החברים של ג'ורג'

סוס טרויאני, צבוע כתום

בפעם השניה בתוך חודש בוצע מיני-מרד בצה"ל על ידי חיילים כתומים. בשני המקרים היה מדובר בחטיבת הקלגסות הייעודית, כפיר, וזו הנקודה שהתקשורת התמקדה בה. כביכול נולדה לנו כאן חטיבת גולני שניה, שהמרידות בה אינן על רקע מפונקות של חיילים "ותיקים" אלא על רקע פוליטי.

זה לא המצב, ובצה"ל התחילו באיחור ניכר לקלוט במה מדובר: מרד של בני ישיבות. מרד של חיילים שהנאמנות שלהם היא לרב ולא למפקד. לראש אכ"א היוצא, אלעזר שטרן, היו חסרונות רבים – בין השאר, הוא הדליף מסמכים פנימיים של הצבא כחלק מוונדטה פרטית כנגד חייל, ולא נענש על כך כלל – אבל הוא הבין איזו סכנה יוצרות יחידות עם מבנה כפול, והוא קידם את פירוק ישיבות ההסדר. עם עזיבתו את התפקיד, הנושא ירד מהפרק. עכשיו גועים כל הפוליטיקאים-בשקל שלנו, מנתניהו ועד ברק, נגד "סרבנות"; אבל, מעבר לעובדה שמילה של שניהם אין כל ערך – האמינות של ברק, צריך לומר, נמוכה אפילו מזו של נתניהו – הנושא איננו סרבנות, הוא המרדה של חיילים חמושים.

אחד מראשי הממרידים הוא אליקים לבנון, ראש ישיבת ההסדר אלון מורה. הוא מקדם מאז ההתנתקות תוכנית להשתלטות "אמונית" מבפנים על ישראל. קודם כל הצבא, אחר כך התקשורת, אחר כך כל השאר. הוא מאמין שישראל של החופים ריקנית ורקובה, ושיהודה ההררית תוכל למוטט אותה במאמץ קל בלבד. היום, כשנודע לו שצה"ל מנפנף באיומים כנגד הישיבה שלו וישיבות אחרות, הוא נחר בבוז. הוא מאמין, בצדק, שאף אחד לא יעז לפרק את הפלנגה שלו. לא זו אף זו: הוא קרא לרמטכ"ל לסרב פקודה. לבנון הפליג בחוצפת שקריו, ואמר שהחלטת המרד של החיילים היתה "ספונטנית" – כל כך ספונטנית, שהם חיקו אחד לאחד את אירוע המרידה בגדוד שמשון, כולל כרזה ותיעוד שלה. אתם מכירים הרבה חיילים שמסתובבים בשטח עם כרזת מחאה, על כל צרה שלא תבוא?

איגוד ישיבות ההסדר כבר החליט איפה הוא עומד: בצד של לבנון. האיגוד פסק שהוא "מתנגד למחאה" – אבל גם לתגובת צה"ל. כמובן. גלגול העיניים שהורגלנו בו לעייפה. הם סבורים שהדחה והורדה בדרגה הם עונש לא מידתי. אלא מה.

הטענה – השקרית, כרגיל – של המתנחבלים היא שפינוי התנחלויות איננו תפקידו של הצבא אלא תפקידה של המשטרה, וש"אסור לערב את הצבא בפעולות פוליטיות". ובכן, ראשית כל, שמירה על התנחלות היא פעולה לא פחות פוליטית מאשר פינויה, וכאשר אנשי שמאל סירבו לשרת בשטחים ולשמור על התנחלויות, הם הגדירו אותם כבוגדים. שנית, כלל לא ברור שיש למשטרה בכלל סמכות לפעול בשטחים; הללו, כידוע, אינם חלק ממדינת ישראל והחוק הישראלי לא חל עליהם. החוק בשטחים הוא צבאי, והוא נשען על צווי אלוף.

