שנאה עצמית? לא, לא ממש
בנימין נתניהו, מדווחים, חש מבודד ופרנואידי – אולי מוטב לומר, פרנואידי מהרגיל. שלושה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד עדיין אין לו לשכה מתפקדת, למרות נסיון רב בתחום הוא לא מצליח להפוך עוד אזרחים לעניים, התקשורת מחפשת אותו, העוזרים שלו קושרים נגדו, וגרוע מכל – יועציו של הנשיא אובאמה, רם עמנואל ודיוויד אקסלרוד, הם לדעתו "יהודים שונאי עצמם".
מעבר לשעשוע – "הוא חשב שנאום בר-אילן יהפוך לקריאת חובה בבתי הספר באמריקה, הבין שזו לא ממש ההנחיה של אובאמה ונכנס לתסכול", על פי מקורבו – יש כאן מבט עמוק על הפסיכולוגיה של ראש הממשלה, ושל הציבור שבחר בו. יהודים שאינם אזרחי ישראל, המנסים לקדם את מטרותיה של מולדתם על פי מיטב הבנתם (ואולי, באותה הזדמנות, גם להציל את מה שנשאר מישראל) הם "יהודים שונאי עצמם". משמע, חובתו של כל יהודי, בכל מקום, לקדם את מדיניותה הניצית ביותר של ישראל. מי שאיננו עושה כן, הרי שהוא "שונא עצמו". בקצרה, נתניהו סבור שיהודים, ודאי יהודים בכירים, צריכים לשמש גיס חמישי של ישראל בכל מקום בעולם. אני בטוח שקהילות יהודיות רבות שמחות לקרוא את דעתו של ראש הממשלה בנושא, כמו גם האנטישמיים המקומיים.
למרבה השמחה, ישראל איננו "עצמו" של איש, לא של יהודי מחו"ל ולא של תושביה. כי אם אכן שנאת מה שקורה בישראל היה מהווה מדד ל"שנאה עצמית", היינו צריכים לראות גל גדול של התאבדויות השבוע.
* * * * *
גוף חדש אחראי על רדיפת העובדים הזרים בישראל. הסנטימנט שלה דומה לזה שתיאר פעם אודן,
Came to a public meeting; the speaker got up and said:
'If we let them in, they will steal our daily bread';
He was talking of you and me, my dear, he was talking of you and me.
וכמו אז, מדובר בבולשיט מזוקק, שמסווה שנאת זרים. העובדים הזרים הנמצאים בישראל אינם גוזלים את מקום עבודתו של אף ישראלי. הם עובדים בסיעוד, חקלאות ובבניה. בתחום הראשון מעולם לא רצו הישראלים לעסוק, ובנאים וחקלאים עברים הם עניין לעבר הרחוק: הקבלנים ובעלי הלטיפונדיות התרגלו לעבודה זולה, פלסטינית או זולה. הם לא מוכנים להעסיק ישראלים. יקר מדי. ולאחר שנה, לעיתים קרובות בתנאי עבדות, הם מעדיפים להשליך את העובד לרחוב ולייבא אחר. זו הסיבה למספרם הגדול כל כך. עכשיו רוצה הרשות החדשה לגרש גם את ילדיהם.
ואם מישהו נזקק הוכחה לכך ששנאת הזרים היא המניע, הבהמה עצמה מעידה על כך. הלשכה בעכו של הרשות שלחה מייל לעובדים, בו בירכה אותם ש"תקיימו הכתוב 'וביערת הרע מקרבך'". כפי שאפשר להבין מלשון המייל, כותבו הוא חובש כיפה.
הביטוי "וביערת הרע מקרבך" מופיע מספר פעמים בספר דברים. בשתי צורות שונות בפרק יג': "וביערת הרע מקרבך" (פסוק ו') מתייחס להריגתו של "נביא שקר", שמנסה לשכנע את העם לסגוד לאלילים אחרים על פני יהוה; האחר ("ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך", שם, יב') מתייחס למצווה לבצע לינץ' ב"אחיך בן אמך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך", אם אחד מהנ"ל ממליץ על פולחן דווקא של דמון "אשר לא ידעת אתה ואבותיך" (בניגוד, כמובן, לתועבה שהכהן שלה ממשיך, עד היום, לפדות בכורות – מעניין למה). בהמשך הפרק, מתוארת מצוות השמדת "עיר הנידחת", היינו עיר שתושביה החליטו לתת לכוחות השוק להחליט לאיזו ישות לא סימפטית שמעבר הם מעדיפים לסגוד. כל אלה הם פסוקים מובהקים של שנאת זרים ופחד מהם. הייתי אומר שזה מפליא שעובד ציבור ישתמש בטקסט כזה לתיאור המטרה הזו, או אף שהוא יראה בעובדים הזרים "רעה" שיש "לבער" – אלמלא זכרתי שביהודים אורתודוקסים מדובר, שינקו את שנאת המין האנושי עם חלב אמם.
ובהתאם לציווי ההלכתי להתייחס לכל מקום שבו נכתב בתנ"ך "גר" כאל "גר צדק" (קרי, מתייהד), הועבר לאחרונה חוק נתעב במקומותינו, ומעתה ישראלים שיהדרו במצוות "לא תסגיר עבד אל אדוניו, אשר יינצל אליך מעם אדוניו" ויסייעו במזון, משקה או מחסה לאלו שנמלטו מעומאר אל באשיר, מובארק וברק, יהיו צפויים לעונש מאסר ארוך, כי המדינה שמתיימרת להיות מוקמת על חשבון "ספר הספרים הנצחי", לא מוכנה שהוא "עמך יישב, בקרבת מקום אשר יבחר (כך! יצ"ג), באחד בשעריך, בטוב לו." יצוין שכותב הטקסט, שהכיר היטב את נפש בהמתו, הוסיף ציווי קצר בסוף החוק ההומני עד מאד הזה: "לא תוננו!".
בקצרה, יש לישראל חוק עבדים נמלטים. חוק כזה בארה"ב דחף למלחמת האזרחים, משום שמצפונו של הצפון לא עמד לו במשימה הלא אנושית הזו. בישראל, בקושי מקוששים כמה מאות מפגינים. כמה בעלי טורים הקימו קול זעקה קצר, וזהו. ידוע, הרי, שיהודים הם רחמנים בני רחמנים – אבל הם מתמחים בעיקר ברחמים עצמיים.
(כהערת אגב, כפי שמעיד התנ"ך עצמו, פולחן אלים זרים היה מקובל אפילו במקדש יהוה במשך שנים ארוכות, ותשובת הגולים לירמיהו – "עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו: לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבותינו, מלכינו ושרינו, בערי יהודה ובחוצות ירושלים, ונשבע לחם, ונהיה טובים, ורעה לא ראינו; ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים, חסרנו כל, ובחרב וברעב תמנו" – מעידה שכבר אז היו יהודים עם שכל, שלא קנו את הבולשיט של כהני יהוה. חבל שאין לנו טקסט ישיר שלהם, ואנו נאלצים להסתפק בזה של אויביהם).
* * * * *
בישראל יש הרבה מאד דיבורים כנגד "משתמטים" למיניהם, והצבא הוא בהמה קדושה, שאין בלתה. צעיר כי ישתטה ויאמר שהוא מעדיף את הגיטרה על המקלע, יהפוך תוך שניות לאויב הציבור שבחר בו אך לפני זמן קצר לאליל, ויאבד את האלבום שהובטח לו בחוזה.
אבל אם יקום רב עוטה גלימה, ויקרא לחיילים לסרב פקודה – שקט, דממה. זה מה שקרה השבוע, והציווי הקדוש הושמע מפי הטרוריסט המורשע מרדכי אליהו. הלז לא קרא לחיילים לסרב פקודה לירות על אזרחים, או לסרב להפגיז אזורים מיושבים באנשים שפעם נהגו לומר שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו; הוא לא קרא להם, חלילה, לסרב לשמור על התנחלויות, כל אחת ואחת מהן פשע מלחמה, שקיימת על גזל, חרב ודמע; לא, לא.
העילה לסירוב הפקודה של נביא השקר ("היה לא תהיה") היתה אחרת לגמרי: הוא הורה לחיילים לסרב פקודה ולא להקשיב לאשה שרה. למעשה, הוא גם קרץ להם ואמר שאסור להם גם להקשיב לקצינות שנותנות פקודה: "אסור לשמוע גם נאום של אשה, אם היא מדברת בתנועות ידיים".
כלומר, על פי אליהו (שחנפיו מתארים אותו כ"רב של הציונות הדתית", ומנפנפים בעובדה ששימש כרב ראשי כאסמכתא הלכתית, מה שהתפקיד הזה מעולם לא היווה), נשים הן בעצם סוקובי, היינו דמון מפתה שמטרתו לגזול את "נוזלי הגוף החיוניים" של הגברים. פחדיהם של גברים מקולן של נשים שרות מוכר לנו עוד מימי הסירנות של אודיסאוס, ומשירה של לורליי זהובת השיער; מסתבר שאליבא דאליהו, די בקולה של אשה ישראלית (כזו המדברת בתנועות ידיים) כדי לממש את האסון.
זו המיזוגניה בלבוש תיאולוגיה שמוכר לנו אליהו. העיתוי איננו מקרי, הוא אף פעם לא מקרי: חיילים דתיים כבר סירבו, דווח השבוע, לשבת ברכב אחד עם אשה – אף שהרבנות הצבאית אישרה זאת. עתה מטה אליהו את כל כובד משקלו כדי לשבור את צה"ל ולהפוך אותו למיליציה של חובשי כיפה, שלנשים אין בה מקום.
לזכותו של אליהו ייאמר שהוא עקבי: הוא ישב בכלא, כאמור, מטעם מחתרת חרדית שניסתה, בין השאר, למנוע את גיוס הנשים. ודוק: לא בנשים חרדיות מדובר – הללו היו פטורות מלכתחילה – אלא את גיוסן של הנשים החילוניות. למה? לא מחשש לתומתן – משאינן שומרות נידה הן נחשבות ממילא לשוות ערך לזונות – אלא מחשש לאדנותן. שנאת הנשים באגדה היהודית מתחילה בלילית, אשתו הראשונה של אדם, שגורשה מגן העדן משום שהתעקשה לקיים יחסי מין כשהיא מעליו. המערכה שמנהלים אליהו ודומיו היא המערכה לשימור מעמדו הדומיננטי של הזכר היהודי. פאטריארכיה, בלעז.
