא שטראוסיאני שמאמין ב”שקר האצילי” של אפלטון, שיאפשר לאליטה בעני עצמה לנתב את ההמון), תוהה אתר “כיפה” האם רונן שובל הוא יהודי רפורמי. אתמול, הזכיר אתר “סרוגים” (ההוא שתמך בשתיקה במחנות השמדה לעמלקים אבל לא בביקורת עליהם) שפעם, לא כל כך מזמן, רונן שובל העמיד פני “ימני שפוי” ואף “איש מרכז.”

כל זה הכניס את שובל למצוקה מסוימת, והוא פרסם בעמוד שלו את התגובה שנתן ל”סרוגים,” עם מעט הרחבות.

שובל טוען שהוא איש ימין מזה יותר מעשור, שהוא היה בעמונה (פברואר 2006), שהוא שבת רעב במהלך ההתנתקות נגד המהלך הזה. האמת, הטקסט הזה היה מוכר לי – כי שובל אמר את אותם הדברים, כמעט מילה במילה, לערוץ 7 ב-2008:

“אני נגד נסיגות – שיקדמו רק את הטרור. נגד העברת סמכויות ביטחוניות לפלשתינאים – תגידי השתגענו ? נגד עקירת מאחזים – שבתתי רעב 12 ימים  נגד ההתנתקות (בתא כתום), וגם הייתי בעמונה. (אגב, אני ממש נגד אלימות אבל זה סיפור אחר).”

טוב לדעת שהוא נגד אלימות. אולי הוא צריך לומר את זה לתומכים שלו, כי לא נראה שהם קלטו את המסר.

או, על כל פנים, היה נגד אלימות. זה, כאמור, היה ב-2008. גם אז שובל היה מועמד לבית היהודי. אבל פחות משנתיים לאחר מכן, שובל בורא את עצמו מחדש. בראיון הידוע לשמצה שערך איתו האידיוט המועיל בן כספית, שובל מתואר כאיש מרכז וכחילוני. בראיון ההוא, אומר כספית ששלוש מפלגות התעניינו בשובל – הליכוד, קדימה והעבודה. כנראה שכספית (שכותב בתחילת 2010) לא ידע, או בחר שקוראיו לא ידעו, ששובל היה מועמד של הבית היהודי ב-2008. כידוע, כשניסו בוויקיפדיה העברית לכתוב את האמת – ש”אם תרצו” היא תנועת ימין – שובל איים עליהם בתביעת דיבה אם יעזו לכתוב שהיא משהו שאיננו “תנועת מרכז ציונית.”

לשקר לעיתונאים זה ספורט מקובל בקרב מועמדים פוליטיים. לשקר למצביעים שלהם, אם אתה מאמין שאין אמת אלא האמת שאתה בורא, זה דבר שבשגרה. לשקר לבית המשפט, מצד שני, זה כבר סיפור יותר בעייתי.

בתחילת דצמבר 2011 – כלומר, כשלוש שנים ויותר אחרי התגובה שלו לערוץ 7 – הגיש שובל תצהיר לבית המשפט המחוזי בירושלים, כחלק מתביעת הדיבה שהגישה “אם תרצו” כנגד האנשים שהעזו לומר עליה שהיא פאשיסטית. בתצהיר, שהוא הצהרה בשבועה שעל שקר בה צפוי שובל להרשעה בעדות שקר, כתב שובל שאם תרצו היא “תנועת מרכז”, ציין שהוא ממקימי הארגון, ושמטרת העמוד “אם תרצו תנועה פאשיסטית” היא “נסיון לשים קץ לפעולת התובעת, פעיליה והרעיונות שהם מקדמים.” שובל לא אומר את זה במפורש, אבל במשתמע הוא מצהיר שהוא איש מרכז. כלומר, מכר לבית המשפט את אותו הבולשיט שהוא מכר לבן כספית – ושעכשיו, הו האירוניה, שב ונושך אותו כשהוא מנסה לשכנע את מצביעי הבית היהודי שהוא תמיד היה איש ימין נאמן.