ושוב, חשוב להדגיש: הבעיה היא לא סרבנות. הבעיה היא המרדה. יש בצה"ל מסגרות חמושות שפעם אחר פעם מוכיחות שהן אינן כפופות להנהגה הפוליטית הנבחרת של ישראל, שהן נשענות על תמיכה מפלגים שמזמן חצו את קו אי הנאמנות. יתר על כן, המסגרות הללו – ישיבות ההסדר – הן למעשה גדודים פוליטיים של צד אחד. בניגוד ליחידות האחרות, שגם בהן משולבים מורדים חובשי כיפה, יחידות ההסדר הן על טהרת חובשי הכיפות. המצב הזה מזמין פוטש.

לפני כארבע וחצי שנים, בעיצומם של ימי ההתנתקות, כתב צביקה עמית את הספר "קוד כחול", שעוסק בהפיכה צבאית של מתנחלים ועוזריהם בישראל. חברת הכנסת מהמפד"ל, גילה פינקלשטיין, ניסתה להביא לצנזורו של הספר. היא דרשה ממזוז לאסור על הפצת הספר, בטענה שהוא "מוציא דיבה ומסית" (תמיד אני תוהה, כשעולה הצווחה על "הסתה": הסתה למה?), ודרשה להעמיד לדין את עמית.

קודם לכתיבת הספר, שוחח עמית עם מספר אלופים – דני יתום, דני רוטשילד, ואורן שחור – שהסכימו שהתרחיש שלו מציאותי. מכרים שלו בציבור חובשי הכיפה – הוא חוזר בשאלה – הביעו התלהבות מרעיון ההפיכה. הרב הראשי לצה"ל באותה שעה, תא"ל ישראל ווייס, אמר כי אילו היה מקבל הוראה מאברהם שפירא, שנחשב אז לרב החרד"לי המוביל, הוא היה פושט את מדיו. לא ננקטו נגדו שום צעדים.

ארבע וחצי שנים חלפו. יחידות ההסדר הפכו לפוליטיות מאי פעם, מאוישות על ידי מי שהיו קטינים מוטרפים בזמן ההתנתקות. אם לא יפרקו אותן עכשיו, וזה דורש יותר אומץ אזרחי משיש לנתניהו, ברק ואשכנזי גם יחד, המרד המתהווה יקבל זריקת מרץ. יש לפרק את הישיבות ולכפות על בחוריהן שירות צבאי כמו כולם – או פטור כמו בחורי ישיבות. אם יחליטו לשרת, יש לפזר אותם בין היחידות השונות ולמנוע מצב שבו נוצרת הומוגניות של קבוצת מוצא או קבוצה פוליטית ביחידה צבאית. אם לא, "הפוטש הצבאי מרצון" – כפי שהגדיר דורון רוזנבלום את ישראל של האינתיפאדה השניה – יוחלף בפוטש צבאי שלא מרצון תוך זמן לא רב. ספרו של עמית מסתיים בפלישה אמריקנית שמטרתה למוטט את התיאוקרטיה הישראלית ולשחרר את רוב הציבור הישראלי, שמאס בדיקטטורה אך לא יכול היה להתאחד; זה היה אמור להיות שחרור נוסח עיראק, והוא היה, פחות או יותר, החלק האופטימי היחיד בספר. לא סביר שהוא יחזור על עצמו במציאות.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

38 תגובות על ”סוס טרויאני, צבוע כתום“

  1. מקלאוד הגיב:

    כמה מדויק
    אני לא יודע איך לא חשבתי על זה ששמירה על התנחלויות זה מעשה פוליטי

  2. אורן הגיב:

    תיקון קטן: שמו הפרטי של האלוף במיל' שחור אינו אילן אלא אורן. ולא, זה לא אני 🙂

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם מדברים על פלישה צבאית, אם הרשות הפלסטינית אכן תוכרז באופן חד צדדי בתור מדינה, כדאי יהיה שהצבא המריקאי יעיף בכוח מהגדה את הצבא הישראלי, יפרק את הגדר מחוץ לקו הירוק, ויאלץ את ישראל בכוח לפנות את כל ההתנחלויות.

