למי שיקר רונן שובל, למתפקדי הבית היהודי או לבית המשפט?

אחחח, תענוג.

רונן שובל לומד על בשרו עד כמה סובלני הציבור חובש הכיפות. בעקבות מאמר מרתק של תומר פרסיקו על הפילוסופיה הפוליטית של שובל (תקציר גס – שובל הוא שטראוסיאני שמאמין ב”שקר האצילי” של אפלטון, שיאפשר לאליטה בעני עצמה לנתב את ההמון), תוהה אתר “כיפה” האם רונן שובל הוא יהודי רפורמי. אתמול, הזכיר אתר “סרוגים” (ההוא שתמך בשתיקה במחנות השמדה לעמלקים אבל לא בביקורת עליהם) שפעם, לא כל כך מזמן, רונן שובל העמיד פני “ימני שפוי” ואף “איש מרכז.”

כל זה הכניס את שובל למצוקה מסוימת, והוא פרסם בעמוד שלו את התגובה שנתן ל”סרוגים,” עם מעט הרחבות.

שובל טוען שהוא איש ימין מזה יותר מעשור, שהוא היה בעמונה (פברואר 2006), שהוא שבת רעב במהלך ההתנתקות נגד המהלך הזה. האמת, הטקסט הזה היה מוכר לי – כי שובל אמר את אותם הדברים, כמעט מילה במילה, לערוץ 7 ב-2008:

“אני נגד נסיגות – שיקדמו רק את הטרור. נגד העברת סמכויות ביטחוניות לפלשתינאים – תגידי השתגענו ? נגד עקירת מאחזים – שבתתי רעב 12 ימים  נגד ההתנתקות (בתא כתום), וגם הייתי בעמונה. (אגב, אני ממש נגד אלימות אבל זה סיפור אחר).”

טוב לדעת שהוא נגד אלימות. אולי הוא צריך לומר את זה לתומכים שלו, כי לא נראה שהם קלטו את המסר.

או, על כל פנים, היה נגד אלימות. זה, כאמור, היה ב-2008. גם אז שובל היה מועמד לבית היהודי. אבל פחות משנתיים לאחר מכן, שובל בורא את עצמו מחדש. בראיון הידוע לשמצה שערך איתו האידיוט המועיל בן כספית, שובל מתואר כאיש מרכז וכחילוני. בראיון ההוא, אומר כספית ששלוש מפלגות התעניינו בשובל – הליכוד, קדימה והעבודה. כנראה שכספית (שכותב בתחילת 2010) לא ידע, או בחר שקוראיו לא ידעו, ששובל היה מועמד של הבית היהודי ב-2008. כידוע, כשניסו בוויקיפדיה העברית לכתוב את האמת – ש”אם תרצו” היא תנועת ימין – שובל איים עליהם בתביעת דיבה אם יעזו לכתוב שהיא משהו שאיננו “תנועת מרכז ציונית.”

לשקר לעיתונאים זה ספורט מקובל בקרב מועמדים פוליטיים. לשקר למצביעים שלהם, אם אתה מאמין שאין אמת אלא האמת שאתה בורא, זה דבר שבשגרה. לשקר לבית המשפט, מצד שני, זה כבר סיפור יותר בעייתי.

בתחילת דצמבר 2011 – כלומר, כשלוש שנים ויותר אחרי התגובה שלו לערוץ 7 – הגיש שובל תצהיר לבית המשפט המחוזי בירושלים, כחלק מתביעת הדיבה שהגישה “אם תרצו” כנגד האנשים שהעזו לומר עליה שהיא פאשיסטית. בתצהיר, שהוא הצהרה בשבועה שעל שקר בה צפוי שובל להרשעה בעדות שקר, כתב שובל שאם תרצו היא “תנועת מרכז”, ציין שהוא ממקימי הארגון, ושמטרת העמוד “אם תרצו תנועה פאשיסטית” היא “נסיון לשים קץ לפעולת התובעת, פעיליה והרעיונות שהם מקדמים.” שובל לא אומר את זה במפורש, אבל במשתמע הוא מצהיר שהוא איש מרכז. כלומר, מכר לבית המשפט את אותו הבולשיט שהוא מכר לבן כספית – ושעכשיו, הו האירוניה, שב ונושך אותו כשהוא מנסה לשכנע את מצביעי הבית היהודי שהוא תמיד היה איש ימין נאמן.

(במאמר מוסגר, שובל טוען כעת ש”פרצו לו למאגרי המידע.” את הטענה הזו העלו האנשים שלו לפני כשבועיים, וכפי שכתבתי, היא נסתרה על ידי הטענה הראשונה שלהם. ראוי גם לציין ששובל מייבב שמעלילים עליו שהוא מגייס כספים שלא כחוק – ושאם תרצו מיהרה להכחיש בעיני, מבלי שהדובר שלהם נשאל על כך, שהיא משתפת פעולה כספית עם שובל.)

לכל דבר ועניין, שובל הוא אם תרצו. בית המשפט, כשפסק שיש באם תרצו סממנים פאשיסטיים, עשה זאת בעיקר תוך השענות על תורתו הפוליטית של שובל. כששובל אומר מצד אחד שהוא איש ימין, וקודם לכן טען שהוא מוביל “תנועת מרכז,” הוא משקר למישהו. לדעתי, הוא שיקר לבית המשפט, לבן כספית, ולפחות או יותר כל התקשורת היהודית. אנחנו הרי זוכרים את מה שהוא אמר ב-2008, לפני הפריצה של אם תרצו: שביתת רעב בהתנתקות, השתתפות בעמונה.

אז למי שיקר שובל? למצביעים שלו, או לבית המשפט ולכלל האזרחים הישראלים? לשובל עצמו אין את היושרה לענות על השאלה הזו. אם יש בקרב מצביעי הבית היהודי יושרה, הם לא יכניסו לרשימה שלהם אדם שכל המהות הציבורית שלו היא שקר, לא יסייעו לבזות את הכנסת עוד יותר על ידי בחירת אדם שכל מלאכתו רמיה.

ולו משום שכתם השקר הזה ידבק גם בהם. ולו משום שהם מתיימרים להאמין ב”מדבר שקר תרחק.”

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות גדולות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

סוגרים את 2014 בעוד יעף על ארגון השרלטנות המוביל של הימין, והפעם: לא תאמינו ממי “אם תרצו” מקבלים כסף

היום הוא היום האחרון של שנת 2014, ימח שמה, ואין יום טוב מזה להתעסק בדו”ח הכספי השנתי של “אם תרצו” לשנת 2013. ובכן, ניגש בקצרה לנקודות הפחות חשובות. הדעיכה שכולנו הבחנו בה בפעילות ובחשיבות של “אם תרצו” מתבטאת גם בסכום התרומות: אם בשנת 2012, גרפה “אם תרצו” 1,685,694 ש”ח, בשנת 2013 הסכום יורד בחדות ל-1,093,662 ש”ח – ירידה של יותר משליש.

וכמו בדו”ח הקודם, “אם תרצו”, שבנתה את עצמה על הטענה שארגוני זכויות האדם אינם שקופים, מקפידה על שקיפות מינימלית ומספקת מינימום מידע על התורמים שלה. כמו ב-2012, היא ביקשה וקיבלה חסיון על זהותו של אחד התורמים. איך עמותה שטוענת שמטרתה חשיפת אי שקיפות מרשה לעצמה צעד כזה? לא ממש ברור.

התורמת העיקרית של “אם תרצו,” כרגיל, היא מיודעתנו ה-Central Fund for Israel, שתרמה ב-2013 561,300 ש”ח לעומת 769,750 ב-2012. כלומר, כמו בשנים קודמות, עיקר התרומות של “אם תרצו” מגיע מחו”ל, מאנשים שאינם אזרחים ישראלים.

עמותות ימין אחרות – קרן נחלת עצמאות, קרן ישראל אחת – שהופיעו בדו”ח של 2012 מופיעות גם בדו”ח של 2013. הארגון המסתורי קרן קינג ג’יי, שאי אפשר היה למצוא אותו לפני שנה ואין עליו שום מידע זמין גם כעת, תורם שוב ב-2013.

ל”אם תרצו” יש שני תורמים חדשים בשנת 2013: אחד הוא יצחק זיוון, שתורם לה סכום נכבד של 88,075 ש”ח ושעליו קשה למצוא פרטים נוספים. השני מוכר הרבה יותר: זוהי הקרן לטיפוח הרעיון הציוני, והיא מעלה את התרומה השניה בגודלה ל”אם תרצו”, 200,000 ש”ח.

ופה יש סיפור מעניין. שמה המלא של הקרן לטיפוח הרעיון הציוני הוא “הקרן לטיפוח הרעיון הציוני והגשמתו המלאה על יסוד שורשי היהדות.” גם המטרות שלה מעניינות (הן נלקחות מהאתר של העמותה בגיידסטאר):

“פעילות חינוכית למען שיבה מחודשת אל מעינות הרוח ומקורות התורה והאמונה של עם ישראל. חינוך והסברה להתעוררות חלוצית מחודשת.מתן עזרה לאנשים הזקוקים לשירותים רפואיים במטרה לקבל את השירותים הרפואיים, להם הם נזקקים, בתוך הזמן הקצר ביותר. מתן סיוע בהקמה ובאחזקה של שירותי בריאות לשעת חירום, בהתאם לחוק ובהתאם לדרישות משרד הבריאות. עידוד התיישבות חוקית נעבר לקו הירוק. מתן סיוע ברכישת מיגון אישי לתושבי אזורי עימות ו/או לאנשים השוהים ו/או המבקרים ביישובים המצויים באזורי עימות, למעט כלי נשק ו/או כל דבר העלול לשמש בשימוש התקפי ו/או האסור לפי חוק. מתן סיוע למימון שמירה ביישובים המצויים באזורי עימות, ובלבד ששמירה, כאמור, מתבצעת בהתאם לחוק ו/או בהתאם לדרישת צה"ל ו/או בהתאם משטרת ישראל. מתן סיוע בהקמה ובהפעלה של משמר אזרחי ביישובים המצויים באזורי עימות בכפוף לקבלת האישורים הדרושים מרשויות המדינה המוסמכות בנושא.לפעול למען ההגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל. לפעול לשמירה על איכות הסביבה בישראל למען הכלל.”

ההדגשה שלי, והיא נעשתה בעיקר כדי ללעוג לטענה של “אם תרצו” שהיא פועלת למען “זכויות אדם.” הימין מאשים את השמאל בכך שהוא הזנה את זכויות האדם והפך אותן לנושא פוליטי; כמו תמיד בימין היהודי, הוא מאשים אחרים במה שהוא עושה בעצמו. כפי שאפשר להבין, זו עמותת מתנחלים פר אקסלנס: זו אחת מעמותות הדגל של המתנחלים. וכשמגיעים למייסדים ולמנהלים שלה, עולות שאלות רציניות ביותר באשר לאמינותה של “אם תרצו.”

