החברים של ג'ורג'

האם בן דרור ימיני תומך בטרור יהודי?

איש המרכז הרדיקלי ממשיך לשקר ולהפיץ את משנתו של ארגון פאשיסטי – אלא שלשיטתו-שלו, הוא תומך בטרור

האם בן דרור ימיני תומך בטרור יהודי? אמהר ואומר שלדעתי שלי, לא; הוא עוסק בחרחור מדנים ובהפצת שטנה כלפי לא-ציונים, לעתים קרובות תוך כדי שקרים. אלא שלשיטתו של ימיני, התשובה עשויה להיות חיובית. המטרה של הפוסט הזה, כמובן, היא לא לדרוש את העמדתו לדין של התועמלן ימיני בחשד של עבירה על הפקודה למניעת טרור; הוא מיועד להראות, בשיטת אד אבסורדום, עד כמה אווילי הקישור האוטומטי לטרור שמבצעים ימיני והחוגים הקרובים אליו.

אבל, קודם כל, למה בכלל להתעסק כל כך הרבה בימיני? נשאלתי מספר פעמים את השאלה הזו ולדעתי צריך לענות עליה אחת ולתמיד. הסיבה פשוטה למדי. כשאנחנו נתקלים באתר כמו “הקול היהודי,” אתר הבית של גזעני ישיבת יצהר, אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק. כשאנחנו נתקלים באתר להב”ה של גופשטיין, כנ”ל. אלה הם זאב בלבוש זאב.

ימיני מקדם אידיאולוגיה דומה להפליא. גם הוא מתנגד נחרצות לקליטת פליטים (ונאלם דום כאשר, כתוצאה מהשיסוי נגדם, דקר יהודי – מרדכי מיכאל זרצקי – פעוטה אריתראית וכמעט הביא למותה). גם הוא, כמו “אם תרצו” ורוב הימין הקיצוני הממוסד, תוקף את ארגוני זכויות האדם. גם הוא מסביר לנו השכם והערב איך ההתנערות מהאידיאולוגיה הציונית והמשטר הציוני הם סוג של אנטישמיות. אבל, בניגוד אליהם, ימיני הוא זאב בעור של כבש. הוא לא ימני, חס וחלילה; הוא “מרכז ציוני.” כדי לשמור על סיפור הכיסוי הזה, הוא מדי פעם כותב כמה מילים חריפות על ההתנחלויות, תמיד תוך הסברה שסיפוח “גושי ההתנחלויות” הוא כבר עובדה מוגמרת שהפלסטינים צריכים להשלים עמה. כמו הימין הקיצוני, יש לו אובססיה בנושא hasbara שהופכת לעתים למגוחכת. בשבוע שעבר, למשל, פטר ימיני את הפרת ההסכם עם הפלסטינים מצד ישראל כ”הבל”; השבוע, אחרי שהערת ה”פוף” של ג’ון קרי הפכה את הפרת ההסכם הזה להסברופוקליפסה, כבר תקף ימיני את נתניהו על כך ש…איננו משקיע מספיק ב-hasbara. ספק אם יש משהו שנתניהו משקיע בו יותר (להוציא, כמובן, גלידות פיסטוק ונרות ריחניים); אבל לימיני שום השקעה לא תספיק. אחרי הכל, לשיטתו אין בעיה במציאות, יש רק בעיה ב-hasbara.

ימיני, בקצרה, הוא הסוכן האולטימטיבי של הימין הקיצוני. הוא עושה את מה שניסתה לעשות “אם תרצו”: להפיץ עמדות ימין קיצוני במסווה של “מרכז.” ואם מישהו היה צריך הוכחות לכך, אז בשבועיים האחרונים קיבלנו שתיים.

נתחיל מהמקרה המובהק יותר. השבוע האשים ימיני את “השמאל” בכך שהזמין להרצאה באוניברסיטת תל אביב מוחמד כנעאנה, אותו הוא מכנה “מחבל שהורשע בסיוע לחיזבאללה.” מכאן מפליג ימיני על כנפי הדמיון, ומכריז שמאחר והחיזבאללה הוא ארגון אנטישמי, הרי שחד”ש אומרת “אין לנו עניין בשוויון. יש לנו עניין בקידום האג’נדה האנטישמית והאנטי-ציונית.” מכאן הוא עובר להאשמת האוניברסיטה עצמה בתמיכה באנטישמיות.

יש בעיה אחת קטנה: כל בניין הקלפים הזה מבוסס על הטענה שכנעאנה הורשע בסיוע לחיזבאללה. הוא לא. כפי שאפשר לראות מפסק הדין הזה, שממש לא היה מסובך למצוא ברשת, הוא הורשע בסיוע – עקיף למדי – לפלג אבו מוסא של הפת”ח.

אופס! פוף, התפוגגה האנטישמיות. למה טען ימיני שכנעאנה הוא איש חיזבאללה? כי קצת קשה להפחיד ישראלים היום במילה “פת”ח”; “חיזבאללה” עדיין עובד. מאיפה שלף ימיני את הטעיית הציבור הזו? מהתעמולה של “אם תרצו”, כמובן. עיתונים רציניים ציינו שכנעאנה הוא פעיל פתח, לא חיזבאללה. לגמרי במקרה, העיתון הרציני הוא זה שימיני מנהל נגדו מלחמת חורמה כבר שנים.

השקר השני היה אגבי יותר. בטור מוקדם יותר, הוא חוזר על העלילה של “אם תרצו”, על פיה לכאורה יש “שיתוף פעולה” בין הסדנאות של אוניברסיטת חיפה ובין ארגון זכויות האדם עדאלה. מבחינת ימיני, כמובן, אין שום צורך להסביר מה לא בסדר בעדאלה: זה ארגון של פלסטינים ועל כן הוא פסול. כזכור, הטענה של “אם תרצו” על כך שראש הקליניקה לזכויות האסירים באוניברסיטת חיפה, עו”ד עביר בכר, היא בכירה בעדאלה היתה שקרית -אבל זה לא מפריע לימיני לפזר אי-אמת, כדי לטעון (על סמך דו”ח מפוברק מהרגיל) שהאקדמיה הישראלית היא… מה, בעצם? לא ימנית מספיק, כנראה. חשוב לציין שעדאלה כלל לא מתנערים מהקשר ביניהם ובין הקליניקה, להיפך; והם אמרו לי שמבחינתם אין שום דבר שהם צריכים להסביר או להתנצל עליו. הם ארגון זכויות אדם פלסטיני שמתגאה בכך שהוא פעיל גם באקדמיה.

יש לציין שכשימיני מיילל על “הנטיה האקדמית” לתמיכה בארגוני זכויות אדם, הוא שוכח כמה פרטים לא נוחים. למשל, שאוניברסיטת חיפה מפעילה תכנית hasbara, שעבורה מקבלים סטודנטים קרדיט אקדמי (במימון ממשלתי) כדי שיוכלו לשנן את המסרים של הממשלה; ושתכנית דומה קיימת – גם היא במימון ממשלתי – באוניברסיטת תל אביב. התכנית של אונ’ תל אביב, אגב, מביאה כ”מומחה” את חביבו של ימיני, איתמר מרכוס, שבית משפט קרע את טענות ה”מומחיות” שלו כדג.

אז בואו נראה. בשני מאמרים שונים בשבועיים, ימיני מאמץ את השקרים של “אם תרצו” ומפיץ אותם כאמת. אפשר לומר, על כן, שהוא לפחות סוכן השפעה של “אם תרצו.” הארגון הזה כבר הוגדר על ידי בית המשפט כארגון פאשיסטי, אבל נעזוב את זה כרגע.

“אם תרצו” מקבלת הרבה מהכסף שלה מארגון בשם ה-Central Fund for Israel. הלז הוא צינור כסף של שורה של ארגוני ימין; אחד מהם הוא “חננו,” העמותה להגנה על טרוריסטים יהודים. ארגון אחר שזוכה לתמיכה ניכרת של CFI הוא ישיבת “עוד יוסף חי” מיצהר (אני רוצה להודות לגלינה ווקס על שהסבה את תשומת לבי לכך), הישיבה שעומדת מאחורי חלק ניכר מתופעת “תג מחיר” וששניים מרבניה – יצחק שפירא ויוסף אליצור – הם הכותבים של הספר הידוע לשמצה “תורת המלך.” הספר, נזכיר, הוא המדריך ההלכתי לרצח לא-יהודים, והוא קובע שמותר ליהודי לרצוח ילדים בכוונה תחילה “אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך פגיעה בגדולים.” וזה לא הכל: המקור החביב על ימיני לתקשורת הפלסטינית, איתמר מרכוס שהוזכר למעלה, היה בעבר אחד ממנהלי CFI.

כלומר, ימיני הקיף את עצמו בתומכי טרור יהודי. הוא מקדם את התעמולה של ארגון שנהנה מכספי ה-CFI, מיודד עם אחד מבכירי ה-CFI בעבר ומקדם גם את התעמולה שלו. אם נסתמך על שיטת האשמה בשל קרבה (guilt by association) שחביבה כל כך על ימיני ועל “אם תרצו,” כל אדם סביר יצטרך להגיע למסקנה שימיני הוא תומך טרור יהודי: קו ישיר מחבר בינו ובין “תג מחיר” ו”תורת המלך.” הקישור הזה הרבה יותר ישיר מהקישורים שימיני ו”אם תרצו” נוטים להביא.

אלא שזה לא המצב. נראה שימיני סולד מטרור יהודי, ולו משום שזה ממש נראה רע ומפריע למטרה העליונה שלו, קרי hasbara. ימיני איננו תומך טרור; הוא רק אידיוט מועיל של טרוריסטים יהודים, ומי שמלבין את העמדות שלהם.

אולי כדאי לו לשקול את הדברים האלה לפני שהוא הולך לטפול את העלילה הבאה שלו. אבל אני בספק אם זה יעזור.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות, אחת מהן גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

הספין והשקרים של ממשלת נתניהו-לפיד-לבני

ישראל כבר החלה בהפצת שקרים שמטרתם להפיל את האחריות לקריסת השיחות על הפלסטינים. לקראת מה שיהפוך להיות נקודות שיחה קבועות של הימין, הנה כמה עובדות לא נוחות

יריית הפתיחה במשחק ההאשמות הרשמי בין ישראל לפלסטינים בשאלת האחריות לקריסת שיחות תהליך השלום – אף אחד לא באמת חשב שהשיחות הללו יובילו לשלום, וראש הממשלה נתניהו כבר הצהיר שכל מה שהוא רוצה הוא להפיל את התיק על הפלסטינים – נורתה שלשום (ה’), כשישראל האשימה רשמית את הפלסטינים בקריסה. תועמלן הימין בן דרור ימיני מיהר לעשות את המעשה העיתונאי הנדרש ולהתייצב לצד הממשלה. ראוי לשים לב לפסקת הסיום שלו, היא אומרת הכל:

“ההסכם מחייב את ישראל לסיבוב אחרון של שחרור אסירים. הפעימה הרביעית. אבל כאשר הפלסטינים מודיעים מראש שהמשא ומתן ייפסק, זה בערך כמו המוכר שמתעקש שהקונה יעביר את התשלום האחרון, למרות שהסחורה כבר נעלמה. ולהבל הזה קוראים הפלסטינים "עמידה בהסכמים".

מה קורה פה? ובכן, ימיני נתקל בבעיה. יש עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה, למרות שהתקשורת הישראלית עושה מאמצים ניכרים לעשות את זה: ישראל הפרה את ההסכם עליו חתמה. היא היתה אמורה לשחרר 26 אסירים פלסטיניים לפני כשבוע, ולא עשתה את זה. הסיבה? הימין היהודי לא היה מוכן עוד לחתום על שחרור אסירים, בעיקר משום שבמקרה הזה רוב האסירים שנותרו לשחרור על פי הקריטריונים שקבעה הממשלה – כאלה שכלואים מהתקופה שקודם להסכמי אוסלו – הם פלסטינים שישראל נזכרה פתאום שהם אזרחיה, משהו שהיא מקפידה לשכוח בימים כתיקונם. הימין היהודי, שלא מכיר באזרחות הישראלית כגורם קובע אלא רק במוצא יהודי, נזכר פתאום בתפיסה האזרחית הנשכחת כשזה מגיע לשחרור אסירים.

כפי שמזכיר רביב דרוקר, הפלסטינים ויתרו על שני תנאים אחרים לשיחות: הפסקת הבניה בגדה והתחייבות ישראלית לקבל את קווי 67’ כקווי הבסיס של השיחות. הם הסכימו להסתפק בשחרור האסירים. אפילו במעט הזה, המדינה היהודית לא מסוגלת לעמוד. השיחות עם הפלסטינים היו אמורות להמשך עד ה-29 באפריל, והשחרור האחרון היה אמור להתרחש חודש לפני תום השיחות. פתאום, נתניהו העלה את הדרישה ששחרור האסירים יתבצע רק אם הפלסטינים יתחייבו לנהל את השיחות ולא לפנות לאו”מ במשך תשעה חודשים נוספים.

למהלך כזה קוראים הפרת הסכמים, וזו הסיבה שימיני מתפתל כל כך, וזו גם הסיבה שבגללה התקשורת הישראלית לא מדברת על מה שקרה כאן בשבוע האחרון. בסופו של דבר, העיתונות הישראלית מודל 2014 היא עיתונות נרצעת. היא אומרת את מה שהשלטון רוצה שתאמר. היא כל כך מפחדת מהמצור הכפול שמוטל עליה – הנסיון של הקריקטורה האנטישמית שמממנת את ראש הממשלה לחסל את העיתונות מצד אחד, וההתבהמות הכללית של הציבור לכדי “פטריוטיות” עיוורת מצד שני, שרואה כל ביקורת ואמירת אמת כשמאלנות מסוכנת – שהיא לא מסוגלת לומר לציבור את העובדות הפשוטות: ישראל הפרה הסכמים ועכשיו היא מנסה להפיל את התיק על הפלסטינים.

מה אומר לנו ימיני, בעצם? הוא אומר שכן, יש הסכמים, אבל הסכמים זה משהו שלא צריך להתייחס אליו אם זה לא מתאים לנו. הפלסטינים התחייבו מראש למו”מ עד ה-29 באפריל. הם קיבלו קדחת. אין שום סיבה שהם יסכימו להמשך בזבוז הזמן הזה. קדחת? לא בדיוק. ישראל הרגה עשרות פלסטינים במהלך המשא ומתן, ולא חלף כמעט יום מבלי שהיא הודיעה על עוד בניה בגדה המערבית.

מספר ימים לאחר שישראל לא שחררה את האסירים כנדרש, ולאחר שנוכחו לדעת שארה”ב – “המתווך ההגון” – לא תכפה על ישראל את העמידה בהסכם, עשו הפלסטינים שרירים. לא, הם לא ירו בילדים יהודים מן המארב; לא, הם לא מנעו מים משכונות יהודיות; לא, הם לא בנו על אדמה שנגזלה בחוזק יד מחקלאים יהודים; הם פשוט חתמו על 15 אמנות בינלאומיות. בין השאר, הם חתמו על אמנת ז’נבה; על האמנה למאבק באפליית נשים; על האמנה נגד גזענות; על האמנה נגד עינויים; על האמנה נגד רצח עם; על האמנה נגד שחיתות; ועוד.