  4. שקטימאן הגיב:

    אתה מדבר על אומץ אזרחי של נתניהו ואשכנזי. אתה לא באמת חושב שאפשר להתייחס לברק אני מקווה

  5. MuyaMan הגיב:

    מילים נכוחות, למעט עניין הפלישה האמריקאית – "שחרור" נוסח עיראק הוא אופטימי בעיניך? אנחנו מדברים על אותה עיראק?

  6. יהונתן הגיב:

    לא תמיד אני מסכים עם הפוסטים שלך אבל הפעם קלעת בול.

    באותה הנשימה, לא ברור לי למה "סרבנות" סמולנית נתפשת כאם כל חטאת בעוד ש"סרבנות" ימנית עוד איכשהו מתקבלת.

    זו בעיה.

    • אני אדבר בשם עצמי.
      סרבנות שמאלנית וימנית נראות לי חמורות באותה מידה. חייל הוא חייל הוא חייל – ושירות בשטחים, כמו פינוי ישובים, אינם פקודה בלתי חוקית בעליל. מפריע לי שמי שהריע לסרבני השירות בשטחים מגנה בארסיות כזאת את סרבני הפינוי.
      בעיני זוהי צביעות טיפוסית ומחליאה המשותפת לשמאל ולימין הקיצוני. חבל לי שהשיח הציבורי נחטף בידי רואי השחור והלבן. אולי זה חלק מהשתלבותינו במרחב.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        יש סרבנות, ויש סתם סירוב. דבר אחד הוא סרבנות מצפונית להתגייס, דבר אחר הוא סרבנות מצפונית כדי להמנע מציות לפקודות לא מוסריות, ודבר נוסף הוא מרד פוליטי.
        הסרבנות משמאל היא סרבנות להתגייס לצבא או לשרת בשטחים. אם הכתומים לא רוצים לפנות יהודים, שלא ישרתו בצבא. אם הם רוצים לשרת בצבא, שלא ישרתו ביחידות קרביות שמפנות ישובים. אבל מה, הם רוצים לשרת ביחידות קרביות, ולדחוף את האג'נדה הפוליטית שלהם דרך הצבא, ולהמנע מציות לפקודות! זה משהו שסרבנים מהשמאל לעולם לא עושים, וכאן טמון ההבדל. סרבן מצפון משמאל לא רוצה להיות חלק מהצבא או להיות בשטחים- אלה דווקא ועוד איך רוצים.

        • א.ה. הגיב:

          זה משהו שסרבנים משמאל לעולם לא עושים? באמת?

          אתה לא מכיר אף אחד שהצטרף לצבא, ואז סירב לשרת בשטחים כשכבר היה בתוך המערכת (בשירות סדיר, או מילואים)? אני מכיר גם מכיר. הנה רשימה לדוגמא (שים לב לדרגות, לא בדיוק אנשים שלא נכנסו למערכת קודם):
          http://www.seruv.org.il/hebrew/signers.asp

          גם אני איש שמאל, אבל זה לא אומר שאני צריך להיות צבוע. סרבנים מכל הסוגים יש גם לנו. וגם אנחנו מצהירים על הסרבנות שלנו (ראה הקישור למעלה, לדוגמא).

          • אור ברקת הגיב:

            צודק.

            ההבדל המינורי (באמת מינורי) הוא בהכרה שזה אקט פוליטי. יכול להיות שסרבני הימין גם מכירים באקט שלהם כפוליטי אך הם משתדלים להסוות את זה עם אמירות כמו הוציאו את הפוליטיקה מהצבא.

            הבדל נוסף הוא האינדיבידואליות בבסיס אקט הסרבנות משמאל.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

            אתה לא מבין? הסרבנים משמאל אינם רוצים להמשיך לשרת בשטחים. הסרבנים מימין כן רוצים, אבל לא מוכנים להקשיב לפקודות. אתה לא רואה את ההבדל? הסרבן משמאל בכלל לא רוצה להיות חלק מהצבא, או לפחות מהחלק הלוחם שלו, שלא כמו הסרבן מימין.