אחד המייסדים (את רשימת המייסדים אפשר למצוא כאן) הוא המחבל היהודי נתן נתנזון. הלז הורשע בפיגוע, המטנת מטען חבלה ברכבו של ראש העיר הפלסטיני בסאם שקעה בראשית שנות השמונים. כפי שגילתה טל שניידר ב-2013, נתנזון הוא יועץ פוליטי של נפתלי בנט. האחרון, כמובן, לא התנצל.

מייסד אחר הוא אורי אליצור (”יחיאל אוריהו אליצור” במסמכי העמותה), מי שקרא לפגוע בחיילי צה”ל במהלך ההתנתקות. מייסד שלישי הוא הבוגד אורי אריאל (”אורי יהודה אריאל”), שהודה שהוא ניצל את מעמדו כדי להעביר מידע על תנועות חיילי צה”ל לנוער הגבעות. מייסד רביעי הוא פנחס ולרשטיין, שירה למוות בנער הפלסטיני רבאח ר’אנם אחמד בינואר 1988; אבל לא נראה לי שב”אם תרצו” יתרשמו במיוחד מהרג נער פלסטיני.

והיהלום שבכתר הוא יו”ר העמותה, זאב חבר (לשעבר “זאב פרידמן,” המוכר בכינוי “זמביש.”) חבר הוא האדם שחתם על הצ’קים שעברו ל”אם תרצו,” וגם הוא מחבל יהודי. כחלק מן המחתרת היהודית, וכמו נתנזון, חבר הטמין מטען חבלה ברכבו של ד”ר אחמד נטשה. גם חבר ישב בכלא, אם כי זמן קצר (הוא טען שיש לו בעיות בריאות) בשל הפעולה הזו.

אז, לסיכום, “אם תרצו” לקחה 200,000 מעמותה שאחד המייסדים שלה הוא מחבל יהודי; שהיו”ר ואחד ממורשי החתימה שלה הוא מחבל יהודי; שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר; ושמייסד רביעי שלה העביר מידע על תנועות חיילי צה”ל.

שזה מרשים בצביעותו, כי בדו”ח שהוציאה “אם תרצו” בשנת 2008, היא טענה כלפי ארגון NDC שהוא מממן את הטרוריסט שעואן ראתב עבדאללה ג’בארין ושעל כן התמיכה של ה-NDC בארגוני זכויות אדם בישראל פסולה. אממה, ג’בארין מעולם לא הורשע בדבר. הוא הוחזק במעצר מנהלי, וזה הכל. אף אחד לא יודע במה הוא מואשם, כי הוא לא הואשם.

בניגוד ל-NDC, “אם תרצו” מקבלת כסף ישירות לפחות ממחבל יהודי אחד, זאב חבר. זה כנראה בסדר, כמו שזה בסדר לומר שאתה תומך בחיילי צה”ל ואז לקחת כסף מעמותה שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר.

שלחתי שאילתה בנושא לדובר “אם תרצו.” אם אקבל תשובה, אעדכן. עד אז, צריך לזכור של”אם תרצו” אין בעיה לקחת כסף מטרוריסטים. תלוי רק את מי הם ניסו לרצוח.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

בשבוע שעבר נערכה בכנסת ישיבה של “השדולה למאבק בדה-לגיטימציה,” מה שזה לא יהיה. אל הישיבה הזו הגיעה, איך לא, תנועת “אם תרצו,” ובין השאר היא הציגה לח”כים ההמומים, המומים (הכינוס היה על טהרת הימין) שקופית, שבה היא האשימה את ארגוני זכויות האדם בשלל דברים.

דא עקא, שברוב המקרים, ההאשמות היו שקריות, לפחות חלקית. הפוסט הזה הצריך המון שיחות טלפון, כמות חריגה של מאמץ בשביל האוויר החם של “אם תרצו,” אבל בכל זאת.

“אם תרצו” חילקה את האשמות ה”דה לגיטימציה” שלה לארבעה תחומים: “גולדסטון,” קרי אספקת מידע לדו”ח גולדסטון; “רדיפת בכירים בחו”ל,” מה שזה לא יהיה; “נגב,” קרי ההתנגדות לתכנית פראוור; ו”מסתננים”, קרי תמיכה בפליטים. סעיף חמישי, “שירות לאומי,” מציין האם הארגון רשאי לגייס לשורותיו בני שירות לאומי.

לפני שנתחיל, נבהיר שלא לי ולא לאף אחד מהארגונים שהעבירו מידע לדו”ח גולדסטון יש בעיה עם זה. אם ידוע לך על חשד לפשע, ואם הממשלה שלך מסרבת לחקור, חובה עליך להעביר את המידע שיש לך לידי מי שבכל זאת מבצע חקירה. בכל מקום אחר, זה היה מובן מאליו.

טוב, נתחיל. הארגון הראשון ברשימה הוא בצלם. הוא מואשם בכך שהוא סיפק מידע לדו”ח גולדסטון, רדף בכירים, וסייע לפליטים. מבצלם נמסר בתגובה שהם אכן העבירו מידע לוועדת גולדסטון, שאין להם מושג מה זה “רדיפת בכירים” אבל הם לא עושים את זה, ושהם כלל לא מתעסקים בנושא הפליטים. הם מתעסקים בפלסטינים. לשאלת הבלוג, מסרה דוברת בצלם שרית מיכאלי עוד כי היא איננה חברה כעת ולא היתה חברה בעבר במפלגה הקומוניסטית. בתיאור של בצלם יש, אם כן, שקר מובהק אחד (נושא הפליטים) ושקר עמום יותר (”רדיפת בכירים.”)

מארגון “שוברים שתיקה”, שמואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא מסייע לפליטים, נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לדו”ח גולדסטון שגולדסטון לקח מידע מהאתר שלהם, שהם העלו כחלק מקריאה לחקירה ישראלית – אבל הם בכלל לא מתעסקים בפליטים – התחום שלהם הוא חיילים שמשרתים בשטחים. צריך לומר שלא היה צריך להיות גאון הדור כדי לדעת את זה. כאן יש לנו שקר מובהק אחד, נושא הפליטים, ושקר מובהק פחות בנושא גולדסטון.

הארגון הבא הוא עדאלה, שמואשמים בכל ארבעת הסעיפים. לא הצלחתי לתפוס אותם, אבל בואו נאמר שאם עדאלה מתעסקים בסיוע לפליטים, זה יהיה מפתיע מאד, בלשון המעטה. שקר אחד.

הארגון הרביעי ברשימה הוא האגודה לזכויות האזרח, שמואשמת בכל ארבעת הסעיפים. מהאגודה נמסר בתגובה שהיא מסרה לוועדת גולדסטון מידע תוך הדגשה שמדובר במידע שיש לחקור, וזאת לאחר שהיא העבירה את המידע לממשלת ישראל פעמיים, בדרישה להקים חקירה עצמאית בהובלת גורמים ישראלים שמחוץ לצבא, ללא תועלת. כל המידע שהועבר לוועדת גולדסטון הועבר קודם לכן לממשלה. בתגובה לשאלה האם היא רודפת בכירים בצה”ל, ענו באגודה שלא היה ולא נברא. שקר אחד.

הארגון הבא הוא המוקד להגנת הפרט, שהואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא “רודף בכירים.” מהמוקד נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לוועדת גולדסטון, כן, הם מאמינים שצריך לפרסם מידע על הפרות זכויות אדם, ולא, הם לא רודפים בכירים ישראלים – אם כי הם היו שמחים אם הבכירים הללו היו חושבים מראש על המעשים שלהם. שקר אחד.

הוועד נגד עינויים הואשם – הורשע, למעשה, כי כמו כל הארגונים הוא לא קיבל הזדמנות להציג את עמדתו – על ידי “אם תרצו” בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא רודף בכירים בחו”ל, ושהוא מסייע לפליטים. מהוועד נמסר בתגובה שהוא אכן העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא לא רודף בכירים, ושהוא מעניק סיוע פורנזי לפליטים – הוא מספק להם שירותים משפטיים שמאפשרים להם להתגונן נגד מעצרים שרירותיים. לזה קוראת “אם תרצו” “סיוע למסתננים.” שקר אחד (”רדיפת בכירים.)

הארגון הבא ברשימה הוא “יש דין” (גילוי נאות: הח”מ כותב עבורו בלוג בתשלום.) הצלחתי, במאמץ מסוים, לקבל את תגובתה הרשמית של הדוברת. כן, הארגון העביר מידע לוועדת גולדסטון. לא, הוא לא עסק ולא עוסק בסיוע לפליטים, אלא מצמצם את הפעילות שלו לסיוע לפלסטינים, ועוד כאלה שגרים בגדה. שקר אחד (פליטים). הלאה.

המטרה הבאה ברשימה של “אם תרצו” היא ארגון רופאים לזכויות אדם. הוא מואשם בכל ארבעת הסעיפים, אבל למרות שהוא מתעקש שלכל בני האדם יש זכות לטיפול רפואי, ולמרות שהוא מסר את המידע שברשותו לוועדת גולדסטון, הארגון מבהיר שהוא לא רודף בכירים ישראלים. מה שזה לא יהיה. שקר אחד.

ארגון “גישה” מואשם בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון ושהוא סייע לרדיפת בכירים. הארגון מסר בתגובה להד”ם על ההאשמה השניה, ובקשר לוועדת גולדסטון – שהוא העביר לה מידע על השיבושים בהעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה במהלך “עופרת יצוקה.” שקר אחד.

ארגון במקום, שעוסק בתכנון ובשילוב זכויות אדם בתכנון בישראל, מואשם בכל ארבעת הסעיפים. מהארגון נמסר בתגובה שהוא כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, כי היא עסקה ברצועת עזה והוא לא פועל שם; עיקר פעילותו היא בישראל. כן, הוא מעורב בסיוע לבדואים בנגב. ובאשר לפליטים – הוא לא מגיש להם סיוע פרטני, אבל הארגון הגיש הסתייגויות לבנייתם של מחנות המעצר שלהם, בדרישה שהתנאים במחנות יתאימו לצרכים הבסיסיים של העצורים. כלומר, דרישה שהמחנות א. יעמדו בתקן הישראלי וב. יאפשרו תנאי מחיה בסיסיים, חיבור לביוב ועוד. זה נקרא אצל “אם תרצו” סיוע למסתננים. שני שקרים (סיוע לגולדסטון ורדיפת בכירים), ומבט מועיל על התנועה הפאשיסטית “אם תרצו”: אם אתה דורש שעצירים יקבלו זכויות בסיסיות, אתה נחשב למסייע להם.