המהלך הזה הביא לישראל הרשמית את הסעיף, וכתוצאה מכך ציפי לבני – לכאורה, היונה בממשלת הנצים של נתניהו – דרשה מן הפלסטינים לשוב בהם מן החתימה, ולא, איימה, תטיל ישראל סנקציות על הרשות הפלסטינית. נחזור על זה שוב: ישראל דורשת שהפלסטינים יחזרו בהם מהחתימה על אמנת ז’נבה ועל האמנה נגד עינויים, ומאיימת עליהם בסנקציות אם לא יצייתו.

ספק אם אפשר להעלות על הדעת מהלך שפוי פחות מזה: המטרה של אמנות בינלאומיות היא לשכנע כמה שיותר צדדים לתחום עליהן. ישראל בעצם דורשת מהפלסטינים שלא לאסור על עינויים ושלא להתחייב לציית לכללי המלחמה. כן, יש לישראל יכולת למנוע את אשרור החתימה הפלסטינית – הן טעונות אישור מזכ”ל האו”ם וממשלת שווייץ. אבל איך לעזאזל תצא לקמפיין דיפלומטי בינלאומי שידרוש בלהט את אי קיום המשפט הבינלאומי?

הסנקציות הישראליות כבר מופעלות. בין השאר, ישראל מונעת פריסה סלולרית בעזה. זה קצת משונה: בימים כתיקונם, יש שרים בממשלת נתניהו שטוענים שאין טעם לדבר עם אבו מאזן כי ממילא איננו שולט בעזה. אם איננו שולט בעזה, מדוע להעניש את העזתים על פעולה שביצע מישהו שלא קשור אליהם? אה, זה בגלל שישראל כבר התרגלה להפוך את העזתים לילד הכאפות שלה, שבו היא חובטת כשהיא צריכה לפרוק את תסכוליה.

שימו לב, אגב, לספין שנלווה להטלת הסנקציות: ישראל מודיעה שהיא “משעה” את הפעימה הרביעית בשל ההחלטה הפלסטינית לחתום על אמנה נגד שחיתות ובעד זכויות האשה. אה, לא, זה שקר: ישראל אמורה היתה ליישם את הפעימה לפני שבוע, החתימה הפלסטינית על אמנות היתה תגובה להפרה הזו, ועכשיו מנסה ציפי לבני – זוכרים איך היו אנשים שהתלהבו ממנה? – לומר לנו ש”השעיית” שחרור האסירים היא תגובה על הפעולה הפלסטינית. היא מנסה לטשטש את סדר הדברים, להעלים את העובדה שישראל היא שהפרה את ההסכמים – עובדה שאפילו בן דרור ימיני נאלץ להכיר בה – ולטעון שוב שישראל רק “מגיבה” לפגיעות בה.

שציפי לבני היא אפס מאופס, במקרה הטוב, זה לא ממש סוד. סוד קטן עוד יותר הוא העובדה שגם שר האוצר שלנו הוא תולעת חסרת חוליות. הבלוגרית טל שניידר ליקטה כמה התחייבויות של לפיד מהחודשים האחרונים, בהם הוא הצהיר חגיגית שלא ישב בממשלה שלא תנהל משא ומתן. בין השאר, אמר לפיד לפני שבועיים את הדברים החדים הבאים:

“הגיע הזמן להעלות הילוך. ממשלת ישראל צריכה לענות על השאלה האם היא מנהלת את התהליך מתוך נסיון להגיע להסדר שלום. כי הבעיה האמיתי שאיתה רוצים להתמודד היא העובדה שזה אפשרי להגיע להסדר והגעה להסדר כרוכה בויתורים. אנחנו לא יכולים להמשיך לחמוק מן העובדה שלשלום יש מחיר. ראש הממשלה הצהיר שהוא מכיר במחיר ושהפתרון היחיד הוא יישום שתי המדינות. אני מאמין ומקווה שיש בו אומץ היסטורי דרוש כדי לשלם את המחיר. זה מה שהוא התחייב מעל בימת הכנסת. איני מעלה לדעתי לרגע שלא התכוון לכל מילה. תפקידו להפוך את ההצהרה לתכנית פעולה סדורה למרות כל הקשיים. הבטחתי שאם יבחר ללכת למו"מ אמיתי 'יש עתיד' תעמוד מאחוריו. […] אין לי זכות לעמוד מנגד. כל רגע שאין הסכם הוא סיכון של המדינה היהודית. הוא מקרב אותנו אל מדינה דו-לאומית שאליה שואפים הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני."

אתמול הוא כבר נשמע אחרת:

“התנהלותו של אבו מאזן ביממה האחרונה מעלה ספקות קשים האם הוא באמת מעוניין להגיע להסכם. כשפורסמה אמש רשימת התנאים שלו – שנראית יותר כמו התגרות מכוונת שמטרתה לפוצץ את השיחות – הישראלים היחידים ששמחו הם אנשי הימין הקיצוני, שמעדיפים לחכות למשיח במקום לנסות להגיע לפתרון. יש עתיד תמשיך לתמוך בהיפרדות מן הפלשתינים, אבל אבו מאזן צריך לדעת שבנקודת הזמן הנוכחית, הדרישות שלו פועלות נגדו. אף ישראלי לא ינהל אתו מו"מ בכל מחיר.”

במילים אחרות, האפס שהתגלם בבשר מחפש עכשיו דרך לרדת מהעץ שעליו טיפס ולהמשיך לשבת בממשלה, למרות שעל פי דבריו שלו-עצמו רק לנפי שבועיים, “כל רגע שאין הסכם הוא סיכון של המדינה היהודית.” טוב, הוא תמיד אמר שהוא מתכוון לשבת בממשלה בכל מחיר. אבל רגע, על איזו רשימת דרישות הוא מדבר?

ובכן, בימים האחרונים מפיצים גורמים ממשלתיים טענות על דרישות מופלגות שהעלו הפלסטינים, לכאורה, בפני לבני בעקבות אי שחרור האסירים. זו טענה מעניינת, אבל יש בעיה אחת קריטית: הפלסטינים מכחישים שהיא הוצגה אי פעם. הרשימה קיימת, היא הודלפה לתקשורת הפלסטינית, אבל הפלסטינים אומרים שהיא לא הוצגה רשמית – וש”בישראל ידעו שאין רשימה כזו, אך תמכו בהעצמת הפרסומים כדי להציג את הפלסטינים כמי שמציבים תנאים מקדימים ומכשילים את שיחות השלום.”

במילים אחרות, לבני, לפיד ונתניהו מארגנים לנו את ספין כל הספינים, “אין פרטנר” גרסת 2014 – והתקשורת הישראלית משתפת פעולה בהתלהבות. כשיסבירו לכם עוד כמה ימים או שבועות שאין ברירה ושצריך לנקוט בצעדים צבאיים, זכרו-נא איך הגענו לפה.

וכשיגיע צו המילואים, סרבו להתייצב. אל תצאו למלחמת שלום ההתנחלויות.

הערה מנהלית: אתמול התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בן דרור ימיני, אנטי-עיתונאי

עקבתי בלב חצוי אחרי המאבק של עובדי "מעריב" להשרדות. בלב חצוי – כי מצד אחד, אנחנו צריכים, בתוך מתקפת התעמולה של לשכת ראש הממשלה שנמשכת חודשים ארוכים, כל כלי תקשורת; וכי לעולם אין לשמוח על אובדן מקומות פרנסה. אבל. "מעריב" שימש בשנים האחרונות את הימין הישראלי, לעתים כאידיוט מועיל ולעתים כראש המקהלה. השבר התחיל, אולי, כבר ב-1984, כש"מעריב" קיבל את הצילומים של אלכס ליבק, שהוכיחו ששני פלסטינים הורדו חיים מקו 300, מה שחשף את השקר הרשמי של הצבא והשב"כ, אבל סירב לפרסם אותם. כלומר, בחר להיות מה שנתפס בעיניו כפטריוט ולא להיות עיתון. בשנים האחרונות, דרדר "מעריב" את השיח הציבורי פעם אחר פעם: החל מקמפיין "איפה הבושה" הנלעג, עבור בהפצת שנאה בלתי פוסקת כלפי הפליטים, עבור בהיותו כלי שרת של "אם תרצו" ומועצת יש"ע, ואולי השיא היה כאשר "מעריב" התמכר לקמפיין הימין ורמז בגסות שאסירים פלסטינים לומדים על רצח עם לא כדי ללמוד את הלקחים אלא כדי לקבל את הידע הטכני הנדרש. לא היה בלוף ימני ש"מעריב" לא קידם.

בחוד החנית עמד בעשור האחרון בן דרור ימיני. הבלוג הזה עסק בו, בהטיות ובשקרים שלו, לא מעט. יש שיאמרו, הרבה יותר מדי. אבל לדעתי ימיני חשוב, בדיוק בגלל התפיסה שלו – שמקובלת על לא מעט אנשים – שהוא ניצב במרכז המפה הפוליטית, בעוד שהוא בעצם איש ימין, לעתים איש ימין קיצוני (הוא מהרהר בטרנספר מדי פעם), ובשל התפיסה שלו שישראל מוקפת על ידי ארגון רב זרועות, שטני, שידו בכל ויד כל בו ומטרתו היא חיסולה של ישראל באמצעות "דה לגיטימציה." כל ביקורת על צה"ל, ובשנים האחרונות כל טענה כאילו יש גזענות בישראל, היא מבחינתו של ימיני הוכחה לאנטישמיות או שנאה עצמית ולשותפות, מודעת או לא, בקנוניה אפלה.

עם זאת, נראה לי שמבלי משים, ימיני חצה את הגבול באחד הטקסטים האחרונים שלו. הוא התייחס להרשעתו החלקית של ראאד סלאח בהסתה, ולזיכויו ממה שאכן נראה כמו חזרה ערמומית על עלילת הדם הקלאסית.

על זה צריך לומר כמה דברים. קודם כל, ימיני לא במצב לדבר על עלילות דם. הוא פמפם במרץ את העלילה של הימין האירופי על כך שכל מעשי האונס באוסלו בוצעו על ידי מוסלמים. כלומר, ייחס לקבוצה דתית ממוצא אתני זר נטיה לאונס – אונס שנרמז בגסות שהיה של נשים לבנות, והעלילה הזו מהדהדת את העלילות הקלאסיות של הקו קלוקס קלאן. היא שימשה את הרוצח הימני, אנדרס ברייויק, להצדקת מעשי הטבח שלו. יש רק בעיה אחת: לעלילה הזו אין בסיס. משטרת אוסלו אומרת שלהד"מ.

ימיני כותב שראאד סלאח הפיץ עלילה, "בדיוק כמו המופתי לפניו, על כך שישראל מתכוונת להרוס את מסגדי הר הבית." וואלה. האם ישראל לא מתכוונת להרוס את מסגדי הר הבית? בתפקיד שר הכלכלה של מדינת ישראל יושב אדם שהכריז שהוא גאה בחבר המפלגה שלו, שהודיע על כוונתו לפוצץ את המסגדים, ושאף מעסיק כעוזר אישי את נתן נתנזון, אחד מחברי המחתרת היהודית שקשרה לפוצץ את המסגדים. לפני שמונה חודשים, הודיע שר השיכון של ממשלת ישראל שהוא מתכוון לבנות את בית המקדש, וכידוע הדבר יצריך שינויים מסוימים במצב הצבירה של מבנים שכבר נמצאים עליו. הוא נותר בתפקידו. שורה של בכירים בליכוד – שבניגוד למה שנהוג לחשוב, איננה מפלגת אופוזיציה אלא מפלגת השלטון – הביעו תמיכה בבניית בית המקדש, ורונן שובל, שלטענתו הוצע לו תפקיד ראש לשכת ראש הממשלה, מדבר שוב ושוב על הצורך לבניית מקדש.

אז לא, אין עדיין תכניות אופרטיביות, כפי שאין עדיין רשמית תכניות לספח את הגדה, אבל האם באמת אפשר לטעון שישראל לא מתכוונת להרוס את הר הבית? אם כן, מה עושים כל הטיפוסים האלה בתפקידים בכירים? למה הם לא נבעטים, בקלון ובשחוק, מהחיים הפוליטיים כפסיכים מסוכנים?

מילא זה: זה פשוט הסגנון הרגיל של ימיני. אבל אז מגיעה המנה העיקרית:

"אבל נדמה שהשכל הישר מסרב לקבל את העובדה שביום שבו ייצא סלאח מהכלא, הוא ימשיך בדיוק באותה הסתה אנטי-ישראלית, אנטי-ציונית ואנטישמית – תוך כדי מציאת ניסוחים שאולי יפטרו אותו מכתב אישום נוסף. השכל הישר מסרב לקבל שמסית כמו סלאח, שממשיך את דרכו של המופתי הנאצי, ושתורתו היא תורת החמאס, ימשיך בעוד שמונה חודשים בדיוק במקום שבו הוא הפסיק עם כניסתו לכלא. […] ישראל היא דמוקרטיה. סלאח הוא אזרח ישראלי. עד גבול מסוים ישראל צריכה להיות גאה בכך שהיא מאפשרת חופש ביטוי שכולל דברי הסתה. אבל סלאח, שוב ושוב, עובר את הגבול. לפני שההסתה שלו תצמיח עוד פיגוע התאבדות, צריך למצוא דרך למנוע מהאיש הזה את המשך חופש הפעולה."

הופה. פה זה כבר משהו אחר לגמרי. פה, ימיני דורש לסתום את הפה למישהו עוד לפני שהוא עשה משהו. אני לא מחסידיו של ראאד סלאח ואני רואה אותו כסוג של שמואל אליהו מוסלמי – חשוב לציין שבניגוד לסלאח, שמואל אליהו לא נעצר ולא הועמד לדין – אבל מה בעצם רוצה כאן ימיני? למה הכוונה ב"תוך כדי מציאת ניסוחים שאולי יפטרו אותו מכתב אישום נוסף"?

המשמעות הפשוטה של "מציאת ניסוחים שאולי יפטרו אותו מכתב אישום" היא "עמידה בתנאי החוק." ימיני רוצה שנעמיד לדין מטיפים מוסלמים לא משום שהם עברו את הגבולות של הסתה בלתי חוקית, אלא משום ש… שמה בעצם? שהם אומרים דברים שלא מוצאים חן בעיניו? ומה פשר "צריך למצוא דרך למנוע מהאיש הזה את המשך חופש הפעולה," אם הפעולה שלו חוקית? האם ימיני מדבר על מעצר מנהלי? העלמה של ראאד סלאח?