(במאמר מוסגר, שובל טוען כעת ש”פרצו לו למאגרי המידע.” את הטענה הזו העלו האנשים שלו לפני כשבועיים, וכפי שכתבתי, היא נסתרה על ידי הטענה הראשונה שלהם. ראוי גם לציין ששובל מייבב שמעלילים עליו שהוא מגייס כספים שלא כחוק – ושאם תרצו מיהרה להכחיש בעיני, מבלי שהדובר שלהם נשאל על כך, שהיא משתפת פעולה כספית עם שובל.)

לכל דבר ועניין, שובל הוא אם תרצו. בית המשפט, כשפסק שיש באם תרצו סממנים פאשיסטיים, עשה זאת בעיקר תוך השענות על תורתו הפוליטית של שובל. כששובל אומר מצד אחד שהוא איש ימין, וקודם לכן טען שהוא מוביל “תנועת מרכז,” הוא משקר למישהו. לדעתי, הוא שיקר לבית המשפט, לבן כספית, ולפחות או יותר כל התקשורת היהודית. אנחנו הרי זוכרים את מה שהוא אמר ב-2008, לפני הפריצה של אם תרצו: שביתת רעב בהתנתקות, השתתפות בעמונה.

אז למי שיקר שובל? למצביעים שלו, או לבית המשפט ולכלל האזרחים הישראלים? לשובל עצמו אין את היושרה לענות על השאלה הזו. אם יש בקרב מצביעי הבית היהודי יושרה, הם לא יכניסו לרשימה שלהם אדם שכל המהות הציבורית שלו היא שקר, לא יסייעו לבזות את הכנסת עוד יותר על ידי בחירת אדם שכל מלאכתו רמיה.

ולו משום שכתם השקר הזה ידבק גם בהם. ולו משום שהם מתיימרים להאמין ב”מדבר שקר תרחק.”

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

האם נפתלי בנט הוא מטומטם קליני, או שהוא רק מעמיד פנים ככזה?

בכנס שדן ב"חיזוק זהותה היהודית" של ישראל באמצעות חקיקה, אמר בנט את הדברים הבאים: "אין סתירה בין יהודית ודמוקרטית. […] בג"צ, מאז אהרן ברק, פועל בעקביות לשנות את האיזון ולרוקן משמעות יהודית במדינה. עשו מהפכה אזרחית על חשבון היהודית, כמו פסק דין קעדאן. ייהוד הארץ הפך להיות מגונה, כי לא הגדרנו את זה כיעד חוקתי."

רגע, לא הבנתי. החלט נא: "אין סתירה בין יהודית ודמוקרטית" או "עשו מהפכה אזרחית על חשבון היהודית"? אם אין סתירה, איך האחד בא על חשבון האחר? אם משיכה בכיוון הדמוקרטי באה "על חשבון היהודית," האם לא בהכרח תבוא משיכה לכיוון היהודי על חשבון ה"ודמוקרטית"?

ורק עוד שניה, בבקשה. כשאתה אומר שבג"צ קעדאן הוא "מהפכה אזרחית על חשבון היהודית," חשבת שניה מה אתה אומר בעצם? מה קבע בג"צ קעדאן? הוא קבע שלמדינה אסור להפלות בין האזרחים בהקצאת קרקעות, שהן רכוש המדינה ואזרחיה כולם. הוא קבע שאסור לבנות ישובים שמיועדים ליהודים בלבד. אז כשאתה, נפתלי בנט, אומר שבג"צ קעדאן הוא דוגמא ל"מהפכה אזרחית על חשבון היהודית," מה אתה אומר בעצם על הזכויות שיש לאזרחים לא יהודים בישראל?

אתה אומר שהם אזרחים סוג ב'. אתה אומר שהם לא צריכים להחזיק בכל הזכויות של יהודי, אלא בזכויות שהיהודי מוכן בטובו להותיר להם. ואלה לא כוללות את הזכות להתיישב על קרקע של המדינה. שזו, איך לומר, זכות די בסיסית. במיוחד בהתחשב בכך שחלק ניכר מקרקעות המדינה הן בעצם קרקעות פלסטיניות גזולות.