אחד הארגונים היותר מעיקים מבחינת “אם תרצו”, ומבחינת שדולת הדה-לגיטימציה בכלל, הוא “רבנים לזכויות אדם: שומרי משפט”, כי הוא מראה שאפשר להיות יהודים גם אחרת. הוא מואשם בכל הסעיפים, אבל הארגון אומר חד משמעית שא. הוא לא רודף בכירים בחו”ל, מה שזה לא יהיה, וב. הוא לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, פשוט משום שהוא לא פעיל ברצועת עזה ולא היה לו מידע אמין מספיק על מה שקרה שם. כן, השם של הארגון שורבב לדו”ח גולדסטון – תוך ציטוט של פסקי דין של בג”צ, שהיו זמינים פומבית, בעתירות שהגיש הארגון בשל אירועים שהתרחשו בגדה המערבית. כלומר, אם “רבנים” אשמים במשהו, הרי זה בהגשת בג”צ. שני שקרים. הלאה!

ארגון “איתך-מעכי” הואשם בשלושה סעיפים (העברת מידע לגולדסטון, סיוע לבדואים וסיוע לפליטים), ומסר בתגובה שהוא “רואה בחומרה את הפעילות בעלת הסממנים הפאשיסטיים והלא דמוקרטיים של השדולה למאבק בדה-לגיטימציה. צר לנו כי השדולה מקבלת במה במקום שאמור היה להיות שמור לדמוקרטיה הישראלית. הטענות שהועלו אינן מבוססות ונכונות ומדובר במק’ארתיזם לשמו.”

קואליציית נשים לשלום הואשמה בכל הסעיפים, פרט לסיוע לפליטים. היא מסרה בתגובה שכן, בהחלט, היא מעורבת בפעילות בנגב, ושזה נושא מרכזי באג’נדה שלה; שהיא לא מסרה מידע לוועדת גולדסטון, אבל כן שלחה מכתב פומבי לגולדסטון לאחר שנטען שהוא חזר בו; ושבאשר לרדיפת בכירים – היא יזמה והשתתפה בקמפיין שמטרתו להחיל שיפוט אוניברסלי על חשודים בפשעי מלחמה, ושספציפית היא התייחסה לציפי לבני. שקר אחד (העברת מידע לוועדת גולדסטון.)

לא הצלחתי להשיג את הטלוויזיה החברתית, שהואשמה בכל הסעיפים, אבל יש לי ספק רציני באשר לטענה שהיא העבירה מידע לדו”ח גולדסטון. ובהתחשב בשקרים הקודמים של “אם תרצו” על הטלוויזיה החברתית, צריך להתייחס בסקפטיות ניכרת לכל אמירה שלה כלפיה.

ממחסום ווטש, שהואשמה בהעברת מידע לוועדת גולדסטון, ברדיפת בכירים בחו”ל, ובסיוע לפליטים, נמסר שא. הארגון כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, זה לא במנדט שלו (הוא פעיל במחסומים בגדה), ב. שהארגון עצמו איננו מסייע לפליטים (אם כי חברות בו עשויות להתנדב בכך) ואת ההאשמה ברדיפת בכירים דחתה הדוברת שלו בבוז מעורב בעלבון. שלושה שקרים.

אז בואו נספור. 17 שקרים מכילה הטבלה הזו של “אם תרצו.” לא מעט לטבלה אחת, ודי אומר לנו מה שווה “אם תרצו” בנושא שהיא מתיימרת להתמחות בו, קרי פעילותם של ארגוני זכויות האדם. ואלה שקרים, לא טעויות. פעם אחר פעם, ארגוני זכויות אדם שפעילותם בגדה המערבית מואשמים בסיוע לפליטים, תחום שהם לא נוגעים בו; השקר הזה חזר על עצמו ארבע פעמים (במקרים של בצלם, שוברים שתיקה, יש דין ומחסום ווטש.) זו לא טעות. זו עלילה.

לזכותה המפוקפקת של “אם תרצו” אפשר לומר שאץ השקרים שלה היא טפלה באזני קבוצה שמאד רצתה לשמוע אותם, ה”שדולה לדה-לגיטימציה”, שכפי שהוגדרה היטב על ידי “איתך-מעכי” היא השיבה השניה של הסנאטור מק’ארתי.

פעם אחר פעם, בהכנת הפוסט הזה, נתקלתי בהלם טוטאלי מצד אנשי הארגונים. למה אתה עושה את זה לעצמך, נשאלתי יותר מפעם אחת. עניתי שאני מתעקש לחשוב ששקרים לכנסת הם עדיין משהו בלתי קביל בחברה דמוקרטית. למה אתה מתעסק בזבל הזה, שאלה אותי אחת הדוברות. עניתי לה שזו עבודה מלוכלכלת, אבל מישהו צריך לעשות אותה. אולי הייתי צריך לומר שכבר התרגלתי לריח שמפיצה “אם תרצו.”

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, אחת מהן גדולה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

ב”אם תרצו” לא בחלו לקחת כסף מהקרן החדשה ב-2009 – ולצאת נגדה למסע שטנה שנה אחר כך

אם תשאלו את הישראלי הממוצע מהי הקרן החדשה, הוא יגיד לכם שמדובר בארגון אופל שמטרתו להפוך את ישראל ל…אה… משהו. משהו לא ציוני, על כל פנים. שמדובר בקונספירציה אפלה למכור את המדינה למוסלמים, או משהו. שזהו ארגון פוסט ציוני אם לא אנטי-ציוני.

הטענה הזו, והעובדה שהיא מוכרת כל כך לציבור, היא תוצאה של קמפיין מבריק של ארגון ימני קיצוני בשם “אם תרצו”, GONGO של לשכת ראש הממשלה, שעסקתי בו פה לעייפה. “אם תרצו” קיימים מאז 2007, אבל פרצו לתודעה הישראלית ב-2010, בקמפיין מאורגן נגד הקרן החדשה, שזכה לסיוע קריטי של האידיוט המועיל בן כספית ב”מעריב.” זה היה קמפיין שעלה הרבה מאד כסף, הוא כלל שיר של עמיר בניון נגד הארגון, והוא כלל שיבוש של ברכות חג העצמאות כך שיקללו את הקרן. המון רעש, המון בלגאן, רמת ארגון ש”אם תרצו” לא הצליחה להפגין לפני או אחרי, תגובה לא מסודרת של הצד השני, וטראח – הדימוי התקבע.

אלא ש.

אלא שמסתבר שב-2009, כלומר שנה לפני שהקרן החדשה הפכה לאיום הגדול ביותר על הציונות מאז הצעת אוגנדה, “אם תרצו” קיבלה תרומה מהקרן החדשה. ולא רק “אם תרצו”: גם שני ארגונים קרובים לה – השומר החדש  ארגוון מקורב אליה, המכון לאסטרטגיה ציונית, המוח שמאחורי ארגונים נוסח “אם תרצו” – קיבלו ממנה כסף. בקרן גילו את זה בערך הבוקר. “אם תרצו” קיבלה תרומה של כמה אלפי דולרים יחד עם ארגונים אחרים שהשתתפו במאבק נגד הפרטת הקרקעות.

ואחרי שאספתי את הלסת מהרצפה, כמה דברים שצריך לומר. קודם כל, על הקרן. אם מישהו היה צריך הוכחה לכך שלא מדובר באיזו אסופה של זקני ציון, הרי זה הסיפור הזה. ארגון קונספירטיבי אמיתי היה מוצא את התרומה שלו ל”אם תרצו” תוך 48 שעות וקובר את “אם תרצו” ואת הקמפיין שלה בים של לגלוג: אה, אנחנו השטן הגדול? אז למה לקחתם מאיתנו כסף? אה, אנחנו אנטי-ציונים? אז מה הכסף שלנו עושה אצלכם ואצל החברים שלכם?

אבל אם את הקרן אפשר להאשים בחוסר עירנות בפרשה הזו – העולם היה טוב יותר אם הם היו גודעים את רגלי “אם תרצו” ב-2010; למצער, לא היינו צריכים לסבול את רונן שובל – הרי שאת “אם תרצו” צריך להאשים בהונאה והיעדר יושרה. סך כל התרומות של “אם תרצו” ב-2009 היה כ-450,000 ש”ח; קשה מאד להאמין שרונן שובל ושאר מנהיגי התנועה לא ידעו שיש להם כמה אלפי דולרים של הקרן החדשה. העובדה שהם קיבלו ממנה תרומה לא גרמה להם להסס לצאת להתקפה פרועה ושקרית נגדה, תוך שהם יודעים את העובדה שהיתה משמיטה את הקרקע מתחת לכל הקמפיין שלהם: שהקרן תורמת גם לארגונים אולטרא-ציוניים. אין זכר לתרומה של הקרן החדשה בניירת של “אם תרצו” לשנת 2009, כי היא מקפידה לא לעשות מעבר למינימום החוקי של פירוט תרומות מעל 20,000 ש”ח – וגם אז, מספקת מעט מאד מידע על התורמים. תזכורת, לפעם הבאה שהם ינסו לומר משהו על שקיפות.

מותר, אגב, לתהות מה בעצם עשתה “אם תרצו” עם הכסף של הקרן החדשה, כי אני לא מכיר שום קמפיין שלה בנושא הפרטת הקרקעות. יכול להיות ששובל ושות’ לקחו את הכסף והשתמשו בו – אולי אפילו לתכנון הקמפיין נגד הקרן? יכול להיות שהם עבדו על הקרן כדי להוציא ממנה כסף, כפי שהם עבדו על הכומר האנטישמי ג’ון הייגי שהם עוסקים ב”חינוך,” וכשנחשפה הפעילות האמיתית שלהם, הוא הפסיק לתרום?

בשלב הזה, שום דבר לא יפתיע אותי. בפעם הבאה שתראו אפרצופו מדושן העונג של רונן שובל, זכרו: מדובר בשרלטן פוליטי חסר מעצורים. במי שצייר את התנועה שלו כתנועת מרכז ואיים בתביעת דיבה על מי שיכתוב אחרת, אבל הסתיר את העובדה שכל מקימי התנועה הם מתנחלים, טשטש את העובדה שהוא עצמו היה ממנהיגי “תא כתום”, ואת העובדה שהיה מועמד לכנסת מטעם “הבית היהודי”; מי שנתפס אומר שהוא דוחף לישראלים אידיאולוגיות פולקיסטיות בצורה מטעה כי זה “עניין של אסטרטגיית שיווק.”

אני מקווה שאחרי הסיפור המביך הזה לא נצטרך לעסוק יותר בקבוצת הפאשיסטים הילדותית הזו, אבל לצערי לא נראה לי שזה יקרה.

