נתניהו ואובאמה, סיבוב שני; נתניהו במתקפת Hasbara על ישראל; ישראל רוצה מחנות עבודה; ובין תיאוקרטיה ודמוקרטיה. ארבע הערות על המצב
קוסם נטול יונים: בנימין נתניהו ממריא היום למולדתו הרוחנית – את איטליה, כזכור, דחה – כשהוא מרוט מאי פעם. עם המראתו, עוד לא ידוע בבירור אם נתניהו יזכה לפגוש את נשיא ארצות הברית, ברק אובאמה. כהכנות לקראת פאשלה כזו, מיהרו בלשכתו לציין שהיתה פעם אחת שבה שרון ביקר בארה"ב מבלי לפגוש את הנשיא. נחמת שוטים.
הסיבה שלא ברור אם תהיה פגישה נובעת, בין השאר, מתרגיל מטומטם למדי של נתניהו: הוא קבע לעצמו נאום בפני איזשהו ארגון יהודי שהיה מיועד להביא לכך שלאובאמה לא תהיה ברירה אלא להיות איתו על אותה במה. בלשכת אובאמה רתחו, והזיזו את הנאום שלהם. זו לא נקודת שיא השפל ביחסים בין ראשי ממשלה ישראלים לנשיאים אמריקנים – הפקודה של אייזנהאואר לבן גוריון לפנות את סיני אחרי מלחמת השולל של 1956 זוכה לכבוד המפוקפק הזה – אבל זו כנראה הנקודה הנמוכה ביותר שנראתה בארבעת העשורים האחרונים.
פרשנים ישראלים מיהרו לטעון בימים האחרונים, על סמך סקרים, שכוכבו של אובאמה דועך, ושנתניהו רק צריך לחכות קמעה והכל יסתדר. מעשה שטן, דווקא הבוקר העביר הקונגרס את רפורמת הבריאות של אובאמה. עכשיו היא הולכת לסנאט, ואם אובאמה יצליח להעביר אותה – והסבירות לכך נראית גבוהה – הוא יוכל לעשות לנתניהו פחות או יותר מה שהוא רוצה. לאף אחד בארה"ב לא יהיה אכפת. ואם נתניהו ינסה לפצל את תומכי הנשיא בקונגרס בדיוק ברגע השיא שלו, לפני ההצבעה החשובה ביותר ב-40 השנים האחרונות – חשובה לאין שיעור מסכסוכם של שני שבטים פרימיטיביים במזרח התיכון – סביר שנתניהו יאבד את תומכיו, לא להיפך.
במקביל, גובר בלשכת נתניהו החשש שהפלסטינים, שנמאס להם מהמשחק העקר של "תהליך השלום", פשוט יכריזו על עצמאות בגבולות 67' – ואם זו תוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, הרבה מאד כלים יישברו כאן. לטענת סאלם פיאד, הוא קיבל תמיכה מסוימת מהממשל האמריקני. הרבה דיברו השבוע על תמיכתה של הילארי קלינטון בנתניהו; דיברו הרבה פחות על הנסיגה שלה מהעמדה הזו, ועל כך שאמרה שארה"ב איננה מכירה בלגיטימציה של ההתנחלויות. והאמת היא שאת המשחק הזה, של "תהליך השלום" – במחלקת המדינה אומרים שהפלסטינים רוצים הסכם בלי משא ומתן וישראל רוצה משא ומתן בלי הסכם – צריך להפסיק.
נתניהו במתקפת Hasbara: לא על העולם, כמובן – את הסחורה הזו כבר לא קונים בחו"ל (ואם מישהו רצה דוגמא משונה, הליגה נגד השמצה מיהרה לספק אותה). לא, המטרה היא הציבור הישראלי.
עם תפיסתה של ספינת הנשק שהיתה מיועדת לחיזבאללה (משלוח שגרם בישראל לזעקות שבר, כאילו חיילי צה"ל משתמשים במקלות כתחליף לרובים), מיהר ראש ממשלתנו, המסבירן מס' 1, ההוא שעצם מילותיו גרמו לאויב להחוויר באו"ם ולצוררים למרוט את שערותיהם – אנחנו יודעים, כי היחצ"נים שלו אמרו לנו – להודיע שעצם שליחת הנשק היא פשע מלחמה.
הה? לדברי נתניהו, המשלוח לחיזבאללה כלל רקטות "שמטרתן האחת היא לפגוע באזרחים ולהרוג כמה שיותר אזרחים". שזה כנראה נכון, אבל זה בפני עצמו לא פשע מלחמה; רק שימוש כזה בהן היה פשע מלחמה. שלא לדבר על כך שעל פי אותו הגיון יש לגרור את ישראל, ויפה שניה אחת קודם, לבית הדין הקרוב על כך שהיא מחזיקה בפצצות גרעין, פצצות מצרר ובעצם בכל סוג של כלי נשק; שלושת העשורים האחרונים הוכיחו שעיקר השימוש שעושה ישראל בנשק הוא הרג אזרחים.
