בשנה האחרונה פרץ לחיינו ארגון טרור מיזוגני בשם גיימרגייט. הטענה הרשמית של התומכים בו היא שהם רוצים בסך הכל "אתיקה בעיתונות המשחקים," אבל בפועל הטקטיקה שלהם היא הטלת אימה על פמיניסטיות ופמיניסטים שמעיזים למתוח ביקורת על תעשיית המשחקים. שורה של מבקרות ויוצרות משחקים – אניטה סרקיסיאן (Sarkeesian), זואי קווין, ובריאנה וו (Wu) – מצאו את עצמן פעם אחר פעם תחת איומי רצח ואונס, ונאלצו לנטוש את בתיהן ולרדת למחתרת. היכולת המשטרתית לצוד את הטרוריסטים הוכיחה עצמה עד כה כמוגבלת. באוקטובר האחרון, נאלצה סרקיסיאן לבטל הרצאה באוניברסיטת יוטה, לאחר שהאוניברסיטה קיבלה איומים בפיגוע בהרצאה שלה והודיעה שהיא לא מסוגלת לאבטח את האירוע.

מי שעוקב אחרי מאמצי ארגוני ה-hasbara הישראלים, שם לב השבוע שהם הגיעו לרגע גיימרגייט משלהם. באוניברסיטת סאות'המפטון אמור היה להיערך כנס אקדמי, שבו ידונו בין השאר בלגיטימיות מבחינת המשפט הבינלאומי של קיומה של מדינת ישראל. ארגוני hasbara יצאו למתקפה חריפה נגד הכנס, ואתמול הודיעו מארגני הכנס שהם קיבלו הודעה מהאוניברסיטה שהיא מבטלת את הכנס משיקולי בטחון. האוניברסיטה עצמה מסרה שהיא טרם קיבלה החלטה סופית, אבל שההחלטה תשען על "שיקולי הבריאות והבטיחות של אנשי הצוות שלנו, הסטודנטים והציבור הכללי."

כלומר, הלובי הפרו-ישראלי הצליח להגיע השבוע למדרגה של ארגון טרור מיזוגני: הלחץ שהוא מפעיל, והיכולת שלו לארגן מפגינים מצד אחד ומטרידנים בלתי פוסקים ברשת מצד שני – יכולת שיש לציין שנשענת, בין השאר, על פעילות מאורגנת וממומנת של ממשלת ישראל, שנעשית בחשאי כי המותג שלה מצורע – כבר הפכה את ישראל ומדיניות האפרטהייד שלה, שלאחרונה הפכה למוצהרת, למשהו שידוע שאסור להתעסק איתו. כלומר, אסור להתעסק איתו אם אתה לא רוצה להפוך למטרה לכל סוג של התקפה אישית, השמצה, ואולי גם אלימות.

מי שרצה עוד דוגמא, יכול היה לקבל אותה במקרה של טרבור נואה. הלז הוא כמסתבר קומיקאי, ולאחרונה בחרו בו בקומדי סנטרל למלא את הנעליים הגדולות מאד של ג'ון סטיוארט. רק שבקומדי סנטרל לא טרחו לבדוק את הרקע שלו לעומק, אז כמקובל הגולשים עשו את זה עבורם, ומצאו בעברו של נואה שורה של בדיחות ספק-אנטישמיות ודי מיזוגניות. הם גם מצאו בדיחה על ישראל: "דרום אפריקנים יודעים למחזר כמו שישראל יודעת להיות אוהבת שלום (peaceful, במקור)."

זו, יש לציין, לא מהגרועות שבבדיחות של נואה. אף על פי כן, איזה איש Hasbara בשם ג'יימי ווינסטיין ממשהו שמכונה ה-Daily Caller, כתב בזעף שהציוץ הזה מעיד "אכן נראה כמעיד על כך שנואה מאמין שישראל היא ארץ שוחרת מלחמה באופן מובנה." וואלה. מעניין מה עשוי היה לגרום לנואה לחשוב כך. אה, כן! נואה כתב את הציוץ הזה בשני ביוני 2010, קרי שלושה ימים אחרי שצה"ל ביצע את הטבח על המאווי מרמרה. אולי זה יכול להסביר.

אני לא חושב שנואה צריך לשמש כמנחה של הדיילי שואו, בעיקר בגלל ההערות המיזוגניות. מה שלא ברור לי הוא איך לעזאזל מערכת ה-hasbara חושבת לעצמה שזה סביר שהיא תדרוש לפסול מנחה רק בשל דעותיו על ישראל. מישהו מעלה על דעתו דרישה כזו שמגיעה, נניח, מרוסיה הפוטינסטית, נגד מנחה שהתבטא נגד הפלישה לאוקראינה? מסין, כנגד מנחה שהתבטא על הצנזורה שם? לא, אה? אבל איכשהו, תומכי המדינה הציונית חושבים שמותר להם לסתום פיות בכל מקום בעולם. בדרך כלל הם עושים את זה בצביעות שאפילו לא מודעת לעצמה: "אף שאיננו רוצים לפגוע בחופש הביטוי," אמרה פיונה שארפ ממשהו שמכונה Sussex Friends of Israel, "אנחנו מרוצים מכך ש[הכנס] לא יוכל יותר להסתתר תחת האצטלה של מכובדות והאקדמיה."

זו לא הפעם הראשונה, כמובן, שתומכי ישראל סותמים פיות. לפני כתשע שנים, תחת לחץ של ארגונים יהודיים בארה"ב, ביטלה הקונסוליה הפולנית אירוע של ההיסטוריון טוני ג'אדט, שעמד לדבר על פתרון המדינה האחת. בשעתו הופעל לחץ כבד של תומכי ישראל כדי לסתום לו את הפה. אירונית, היום הפתרון של מדינה אחת מקודם בכל הכוח דווקא על ידי הימין הקשה בישראל.

המסקנה העיקרית מכל זה היא שהמדינה היהודית היחידה במזרח התיכון היסטרית מאד בכל מה שקשור למה שאומרים עליה, ושהתומכים שלה בחו"ל הופכים ליותר היסטרים ויותר אלימים ברטוריקה שלהם יחד איתה. מסקנה נוספת היא שמאחר ותומכי ישראל מפעילים חרם אקדמי, ישראל עצמה מאבדת את היכולת שלה לטעון כנגד חרם אקדמי – כלומר, בהנחה שאתם חושבים שהאקדמיה הישראלית עוד לא הזמינה חרם על עצמה באפליה שלה בין יהודים ופלסטינים ובשיתוף הפעולה שלה עם מכללת אריאל, בקורסי ה-hasbara שלה ובכך שהיא ציונית לסטודנטים הפלסטינים ו"יהודית ודמוקרטית" לתורמים מחו"ל.

ועוד דבר אחד: מועמד של מפלגת UKIP הגזענית הבריטית כתב שישראל צריכה "לעשות לו [לאובמה] אייכמן." אם מישהו היה צריך עוד הוכחות להזדווגות בין הימין הפסיכי בחו"ל לימין הפסיכי שלנו.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)