אבל רגע, שניה, אני רוצה לחזור קצת אחורה בזמן. במצע הבית היהודי, שהעתקת ישירות מהמצע של "האיחוד הלאומי" – המפלגה, נזכיר, של מיכאל בן ארי – כתבת ש"כיום מדינת ישראל שוגה פעמיים. היא מבליגה אל מול הסתה של גורמים ערביים החותרים להשמדת ישראל, ואילו היא מפלה כנגד הערבים הרוצים להשתלב בחברה הישראלית. אנו נפעל בדיוק הפוך. נחישות אל מול גיס חמישי, וחיזוק של אזרחים ערבים הרוצים בטובת ישראל."

אז זה מה ששווה ה"חיזוק" שלך של "ערבים טובים": שלילה של זכות בסיסית להשתמש בנכסי הכלל – מה שמובן לגמרי, כי אתה לא רואה בהם חלק מהכלל, לכל היותר סרח עודף נסבל. אני אפילו לא מדבר על הקשקוש על "לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל." מה זה בכלל אומר? אתה מתכוון לפזר אסיפות ציבוריות של בל"ד באש חיה? בעצם, אתה יודע מה, אל תענה על השאלה הזו.

והדברים שלך נאמרים בימים שבהם ליצן אחר של המחנה היודו-נאצי מעביר הצעת חוק בנושא חסר משמעות, אבל מקפיד לומר שהמטרה שלה היא צעד ראשון לקראת הפרדה חוקית בין ערבים נוצרים וערבים מוסלמים. במילים אחרות, כנסת ישראל העבירה – בלי רעש כמעט – הצעת חוק שכל מטרתה היא לסמן קבוצה באוכלוסיה כקבוצה שמופלית לרעה.

ככה נראית "דמוקרטיה יהודית." זו "המדינה היהודית" שבה דורש ראש הממשלה נתניהו הכרה. הצעת החוק הזו הרי מגיעה ממפלגתו. בנט נשמע כמו אחד המנהיגים של ה"דמוקרטיות" המזרח אירופאיות בין המלחמות – ולא במקרה. הרי רוב ההנהגה הפוליטית של ישראל בימי הקמתה באה משם. "יהודית ודמוקרטית" הוא אוקסימורון בדיוק כמו "אוקראינית ודמוקרטית" או "אסטונית ודמוקרטית." משמעה שלטון הרוב האתני בחוזק יד על המיעוט, משמעה שהמיעוט מתקיים בחסדו של הרוב. "מדינה יהודית" משמעה המדינה שבה היהודים הם גזע האדונים.

מצד שני, למה אפשר היה לצפות ממפלגה שקוראת לעצמה "הבית היהודי."

(יוסי גורביץ)

אחת ההפתעות של מערכת הבחירות הנוכחית הוא נפתלי בנט, האיש עם כיפת העבריין המוצנעת, כזו שמיועדת לצופה בו לפקפק אם הוא אכן דתי. הסיבה להצלחה המשוערת הזו – כזכור, סקרים הם רק הערכה – היא פשוטה: בנט משתמש באסטרטג השיווק הפוליטי המוביל בישראל, משה קלוגהפט.

אתם עשויים לזכור את קלוגהפט כמי שהקפיץ לתודעה את "אם תרצו." השיטה שלו מאד פשוטה: אם אתה רוצה לקדם את הרעיון של ארץ ישראל השלמה, דבר על הכל חוץ מזה. הציבור אלרגי לרעיון. במקום זה, עטוף את הלקוח שלך במעטה נוצץ, שמושך ככל היותר אנשי מרכז, תוך הצנעת כל מה שעשוי לגרום למצביע או התומך הפוטנציאלי להבין שהוא קונה נחש בשק.

ראו את הפרסומות של "הבית היהודי": הן מתמקדות בדמותו של בנט. כל כך מתמקדות בו, שהפתק של המפלגה נושא את הכיתוב "בראשות נפתלי בנט." שיא כזה של נרקיסיזם שמור בדרך כלל למפלגות הגדולות בלבד, וזו דרכו של בנט לאותת שהוא יביא את מפלגתו למקום השני בגודלה בכנסת. אולי הוא היה יורד מהרעיון אם היה זוכר שהראשון שהשתמש בשטיק הזה היה יצחק רבין, בבחירות 1992. במפלגה של בנט, בית התליין, מעדיפים שלא להזכיר את החבל הזה.