נתניהו היה פעם דיפלומט. אומרים שהוא מכיר את החוק הבינלאומי. אין ספק שהוא יודע שהוא מדבר שטויות. אין גם ספק שהוא יודע שאף אחד בעולם לא יבלע את השטויות הללו. אין ברירה, אם כן, אלא להסיק שהקשקוש הזה מיועד לדבר אחד: לחידוד הקורבניות הישראלית, לעוד קצת Hasbara, כדי שנדע שהעולם כולו נגדנו.
דמוקרטיה או תיאוקרטיה? כמו לא היתה מחלקת ה-Hasbara בצרות גם כך, דו"ח של מחלקת המדינה האמריקנית קובע שמבחינת חופש דת, ישראל נמצאת בתחתית רשימת המדינות הדמוקרטיות.
הדו"ח מוצא שישראל מפירה בשיטתיות ובעקביות את חופש הדת של קבוצות דתיות שאינן יהודיות-אורתודוקסיות. למשל, היא לא מכירה באתרי הדת שלהן ואינה מעניקה להן מימון המקביל למימון שהיא מעניקה לאורתודוקסיה היהודית. מוסדות אורתודוקסיים זכו ל-1.6 מיליארדי שקלים ב-2008; מוסדות לא יהודיים, שמספקים שירותי דת לכ-20% מהאוכלוסיה, רק ל-65 מיליונים. על הסעיפים בדו"ח הנוגעים למצבן המשפטי של נשים ולחוקי הנישואין מיותר להתעכב. אנחנו מכירים אותם היטב.
יש לאמריקנים החביבים רק טעות אחת קטנה: הם התייחסו לישראל כאל דמוקרטיה. היא לא. היא אתנוקרטיה תיאוקרטית. כל מי שאיננו יהודי אורתודוקסי הוא בחזקת נסבל, וגם זה באורח זמני בלבד. יש כאן הליך דמוקרטי מסוים, אבל הוא מקפיד להדיר את התושבים הלא יהודים ולמעשה יש מי שמנסה להביא לקרימינלציה של שינוי הגדרתה של ישראל מתיאוקרטיה (תחת השם המכובס "מדינה יהודית") לדמוקרטיה ("מדינת כל אזרחיה"). משמבינים את זה, הדו"ח האמריקני נראה הגיוני לגמרי: כך אכן מתנהלת תיאוקרטיה.
עוברים מדיבורים למעשים: פחות משבוע לאחר שהסתבר שאלי ישי הוא חידק מסוכן, נמסר ש"גורמים ממשלתיים", שאין להם כמסתבר מספיק אומץ לעמוד מאחורי דבריהם, שוקלים הקמת מחנות עבודה לפליטים המגיעים לישראל. במסגרת התכנית הנתעבת הזו, פליטים ישוכנו במחנות, יקבלו שם מזון בסיסי וטיפול רפואי בסיסי, וחלף זאת יעבדו היכן שתקבע הממשלה – ללא משכורת. באם יוחלט שהם אינם ראויים לסטטוס של פליט, הם ייבעטו מישראל.
זה מריח באופן חשוד כמו ניצול, ומי שחזה בהפגנות בעלי הלטיפונדיות היום, שפשוט לא מתאים להם לשלם שכר עבודה, יכול היה לקבל תמונה ברורה למדי על זהותם של האנשים שיזכו לקבל עבודה ללא תשלום.
העקרון שכל עובד צריך לקבל את שכרו היה הדרך שבה השכיל אייברהם לינקולן להפוך את הוויכוח על העבדות מוויכוח גזעי לוויכוח מעמדי: המתדיינים איתו הקפידו להתחמק מהנקודה הזו, שהוא היכה בה שוב ושוב, משום שהעוול שבה זועק לעין. בישראל, 150 שנה אחרי, הנקודה הזו עדיין לא ברורה. וכמה משונה, העיקרון הזה מופנה כלפי אפריקנים.
באדיבותה של דר' נעמה כרמי, נחשפתי לשני מסמכים המפרקים את המיתוסים הנפוצים כלפי עובדים זרים ופליטים. שניהם שווים קריאה עד למאוד, במיוחד מול גלי ההיסטריה היהודיסטית החולפים עלינו. המציאות המתועדת, איך לומר, לא עומדת בקנה אחד עם הדיווחים על פלישה אפריקנית רחבת היקף לישראל. זה לא המספר, זו עצם העובדה: היהודיסטים שונאים את המין האנושי וחוששים מחילול הדם היהודי הטהור. זו הבעיה שלהם. כל השאר הוא רציונליזציה שלאחר מעשה.
(יוסי גורביץ)
אם לפלסטינים יש שכל, הם לא יכריזו חד-צדדית על עצמאות בגבולות 67, אלא ידרשו דרישה פשוטה: "כל אחד – קול אחד".
אם היה לפלסטינים שכל, הם מזמן היו מכריזים על עצמאות בגבולות 67', ופועלים באופן בירוקרטי למימוש עצמאות זו: הנפקת תעודות זהות פלסטיניות לכל דורש, תמורת התעודה הכתומה הידועה לשמצה, והנפקת דרכונים פלסטינים. לאחר מכן, הם היו דורשים מהאו"ם שיכיר בפלסטין כמדינה עצמאית, המצויה תחת כיבוש ישראלי, והאו"ם בוודאי היה עושה זאת בשמחה רבה (גם אם העניין היה נופל לאחר וטו אמריקאי).
