על הקלות של מניפולציה במודיעין

בסוף השבוע האחרון פלשו כוחותינו האמיצים בכוחות גדולים, בפיקודו האישי של מח”ט, למחנה הפליטים ג’נין. הם באו לשם כדי לצוד פלסטיני צעיר אחד, אמנם חמוש לשם שינוי, בשם חמזה אבו אל היג’א. זה נגמר בשלושה פלסטינים הרוגים. מבלי להכנס עכשיו לשאלה האם אבו אל היג’א נהרג או נרצח – חמושינו החביבים טוענים שהוא נורה אחרי שפתח באש עליהם; הפלסטינים אומרים שהוא נורה לאחר שהוריד את נשקו וניסה להכנע – עולה השאלה מה בעצם עשו החמושים הישראלים במחנה הפליטים ג’נין.

אם לשפוט על פי אחת הגרסאות הראשונות של צה”ל, לא היתה ברירה אלא לחסל את אבו אל היג’א, משום שהמודיעין הגיע למסקנה שהוא מתכנן פיגוע כנגד מתנחלים או כנגד צה”ל עצמו. כך אמר “קצין בכיר”, שאף התעקש ש”המבצע התבסס על מידע מודיעיני מדויק.” 12 שעות אחר כך, כשהביקורת על הפעולה התגברה ואף עלה חשש שהפלסטינים, שומו שמיים, יגיבו על ההרג הבלתי פוסק שמבצעים בהם חמושי צה”ל – בשבוע שעבר הרגו החמושים האמיצים מהמארב ילד בן 14 שיצא לקטוף צמחי מאכל, יוסף א שוואמרה, שחצה, בלתי חמוש, את מכשול ההפרדה במקום שבו הוא פרוץ, ויש שמועות שהפלסטינים רגישים למעשים כגון הרג ילדיהם – קיבלנו גרסה אחרת לסיבה לציד אחרי אבו אל היג’א. מפקד הצוות של הימ”מ טען שאבו אל היג’א תכנן “פיגוע בטווח המיידי בתוך שטחי מדינת ישראל.”

הופה. ראיתם מה קרה פה? 12 שעות אחרי שהפעולה בג’נין הגיעה לכותרות, הסיבה למותו של אבו אל היג’ה השתנתה. הוא כבר לא תכנן סתם פיגוע נגד מתנחלים וחמושים; לא, לא, הפעם הוא תכנן פיגוע אצלכם בבית. אחרי הכל, פתאום צריך להצדיק את הפעולה, פתאום זה לא שגרתי, פתאום יש לחץ וקצת בהלה. אז הרגעו נא: מה הייתם מעדיפים, שהוא יתפוצץ אצלכם בסלון?

העריכה הזו לאחור של המודיעין שהוביל למותו של אבו אל היג’ה – כמובן, בהנחה שאנחנו מקבלים את טענת החמושים שאכן היה מודיעין שהצריך את הריגתו – חלפה בשקט בכלי התקשורת הישראלים. בסך הכל פלסטינים, אחרי הכל. מה אתם עושים רעש ומה אתם רוצים שנעשה, שנסתבך עם דובר צה”ל?

והמניפולציה במודיעין סביב מותו של אבו אל היג’ה – שסביר להניח שאכן לא היה מישהו שראוי להתאבל עליו, גם אם התואר “ראש הזרוע הצבאית של חמאס במחנה הפליטים ג’נין” כנראה קצת גדול על מישהו שעליו אמר צה”ל (ראו הקישור הראשון) ש”לאחרונה הוא גם רכש אמצעי לחימה" – היא רק המתאבן. הבוקר, פרסם “ידיעות” בשקט – הוא קבר את הידיעה עמוק בעמ’ 31, ליד מודעות האבל והגרלת הלוטו – שכנראה עבדו עלינו הרבה יותר בגדול.

זוכרים את ההיסטריה הלאומית סביב ספינת הנשק שנתפסה לפני כחודש? אז יש יותר מסיכוי סביר שצה”ל ולשכת ראש הממשלה שיקרו לנו בגסות בנושא. על פי הטענה הרשמית, שנתניהו וצה”ל חזרו עליה לעייפה, המדובר בספינת נשק איראנית שמיועדת להגיע לרצועת עזה, ועל פי דיווחים רשמיים פחות 40 הרקטות שהיא נשאה היו מיועדים “להפר את האיזון האסטרטגי” ולאפשר לאיראנים לאיים באמצעות חמאס על ישראל, אם זו אכן תתקוף אותה.