ימיני אומר שסלאח אחראי לפיגוע התאבדות. וואלה. הייתי רוצה לראות את הראיות, אבל לפני זה, אני אציין שיש שורה של רבנים – הבולט ביניהם הוא דב ליאור אבל יש גם אחרים – ששמם נקשר בהסתה לטרור, הן כנגד פלסטינים הן כנגד יהודים. הרב ישראל רוזן פינטז בפומבי על מחתרת שתפגיז את רצועת עזה, בסיוע שקט של צה"ל והרחק מהשמאלנים; זה היה הרבה יותר בוטה מהדברים שאמר סלאח, אבל רוזן לא הועמד לדין, ודאי שלא הורשע. כלפיהם, ימיני לא דורש ש"נמצא דרך למנוע מהאיש הזה את המשך חופש הפעולה." הם יהודים, אחרי הכל, וציונים טובים.

אז אחד העיתונאים הבכירים בישראל רוצה לסתום לאנשים אחרים את הפה, גם כאשר הם עומדים בתנאי החוק. זה מצטרף לשורה של טענות אחרות של ימיני נגד חופש הביטוי והמידע, כמו למשל כשיצא בשצף קצף נגד עתירתה של עמותת "גישה", שהביאה לחשיפת משטר הכמעט-הרעבה של צה"ל ברצועה. ימיני טען אז שחשיפת המידע הזה – מסמכים של גוף ציבורי, כן? – היא "חשיפת מסמכים שנועדו, אך ורק, לתעמולת זוועה נגד המדינה."

אז, עם כל הכבוד, כל זמן ש"מעריב" מעסיק אנטי-עיתונאי כמו ימיני, מי שדורש לסתום, בדרך לא דרך, את פיותיהם של יריבים אידיאולוגיים ומי שנכנס להתקף זעם כשאחרים עושים את העבודה שהוא נמנע מלעשות וחושפים את מדיניותה השנויה במחלוקת של הממשלה, אני מתקשה לתמוך בו. יש לדמוקרטיה הישראלית די אויבים גם בלעדיו.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, ואני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

האנטישמים החדשים

עוד כספות של בן דרור ימיני וחבר מרעיו

ארכיבישוף תעשיית השקרים, בן דרור ימיני, קם על צד שמאל השבוע. אתמול (ה') הוא פרסם מאמר, שלזמן מה היה אף הכותרת הראשית של אתר נרג, שכותרתו היא "הארגונים שאירופה מממנת אחראים למחאת המסתננים."

פתחתי בעניין, כי הנחתי שאם הכותרת הראשית של אתר חדשות היא פסקנית כל כך, ודאי מונח לפני תחקיר מעמיק. ציפיתי לראות הקלטות חד משמעיות מחדר אפוף עשן, עמוס בשמאלנים בולסי טופו ושותי אספרסו, שמעידות איך המחושים שלהם מקיפים את העולם כולו, מעוררים מחאת מסתננים היום, מחאת בדואים אתמול, והכל בגלל שהם תלושים, שונאי עצמם, וחותרים תחת עמם, אותו הם שונאים מבלי לדעת למה.

אז כל הקונספירציה האנטישמית הזו אכן היתה במאמר, אבל מאחר וקונספירציות הן סימן ההיכר של לוזרים – ראו את העולם המוסלמי ואת האחים המוסלמים – בן דרור ימיני הביא את כל הטענות, אבל לא סיפק שום הוכחה. למעשה, כפי שדיווח "העין השביעית," מי שהיה קורא את יובל גורן ב"סופשבוע" של מעריב, היה מגלה שהוא הגיע למסקנה ההפוכה: שהפליטים ארגנו את המחאה בעצמם. אבל בשביל זה, כמובן, צריך לדבר עם פליטים, לא לעסוק בהזיות אנטישמיות.

נתחיל לפרק את זה. הטענה הראשונה של ימיני היא שלמרות שמאבק הפליטים נראה לנו לא אלים, בפועל הוא אלים מאד:

“עד עכשיו לא הייתה אלימות, לפחות לא בראש חוצות. אבל אין צורך באשליות. מאחורי הקלעים מתנהל משהו אחר. עובד אחד שהגיע שלשום לעבודה, והפר את השביתה, חטף מכות רצח מקבוצה מאורגנת מאוד של עשרה אחרים. האחרים הבינו את הרמז. האלימות ניצחה.”

הייתי מצפה ממישהו שיוצא עם כותרת פסקנית כל כך לכמה ראיות. כמו: מה שמו של המותקף? מי תקף אותו? האם הוא התלונן במשטרה? אם הוא לא התלונן במשטרה, האם הוא העיד אישית בפני ימיני? אם לא העיד אישית בפני ימיני – ולא נראה לי שהלז מסתובב בקרב הפליטים ומחפש עדויות – איך ימיני יודע על כך? מי המקור שלו? (לשאלה הזו עוד נחזור.)

אבל נניח לצורך הענין שהסיפור אמיתי. היה פליט שהפר את השביתה וחטף מכות משובתים אחרים. במה זה שונה מהיחס הרגיל של שובתים כלפי מפירי שביתה? ימיני ודאי מכיר את המונח Scab, שובר שביתה, ואת המנון השנאה לו שחיבר ג'ק לונדון:

After God had finished the rattlesnake, the toad, and the vampire, he had some awful substance left with which he made a scab.
A scab is a two-legged animal with a corkscrew soul, a water brain, a combination backbone of jelly and glue.

Where others have hearts, he carries a tumor of rotten principles.
When a scab comes down the street, men turn their backs and angels weep in heaven, and the devil shuts the gates of hell to keep him out.
No man (or woman) has a right to scab so long as there is a pool of water to drown his carcass in, or a rope long enough to hang his body with.

האם בשל תקיפה של מפר שביתה אנחנו יכולים לטעון ברצינות ש"מאחורי הקלעים" מתנהל משהו אחר? כנראה שאם אתה ימיני, התשובה חיובית.

הטענה השניה של ימיני היא שהמסתננים הם בעצם מריונטות של פעילי זכויות אדם ערמומיים:

"גרוע מכך: המסתננים אינם עומדים מאחורי המחאה. אלה פעילי הגופים שממומנים מאירופה. הם סיבכו את ישראל במגזר הבדואי. הם מנסים לסבך עכשיו את ישראל במגזר המסתננים. [..]

מה שחשוב הוא, כמו תמיד, שהגופים הללו יעשו כל מאמץ כדי להציג את ישראל כמפלצת. מטעמים הומניים כמובן. המסתננים עצמם רחוקים מעוינות כלפי מדינת ישראל וכלפי החברה הישראלית. באחד ממוקדי העבודה שלהם בתל אביב, בשוק הכרמל, הם זוכים ליחס אנושי. אבל פעילי הארגונים דוחפים את האף. הם כבר ידאגו לשנות את התמונה.” 

הטענה של ימיני פסקנית מאד. האם הוא מגבה אותה בעובדות? כמובן שלא. אין כאלה. נכחתי לזמן קצר במוצאי השבת האחרונה בגינת לווינסקי, שעה שהפליטים ארגנו שם את השביתה. לזמן קצר – כי כל הדיונים נערכו בטיגרינית, שפה שלא אני ולא רוב פעילי זכויות האדם שאני מכיר דוברים. כן, בין הצועדים היו מספר פעילי זכויות אדם. אנחנו מגיעים לשם כדי להפגין סולידריות. אנחנו לא מובילים את המאבק.

הטענה של ימיני היא טענת הקו קלוקס קלאן: השחורים רגועים, אוהבים את מצבם, אבל יש כל מיני ליברלים תלושים שמרעילים אותם ("הם כבר ידאגו לשנות את התמונה.") יתר על כן, "סיבכו את ישראל במגזר הבדואי"? אני לתומי חשבתי שמי שסיבך את ישראל במגזר הבדואי היא ממשלת ישראל, שעמדה לגרש אותם מבתיהם. האם ימיני באמת חושב שבדואים ופליטים לא מסוגלים להתארגן בכוחות עצמם? שהם סוג של תת אדם?

עוד שאלה. מה אמור לעשות אדם שחושב שיש לכל בני האדם זכויות שוות, כשהוא נתקל במדיניותה של ממשלת ישראל? להשתחוות בכניעה ולזוז הצידה? כאן צריך להביא עוד דוגמאות לרטוריקה דומה של ימיני. במאמר שכתב מוקדם יותר השבוע, הוא כותב כך:

"צריך גם להודות שיש משהו מפחיד בפעילים הללו. הרי אחת הפעילות "למען" זכויות המסתננים טענה שאין צורך ברוב יהודי בישראל. היא כבר מפנטזת לקלוט את חצי אפריקה. לא כל הפעילים שם שייכים לזן האנטי ציוני הזה, אבל קשה גם לומר שהפעילה שייכת למיעוט מבוטל."

מיהי אותה פעילה? למה ימיני לא נוקב בשמה? אולי כי הוא יודע שאם יעשה זאת, הוא מסתכן בתביעת דיבה איומה. הרי "היא כבר מפנטזת לקלוט את חצי אפריקה" הוא משפט שאין לימיני שום דרך להוכיח, וכל המטרה שלו היא ללבות שנאה נגד פעילי זכויות אדם. ואולי היא בכלל לא קיימת – אחרי הכל, אם אתה מסוגל לטעון שמישהי "מפנטזת" על משהו, בלי כל הוכחה ובלי ציון שמה, למה לא לפנטז את עצם קיומה? ומיד לאחר מכן, כמובן, מגיע הטיעון האנטישמי הקלאסי: לא כל היהודים כאלה, אבל אנחנו לא יכולים להבחין ביניהם ועל כן צריך לפגוע בכולם. במאמר הנוכחי, כותב ימיני כך:

" כך שצריך להזכיר משהו: הארגונים הללו והפעילים הללו והחוגים שלהם שייכים בדיוק לאותו חלק באוכלוסייה שהתנגד לחוק האזרחות.
גם אז הם אמרו: מדובר רק בעשרות אלפי פלסטינים, שיבצעו איחוד משפחות, אז מה הבהלה. והיא הנותנת. מדובר בעוד עשרות אלפים ועוד עשרות אלפים, שיביאו בעקבותיהם עוד עשרות אלפים, שביחד יהפכו למאות אלפים."

אני מכיר פעילים למען פליטים. אני לא חושב שיש רבים מהם שהיו מעורבים במאבק נגד חוק האזרחות, או בשמו המדויק יותר החוק לאפליית האוכלוסיה הפלסטינית בישראל. בתור התחלה, המאבק ההוא – שנערך בשנות האינתיפאדה השניה – היה בעיקרו מאבק משפטי, לא ברחוב. שימו לב ללשון המעורפלת של ימיני: "הארגונים הללו והפעילים הללו והחוגים שלהם שייכים בדיוק לאותו חלק באוכלוסיה." בדיוק. לאותו חלק. יאללה, ימיני, לך על זה עד הסוף. תפסיק לשחק. אמור את המילים המפורשות: קוסמופוליטים. תלושים. פרוצות מינית או הומואים. הכלבים הנרצעים של בעלי ההון שלגמרי במקרה גם מקדמים את הקונספירציה הקומוניסטית. למה אתה עצור כל כך? תן לעצמך להשתחרר, פרוץ בצווחת "יהודונים מלוכלכים" ובוא נגמור עם זה.

אחר כך חוזר ימיני לטענה הקבועה שלו: הם לא פליטים.

"המסתננים, ברובם, אינם פליטים. הם מהגרי עבודה. הם זוכים להגנה קבוצתית, משום שלא ניתן להחזיר אותם בצורה מאורגנת. אבל זה לא אומר שהמדינה אינה רשאית להפעיל לחץ מתון כדי שהם יעזבו מרצונם למדינות שמהן באו, או למדינות אחרות. זה כבר התחיל לקרות בטפטוף שהחל להתגבר. אבל הארגונים דוחפים את האף. הם ידאגו לשנות את התמונה."

מאד פסקני. איך ימיני יודע שאינם פליטים? הרי זה לב הבעיה: ישראל מסרבת לבדוק את מעמד הפליט שלהם. במדינות אירופאיות שערכו את הבדיקה, יותר מ-80% מהאריתראים שהגישו בקשה למעמד פליט גם קיבלו אותה, ויותר מ-70% מהסודאנים קיבלו אותה. אז הנה, דרישה לא מסובכת: שממשלת ישראל תבדוק ברצינות את מעמד מבקשי המקלט.

אלא שימיני לא רוצה לבדוק, כמובן. הוא יודע מה יהיו התוצאות. הוא פשוט מעדיף לשקר לקהל הקוראים שלו, וללבות את השנאה שלהם. אגב, כשימיני כותב ש"הם זכו להגנה קבוצתית משום שלא ניתן להחזיר אותם בצורה מאורגנת," הוא טועה או משקר: ה"הגנה הקבוצתית" נובעת מכך שישראל יודעת שאסור לה להחזיר פליטים לסודאן או אריתריאה, והיא מאפשרת לה להתחמק מחובתה לבדוק את מעמד הפליטים – חובה שבסיומה היא תיאלץ להעניק להם מעמד פליט. מיד לאחר מכן, עושה ימיני מירי רגב, ופולט את המשפט המופלא הבא: "המסתננים ראויים לצלם אנוש." לא, ימיני, לא: הם לא "ראויים" לצלם אנוש. יש להם צלם אנוש. בהגדרה. מרגע לידתם. כאשר אתה מעמיד בסימן שאלה את צלם האנוש שלהם, אתה לא פוגע בו – אבל אתה מאבד את שלך.

כאן מגיע ימיני להצעת פתרון: שוד של מבקשי המקלט.

"שוק העבודה יכול לקלוט אותם. אבל יש צורך בתוספת קטנה: בין שליש לחצי מהשכר יעבור לקרן מיוחדת, שתעמוד לרשותם ביום העזיבה. את כל המנגנונים שפועלים היום אפשר להפנות לכיוון הזה. אין צורך בכוח אדם נוסף. “

ופה חשדתי. כי שלושה ימים קודם לכן, פרסם יהודה יפרח גם הוא מאמר בנושא הפליטים, ובו העלה את ההצעה הבאה:

"כל מסתנן שיסכים לכך יוכל לעבוד בישראל ולקבל את שכרו כחוק, כנגד התחייבות שבתום תקופה של שנה עד שנתיים הוא יחזור לארץ מוצאו. רוב המשכורת שלו תישמר בקרן שאותה הוא יוכל לשחרר רק בשדה התעופה ובינתיים יקבל את צרכי הקיום הבסיסי." ההדגשות שלי.

ההדגשות שלי. המממ. שני כותבים, אחד ב"מקור ראשון" ואחד ב"מעריב," מעלים הצעה דומה עד כדי להחשיד: יינתן לפליטים לעבוד, אבל הם לא יוכלו לקבל את עיקר הכסף שלהם אלא כאשר יעזבו את הארץ. כי, כידוע, כל פליט מחזיק במשרה יוקרתית במיוחד, כזו שמאפשרת לו להסתדר בלי מחצית או יותר מהשכר שלו. היתכן שהשניים אינם כותבים עצמאיים, חופשיים, נחושים בדעתם, אלא מצטטים את אותו דף המסרים עצמו? של, נניח, היחצ"ן של שר הפנים?