אם הם היו מצליחים לעשות זאת באופן המוני ומתוקשר, הם היו זוכים בהישג בינלאומי משמעותי, ללא שפיכות דמים. במקביל הם היו גורמים להמוני פלסטינים להתנער מהתלות הבירוקרטית והמנהלית במנגנוני הכיבוש. הרי כבר אין לפלסטינים הפשוטים כמעט מה להפסיד – אם פעם הם היו תלויים באישורי העבודה בישראל, החלפתם ההדרגתית בעובדים זרים למעשה חיסלה את יחסי הגומלין הללו ואת איום שלילת הפרנסה. גם מהבחינה המדינית כבר אין להם מה להפסיד – יותר מעשור לאחר הסכם אוסלו, גם הדיפלומטים האופטימיים ביותר היו צריכים להבין שכנראה שישראל לא ממש רצינית בעניין שתי המדינות. אין להם צורך לשמור על יחסים תקינים עם ישראל.
במידה והפלסטינים היו ממשיכים את המגמה הזו, ואף מגיעים בהמוניהם למחסומים הפנימיים בשטחים ולגשר אלנבי בדרישה למעבר חופשי במדינתם והחוצה ממנה (בסגנון צעדת המלח של מהטמה גנדי) – ישראל כבר היתה מצויה במצב שהיה לה מאוד קשה להתכחש לאפרטהייד האלים שהיא מקיימת.
לבסוף, כשלאחר כל זאת היה מתחיל המשא ומתן הרציני והסופי להכרת ישראל בעצמאות הפלסטינית והסגת כוחותיה ואזרחיה מהשטחים, הפלסטינים היו יכולים להכנס אליו ביתרון משמעותי, עם גבולות מדיניים הרבה יותר ברורים – אלו שהכריזו עליהם, והוכרו ע"י הקהילה הבינלאומית. אבל… כדברי אבא אבן, הפלסטינים מעולם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות (אמירה רלוונטית לא פחות למדינת ישראל של העשורים האחרונים, אגב).
לאמריקאים אין זכות וטו על החלטות העצרת הכללית של האו"ם, רק על החלטות מועצת הביטחון. העצרת, אגב, היא הגוף שאישר בסוף נובמבר 47 את החלטת החלוקה.
לפלשתינאים אין שכל , אחרת מדינה מטומטמת כמו שלנו לא היתה מצליחה לשלוט בהם כל כך הרבה זמן.
לאור על התאכזבה התמידית בשמאל מחוסר הלחץ האמריקאי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126544.html
"מה שלא תעשו לבדכם, אף אחד לא יעשה בשבילכם. המתנחלים בשלטון. השב"כ ואובמה לא יילחמו בהם. "
כאשר יפסיק הממשל את תמיכתו בישראל אין זה אומר כי ישראל תהפך לדמוקרטיה ליברלית שתאפשר שיוויון לפלסטינים, כנראה ההפך ללא הצורך בפאסאדה הדמוקרטית, הימין הדתי יחסל במהירות את מה שישאר ממנה.
במקום להעריך את קבוצת האוכלוסיה שעברה סלקציה אכזרית במדבר ככזו שתוכל לנצל את הכישורים שעזרו לה לשרוד כדי לתרום למדינת ישראל, אם רק תינתן לה ההזדמנות, החלטנו להמשיך ולהתעלל באנשים האלה כדי לספק את יצר שנאת הזר שלנו. הידד למדינת ישראל!
כן בטח! מסתובבים קצת בסיני, שולחים כמה מסכנים לאזורי הזנות, ועוד מעט יבואו להקיף חומות. אנחנו המצאנו את הטריק הזה ולא יעבדו עלינו!!!
וואלה, עלית על משהו. מדינות כמו אוסטרליה או קנדה שזקוקות להגירה נוטות לעודד כל מיני בעלי "השכלה" או "מקצועות נדרשים", ודוקא את הפליטים העניים שחוצים את האוקיינוס בקליפות אגוז נהוג לגרש מיד או לשים במחנות מעצר מרוחקים. אבסורד, אה?
לא יזיק גם לאחוד האירופי להבין זאת ולהעניק תושבות לפליטים שחוצים את הים התיכון כדי להגיע לחופיו, במקום לכל מיני נכדים של יקים.
ואף אנו, כמובן, רק נרוויח מאיזה, נאמר, חצי מליון סודנים שיצליחו להסתנן דרך סיני. אם כי יש מקום לחשש שברגע שהמצרים יבינו שאימצנו דרך חדשה להתאבד המעבר דרך סיני יהפוך פשוט בהרבה, ולא יספק את ה"סלקציה" הנדרשת.
"שנאת הזר"? מהדברים שלך ברור שאתה לא מכיר לא את הפליטים ולא את הישראלים. נדמה לי שהבעיה פה היא שנאת הישראלים יותר משנאת הזר, ואכן מה הולם יותר טעון כזה מאשר אתר עם תגיות כמו "Hasbara, אנטישמיות!, פארנויה יהודית, קריסה, שנאת המין האנושי"
1) הם גם עושים את זה ולכן אנחנו בסדר
2) הגזמה פראית שלא קשורה למציאות (למה לא אמרת 5 מיליון?)