עדכון: אמש (ו’) טען ארז תדמור, בשרשור אצל עידו קינן, שהוא לא יודע על שום תרומה מהקרן החדשה ל”אם תרצו” ושהוא לא היה מקבל אותה אם היתה מוצעת. ביקשתי ממנו לחשוף את כל הניירת הכספית של “אם תרצו” ל-2009 כדי להוכיח את טענותיו. הוא נעלם.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

ואי אמירת האמת. החברים של ג'ורג' מציג: פירוק “דו”ח” חדש של אם תרצו – לפני שהוא מתפרסם

אם תרצו עומדים להוציא לאור דו”ח חדש. הוא כבר ברשת (זהירות, מסמך), אבל הם עוד לא התחילו את הקמפיין, כך שאתם קוראים עליו כאן לראשונה.

נתחיל בדבר היחיד החדש והמרענן ב”דו”ח” הזה: זו הפעם הראשונה שמישהו מוציא דו”ח בפורמט של ספר לילדים. אני רוצה להודות לאם תרצו על פריצת הדרך הסגנונית הזו, ולברך אותם על הגרפיקאי החדש. עם זאת, פרט לחידוש הסגנוני הזה, למרבה הצער ה”דו”ח” הוא גבבה של שקרים, ובעיקר מחזור של חומרים. אין בו שום טענה חדשה, שום דבר שלא נאמר בשלוש השנים האחרונות. האם אם תרצו סובלת מהסתיידות עורקים? יש לקוות שכן.

ויאללה, לפירוק.

בעמוד השני של הדו”ח, שצבוע בצבעים הראויים לאם תרצו – אדום ושחור – נכתב ש”חוברת זו מפרטת את פעילותם של בכירים וארגונים הנתמכים על ידי הקרן נגד המדיניות של ישראל ונגד צה”ל.” כפי שנראה מיד, כרגיל אצל אם תרצו, אין שום טענות על “פעילות” של בכירי הקרן עצמה. יתר על כן, מאחר ובעליל נראה שכותבי הדו”ח הם בוגרי שיעורי האזרחות של הקומישר סער, צריך להזכיר להם עובדה שכנראה תפתיע אותם: במדינה חופשית, מותר לאזרחים לפעול נגד מדיניות הממשלה וצבאה. למדינות שבהן אסור לאזרחים לפעול נגד מדיניות הצבא והזרוע המדינית שלו יש שמות אחרים, סימפטיים פחות. מחאה נגד הממשלה ונגד הזרוע הצבאית שלה – וצה”ל, שכחו באם תרצו, הוא לא רשות רביעית, נפרדת, אלא בסך הכל הזרוע הממשלתית שלה ניתן מונופול על אלימות – היא זכות בסיס בחברה חופשית. כשאם תרצו יוצאת נגד השימוש בזכות הזו, היא בעצם טוענת שישראל היא דיקטטורה צבאית (עוד על כך, בהמשך).

כאן המקום לציין שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ידע היטב כיצד לפעול נגד מדיניות הממשלה: כשממשלת רבין השניה פעלה בארה”ב להצבת כוח אמריקאי ברמת הגולן, כחלק מתכנית שלום אפשרית עם סוריה, נתניהו אץ לגבעת הקפיטול כדי לשבש את התכנית של ממשלתו הנבחרת. נתניהו אף עשה שימוש עילאי בחסינות הפרלמנטרית שלו, כדי לחשוף את “מסמך שטאובר,” התכנית הישראלית שפירטה את הוויתורים אליהם מוכנה ישראל להגיע. אזרח פשוט שהיה עושה תרגיל כזה היה מועלם, ומועמד לדין אחרי כמה חודשים בבית דין בדלתיים סגורות בשל ריגול חמור; המסמך היה החלום הרטוב של המודיעין הסורי. ובדיוק בשביל זה יש לחברי הכנסת חסינות: כדי שהם יוכלו לחשוף מידע סודי שמביך את ממשלתם, אם זו מקדמת מדיניות שבוחריהם מתנגדים לה. מסתבר שיש מדיניות של ממשלת ישראל (וצה”ל – שטאובר היה תת אלוף שהכין מסמך לרמטכ”ל) שמותר להתנגד לה.

ונעבור למסמך עצמו. בעמ’ 6, העמוד הראשון בפרק “האשמת צה”ל בפשעי מלחמה,” יש לנו שקופית של נעמי חזן, אז נשיאת הקרן, שמסתבר שחתמה על עצומה נגד המשך הטבח של צה”ל ברצועה במהלך עופרת יצוקה, עצומה שבה נאמר “אנו דורשות לעצור מיידית את ההתקפה של כוחות הצבא הישראליים בעזה, אשר כבר גרמה למותם של מאות. השחיטה הזו יכולה רק ללבות את הסכסוך.” זה אולי סנטימנט שאם תרצו לא מסכימים איתו, אבל לא הבנתי איפה פה ההאשמה בפשע מלחמה. אגב, אם תרצו קצת מלבים את האש, כשהם מתרגמים את slaughter המקורי של העצומה ל”שחיטה”; תרגום מקובל יותר יהיה “הרג” אן “טבח,” אבל בהתחשב בסילופים האחרים שבדו”ח, זה באמת בקטנה.

מיד אחר כך, בעמ’ 7, אם תרצו חוזרת על העלילה כנגד “יש דין” (גילוי נאות: אני כותב עבורם בלוג בתשלום), כביכול “יש דין” “תכננה להדביק את המונח פשעי מלחמה לפעולות צה”ל.” לנושא הזה כבר התייחסתי בהרחבה כאן. אציין שלושה דברים, בקצרה: ראשית כל, שצריך לחיות בעולם פנטזיה כדי לחשוב שצה”ל לא מבצע פשעי מלחמה – פשעי מלחמה הם תוצאה של כל מלחמה; שנית, שהדו”ח שלנו מדבר על העדר תחיקת פשעי מלחמה בצה”ל, לא “מדביק פשעי מלחמה לפעולות צה”ל”; ושלישית, שההמלצות שלנו נכתבו כמעט אחת לאחת על ידי ועדת טירקל, כפי שנאלץ להודות בחוסר רצון בן דרור ימיני.

הלאה. בעמ’ 8 מביאה אם תרצו את המקורות שלה. אחד מהם בלתי צפוי. מסתבר שעומר ברגותי, מראשי תנועת ה-BDS, מאשים את ישראל בפשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור. קוראים לזה אשמה באמצעות קרבה.

הלאה. בעמ’ 10, ציטוט של עו”ד מיכאל ספרד (גילוי נאות: הוא היועץ המשפטי של “יש דין” וידיד), בזו הלשון: “פשעי מלחמה הם פשעים בינלאומיים… המשפט הבינלאומי מחייב את כל מדינות העולם בחקירתם ובהעמדתם לדין אם יש די ראיות… אם לא ישראל, אז אנגליה, אם לא בג”צ אז בית הלורדים.” על פי אם תרצו, מכאן “משתמעת קריאה להעמדת קציני צה”ל לדין בחו”ל.”

קודם כל, לא ברור מה לא בסדר בזה. אני מניח שאפילו באם תרצו יודו שאם בוצע פשע, הרי שהפושע צריך לבוא על עונשו. מעבר לכך, זה סילוף גס של הדברים של ספרד. מי שיטרח לחפש את המאמר המקורי שבו נאמרו הדברים, יופתע לגלות שכותרת המשנה של המאמר היא “חקירה ראויה של פשעי מלחמה בישראל יכולה לחסוך את התביעות בחו”ל,” והמאמר מסתיים במילים “כל עוד הפרקליט הצבאי הראשי ושופטי ישראל לא יבינו שחקירות ראויות באירועים שבהם עולה החשד כי בוצעו פשעי מלחמה, ומיצוי הדין עם האחראים, הוא לא רק הדבר המוסרי שיש לעשותו אלא גם הדבר הנכון מבחינה פטריוטית, ייאלצו יותר ויותר קציני צה”ל לבלות את חופשותיהם בנחל הזוויתן ובאילת.” מי יכול להתווכח ברצינות עם הפסקה הזו? אבל אם תרצו לא רוצים להתווכח, הם רוצים שנכנס לפרכוס של “הוא אמר פשעי מלחמה! הוא אמר פשעי מלחמה!”

נמשיך. בעמ’ 11 אומר ישי מנוחין דברים דומים מאד: “אנחנו קוראים לחיילי צה”ל מפה: אל תקחו חלק בפשעי מלחמה! ומי שלוקח חלק, שיחכה לבית משפט. ואם לא בארץ, אז בחו”ל.” שוב, מה הבעיה? האם אם תרצו רוצה להשמיע את הקריאה ההפוכה לחיילי צה”ל – “קחו חלק בפשעי מלחמה”?

בעמ’ 12, מצוינת העובדה שמנכ”ל עדאלה, חסן ג’בארין, שלח חוות דעת לבית משפט בספרד, שבו הוגשה תביעה כנגד שורה של בכירים בצה”ל. ו…? מה נאמר שם? לא ברור. אם תרצו מפנה לדו”ח אחר שלה, שמצטט את חוות הדעת, אבל גם שם לא ברור מה לא בסדר בחוות הדעת, מעבר לעובדה שהיא הוגשה לבית דין מחוץ לישראל. מסתבר שזה סוג של פשע. אלא שכפי שנראה מאוחר יותר, גם הפניה לבית משפט ישראלי היא סוג של פשע. ושוב, בעמ’ 12 אנחנו רואים שבכירים ב-BDS חושבים שישראל מבצעת פשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור.

בעמ’ 14, בפרק של “קריאה לחרם ולסנקציות בינלאומיות,” מצטטת אם תרצו את פעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו כאומר “והקהילה האירופית תכפה על ישראל את סיום משטר האפרטהייד בלי מלחמה. חרם רציני יספיק.” כרגיל, אם תרצו משמיטה את החלקים הלא נוחים: מי שיקרא את ספירו במקור, יגלה שהוא כתב “אני מקווה שהגולן יוחזר לסוריה בלי מלחמה, ושהכיבוש יחוסל בלי מלחמה.” אז מגיע הטקסט שמצטטת אם תרצו. בקיצור, ספירו רוצה קץ למשטר ההפרדה בלי אלימות. מה לא בסדר בזה?

אם תרצו לא טורחים להסביר. ברור, מבחינתם, שעצם הרצון בחרם על ישראל או על ההתנחלויות הוא מבחינתם פשע. מה שמצחיק כאן הוא השיוך: ספירו מתואר כ”חבר ועדת הביקורת לשעבר של ארגון ‘רופאים לזכויות אדם’”. וואלה. אתם באמת רוצים לזרוק אבנים בבית זכוכית?

אחד המקימים של אם תרצו הוא ארז תדמור. תדמור הוא עבריין שהורשע בגניבת אמל”ח מצה”ל – לטענתו כדי להגן על ההתנחלות שלו במקרה של התקפה. לא ברור, אם כן, מדוע הוא גנב גם לבנות חבלה. על פי ההגיון של אם תרצו ביחס לספירו, כל חברי הארגון הם עבריינים ותומכי פשיעה, שהרי המייסד שלהם הוא עבריין מורשע.