הלאה. יפרח מדבר על מעמד פליט כאילו הוא משהו נחשק במיוחד: מבחינתו, הפליטים יוכלו להשאר בישראל תמורת "ויתור על חלום הפליטות." חלום! תגיד, ילד, מה תרצה להיות כשתהיה גדול? אני, אבא, ארצה להיות פליט!

יפרח מתיימר להיות כתב משפטי. שאין לו אתיקה, אנחנו יודעים. שהוא מסוגל לבצע מעשה מגונה בטקסט ולקרוא מתוכו רק את מה שמתאים לאג'נדה של המחנה שלו, תוך הסתרת העובדות – גם את זה אנחנו יודעים. אבל בכל זאת, מכתב משפטי מצפים להבנה מסוימת בחומר. יפרח היה מסוגל לפלוט בלי למצמץ את המשפט הבא:

"למדינת ישראל אסור לתת למסתננים מעמד של פליטים משום שלפי החוק הבינלאומי מי שמחויבת להעניק להם את המעמד הזה היא מצרים, שכן הם הגיעו אליה לפני שהסתננו לארץ."

זה אכן סנטימנט רווח בקרב הימין והמרכז היהודים, אבל הוא נטול בסיס ולמעשה הוא שקר. זה מה שהיה לשרון הראל, שיצגה בכנסת את נציבות האו"ם לפליטים, לומר בנושא (זהירות, מסמך):

"זו גם סוגיה שבאמת עולה לבקרים. פליט הוא אדם שנמלט על חייו. הוא לרוב נאלץ לעזוב את מקום מגוריו מבלי לארוז מזוודה, מבלי להצטייד בדרכון ובמסמכים מתאימים והוא נמלט על נפשו. הוא נמלט ומגיע ליעד הראשון שלו. הבוקר שמעתי ראיון ברדיו עם פליט מדרפור שסיפר שהוא נמלט בשלב ראשון ללוב השכנה, וכשהוא ראה שבלוב אין מנגנון מקלט. בלוב האו"ם לא הורשה לפעול במדינה. השליט קדאפי לא התיר לנציבות האו"ם לפליטים לפעול במדינה ולכן אין מנגנון לטיפול בפליטים. הוא עבר למצרים השכנה וגם שם הוא סבל אי אילו בעיות, וכאשר פליט עובר ממקום למקום, הוא מחפש את המקום הראשון שבו הוא ירגיש בטוח. הוא יכול לעבור מדינה, שתיים ולפעמים גם יותר מכך, כדי להגיע לאותה נקודה שבה הוא מקבל הגנה. היתה תקופה שאזרחי ליבריה, בתקופת מלחמת האזרחים, נרדפו בקהיר על ידי השלטונות במצרים וכתוצאה מהרדיפה הזו הם נמלטו לישראל. היתה תקופה כזו, קבוצה מסוימת קטנה של כ – 40 איש, ויש לזה תקדימים שונים במקומות שונים בעולם. אז כשאדם לא מרגיש בטוח במקום שאליו הוא מגיע, הוא רשאי גם לעבור גבול נוסף."

ההדגשות שלי. אם יפרח יכול להצביע בפנינו על המקום בו קובע המשפט הבינלאומי שהמדינה הראשונה היא זו שחייבת להעניק מקלט, ניחא. אם לא, יואיל נא ויחפש תפקיד שבו לא ישקר על בסיס קבוע לקוראיו ויוריד מדי יום את סך הידע בעולם. נניח, מגדל תרנגולות או משהו.

מה מדריך את ימיני ואת יפרח? החשש שישראל "לא תוכל לעכל" את הפליטים, שהמדינה היהודית לא תוכל לסבול גוף זר בתוכה. לצורך הטענה הזו, מגיע ימיני לטענה מופרכת במיוחד:

"ישראל היא מדינת לאום. היא לא מדינת הגירה. ישראל דומה יותר לצ'כיה, לסלובקיה, לקרואטיה, לארמניה, ולעוד עשרות מדינות. ישראל היא לא קנדה ולא ארה"ב, שנוצרו כמדינות הגירה, למרות שגם הן מגבילות הגירה. בנסיבות הגאו-פוליטיות של האזור שבו ישראל חיה – איבוד הרוב היהודי הוא מתכון להתאבדות לאומית. את האסון הזה רוצים פעילי הארגונים להאכיל אותנו בכפיות קטנות. לפעמים בשוגג. לפעמים בזדון."

וואלה. בואו נראה. ניקח דוגמא אישית. ימיני עצמו הוא בן למהגרים. הם הגיעו מתימן. המקרה שלי טיפה יותר מורכב: סבא אחד מליטא, סבא אחר מפולין, סבתא מפולין וסבתא מרומניה. ישראל מורכבת מאוכלוסיות שהגיעו מפחות או יותר כל מדינה אירופאית, קבוצה גדולה מאד של פליטים שהגיעו משורה של מדינות באפריקה (מרוקו, טוניסיה, מצרים, לוב); ורק לפני כ-30 שנה, יצאה ישראל למבצע צבאי כדי להביא לישראל מספר גדול של מהגרים מאתיופיה. לומר שישראל היא "לא מדינת הגירה" זו שטות, שטות בערך כמו הטענה שהיהודים בישראל הם ילידים נוסח צ'כיה.

"איבוד הרוב היהודי הוא התאבדות לאומית," אומר ימיני. וואלה. כלומר, במשתמע, הלא-יהודים בישראל הם לכל היותר נסבלים. כלומר, מדינה איננה יכולה להיות "יהודית" אם אין בה רוב יהודי; כלומר, "המדינה היהודית" היא שם קוד למדינה שבה היהודים הם הקבוצה השלטת. ומה יעשה ימיני כאשר היהודים לא יהיו בה רוב?

בישראל יש כשמונה מיליוני בני אדם. ימיני ויפרח אומרים לנו שישראל איננה יכולה להכיל פחות מ-60 אלף פליטים – כשהם מתעלמים בנוחות מכך שבישראל יש כמה מאות אלפי עובדים זרים, רובם ממדינות שם צבע העור, איך לומר, שונה פחות מזה של ימיני ויפרח.

היהודים, אמרו האנטישמים הישנים, הם משהו שהגוף הלאומי לא יכול לעכל. הפליטים, אומרים האנטישמים החדשים, הם משהו שהמדינה היהודית לא יכולה לעכל. ובשני המקרים, מדברים ללא הרף על כוחות איומים מאחורי הקלעים, מפלצת כלל-עולמית שבוחשת בקדירה, ידה בכל ויד כל בה; ברצונה, היא משנעת עשרות אלפי אנשים מעבר לגבולותיהם; ברצונה, היא משתקת את אחת הממשלות החזקות ביותר בהיסטוריה של ישראל; ויש לה גיס חמישי שעושה את רצונה בנסתר.

כדאי לימיני וליפרח להביט במראה מדי פעם: הם יראו שם דמות לא סימפטית מסוף המאה ה-19, דמות שבו זמנית מחפשת קולוניות ואתרי כיבוש ומשוכנעת שהגוף הלאומי חולה בחידק – חידק זר, כמובן. דמות שבו זמנית מחזקת את כל המהלכים שמדכאים את המעמדות הנמוכים, ומאשימה את אסונם של המעמדות האלה בזרים המסוכנים. אסונו של העולם המוסלמי הוא שהוא שבוי בתיאוריות קונספירציה; ישראל כפי שהיא מצטיירת מכתיבתם של ימיני ויפרח נראית דומה באופן חשוד למצרים כפי שהיא נראית דרך משקפי האחים המוסלמים, לצרפת כפי שנראתה בעיניהם של הישועים הריאקציונרים של ימי דרייפוס. והנה השלימה הציונות את מהלכו של הגלגל.

ועוד דבר אחד: בקישור ל"עין השביעית" למעלה אפשר לראות גם ציטוט של רונן שובל, שפרש מהנהגת התנועה הפאשיסטית "אם תרצו," שמפרט את הישגיו. בין השאר, שובל רואה במאמרים של ימיני את אחד ההישגים שלו. כעיתונאי הייתי תולה את עצמי אחרי מחמאה כזו, או עובר לכתוב על אוכל. וחשוב יותר, שובל אומר שהוא קיבל הצעה מנתניהו לשמש כמזכיר הממשלה. מי אמר GONGO ולא קיבל?

(יוסי גורביץ)

שקרנים, שקרנים ארורים, וציונים

בני בגין הוא אדם משונה. הוא לוקח ברצינות את הרעיון שישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. בדרך כלל, מי שמדבר על כך עושה זאת תוך גיחוך וקריצה. בגין באמת מאמין שאפשר לרבע את המעגל הזה. הוא גם חשב שאפשר לנהל כיבוש תוך שמירה על זכויות האדם של הנכבשים. בשנת 1999 הוא הציג את מועמדותו לראשות הממשלה, הסיר אותה בסופו של דבר, ורץ בראש סיעת האיחוד הלאומי. הצלחתה היתה מוגבלת, ובגין פרש מן הכנסת באכזבה, כשהוא מציין שלא מצא די תומכים לרעיון של ימין שתומך בדמוקרטיה.

אתמול האיש הישר הזה הטיל פצצה: הוא הודיע לוועדת הפנים של הכנסת, שדנה בחוק פראוור – שהוא בעצם חוק פראוור ומתווה בגין – שבניגוד למה שאמרו לנו התועמלנים של הממשלה, הוא מעולם לא קיבל את הסכמתם של הבדואים למתווה. הסיבה לכך, אמר בגין, פשוטה למדי: הוא מעולם לא הציג להם אותו. אפילו בימין היהודי יתקשו לטעון שאדם הסכים למשהו, אם כלל לא ידע עליו.

עבור יריב לוין זו היתה סיבה להקשות את חייהם של הבדואים עוד יותר, אבל אפילו התולעת הזו נאלצה להודות שבהנתן שזה המצב, אין מנוס אלא לדחות את ההצבעה על החוק, אולי אף לבטלה כליל. כל מתווה בגין-פראוור תלוי כעת על בלימה.

והפארסה הקטנה הזו חשובה משום שבמשך חודשים חפרו לנו אנשי ה-hasbara במוח בטענה שהבדואים הסכימו לתכנית. החשוד בפשעי מלחמה, דורון אלמוג, הפליג בשקריו ואמר ש-80% מהבדואים הסכימו לתכנית אבל הם חוששים מהאחרים. כבר אז הם היו מופרכים: איך אפשר לדעת אם אנשים מסכימים למשהו, אם הם מסרבים לדבר? כעת, אחרי שאלמוג התבסס בדבריו על בגין, בגין מתנער מהמיוחס לו. לא היה ולא נברא.

אלמוג לא עמד לבדו בחזית השקרים הללו. שורה שלמה של אנשי hasbara ותועמלנים אחרים צרחה וצווחה ואמרה שדיברו עם הבדואים, שהבדואים הסכימו, ושהכל בסדר ושכל מה שיש כאן הוא חרחור מלחמה מצד ארגוני זכויות אדם/חברי כנסת פלסטינים/מפגינים זרים שמבקשים אקשן.

במילים אחרות, מכרו לנו כאן את הלוקש הישן ביותר של הימין הגזעני, שימיו כימי הקו קלוקס קלאן: שהנייטיבס בעצם בסדר, הם שורקים ושרים בשדות, ושום רעיון זדון לא מטריד את מוחם הפעוט. עד שמגיעים כל מיני מסיתים ליברלים/קומוניסטים/סססססמולנים/פוסט ציונים ומכניסים להם רעיונות על שוויון לראש, ואז אנחנו עוברים באחת מגן העדן הזה למצב שבו ה-natives are restless ואין לנו ברירה אלא לטבוח בהם, ובזה אשמים כמובן המסיתים, שהם תמיד מבחוץ, תמיד קושרים חורשי רעה, ושמבחינתם היליד שלא תהיה לנו ברירה אלא לפצפץ את גולגלתו כי הוא הרים ראש, הטמבל התמים, הוא רק שמן על גלגלי המהפכה.

הנה בן דרור ימיני:

"חלק ניכר מהבדואים כבר הסכימו לתוכנית. אלפים רבים עברו ליישובי קבע, עם תשתיות, עם דרכים מסודרות, עם מים זורמים ועם חשמל. הכל חינם אין כסף. ההסדר מעניק לבדואים את המעבר מחברה נוודית לחברה מודרנית. אבל "ארגוני הזכויות" נכנסו לתמונה. הם הפיצו אינספור שקרים, שעסקנו בהם כבר ביום שישי במעריב. הם סיפרו על גזל, על נישול, על טרנספר, על כך שמה שעושים לבדואים זה מה שעשה משטר אנטישמי ליהודים. כך שהרדיקליים ביותר שבין הבדואים קיבלו זריקות עידוד, ואלה שכבר הצטרפו להסדר הרגישו כמו פראיירים."

ההדגשות שלי. נחזור שוב על העובדות: אף בדואי לא הסכים לתכנית משום שהיא מעולם לא הוצגה לבדואים. אם מישהו ראה את "ישובי הקבע עם התשתיות", הוא מתבקש לעדכן את תושבי הנגב. הם לא מכירים אותם. הבדואים לא מהווים חברה של נוודים כבר יותר מ-100 שנה. אף אחד לא יטען שהחברה הבדואית מודרנית במיוחד, אבל נוודים הם לא. יש להם ישובי קבע שנמצאים בשטח יותר מ-100 שנים. אבל לשיטת ימיני הכל היה טוב, עד ש"ארגוני הזכויות" (המרכאות הכפולות שלו) התערבו והפיצו את הארס שלהם.

את אותה התעמולה אפשר למצוא גם אצל אלמוג:

"ההפגנות לא באות מתוך החברה הבדואית ואף קיבלתי מכתב התנצלות מראש שבט המבקש סליחה על האירועים האלימים […] הבדואים הם אזרחים שווי זכויות במדינה. חברי הכנסת בחרו במחאה באמצעים של התססה והסתה, ואמירות קשות כלפי מי שעמל על התוכנית. […] מדובר בשלב מאוד רגיש. יש תפיסה של המתנגדים הבדואים שצריך להנציח כל פחון – לא כדי לשמר את החברה הבדואית, אלא כדי ליצור רצף טריטוריאלי בין חברון לעזה. […] בני בגין הסתובב בשטח במשך שנה שלמה, שוחחנו עם מאות אם לא אלפי תושבים. היו דיונים ותיקונים עד לקבלת המסמך הסופי, ישבנו עם ארגונים שמתנגדים, 'עדאלה' ו'במקום' משמאל ועם 'רגבים' מימין. אי אפשר שכולם יהיו מרוצים."

שוב, ההדגשות שלי. שניה, לא הבנתי. "ההפגנות לא באות מתוך החברה הבדואית" או "יש תפיסה של המתנגדים הבדואים שצריך להנציח כל פחון"? וממתי לחברי הכנסת אסור לבחור במחאה? להזכיר לך איך ניהלו חברי הכנסת של הימין את המאבק בתכנית ההתנתקות? ו-וואלה, צ'יף מקומי שלח לך מכתב התנצלות. יש לך את זה ביותר קולוניאליסטי? חשבת על האפשרות ש"ראש השבט" לא מייצג את הבדואים?