יש לך טיעון כלשהו או שאתה סתם נהנה להרגיש צודק?
"הם גם עושים את זה ולכן אנחנו בסדר": איך אפשר בלי הקלישאה הזו. רק שהדוגמאות שהבאתי הם לא של "רעים", אלא של הדרך שבה כל מדינות העולם בוררות את המהגרים אליהן – מן הסתם מתוך מחשבה או נסיון כלשהם. כמובן, כל זה לפני שהעולם התוודע לרעיון המופלא שבדיוק עלה לך ושודאי יגרום מהפכה בתחום.
"הגזמה פראית שלא קשורה למציאות (למה לא אמרת 5 מיליון?)": מכיון שאני לא יודע מה כמות המהגרים הפוטנציאלית – בניגוד אליך, אני מבין – לקחתי חצי מהמספר שנטען שנמצאים כרגע בסיני. מן הסתם, ברגע שיתברר שחציית סיני מבטיחה קבלת אזרחות ישראלית חצי מליון יהיה מספר שמרני מאד.
"יש לך טעון כלשהו": לא. אני רק באתי לפרק את הטעון שלך. "אתה נהנה להרגיש צודק?": לא. אני נהנה לפרק טעונים של אנשים שמתמחים בלהרגיש צודקים ע"י הצגה של כל מי שמסביבם כגזענים ושונאי זרים.
לא מדובר פה על ברירה של מהגרים, אלא על פליטים משואה. אני חושב שיש לנו אחריות לקבל אותם בלי קשר ליכולת שלהם לתרום למדינה. ברור שיש גבול מסויים ליכולת של המדינה לספוג פליטים, אבל אם מדינה קטנה יותר מאיתנו יכולה לספוג 36,000 פליטים ולתת להם זכויות מלאות (http://sites.google.com/site/mehagrim/Myths_and_Reality_-_Refugees_Oct_2009%2C_Heb.pdf?attredirects=0), אנחנו בוודאי מסוגלים להתמודד עם חצי, או לפחות עם מספר גדול מ0.
אף אחד לא טוען שחובה עלינו לדאוג לספוח לחברה הישראלית את כל אחד ואחד מהפליטים, ובוודאי שלא חצי מיליון.
אז מה הטיעון שלך? צריך לשכן אותם במחנות עבודה? לשלוח אותם חזרה למוות? מה?
הטיעון שלי, קודם כל, הוא שהדרך שאתה מציג את זה כאילו מגיעה פה איזו קבוצת אנשים שתתרום למדינת ישראל וישראל דוחה אותה מתוך רוע לב ושנאת זרים הוא מופרך לגמרי.
אני לא מתיימר לטעון שיש לי פתרון למה שאף מדינה בעולם לא פתרה. אני חושב שכל אדם הגון רוצה לתת מקלט לפליטי דרפור, ומצד שני אני מבין שמי שבאמת מתעסק בזה נתקל בדילמות לא פשוטות: למשל, איך תדע שהמהגר הוא באמת פליט. איך תקלוט אותו בצורה שתתן לו סכוי להשתלב בחברה הישראלית ולא להפוך לעוד מאגר של עובדי שכר מינימום. איך תגביל, בסופו של דבר, את מספר הפליטים בהתחשב בזה שהאו"ם מעריך שיש שני מליון פליטים מדרפור.
כלומר אני נותן את הקרדיט לבעיה הזו שהיא באמת בעיה, ולא איזה ענין קליל שרק "שנאת זרים" (איזה קשקוש, אגב. תחיה פעם במקום אחר – לא ניו יורק או לונדון או פרבר עשיר שאוהב זרים כרעיון – ותראה שנאת זרים מהי) הישראלית מונעת את הפתרון, ולא משווה את המצב בישראל לארצות עשירות ורחבות ידיים כמו נורבגיה, שמיקומה הגיאוגרפי מן הסתם מקל מאד על וויסות כמות הפליטים שמגיעים אליה.
קראת את המסמכים?
אבל זה יפריע לרוק מספרים ממש גדולים, למה להפריע?
"המפקד המפקד!"
הבהר רצונך בבקשה
במידה ובאמת מדובר בנשק שיועד לאיראן יש כאן הפרה מובהקת של החלטת מועצת הביטחון 1701 (ועוד סימן לזה שאירן היא לא ממש מדינה רודפת שלום…)
כדאי לזכור שהעובדים הזרים נהנים מלוביינג מטורף: הם מטפלים בקשישים שצאצאיהם יענו דואגים להם אבל לא יוותרו על קריירה כדי לסעוד אותם, כלומר אליטות היאפים, מההי טק ועד לאקדמיה. הם מסייעים לחקלאות, כלומר התישבות ציונית עובדת. הם קצת בבניין, כלומר קבלנים ושחיתות הון שלטון. כל אחד ממקורות התמיכה הללו הוא סעד שחבל על הזמן.
חוץ מזה, מסמכים שמצטטים את גלעד נתן אינם מסמכים.