(ועדיין יש שוטים, שעישנו יותר מדי רלטיוויזם, שחושבים שפגיעה בזכותו של הגברבר חובש הכיפה להפגין את אדנותו היא "פגיעה בחופש הדת" שלו. אלה אותם אנשים שמסבירים לנו שרעלה היא אמצעי לשימור כבוד האשה ושהטלת מום באברי המין של נשים – בעקבות הטלת המום הטקסית היהודית, היא מכונה "מילת נשים" – היא מנהג תרבותי שאסור לנו להתערב בו. הרלטיוויזם הזה, באורח משונה, תמיד מאמץ את נקודת מבטו של המדכא – ממסד גברי כלשהו – על חשבון המדוכא. (הרלטיוויסט, אגב, נוטה להתהדר בכך שהוא "איש זכויות אדם" – בשעה שהוא ממלמל ששיח הזכויות הוא בעצם שיח מערבי, בלתי אוניברסלי מטבעו, ועל כן דכאני כאשר הוא מופנה אל תרבויות העולם האחרות.)
המערכה הזו איננה מקרית. יש לה צד פוליטי ברור. לפני חמש שנים, חיילים עם דרישות כאלה היו מיעוט מובהק, אם בכלל היו. אחרי ההתנתקות, החל פלג של "מהפכנים אמוניים" – בהנהגתם, בין השאר, של ישראל רוזן ואליקים לבנון – לדבר על השתלטות של קבוצות מאנשיהם על צמתי כוח בישראל. הם עסוקים לא רק במלחמה בצה"ל, אלא גם בהפניית הציבור שלהם ימינה ולמטה, אל החרד"ליות. המאבק על דחיקת הנשים בחזרה למטבח, לעזרת הנשים ולטיפול בילדים הוא קריטי – כי היחס אליהן הוא המבדיל בין חברה מודרנית לחברה פרה-מודרנית. הציבור הדתי-לאומי, ובמיוחד נשותיו, תוסס ופילוג שישלח חלקים ממנו אל זרועות הקונסרבטיבים והרפורמים סביר למדי. כנגד הסכנה הזו, מעלים הרבנים את הפסיקות הארכאיות ביותר – ראו לבנון על "נשים פסולות לעדות" – ומציבים דווקא אותן בחזית המאבק.
אליהו מתחבר לכנופיה הזו מתוך הצורך שלו להסיר מעל עצמו את אות הקין של נביא שקר, תוצאת הרגע הנמהר ההוא בימי ההתנתקות, כשהמתנחלים חשבו שהם ניצבים מול ראש ממשלה רגיל ולא מול אריאל שרון. וכפי שמסתבר, יש לכנופיה הזו חיילים בצה"ל, מספיק כדי לכופף אותו. ומאחר והרבנים המתונים תמיד מיישרים קו עם הקיצונים, ומאחר וכל הלכה בת שנה ורבע היא "הלכה למשה מסיני", נמצא שתוך זמן קצר יהיו רבנים שיטענו שההלכה "תמיד" אסרה שירות עם חיילות.
ואנחנו, בלשונו של מנקן, "מאמינים שאדם הנלחם באמונה תפלה צריך להיות מנומס מאד כלפיה. זו," הוא אומר, "חוששני, שטות; הדרך להיאבק באמונה תפלה איננו נימוס, אלא לתקוף אותה במלוא הכוח, להניס אותה, להטיל בה מום, ולהפוך אותה לבזויה ונלעגת לנצח. ואם, במקרה, היא יקרה לליבם של אנשים שצריכים היו לדעת יותר? אז יש להוקיע את ערוות טיפשותם לאור השמש, שם תוצג בכל כיעורה עד שינוסו ממנה, מסתירים את ראשיהם בבושה".
וכן, אם מאלצים אותנו החרד"לים לבחור בין כפיפות לדיניהם לדחיקתם מכל תפקיד ציבורי – שהרי אינם יכולים לכהן בו, מתוקף שנאת הנשים והאדם שלהם – ראוי שנדחק אותם מחיינו הציבוריים ונקבע שמי שאינו מקבל עליו את שוויון האדם לא יוכל לשרת בשום תפקיד ציבורי, בכלל זה בצבא; נאמנותם לגורם עוין ידועה.
הרפובליקה הצרפתית כבר היתה בסכנה דומה, בעת פרשת דרייפוס; קצינים קתולים אדוקים קשרו אז כנגד הרפובליקה; ומששרדה הרפובליקה את המשבר, וזיכתה את הזכאי למרות איומי הצבא, היא טיהרה את שורותיו ואת שורות הפקידות מכל אותם האנשים שלא יכלו לשאת את המחשבה שהיא התכוונה ברצינות כשדיברה על שוויון. המפלצת נסוגה אחורה, לשנות דור, ולא קמה אלא בסיועו של כובש זר.
אנחנו מגיעים לרגע דרייפוס שכזה, רגע שבו יצטרכו חובשי הכיפות לבחור האם לנו הם או לצרינו. הבעיה, כמובן, שישראל מעולם לא היתה שוויונית, מעולם אף לא התיימרה לשוויון, ורוב אזרחיה מקבלים את דעות הבסיס של החרד"לים – עליונות הזכר היהודי על יתר הבריאה – כמובן מאליו. בהחלט יתכן שברגע משבר כזה, הרפובליקה הישראלית היא שתקרוס.
והשנאה שתופנה אליה ואל מחריביה לא תהיה שנאה-עצמית. היא תהיה השנאה שהרוויחו ביושר אנשי "משמרות המהפכה" המקומיים.
(יוסי גורביץ)
יוסי: "הביטוי "וביערת הרע מקרבך" מופיע מספר פעמים בספר דברים. בשתי צורות שונות בפרק יב': "וביערת הרע מקרבך" (פסוק ו')"
זה פרק יג, ברשותך.
יוסי: "כל אלה הם פסוקים מובהקים של שנאת זרים ופחד מהם. הייתי אומר שזה מפליא שעובד ציבור ישתמש בטקסט כזה לתיאור המטרה הזו, או אף שהוא יראה בעובדים הזרים "רעה" שיש "לבער" – אלמלא זכרתי שביהודים אורתודוקסים מדובר, שינקו את שנאת המין האנושי עם חלב אמם."
אה, חשבתי שהבנת הנקרא שלך היא טובה יותר.
בדיקה קלה של ההקשרים, בהם מופיע הציווי "וביערת הרע מקרבך" (אכן, רק בספר דברים, 9 פעמים בסה"כ), הייתה מגלה לך שבכל המקרים הללו מדובר באנשים מקרב ישראל שביצעו פשע זה או אחר (פשע בעיני מחבר ספר דברים, אלא מה?) לדרוש את הציווי הזה על עובדים זרים זה, איך לומר, לא מעיד על חוכמתו של הדרשן. מה שזה כן מעיד עליו הוא ששנאת הזרים הפורחת בישראל קשורה לעתים קרובות רק בקשר עקיף לתכניה של הדת היהודית.
יוסי: "הרפובליקה הצרפתית כבר היתה בסכנה דומה, בעת פרשת דרייפוס"
הדבר האחרון שהייתי רוצה שישראל תעשה בקשר לסוגיית היחסים בין הדת למדינה הוא לחזור על הדגמא הצרפתית. הצרפתים הפרידו אומנם בסופו של דבר בין הדת למדינה, אבל זה נעשה (ב-1905 או 1906, עכשא"ז) אחרי 120 שנה של מהפכות, מהפכות-נגד ושפך דם שישראל לא ראתה בתולדותיה אפילו עשירית ממנו. יתר על כן, גם אחרי הניצחון-לכאורה של הרפובליקה בפרשת דרייפוס, נותרו מספיק אנטי-דרייפוסרים כדי למלא את שורותיה של ממשלת וישי ולמלא בלהט אחר הוראותיה. לאור המצב הזה, ספק אם ניתן להתרשם יותר מדי מניצחונה של הרפובליקה ב-1905.
אגב, דעתי האישית לגבי חובת הגיוס של הנשים לצה"ל היא מורכבת, אבל זה כבר עניין בפני עצמו.
אה, וכמובן: "לא תסגיר עבד אל אדוניו, אשר יינצל אליך מעם אדוניו" (דברים כג טז).
בעולם שבו נכתב הפסוק הזה, מי שברחו לארץ זרה היו לעתים קרובות לא רק פשוטי עם שהסתבכו עם נושים או עם גובי מסים, אלא אנשים רמי מעלה שהפסידו באיזושהי מזימה פוליטית ונאצלו לנוס מאימת השליט שהיו לו סיבות טובות מאוד לרדוף אותם. שליטים בעלי עוצמה רבה (מלכי אשור, למשל) יכלו אף לצאת למסעות מלחמה נגד ארץ שנתנה מקלט ליריביהם הפוליטיים שנמלטו מהם. ובדרך כלל, גורלה של ארץ שזכתה לביקור של הצבא האשורי לא שפר עליה. ולמרות זאת, ספר דברים, שנכתב ככל הנראה בעת שממלכת אשור הייתה בשיא עוצמתה, הפך את מתן המקלט לנמלטים למצוות האל. אז אולי בכל זאת יש בדת היהודית משהו מעבר ל"שנאת המין האנושי"?
היי
ברוך רופא חולים ! (הרופא עצמו)
יוסי אני מסכים איתך לגמרי עד הנקודה שאתה מביא ציטוטים מין התנ"ך כדי להוכיח טענה זו או אחרת. העיקר כאן היא הזליגה של הדת אל הדרך בה מנוהלת המדינה. אני כופר בכך שמדינה יהודית משמעה הסתמכות על ספר עלילותיו של אחד לא נחמד, אובססיבי לגבי איסורים מיניים, לריח של בשר שרוף, עם רגשי נחיתות חריפים לאלים אחרים ולשבט הצופים המדברי שלו.