            • א.ה. הגיב:

              " הסרבן משמאל בכלל לא רוצה להיות חלק מהצבא, או לפחות מהחלק הלוחם שלו, שלא כמו הסרבן מימין. "

              אתה, מממ, לא מדייק (אלא אם מבחינתך סרבן שמאל = פציפיסט).

              יש סרבנים רבים בשמאל שמוכנים לשרת בצבא, מוכנים לשרת ביחידות לוחמות, רק לא בשטחים. נתתי לך קישור לעמוד עם מאות כאלה למעלה. זאת סרבנות סלקטיבית, לא פחות משל אלו שמוכנים לשרת בצבא אבל לא לפנות ישובים.

              • בוב גה"ז הגיב:

                אתה באמת צודק. ההבדל המהותי הוא הרוח הגבית לסרבני הימין, שעוזרת להם להרגיש שהמעשה שלהם הוא הכי טבעי בעולם, לעומת סרבני השמאל, שנענשים קשות על שבירת השורות.

              • Quercus הגיב:

                עוד הבדל, שלדעתי הוא משמעותי ביותר כאן:

                סרבנים משמאל מסרבים לשרת בשטחים משום שמה שקורה בשטחים הוא דיכוי שיטתי של עם (לדעתם, לפחות), ופגיעה עצומה ומתמשכת באנשים רבים.

                במקרה הגרוע, המעשה שסרבנים מימין מסרבים לעשות הוא הכרחה של מספר מצומצם יחסית של אנשים לעבור דירה באופן חד-פעמי.

                טיעונים מעבר לזה, כמו "מדובר במאבק על ארץ ישראל השלמה" הם פוליטיים ולא מוסריים, ולכן לא שייכים לעניין כאן.

                בקצרה, מה שאני מעוניין להגיד הוא שהמניעים למעשים של סרבנים משמאל הם מוסריים בעיקרם, בעוד שהמניעים למעשים של סרבנים מימין הם פוליטיים (דתיים? זה כבר הפך לאותו דבר) בעיקרם.

                ד"א, עוד הבדל שכבר הוזכר כאן בקצרה הוא שסרבנים משמאל עושים זאת על דעת עצמם – הם מרגישים ששירות בשטחים אינו הולם את המוסר האישי שלהם ולכן אינם מוכנים לשרת שם.
                הסרבנות מימין שאנחנו רואים כיום היא סרבנות "מאורגנת", שמוכוונת מלמעלה ע"י רבנים.

              • אלכס ז. הגיב:

                לייבוביץ' פעם אמר: "אשר להשוואה בין מסורבי מלחמת הלבנון ובין פעילי גוש אמונים – הראשונים מפרים את חוקי המדינה למען האנושיות, ואילו האחרונים אינם מפירים חוקיה כלל אלא פועלים בחסותה ובתמיכתה למען החייתיות." אלא שעכשיו הם החלו להפר חוקים, אבל עדיין למען החייתיות.
                http://tpeople.co.il/leibowitz/letters.asp?id=3#m2

                פרט להבדל המשמעותי הזה יש היבט נוסף שכבר נכתב כאן, אבל זקוק לחידוד מסוים.
                סרבנות השמאל היא גורפת, בין אם מדובר באי שירות כלל או אי שירות בשטחים הכבושים, כך שנוצרת חומה ברורה בין האדם לארגון. סרבני הימין לעומת כלל לא מעוניינים ביצירת מחיצה כלשהי בינם לצבא ולכן כל סרבנות מצידם היא נקודתית ומופעלת כנגד פקודות או מבצעים ספציפיים.
                למעשה המתנחלים ועושי דברם דורשים מצה"ל להישמע לפקודות שלהם ובכך מורדים במדינה.