"הם מטפלים בקשישים שצאצאיהם יענו דואגים להם אבל לא יוותרו על קריירה כדי לסעוד אותם" – אהא. כלומר, אתה טוען שהמשק ירוויח משהו מזה שאלפי אנשים יעזבו את העבודה כדי לשבת עם הוריהם? וממה בדיוק הם יתקיימו בזמן שהם עם אנשים שזקוקים להשגחה 24/7? להחזיק עובד זר בסיעוד עולה יותר מלהחזיק ישראלים על אותה המשרה, והסיבה היחידה שאנשים לא מעסיקים ישראלים היא שאין.
אין שום קשר. לא דיברתי על תועלת למשק, שממילא תלויה בתיאוריות שמשתנות לעתים די קרובות, וכוללות כל פעם משהו אחר (חברה, ערכים, רווחיות, שרידות…).
אני טוען שמה שדוחף את העובדים הזרים הסיעודיים הוא ההחלטה הנחושה של צעירים שלא לבזבז את זמנם היקר בסיעוד של ההורים או הסבים. אני מכיר אנשים שבגלל מחלה כרונית של הסב ויתרו על לימודים לכמה שנים, ואני מכיר אנשים שחיפשו במהירות ישראלי פראייר\חלש\מוחלש, ולאחר שלא מצאו כזה, ניסו למצוא עובד זר חוקי, ומשלא מצאו כזה, טענו שאין להם ברירה אלא להעסיק את הלא חוקי. זו כמובן טעות. הם היו יכולים לסעוד את סבתא בעצמם, אבל בחרו את עצמם על פניה.
אני לא יודע למה ואיך זה קרה, אבל אני כן יודע שהיו כאן כמה דורות שבהם היו פה ממש מעט אנשים זקנים, ומשפחות רב דוריות. יכול להיות שבפיליפינים זה אחרת, ובגלל זה הם לא רואים בעיה כל כך אקוטית בלסעוד אנשים מבוגרים, כמו שאנחנו רואים. אני לא אוהב לכתוב דברים נגד החברה הישראלית – יש מספיק שעושים את זה בלעדי – אבל יש כאן משהו בעייתי, שלא קשור להצלת פליטים.
אני טוען שמה שדוחף את המסעדות שלא מגישות חרא הוא ההחלטה הנחושה של צעירים שלא לאכול חרא. אני מכיר אנשים שבגלל שלא היה להם מה לאכול אכלו חרא, ואני מכיר אנשים שחיפשו במהירות אוכל אמיתי שעולה שקל, ניסו למצוא אוכל אמיתי שעולה שני שקל, ומשלא מצאו כזה, טענו שאין להם ברירה אלא לאכול אוכל אמיתי שעולה 30 שקל. זה כמובן בזבוז. הם היו יכולים לאכול חרא, אבל בחרו אוכל אמיתי במקום.
(כמובן שאני לא טוען שלסעוד את סבך שקול ללאכול חרא. זה היה ניסיון להדגים נקודה מסויימת, בצורה שאולי אפילו תהיה מעט קומית).
"והסיבה היחידה שאנשים לא מעסיקים ישראלים היא שאין."
הסיבה היחידה? למשכורת המוצעת אין השפעה?
אם ניקח רגע את הטיעון הזה לקיצוניות. נניח והיו מציעים שכר של 30000 שקל בחודש לעובד סיעוד. האם עדיין לא היו ישראלים מוכנים לעבוד בעבודה שכזו?
הטיעון היותר נכון זה שלמרות שתיאורטית יותר יקר ל*מעסיק* להעסיק עובד זר, עדיין ישראלים מסרבים לעבוד בעבודות סיעוד במשכורות המקובלות בתחום זה כיום.
אם עולה לך 8000 ש"ח לחודש להעסיק עובד זר זה עדיין לא אומר שישראלי יסכים לעבוד בעבודה כזו בשביל 7000 ש"ח בחודש.
צריך לזכור שהמעסיק כאן הוא לא איזה קונגלומרט, אפילו לא קבלן. המעסיק הוא גבר בן חמישים-שישים, מעמד ביניים, שלושה ילדים, משכנתא, חוגים. עובד זר חוקי (בשום שלב לא תמכתי ולעולם לא אתמוך בהעסקה של עובדים ללא אשרות) עולה לו בסביבות העשר-חמש עשרה אלף ש"ח לחודש. לוקחים קצת מהפנסיה של סבא – אי אפשר הרבה, הלא גם הדיור עולה כסף – וקצת משלימים מהכיס. אם יש מזל, בט"ל עוזר קצת. אם לא, אז לא. אתה חושב שזה ריאלי לצפות ממנו לשלם שלושים אלף ש"ח בחודש למשכורת לעובד אחד (ויש לזכור, מדובר בקשיש שמגיע לו סיעוד על פי חוק – שאחרת אי אפשר היה להביא עובד ברשיון – כלומר, בקשיש שזקוק לסיוע 24 שעות ביממה, כלומר לפחות שלושה עובדים ישראלים)? יותר מזה, אתה חושב שזה שכר הוגן לעבודה שדורשת אפס כישורים?