אני מעריץ קטן מאד של ספר השחיטה ההמונית והדיכוי, אבל מדי פעם רצוי להראות עד כמה התרחקו הדת היהודית והמדינה היהודית מהמקורות שהם טוענים בעקשנות שמשמשים להם בסיס.
דב זקהיים היה יהודי אמריקאי חובש כיפה ומזוקן שהאמריקאים בחכמתם שלחו אלינו כדי לטרפד את פרוייקט הלביא. הוא הצליח במשימתו למגינת ליבם של אנשים כמו ארנס ודומיו.
שנים אחר כך פגש אותו דיפלומט ישראלי והרעים עליו בקולו ' דב זקהיים ! האם ידוע לך איזה נזק גרמת לאינטרסים של מדינת ישראל?'
זקהיים פער עיניים בתדהמה וענה 'אבל מיסטר, אני לא ייצגתי את האינטרסים של ישראל אלא של ארה"ב ' והישראלי נותר המום במקומו כשהבין שזקהיים עשה , הפלא ופלא, בדיוק את התפקיד שבשבילו קיבל משכורת ולא בגד בשולחיו.
אכן, זקהיים הוא מקרה מובהק. ולא מקרה הוא שפקידים יהודים מארה"ב, שעושים את רצון ממשלתם, נקראים כאן לעיתים קרובות "יהודונים".
אכן, זקהיים הוא הדוגמה הנכונה. גם רמי עמנואל ואיך-קוראים-לו, השני, לא עובדים בשביל ישראל, וגם לא עובדים בשביל היהודים, ולא מנסים "להציל את ישראל מעצמה".
בכלל, הרעיון שהם (כולל אובאמה) "מנסים להציל את ישראל מעצמה" זו בעצם אמירה נחרצת, שהם אכן כן עובדים בשבילנו. אנו, הטבק, האלכוהול, תל אביב והמסע האנטישמי, אנחנו היהודים האמיתיים, ואנחנו מושכים בחוטיו של רמי עמנואל. מה אתם יודעים, כולנו – אנחנו ורמי וברק חוסיין – נענים לצו עתיק וגבוה, הרועם על אברהם: לך לך. לך כציפור, ולך כתולעת, העיקר שתעלם. וואללה.
לדעתי, קל לראות שהם עובדים במסגרת ממשל אובאמה, שהם עוסקים בעיקר בשיקום הכלכלה תוך נסיון נואש לשמר כמה פריבילגיות כלכליות לתושבי ארצות הברית, ושהעיסוק שלהם בישראל קשור רק לדבר אחד: אשראי זול מהערבים. ישראל לא מעניינת אותם בשיט, והפלסטינים מעניינים להם את הזהו השמאלי. הם אמריקאים, ולמיטב ניסיוני עם אמריקאים, כאשר מדובר בכסף, הם מאד מטרתיים. הם – ברק ורמי – יאכלו את ישראל בכפית, אם הדבר יביא להם 1% הנחה באשראי, או יגרום לטריליוני הדולרים ההם להשאר איפה שהם אמורים להיות.
גם את ביבי לא צריך לרדד לרמה של עיתונאי, כלומר מי שכותב על פוליטיקה ולא עושה פוליטיקה. ביבי אוחז במשנה סדורה למדי בקשר להפעלה של תקשורת המונים בדמוקרטיה, והוא גורס שהדמוקרטיה היא מקום שבו ההמונים אכן קובעים, ועל כן הדרך להתמודד במאבק אינטרסים, הוא לתרגם אותו לביטויים רעיוניים – ההמונים, בניגוד לשליטים\נציגים שלהם, עוסקים במחשבה מוסרית ורעיונית. לכן, כאשר הוא מדבר על "שנאה עצמית" אצל עמנואל וכו', הוא מנסה להתמודד עם המהלך הצפוי של ברק ורמי, היינו לנתק את הקשר בין היהודים בארצות הברית ובין ישראל.
את כל זה, אני מניח שאפשר לראות בעין בלתי מזוינת גם מהירח: המחויבות של אובאמה לישראל – כולל "להציל אותה מעצמה" הרבה יותר נמוכה מהמחויבות שלו לשער הדולר.
אני חושב שהטענה כי העובדים הזרים אינם תופסים משרות לישראלים אינה נכונה.
מצד אחד אחוז ההשתתפות בכח העבודה בישראל הוא נמוך – כלומר, יש משאב אנושי שמכל מיני סיבות אינו מנוצל.
מצד שני, יש כמה מאות אלפי עובדים זרים בישראל. אם לא היו עובדים זרים, ומדיניות הסגר על השטחים תמשך, תהיה דרישה למלא את המשרות האלה. אני יכול לדמיין שענף החקלאות ימחק בעקבות המחסור בעובדים, אבל סיעוד ובנייה לא יכולים להמחק כי הדרישה לעובדים היא דרישה קיומית, ואם לא היו עובדים זרים אז ישראלים היו עובדים בענפים אלה. אולי היו אלה ערבים ישראלים, אבל עדיין – הכסף היה נשאר בישראל, ומספר המובטלים היה יורד.
אתה עובד בעיתון כלכלי – יש מחקר שמראה בצורה ברורה שהעובדים הזרים אינם משפיעים לרעה על אחוז המועסקים?
אורי
הסיעוד והבניה לא "ימחקו" (גם החלקלאות לא) אבל המחיר שלהם יעלה (בגלל שהעובדים בהם ידרשו משכורות גבוהות יותר), והאיכות שלהם תירד (בגלל שבמקום העובדים המקצועיים שיש שם היום יהיו שם עובדים חפיפניקים שלא ממש רוצים לעבוד בעבודה הזאת) וחמור מזה, שאר הענפים במשק יפגעו לא רק בעקיפין (כתוצאה מאיכות בניה גרועה ויקרה, וכתוצאה מהצורך של עובדים ייצרנים לטפל בהוריהם המזדקנים) אלא גם באופן ישיר (כתוצאה מעזיבת עובדים יצרניים את תחום התמחותם ומעברם לבניה וסיעוד). לכן, מצד אחד העלות של מוצרי יסוד (בתים, כבישים, סיעוד) תעלה, ומצד שני התוצר הלאומי ירד, מה שיוביל לירידה חד משמעית באיכות החיים של כולנו (כולל המובטלים שבמילא לא יתחילו לעבוד בבניין, אבל עכשיו גם יקבלו הרבה פחות מכספי המיסים, בגלל שההכנסות של המדינה ממיסים תרדנה).
כלכלית, ויש על זה אין סוף מחקרים, שוק חופשי עם פתוחה תחרות הוא יעיל הרבה יותר (אולי הוא לא תמיד צודק, אולי לא תמיד טוב, אולי לא תמיד חברתי, אבל זאת שאלה אחרת). הגירה חופשית היא פתיחת שוק העבודה לתחרות, וזה דבר שרק יגדיל את היעילות הכלכלית של המדינה. כל מדינה.
שמואל, להערכתי אתה טועה. או, ליתר דיוק, אתה מנסה למצוא תירוצים למה העובדים הזרים לא פוגעים במשק. לא הייתי מתפלא אם הם כן פוגעים. אולי מסיבות כלכליות לא כדאי להביא עובדים זרים נוספים לאלה שיש היום. אולי אם לא היו עובדים זרים המשק היה מתחזק; זה לא היה מפתיע אותי.
הסיבה שצריך להתנגד לגירוש העובדים הזרים היא מוסרית, לא כלכלית. הם יושבים כאן, וגירושם לארץ שלא היו בה שנים רבות ושילדיהם לא מכירים היא אכזריות לשמה. גם הצורה שבה הגירוש נעשה לא מוסיפה כבוד למדינת היהודים.
בנוגע לפסקה האחרונה שלך, בנוגע לתחרות חופשית, אני חושב שדבריך חסרי-הגיון. אם תחרות חופשים היא כל כך תורמת לכלכלה והדבר הוכח וגו', אז לפי ההגיון שאותו הפעלת בפסקה האחרונה של הודעתך, זה יהיה רעיון מעולה לתת לכל סיני שרוצה לבוא לארץ, ולתת אישור לכל מעסיק שהוא לתת לו עבודה (ובלי שכר מינימום — תחרות חופשית, לא?). האם לדעתך זה יהיה רעיון טוב?
לא יפתיע אותך? קח את ההיסטוריה הידועה של האנושות בחצי האלף האחרונה , קח את המשקים שקלטו מהגרים ואת המשקים שסירבו לקלוט מהגרים, קח את המשקים שצמחו ואת המשקים שלא צמחו. תעשה אוחד ועוד אחד. עדיין לא יפתיע אותך?
אני לא מנסה להתנגד לגירוש זרים בגלל סיבות כלכליות. הרי זה מטופש לחלוטין ומנוגד לחלוטין לכל מה שכתבתי כאן. הסיבה שאני מתנגד לגירוש עובדים זרים היא מוסרית ופוליטית, לא רק הסיבה שנתת (שהיא בהחלט נכונה לדעתי), אלא גם בגלל שלדעתי החברה הישראלית היא חברה הומוגנית, סגורה וקסנופובית, וקליטת אנשים זרים מתרבויות אחרות תאפשר יותר פתיחות, יותר הכרה של השונה והאחר, תשנה את החברה לטובה. יהיה זה יותר צודק, לדעתי, להעניק לאנשים שמזלם הרע גרם להם להיוולד במדינת עולם שלישי את האפשרות לחיות במדינה מפותחת יותר, וכמובן שמדינת היהודים שנבנתה על המיתוס של פליטים חסרי בית צריכה להעניק בית לכמה פליטים שהיא יכולה לקלוט. *אבל* אני בהחלט מכיר בזה שיש אנשים שחושבים אחרת ממני, ושיש להם נימוקים משלהם שנובעים מתפיסת עולם אחרת משלי. אין לי בעיה שאותם אנשים משתמשים בטיעונים כלכליים נכונים (למשל, עובדים זרים ממדינות עולם שלישי יאלצו אותנו לשלם יותר על ביטוח לאומי ושמירת חוק), זה לא ישכנע אותי – אני לא תועלתן – אבל זה רטוריקה לגיטימית. מה שלא לגיטימי רטורית הוא השימוש בטיעונים כלכליים לא נכונים, בבורות, באי הבנה בסיסית בהיסטוריה או בלוגיקה. זה כבר דמגוגיה.