              • Quercus הגיב:

                איזה קטע, לייבוביץ' אמר בדיוק את מה שאני אמרתי – רק בצורה הרבה, הרבה יותר טובה.

              • איתמר קרביאן הגיב:

                מה פירוש "סרבנות השמאל היא גורפת, בין אם מדובר באי שירות כלל או אי שירות בשטחים הכבושים, כך שנוצרת חומה ברורה בין האדם לארגון"?

              • אור ברקת הגיב:

                הפרוש הוא שסרבנות שמאל אומרת "מעשי צה"ל לא מוסריים – אני לא מוכן להיות חלק מזה". סרבנות ימין אומרת "מעשי צה"ל לא מוסריים אפעל בזמן פעילותי בצה"ל להכריח אותו לשנות את דרכיו".

  7. נטפק הגיב:

    "יש לפזר אותם בין היחידות השונות ולמנוע מצב שבו נוצרת הטרוגניות של קבוצת מוצא או קבוצה פוליטית ביחידה צבאית"

    הצ"ל הומוגניות של קבוצת מוצא, במקום הטרוגניות.
    או שלא הבנתי כלום.

  8. חנן כהן הגיב:

    למה פירקו את הפלמ"ח???

    • עדו הגיב:

      השאלה האמיתית – למה הפסיקו את הסזון?

      • בוב גה"ז הגיב:

        מי השתיק את התותח הקדוש?

        • מני זהבי הגיב:

          נו שוין, הפנטזיה הישנה והטובה שעם קצת כוח הכל ילך, ואם לא ילך, אז ילך עם קצת יותר כוח.

          נ.ב. אני יודע שמדובר בבדיחה. אבל גם הבדיחות עשויות ללמד על כמה פנטזיות כמוסות של המתבדחים.

          • בוב גה"ז הגיב:

            זה בסדר, גם הפלמ"ח ושות' היו מעפנים. אני עדיין מבואס מזה שמוצרט מת (מי יודע מה היה נהיה ממנו היום, אילולא).

  9. א.ה. הגיב:

    המשך הסיפור:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1128977.html

    רב ישיבת ההסדר בהר ברכה, אליעזר מלמד: צמרת הצבא נגועה בסיאוב פוליטי

    בספר שחולק לחיילים כותב הרב אליעזר מלמד: "אלה לא מפקדים שיכולים להצעיד את צה"ל לנצחונות, כפי שהוכח בלבנון". בכירים בצבא: להפסיק הקשר עם ישיבות הר ברכה ואלון מורה, מהן באו החיילים הסרבנים.

  10. רז הגיב:

    אני מסכים עם התוכן, אבל לא ממש שותף לפסימיות: אם יש משהו שההתנתקות לימדה אותנו, הרי זה שבמקרה שההחלטה על פינוי מתקבלת – המתנחלים (גם אלה שמשרתים בצבא) נובחים, והשיירה עוברת. אחרי פינוי גוש קטיף, היה אמנם ניסיון של המפונים להפוך את מה שקרה לטראומה במימדים לאומיים, משהו שלא צריך לחזור על עצמו – אבל ארבע שנים אחרי, כששאול מופז מציע להתחפף מ-90% משטחי הגדה, הייתי אומר שזה לא ממש הצליח להם.
    בקיצור, אם יש מכשול כלשהו לפינוי התנחלויות עתידי, הייתי תולה אותו פחות במתנחלים, ויותר באותו (חוסר) אומץ לב של נתניהו-ברק אותו הזכרת (לא אשכנזי – בכל הנוגע לפינוי התנחלויות, ואגב גם לפירוק יחידות, הוא יעשה מה שאומרים לו אם הוא יקבל פקודה. אומץ הלב שלו לא רלבנטי כאן – אני לא רואה אותו מתפטר על רקע פקודה כזו). וגם, למרבה הצער, בהתנהלות של הפלסטינים.