אז יש שתי תשובות אפשריות לסיפור הזה. האחד הוא כמו שכל מיני אידיוטים הציעו כאן, שהאב, או הנכד, יוותרו על מטה לחמם ויהיו עם הסבא/סבתא כמה שנים. זה נהדר, כל עוד מצפים שהפרנסה תגיע אליהם באורח פלא. הרי, אם האב יסעד את אביו, מי ישים אוכל על השולחן? הבת הקטנה עכשיו התחילה חטיבה, הגדולה מסיימת תיכון בסוף השנה, הגדול בהנדסה, אתמול הגיע לחופש וביקש שנקפוץ לריקושט להשלים לו כמה מיתרים, הוא צריך. מי יאכיל אותם? האם, על משכורת הוראה? באמת קשה לדמיין משפחה כזו? כי זה המעסיק הממוצע של עובדים זרים בתחום הסיעוד. או יודע מה, בוא נניח שהבן הגדול סטודנט – אגואיסט שכמוהו. הנחנו. אז עכשיו הוא עוזב את לימודיו, סועד את סבא – ומתקיים ממה, בדיוק? ממשיך להיות נטל על הוריו? והסב – ברוך השם, כן? – מאריך ימים, והנכד כבר בן 26, ללא תואר, ללא ניסיון תעסוקתי, כל שעשה בחייו הוא לסעוד את סבא.
בקיצור, זו קשקשת לא ריאלית.
האופציה השניה, תאמר, תהיה לשים את סבא בבית אבות סיעודי. נניח שזו אופציה – למרות שרק מי שמעודו לא היה באחד יאמר דבר כזה – מה בכך? הרי ברור כשמש – וזה לב ליבו של העניין – שאם לא יאפשרו להביא עובדים זרים לסיעוד, אף אחד לא יתחיל להציע משכורות עתק לישראלים בתחום. זה לא קבלן שמנסה לחסוך כמה זלוטס. אז אותם ישראלים שלא מועסקים בסיעוד יוסיפו להיות לא מועסקים בסיעוד, בתי האבות היסעודיים, המלאים מדי גם כך, יתמלאו בעוד קשישים, המשק – וחשוב ממנו, אנשים פרטיים – יתעכבו בחייהם וישלמו מחיר יקר. עוד כמה קשישים חסרי ישע יאנסו על ידי מטפלים בבית אבות, עוד כמה אנשים יעמדו בדילמה קורעת הלב – האם להכניס את אבא למקום כזה או להאכיל את הבן. העיקר שלא הבאנו לכאן כמה מלוכסנים, הא?
שים לב לכמה דברים:
כמו שאמרתי, ה 30000 שקל היו דוגמא מאד קיצונית, אבל היא באה להראות שיש איזהו סף פיננסי שמעליו כן יוכלו למצוא עובדים ישראלים (20000? 15000? אני לא יודע).
גם אתה מסכים שעובד זר עושה עבודה שלפי החוק נזדקקים לשלושה ישראלים (אני משער בשכר מינימום). כלומר – יש כאן איזשהו ניצול.
אתה כמובן גם מתייחס לנקודת קיצון, שלאותו קשיש יש רק צאצא אחד. ברוב המקרים, המצב אינו כזה. לקשישים רבים יש יותר מילד אחד ולכן גם הנטל הפיננסי מתחלק על יותר ממשפחה אחת. אם יש סכסוכים במשפחה, אולי הגיע הזמן לחוקק מעין "מזונות" שביהמ"ש יחליט במקרה כזה מי משלם מה ולמי יש משמורת.
עוד: הצורך בעובד סיעודי נובע מהמצב המחפיר של הרבה בתי אבות. לכן אולי צריך להפנות אנרגיה לשיפור המצב הזה ובכך להוריד את הביקוש לעובדים פרטיים (אם זרים ואם ישראלים).
לגבי הכישורים הנדרשים, זה לא קשור לרמת השכר. תכנת מחשב מוכר ידע ועובד סיעודי מוכר זמן וכח פיזי (וגם נפשי). אני חייב לציין שנשמעה ממך נימה של זלזול בכישורים של עובדי סיעוד. אני מכיר כמה מקרים שאפילו 100000 שקל בחודש לא יפצו על העבודה שהם עושים.
וזה מביא אותי לנקודה האחרונה. אני מאמין שטיפול גריאטרי הולם הוא זכות בסיסית ועל המדינה לממן זאת מתוך מוסד הביטוח הלאומי, גם אם זה יעלה 30000 שקל בחודש. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות כמו במזרח אסיה שהחובה לרווחת הזקנים נופלת בלעדית על בניהם.
אז יקנו פחות F-35 וישלמו יותר מס על ארנקים של פראדה. זה רק מראה האינטרס האמיתי של המדינה זה להביא עובדים זולים ולא תעסוקה מקומית.
כל העניין הוא אבחנה אחת בלבד: מי שמחליט לקחת עובד סיעודי, מחליט גם שהבן ילך להנדסה במקום לטפל בסבא – ולא ברור בכלל מה יותר קשה, כמובן. אבל הנקודה המרכזית שלי היא לא הבחירה המאד מורכבת הזו (המשפחה שלי תמיד בחרה ההיפך, ואנחנו בכלל לא נחרצים כמו שהשתמע ממה שכתבתי), אלא שיש אחלה לוביינג לעובדים הזרים.