אלא שמומחי מודיעין אמריקאים אמרו לרויטרס – המקור של “ידיעות” – שבכלל לא בטוח שהמשלוח היה מיועד לעזה. הם אומרים שסביר הרבה יותר שהמשלוח היה מיועד לסיני. הסיבה לכך פשוטה למדי: אי אפשר להבריח את הרקטות הללו לעזה. ודאי שאי אפשר לעשות זאת דרך הים, ודרך המנהרות זה כמעט בלתי אפשרי. הנשק, מאמינים במודיעין האמריקאי, היה מיועד בחלקו הניכר לקבוצה כלשהי בסיני. אגב, פרשן צבאי אחד – רון בן ישי – העז לרמוז את זה בעדינות בימי האורגזמה הציבורית, אבל כולם התעלמו. יגאל סרנה טען שיש סבירות לא פחותה שהנשק לא אמור היה להגיע מעבר לפורט סודאן, ושהוא מיועד בכלל לשמש את בעלי בריתה של איראן בצפון סודאן. אף אחד לא התמודד עם הטענה הזו.

כלומר, כשצה”ל ולשכת ראש הממשלה אמרו לנו שהנשק מיועד לחמאס, הם ככל הנראה שיקרו. למה? מכמה סיבות. קודם כל, חמאס הוא מטרה קלה, הישראלים מקשרים אותו עם איראן ואיראן היתה המטרה העיקרית של המבצע. שנית, לך תסביר עכשיו לישראלים מה לעזאזל קורה בסיני; אתה לא מכניס נבל חדש באמצע העלילה, זה מבלבל את הצופים. שלישית, אם ישראל היתה אומרת שהנשק היה מיועד לסיני, זה היה יכול להביך את החונטה-האחות של מצרים, שממשלת ישראל והפרשנים לענייני אויבים שלה מריירים עליה.

את המניפולציה הזו אי אפשר היה לבצע בלי סיוע נלהב ומתמסר של התקשורת הישראלית. זו הסיבה ש”ידיעות” קובר את העדכון בנושא בעמוד 31, ליד מודעות האבל. חשיפת הנקודה הזו היתה מציגה את העיתון כחסיד שוטה של מערכת הבטחון, כמי שנפל קורבן להונאה שביצעה בו, כמי שזנח את תפקידו – שהוא לשמש כמבקר של השלטון, כל שלטון, לא כלהקת המעודדים שלו – וכמי שיצא אידיוט. להתעלם מהידיעה הזו אי אפשר, כי אם אנליסטים של המודיעין האמריקאי מתחילים לדבר עם רויטרס בנושא, בהחלט יתכן שמחרתיים נקבל ראיות מכריעות, ו”ידיעות” לא רוצה להתפס עם המכנסיים למטה, אז הוא מפרסם את הידיעה, אבל קובר אותה.

חשוב לציין: זו לא המניפולציה הראשונה, אפילו לא הראשונה מסוגה. באמצע המחאה החברתית של 2011, בוצע פיגוע סמוך לאילת. תוך דקות, הודיע צה”ל שלא רק שהפיגוע בוצע על ידי ועדות ההתנגדות העממיות, הוא גם חיסל אותן מהאוויר תוך כדי דיבור. התוצאה היתה התלקחות צבאית בגזרה העזתית, שגבתה גם את חייו של אזרח ישראלי – ותוך כמה שעות התחילו לצוץ סימני שאלה. האם עזתים אכן היו אחראים לפיגוע? צה”ל מסר תשובות מביכות. שישה שבועות לאחר הפיגוע, קבר “ידיעות” ידיעה בעמ’ 13 של המוסף לשבת שלו: הפיגוע, הודה צה”ל, הגיע מסיני ובוצע על ידי אזרחים מצרים.