מוזר בעיני שלמרות שכתבתי במפורש חמש פעמים ששיקולים כלכליים הם לא נימוק לאי גירוש הזרים בעיני אתה כבר הרביעי שקורא בדיוק את ההפך ממה שכתבתי. אז, פעם שביעית (ושניה בתגובה הזאתי), לא בגלל שיקולים כלכליים יש להשאיר את העובדים הזרים בארץ, שיקולים כלכליים כבודם במקומם מונח, אינם היחידים או אפילו העיקריים שתקפים בדיון. *אבל* כשמשתמשים בשיקולים כלכליים, יש לדעת את העובדות ולהבין את המשמעות שלהם, עובדים זרים משפרים את היעילות הכלכלים של החברה. בנוגע לקליטת כל סיני שירצה – הלוואי שישראל היתה עשירה מספיק במשאבים (מים, אדמה… דברים שגם תחרות חופשית לא יכולה לייצר יש מעין) על מנת לקלוט כל סיני שירצה בכך.
בנוגע לבלי שכר מינימום, זאת דווקא דוגמא טובה. אין ספק שביטול שכר המינימום יעלה את היעילות הכלכלית של כל מדינה. *אבל* אני (כמו רוב אזרחי ישראל, והעולם המערבי) לא הייתי רוצה לחיות במדינה בה אנשים לא מקבלים את המינימום הראוי תמורת עבודתם, ואני (בעצם, אנחנו) בהחלט מוכן לשלם את המחיר של ההחלטה הזאת. כי אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה גם צדק, ולא רק יעילות. (עכשיו זה יותר מובן?)
לגבי שכר מינימום אתה טועה ומטעה.
שכר מינימום (הוגן) מאפשר לעובדים לקנות יותר מוצרים. לשלוח את הילדים לחינוך טוב יותר. לקנות ביטוח בריאות ופנסיה. לרכוש דירה.
כלומר אי תשלום שכר מינימום מקטין את היעילות הכלכלית של מדינה.
יש טענות רבות על כך שחלק מהגדולה של פורד היתה לא פס היצור אלא תשלום שכר גבוה (יחסית) לפועלים שלו כדי שהם יוכלו לקנות מכונית (של פורד)
בכך הוא ייצר מעמד ביניים של אנשים שצמחו מייצור.
לעניין "גזל המשרות":
מצטער, לא ראיתי אפריקנים, רומנים, תאילנדים, פיליפינים וכיו"ב תופסים ישראלים תמימים שיצאו ממקום עבודתם, מפשיטים אותם ממדיהם, מכים אותם נמרצות, עונדים את תג השם שלהם ומתייצבים לעבודה במקומם. אה, לא. מה שקורה הוא שהאנשים הללו נכונים לעשות עבודות שישראלים לא מוכנים לעשות, עבור שכר נמוך מזה שישראלים מקבלים, והמעסיקים – הפלא ופלא – מעדיפים להעסיק אותם. כמובן, דרישה בחוק לשוויון זכויות מלא עבור עובדים זרים הייתה פותרת את הבעיה הזו לחלוטין: ברגע שהעסקתו של תאילנדי בבניין הייתה עולה בדיוק כמו העסקתו של ישראלי, התחרות הייתה הופכת הוגנת. אי אפשר מצד אחד לדרוש שוויון, ומצד אחר לאפשר לאנשים עם כסף לדפוק בהגדרה עובדים נטולי אזרחות.
הטענה שענפים כמו סיעוד היו מתמלאים ישראלים אילמלא היו עובדים זרים היא טענה שאיננה מגובה בעובדות: ההיתר להביא עובדים זרים לתחום ניתן מפני שעובדים ישראלים היו חסרים. אף ישראלי לא מוכן לעשות את התפקיד שפיליפינית ממלאת: להיות 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, עם קשיש שזקוק להשגחה צמודה. בתור בן למשפחה שבה יש קשישה כזו, ומי שמתעסק כל הזמן עם ענייני הכלכלה שלה, אני אומר את הדברים מתוך ידע – ורצוי להביא עובדות לויכוח, שכן הן סותרות לחלוטין את התפישה הציבורית המקובלת: אילולא העובדת הפיליפינית – ש, דרך אגב, חייבים לקבל עבורה אישור ספציפי פר קשיש ממשרד העבודה, משרד הפנים ומשרד הבריאות, והקריטריון הוא בדיוק שהקשיש יהיה כזה שזקוק להשגחה של 24 שעות – היינו צריכים לשכור לא פחות מארבעה מטפלים ישראלים שונים במשרה מלאה (720 שעות בחודש לחלק לארבעה עובדים הם 180 שעות) שיעבדו במשמרות, וכאלה אין. עלותה של עובדת זרה חוקית בתחום, כולל שכר, ביטוח, תשלום לסוכנות, אגרות למשרדים המעורבים השונים (יש לחדש את האשרה במשרד הפנים אחת לשנה. לשם כך יש להמציא אישור ממשרד העבודה שמחודש אחת לשנתיים. עבורו, צריך להמציא אישור ממשרד הבריאות, שבתורו רוצה לראות תוצאות של בדיקת רופא (כאילו שמצבה עשוי להשתפר) – רק העלות של כל האגרות הללו מגיעה למאות שקלים), החלפה בימי חופש, כיסוי הוצאות שהן הכרחיות לעובד שנמצא 24 שעות ביממה בחברת הקשיש כמו טלפון, אינטרנט, כבלים והוצאות מחיה ועוד שלל הוצאות – ההוצאות הללו לא רק שאינן נמוכות יותר מהעלות של הבאתם של ארבעה עובדים ישראלים במשרה מלאה (אילו היו כאלה) – הן גבוהות יותר, באופן משמעותי. אז נשאלת השאלה: מדוע שישראלים שומרי חוק שמעסיקים עובדים זרים מעדיפים לשלם יותר עבור עובד זר אחד, שלא תמיד דובר היטב את שפתו של הקשיש (במקרה שלנו, אגב, התמזל מזלנו ונפלנו על עובדת שדוברת אנגלית וגרמנית. זו שאלה של מזל) במקום לשלם פחות, להתעסק הרבה פחות בבירוקרטיה (התעסקות שגם היא שוות ערך בכסף) ולהעסיק ארבעה עובדים ישראלים כשרים? התשובה ידועה לכל מי שניסה למצוא כאלה: אין.
כלומר, עצם הטענה שענף הסיעוד הוא צורך קיומי ולכן לא יכול שלא להתקיים היא נכונה, אלא שלא רק שאין היא מוכיחה שגירושם של העובדים הזרים יביא להעסקת ישראלים בתחום, אלא היא מוכיחה את ההיפך הגמור: בדיוק מפני שענף הסיעוד הוא צורך קיומי ניתן האישור להבאתם של עובדים זרים מלכתחילה.
זאת ועוד: היות וכל עובד זר בתחום יכול להיו מוחלף על ידי ארבעה עובדים ישראלים, כדאי אולי להסתכל קצת על נתונים: ב-2007 ניתנו כ-52 אלף היתרים לעובדים זרים בתחום הסיעוד. נכפיל את זה בארבע, ונקבל יותר ממאתיים אלף איש. כלומר, אלא אם כן הטענה היא – וזו טענה מגוחכת – שכמחצית ממובטלי ישראל יכולים לעבוד בסיעוד, הרי שהתשובה הפשוטה שפשוט אין די אנשים גם אם נמצה את כל הישראלים שיכולים לעבוד בתחום. כלומר, לעובדים זרים בתחום נזדקק בכל מקרה. ככה זה, כשמדברים מתוך נתונים, האמת נראית שונה לגמרי מנאומים של פוליטיקאים.
ויוסי, פוסט מעולה.
אותם מאתיים אלף אכן יכולים לעבוד, אבל לפרנס את משפחתם הם לא יפרנסו. עבדתי כקריינית אצל אדם עיוור נכה צה"ל, ושכר הבסיס היה, לפחות בתקופתי, שכר המינימום. ברור שמקבלים יותר על שעות לילה וכו', אבל עדיין, זו עבודה שאי אפשר לחיות ממנה.
הערה , גם לך וגם ליוסי.
יש הגיון, דווקא מהצד הסוציאליסטי, בהגבלת מספר העובדים הזרים (או בהשוואת תנאיהם, אבל זה סיפור אחר כרגע). הטענות הן ש(כמו שקורה בענף החקלאות והבנייה) המעסיקים "מתרגלים" לרמות שכר כאלה והדבר משפיע גם על העובדים האחרים בשוק. יתרה על כן, אילו לא תהיה הגבלה אז לאחר שיתמלאו המשרות הנמוכות התופעה תזלוג גם למשרות אחרות, ובפרט כאלה שישראלים *כן* רוצים לעבוד בהן. הדבר יביא לדחיקת עובדים ישראלים או , למצער, לפגיעה והורדת שכר כללית בכל הענף (כפי שקרה בכל תחום שבו נשכרים מהגרי עבודה).
זה לא בעלמא, אני זוכר שקראתי כתבה (עיתון מודפס, לא אוכל לתת סימוכין) על התחלה של זליגה כזאת למקצועות הנחשבים "יוקרתיים" יותר בענף הבנייה כגון נהגי משאיות ומנופאים. גם שם הועסקו מהגרי עבודה בשכר נמוך הרבה יותר מזה של הישראלים.
פרט לכך, כותב אריאל רובינשטיין בספרו "אגדות הכלכלה" שיש בארץ מחסור גם באחיות, מתכנתים, ופרופסורים לכלכלה. אבל "בדרך פלא" המקצועות האלה דווקא אינם נפתחים לתחרות מצד השוק הגלובלי.