בעמוד שאחר כך, חוזרת אם תרצו על העלילה נגד הטלוויזיה החברתית. טיפלתי בה כבר כאן. הלאה.

בעמוד הבא, עמ’ 16, מואשמים “שוברים שתיקה” בכך שהם “מחזקים את הבסיס לקמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות” באמצעות “האשמות חוזרות ונשנות בדבר ‘פשעי מלחמה’ ו’הפרות של המשפט הבינלאומי’” – האשמות שאם תרצו מעולם לא ניסתה להפריך, כי אין לאל ידה. זו כנראה ההאשמה המשונה ביותר בדו”ח. ‘שוברים שתיקה’ לא הביעו עמדה בעד חרם על ישראל – אבל עצם ציון העובדה שישראל מבצעת פשעי מלחמה היא כבר תמיכה בחרם. וואלה.

החלק הבא עוסק ב”פעילות משפטית נגד מדינת ישראל.” הדוגמא הראשונה לפעילות כזו, בעמ’ 18, היא עתירת הבאס קורפוס כנגד הממשלה, כדי לחייב אותה לומר איפה ובשל מה מוחזקים עצורי המשט.

זה השלב שבו נשמטת הלסת. על פי אם תרצו, העובדה שמישהו מנסה למנוע מממשלת ישראל להעלים עצורים ולוודא שהעצורים הללו יקבלו יצוג משפטי, היא “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל.” כלומר, הסדר התקין של מדינת ישראל הוא זה של דיקטטורה צבאית, שרשאית להעלים אנשים – ועצם הנסיון להעניק לאנשים הללו זכויות בסיסיות הוא “פעולה משפטית נגד המדינה.” אני שמח לשמוע שאם תרצו הצטרפה לקמפיין הדה-לגיטימציה, אבל אני חושב שהיא קצת הגזימה. אנחנו עדיין לא לגמרי בדיקטטורה צבאית, אם כי אנחנו בהחלט בדרך.

הלאה. עמ’ 19 מביא עוד “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל”: עתירה נגד הריסת ביתו של מחבל. כלומר, הדרישה להעניש רק את מבצע הפשע, ולא את המשפחה שלו, היא פעולה נגד מדינת ישראל, שהיא כזכור דיקטטורה צבאית, שהפעם מואשמת על ידי אם תרצו בכך שהיא נוקטת בענישה קולקטיבית כדרך נורמה, ושסטיה מן הנורמה הזו היא פשע.

בעמ’ 20, מציגה אם תרצו את העובדה שמספר ארגוני זכויות אדם עתרו כנגד מניעת יציאה של שעוואן ג’ברין מהגדה, זאת בשל “מידע סודי” נגדו שמעולם לא נבחן בכלים משפטיים, כעוד “פעולה משפטית” נגד הדיקטטורה הצבאית הישראלית, שמרשה לעצמה לשלול זכויות יסוד של אדם ללא משפט ומבלי שיוכל להתגונן כנגד הטענות של המשטרה החשאית נגדו. כפיים!

באותו העמוד, מגיע הדו”ח לשפל חדש: אם תרצו מקשקשת משהו על טריבונל ראסל, ואחר כך מבהירה ש”טריבונל ראסל למען פלסטין איננו קשור לקרן החדשה.” אז מה הקשר? סתם, אולי זה יידבק.

בפרק “יצירת לחץ בינלאומי על ישראל,” טוענת אם תרצו (עמ’ 22) שמעריב פרסם ידיעה על כך ש”למעלה מ-90% מהמידע השלילי שנמסר לוועדת גולדסטון … מקורו ב-16 ארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל.” מעבר לעובדה שאם תרצו מעולם לא הפריכה את המידע הזה, היא עושה כאן תרגיל הונאה: הפרסום במעריב הוא פרסום של הדו”ח שלה, על ידי האידיוט המועיל שלה בן כספית (שגונה לאחרונה כאנטי-ציוני על ידי רונן שובל. האידיוט עשה את שלו, האידיוט יכול ללכת. אני מקווה שכספית מרוצה.)

בפרק על “ביטול זכות הקיום של מדינה יהודית,” שבה אם תרצו ומשקרת את השקר המקובל לגבי ההתבטאות של חדווה רדובניץ’. הלאה. בעמ’ הבא, 27, מצטטת אם תרצו את אברום בורג: “הנוסחה המדינית הבאה שתחליף את שתי המדינות לשני עמים תהיה נוסחה אזרחית. לכל אדם בין הירדן לים יש זכות שווה לשוויון, צדק וחירות. במילים אחרות, יש סיכוי סביר מאד שבין הירדן לים תהיה רק מדינה אחת, לא שלנו ולא שלהם, אלא משותפת.” רגע, אם תרצו חולקים על הבסיס לתפיסה של בורג? הם חושבים שיש בין הירדן לים שתי אוכלוסיות, שאחת מהן לא זכאית באופן שווה לשוויון, צדק וחירות? כי אם כן, הם תומכים בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, כלומר הם מאמצים טענה מרכזית של “תנועת הדה-לגיטימציה” וה-BDS, ועל כן אני מצפה מהם להתפוגג בעננת הגיון. לא שהם מסוגלים לו.

לקינוח, בעמ’ 28 טוענת אם תרצו ש-67% מחותמי הצהרת חיפה ב-2007 הם “עובדים בקרן או בכירים בארגוניה.” היא לא מספקת ראיה לכך ואני חושב שאין שום סיבה שנאמין לה בלי ראיות. הניסוח של אם תרצו מעניין כאן: היא כותבת שהצהרת חיפה “מיועדת לשינוי אופיה של מדינת ישראל מיהודית לדמוקרטית.” מכאן נובע שמדינת ישראל איננה דמוקרטית ושאם תרצו נחרדת מהרעיון שהיא תהפוך לכזו. מי שזוכר שעד שעדי אלקין תפסה אותם, הצהרת הכוונות המקורית של אם תרצו התייחסה לישראל כאל “מדינה יהודית” ותו לא, לא צריך להיות מופתע.

אז זה מה שאם תרצו מסוגלת לו היום: אסופת שקרים מביכים, מופרכים בקלות (הפוסט הזה לקח לי שעתיים), שאף אחד מהם לא בן פחות משלוש שנים? העלאת גירה בלתי פוסקת על ימי הזוהר של פעם, כשאידיוטים מועילים כמו בן כספית העלו את הארגון לגדולה? לא חבל על כל הכסף הזה? אפשר היה להעביר אותו למישהו שאשכרה היה עושה איתו משהו מועיל.

הקרן החדשה, למשל.

הערה מנהלתית: פאק, זה היה ארוך. לא בדיוק 300 מילה.

הערה מנהלתית ב’: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

מנכ”ל “אם תרצו” החדש יוצא בהתקפה פרועה על הקרן החדשה לישראל. כמה חבל שהוא לא מצליח להוציא משפט בלי שקר, הבל או סילוף

רונן שובל עזב את “אם תרצו” לפני מספר חודשים, ומאז התנועה מתקשה למצוא את דרכה. קצת קשה להמשיך ולדבר על “תנועת מרכז ציונית” כשהמנכ”ל לשעבר שלך מזדגג מהמחשבה על הסגולות הרוחניות והלאומיות הנעלות שיש בהתזת דם בהמות על קיר, וכשהוא עושה את זה הישר מ”ישראל ביתנו,” לא בדיוק סמן מרכזי בפוליטיקה הישראלית.

אז מתן פלג, מחליפו של שובל, החליט שכדי לחזור ולצבור שוב מומנטום, אין מנוס משיבה אל התחביב הישן, זה שהקנה ל”אם תרצו” (בסיוע נדיב של “מעריב” ובן כספית) את עולמה: התקפה על הארגון החביב על נבלים קולנועיים, על כל פנים בדמיונם של ציונים שמקורבים ללשכת ראש הממשלה, קרי הקרן החדשה לישראל.

פלג פרסם מאמר באכסניה הישנה של התנועה, נרג, בו הוא מעלה שלל של טענות נגד הקרן החדשה, בכדי לקדם קמפיין נגד השתתפותה באיזה מצעד בניו יורק. יש רק בעיה אחת: לאף אחת מהטענות הללו אין בסיס. אז הגיע הזמן לכספת (*) את הטקסט של פלג. מוכנים? נתחיל.

פלג פותח באחת הטענות הישנות נגד הקרן: לכאורה היא פסולה בשל “קשריה בעבר עם קרן פורד, הידועה בהיסטוריה האנטישמית שלה.” שקר ראשון. לקרן פורד אין שום היסטוריה אנטישמית. נהוג לייחס את קיומה להנרי פורד האב, אנטישמי מדופלם, אבל מי שהקים את הקרן היה בנו, אדזל (ההוא מהמכונית הכושלת.) הטענות על אנטישמיות הועלו נגדה אחרי שתמכה במספר ארגונים שקראו להכריז על ישראל כמדינת אפרטהייד. אפשר לומר הרבה דברים על הטענה הזו – שנכונה, אם מתייחסים לישראל ככוללת גם את הגדה, כפי שעושה למשל ממשלת נתניהו – אבל אנטישמית היא לא. טענת האפרטהייד היא טענה שישראל נוקטת במשטר אפליה אסור; היא לא אומרת שום דבר על יהודים.

הלאה. מיד אחר כך, כותב פלג שהקרן פסולה ”כמו גם [בשל] מעורבות הארגונים הנתמכים על ידה בדוח גולדסטון, שהאשים את צה"ל בפשעי מלחמה.” זה שקר שני. חשוב לשים לב: לא “אם תרצו” ולא שום ארגון hasbara הפריכו אי פעם את הטענות שהועלו בדו”ח גולדסטון. הם פשוט טענו שלא יעלה על הדעת שארגונים ישראלים הם אלה שיספקו את החומר לדו”ח, כלומר הבעיה מבחינתם היא לא פשעי המלחמה עצמם – היא הדיווח על פשעי המלחמה. על כך שישראל מבצעת פשעי מלחמה, אין כל מחלוקת. פשעים כאלה הם חלק מטיבה של מלחמה (וזו הסיבה שיציאה למלחמה תוקפנית היא עצמה פשע.) למעשה, מי שיבחן היטב את דו”ח טירקל האחרון, ימצא שם קריאה לחקיקת פשעי מלחמה בישראל, וביקורת חריפה על מערכת החקירות הצבאית.

פלג ממשיך: עוד סיבה לתיעוב הקרן החדשה היא

“התבטאותה של חדווה רדובניץ', סמנכ"לית הקרן לשעבר, כי "היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה טרגדיה.”