בנט מצולם, כאמור, עם כיפה מוצנעת. ככה לא מפחידים חילונים. הוא מגולח ולא נראה כמו מתנחל. רשימת התפקידים שמילא – קצין בכמה יחידות מיוחדות, מנכ"ל (איך קיבל את הג'וב? לא ברור) בחברת הייטק שהגשימה את החלום הישראלי ומכרה את עצמה – מככבת בכל מקום. רק תפקיד אחד בקריירה של בנט לא מוזכר: מנכ"ל מועצת יש"ע. לגוף הזה, ידע בנט כבר כשהקים את "ישראל שלי", יש מוניטין שלילי כמעט כמו זה של הכת הסיינטולוגית; צריך להחביא אותו. דרכי הרמיה לא מופנות רק כלפי חילונים טיפשים ואנשי מרכז תמימים: באופן חריג, קנס השופט רובינשטיין את הבית היהודי ב-72 אלף ₪ – סכום שיא – משום שזו, כמצוות קלוגהפט יש להניח, ניסתה למסמס את ההוראה של ועדת הבחירות המרכזית להסיר את השלטים שמראים את תמונתו של בנט יחד עם זו של נתניהו.

המטרה של התרגיל הזה פשוטה למדי: להבטיח למצביעי ליכוד שנמאס להם מהמנהיג שדפק אותם, ושלא רואים את עצמם מצביעים לרשימה שמורכבת בחלקה הגדול מאנשי ליברמן (האם עדיין מותר לומר שזו תוצאה של שנאת המהגרים הרוסים הרווחת בקרב יוצאי ארצות האיסלם, זו שאריה דרעי רוכב עליה?), שהם יכולים לסמוך על בנט. הוא עם נתניהו. הוא לא ימכור אותם לשמאל. סביר להניח שאם התרגיל הזה יכניס לבנט עוד מנדט, ה-72 אלף האלה יהיו שווים לו.

הבעיה בקמפיין הצבעוני הזה הוא שהוא כטיח על קברות מתים: גירוד קל מגלה את הגועל והצחנה שהוא מסתיר אך בקושי. לבנט קרתה תקלה: יגאל עמיר, אולי האסטרטג הפוליטי המוצלח ביותר של 20 השנים האחרונות, הביע בו תמיכה. בנט מיהר להתנער ממנו, ייאמר לשבחו – במילייה של הבית היהודי, זה לא מובן מאליו – אבל התמיכה של עמיר בבנט אומרת דרשני. אין ספק שבנט יקדם את הערכים של עמיר בצורה הטובה ביותר, כמובן תוך דיבור בלתי פוסק על דברים אחרים. הציפוי הדק של בנט לא מספיק כדי להסתיר את העובדה שמס' 13 ברשימה שלו, הלל הורוביץ, תומך בשחרור חברי מחתרת בת עין (שכזכור, ניסו לפוצץ בית ספר לבנות), ובהדרת נשים. התגובה של הבית היהודי היתה קלוגהפטית להפליא: הוא שלח את הכתבים לברר מה אמרו פעם חברי כנסת עתידיים של מפלגות אחרות. אוי לבנט אם יתנער מהורוביץ.

המקרה של ג'רמי גימפל מעניין. הלז, שנמצא במקום ה-14 ברשימת הבית היהודי – שנחשב ריאלי על פי חלק מהסקרים – נתפס כשהוא מפנטז בפומבי על פיצוץ המסגדים בחראם א שריף והקמת בית המקדש היהודי במקומו. בנט היה כאן בבעיה. מצד אחד, הוא לא יכול להתנער מגימפל: הפנטזיה שלו מקובלת מאד בחוגי הכיפות הסרוגות, ולא רק שם. רונן שובל, חילוני לכאורה ומועמד לשעבר של הבית היהודי, אמר בעדותו שציטטתי בהרחבה אמש שאהוד ברק הוא "אנטי ציוני במשתמע" משום שהוא "ויתר על הר הבית" (עמ' 23 בפרוטוקול.) איך הר הבית, שהציונות המדינית התנערה ממנו במפגיע וניסתה להעמיד פנים שהוא לא שם, הפך לכזה שבלעדיו אתה "אנטי ציוני"? לשובל הפתרונות. אבל בנט, כמו שובל, לא יכול "לוותר על הר הבית", כלומר על השאיפה לפוצץ את המסגדים ולבנות שם את המקדש השלישי. אי לכך ובהתאם לזאת, הוא הודיע שהוא "גאה בג'רמי גימפל", כדי לכסות את האגף הימני שלו, ואז חזר לטקטיקה הקלוגהפטית, ושלח את הכתבים לברר מה אמרה פעם מירב מיכאלי, כאילו שיש סימטריה בין הריסת המסגדים – ובהתאם, הכרזת מלחמה על כל העולם המוסלמי – ובין קריאה שלא לשלוח את הילדים לצבא. בעולם המוסרי של בנט, שבו אנחנו צריכים כל חתיכת בשר תותחים אפשרית כדי לנהל את המלחמה האמורה מול העולם המוסלמי, כנראה שיש סימטריה.