קודם כל, אם תקרא היטב את תגובתי הראשונה, היא נפתחת בקריאה חד משמעית להשוואת זכויות. להשוואת זכויות, בדיוק כמו להגבלה, יש אפקט מצנן על תופעת זליגת השכר הנמוך. שנית, העובדים הזרים מוגבלים היום באופן שמונע בצורה לא רעה את זליגתם לתחומים אחרים – פשוט מפני שהתחומים שבהם ניתנים היתרים להעסקת עובדים זרים מצומצמים ומוגבלים, וגם שם הם לפי מכסה בלבד.
"הדבר יביא לדחיקת עובדים ישראלים או , למצער, לפגיעה והורדת שכר כללית בכל הענף (כפי שקרה בכל תחום שבו נשכרים מהגרי עבודה)" – זה מעניין. בעיקר, כי אני לא מכיר אף מחקר שהראה את זה. רוב המחקרים בנושא – הבאתי שלושה בתגובתי למטה – מראים דווקא את ההיפך.
"פרט לכך, כותב אריאל רובינשטיין בספרו "אגדות הכלכלה" שיש בארץ מחסור גם באחיות, מתכנתים, ופרופסורים לכלכלה. אבל "בדרך פלא" המקצועות האלה דווקא אינם נפתחים לתחרות מצד השוק הגלובלי" – וגם על כך עניתי למטה.
שתי שאלות:
א. אמרת "…ישראלים… מעסיקים עובדים זרים מעדיפים לשלם יותר עבור עובד זר אחד… במקום לשלם פחות, להתעסק הרבה פחות בבירוקרטיה… ולהעסיק ארבעה עובדים ישראלים כשרים?"
חישוב פשוט מראה שאם תשלם שכר מינימום עבור 720 שעות עבודה לישראלי זה יצא לך בכ-15 אלף שקל לחודש, לא כולל תנאים סוציאלים שמגיעים להם על פי חוק. האם אתה באמת משלם (כולל ההיתרים וכו') יותר מזה עבור העובד שלך?
ב. העובד שלך מועסק כל יום בשבוע? כלומר, הוא לא יכול טפילו לצאת לבלות בשבת?!
א. הרבה יותר. למעשה, שכר היסוד שלה, לפני התשלום לסוכנות, לבירוקרטיות ולהוצאות השוטפות, דומה מאוד לזה (בתלות בשער הדולר). רק התשלום על הוצאות המחיה של העובדת עולה על התשלום של התנאים הסוציאליים – וזה לפני שמחשבים את "דמי הכיס" בסך כמה מאות שקלים בשבוע שהיא מקבלת להוצאותיה הפרטיות (את משכורתה היא שולחת הביתה, למשפחה). תוסיף לזה את העמלה לסוכנות – גם כן בדולרים, אגב – ואת הקופון שגוזרת מזה המדינה, ותקבל תמונת מצב עגומה למדי: קרובת המשפחה המדוברת מקבלת פנסיה מלאה ושילומים מגרמניה, ופעם אחר פעם אני ומשפחתי נאלצים להושיט יד לכיסנו אנו כדי להשלים הוצאות.
ב. כן, העובדת מועסקת 24/7. קרובת המשפחה המדוברת לא יכולה להשאר ללא השגחה. היא מקבלת מאתנו, על אף שאין אנו מחויבים בכך, פיצוי חלף כל יום חופש שהיה מגיע לה אילו הייתה עובדת ישראלית, כי אנחנו בני אדם. פעם בחודש, בהתאם להסכם ההעסקה שלה, היא מקבלת סוף שבוע חופשי, ואנחנו מחליפים אותה – אני, או בן משפחה אחר, נמצאים עם קרובת המשפחה המדוברת לאורך כל סוף השבוע. פעם בשבוע היא מקבלת בוקר או ערב+לילה (לבחירתה) חופשיים, בנוהל דומה. חלק גדול מהפוסטים שלי נכתבים בלילות שאני מבלה עם קרובת המשפחה המדוברת.
היא גרה שם. זו דרישת התפקיד. מדובר בקשישה שאיננה מסוגלת לדאוג לעצמה למזון, שינה, עשיית צרכים. היא מוגבלת בתנועה, זקוקה להשגחה תמידית לבל תפצע את עצמה, ומובן שאיננה יכולה לנהל את ענייניה הכלכליים, לנקות את החדר או לקלח עצמה. היא זקוקה לסיוע בכל תחומי החיים.
אני חושב שזה גרוע בהרבה מהצורך "לצאת לבלות". העובדת שלנו נמצאת מרחק אלפי קילומטרים מביתה ומשפחתה, במדינה קסנופובית ואדנותית שאת השפה בה אינה דוברת על בוריה, רחוקה מהכנסיה שלה, חבריה והעולם שאותו הכירה. היא אתנו כבר שש שנים, במהלכן יצאה לחופשת מולדת בת חודש פעם אחת, וחזרה בדיכאון קשה. אנחנו כולנו מבינים את זה. כולנו יודעים שהתפקיד שהיא ממלאת הוא קשה מנשוא, ואנחנו מעריכים אותה ומוקירים אותה, שבלעדיה לא היינו מסוגלים, ומשתדלים כמיטב יכולתנו – בין אם בכסף, בין אם בביקורים תכופים, בין אם בדאגה לדברים כמו חיבור אינטרנט מהיר ומחשב עובד, טלוויזיה בכבלים, קו טלפון פתוח לחו"ל, שחרור בחגים נוצריים (לפני שנתיים כמעט החמיצה את המיסה בבית לחם. הסעתי אותה. ברכב הישראלי שלי) וכיו"ב – להקל את המשימה עליה. זו המציאות שלי, ושל כל מי שיש קשיש הזקוק להשגחה במשפחתו. המציאות הזו לא תשתנה אם נגרש את כל העובדים הזרים. קרובת המשפחה שלי לא תפסיק להזדקק לסיעוד כזה.
תודה על התגובה. כל הכבוד לך ולמשפחתך על הטיפול שלכם בקרובת המשפחה וגם על כך שאתם דואגים לצרכיה של העובדת (למען הסר ספק מעולם לא טענתי שיש לגרש עובדים זרים).
שאלה אחרונה: מה עושה המדינה? האם אתם מקבלים מטפל/ת (ממה שסיפרת וממעט ששמעתי בנושא הקשישה זכאית לכמה שעות שבועיות – זאת טיפה בים, אבל אפילו זה אמור קצת לעזור לכם)?
לא. הקרובה המדוברת מקבלת פנסיה שגבוהה בכמה מאות שקלים מהרף הגבוה ביותר לקבלת סיוע מהמדינה. אז מה אם היא שילמה ביטוח לאומי ארבעים שנים?
אני חושב שאורי צודק, לפחות חלקית. ככל הנראה המטפלים הפיליפינים אינם דוחקים את מקומו של אף אחד, אבל בענף הבנייה כן נדחק מקומם של ערבים ישראלים.
ועוד משהו: עובדים זרים לא חוקיים עובדים גם בניקיון, שיפוצים, ועבודות מטבח. כל אלו עבודות שניתן למצוא ישראלים שיעשו אותם (גם אם בשכר גבוה יותר).
נמרוד: תבדוק כמה פיליפינים מגרשים. תופתע לגלות שמעט מאוד יחסית.התגובה הארכנית וההיסטרית שלך איננה רלוונטית.
היסטרית? אני מציע שתתרגל מעט את הבנת הנקרא שלך. התגובה המדוברת הייתה תגובה לטענה שעלתה, כאילו אם נשלח את עובדי הסיעוד, הבניין והחקלאות הביתה, המשרות הללו תתמלאנה בידיים עבריות עובדות, כאילו המחסור בהן אינו זה שגרם לכך שהתירו את הבאתם מלכתחילה. כמובן, הבאתי את הדוגמה שאני מכיר היטב, אבל הבאתי אותה בדיוק ככזו: דוגמה, שיש בה כדי להפריך בדיוק את הטענה הזו. הנה, אתה למשל חושב, בסוג של איוולת גזענית, שהעובדים הזרים בתחום הבניין דוחקים את רגליהם של ערבים ישראלים. איוולת, כי אינך מצליח להבין שאילו היו ידיים מקומיות מוכנות לעסוק בתחום לא היה צורך להתיר הבאתן של ידיים זרות; גזענית, מפני שאתה מניח ש"נו, אלה היו ערבים שבנו קודם, וערבים זה ערבים, לא?" בתור הנחה סמויה. האמת היא שלא רק שערבים ישראלים, לא בשונה מיהודים ישראלים, אינם ששים למלא תפקידים בענף הבניין, אלא שלמעשה מדינת ישראל מעסיקה עובדים זרים בתחום הבניין כבר כמעט ארבעים שנים, עם כניסתם של העובדים הפלשתינאים.
צריך לזכור איך התחיל הנושא של עובדים זרים לבניין: גל העליה הגדול ב-91 הביא לגידול חד בהשקעה בבניין; בעוד שב-93 קוצצו באופן חד היתרי העבודה הניתנים לפלשתינאים, מה שהוליך את תחום הבניין לסטגנציה. אז, כדי לענות על חוסר בעובדים, נפתחו השערים וניתנו היתרים לעובדים זרים רבים. למעשה, הנתונים על עובדים לא-ישראלים כאחוז מכלל המועסקים בסקטור הלא-ציבורי לעומת הנתונים על ההשקעה בבניין כמעט חופפים – כשיש יותר מה לבנות, צריך להביא יותר עובדים.
הנה, צא ולמד: Abtonji&Card הראו במחקרם באוניברסיטת שיקאגו כי לעובדים זרים אין השפעה של ממש על נתוני ההעסקה בישראל. והם לא לבד (גם פישקה ו-ווילינג איתם, וגם פריידברג) – למעשה, רוב המחקרים שנעשו בנושא בארה"ב, אירופה וישראל מראים שלעובדים זרים אין השפעה של ממש על תעסוקת ישראלים.