זה ציטוט ש”אם תרצו” אוהבים לחזור עליו, ומסלפים אותו פעם אחר פעם. הנה מה שאמרה רדובניץ’:

She commented that she believed that in 100 years Israel would be majority Arab and that the disappearance of a Jewish state would not be the tragedy that Israelis fear since it would become more democratic

שזה לא ממש דומה. רדובניץ’ מדברת על תהליך ארוך טווח, בו הרוב בישראל יהפוך להיות לא יהודי, ושזה לא יהיה נורא כל כך כי המדינה תהיה דמוקרטית יותר. כלומר, היא מתמודדת עם מה שמכונה בישראל “השד הדמוגרפי.” אפשר בהחלט לטעון שהיא לוקה באופטימיות ממארת; שאין שום סיבה שדווקא החברה הפלסטינית תאמץ את דוקטרינת הלחי השניה ותחיה בשלווה לצד המיעוט שדיכא אותה בעבר; אבל אי אפשר לטעון שהיא מדברת על היעלמותה של המדינה היהודית כתכנית פעולה. צריך לשאול את “אם תרצו” מה התכנית שלהם למקרה של רוב פלסטיני בשטחי ישראל: האם הם יעדיפו את המדינה היהודית על הדמוקרטית? כי אם כן, הם מצהירים על תמיכה באפרטהייד, רעיון שהם טוענים שהייחוס שלו לישראלים הוא אנטישמיות.

אופס.

וכאן אנחנו מגיעים לשקר הגדול מכולם, שקר עליו טורח פלג לחזור פעמיים. הוא מצטט הצהרה של הקרן שיצאה לאחרונה, על פיה

"מכיוון שהיא (הקרן) מתנגדת לכיבוש ולפעולת ההתנחלות (…) היא לא תימנע מלתמוך בארגונים המעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן".

והוא מפרש אותה כך:

“ההבדל בין ארגונים המעודדים "חרם" על ישראל ובין ארגונים המעודדים "אי צריכה" של מוצרים ישראליים דומה להבדל שבין ארגון טרור לארגון שהורג חפים מפשע למען מטרות פוליטיות – כלומר, אין למעשה הבדל.”

שימו לב לתרגיל שעשה כאן פלג. הוא אמר שהקרן תומכת ב”אי צריכה” של מוצרים ישראליים, ואז טען שמדובר בחרם. אבל זה לא מה שהקרן דיברה עליו: היא דיברה על “התנגדות לכיבוש ולהתנחלויות,” אשר על כן היא תתמוך בארגונים “שמעודדים אי צריכה או רכישה של מוצרים המיוצרים בהן.” בהן. לא בה. בהן. כלומר, בהתנחלויות.

פלג לקח את התמיכה של הקרן בדבר המתבקש מאליו – פעולה בדרכי שלום נגד חממות פשעי המלחמה המכונות התנחלות – והפך אותה לתמיכה בחרם על ישראל. זה שקר גס, שעליו הוא טורח כאמור לחזור שוב, בסוף המאמר:

“בשל העובדה שהקרן החדשה היא למעשה גוף התומך באי-צריכת מוצרים ישראליים, העם היהודי כולו חייב להוקיע אותה.”

אבל היא כזו רק בדמיונו הפורה של מנכ”ל ה-GONGO “אם תרצו.” נמשיך. מיד לאחר מכן, יוצא פלג בשקר כל כך מטומטם, שקשה לדעת אם הוא שוטה או חושב שהקוראים שלו שוטים. הוא מאשים את הקרן בכך שהיא

“תומכת בארגונים כמו "הטלוויזיה החברתית", המקדמת שימוש באפליקציית הסלולר Buycott (שילוב המילים "קנייה" ו"החרמה") לזיהוי ולהחרמת מוצרים ישראליים.”

וואלה. ובכן, לא מסובך היה למצוא את התמיכה של הטלוויזיה החברתית ב-Buycott. וראה זה פלא: אין שם ולו מילה על תמיכה ב”זיהוי והחרמת מוצרים ישראליים.” יש שם הרבה מאד על צרכנות אתית, כולל – כן – המנעות מרכישה של מוצרי התנחלויות. Buycott (מידע עליה אפשר למצוא כאן) לא מתמקדת כלל בישראל; היא מתמקדת בצרכנות אתית. כך נראה המסך שלה, שעסק בזכויות אדם:

כפי שאפשר לראות, ישראל לא ממש בסביבה (אלא אם אתם חושבים ש”המנע מתמיכה בדיקטטורות תיאוקרטיות” תופס). פלג כנראה חשב שאף אחד לא יבדוק. אחרי הכל, הוא היה באמצע שתי דקות השנאה שלו לדמון של הציונים הטובים. מי יבדוק את העובדות? פלג סוגר את המאמר שלו ביציאה התמוהה הבאה:

“המושג "חרם" הוא צאצא ישיר של המושג "מצור", וירושלים כבר ידעה מצורים שהביאו לחורבנה. לכן, אין לנו המותרות להיות קלי דעת בעניין הזה. עלינו להוקיע את המבקשים להחריבנו ללא היסוס.”

דה פאק? חרם הוא פעולה צרכנית בלתי אלימה שמיועדת להביע מחאה. יהודים החרימו את מוצרי גרמניה הנאצית, שחורים החרימו בתי עסק שתמכו בעליונות הלבנה הישנה בדרום האמריקאי, ופחות או יותר כל העולם החרים את דרום אפריקה – להוציא, כמובן, החברה האחרת בברית המצורעים, זו שעל פי פרסומים זרים ערכה בדרום אפריקה את הניסוי הגרעיני שלה. יהודים דתיים עורכים חרם כמעט בכל פעם שהם קונים משהו: הם מקפידים לא לקנות מזון שאיננו כשר והם מקפידים לא לרכוש בעסקים שפתוחים בשבת. החרם הזה כל כך ארוך, כל כך טבעי, שפשוט שכחנו שהוא קיים. האם פלג רוצה לאלץ שומרי מצוות לרכוש מוצרים שיוצרו בשבת? לא? אז למה הוא חושב שהוא יכול לאלץ אנשים מצפוניים לקנות מוצרים שיוצרו על אדמה גנובה?

חרם הוא לא קריאה להחרבה, הוא קריאה לשינוי. לעתים השינוי הוא דרסטי: החרם בדרום ארה”ב נועד למוטט את משטר העליונות הלבנה. החרם על דרום אפריקה נועד למוטט את משטר האפרטהייד. גם החרם על ההתנחלויות מיועד למוטט משטר אפרטהייד. באף אחד מן המקרים לא היה מדובר ב”חורבן”, אלא בעיני הגזענים שתמכו במשטר; מדובר היה בשינוי, שינוי שיאפשר ליותר אנשים להשתתף בשלטון.

וזה, אחרי הכל, מה שמפחיד את “אם תרצו”: המצב בו יהודים בישראל יהיו שווי ערך לאנשים אחרים. וכדי למנוע את זה, היא משסה את האוכלוסיה בישראל – אמנם, זו לא זקוקה ליותר מדי שכנוע – באנשים שמנסים לקדם את המצב הזה. פלג ודומיו רוצים לשמור על משטר האדונים שלהם.

זה, בסופו של דבר, הכל.

(*) לכספת: לפרק טקסט לגורמים כדי להפגין את מופרכותו, נקרא על שם בן כספית, שמקפיד לייצר טקסטים כאלה. המקור נקרא Fisking, על שם רוברט פיסק.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

המנהיג הפוליטי היחיד בישראל שמסתובב עם תווית "פאשיסט" שהדביק לו בית המשפט, רונן שובל, פרסם ב"סופהשבוע" האחרון מאמר משונה מהרגיל, שבשיאו הוא המליץ לשמאל הישראלי להגר מכאן. לצערי לא מצאתי את המאמר ברשת ואני נשען על צילום שלו שקיבלתי באדיבות תומר פרסיקו.

"קריאתי הפשוטה – רדו מהארץ," כותב שובל, "או, בשפה שלכם – תהגרו. אם אנחנו כל כך רעים, דוחים, עובדי אלילים, חשוכים, פאשיסטים וגזענים, הניחו לנו. היהודים, כפי שבחרתם לנסח זאת, ניצחו, מנצחים וינצחו את הישראלים. הבינו – כמה שלא תטיפו לנו שברית מילה היא התעללות בילדים – נמשיך למול את בנינו; גם אם תסבירו לנו שהכותל הוא בסך הכל קיר – נמשיך להתרגש ממנו; והחזיר ימשיך להגעיל אותנו, למרות ביקורות המסעדות המהללות ב"הארץ". כן, נמשיך לעשות קידוש בערב שבת ולחגוג את סדר פסח, ובכלל נאמין ברעיונות מוזרים של מוסר וערכים […] נמשיך להתרגש בשירת "התקווה" […] אתם, שמאמינים כי אנחנו נמצאים "בצד הלא נכון של ההיסטוריה", פשוט הרימו ידיים, קחו את הרגליים והפקלאות, ולכו לברלין, לברצלונה, ללונדון או לניו יורק. במקום להקדיש את חייכם למלחמה בנצח ישראל, לכו עשו חיים בגולה – דרך צלחה, המפתחות בפנים." המילים האחרונות הן גם הכותרת של המאמר.

שזה קצת חצוף מצד מי שעשה חלק מהכסף שלו מסחר עקיף עם מדינות אויב. כמה הערות. קודם כל, אם למישהו היה ספק, גם אחרי פסיקת בית המשפט, גם אחרי שקבע ש"בית המקדש הוא הלב הפועם של עם ישראל מבחינה רוחנית," שרונן שובל הוא פאשיסט, אז הנה ההוכחה האחרונה. הוא כל כך לא יכול לחיות באותה המדינה עם אנשים שחולקים על דעותיו, שהוא דורש מהם שיהגרו. המדינה שרוצה שובל היא מדינה שיש בה קו מחשבה אחד בלבד, זה שלו. מי שמעז לחלוק עליו, מתבקש לעזוב. כלומר, בינתיים הוא מתבקש; בינתיים, כל זמן שלשובל אין את הכוח ליישם את הפנטזיות שלו, זו רק בקשה. אחר כך? טוב, נו, אנחנו יודעים איך הפאשיסטים נוהגים לטהר את העם.

שנית, שלמרות ששובל עצמו איננו חובש כיפה, הרי שהוא חמור מובהק של המשיחיסטים. הסממנים שלו ללאומנות יהודית הם דתיים כמעט כולם (בהמשך הוא מדבר גם על גאווה בצה"ל, שבלעדיה הרי אי אפשר): הטלת מום בפעוטות חסרי ישע (וביצוע מעשה מגונה בכפיה בהם), קידוש בערב שבת, סדר פסח, הקיר החיצוני של בית המקדש של הורדוס, גועל מבשר חזיר. האם הלאומיות היהודית בכלל יכולה להיות חילונית בתפיסה של שובל? ואיזה מין חילוני הוא-עצמו? אפיקורס לתיאבון, שלא מסוגל לעמוד בדרישות ההלכה וחושב שהדתיים צודקים אבל, אף שהנפש חפצה הגוף חלש?