אשר לטענה ש"הבדואים הם אזרחי שווי זכויות במדינה" – אתה מכיר קבוצה של אזרחים מבני העם הנבחר שאשכרה חיה עשרות שנים בישובים בלתי מוכרים, כשאין לה גישה אפילו לשירותים בסיסיים כמו מים? כי מחקר של "פורום דו קיום בנגב" ועדאלה מצא שישראל מפרה בשיטתיות את הזכות שלהם לקבל מים; בחלק ניכר מהישובים הבלתי מוכרים המדינה מונעת מתושביהם מלקבל מים אלא במיכליות, ובאחרים היא מספקת להם חיבור בלתי ראוי, כשהיא גובה מהם מחיר שגבוה ב-65% מהתעריף בישובים הכפריים בישראל – כלומר, את מחיר המים הגבוה ביותר בישראל.

האם נזכה להתנצלות פומבית מבן דרור ימיני על השטויות שכתב, עכשיו כשהסתבר שאף אחד לא קיבל הסכמה של הבדואים לכלום? מאלמוג אין מה לצפות לכלום, הוא בשר מבשרו של הממסד הבטחוני – ואפשר ללמוד משהו מכך שכאשר המשטר הציוני רוצה “להסדיר” את נושא הבדואים, הוא פונה לאלוף פיקוד דרום לשעבר – אבל מה עם היושרה של ימיני? סתם, סתם, שאלה רטורית.

מה שאנחנו רואים כאן הוא התעוררות של הציבור הערבי שדורש את זכויותיו. הזמן של "הדור השפוף," זה שחווה את הנכבה של 1948 ושכפף את ראשו בפני המשטר הצבאי, נגמר מזמן. מה שעושה עדאלה עבור הפלסטינים והבדואים לא שונה בדבר ממה שעושים הארגונים שצצו כפטריות אחרי הגשם אחרי המחאה החברתית עבור האזרח היהודי הקטן: הן עומדות על זכויותיו מול ממסד דורסני שמוכר אותו לבעלי ההון, ובאותה הזדמנות גם מסבירות לו איך עובדת השיטה. אבל, לפני הארגון, תמיד קיים האדם בשטח, שנדרס על ידי המשטר.

ברור למה ראיסים מהסוג הישן והנתעב של אלמוג מבועתים מהמהלך הזה. ברור למה ארגוני ימין כמו "רגבים" זועקים כתרנגולות על סף שחיטה, כשאנשים מתעוררים ודורשים את הזכויות שלהם כאילו היו יהודים. אבל למה התקשורת מצטרפת למסע ההיסטריה הציבורי הזה, שכמו נכתב באיזה עיתון בלוסט קריק, אלבמה בשנות ה-70 של המאה ה-19?

כי בסופו של דבר, התקשורת הישראלית מעולם לא היתה "שמאלית." היא תמיד היתה ציונית, וציונות פירושה – אחרי יותר מ-100 שנים שלה – שמירה על זכויות היתר של היהודים. זה הכל. לפעמים העוול היה מוגזם, והכיבוש עורר חשש לעתידו של המשטר הציוני בישראל של 1948, אבל רוב מוחלט של העיתונות הישראלית מעולם לא עמד שמאלה מ"קדימה."

עכשיו נדרש המשטר לתקן חלק מהעוולות שיצר כלפי לא יהודים, והתקשורת היהודית משילה מיד את הפרטנזיות הליברליות שלה, זוכרת לאיזה מגזר היא נולדה, ומתייצבת כשבט אחד. ראינו את זה במידה ניכרת אחרי מותו של אריק איינשטיין; אנחנו רואים את זה בכל מקרה שבו המשטר מתייצב מול לא-יהודים. ותמיד, תמיד אותה עלילה קלאנית: הנייטיבס בסדר, הליברלים מהעיר הגדולה מקלקלים אותם.

די עם זה כבר.

הערה מנהלתית: עדי אלקין ואני נכנסים לישורת האחרונה של מבצע גיוס הכספים לקומיקס שלנו, "איך נפלו גיבורים." אנחנו עומדים על 194% מהיעד. אם בלש גראפי בעברית חשוב לכם, אנא נצלו את ארבעת הימים שנותרו כדי להעלות תרומה.

(יוסי גורביץ)

סופות בנגב

בן דרור ימיני בא לברך ונמצא מקלל.

נציג המרכז הרדיקלי תקף בשצף קצף הבוקר (ב'), כמו בכל בוקר, את הארגונים שבהזיותיו מנסים למוטט את המדינה הציונית. הפעם, לדבריו, התואנה שלהם היתה תכנית פראוור. כמו בכל בוקר, ימיני יצר תמונה מאיימת של ארגונים חורשי רע וכל יכולים, ממומנים על ידי זרים, שהופכים את תכניותיה התמימות של מדינת ישראל והופכים אותן למעשי זדון. כמו בכל בוקר, הזבל המנותק מהמציאות הזה מופיע ב"מעריב", שבשנים האחרונות הפך למקבילה של כמה עיתונים מתקופות חשוכות (TM). רק שהבוקר, בלי לשים לב, נפלטה לימיני האמת.

וכך כתב:

"הבעיה היא שמה שהיה לנו כאן לא היה לא אפרטהייד ולא טרנספר. הייתה רשלנות רבתי והיה רצון טוב. הרשלנות באה לידי ביטוי בכך שהתוכנית עצמה מבטיחה לבדואים אדמות שכלל לא ניתן להעניק להם. ההבטחות, כפי שחשף עמיתי קלמן ליבסקינד, הן על 190,000 דונם. המצאי המקסימלי עומד על כ-110,000 דונם בלבד".

ההדגשה שלי. אמור נא לי, ימיני: הקוראות עיניך את שמקלידות אצבעותיך? אתה מאשים את האנשים שיוצאים נגד התכנית של הממשלה, ובו זמנית כותב שהממשלה משקרת להם ומבטיחה להם הבטחות שאיננה יכולה לקיים? כי זו המשמעות של הבטחת 190,000 דונם כשיש לך רק 110,000: שקר ממשלתי. ואתה, כעיתונאי, יוצא לא נגד שקרי הממשלה, שעומדת לעקור 40,000 איש מבתיהם, אלא נגד האנשים שמתנגדים לה? שחושפים את שקריה? כלום לא נותרה בך, בסופו של דבר, הגינות כלשהי?

ימיני כתב שטויות נוספות, כמו הטענה שרוב הבדואים דווקא תומכים בתוכנית אבל כל מיני מסיתים שמאלנים גורמים להם להסס. וואלה, הטענה הזו נשמעה לי מוכרת. ימיני שימש כאן כשופר תעמולה של דורון "לונדון לא מחכה לי" אלמוג, החשוד בפשעי מלחמה ששיבש את חקירת מותה של רייצ'ל קורי. האיש הזה משמש כיום כראש המטה להתיישבות הבדואים, והוא טען בתקשורת שכ-80% מהבדואים דווקא תומכים בתכנית אך חוששים להתבטא.

מאיפה מגיע המספר הזה, בהתחשב בכך שלדבריו של אלמוג עצמו הבדואים חוששים להביע את עמדתם? יש להניח שהוא שלף אותו מהמקום שבו השמש לא זורחת. וכמובן, מצא לעצמו שופר, שלא לומר משת"פ, בימיני, שמהדהד עכשיו את העמדה של הממשלה. כך הצליח קמפיין ה-hasbara להפוך את תפקיד העיתונאי על ראשו: ממי שאמור לסרוק את בשרה של הממשלה במסרקות ברזל, למי שמקבל ללא עוררין את עמדתה ומאשים את מתנגדיה בקנוניה. במאמר מוסגר, צריך גם לתהות מי הוא האידיוט שישים דווקא אדם כאלמוג כראש מנהלת רגישה כזו; זה שווה ערך של הצבת מענה בעל שם בתפקיד יועץ לענייני ערבים בעיר מעורבת. אה, אופס, רגע.

דבריו של ימיני מתפרסמים כיומיים לאחר פרעות המשטרה (police riot) שבמהלכה פוזרה הפגנה שלווה של הבדואים באלימות יוצאת דופן. החמושים ירו רימוני גז, רימוני הלם, קליעי גומי וסוגים אחרים של תחמושת ששמורים בדרך כלל להפגנות בשטחים. פעילים דיווחו על כך שאנשים לא מוכרים השליכו אבן או שתיים על השוטרים, מה שהוביל לתגובה פרועה ופראית. פעילים אחרים דיווחו על אלימות גם אחרי ההפגנה עצמה, כשהפעילים הגיעו לבניין המשטרה כדי לעקוב אחרי מצב העצורים. כמקובל במצב שבו חלק ניכר מהפעילים הן פעילות, מימי הסופרג'יסטיות והלאה, האלימות היתה גם מינית.

כמה הערות. לא הייתי שם, לחרפתי, ואני לא יודע מה היה שם. יתר על כן, גם אם הייתי נוכח במקום, היתה לנו בעיית עיוורון השוחה: כל אדם רואה רק מה שנמצא מול עיניו. מה שקורה 50 מטר משמאלו בדרך כלל לא נהיר לו. אבל האם עלינו להעדיף את עמדת המשטרה? יש כמה סיבות לדחות אותה.

קודם כל, משטרת ישראל ידועה בתרבות השקר שלה. זו לא אמירה שלי. אלה דבריו של ראש מח"ש לשעבר, הרצל שבירו:

"אין סיכוי, אין סיכוי. אני יכול למנות על כך יד אחת את המקרים שבהם שוטר סיפר על עבירה פלילית של חבר שלו בעבירה של שימוש בכוח. אתה יודע מה, גם לא על כף יד אחת. זה קשר השתיקה. זה לא שהשוטרים קשרו את הקשר לפני האירוע, אבל עובדתית הם שותקים והם לא יספרו את האמת על אירוע של שימוש בכוח כלפי אזרח. […] שים לב מה קורה בנקודה הזאת – השוטר הרי מסר גרסה שקרית, כן? הוא יעלה על דוכן העדים והוא יעיד עדות שקר. כך שזה לא זה בלבד שהוא חיפה על חבר שלו. הוא גם שיקר בבית משפט. זו הידרדרות במדרון שאתה לא יכול לעצור."

שנית, כבר התפרסמו ראיות טענות ועדויות לכך שהמשטרה הפעילה "סמויים" בקרב המפגינים בסוף השבוע. שהמשטרה הפעילה סמויים בקרב המפגינים בסוף השבוע.  היסטורית, לכוחות הבטחון הציוניים מעולם לא היתה בעיה להפעיל פרובוקטורים כדי להצית את האלימות המינורית שתאפשר להם להגיב באלימות פסיכוטית. בעבר, הפעיל הצבא את יחידת המסתערבים של שירות בתי הסוהר בבילעין כדי שזו תיידה אבנים על חיילים ותכשיר את האלימות שלהם.

שלישית, המשטרה הקימה יחידה מיוחדת למלחמה בבדואים. היא נקראת "יואב." לגמרי לא במקרה, "יואב" היה שמו של המבצע במהלך מלחמת העצמאות שבו בוצע הטיהור האתני המרכזי בנגב (מעניין, לצורך זה, לעמוד על ההבדלים בין הערך על מבצע "יואב" בוויקיפדיה האנגלית ובין הערך המקביל בוויקיפדיה הציונית). קשה להאמין שהשם הזה נבחר במקרה; קשה להאמין שהוא לא מלווה במור"ק המתבקש. קשה להאמין שהשוטרים רואים באנשים שמולם אזרחים שמוחים על מדיניות ממשלתית שבעיצובה (כפי שמודה גם ימיני) לא היה להם כל חלק; סביר הרבה יותר שהם רואים בהם ערבים שמשתלטים, כפי שאמר במוצ"ש שר החוץ, על "אדמות הלאום."

וזה – תפיסת ההפגנה כמאבק לאומני שבו לובשי המדים הם הפלג החמוש של אחד הצדדים – כבר מסביר הרבה יותר את האלימות המשטרתית החריגה. ולמי שיטען שהיו שם ידויי אבנים – חמושי המשטר הציוני כבר הודו שהם לא יורים גז על יהודים, גם כשאלה מיידים אבנים. גז זה לערבים ולערבים של כבוד, קרי מי ששכח מה זה להיות יהודי. האם אבן יהודית מסוכנת פחות מאבן בדואית? לא, אבל כפי שהמשטרה לא פתחה באש על המתפרעים בפרעות טבריה בשנת 2000, שם הושלכו בקבוקי תבערה על השוטרים, אבל פתחה באש בנסיבות חמורות הרבה פחות על הפגנות אלימות של פלסטינים ישראלים, יש מי שנתפסים כאזרחים ויש מי שנתפסים כאויבים – גם כששניהם בעלי אותה האזרחות וגם כאשר האחד מהם מסוכן הרבה יותר מהאחר. קו הגז הוא קו אתני. כמו המדינות שמסביבה, שיש להן את הקליפה של מדינה מודרנית אבל זו רק הסוואה לשלטון העדה, גם בישראל יש, טכנית, אזרחות; אבל היא שווה כקליפת השום. היא, כידוע, לא מופיעה כלל בתעודת הזהות. מה שמגדיר אותך בישראל הוא השתייכות למילט שלך; האזרחות שם רק כדי שתוכל לטעון באזני גויים פתיים ב-CNN שאתה מייצג את “הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.”

כאשר אתם שומעים טענות על אלימות משטרתית בישראל, יש להעניק להן אמינות אפריורי; ובמיוחד אם האלימות הזו מגיעה מהמילט היהודי אל המילטים האחרים, במיוחד אם הרקע הוא סכסוך קרקעות. שהרי, בסופו של דבר, הציונות היא בסך הכל כסות אידיאולוגית לשוד קרקעות גדול.

השוטרים לא הרפו: הבוקר (ב') בוצעו מעצרים במספר כפרים בדואים בנגב, כאשר רוב העצורים היו קטינים. מאוחר יותר היום, שופט אוטומטי חתם למשטרה על צו חריג מאד – הוא מאפשר לה לקבל את כל התמונות שצולמו על ידי צלמי עיתונות. העיתונים, לשבחם, הודיעו שהם מתכוונים לערער על הצו. המטרה שלו פשוטה למדי: ליצור הפרד ומשול בין המפגינים ובין הצלמים, לזרוע את החשש שמי שמצלם אותך בסופו של דבר גם יסגיר אותך. גם השוטרים מתחילים להבין, כמו חיילי צה"ל, שהמצלמות הן הקריפונייט שלהם.

מה שמתרחש כרגע בנגב הוא יצירת תחום מושב. חלק מתכנית פראוור הוא יצירת קו שממערבה לו, אסור יהיה לבדואים לגור. המטרה היא גירושם של 40,000 איש מבתיהם. קוראים לזה טיהור אתני.

מאחר ומדינת ישראל לא לגמרי מטומטמת, ומאחר ויש כמה משפטנים שמכרו לה את נשמתם, הטיהור האתני הזה מלווה בענן של טענות משפטיות בתחום הקרקעות, שמטרתן להעלות ענן אבק כל כך סמיך עד שלאף אחד לא יהיה כוח לברר מה עומד מאחוריו ורוב האזרחים – שהם ממילא ציונים – גם לא יטרחו.