עכשיו, אולי תעשה את מה שהצעתי בתגובתי הראשונה ותתחיל לדבר עובדות, ולא "נדמה לי". נתונים, בניגוד למה שאתה סבור, אינם היסטריה – הם בסיס טוב לדיון. בוודאי טוב יותר מ"בענף הבניה נדחק מקומם של ערבים ישראלים" חסר ביסוס המבוסס על ניחוש בלתי מלומד.
אתה יכול לספק הפניות למאמרים, למי שלא מעורה בתחום, וכן גם לנתונים הסטטיסטיים השונים? תודה מראש.
אתמול שמעתי השערה שאחד מחלקי האוכלוסיה הבלתי מועסק ביותר הוא נשים ערביות, ושסיבה חשובה לכך היא היעדר תחבורה נאותה מישובים ערביים החוצה. האם מישהו בדק את הקשר בין היעדר תשתיות תחבורה נאותות (בעיקר תחבורה ציבורית) לישובים ערביים ואחוז התעסוקה של נשים ערביות, במיוחד בשוק העבודה השניוני?
נמרוד, מה לגבי השאילתה על מקצועות אחרים שיש בהם מחסור מאוד גדול בכח אדם בישראל? למשל, מתכנתים. חברות ישראליות משתמשות הרבה בשירותי מתכנתים זרים, אבל הם נשארים בחו"ל. למה אין יבוא מאסיבי של מתכנתים זרים, כמו שיש בארצות אחרות? מישהו ביצע מחקר בנושא?
ולבסוף נושא הסיעוד – אתה מספר כי בלי העובדים הזרים, איכות ועלות הסיעוד יפגעו קשות, גם אם ימצאו העובדים הישראלים שימלאו את השירות החשוב הזה. האם מישהו העמיד פעם בפני הציבור את הברירה הזאת – סיעוד איכותי וזול מול יותר מובטלים ישראלים? מי קיבל את ההחלטה להעמיד את הסיעוד בישראל על עובדים זרים?
אורי
"אתה יכול לספק הפניות למאמרים, למי שלא מעורה בתחום, וכן גם לנתונים הסטטיסטיים השונים? תודה מראש." – כלומר, שלושת מראי המקום שהבאתי, שסביר שאפשר יהיה למצוא בכל ספריה אקדמית, אינם טובים מספיק?
"נמרוד, מה לגבי השאילתה על מקצועות אחרים שיש בהם מחסור מאוד גדול בכח אדם בישראל? למשל, מתכנתים. חברות ישראליות משתמשות הרבה בשירותי מתכנתים זרים, אבל הם נשארים בחו"ל. למה אין יבוא מאסיבי של מתכנתים זרים, כמו שיש בארצות אחרות? מישהו ביצע מחקר בנושא?" – הבאתם של עובדים זרים מותרת על ידי הממשלה במספר מצומצם מאוד של תחומים – תעשיה, בניין, סיעוד, חקלאות ומסעדות אתניות. נשאיר את המסעדות האתניות בחוץ – גם כי הן זניחות, גם כי הן מקבלות היתר מעצם מהותן וגם כי העובדים שהן מביאות הם עובדים בעלי הכשרה ספציפית, נדמה לי שקל לטעון שהם חריגים – ונקבל ארבעה תחומים שמוקצה להם, ע"פ חוק, מכסה של עובדים זרים. המכסה הזו מוקצה בדיוק מהסיבות שאמרת: אלה תחומים שאי אפשר שתיווצר בהן לאקונה, תחומים שחייבים להיות. היות והתחומים חייבים להתקיים והישראלים לא נכונים לעבוד בהם, המדיהה מתירה עבודה של עובדים זרים. נראה לי די ברור למה מתכנתים או פרופסורים לכלכלה לא בדיוק עונים להגדרה של נחיצות גבוהה. מה שיפה כאן הוא שאתה הוא זה שטען זאת מלכתחילה – "סיעוד ובנייה לא יכולים להמחק כי הדרישה לעובדים היא דרישה קיומית" – ועכשיו, כמו אתה מתנער מהגדרתך שלך.
"ולבסוף נושא הסיעוד – אתה מספר כי בלי העובדים הזרים, איכות ועלות הסיעוד יפגעו קשות, גם אם ימצאו העובדים הישראלים שימלאו את השירות החשוב הזה. האם מישהו העמיד פעם בפני הציבור את הברירה הזאת – סיעוד איכותי וזול מול יותר מובטלים ישראלים? מי קיבל את ההחלטה להעמיד את הסיעוד בישראל על עובדים זרים?" – הישראלים, שלא מוכנים לעבוד בתחום. אין עובדים ישראלים. חפש אותם, אמור לי אם תמצא – אני אשמח לשלם פחות, להתעסק בבירוקרטיה פחות, להפסיק לכסוס ציפורניים מול שער הדולר ולהעסיק ארבעה ישראלים. בחיי.
טכנית לא הבאת מראי מקום אלא שמות בלבד, ובמקום אחד גם אוניברסיטה.
כן. השמות האלה יניבו יותר ממחקר אחד בכל מערכת ספריה.
בענף הבנין לפחות וגם בענף החקלאות זה ענין של אינטרסים של קבלנים ובעלי משקים המעוניינים להעסיק פועלים בשכר זול. כמו כן יש לחץ מצד חברות כח אדם להביא פועלים זרים.
בחקלאות עבדו הרבה נשים ערביות שהיום הן מחוסרות תעסוקה.
כמו כן קיימת טענה כי ענף הבניה הישראלי עתיר כח אדם ולא מתועש כמו באירופה וארה"ב בגלל הזמינות של כח אדם זול.
אם תתעקשו אני אחפש רפרנס.
הרב אליהו הוא לא ממש "הרב של הציונות הדתית", למעשה, הוא הרב של החרדים-לאומיים (חרד"ל). רק היום קראתי את המאמר של בן נון http://test.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3744444,00.html
יואל בן נון זה החריג. אין שום סיבה להפוך אותו לנורמה. הרבנים למשפחת אליהו – מרדכי ובנו שמואל – שניהם וכל אחד לחוד הם בדיוק "הרבנים של הציונות הדתית".
מה שרציתי לומר זה שהיום כבר אפשר לדבר באופן ברור על שני מחנות שונים לגמרי, והרבנים לבית אליהו שייכים באפן מובהק למחנה השני – החרד"ל. להגיד שהם הרבנים של הציונות הדתית זה כמו להגיד שהאפיפיור הכומר של הנוצרים (ולא הקתולים).
לא כתבתי שהוא "הרב של הציונות הדתית"; כתבתי שחנפיו מתארים אותו כך. היה בשעתו נסיון של יצחק לוי, כשהיה שר חינוך ומנהיג המפז"ל, להכתיר אותו ככזה – נסיון שהתקבל בתוצאות מעורבות. כך או כך, הוא ודאי הרבה יותר פופולרי ונחשב מאשר בן נון. האחד הוא טרוריסט, השני מתריע מפני טרור והצדקה הלכתית לטרור. בדוק מי מביניהם נזקק להגנה.
מי שנזקק להגנה הוא מי שפחות אלים ולא מי שפחות פופולרי.
את הלינק סוקובי אפשר להחליף ל:
http://www.southparkstudios.com/episodes/103561/
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Succubus
השד הוא אמיתי לחלוטין
יוסי: "הקבלנים ובעלי הלטיפונדיות התרגלו לעבודה זולה, פלסטינית או זולה. הם לא מוכנים להעסיק ישראלים. יקר מדי."
לפני מספר שנים (2003-4) עבדתי כפועל באתר בנייה. השכר באותה תקופה נקבע ע"פ הסכם קיבוצי מחייב לענף ועמד על 25 ש"ח לשעה – לפועל מתחיל, ללא ניסיון וללא הכשרה. במהלך עבודתי עבדתי עם עובדים זרים סיניים, אוקראיניים ואף פלשתינאים (שב"חים דרך אגב) אך מעט מאוד ישראלים.
כאשר שאלתי את הבוס מדוע הוא אינו מעסיק עוד ישראלים הוא סיפר שכאשר הוא קיבל את ניהול האתר הוא פיטר את כל הפועלים הזרים, וביקש רק ישראלים. לאחר חודש שהאתר עמד ריק הוא שכר שוב פועלים זרים.
בנוסף, ידוע לי שבכל תקופת עבודתי פורסמה מודעת דרושים לאתר וכן ביקשו מלשכת התעסוקה לשלוח אלינו פועלים, אך למעט בודדים, אשר נמלטו לאחר יום לא הגיעו כמעט דורשי עבודה.
אוסיף עוד ואציין, שלמרות שהעבודה כללה שעות ארוכות היא לא הייתה קשה פיזית, וכאשר היו חלקים שדרשו מאמץ מיוחד לרוב ביצעו אותם הפועלים הזרים, כך שגם אנשים מבוגרים בעלי בריאות סבירה היו בהחלט יכולים להתמודד באתר.
ישנם סיפורים נוספים, אך סיפור זה מדגים שכדאי לבדוק לפני שמשתלחים בהאשמות, מה עוד על גורם שכלל לא קשור לנושא הפוסט.
אם לא הייתה לו אופציה אחרת ישראלים היו מגיעים ואולי הוא היה נאלץ לשלם 40 ש"ח לשעה.
לגבי העסקת ישראלים בבניה וחקלאות, במקום פועלים זרים:
דעתי היא שבשניהם ניתן (וצריך) לעבור להעסקת ישראלים במקום עובדים זרים, אבל המעבר לא יקרה דרך השוק החופשי. הדוגמה של דרור היא בהחלט מייצגת. כאשר מנהל הבנייה פיטר את כל הפועלים הזרים וביקש ישראלים – מה הוא חשב? שמייד יגיעו ישראלים? ולמה בדיוק?