הבית היהודי, אם כן, גם בהנהגת בנט, תומך – גאה! – במי שרוצה לפוצץ את המסגדים. מה שפעם היה פנטזיה פרועה של כמה הזויים מהמחתרת היהודית, הפך תחת בנט לאידיאולוגיה רשמית. בנט עוד לא נבחר, וכבר הראה לנו שהוא לא יכול להתנער מהפלגים הקיצוניים של המפלגה שלו.

אם אכן התנער מהם אי פעם. הורוביץ הוא חבר באיחוד הלאומי, המפלגה שהיתה קיצונית מדי לממשלת נתניהו וישבה באופוזיציה. בנט איחד בין שתי התנועות. מי שיסתכל על המצע של הבית היהודי וזה של האיחוד הלאומי, יופתע לגלות שהם זהים, כמעט מילה במילה (זה של הבית היהודי מכיל פסקה נוספת, זה של האיחוד הלאומי משמיט פסקה על חובת ציות לכל פקודה בצה"ל.) מה מכיל המצע? המון נופת צופים בסגנון שכבר הורגלנו אליו, אבל כמה סעיפים מזעזעים שבנט ודאי מחזיק אצבעות שאף אחד לא יתקל בהם קודם לבחירות.

למשל, "תקשורת מאוזנת": "אנו נפעל על מנת שהתקשורת הישראלית תהיה מאוזנת יותר, אך לא באמצעות חקיקה אלא באמצעות חשיפת המציאות. כיום מרבית אנשי התקשורת הבכירים במדינה נמצאים בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. זהו מצב מעוות שפוגע בחופש הביטוי במדינה." כלומר, בנט – כשיקבל תפקיד מרכזי – יוודא שלא יהיו כלי תקשורת שימתחו ביקורת על המשטר הדתי שלו (על כך מיד). אמנם, בנימין נתניהו כבר עשה את רוב העבודה בקדנציה הנוכחית, אבל תמיד יש מה לשפר. על "דת ומדינה" אומר המצע ש"מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. צביונה צריך להקבע בהדברות בין כלל הציבור על בסיס התנ"ך ומוסר הנביאים. יש להמנע מחקיקה דתית ומחקיקה חילונית כופה. יש לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה." ההדגשות שלי. כלומר, מצד אחד המפז"ל רוצה להביא אותנו למדינה שמבוססת על "התנ"ך ומוסר הנביאים" (זה של שמואל, כנראה, במסגרתו בוצע רצח העם בעמלקים, שמשמש את הפנטזיות של חלק מהמצביעים של בנט), ובמקביל "לשדרג את מעמד המשפט העברי במדינה."

מה המשמעות של "שדרוג המשפט העברי"? פירושו, בתור התחלה, החזרת רוב האוכלוסיה – נשים – למעמד של רכוש שמתחיל את חייו כרכוש האב וממשיך אותו כרכוש הבעל. בשלושה דברים האשה נקנית, אחרי הכל. זה מסתדר נהדר עם הדרת הנשים שמקדמים חלק ניכר מהמועמדים של בנט (והאידיוטית המועילה איילת שקד). פירוש הדבר הוצאה להורג של הומוסקסואלים. פירוש הדבר אישור הריגתם של לא יהודים על ידי יהודים ללא ענישה, פירוש הדבר אישור לרצוח חילונים דעתניים על ידי קנאים יהודים, ושלל מעשי תועבה אחרים. איך בנט יעשה את זה? אה, פשוט: הוא יחזק את מעמד הרבנות הראשית, ללא עוררין המוסד השנוא ביותר בישראל, על ידי שדרוג מעמדם של רבנים ציונים-דתיים.