אז בכל זאת כמה עובדות. ב-1920, מצאה החברה להכשרת הישוב – גוף ציוני לעילא – שבנגב יש כ-2.6 מיליוני דונמים בבעלות בדואית. לאורך השנים, גופים ציונים מצאו את שיטת הרישום הבדואית כאמינה דיה כדי לבצע באמצעותה רכישות קרקע. הממשל העות'מני והבריטי קיבלו את האוטונומיה של הבדואים על רישום הקרקע שלהם. ב-1952, כתבה "הוועדה המצומצמת לענין בירור שאלת בעלות קרקעות הבדואים בנגב" לשר המשפטים כך:

למרות שלא היו בידם תעודות רשום, השלטונות, הן התורכים והן הבריטים, הכירו בעובדה זו … הרי ידועה העובדה שבתקופת שלטון המנדט, נרשמו שטחים ניכרים מאד בשמם של הבדואים [ע"י השלטונות], על יסוד הוכחות ששטחים אלה היו נעבדים על ידם במשך תקופת התישנות, וחלק חשוב של אדמות אלה הועברו [בעת מכירה ליהודים], לאחר רשומן, לקרן קימת, לחברות יהודיות אחרות, וכן ליהודים פרטיים. כך שבענין זה ישנם מאות תקדימים, ואנו סבורים שממשלת ישראל לא תוכל, ואינה צריכה, להתעלם מהם.

יש עוד דוגמאות לכך כאן. שוד הקרקעות החדש מתבצע על פי קביעתה של פליאה אלבק – שאם יש גיהנום, יש לה מדור פרטי משלה שם, רווי באדמות מתות ובידיהם הכרותות של מוכרי פלאפל, שם מותן של נשים הוא אך רווח נקי לאישיהן – שאדמות הנגב הן "אדמות מתות." על זה מוכנה מדינת ישראל לדחוק את הציבור הבדואי למלחמה.

בשנות השמונים, נהגו מנהיגים בשמאל הציוני לומר שאם יבוא טרנספר, הם "יישכבו תחת גלגלי המשאיות." גבירותי ורבותי מן השמאל הציוני, הטרנספר כבר כאן. הוא לא בא עוד, כפי שבא ב-1948 וב-1967, בדמותו של חייל חמוש, שמגחך "אנסה המקלע – וניסה"; הפעם הוא מגיע כשוטר, עם צו של בית משפט, אבל זהו אותו הטרנספר, אותו הטיהור האתני. הנה המשאיות, הנה גלגליהן. כעת, עשו כפי שמחייב מצפונכם – או חדלו-נא מלהטריח אותנו. אנו מצפים ממכם שתעשו לפחות את שעשו ח"כי הימין בימי ההתנתקות.

(יוסי גורביץ)

השקר של "הפליטים הם אסוננו" קורס

בג"צ קיבל אמש (ב') פה אחד את עתירתם של שורה של ארגוני זכויות אדם כנגד אחד החוקים המקוממים ביותר שחוקקו אי פעם בישראל, חוק המסתננים. החוק ההוא קבע שמותר לעצור מבקשי מקלט (ישראל מעדיפה לקרוא להם "מסתננים," אלא אם, כמובן, הם בני דת משה) לשלוש שנים ללא כל משפט. הוא התלווה לתקנה הדראקונית שקבע היועמ"ש וינשטיין, על פיה אפשר לעצור מבקש מקלט במה שהוא בפועל מעצר מנהלי לשארית ימי חייו אם נעצר בחשד לעבירה כלשהי – גם אם הוא לא הועמד לדין ולא הורשע. עכשיו, כאמור, פסלו תשעה שופטי בג"צ, פה אחד, את החוק. בית המשפט הורה גם על שחרורם של 1,750 מבקשי מקלט שכבר מוחזקים במחנות הריכוז – אם יש לכם שם מוצלח יותר למחנה שבו מוחזקים אנשים נטולי זהות בשל מוצאם וללא הליך משפטי, אתם מוזמנים להציע אותו – שנבנו עבורם בנגב; ומהכיר הצדיק את נפש בהמתו, הוא קבע שתהליך השחרור לא ייארך משלושה חודשים. לא ברור לי למה הוא אמור להמשך יותר משלושה ימים, אבל ניחא.

בעשותם זאת, קרעו השופטים, איש איש בדרכו, את מסכת השקרים הנוצצים שטווה הימין היהודי בשלוש השנים האחרונות. הזרים חומסים את מקומות העבודה שלנו? השופטת ארבל ציינה (פסק הדין מופיע כאן) שכלל מבקשי המקלט מהווים כ-20% מהלא-ישראלים המועסקים בישראל ללא אשרה. היא לא הרחיבה מילים על מדיניות "הדלת המסתובבת" המקוממת, שבמסגרתה עושים קבלנים קופה על גבם של עובדים זרים רק כדי לגרש אותם כעבור כשנה – לעתים קרובות, מבלי לשלם להם את המגיע להם – והבאת עובדים אחרים במקומם; אבל אנחנו נזכיר שזו מדיניותם ארוכת השנים של שרי ש"ס, שלפחות אחד מהם, שלמה בניזרי, הורשע בקבלת שוחד מקבלן. (על איכותו האנושית של הקבלן הישראלי קיבלנו עדות נוספת היום, כשהתברר שאחד מהם פשוט נטש את אחד מפועליו הפצועים (והבלתי חוקיים) לדמם למוות על המדרכה. משטרת ישראל טרם החליטה אם לפתוח בחקירה, כי נו, בסך הכל פלסטיני. וידיה-שלה לא בדיוק נקיות.)

מבקשי המקלט מעודדים פשיעה? ארבל הזכירה בפסק הדין שלה את העובדה שמחקרים אחרים אומרים ששיעור הפשיעה בקרב מבקשי המקלט נמוך מאשר בקרב הישראלים. האם הפתרון הוא גירושם? רבים מן השופטים הזכירו את העובדה שאמנת הפליטים אוסרת על החזרתו של פליט ואוסרת על העברתו למדינה שבה חייו יהיו נתונים בסכנה. השופט דנציגר עמד על כפל הלשון של המדינה: מצד אחד היא טוענת שמבקשי המקלט אינם פליטים, אבל מצד שני מסרבת לבדוק – דבר שהוא חובתה על פי אמנת הפליטים – את שאלת מעמדם. דנציגר כותב שסביר להניח שחלק ממבקשי המקלט אכן פליטים; יש לציין שברחבי העולם, שיעור מבקשי המקלט מאריתריאה – שנשלטת על ידי משטר צבאי צמא דם וידיד ישראל, שתי תכונות שהיסטורית הולכות נהדר זו עם זו – שגם קיבלו מעמד של פליט בשנת 2009 עמד על כ-88%. ברור, אם כן, מדוע ממשלת התיאוקרטיה היחידה במזרח התיכון מסרבת לברר את מעמדם של מבקשי המקלט: אילו עשתה זאת, היא נאלצת להכיר בהם כפליטים ולפעול בהתאם, כלומר להעניק להם זכויות.

כל השופטים עמדו על כך שמעצר ללא משפט של אדם שלא ביצע כל עבירה (השופט ניל הנדל כשל באמירה מביכה, על פיה עצם ה'הסתננות' היא עבירה; אליבא דאמנת הפליטים אין זה המצב) הוא הפרה חמורה ובלתי סבירה של זכויות האדם של מבקשי המקלט, ועוברת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

השופטים יכלו לעשות הרבה יותר. הם יכלו להורות למדינה לבדוק את סטטוס הפליט של מבקשי המקלט, אבל נמנעו מכך. אין לתמוה על כך. זה בית משפט שמרני, לשם כך מינו את השופטים, ועל כל פנים רק לעתים נדירות אפשר לדרוש מהליך משפטי לתקן את העולם.

ובכל זאת, הימין הישראלי – גם זה שמתחזה למרכז – עמד על הרגליים האחוריות. תשעה שופטים קבעו, פה אחד, שהחוק הוא לא חוקתי. ימין הגון היה בוחן את עצמו: הרי הנושא אפילו לא שנוי יותר במחלוקת. לא נמצא שופט אחד שטען שהחוק סביר. אפילו השופט חובש הכיפה, ניל הנדל, פסל אותו. נשיא בית המשפט העליון שמונה כדי שירסן אקטיביזם משפטי – אם אכן היה דבר כזה אי פעם, ולא משל היה; אהרן ברק היה טוב בדיבורים אבל בדרך כלל קבע מה שמערכת הבטחון רצתה שיקבע – קבע שהחוק בלתי חוקי. ימין הגון היה עושה חשבון נפש: איפה טעינו. אבל הימין היהודי איננו הגון ואיננו יכול להיות הגון. הוא לא יכול להיות הגון משום שעצם התפיסה שלו אומרת שהגינות היא ליהודים בלבד, והוא פועל במרחב שמכיל הרבה מאד לא יהודים. כדי שיהיה אדם ימני הגון בישראל, הוא צריך להתעלות על היהדות שלו, כלומר להכיר בכך שלא יהודים הם בני אדם; ויש מעט מאד ימנים כאלה.

ונעבור לדוגמא מייצגת של איש ימין לא הגון.

* * *

בן דרור ימיני, מטבע הדברים, לא אהב את פסק הדין. השופטים, הוא התרעם – אם לתמצת את הטענה העיקרית שלו – "טועים, משום שהתיקון בחוק נועד להרתעה ולא לפגיעה בזכויות אדם. ההרתעה אכן פעלה."

במסגרת חוק ה"הרתעה" של ימיני, מוחזקים במעצר ללא זכויות, מבלי שביצעו כל פשע – כאמור, אמנת הפליטים (זהירות, מסמך) קובעת (סעיף 31) שעצם חציית הגבול כדי לבקש מקלט איננה פשע, ומבקש מקלט לא יועמד לדין על כך – 1,750 בני אדם. מבחינתו של ימיני זה בסדר גמור: ה'הרתעה' חשובה יותר. מבחינת היהודי בן דרור ימיני, אין בעיה לקחת 1,750 איש ולהחזיק אותם כבני ערובה כדי לאיים על אחרים ולהרתיע אותם מהגעה לישראל. שימותו, הכלבים, במקום שבו הם נרדפים. הם הרי לא יהודים. אחד ממחנות הריכוז בנגב, סוף 2012.

אבל האם השופטים אכן לא התייחסו לכך? ודאי שהתייחסו. השופטת ארבל קבעה ש"אדם מושם במעצר לא מפני שהוא מהווה באופן אישי סיכון כלשהו, אלא על מנת להרתיע אחרים. ההתייחסות אליו איננה כאל מטרה אלא כאל אמצעי. התייחסות זו ללא ספק הינה פגיעה נוספת בכבודו כאדם." ההדגשה שלי. ארבל, בניגוד לימיני, רואה בפליטים קודם כל בני אדם; בהתאם, יש להם זכויות, ואחת מהן היא שלא ישתמשו בהם ככלי מיקוח. ימיני, בהיותו קודם כל יהודי ורק אחר כך אדם, לא רואה בפליטים אנשים בעלי זכויות, אלא רק סיכון – גם אם עצמם לא מהווים סיכון כלשהו! – ועל כן אין לו בעיה, כאמור, שישתמשו בהם כבני ערובה.

איזה מזל יש לנו שבית המשפט העליון שלנו לא קיבל את התפיסה הנתעבת הזו. בג"צ כבר הוכיח את עצמו בעבר, פעם אחר פעם, כמשענת קנה רצוץ, כשהוא להוט לקבל את שקרי המדינה. זכור במיוחד המקרה הנורא שבו עצם בית המשפט את עיניו להתעללות המכוונת במבקשי מקלט שטכנית כבר היו בישראל, ולכך שהוא הניח בפועל לחמושי צה"ל לגרש פליטים אל מותם. הפעם הוא בלם את היודו-נאציזם שאומר שאפשר להשתמש בלא יהודים כבני ערובה להתנהגותם הטובה של אנשים אחרים, שאינם קשורים אליהם. הפעם הוא עמד על כך שאדם הוא קודם כל אדם. ובישראל 2013, על חסדים קטנים כאלה צריך להכיר תודה.

הערה מנהלתית: ביום ראשון הקרוב נעמוד, עדי אלקין ואנוכי, בשמש הקופחת בדוכן בכנס אייקון, שייערך בבנין אשכול פיס ברח' הארבעה בתל אביב, ונמכור את חוברות הקומיקס של "איך נפלו גיבורים." אני אהיה שם החל מהשעה 15:30. הדוכן יהיה מאחורי בנין אשכול פיס, סמוך לזירת הקרבות (אל תשאלו). גם הפעם נמכור את החוברות במחירי השקה – 35 שקלים לחוברת אחת, 60 לשתיים. כל קונה יקבל גם סטיקר מהודר, עד גמר המלאי. קוראי הבלוג שיזדהו ככאלה יקבלו ממני הקדשה ייחודית. בואו בהמוניכם!

(יוסי גורביץ)

עוד יום רע ל-hasbara

בן דרור ימיני כתב אתמול (ג') מאמר משונה מהרגיל. הוא מצטט איזה אמאם שחירף וגידף את ארה"ב, ואז ממהר לומר שזה לא אומר כלום. אז למה הבאת אותו, יתהה הקורא הסביר? ובכן, לימיני יש תיאוריה. היא אומרת שהתנגדות מצד הרשות הפלסטינית לפעולה אמריקאית בסוריה היא אנטי אמריקאיות. זו תפיסה קצת משונה – היא אומרת שהרוב הגדול של האמריקאים שמתנגד למלחמה בסוריה הוא "אנטי אמריקאי", ושבעצם רוב מוחלט של העולם הוא אנטי אמריקאי; שהמדינות היחידות שהן "פרו אמריקאיות" הן הברית המשונה של ישראל וסעודיה – אבל מילא. האם הרשות בכלל מתנגדת רשמית למלחמה אמריקאית בסוריה?

אולי. אם כן, בן דרור ימיני לא מצליח להביא התבטאות כזו. הוא מצליח לקושש ארבע התבטאויות מתוך הבטאון הרשמי של הרשות הפלסטינית, אל חיאת אל ג'דידה. אני אביא אותן כלשונן, כפי שהן מובאות אצל ימיני: "האמריקאים פעלו להביא להמשך הטבח והחורבן בסוריה. לאחר החרבת עיראק, הניסיון חוזר על עצמו בסוריה"; "השקר של אל-קאעידה ואירועי 11 בספטמבר, אשר קבע כי המוסלמים הטרוריסטים הם שביצעו זאת, וכי זה לא היה מעשה אמריקאי פנימי"; "איננו תומכים ולא נתמוך בהפצצה האמריקאית על סוריה"; ו"לאמריקאים יש תפקיד מוגדר שהם שוקדים על ביצועו: למנוע את הצדק, לבסס את העושק ולתמוך בעריצות כאשר הדבר משרת אותם. ישנה מגמה אמריקאית-ישראלית לחלק מחדש את עמי האומה הערבית על בסיס עדתי, דתי ואתני. ארה"ב שולטת בג'יהאדיסטים המבצעים טבח בארצות ערב." ימיני כותב עוד ש" לא מדובר בכותב אחד, אלא בכותבים רבים, בכירי העיתון ועורכיו."