מאמץ מתואם של כל הרשויות יכול היה להביא למצב שישראלים עובדים בבניין. לא שיש לי איזשהן אשליות שזה באמת יקרה במדינה שלנו, כי זה מצריך תפיסת עולם "סוציאליסטית" (שומו שמיים) שבה המדינה קובעת מה רצוי לה ופועלת על מנת לממש את זה. ולא שנותנים לשוק החופשי לפעול ומה שיקרה הוא מה שיקרה (ואחר כך עוד מקדשים את המצב הזה כי אם השוק החופשי גרם לו אז כנראה שזה מצב טוב…)
אפשר לדקדק בפרטים אם רוצים, אבל בגדול מה שהיינו צריכים לעשות הוא להפוך את מקצוע הבניין למקצוע יציב ומכניס. מנקודת הראות של העובד, אם הוא היה יודע שהוא מגיע לעבודה קבועה, להרבה שנים, עם משכורת גבוהה (או לפחות שהולכת וגדלה בצורה ידועה), והעבודה מעניינת, ואינה קשה מבחינה פיסית יותר מעבודות אחרות, והתנאים טובים, ולא עובדים בשעות מטורפות, ושהיא מתאימה גם לאנשים מבוגרים יותר – אז ודאי שהרבה עובדים היו הולכים לזה.
במציאות הנוכחית, להציע שכר של 25 ש"ח עבור עבודה זמנית, ללא שום ראייה קדימה (מבחינת העובד) של סיכוי להישאר בעבודה יותר מכמה חודשים או שנים, ללא שום סיכוי להתקדמות מקצועית, ניהולית, עבודה משעממת, בטכנולוגיות של המאה ה-19, בחברת אנשים אחרים שמתחלפים כל הזמן, ועם דימוי של עבודה פיסית קשה. נו באמת למה שמישהו ירצה בזה.
אני מפקפק מאוד בסיפור הזה של דרור.
יש לי סיפור אחר – בתור דייל קרקע יצא לי לעבוד עם סבלים בנתב"ג. המדינה החליטה שבגלל עניינים בטחוניים רק ישראלים יכולים לעבוד שם, ולמרות שהעבודה שלהם פיזית וקשה והם עובדים בלילות, חגים וכו', אין כלל מחסור בעובדים וזאת משום שמשלמים להם שכר סביר שמפצה על עבודתם הקשה (הם לא מרוויחים שכר גבוה במיוחד, אלא שכר סביר), כך שאין שום מחסור בסבלים.
תחת קונסטלציה אחרת, יכלו להביא עובדים זרים ולספר לנו שהישראלים לא רוצים לעבוד בסבלות.
אגב, העובדה שהעובדים הזרים החליפו את הפועלים הערבים בתחום פועלי הבניין הוא עובדה ידועה ומקובלת ולא טענה מופרכת בכלל.
תחת קונסטלציה אחרת, יכלו להביא עובדים זרים ולהוריד את מיסי הנמל למחירים המקובלים בעולם…
אין שום קשר, דווקא נתב"ג לא מפסיד כסף, אלא הוא רווחי מאוד. את מיסי הנמל קובעת המדינה.
אגב, אפשר לבטל את שכר המינימום או להביא עובדים זרים על כל תחום – אנשי היי-טק, מהנדסים, רואי חשבון, כלכלנים וכו' ואז שיעור העוני יעלה אבל הכל יהיה זול יותר.
קל להיות רווחי שאתה מונופול שמוגן על ידי המדינה…
כתבתי למעלה, שוק חופשי תמיד (מלבד מקרים קיצוניים בהם אי אפשר לקיים תחרות) יהיה יותר יעיל יותר משוק לא חופשי. אולי יהיו לו בעיות אחרות, של צדק או חברה, אבל מבחינה כלכלית העדיפות של פתיחת השוק היא חד משמעית.
הגדר יעילות
התוצרת של החברה תהיה גבוה יותר, איכותית יותר וזולה יותר.
ועל זה רק נותר לומר שצמיחה לשם צמיחה היא האידאולוגיה של תא סרטני. (אדוארד אבי)
טוב… הייתי מביא איזה ציטוט על אנשי קש, אבל מה הטעם?
מהי תוצרת גבוהה איכותית וזולה של מנהל קרן גידור? של רופא? של סוהר? של אחראי על פרסום סמוי בערוץ 24?
באיזה מובן משהו עדיף "כלכלית", אם הוא גורם לבעיה חברתית ארוכת טווח? על פני איזה תקופה אתה מודד?
אי אפשר להגיד מה התוצרת של כל עובד, אבל שוק שמכיל מנהלי קרנות גירוד ואחראים של פרסומות סמויות יהיה יעיל יותר משוק בלי פרסומות וקרנות גירוד. אנחנו הרי יודעים מה היה המצב הכלכלי בברה"מ, בסין, בקוריאה, בגרמניה המזרחית, באלבניה ובכל מדינה אחרת שניסתה למנוע את השוק החופשי. מצד שני אנחנו יודעים מה המצב הכלכלי במדינות שמאפשרות שוק חופשי. כשיש קורלציה חזקה והסבר הגיוני, אין סיבה שלא לקבל סיבתיות, ובטח שחייבים לדחות כל אפשרות לסיבתיות הפוכה.
saying all this, זה שמשהו עדיף כלכלית לא אומר שצריך לעשות אותו. לנו, האנשים שחיים בחברה יש עוד כמה ערכים שאנחנו רוצים לקדם, והיעילות הכלכלית היא בוודאי לא היחידה, החירות, השיוויון, הביטחון, הצדק, החברה, זכויות האדם (הלאומנים יוסיפו את זכויות הלאום, הסוציאליסטים יוסיפו את מעמד הפועלים, הדתיים יוסיפו ערכים הדתיים, הירוקים יוסיפו את הסביבה וכך הלאה..) את כולן נרצה לקדם *גם* כשהם מתנגשים ביעילות הכלכלית או אחד בשני. בשביל זה אנחנו מתווכחים זה עם זה, ולא נותנים לכלכלנים (או לרבנים, או ליושבי ראש ועדי עובדים, או לגנרלים, או לפרקליטים…) לנהל לנו את המדינה ואת החיים. אבל, כשנעשה את זה לא נעמיד פנים שאנחנו עושים את זה בשם "יעילות" כלכלית, אנחנו עושים את זה *למרות* שאנחנו יודעים שכמעט בכל פעם שאנחנו פוגעים בתחרות החופשית אנחנו פוגעים ביעילות הכלכלית של המדינה. הויכוח הפוליטי הוא לא ויכוח כלכלי, אלא ויכוח בין ערכים שונים, שלפעמים לאחד הצדדים יש טיעון כלכלי חזק יותר מהשני.
אם נגרש את כל עובדי הבניין הזרים ההשלכות הכלכליות יהיו מובהקות, מחירי הבתים יעלו, איכות הבניה תרד, גודל הבית הממוצע ירד, הייצוא הישראלי יירד, איכות החיים הממוצעת תרד. זה לא אומר שבגלל זה לא צריך לגרש אותם (לא צריך לגרש אותם בגלל שהנוחכות שלהם טובה למדינה, לדעתי), אבל זה כן אומר שמי שרוצה לגרש אותם צריך להסביר לנו למה הוא רוצה שנשלם את המחיר של הגירוש. אם מי שרוצה לתמוך בגירוש מתחמק מהמחיר (או גרוע מזה, מעמיד פנים שיש כאן רווח), או שהוא לא מבין על מה הוא מדבר או שהוא דמגוג, ובשני המקרים, אין שום סיכוי שהוא ישכנע אותי או כל אדם חושב.
פליטת-פה פרוידיאנית שאולי יש בה מן העומק (לאור מה שגילה העולם בשנה האחרונה): "מנהלי קרנות גירוד"…
העולם גילה בשנה האחרונה שצפון קוריאה היא המדינה העשירה בעולם?!
או שצמיחה בשוק "חופשי" היא לפעמים עורבא פרח ואשלייה. ושדמגוגיה זה רע לעור הפנים.
שמואל הגישה שלך היא גישה צרה כל כך שהיא לא מדוייקת.
יש יותר ממודל אחד לשוק חופשי. יש יותר מדרך אחת לאפשר תחרות. אתה מצטט בצורה עיוורת גישה אחת שרווחת בחלק מסוים של הפוליטיקה והאקדמיה בארה"ב. זו גישה שגרמה לנזק אדיר לכלכלה העולמית, גישה שאחד ממייצגיה (גרינספאן) הודה שהוא טעה.
המודל הרווח באירופה או בסדנדינביה או ביפן אינו פחות יעיל. ולו רק משום שאני חושב שיעילות נמדדת גם בשאלה האם רוב האנשים בחברה יכולים למצות את פוטנציאל ההשתכרות הכלכלי שלהם. וזה לא קיים בארה"ב מסיבות רבות ושונות.
לדוגמא תבדוק ספר שנקרא
http://en.wikipedia.org/wiki/Nickel_and_dimed
ומסתבר שיצא בעברית
# כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה/ ברברה ארנרייך; מאנגלית: אסף שור. תל אביב: בבל, תשס"ד, 2004.
יש מחקרים שמראים שמדינות שנדיבות יותר בדמי האבטלה שלהן מצליחות להשיג שיעור נמוך יותר של אבטלה מבנית. והעסקה טובה יותר (משתלמת יותר) של העובדים שלהן.
בין אין שוק חופשי בכלל ליש שוק ג'ונגל לא מרוסן, יש גם אלטרנטיבות באמצע. אני לא חושב שניו-זילנד יעילה וכלכלית יותר מדנמרק, למרות שבניו-זילנד יש פחות הגבלות וחוקים סוציאליסטיים.
הנה מאמר שכתבתי ופורסם במגזין הניהול של "הארץ", שמשווה את 4 מדינות סקנדינביה ל-4 המדינות האנגלו-סקסיות ב"מדד התחרותיות" של "הפורום הכלכלי העולמי". כפי שתראה למדינות האנגלו-סקסיות אין כל יתרון על-פני המדינות הסקנדינביות במדד זה.
http://www.aplaton.co.il/story_389
יותר מזה, ישנו מדד שנקרא "מדד החופש הכלכלי", ומייסדיו גם טענו שקיים קשר בין חופש כלכלי וצמיחה, אלא מה? הם לא שיקללו בנתוני הצמיחה שלהם תמ"ג לנפש ולא שיקללו זאת בהתאם לכוח הקנייה, כמו שנהוג במדדים בינ"ל. אם משקללים את הנתונים בהתאם לכוח הקנייה ולתמ"ג לנפש, קיים למעשה קשר שלילי בין מידת החופש הכלכלי לבין צמיחה.
http://www.leftbusinessobserver.com/FreedomIndex.html
דנמרק היא מהמדינות החופשיות בעולם, שוודיה היא מהפחות חופשיות בעולם החופשי (אבל עדיין חופשית בהרבה מישראל), פינלנד היא בכלל נורדית ולנורווגיה יש משאבים טבעיים שאין לניו זילנד. יש ביניהן הרבה קשרים תרבותיים, כלכליים, חברתיים… אבל מבחינת החופש הכלכלי אין הגיון רב בקיבוץ שלהן.