שלישית, התפיסה המשונה ש"[אנחנו] נאמין ברעיונות מוזרים של מוסר וערכים": הימין הדתי – ואני חושב שדי ברור, אחרי הטקסט הזה, ששובל הוא חלק ממנו, גם אם לצרכי הסוואה הוא לא חובש כיפה – תמיד טען שהיריבים שלו נטולי ערכים, נטולי מוסר, לא היה מסוגל להתמודד עם העובדה שיריביו העמידו מול הערכים שלו ערכים מנוגדים.

וכמובן, רביעית, את העובדה ששובל – פרדוקסלית – לא מבין פטריוטיות מהי ולא מסוגל להיות פטריוט ישראלי. פטריוטיות באה מהמילה patria, מולדת; משמעה אהבת מולדת; והביטוי המזוקק שלה הוא המנון המחאה הישן ממלחמת לבנון:

אין לי ארץ אחרת,

גם אם אדמתי בוערת;

רק מילה בעברית חודרת

אל עורקיי, אל נשמתי;

בגוף כואב, בלב רעב,

כאן הוא ביתי.

לא אשתוק, כי ארצי

שינתה את פניה;

לא אוותר לה,

אזכיר לה,

ואשיר כאן באוזניה

עד שתפקח את עיניה.

כלומר, אהבת המולדת גם כאשר היא כרוכה בכאב, בסלידה ממה שהפכה להיות; להיאבק על דמותה – ואין מולדת שאיננה זקוקה למאבק כזה – גם כאשר דומה שהאדמה בוערת. הפטריוט לא עוזב את ארצו אלא כאשר כלו כל הקיצים, כאשר הרונן שובלים כבר בשלטון ממש.

שובל איננו מסוגל להבין פטריוטיות טבעית, שנובעת מהמקום שבו נולדת, מהאנשים שאיתם גדלת ושהפכו לחבריך ושלמדת לאהוב, מהחשש שלך לגורלם, לגורלך, לגורל הכלל, מהדרישה שיהיה כאן טוב יותר, ובחיים האלה. הפטריוטיות שלו היא פטריוטיות מלאכותית, גרמאנית-רומנטית במהותה, והיא תלוית אידיאולוגיה. שובל חייב את המולדת שלו ציונית, ולא סתם ציונית – הוא תוקף במאמר שלו שלושה אנשי מרכז מובהקים: יאיר לפיד, ארי שביט ו(איזו כפיות טובה כלפי מי שהזניק אותו למרכז תשומת הלב)בן כספית – אלא ציונית-קנאית. מדינה ציונית שבונה בית מקדש, מדינה ציונית שסותמת את פיות יריביה או מרחיקה אותם.

הפטריוטיות האחרת, הטבעית, נראית לשובל – ולחלק גדול מן הציונים, יש לומר – מאד משונה. למה לעזאזל, הם שואלים שוב ושוב, אתם גרים כאן? התשובה הפשוטה – נולדנו כאן – לא נראית להם סבירה. לא, ברצינות, למה אתם גרים כאן? אם אין לכם שליחות אידיואלוגית, אם אתם לא עטופים בשריון צדקתנו ההיסטורית, למה אתם גרים כאן? מה, חסרים מקומות טובים יותר בעולם?

במונחים ציוניים קלאסיים, שובל הוא הארכיטיפ (השקרי במידה רבה, צריך לציין) של היהודי הגלותי, כזה שהרגש הטבעי של הפטריוטיות, של החיבור למקום בו נולדת, מת בקרבו עוד בטרם לידתו, זה ששום מקום איננו ביתו. כדי למלא את החסר, שובל צריך כמויות עצומות של אידיאולוגיה שתלטף לו את האגו, שתאמר לו שהוא נזר הבריאה, ויותר מכך – הוא צריך להיות האדון. הוא צריך שיהיו אנשים שכפופים לו. הוא צריך בית מקדש, כי בלי בית מקדש, בלי דם וקורבנות ולב האומה הפועם וכל הקיטש הוואגנרי הזה, למה לו לגור כאן ולא בשיקאגו.

אז שובל עושה את המהלך הציוני הקלאסי: מגרש את האנשים שאכן יש להם קשר משלהם למקום, שרוצים לשפר אותו, לשנות אותו, להשקיע בו – לא לאונן על "הלב הפועם של עם ישראל" בדמות מזבח ועליו בהמה טבוחה, צואתה ודמים. כל כך הרבה דמים.

לא תודה, שובל. אנחנו פה. אתה רוצה ללכת למקום שיתאים לך יותר? סע לשלום, המפתחות בפנים.

(יוסי גורביץ)

התנועה הפאשיסטית הישראלית, "אם תרצו," הוציאה בסוף השבוע את אחד הטקסטים שהיא נוהגת לקרוא להם "דו"חות." הפעם, הוא עוסק ב"פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה."

כרגיל, הפרסום של "אם תרצו" לווה בסיוע של אתר הבית של התנועה, נרג. קלמן ליבסקינד פרסם אייטם שפשוט בלע את הטענות של "אם תרצו" בלי בדיקה; למעשה הוא השתמש בטקסט כאילו היה הודעה לעיתונות וקיבל אותו כלשונו. זה משונה, כי בדרך כלל הוא עיתונאי חוקר. כנראה ש"אם תרצו" פועלים באזור העיוורון שלו. התועמלן החביב על הבלוג, בן דרור ימיני, פרסם טקסט רווי השמצות – אבל, כהרגלו, לא נקב בשמות האנשים המושמצים. יש עדיין חוקי דיבה בארץ הזו.

אז הלכתי לקרוא את ה"דו"ח" (אפשר למצוא אותו כאן.) אוי ואבוי. מאיפה להתחיל? נתחיל מעמ' 8. שם טוענת "אמתי" (“אם תרצו,” אין לי כוח לכתוב את הצירוף הזה שוב ושוב) שיש בישראל "10,000 אסירים שמתוכם 132 (כאחוז אחד) הם אסירים בטחוניים מקרב ערביי ישראל." הם מביאים זאת בתלונה על כך שהקליניקה לזכויות האסיר טיפלה בשמונה מקרים של אסירים בטחוניים, כאשר לזוועתם במקרה של איסמעיל טראבין, "במקרה זה הקליניקה מייצגת אדם שאיננו אזרח ישראלי." הזוועה, הזוועה.

המספר של "אמתי" על "10,000 אסירים שמתוכם 132 אסירים בטחוניים מקרב ערביי ישראל" הוא, כרגיל, הטעיה. על פי נתוני בצלם, אותם הם מקבלים מדי חודש מהשב"ס, יש בישראל כרגע 5,046 אסירים בטחוניים, מתוכם 208 אסירים ישראלים. השב"ס לא מפרט, אבל אני בספק אם יש כרגע יותר מ-20 אסירים בטחוניים יהודים. חשובה הנחת היסוד של "אמתי," שתחזור כחוט השני לאורך כל הדו"ח: שאם אתה לא יהודי או ישראלי, אין לך ולא צריכות להיות לך זכויות.

התפיסה המרכזית של הדו"ח היא שאם אתה חורג מהמיינסטרים הציוני וחושב שישראל צריכה שינוי יסודי, אתה פסול מלפעול בישראל. אחד הנספחים הארוכים – והשקריים, עוד אגיע אליו – מונה שורה של ארגונים שלא מוצאים חן בעיני "אמתי" ושעל פי המק'ארתיזם שלה אם אתה חבר בהם או תומך בהם, אתה פסול מלשמש בתפקיד כלשהו.

מהי קליניקה משפטית? קליניקה משפטית היא ארגון שמטרתו לאפשר לאנשים שבדרך כלל לא זוכים לייצוג לקבל כזה, בדרך כלל כאשר סטודנטים למשפטים עושים את העבודה המשפטית השחורה כמו איסוף חומר. מטבע הדברים, כלומר מעצם ההכרה בכך שהמערכת פגומה בכך שהיא לא מאפשרת לכל אדם יצוג ראוי – אם כך היה, לא היה צורך בקליניקות – אלה ארגונים שאומרים שהמצב טעון תיקון. ככאלה הם ארגונים חברתיים, לא מלחכי פינכה של הממשלה שאומרים "הכל טוב."

מה עושה "אמתי"? נתחיל מעמ' 9 בדו"ח. שם אנחנו מגיעים למסקנה המדהימה שאם השם שלך הוזכר בתקשורת, כולל מגנטי קהל ידועים כמו "מגזין הכיבוש", האתר של עדאלה ובמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הרי שאתה לא "חסר קול." וואלה. באותו העמוד, אנחנו שומעים גם תלונה על כך שהאסיר מחמוד מגאדבה "הפך לעותר סדרתי." הם נמנעים מלציין שהמקור שאליו הם מפנים מצא שחלק ניכר מהעתירות שלו התקבל.

בואו נחשוב על זה רגע. הסיבה שמגאדבה יכול היה בכלל לזכות בעתירות שלו היא העובדה שיש קליניקה משפטית שמייצגת אותו. "אמתי" היתה רוצה שזה ייפסק. היא רואה את הייצוג של מגאדבה כדבר מגונה. למה? הוא הורשע בשורה של מעשי אונס לפני 15 שנים. אפשר היה לראות את השימוש שהוא עושה בעתירות כסוג של שיקום. מה מפריע ל"אמתי" בכך שמגאדבה זוכה לייצוג? הוא הרי איננו אסיר בטחוני. אה, הבנתי: הוא ערבי. מה שמפריע ל"אמתי" הוא שלאסירים ערבים יש יצוג. למה לא אמרתם מראש?

בעמ' 10, טוענת "אמתי" שראש הקליניקה לזכויות האסירים, עו"ד עביר באכר, "מופיעה בשם עדאלה בכנסי הסתה ורדיפה אנטי-ציוניים ומגישה עתירות בשם הארגון. כמו כן כתבה בשיתוף עם ענת מטר ספר המשבח מחבלים מרצחים פלסטינים." לא התעצלתי ונכנסתי לקישורים של "אמתי."

הנה מה שהיה לכנס לומר על עצמו, על פי הקישור שסיפקה "אמתי":

" הכנס קורא לשלב כוחות של אירגוני זכויות אדם, אירגוני מחאה ואירגוני שלום- ערבים ויהודים לצאת בקריאה משותפת וברורה ולפעול ביחד:

לסיים את המצור על עזה.

להפסיק את ההסתה נגד פלסטינים בישראל, והמדיניות הגזענית כלפיהם.

להפסיק את רדיפת המבקרים והמתנגדים למדיניות הממשלה.

לחתור לסיום הכיבוש בצורה מתמשכת ואפקטיבית.

המאבק המשותף בין אירגונים ערביים ואירגונים יהודיים על בסיס רעיונות ברורים- מטרתו לעורר את כל אלו הרוצים לפעול למען שינוי. אין שינוי ללא מאבק עיקש וממושך ובפעילות מאוחדת גדלים הסיכויים להצלחתו."