לא הבנתי. יש כאן ארבעה ציטוטים. במקרה הנדיב ביותר, וימיני לא מספק לנו מקורות, הם מגיעים מארבעה מאמרים שונים. אני לא יודע איפה ימיני למד עברית, אבל במקום שאני בא ממנו 'ארבעה' לא נכנס לקטגוריה של "כותבים רבים." ויש עוד משהו שלא הבנתי: האם ימיני, שעדיין רואה בעצמו עיתונאי, מצפה שהרשות תצנזר את הכותבים שלה? שהיא תפסול מאמרי דעות באל חיאת אל ג'דידה? שהיא תאסור עיתונאים שיתקפו את ארה"ב? הרי אם היא תעשה זאת, ימיני יילל כצבוע שהרשות הפלסטינית סותמת פיות. האם לדעתו כל הבעת דעה של פלסטיני שלא מוצאת חן בעיניו היא אסורה? האם לא ברור לו שהעמדות האלה, גם אם הן לא מוצאות חן בעיניו, הן עמדות של ציבור גדול בקרב הפלסטינים, שאחרי עיראק, אפגניסטן והשתיקה של ממשלי בוש ואובמה על הסיפוח הזוחל שמבצעת ישראל בשטחי סי איבד כל אמון ברצון הטוב של הממשל האמריקאי? זה בפני עצמו לא צריך להפתיע יותר מדי: הקולוניאליסט המוצהר ימיני לא מסוגל להבין את קורבנות הקולוניאליזם.

ואז מצטט ימיני את המקור שלו, והרבה מהערפל מתפזר. המקור הוא מיודענו איתמר מרכוס. אתם עשויים לזכור אותו כמי שהיה אחד המרצים בתכנית ה-hasbara של אוניברסיטת תל אביב וכמי ששימש בעבר כסגן נשיא של עמותת הזרמת הכספים לימין, Central Fund for Israel, שמממנת לא רק את "אם תרצו" אלא גם את "חננו," עמותת התמיכה המשפטית בטרוריסטים ימנים. כיום מרכוס משמש בעיקר כמנהל של ה-Palestinian Media Watch, ארגון שמתיימר להיות מכון מחקר לתקשורת הפלסטינית.

(במאמר מוסגר, אפשר היה ללכת בדרכו של ימיני ולומר שמאחר והוא מתרועע עם מי שהיה מקושר בעבר בסיוע כספי לטרוריסטים יהודים, הרי שהוא עצמו שותף לטרור יהודי – זו, אחרי הכל, התמה הקבועה של הרבה מהמאמרים של ימיני, אשמה בשל קרבה (שמתם לב לתפקיד הזדוני של המילה "מתרועע"?) – אבל זו מטרה רכה מדי.)

כשימיני מצטט ארבעה מאמרים של אל חיאת אל ג'דידה – בהנחה, כמובן, שמדובר בציטוטים מארבעה מאמרים שונים של ארבעה כותבים שונים, ולא למשל ממאמר אחד – הוא מבצע הונאה אינטלקטואלית קלה. באחא"ג מתפרסמים מדי שנה אלפי מאמרים. בשלושת השבועות האחרונים סביר שהיו שם יותר מארבעה מאמרים על סוריה. מה אמרו המאמרים האחרים?

אני לא שואל את זה במקרה. את השאלה הזו עצמה העלתה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כשבועיים. גנות דנה בתביעה כנגד הרש"פ של קרובי משפחתו של אדם שזהותו לא ידועה ושהתובעים אמרו כי נרצח על ידי פלסטינים כתוצאה מהסתה של הרש"פ. העד המרכזי של התובעים היה "המומחה" איתמר מרכוס. גנות קרעה את ה"מומחיות" של מרכוס כדג. פסק הדין נמצא כאן (זהירות, מסמך.)

קודם כל, גנות מוצאת שהמומחה מרכוס לא קורא ערבית בעצמו. יתר על כן, יש שורה שלמה של כלי תקשורת פלסטיניים וערביים שהוא והארגון שלו לא מסקרים. כשנשאל על העיתון "אל פאג'ר," הוא ענה שהוא "לא מומחה לאל פאג'ר." מרכוס נאלץ להודות שהעיתון הנפוץ ביותר ברשות הוא דווקא אל קודס, אבל הוא לא טרח לסקר אותו אלא רק את אחא"ג, כי זה העיתון הרשמי של הרשות. השופטת מצטטת, בהסכמה, את אשרף עיד מוחמד עג'רמי, מנהל מרכז התקשורת הפלסטיני "דאמור", שמציין שאחא"ג לא נמצא בשליטה מלאה של הרשות, ושאף שחלק מהעיתונאים שלו מקבלים משכורת מן הרשות, הנהלת העיתון איננה מקבלת תכתיבים מן הרשות באשר לתוכן שלה. בתקופה עליה העיד מרכוס, למעשה, היה עורך העיתון דאז, נביל עמרו, אחד המבקרים החריפים של הרשות. אופס. המקור המוסמך של ימיני לעמדות הרש"פ לא כל כך מוסמך.

מרכוס, בתצהיר שלו, ציטט מאמר הסתה לכאורה שכביכול פורסם באחא"ג; בפועל, אמר עג'רמי – ובית המשפט קיבל את עמדתו – המאמר היה בעצם דיווח על מאמר שנכתב בסוכנות ידיעות בשם "קודס פרס", שכלל ציטוט והפניה למאמר המקורי, ובית המשפט כותב ביבושת שזהו "דבר שלא צוין על ידי המומחה מרכוס." מרכוס ו-PMW טענו ש"אל איאם" גם הוא כלי של הרשות; בית המשפט קיבל את עמדתו של עג'רמי, על פיה מדובר בעיתון עצמאי שאיננו שייך לרשות, איננו ממומן על ידה ואיננו כפוף לה. אופס. PMW, שאמור לעקוב אחרי התקשורת הפלסטינית, לא כל כך מכיר אותה.

מרכוס נאלץ להודות שכלי התקשורת הרשמי של הרש"פ הוא סוכנות הידיעות וופא. אבל, ראה זה פלא, הוא לא מצטט אותה ולו פעם אחת. למה? ובכן, תחילה טען שלא היה לו כוח אדם (!) לכך, ואחר כך אמר שוופא מפרסמת את ההודעות שלה ברשת, ו"אנחנו רצינו לבחור עיתונים, עיתונים שמופצים." כאן תוהה השופטת מדוע, אם כן, בחר דווקא באחא"ג, שמרכוס הודה שהתפוצה שלו היא הנמוכה ביותר ברשות.

אבל רגע, לא סיימנו. מרכוס נאלץ להודות שבתקופה האמורה, וופא פרסמה גינויים לטרור אך הוא לא טרח לאזכר אותם בחוות הדעת שלו. הוא גם נאלץ לטעון שהוא "לא זכר" שעורך האחא"ג עמרו פרסם מאמרי ביקורת רבים על הרשות. וואלה.

אבל נחזור לרגע לשאלת הסטטיסטיקה. בעדותו, אמר מרכוס כי הממצאים שלו מגיעים ממעקב אחרי התקשורת הפלסטינית בשנים 1995-2010. הוא הודה שבאותם השנים פורסמו עשרות אלפי מאמרי דעה בתקשורת הפלסטינית, בעוד שהמבחר שלו היה 76 טקסטים בלבד – שחלק מהם, קבע בית המשפט, כלל לא היו מאמרי הסתה. מרקוס כלל כמאמרי הסתה גם קריאות לחידוש האינתיפאדה אם המו"מ עם ישראל ייכשל. כאן כותב בית המשפט ש"על כן נשאל, האם הוא סבור שאותם 76 מאמרים שצוטטו מהווים מדגם מייצג, שיש בו כדי להוכיח את התכנים שהופיעו בתקשורת הפלשתינית במהלך אותם 15 שנים, ובעיקר – את מדיניות ההסתה הנטענת, ותשובתו המפתיעה של המומחה מרכוס הייתה "בהחלט"". ההדגשה במקור.

השופטת גנות כתבה עוד ש"הדעת נותנת, כי נוכח מעקב אינטנסיבי כל כך, כמתואר, ונוכח ההתרשמות בדבר "המון המון עויינות לישראל", ניתן היה לצטט מאות ואף אלפי מאמרים, שהופיעו לכאורה בתקשורת הפלשתינית בתקופה הרלבנטית, והעובדה, כי המומחה צירף רק 76 מאמרים, אשר, כפי שציינתי, לא כולם מהווים הסתה, מעוררת תחושת אי נוחות ומביאה למסקנה, שחוות הדעת איננה חוות דעת סטטיסטית, אלא איסוף אינפורמציה חלקי ביותר בנושא ספציפי, והסקת מסקנות אישיות של המומחה, שאין להן תימוכין בחוות הדעת עצמה."

איסוף אינפורמציה חלקי ביותר בנושא ספציפי, והסקת מסקנות אישיות של המומחה: זה מה ששווה Palestinian Media Watch אפילו כשהוא נדרש להגיש תצהיר לבית המשפט, על אחת כמה וכמה בהתנהלות היומיום שלו. זה מה ששווה מרכוס, וזה מה ששווה השופר שלו, בן דרור ימיני.

מצבו של ימיני, טכנית, חמור אף יותר: הוא נאלץ להתנצל פומבית בפני ח"כ אחמד טיבי על כך שהאשים אותו בכך שקרא לרצח יהודים וששיבח מחבלים מתאבדים. את המידע השגוי, שלא לומר השקרי, קיבל ימיני מ-PMW. הוא לא למד את הלקח. כנראה שמלחמת ה-hasbara חשובה לו יותר. אחרים, מוטב שילמדו מלקחו.

(יוסי גורביץ)

התענוג שבשמחה לאיד

משטר אסד רצח בשבוע שעבר כאלף איש באמצעות כלי נשק כימיים, ככל הנראה לא בפעם הראשונה. בתגובה, ממשלת ישראל – זו שחרטה על דגלה את "לעולם לא עוד" ופעמיים בשנה מאשימה את העולם שהוא לא טרח להפציץ את אושוויץ – נמנעה מלהפציץ את הבסיסים שלו, נרתעה מלהשמיד את קני הארטילריה שלו, לא העלתה על דעתה לחסל את שאריות חיל האוויר שלו, ובאופן כללי לא נתנה לחיל האוויר שלה לצאת מההאנגרים, זאת למרות שספק אם יש חיל אוויר אחר שמיומן כל כך בפעולה במרחב האווירי הסורי, וודאי אין חיל אוויר שסמוך לזירה כל כך. אסד רוצח את בני עמו בגז, וישראל שותקת.

רגע, יזדעקו עכשיו הישראלים שצקצקו בלשונם בהנאה על כך שממשל אובמה טרם פלש לסוריה, מה אתה עושה? אתה לא יודע כמה זה מסוכן? לא ראית שרון בן ישי כבר התחיל להפיץ את תרחישי האימה של מה שיקרה לנו אם ארה"ב תפעל? יש לך מושג במה אנחנו יכולים להסתבך? כן, יש לי. וזה בדיוק מה שמרתיע את אובמה. האיש שעסוק בשנים האחרונות בחילוצם של הכוחות האמריקאים משתי המלחמות שקודמו הצית בקלות דעת נפשעת בשתי מדינות מוסלמיות לא רוצה לראות את ארה"ב נגררת למלחמה נוספת במדינה מוסלמית (כלומר, כל זמן שאף אחד לא מדבר על מה שהוא עושה בתימן, שם הוא מנהל מלחמה שקופה כמעט – היא מנוהלת בעיקרה על ידי תקיפות מל"טים – ומלוכלכת מאד.)

אוקיי, אני שומע אתכם. ואני לא באמת תומך בתקיפה ישראלית בסוריה, בשום צורה. הבה נסייע לסורים בדרך אחרת: נפתח את הגבול ונקבל פליטים. בשעתו התגאתה ישראל שהיא שולחת צוותי חילוץ לכל מקום שיש בו אסון הומניטרי, מטורקיה ועד האיטי. יש אסון הומניטרי בגבול הצפוני שלנו. בואו נאפשר לפליטים להכנס ונעניק להם סיוע.

וכאן – מול הצעה קונקרטית וסבירה – אתה רואה את היהודים הישראלים נעמדים על הרגלים האחוריות. פליטים? לא יעלה על הדעת. הם ירצו את מקומות העבודה שלנו. הם יצאו עם נשותינו. יש לנו מספיק ערבים גם ככה. זו מדינה יהודית. שהאחים הערבים שלהם יעזרו להם. מה זה ענייננו? ערבים הורגים ערבים, איך אנחנו קשורים?

ופוף, נגיעה אחת ובועת הצביעות מתפוגגת. היא חגגה השבוע בכל רחבי התקשורת היהודית-ישראלית. בן דרור ימיני יצא בטקסט הזוי מהרגיל, ובו האשים את המערב דווקא באחריות למצב בסוריה. הסיבה? במערב יש גורמים שמוחים נגד מדיניות ישראל, אבל (כך חושב ימיני) לא תוקפים את סוריה. לימיני יש בעיה: עלתה הצעה לדיון במועצת הבטחון, ורוסיה וסין הן אלה שהפילו אותה. העובדות לא משנות לו. המערב אשם, כי הוא תמך בדו"ח גולדסטון. ימיני מקדם מזה זמן את התיאוריה הפרוטו-פאשיסטית על שקיעת המערב, תמיד בשל עלייתו של האיסלם, כמעט תמיד תוך סילוף העובדות. למה רוסיה וסין לא מפריעות לו? למה המערב אשם? כי קצת קשה להטיח חרון אף צדקני ברוסיה וסין. מהן אף אחד לא מצפה לכלום. אז הכה במערב והצל את הציונות, או על כל פנים שכנע את העדר המוסת שקורא אותך שכולם נגדנו ובכל מקרה הם צבועים אז מותר לנו לגזול אדמות ולהרוג פלסטינים, או על כל פנים זה לא כל כך נורא, ותראו – סוריה.

עוד אדם שנחשב להוגה דעות של הימין הישראלי, יועז הנדל, כתב טקסט אומלל. "סוריה היא מדינת אויב," כותב הנדל, "אין שם צד שהוא טוב לישראל. שניהם גרועים. אסור לנו להתערב צבאית אבל כמדינה יהודית אנחנו חייבים להקים קול מוסרי. זה המשא ההיסטורי שלנו על הגב. אנחנו חייבים למחות, להפגין נגד אזלת היד המקוממת של העולם המערבי, לשלוח גדודי מסבירנים לעולם שיזעקו בקול גדול. זה נכון כדי שנוכל להסתכל על עצמנו בעוד שנים במראה."