אם דנמרק היא אחת מהכלכלות החופשיות ביותר, אז מוזר שעפ"י בדיקה של האיחוד האירופי דנמרק היא המדינה היקרה ביותר באירופה.
http://www.latimes.com/business/nationworld/wire/sns-ap-eu-eu-prices,0,5379006.story
או שדנמרק לא "חופשית" כלל או שאין קשר בין כלכלה חופשית למחיר המוצרים ויוקר המחייה.
והנה המחקר המלא מאת האיחוד האירופאי, פה כתוב במפורש שהמחירים בדנמרק הם הגבוהים באירופה
http://epp.eurostat.ec.europa.eu/cache/ITY_PUBLIC/2-16072009-AP/EN/2-16072009-AP-EN.PDF
מה הקשר ליוקר מחיה? למחיר של מוצרים? מישהו אמר איש קש? הרי המחיר של המוצרים באלבניה בזמנו היה קרוב לרצפה… האם זה אומר משהו?
מדינה היא דבר מורכב, גם בתחום הכלכלי. בוא נקח דוגמא פשוטה: רשת טלפונים קוויים. בארה"ב, שוק הטלפוניה חדל להיות חופשי כבר ברבע הראשון של המאה ה-20 (תודה ל-AT&T ולממשלת ארה"ב). כתוצאה מכך, כבר באותה תקופה, הוקמה רשת טלפונים אחידה שהקיפה את כל ארה"ב, כולל יישובים נידחים ביותר.
בצרפת, לעומת זאת, עד לסוף מלחה"ע ה-2, שוק הטלפוניה היה נתון בידי מספר רב של חברות פרטיות, ללא התערבות ממשלתית ממשית. כתוצאה מכך, בצרפת של אותה תקופה היו המון חברות טלפוניה, אבל בין לקוחותיהן היה רק חלק קטן של אוכלוסיית המדינה. באיזה מצב, לדעתך, הייתה יעילות של שוק הטלפוניה גדולה יותר?
למקרה הספציפי, בהחלט יכול להיות שטלפונים זה שוק שקשה לקיים בו תחרות חופשית לגמרי. הוספתי הסתייגות מראש, ואני לא מוצא שום סיבה להוסיף אותה עוד פעם.
למקרה הכללי (ז"א לפני שתמצא לי עוד עשרות אנקדוטות, על מנת שנוריד את שיטת הדיון הזאת מהפרק), השאלה איזה שוק טלפונים יותר יעיל היא לא רלוונטית, נתב"ג כמו שציין כאן מישהו מאד ריווחית, הבעיה היא שהרווחיות של נתב"ג עולה לרווחיות של המשק כולו (למשל, תייר חובב היסטוריה ששוקל אם לסוע לבקר בירדן, מצרים, איטליה, יוון או ישראל, יגלה שהטיסה לישראל מכמעט כל מקום בעולם יקרה מהמתחרות – נתב"ג מרוויחה – נהגי המוניות ובעלי המסעדות מפסידים – כולנו מפסידים בממוצע). אולי שוק הטלפוניה בארצות הברית היה יעיל יותר, אבל זה לא אומר כלום על התרומה שלו ליעילות של המשק בארצות הברית (זה גם לא אומר כלום על הסיבות לרווחיות, בהחלט סביר שיש כאן סבתיות הפוכה, משק חופשי ויעיל יותר שגורם לרווחיות של חברת הטלפונים).
האם באמת יש תיירים כאלה? טיסות לתל-אביב זולות יותר מלשכנותינו, אבל מחיר החבילה הכולל יהיה יקר יותר בישראל, לא משנה מה תעשה. מי התייר ששינוי של כמה שקלים ישנה את דעתו? ומי בדיוק ירויח מהורדת השכר או פיטורים של הסבלים חוץ מחברות התעופה שיעבירו רק חלק מההפרש ללקוחות/עובדים?
במקרה הזה, כמו בחלק עצום מהמקרים במציאות, "היעילות" המושגת לא מועברת ולא יכולה להיות מועברת הלאה. בעקבות התייעלות, קורים לעיתים קרובות 2 דברים: העברת חלק מההפרש למי שיש לו כוח קרוב מאוד למוקד ההתייעלות (בעל הון, מנהל/פקיד בכיר, עסקן), וירידה בתפוקה ששוה או אפילו גדולה למה שנשאר מתוצרי ההייעלות.
אתה כותב כל הזמן על יוצאים מהכלל, אבל בפועל, הכלל תקף לעיתים רחוקות, ואני לא מכיר כלכלן נחשב פרט לפרידמן שטען שהכלל תקף לעיתים קרובות כל כך. זה בוודאי לא הוכח.
השוק החופשי יעיל עבור סוכנים רציונליים עם ידע מושלם וחוקי משחק ברורים – לכן כל עסק כמעט דואג לנצל חוסר ידע, אי רציונליות, או לכופף את החוקים.
אם הכלל לא תקף לרפואה, לשירותים פיננסיים, לשיווק, למזון, בגדים, אנרגיה, לשירותים משפטיים ולחלק גדול מהתשתיות – אני ארצה הוכחה לכך ש"ההתייעלות" תשרת מישהו לפני שמפטרים עובדים גם בלי להכניס אף שיקול "לא כלכלי"
תיירים פוטנציאלים, בוודאי שיש. "מחיר החבילה הכולל יהיה יקר יותר בישראל, לא משנה מה תעשה." האמנם? יקר יותר מיוון ואיטליה? הרשה לי לפקפק.
"מי התייר ששינוי של כמה שקלים ישנה את דעתו?" זה לא כמה שקלים, זה עשרות אחוזים.
"בעקבות התייעלות, קורים לעיתים קרובות 2 דברים: העברת חלק מההפרש למי שיש לו כוח קרוב מאוד למוקד ההתייעלות (בעל הון, מנהל/פקיד בכיר, עסקן), וירידה בתפוקה ששוה או אפילו גדולה למה שנשאר מתוצרי ההייעלות." ירידה בתפוקה קוראת לעיצים מאד מדירות בשוק חופשי, בגלל שאז התחרות תאלץ את המתחרה להגדיל את התפוקה או לחדול מלהתקיים. העברת הההפרש לאנשים מסויימים בהחלט יכולה להיות, כאמור, היעילות תעלה בממוצע. יכול להיות שזה אומר ששרי אריסון תרוויח פי שמונה ושאר האזרחים ירוויחו חצי ממה שהם מרוויחים היום. אמרתי מראש, צודק זה לא. בשביל צדק אנחנו מתערבים בכלכלה החופשית, ואנחנו עושים את זה במודע, בגלל שאנחנו מעמינים בצדק כערך, ולא מעמידים פנים שזה יעיל.
"אני לא מכיר כלכלן נחשב פרט לפרידמן שטען שהכלל תקף לעיתים קרובות כל כך. זה בוודאי לא הוכח." יש כלכלן רציני בעולם המערבי שטוען שתחרות חופשית (כשהיא אפשרית וחופשית באמת) פוגעת ביעילות? מי זה?
"אני ארצה הוכחה לכך ש"ההתייעלות" תשרת מישהו לפני שמפטרים עובדים גם בלי להכניס אף שיקול "לא כלכלי"" אין בעיה, תלמד קצת היסטוריה.
שמואל, לגבי הסתייגות אתה מדבר על זה: "שוק חופשי תמיד (מלבד מקרים קיצוניים בהם אי אפשר לקיים תחרות) יהיה יותר יעיל יותר משוק לא חופשי"?
אם כן, אזי המקרה של שוק הטלפוניה אינו תואם את ההסתייגות שלך. אפשר היה לקיים תחרות בשוק הטלפוניה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ועוד איך. עובדה היא בצרפת התקיימה תחרות כזאת בין כמה אלפי (!) ספקים. ועובדה אחרת היא שהיקף הפריסה של רשתות הטלפוניה בצרפת (כולן ביחד) היה קטן יותר מהיקף הפריסה של רשת הטלפוניה בארה"ב, שרובה בא לעולם כתוצאה מהסכמים שונים בין AT&T למוסדות הממשל, שהיו רחוקים מעקרונות השוק החופשי כרחוק מזרח ממערב.
(אני לא מבין למה אתה מתעקש להתווכח על נושא שבמילא לא חשוב, הרי כבר הסברתי לך שאני לא מדבר על התייעלות של שוק אחד, אלא על התייעלות של המשק כולו, אבל אם אתה רוצה-) שוק הטלפוניה הוא במובהק שוק שלא בנוי לתחרות חופשית. כשאני קונה טלפון אני עושה את זה על מנת לדבר עם דוד ושאול. לכן, ארצה שהספק שלי יתחייב לספק לי גישה לספקים של דוד ושאול. את זה אפשר להשיג בשתי דרכים, או שאלך לאותו ספק של דוד ושאול (ולכן הגודל של הספק קובע את הגודל העתידי שלו, ולכן אין כאן מקום לתחרות חופשית, ומתחרים חדשים לא יגררו את הותיקים לתחרות) או שהספק שלי ידבר ויתאם עם הספקים של דוד ושאול (ואז, שוב, אין כאן תחרות אמיתית אלא תיאום בין הספקים השונים, לרוב בחסות המדינה, אין לי שמץ של מושג מה היה בצרפת, וזה גם לא מעניין). בכל מקרה, תחרות חופשית אי אפשר לעשות ככה.