כנראה שהלוביינג לא מספיק טוב
"קשקשת לא ריאלית" היא הגדרה לא רעה למה שהמגיב "סמולן" כותב בדרך כלל
ה"בדרך כלל" הרג לך את הפואנטה, אח שלו. עכשיו תמיד ישנה אפשרות שבמקרה התגובה הזו היא בסדר.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/964/186.html?hp=1&loc=1&tmp=7353
ואחת התגובות לזה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3802260,00.html
פשוט לא יאמן שהמדינה מאפשרת לדיון "ההלכתי" הזה להתקיים לו באין מפריע.
יש הרבה סנקציות חוץ מסנקציות פליליות. לדוגמא – האם המדינה נותנת מימון לישיבה של אותו יצחק שפירא? ואם כן – למה לעזאזל?!
למה זה בסדר (לטעמם של המציעים) לעצור מימון לגופים שמציינים את הנכבה, אבל אף אחד לא עוצר מימון לישיבות קיצוניות? לפוליטיקאים הפיתרונים.
אני לא חושב שהדרך הנכונה להתמודד עם דעות מזוויעות היא להפעיל סנקציות. כל עוד מדינת ישראל מכירה בישיבות כמוסדות לימוד לגיטימיים (הכרה שאינה צפויה להשתנות בעתיד הנראה לעין), אין שום סיבה להפסיק מימון של ישיבה כלשהי בגלל שהפלוץ העומד בראשה פירסם איזה ספרון. מה שכן, כדאי שמשטרת ישראל תקים מאגר רשמי של "קבוצות שנאה", כאשר השתייכות לאחת הקבוצות האלה תמנע מאדם להתגייס לאחד מזרועות הביטחון או לקבל רשיון נשק. אם מישהו רוצה ללמוד או ללמד דינים של הריגת גוי לפי מקורות יהודיים, זו זכותו. אבל אין למדינה שום סיבה לעזור לו להביא את לימודיו לידי מימוש מעשי.
גם אם נסכים שזאת זכותו, למה משלם המיסים צריך לממן אותו?
מצב בו שוקלים ברצינות לשלול מימון ממשלתי לגופים שאינם ציוניים, אך לא שוקלים הפסק מימון לגופים שעוסקים בהלכות הריגת גויים – נראה לי אישית כמצב לא נורמלי.
א.ה.
ומצב שבו אנו ממנים קבוצה של אנשים שלומדים להנאתם חוקים עתיקים ובטלים של אליטה דתית מסביבות בבל, מהמאות הראשונות לספירה, נראה לך נורמלי? זה כמו שבאיטליה ישלמו לקבוצה של אנשים ללמוד להנאתם את קודקס החוקים של יוסטיאנוס. אה, ובנוגע להריגת גויים גופא, הלכות מלכים ומלחמות, שמצויות במשנה תורה של רמב"ם, נכנסות גם הן לקטגוריה שכזו(ובכלל דברי התנשאות וזלזול בגויים פרושים לכל אורך הספרות הרבנית), הייתי רוצה לומר, שכדאי להפסיק את מימון הגופים שאינם מוכנים לקבל את ישראל כמדינה חילונית ודמוקרטית, הבעיה היא שהנוסח כיום הוא "יהודית ודמוקרטית".
אתה אולי תתפלא, אבל כל מדינה המכבדת את עצמה מממנת קבוצות של אנשים שלומדים להנאתם (או לפחות כך יש לקוות) דברים שונים ומשונים, החל מחוקים של אליטה שלטונית (ודתית, במובן מסוים) של בבל מהתקופה שבה שום יהודי לא היה צפוי להופיע באופק במשך אלף שנה ויותר, וכלה בשפות המדוברות באזורים שכוחי-אל, ששום תועלת כלכלית לא תצמח מידיעתן לעולם. ואני מוכן לגלגל בזפת ובנוצות את כל מי שירצה לשלול מימון מאחד התחומים הללו.
כעת, אני לא אומר שלימוד מדעי הרוח הוא שווה ערך ללימוד המקורות היהודיים בישיבות. יש ביניהם המון הבדלים, שהיחס הביקורתי למקורות (במובן של קבלת האפשרות שבעלי המקורות טעו בדברים מסוימים וחיפוש דרכים להוכיח זאת) הוא רק הבולט ביותר שבהם. אבל מה לעשות ואנו חיים במדינה, בה המון אנשים מייחסים ערך ללימוד הישיבתי — הרבה יותר ממספר האנשים שמייחסים ערך ללימודי אשורולוגיה או השפות הצ'אדיות. האנשים האלה לא ילכו מכאן לשום מקום, ולא יזנחו את הדת מחר בבוקר. אשר על כן, יש להתחשב בהם ובצורכיהם, כל עוד ההתחשבות הזאת אינה גורמת נזק ממשי לבני-אדם אחרים. והקמת מנגנונים אינקוויזיטוריים שיבחנו את משנתם האידיאולוגית של מוסדות דת, חינוך ותרבות בטרם יוענק להם מימון ממשלתי תביא יותר נזק מאשר תעולת לחשיבה החופשית.