אין ספק שכל זה לא מוצא חן בעיני "אמתי." עם זאת, לא מצאתי את ה"הסתה והרדיפה האנטי-ציוניים" ש"אמתי" טוענת שנמצאים שם. הלאה. נכנסתי גם לקישור של הספר שלכאורה "משבח מחבלים מרצחים פלסטינים." המדובר במאמר ביקורת על הספר, ולא מצאתי שם שום דבר כזה. לא קראתי את הספר – אבל אני מעז לומר שגם כותבי הדו"ח לא קראו. במילים אחרות, "אמתי" משקרים בהערות השוליים שלהם ומקווים שאף אחד לא יטרח לברר. ליבסקינד בעליל לא טרח, והוא כותב שבאכר היא "פרקליטה בכירה בארגון עדאללה (שגיאה במקור – יצ"ג) ולפי הדו"ח 'כתבה ספר המשבח מחבלים מרצחים פלסטיניים.'"

שמתם לב לתרגיל שעשה כאן ליבסקינד? הוא מרחיק את עצמו פעמיים. הוא מציין שהדברים הם "לפי הדו"ח," כלומר לא דבריו-שלו, ואז מצטט במרכאות את הטקסט של "אמתי." זו שיטה שכנראה תמנע ממנו תביעת דיבה. האם היא הוגנת באיזושהי צורה כלפי עו"ד באכר? לא משנה, היא ערביה.

עדכון: עו”ד ידין עילם הפנה את תשומת לבי לכך ש”אמתי” שיקרו גם כאן. הם הביאו בעמ’ 10 שני קישורים לכך שעו”ד בכר (ולא באכר) היא בכירה בעדאלה, אבל לא קישרו לאתר של עדאלה עצמו – וזאת משום שבכר לא עובדת שם כבר שלוש שנים.

נמשיך. אנחנו אמורים להיות מופתעים (עמ' 10) מכך שאדם שייסד קליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני חושב שיש בישראל אפרטהייד. "אמתי" מציינים את העובדה לגנותו, כמובן מבלי להתייחס לשאלה האם יש בישראל משטר אפרטהייד. הרי זה לא יכול להיות.

בעמ' 11 אנחנו למדים את העובדה המזעזעת שהקליניקה לזכויות האדם עבדה בשיתוף פעולה עם האגודה לזכויות האזרח. אכן, איפה נשמע כדבר הזה, שהארגון החשוב ביותר לזכויות אזרח בישראל ישתף פעולה עם קליניקה משפטית? רגע, מה יש ל"אמתי" נגד האגודה? ובכן, בעמ' 26 אנחנו למדים שהיא התייחסה לכביש האפרטהייד כאל כביש האפרטהייד ("כביש 443"), שהיא טענה שישראל סיפחה באופן לא חוקי את מזרח ירושלים (טענה שאיתה מסכימות כל מדינות העולם – זה לא מקרה שאין אף שגרירות בירושלים), שהיא חושבת שהרעיון של הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית "בעייתי", שהיא מתנגדת לקריטריון של שירות צבאי כתנאי לקבלת עבודה, ושהיא סבורה שישראל ביצעה פשעי מלחמה במהלך "עופרת יצוקה." שומו שמיים. איך זה אמור לפסול את האגודה מלפעול בתחום זכויות האדם – אלא אם, כמובן, אתה בכלל לא מעוניין בזכויות אדם, אלא אם מדובר בשלילתן ממי שלא מוצא חן בעיניך?

עוד בעמ' 11, "אמתי" מודיעה לנו בתדהמה שהקליניקה לזכויות האדם היא חלק מהקואליציה לדיור בר השגה, ומוסיפה הערה בסוגריים: "גוף פוליטי." וואלה. בניגוד, למשל, ל"אמתי", שהיא לא גוף פוליטי אלא "תנועת מרכז ציונית"?

באותו העמוד, אנחנו למדים שהקליניקה למשפט ושינוי חברתי עתרה נגד הרשות השניה בדרישה ליצוג גבוה יותר של תכנים בערבית. למה זה חשוב? למה זה משהו שיש לציין לגנאי? אה, כן – כי "אמתי" סבורה שרק יהודים הם אזרחים שווי זכויות ורק להם מגיע יצוג. כזכור, במצע הראשון של הארגון – עד שתפסו אותו – "אמתי" הגדירה את עצמה כתומכת בישראל כ"מדינה יהודית," תוך השמטת העמדת הפנים של "ודמוקרטית." אחר כך הם מיהרו לומר שמדובר בטעות.

על הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני אומרת לנו "אמתי" בעמ' 14 ש"עצם שמה של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני יכולה (שגיאה במקור – יצ"ג) ללמד על סדר יומה." מי היה מאמין. ארגון שהשם שלו מעיד על סדר היום שלו. למה לא עשיתם את הדבר המקובל בקרב פאשיסטים והסוויתם את עצמכם כ"תנועת מרכז ציונית"? וכמובן, מובלעת כאן ההנחה ש"זכויות המיעוט הערבי-פלסטיני" הן משהו פסול. בעמ' 11 אנחנו למדים שהקליניקה תמכה ב"הורדת גיל המינימום במקצועות פרא-רפואיים." למה זה דבר שלילי? אה, כי כך האקדמיה הישראלית פוגעת ביכולת של סטודנטים ערבים ללמוד רפואה. לעתודאים היא מתירה ללמוד את המקצועות הללו בגיל 17-18, אבל מסתבר שלסטודנטים ערבים אין את הבגרות הנפשית הנדרשת ללמוד את הנושא לפני גיל 21. אם אתה פועל כנגד האפליה הזו, אתה פסול. העמוד שלה, אומרים לנו בזעף, מעוצב בתמונות שהגיעו ב"אדיבות אקטיבסטילס." הארגון החביב הזה (עמ' 27) מתואר כארגון עוין. במסגרת השקרים השקופים של "אמתי", היא שכחה לציין את העובדה שהיא הפסידה במשפט לאחד הצלמים של אקטיבסטילס, אורן זיו, ושנאלצה לפצות אותו על הפרת זכויות היוצרים שלו. נו, למה אתה מצפה, לגילוי נאות? עוד לא הבנת שאנחנו תנועת מרכז ציונית?

בעמ' 12 נאמר לנו שהקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני פעלה ל"קעקוע מעמדו של ההמנון הלאומי בקרב הערבים." אני מניח שגם מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת – שמגיעה מבית רוויזיוניסטי – היתה נכנסת לרשימה השחורה של "אמתי", אחרי שאמרה שהגיע הזמן למצוא המנון שאשכרה ייצג את כל אזרחי המדינה.

ובעמ' 15 הגיע הקטע שבו הלכתי לעשות משהו אחר ורק במאמץ חזרתי לקריאת הדו"ח: נאמר שם שבין הפרוייקטים העיקריים של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני, אחרי הנסיונות לצמצם שימוש במידע חסוי ("אמתי" בעד מידע חסוי, הוא מבטיח שלעציר לא תהיה יכולת ראויה להתגונן), והסיוע לכפר הבלתי מוכר דאר אל חנון (או, כפי ש"אמתי" מגדירה זאת, "פגיעה נוספת בהתיישבות יהודית למען כפר ערבי"), ואחרי שלמדנו שהקליניקה כתבה מזכר "בסוגיית 'הייצוג ההולם' של בני המיעוט הערבי בשוק התעסוקה בישראל" ("אמתי" נגד, כמובן. עבודה הם רוצים, החלאות?), אנחנו מגיעים לפצצה הכבדה מכולן. רגע, אני אקח פאוזה דרמטית.

הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני – אתם יושבים? שתיתם משהו מרגיע? – פועלת לזכויות עוורים ערבים. זה לא אני אמרתי, זה "אמתי" אמרה.

עד כדי כך. הארגון החתרני והמסוכן הזה מעז לפעול למען שוויון זכויות לאנשים נטולי ראיה שאיתרע מזלם להדפק לא רק בכך שהם עיוורים, אלא שהם נולדו למיעוט מדוכא במדינת כל גזעניה. והפעילות למען זכויות עוורים ערבים היא, כמובן, עילה להאשים את אוניברסיטת חיפה – שלזכותה ייאמר שהיא נעמדה על רגליה האחוריות – בכך שהיא משתפת פעולה עם ארגונים שלטענת "אמתי" קוראים להחרבת מדינת ישראל (אחת ההמלצות של "אמתי", בעמ' 20 היא ש"על הגורמים האמונים לקבל החלטה נורמטיבית במסגרתה ייאסר על האקדמיה לשתף פעולה עם ארגונים שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושפועלים לבטל את זהותה זו, הפועלים להעמדה לדין של חיילי צה"ל ובכירים בערכאות בינלאומיות, הקוראים לחרם, משיכת השקעות או סנקציות על מדינת ישראל או אזרחיה, התומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל ובמי שביצע זאת").

יש עוד כמויות חריגות של זבל ב"דו"ח" הזה, כנראה הטקסט הבזוי ביותר שהוציאה "אמתי" מימיה – אפשר לציין את העובדה שבעמ' 27 "אמתי" תוקפת את ד"ר ענת מטר תוך ציון הפעילות של בנה, חגי מטר, כלומר מגלגלת את "חטאיו" של הבן על האם, במה שאמור להיות דו"ח רשמי (!) על הטיה באקדמיה – אבל זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. סיוע לעיוורים ערבים הוא משהו שעלה על הכוונת של "אמתי." זה אומר כל מה שצריך לומר: שהארגון הפאשיסטי הזה הוא לא רק פאשיסטי, הוא פולקיסטי. הוא שולל את זכויות קיומם של לא-יהודים בישראל. עצם ההגנה על זכותם של עיוורים לא-יהודים להתקרב למשהו שדומה לשוויון הוא משהו שמבחינת "אמתי" ראוי להכנס לרשימת האיומים הגדולים על המולדת.

ואת אות הקין הזה אסור להניח ל"אמתי" להסיר מעליה. בכל פעם שהיא תטען שהיא "תנועת מרכז ציונית", שאין לה בעיה עם ערבים כל זמן שהם כמובן ימירו את דתם לציונות, צריך יהיה להזכיר לה את זה: סיוע לעיוורים ערבים נכלל אצלכם כסיוע לאויב בדו"ח רשמי. בפרחיכם נכיר אתכם.

הערה מנהלתית: פרויקט גיוס הכספים של "איך נפלו גיבורים" ממשיך לצעוד קדימה: עברנו את שלב ה-15,000 ₪ ואנחנו צועדים איתנות לעבר קו ה-20,000 ₪. בסוף השבוע אוזכרנו, עדי אלקין ואני, במוסף "הארץ." אם קומיקס בלשי עברי חשוב לכם, אנא הצטרפו אלינו.

(יוסי גורביץ)