לכשיחקרו, ויש לקוות שיחקרו, את התנהגותה של התקשורת הישראלית במהלך המלחמה האחרונה, יהיה מקום להקדיש פרק מיוחד במחקר לאחד אתרי החדשות הפופולריים ביותר, מעריב nrg, או בקיצור נר"ג. (גילוי נאות: הכותב עובד באתר חדשות מתחרה).

בתור אתר שלא הצליח להחליט אם שמו הוא ישראלי או לא, נר"ג הוא הסמן הימני הקיצוני בקרב אתרי המיינסטרים. התופעה בולטת במיוחד בנר"ג מתנחלים (המוסווה כ"נר"ג יהדות"), אבל היא פשתה באתר כולו. האתר היה יותר פטריוטי מפטריוטי, ובשילוב עם עיתון האם מעריב יצא במתקפה על עצם הרעיון של ביקורת על הצבא והממשלה. במיוחד הצבא. בהתאם, יצא נר"ג למתקפה שוצפת על התקשורת הישראלית, וכפי שכבר נכתב כאן העלה מאמר דעה סהרורי במיוחד, שקרא לגיוס התקשורת הישראלית.

השבוע יצא האתר בשאלון, שאמור להבהיר מי האשם במחדלי המלחמה:

לי, אישית, חסרים כמה מועמדים. למשל, לא ברור לי מדוע הצבא נתפס כמי שאין לו כל קשר לכשלון צבאי, ואיך הצליח דני חלוץ להתחמק מרשימת החשודים, בעוד דווקא אהוד ברק נמצא בה. לא הבנתי איך התקשורת אשמה במצב יותר מאשר, נניח, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז. בין הפותרים נכונה יוגרל דן מרגלית.

וויליאם רנדולף הרסט נזכר לדראון עולם, לאחר שפמפם את היסטריית המלחמה עם ספרד ואמר, על פי האגדה, לאחד מכתביו: "אתה ספק את הכותרות, אני אספק את המלחמה". נמרודי ונר"ג מפרכסים את דעת הקהל הימנית כזונות המפרכסות זו את רעותה, מפמפמים אווירה היסטרית של חוסר אמון במערכת הפוליטית האזרחית, ומקדמים את אגדת הסכין בגב. הם מתעלמים מהעובדה שהמערכה נגד התקשורת היא בומרנג; היא תחזור גם אליהם.

על אחת כמה וכמה אם הדברים יצאו משליטה והמיאוס מן הפוליטיקאים יביא להעברת השלטון רשמית לידי הכת הצבאית. אז יגלה נמרודי עד כמה צונח העניין בעיתון פטריוטי. אלא שאז יהיה מאוחר מדי, ולא יהיה מי שיזכור אותו, אפילו לא כהרסט ישראלי.

(יוסי גורביץ)