נ.ב. כמובן שאני מתנגד נחרצות לשלילת מימונם של גופי דת, חינוך או תרבות בשל השקפה לא-ציונית או אנטי-ציונית.
ההבדל הגדול בין לימודי אשורולוגיה או סנסקריט עתיקה ובין לימודים בישיבה הוא הפן הערכי של הדברים.
כשמסבסדים את לימודי הרוח במדינה מניחים שלימודי הרוח כשלעצמם הם ערך,אבל אף אחד לא מחשיב את הטקסט של האיליאדה לטקסט ערכי. אפשר לממן את התיזמורת הפילהרמונית אבל אף אחד לא חושב שנגן טוב בכינור הוא בהכרח אדם טוב יותר ממי שאינו יודע תווים.
לימודים בישיבה מבוססים על כך שמדובר בפעולה ערכית כמו עשיית צדקה , שעצם לימוד התורה הוא דבר מוסרי יותר מאשר ציור נופים או ריקוד מודרני מה שאין כן בפקולטה למדעי הרוח (למרות שבטוח שהחוג לפילוסופיה מסתכל מלמעלה על הסטודנטים לספרות ולהיפך).
אם לימוד התורה הוא ערך בפני עצמו אסור לממן אותו. ברור שלא אתן כסף למי שמחליט לשמור על החוק כי בכך אני נותן אישור לכל השאר להיות עבריינים. אם הציבור שהזכרת חושב שלימוד תורה הוא ערך ומוכן לקבל ממני כסף בשביל זה הוא בעצם אומר שאני פטור מלימוד תורה כי שילמתי בשביל זה.
יתרה מזאת, אם הם מוכנים לקבל ערך ממני החילוני הרי שהם 'מלבינים' את פשעי , בדיוק כמו לקבל כסף מעבריין כדי להיות אדם ישר בלי לעבוד.
לא, אין להשוות לימודי יהדות בפקולטה למדעי הרוח ללימוד תורה בישיבה , אלו שני דברים שונים לגמרי
גם לרפא אנשים זאת מצווה, לא? אתה מציע שנפסיק לשלם משכורת לרופאים (או לפחות לאלה שהם יהודית דתיים)?
ערך או לא, אם החברה מעוניינת בקיומה של פעילות חינוכית או תרבותית מסוימת — או כל פעילות אחרת — היא צריכה לשלם לאנשים שיעסקו בה. יש מעט מאוד אנשים שמוכנים להקדיש חלק ניכר מחייהם לפעילות שאין שכר בצדה (כמובן שאת ה"שכר" אפשר להגדיר בצורות שונות: מלגה, קצבה וכיו"ב).
אני חייב לציין שעבורי, אישית, אין חשיבות רבה לקיומו של הלימוד הישיבתי (בשל העדר יחס ביקורתי למקורות, בעיקר). אבל אני חריג מהבחינה הזאת במדינת ישראל, ואני לא חושב שכדאי להתעלם מהעבודה הזאת.
בדיוק. לרפא אנשים זה ערך ולכן המדינה מממנת את זה, לשמור על החוק זה ערך והמדינה משלמת על זה. אבל אם ללמוד תורה זה ערך אז המדינה מסכימה בעצם עם הדת היהודית ואם כך הרי שהמדינה צריכה להיות מדינת הלכה. אם המדינה אינה מצהירה על עצמה כמדינת הלכה ומשלמת על לימוד תורה היא אומרת בזה שהאמונה היהודית היא נכונה ושאפשר לקנות אותה בכסף בלי לשלם מחיר ערכי – ולא, אני לא ממציא כלום , סתם מצטט את ליבוביץ' (אין לי אפשרות לשרשר את התגובה לתגובה המקורית של מני זהבי, העיצוב פה פשוט אסון, אני מקווה שזה יהיה מובן)
למה אתה חושב שהמדינה אינה רשאית לקדם פעילות חינוך או תרבות, שציבורים מסוימים מקרבה רואים בה ערך, בלי להסכים בהכרח עם שאר האמונות של אותם ציבורים. אתה יודע מה? אני רחוק מאוד מלהיות מוסלמי ואינני רוצה שישראל תהפוך למדינה איסלאמית, אבל אני בהחלט מעוניין שמדינת ישראל תממן את פעילותן של מדרסות עבור אזרחיה המוסלמים. אני בעד לגלות סובלנות כלפי אנשים ולעזור להם, כל עוד אינם גורמים נזק ממשי למישהו אחר.
הקטע האירוני-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3802235,00.html
והאירוניה עצמה-
http://img32.imageshack.us/img32/9805/shas.jpg
"ולמעשה יש מי שמנסה להביא לקרימינלציה של שינוי הגדרתה של ישראל מתיאוקרטיה (תחת השם המכובס "מדינה יהודית") לדמוקרטיה ("מדינת כל אזרחיה")."
זה כבר קרימינלי. זוהי מדינה יהודית ודמוקרטית בחוק יסוד, ואסור למפלגות לא-ציוניות לרוץ לכנסת.