מה אומר הנדל? שאנחנו נפעל צבאית? לא יעלה על הדעת! אבל אנחנו חייבים לשלוח יחידות hasbara מובחרות כדי שיסבירו לשאר העולם למה כשהוא לא פועל צבאית, הוא מבצע עוול מוסרי. עוד כמה עשרות שנים, נוכל להסתכל במראה ולומר לעצמנו שהיינו מוסריים נורא. לא עשינו כלום בעוד עשרות אלפי ילדים נשחטים, אבל לפחות נזפנו בגויים על כך שהם לא עשו כלום. הנדל, כמובן, לא אומר מילה על סיוע הומניטרי ופתיחת הגבול לפליטים. הוא יודע מה צפוי לו אם יעשה את זה. ככה נראה המוסר של הוגה דעות ציוני היום: לא לעשות כלום מול טבח אבל לנזוף בגאון באחרים על כך שהם לא עושים דבר. מה יש לומר, אור לגויים.

הנדל וימיני הם עוד היהודים ההגונים, מהדור הישן יותר. מי שרוצה לראות כיצד נראה הדור הצעיר – דור שלם דורש מבול – של העם הנבחר, מתבקש להסתכל כאן. זהירות: תמונות קשות, שעשויות לזעזע את מה שנשאר מהאמון שלכם במין האנושי. לא בכל יום רואים אנשים שצוהלים למראה טבח של ילדים – בשמם המלא, כן? – ומבקשים עוד. שר החינוך לשעבר סער יכול להיות מרוצה ממעשי ידיו.

אז, אם לסכם: רוב מוחלט של היהודים בישראל מתנגד לסיוע הומניטרי לפליטים מסוריה, ודאי להענקת מקלט זמני להם, על אחת כמה וכמה לפעולה צבאית בסוריה; עם זאת, הוא נהנה מאד מלנופף אצבע מדושנת עונג אל מול פני העולם, ולנהום שהוא "לא עושה כלום"; חלק ממנו סבורים שהצדקנות הזו היא פעולה מוסרית; וחלק אחר מתענג על מותם של ילדים. פני הפוליטיאה היהודית, אוגוסט 2013.

(יוסי גורביץ)

בן דרור ימיני לומד לאהוב את המגף על הפרצוף

לפני כחודש וחצי, כתב בן דרור ימיני, בעוונותינו פרשן פוליטי מוביל, את הדברים הבאים על ההפיכה במצרים: "אפשר לקרוא לזה הרבה דברים. דמוקרטיה לא הייתה שם. כשהמונים יוצאים לכיכרות, וגורמים להדחת נשיא נבחר, זו לא דמוקרטיה. כשהצבא, פעם נוספת, מגיע לארמון הנשיאות כדי להדיח את הנשיא, זו לא דמוקרטיה. כשנשיא נבחר של מדינה נלקח למעצר בית, זו לא דמוקרטיה […] עם כל הכבוד לקהל הכיכרות, זה הקהל העירוני. זה לא הקהל שמייצג את מצרים. כמובן שמדובר בציבור עם הרבה מאוד כוח, הרי קריינים ופרשנים הצטרפו למהפכת הכיכרות וקראו לסילוקו של מורסי. האם זה מה שהעם המצרי רוצה? פעם אחת כבר התברר שזו הייתה אשליה." מותר לתהות מדוע הציבור העירוני מייצג פחות את מצרים מאשר הציבור הכפרי, ולתהות האם ימיני נופל כאן למלכודת הרומנטית הקלאסית שאומרת שהעיר היא מושחתת ותלושה בעוד שהכפר הוא אותנטי וישר, אבל בתחילת יולי הוא דייק.

היום חוזר ימיני להשתוללות הרגילה שלו. עכשיו הטבח שמבצע המשטר באחים המוסלמים הוא משהו אחר לגמרי, הוא קו ההגנה האחרון על המערב. "המשטר הזמני של מצרים הוא רעה גדולה, אבל הוא האלטרנטיבה היחידה לרעה הרבה יותר גדולה. כך שאניני הטעם יכולים לעקם את האף ללא הפסקה. הבעיה היא שהאנינות הזאת תגרום להנצחת השליטה של האסלאם הרדיקלי במדינה הערבית החשובה ביותר. במקום איראן אחת נקבל שתיים. במקום חמאס ששולט על 1.3 מיליון איש, נקבל חמאס ששולט על למעלה מ-80 מיליון , מצויד באחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון. זה לא יהיה ניצחון לדמוקרטיה. זה יהיה ניצחון לאידאולוגיה רצחנית, גזענית ודכאנית. […] לעולם החופשי הייתה הזדמנות להתייצב באופן חד-משמעי לצד המחנה החילוני. לא משום שהוא הטוב ביותר, אלא משום שהוא הטוב ביותר שיש. אובמה, מנהיג העולם החופשי, ומדינות אירופה מתעקשים להחמיץ אותה."

ככה מצדיקים כל דיקטטורה. הרי תמיד יכולה להיות אלטרנטיבה גרועה יותר. אז בואו נתמוך באנשים שחיסלו את הדמוקרטיה, כלאו את הנשיא הנבחר ואמורים לשחרר בשעות הקרובות את הדיקטטור הקודם מכלאו. בואו נתמוך בחזרתה לשלטון של הכת הצבאית ששלטה במצרים מאז 1952 ביד חזקה ובטרור גדול.

וזה הרי בטוח יעבוד. אחרי הכל, גל הדיכוי הגדול של נאצר הוא שהוליד את הרדיקליזציה של האחים המוסלמים בשנות החמישים והשישים ואת האידיאולוגיה של הג'יהאד האיסלמי, אידיאולוגיה שהמשטר הנאצריסטי הקפיד לספק לה את מנת הקדושים המעונים שהיא נזקקה לה. אחר כך בא הכשלון הגדול של הנאצריזם, מלחמת ששת הימים, והציג את הלאומנות הצבאית הערבית במלוא נביבותה הנלעגת. ומהכשלון ההוא, עלה כפניקס מן האפר האיסלם הרדיקלי. המדינה המערבית-לכאורה – הסתכלו על המדים של הקצינים המצרים; הסתכלו על הטנקים האמריקאים שלהם – נכשלה; הנסיון להתמערב, שבוצע בהיסוס ובאופן חלקי מזה כ-150 שנה, קרס סופית; אם אנחנו רוצים לחזור אל ימי הגדולה שלנו, אנחנו צריכים לאמץ את ערכי האיסלם המסורתיים. ועזבו את זה שאנחנו דומים למוסלמים המקוריים בערך כמו שהחרדים דומים לפרושים של בית שני.

וראה זה פלא: ימיני מזכיר לנו שבדיוק כזה כשלון עומד בפנינו. מצרים, הוא אומר, נמצאת על סף קריסה: "מצרים היא מדינה חולה. הכסף לקניית חיטה, המזון הבסיסי והעיקרי, הולך להסתיים. מורסי עיכב את היבוא בתקווה, או פנטזיה, שיצליח להסתדר עם אספקה עצמית. התוצאה היא התקרבות מדאיגה לקו האדום. במדינה שרבע מתושביה חיים על פחות מ-1.64 דולר ליום, הקריסה היא רק עניין של זמן." וכשהרעבים ימותו בהמוניהם ברחובות, כי הרי ידוע שמה שמעניין את כת הקצינים המנותקת של מצרים הוא הפלאח או הפרולטר מהנקרופוליס של קהיר, אין ספק שהם יאמצו את הפתרון הפחות גרוע שמציע להם ימיני – אותו פתרון עצמו ששלט במצרים כבר 60 שנים בהצלחה מסחררת כל כך.

וכשהכל ייגמר, ויאספו את מאות אלפי המתים של הרעב של א סיסי – אתה תפסת את השלטון, זה הרעב שלך – האחים המוסלמים יחזרו, חזקים יותר. והפעם, אם יהיו בהם פלגים מתונים שיפצירו ברעבים הזועמים לנסות את הפתרון הדמוקרטי, הם יזכו בבוז מוצדק: כבר ניסינו את זה. כבר הלכנו לבחירות וניצחנו בקלפי, ואז האליטות והצבא בגדו בנו, מייצגיו האמיתיים של העם המצרי, והפעילו את הנשק שאמור היה להגן על העם נגדו. איך אפשר יהיה לשכנע את האחים ללכת שוב אל הקלפי, לנסות שוב את דרך האי-אלימות, כשהצבא טובח בהם והליברלים של מצרים עומדים לצידו או זזים הצידה?

ככה זה. אין קיצורים בדרך לדמוקרטיה. הפיכה צבאית היא אף פעם לא הפתרון. האדם שתומך בחופש יתייצב תמיד נגד זה שנוהג בטנק. כל התפיסה של "הם לא מבינים/לא בשלים/לא מסוגלים/התרבות שלהם לא ערוכה" לדמוקרטיה היא תמיד תפיסה של אליטה מדכאת, בדרך כלל חונטה צבאית. האחים המוסלמים ניצחו בבחירות; מן הראוי היה לתת להם להתמודד עם משבריה של מצרים בלי לעצור את הנשיא שלהם ובלי לטבוח בהם ברחובות.

אם הם היו מצליחים, אז כל הכבוד. הם הצליחו, הם ניצחו, הם הרוויחו ביושר את בחירתם מחדש. אם הם היו נכשלים, אז היו בועטים אותם בקלפי. או שהם היו עושים מעשה יאיר לפיד, מוליכים שולל את הבוחרים שלהם ונבחרים שוב. זה עדיין היה דמוקרטי. כנראה שמה שהיה קורה היה סוג של פשרה: ברית בין האחים המוסלמים ובין הכוחות שלהם הם היו נזקקים כדי לשרוד את המשבר. ככה זה אמור היה לעבוד.

אגב, הפנטזיה המזועזעת של ימיני על "במקום איראן אחת נקבל שתיים. במקום חמאס ששולט על 1.3 מיליון איש, נקבל חמאס ששולט על למעלה מ-80 מיליון , מצויד באחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון"? האחים המוסלמים היו בשלטון במשך שנה. הם לא הגבירו את הדיכוי הדתי במצרים באופן ניכר – היא לא היתה חברה ליברלית גם קודם לכן – ואיך לומר, הם לא בדיוק שלטו על "אחד הצבאות החזקים ביותר במזרח התיכון."

הליברלים והחילונים של מצרים, כל אלה מהם שלא התייצבו נגד ההפיכה, עומדים בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הם ביצעו את הבגידה הקלאסית: הקריבו את חירותה של האומה כדי לשמור על מעמדם. החשש מעלייתם של המעמדות הנמוכים מילא אותם בכזו אימה, עד שהם עשו את מה שניבא אורוול שיעשה ליברל טוב אחרי מגע אמיתי עם השכבות הנמוכות: ירוץ ישר לזרועותיו של הפאשיזם.

אין, כמובן, בכל זה לתמוך באחים המוסלמים, במטרותיהם, בטבח הנתעב שהם מבצעים בימים האחרונים בנוצרים שבמצרים; רק להצביע על כך שזכויות אדם וחופש אינם מוענקים רק לדומים לנו או לאלה הנושאים חן בעינינו, אלא לבני האדם כולם.

אז תבוא הפיכה, כי היא חייבת לבוא. כי למשטר הצבאי במצרים, למרות התמיכה של בן דרור ימיני והממסד הישראלי במשטר א סיסי ("ישראל מתכננת קמפיין שיבהיר למערב שהיציבות במצרים דחופה יותר מדאגה לזכויות אדם" – טוב, בזה יש למערכת ה-Hasbara נסיון רב שנים בישראל עצמה) אין לגיטימציה. רוב העם מתנגד לו, והשכבה הדקיקה שתומכת בו היא בדיוק השכבה שלא תלחם עבורו עד המוות. האיסלמיסטים דווקא ילחמו. בעיה נוספת של המשטר הצבאי הוא ההרכב שלו: הקצינים והחיילים בצבא מצרים באים ממעמדות שונים לגמרי, וזו רק שאלה של זמן עד שהחיילים יקלטו שיש הרבה יותר מהם מאשר קצינים. ושלקצינים אין סמכות מוסרית, רק מקל. ושלחיילים יש יותר מקלות. ובבוא הרעב, הם ייזכרו שהצבא הוא לא מגן האומה, כמעט לעולם איננו מגן האומה; כמעט תמיד הוא שותה את דמה. הם ייזכרו בכך שהצבא המצרי הוא קודם כל מועדון חברים סגור, קודם כל מפעל שמוכר את כל טוב מצרים לשאר העולם, ומכניס את ההכנסות לא לכיסו של העם אלא למספר כיסים מצומצם מאד. ואם הם לא יזכרו בכוחות עצמם, יהיה מי שיזכיר להם.

ואז יגיע ליל סכינים ארוכות של ממש, ובהתאם גם משטר איסלמיסטי מטורף מהרגיל – כמו שהוא צפוי להיות, אחרי שהתגבר במלחמת אזרחים על אנשים שבצדק נתפסים כבוגדים. וכן, המשטר הזה יזכור את העובדה שבעת צרה, ישראל חברה למשטר הבוגדים ופעלה למענו במדינות זרות, כשהיא מנסה להקנות לו את הלגיטימציה נוסח עדיף השטן שאתה מכיר. השגריר הישראלי יגורש, הסכם השלום ייקבר, וימיני והממסד הישראלי יתכווצו לתנוחה החביבה עליהם, העוברית, וייללו על הברברים שמעבר למדבר, שלא הסכימו לקבל על צווארם את מגפו של משטר קצינים – משטר שהם כבר למדו להכיר היטב. אבל מה זה משנה, הרי הם ערבים. וכידוע, שלא כיהודים ושאר בני אדם מפותחים, אין להם עיניים; אין להם ידיים, איברים, מידות, חושים, חיבות, רגשות; הם אינם ניזונים מאותו המזון, אינם נפגעים מאותם כלי הנשק; אם דוקרים אותם, לא ידממו; אם מדגדגים אותם, לא יצחקו; וכאשר עושים להם עוול, לא ינקמו.

כבר היינו בסרט הזה. קראו לו ההפיכה של 1953 באיראן – לגמרי במקרה, ה-CIA שחרר היום (ב') את התיקים של ההפיכה – ובה הודח מועמד פופולרי, מוסאדק, בהפיכה צבאית של מועמד פרו-מערבי לכאורה. זה לקח זמן, אבל התוצאה היתה המהפכה האיסלמית של 1979. כשישראל רותמת את צווארה לכרכרה של החונטה של א סיסי, היא מציבה את עצמה כאויבת העם המצרי. בסיבוב הקודם, ראש אמ"ן העריך שמשטר מובארק יציב שלושה ימים לפני שקרס; ההיסטוריה של אמ"ן מלמדת שלא נקבל הערכה טובה יותר שלושה ימים לפני שמשטר א סיסי יפול אל פח האשפה של ההיסטוריה. כך, בן דרור ימיני, יוצרים את איראן 2.

ההמונים המצרים עוינים לישראל, על כך אין ויכוח; הממסד הישראלי, ושופריו בתקשורת, פועלים להפוך אותם לאויביה. בזה, לשם שינוי, הם כנראה צפויים להצליח.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)