כלומר, לצה”ל ולדרג המדיני כבר יש נוהל, במסגרתו הם זורקים על העזתים פעולות עוינות שמקורן בסיני. לתקשורת הישראלית, מצידה, יש נוהל במסגרתו היא מתמסרת מיד ובהתלהבות לספין הרשמי, ואחר כך, הרבה אחר כך, קוברת את השאלות והדיווחים הבעייתיים. כלומר, לחלק החצי-סביר של התקשורת הישראלית יש נוהל כזה. לא תראו את הידיעות האלה בבטאון לשכת ראש הממשלה, “ישראל היום.”

בשני המקרים הללו יש מטרה מדינית שקופה לספין: במקרה של 2011, הסחת דעת מהמחאה החברתית על ידי חימום הגזרה מול רצועת עזה – הסחה שהצליחה באופן ניכר. במקרה של ספינת הנשק, המטרה היתה סיוע למסע של נתניהו בארה”ב. בשני המקרים, צה”ל והדוברים שלו נרתמו לשירות הממשלה באופן שצריך להדאיג כל אזרח במדינה דמוקרטית. כמובן, צה”ל לא היה יכול לעשות את זה אלמלא התרגלה התקשורת הישראלית לשמש ככלבלב כנוע בכל מה שקשור לדיווחים בטחוניים.

עד כה, אף אחד לא טרח לערער ברצינות על הגרסה של צה”ל ונתניהו. אחרי הכל, אם צה”ל ונתניהו משקרים לנו באשר למטרה של ספינת הנשק, האם אנחנו צריכים לקבל בלי בדיקה את הגרסה שלהם על כך שמדובר בנשק איראני? כשנתניהו אומר שהוא מציג לנו תעודות משלוח שמבהירות שהאיראנים אחראים להברחה, האם מישהו טרח לבדוק את תעודות המשלוח?

אסור לנו להאמין לממשלה או לצה”ל – ודאי לא לצה”ל – כשהוא מעלה טענות כאלה. אחרי הכל, שם כבר למדו שאם הם משקרים בריש גלי לציבור הישראלי, שום דבר לא קורה להם. תחום המפגש בין מודיעין ומשטר דמוקרטי הוא אחד הנושאים הבעייתיים והטעונים ביותר; כשאנחנו מניחים לממשלה ולשירותי הבטחון לבצע מניפולציה במודיעין, אנחנו מניחים להם לגרור אותנו למלחמה בלי בדיקה ראויה.

וזו לא ספקולציה, זה כבר קרה. הטראומה של בני הדור שמעלי היתה מלחמת לבנון הראשונה, שבה צה”ל וגורמים בממשלה חברו יחדיו כדי להונות את הממשלה והציבור, כדי למכור להם פיגוע שבוצע על ידי ארגונו של אבו נידאל כאילו בוצע על ידי אש”ף, למכור להם מבצע ל-40 קילומטרים בלבד בעוד שדובר צה”ל מכחיש – ומשקר – ידיעות על כך שכוחות צה”ל נחתו ליד ביירות ביום הראשון של המלחמה. אף קצין בכיר ואף שר לא שילמו מחיר על המניפולציה ההיא במודיעין; על כן הן נמשכות.

כשדובר צה”ל יצלצל שוב בפעמון של הכתבים הצבאיים והללו יתחילו לרייר ולמכור לכם את הלוקש הצבאי החדש, זכרו: יש סיכוי סביר לגמרי שמשקרים לכם. יש סיכוי סביר לגמרי שהצבא יודע שאף אחד לא יעז לערער על העמדה שלו, ודאי אם היא מלווה באיזה מבצע קומנדו נגד ספינה לא חמושה, ושעל כן הוא מרשה לעצמו לשקר. יש סיכוי סביר לגמרי שעורכים שחוששים ממה שיעשה להם הציבור, יצאו למסע המסתורין הקסום בעקבות דובר צה”ל. הנטיה הטבעית שלנו היא, בהשמע תופי הטם-טם, היא להשעות את הספק שלנו; אבל זו בדיוק השעה שבה אנחנו זקוקים לו יותר מכל, זו בדיוק השעה שבה אנחנו פגיעים מכל. היו אזרחים, לא צרכנים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית ב’: אני רוצה להודות לכל מי ששלח מייל לקראת מפגש הבלוג השני. עקב עומס עבודה, לא היה לי זמן היום להגיב, ובספק אם יהיה עד הסופ”ש. אני קורא הכל ואני אגיב.

(יוסי גורביץ)