  11. ואולי גבי אשכנזי דווקא קורא את הבלוג שלך:

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3806974,00.html

    • א.ה. הגיב:

      הערה קטנה: אני חושב שזה עוזר אם בעת הבאת קישור מוסיפים את תקציר הכתבה (החלק המודגש בתחילת הכתבה) כך שאנשים יוכלו להחליט האם ללחוץ.

      לדוגמא, בשביל הקישור שמעלי –

      " פרסום ראשון: אולטימטום מראש אכ"א לישיבות
      בעל-פה ובכתב תבע האלוף זמיר לצאת פומבית נגד גילויי הסרבנות האחרונים בחטיבת כפיר – אחרת, יחל הצבא במימוש האיום של ביטול ההסדר. בעקבות כך גינתה הנהלת איגוד הישיבות כל אקט פוליטי במדים וזימנה רבנים רלוונטיים לשימוע. "

      הצעה ידידותית 🙂

      • א.ה. הגיב:

        אגב, לא צריך "לדאוג" – אהוד ברק (כמובן) דואג להבהיר שאין כוונה לפגוע בישיבות ההסדר.

        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3807365,00.html

        ברק: רבנים מסיתים יטופלו, אך "לא עם סטופר"

        אחרי האולטימטום שהציב ראש אכ"א לישיבות ההסדר, עליו פורסם הבוקר ב-ynet, שר הביטחון מנסה לשדר מסר מעט מרוכך: "זו תופעה חמורה, אבל לא צריך לסגור את הברז לכל ישיבות ההסדר ועדיף שלא לעמוד עם סטופר ביד"

        צה"ל שידר מסר תקיף במיוחד , אבל נראה כי שר הביטחון מבקש לצנן את העימות עם ישיבות ההסדר: אהוד ברק אמר היום (ד') כי הוא מתכוון לטפל בתופעת ההפגנות והסרבנות על רקע פוליטי מצד חיילים, אך ביקש שלא לפגוע במוסדות הדתיים שמשלבים שירות בצבא.

  12. עד הגיב:

    יוסי, מה הסיכויים שמהפכה כזאת תתרחש במציאות? אני שואל לא כדי להקניט ולגמד אלא מתוך פחד ממשי לחלום המתרחק של מדינת ישראל כמדינה חילונית ודמוקרטית. אני לא יודע כמה אחוזים מהווים מתנחלים ותומכיהם בצבא, אבל יש לי תחושה שהסכנה מגיעה גם מהמרחב הציבורי שמתרפס לפני מהלומות הדת, ראיונות עם חוזרים בתשובה מלווים בלקקנות וחנופה במקום להעלות שאלות קשות ונוקבות, מחזירים בתשובה ואפולוגטיקאים מקצעונים מסבבים בכחש את הציבור הלא הדתי(קרי, "אני חילוני…אבל יש לי…"), רק שילוב של כל המגמות ביחד יכול להוביל לאסון של "מהפכה אמונית".

  13. מני זהבי הגיב:

    עד שאתה מציע (את ההצעה הנכונה, לדעתי) לסגור את ישיבות ההסדר, יש לוחמי-םמטעם-עצמם-בכפייה-דתית שתולים את תקוותיהם בהקמת מסגרות דומות עבור החרדים: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1326550

    שנאמר: מוטב להיות פרייר מלהיות טיפש.

  14. שלומי הגיב:

    יוסי, גם אם תפזר את ישיבות ההסדר בתוך צה"ל והם עדיין יהיו רוב אז מה תעשה ?

  15. א.ה. הגיב:

    יתכו ולפנינו עוד מקרה (חד-פעמי רב-פעמי שאינו מעיד על מגמה כלשהי ואינו קשור לאף מחנה, כמובן):
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3807739,00.html

    " יהודי דקר ערבי בירושלים; מצבו בינוני
    הערבי סיפר כי נדקר על-ידי יהודי חובש כיפה, שאינו מכיר. כוחות משטרה מחפשים אחר הדוקר, שנמלט מהמקום "