ומה על אלו שאינם, לרוע המזל, מזרע ישראל? בנט מבטיח לוודא שערבים טובים יקבלו בונוס, וערבים רעים – מי שהוא מכנה "גיס חמישי" – יקבלו טיפול ביד קשה. יש רק בעיה אחת: בנט קובע במקביל ש" מדינת ישראל מאבדת את אדמות הגליל והנגב. בנייה בלתי חוקית מסיבית של הבדואים בנגב גורמת לאבדן האדמות, שלטון החוק והריבונות המעשית של המדינה על הארץ. נפעל לאכיפת חוק וסדר בנגב ובגליל, לטיפול יסודי בבנייה בלתי חוקית והשתלטות על אדמות ללא דין, ולחיזוק ההתיישבות היהודית במקום."

נניח עכשיו לדמגוגיה הגסה על הבניה הלא חוקית: היא "לא חוקית" כי ממשלות ישראל לדורותיהן הקפידו שלא לאפשר תכנית מתאר במגזר הערבי, שיאפשר לו לבנות בתים באופן חוקי. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא (תודה לגלינה ווקס על ההפניה) ב-2004 שמספר המבנים הבלתי חוקיים במגזר הערבי עומד על כ-30,000 לעומת כ-16,000 במגזר היהודי. הסיבות לכך, לדבריו, היא שהאוכלוסיה הערבית גדלה פי שש מאז קום המדינה, בעוד השטח הפנוי לבניה מצידה נשאר זהה. מעבר לשתי הבעיות האלה, מצא המחקר כי הוועדות המחוזיות לא שילבו פלסטינים ישראלים ובוועדות התכנון והבניה. הוא מצא עוד שרוב הבניה הערבית הבלתי חוקית היא למטרות מגורים; הבניה הבלתי חוקית היהודית היא בעיקר ניצול שטחי ציבור להרחבת מבנים. ממשלת שרון התחייבה להכין תכניות מתאר למגזר הערבי "בהקדם." הן לא נוצרו עד היום, שמונה שנים ויותר מיום עריכת המסמך.

אבל לא, לא זה הנושא. הבעיה היא שאם נפתליבאן רוצה "טיפול יסודי בבניה בלתי חוקית" ו"חיזוק ההתיישבות היהודית במקום" – באופן שבו רואה הגזען שמעון גפסו את תפקידו, למשל, ואין סיבה טובה לחשוב שבנט רואה את התפקיד אחרת – אז ישארו לו מעט מאד ערבים טובים לדבר איתם. בנט, כמו רוב חובשי הכיפה, לא מסוגל להבין את מה שלא הבינו הוונציאנים אצל שיילוק: אם ידקרו ערבי, כלום לא ידמם? אם יורעל, כלום לא ימות? אם יעוולו כנגדו, כלום לא ינקום?

אבל בנט, כמובן, לא רואה את הפלסטינים כבני אדם. במקרה הטוב, הם אנשים שפעם גרו על עצים. במקרה הרע, הם דמונים בדמות אדם, עמלקים שכל סיבת מאבקם בישראל היא שיבוש התכנית האלוהית. מותר לתהות איפה נמצא בנט בין שתי הקצוות הללו; בהתחשב בנכלוליותו הכללית, אני נוטה להאמין שהוא בקצה העמלקי של המשוואה. אחרי הכל, אתה לא מגיע להיות מנכ"ל מועצת יש"ע במקרה, גם אם שנה אחר כך אתה מנסה להסתיר את העובדה הזו.

רק כך, מתוך הסירוב לראות בפלסטינים בני אדם, יכול בנט לכתוב במצע שלו ש"ישראל היא מדינה יהודית, מדינת היהודים, בעלת משטר דמוקרטי. נפעל לחיזוק הצביון היהודי של המדינה, ונלחם נגד כל מי שפועל להפיכת ישראל ל'מדינת כל אזרחיה'. עם זאת, נתמוך בזכויותיהם המלאות של המיעוטים במדינה, ובכללם המיעוט הערבי." "זכויות מלאות" והתנגדות ל'מדינת כל אזרחיה' הם סתירה במונחים. ברור לכל, כשמשווים את הטקסט הזה עם מה שכותב בנט על "חיזוק התיישבות יהודית" ו"אובדן אדמות" כתוצאה מ"בניה בלתי חוקית" שהפסוקית על זכויות המיעוטים נמצאת שם כדי שהמפלגה תצלח את מבחן הגזענות ותמנע מפסילה.

אז זה מה שמציע לנו נער הפלא, ההייטקיסט המורעל עם כיפת עבריין הצעצוע: חיבוק של הפסיכים שרוצים לפוצץ את מסגדי הר הבית, תוך הסגת זכויות האדם – ובעיקר זכויות הנשים – לאחור במסווה של "משפט עברי," הכל תוך דחיקת הציבור הפלסטיני-ישראלי עד למצב שבו לא תהיה לו ברירה אלא להתקומם. כל זה, ועוד לא אמרנו מילה על תכנית הבנטסטאנים שלו, במסגרתה הוא יספח את שטחי C והפלסטינים יצטרכו לחיות עם זה. בנט, כאמור, לא באמת רואה את הפלסטינים כבני אדם: הוא באמת ובתמים חושב שאין לאומיות פלסטינים, ושהוא יהיה מסוגל לגזול מהפלסטינים את רוב אדמותיהם מבלי שהם ינקטו באלימות. אחרי הכל, לשיטתו של בנט, אין פלסטינים: יש רק ערבים שמתוך רצונם לדפוק את התכנית של יהוה מתנכלים ליהודים.

נהוג לומר, בחוגי הימין, שהפלסטינים אחראים לממשלה שהם בחרו – תוך התעלמות מכך שהבחירות הפלסטיניות האחרונות היו לפני שבע שנים. הכלל הזה יהיה נכון גם כלפי מצביעי בנט, אם יהפכו אותו לחלק מרכזי מהממשלה הבאה: הם יהיו אחראים לפיצוץ.

למרבה הצער, כולנו נישא בתוצאות.

ועוד דבר אחד: אם היה עוד ספק בכך שיאיר לפיד הוא הליצן הריקני של הבחירות, הנה תשובת מפלגתו (תודה לעופר רון על ההפניה) בשאלת לימודי האבולוציה: "יש עתיד רואה ערך מובהק במפגש של תלמידי ישראל עם מגוון רחב של דעות ועמדות בתחומי הרוח והמדע ובהתאם לתוכניות הלימודים המתקדמות בעולם." פעם לפיד התוודה על עמדות פסיכופומיות, כשהוא טען שנשמת סבו התגלגלה בציפור; עכשיו הוא מוכר את הציבור החילוני בסוג של כפל לשון שמאמץ גם בריאתנות. ואם הוא ככה לפני הבחירות, אתם לא רוצים לדעת איך הוא ייראה אחריהן.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

אתם ודאי מתלוצצים: הליכוד פתח השבוע במתקפה נגד סיעת הבית היהודי בראשות נפתלי בנט, כשהוא שם דגש על העובדה שהמפלגה פונדמנטליסטית משהו ושהיא פוגעת בזכויות נשים. עכשיו, זה ודאי נכון, אבל לא נראה לי שהליכוד הוא מפלגה שיש לה זכות דיבור בנושא.

הרבנים של הבית היהודי אולי קידמו ציבורית הדרת נשים, אבל מי שנתן לכך את ההסכמה הממשלתית היה ישראל כץ, שר התחבורה של הליכוד, שהודיע לבג"צ שלמשרדו אין בעיה עם "קווי המהדרין," ובכך איפשר לבג"צ להודיע שאם לשר אין בעיה, אז כנראה שהכל בסדר. הבית היהודי מדבר – הליכוד עושה.

הליכוד היא גם המפלגה היחידה שבה יועץ בכיר של ראש המפלגה, נתן אשל, הודח מתפקידו בשל מה שנראה בעליל כמו הטרדה מינית של עובדת אחרת בלשכת ראש הממשלה – וכתגובה, ראש הממשלה הביא להדחתם של האנשים שדיווחו על העבירה וממשיך להעסיק את עבריין המין כיועץ קרוב. על פי הדיווחים בתקשורת בשבועות האחרונים, אשל יהיה זה שירכז את שיחות הקמת הקואליציה.

מרצ ומפלגות אחרות מתהדרות במספר גדול של נשים ברשימה שלהן; ארץ חדשה מעמידה מספר זהה של נשים וגברים, אחת אחרי השני, בעשיריה הראשונה שלה. בליכוד, מצד שני, האשה הראשונה מופיעה במקום העשירי, והיא בכלל סופיה לנדבר מישראל ביתנו. האשה הראשונה ברשימה שהיא אשכרה ליכודניקית מגיעה רק במקום ה-15, והיא ציפי חוטובלי – מי שמבחינתה מאבק על זכויות נשים מתבטא במאבק לשמירת הפות היהודי ליהודים כשרים בלבד. ייאמר לזכותה של חוטובלי ששר החינוך (נחשו מאיזו מפלגה?) מסכים איתה, ונציגו בדיון של חוטובלי אמר שאכן צריך לשמור טוב יותר על טוהר הגזע.

מספר נשים חרדיות יצאו לאחרונה לקמפיין ראוי מאד, שבו הן קוראות שלא להצביע עבור מפלגות שלא מוכנות לקבל נשים כמועמדות. לנשות ישראל, שההישגים שלהן רעועים מאד – זכותן להפלה, למשל, מעוגנת בסך הכל בקומבינה – כדאי לבחון בשבע עיניים את המפלגה לה הן מצביעות. הליכוד כבר הראה נכונות ניכרת למכור את זכויותיהן. לא, הבית היהודי לא יותר טוב, אבל כשזה מגיע מהליכוד, זו חוצפה חריגה.

אגו שיש לו מפלגה: שלי יחימוביץ' הבינה שלשום (ה') שהקמפיין שלה היה שגוי מיסודו, ושברה כיוון בחדות. לאחר כחצי שנה של סירוב לומר זאת, ולאחר שאיבדה על מזבח הסירוב הזה את עמיר פרץ – שאולי לא יכול היה להועיל לה אבל ודאי יכול להזיק – היא הודיעה סוף סוף שלא תשב עם נתניהו בממשלה אחת. אמש (ו') היא החלה בסיכומים עם ציפי לבני כדי להגיע לאותה המטרה: גוש חוסם נתניהו-ליברמן-בנט.

כל זה הבהיל מאד ובלבל מאד את האיש ללא תכונות, יאיר לפיד. הוא יצא בשלל הצהרות סותרות. תחילה תקף את יחימוביץ', אחר כך אמר שלא ישב בממשלה של חרדים ומתנחלים כי הוא "לא משוגע," והיום הוא יצא בהצהרה שלישית, שסותרת את שתי הקודמות. לפיד קרא ליחימוביץ' ולבני להצטרף לממשלת נתניהו כדי למנוע ממנה מלהפוך לממשלת ימין וחרדים. באותה נשימה, הוא אמר שהוא לא "מחרים אנשים ומפלגות." אלא אם, כמובן, אלה חרדים ומפלגותיהם. לפיד מתנגד לגוש החוסם, והוא רוצה שמפלגות המרכז יספקו לנתניהו את מה שסיפק לו, בראשית הקדנציה, אהוד ברק.

או, כפי שכתבתי כאן לפני פחות משנה, הסכנה הגדולה ביאיר לפיד היא ש"יש סיכוי טוב שהאיש הזה, בשר מבשרה של האוליגרכיה הישנה – מי שמתחכך באוליגרכים, ששימש כפרזנטור של בנק הפועלים, שהיה הכלי של גנרל להשפלה פומבית של חפ"ש, שהיה אתרוגן מוביל של ידידו וכעת יועצו אולמרט – ימשוך עכשיו את קולותיהם של תומכי המחאה החברתית, יסיט אותה ממסלולה, וימכור אותם אחר כך לנתניהו תמורת תפקיד שר החינוך או התמ"ס." והנה לפיד אומר זאת בעצמו.

עוד דבר אחד: הליכוד הודיע שהוא מסרב לחתום על אמנת השוויון בין יהודים וערבים, שמתבססת על מילות מגילת העצמאות. גם יהדות התורה סירבה, אבל עליה סיפרו שמפלגת האם שלה, אגודת ישראל, שלחה בשעתו מברק ברכה להיטלר על חוקי נירנברג. ספרו לי עוד על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)