ויקוצו מפני בני ישראל
למה בונים הישראלים מכשול גבול מול עזה, שכמוהו אין בשום מקום בעולם?
“בסך הכל,” מדווח הכתב הצבאי אלכס פישמן בהתפעמות במוסף השבת של ידיעות אחרונות, בכתבה שכותרתה “רובוטים במקום רב”טים”, “השקיעה מדינת ישראל באדמה סביב עזה יותר משני מיליוני קוב בטון – כמות המאפשרת בניית כביש בטון להולכי רגל מתל אביב עד אתונה. נעשה שימוש בכ-120 אלף טונות של ברזל – כמות שיכולה לשמש לבניה של 12 מגדלי אייפל. מכשול כזה לא קיים בשום מקום בעולם, אפילו לא בגבול בין שתי הקוריאות.” עלות המכשול – הרשמית, חשוב לציין; אף אחד לא יופתע אם עלותו תחרוג מהתקציב – היא 3.5 מיליארדי שקלים.
כלי רכב רובוטיים, מלווים כל אחד במל”ט; 1,200 תרנים שתפקידם לתצפת לתוך הרצועה; עמדות צלפים מבוטנות, למקרה שבכל זאת יוחלט להרוג את העזתים הלא חמושים אישית ולא על ידי רובוט; לא פחות משלושה שטחי הרג בין הרצועה ובין הגבול; ועוד ועוד. כל זה, מדווחים לנו בהתרגשות מטעם מחלקת היח”צ של צה”ל, יהיה מוכן ממש בקיץ, וכשהבניה תושלם, יוסר הסיוט הגדול: אף עזתי לא יוכל יותר לחדור למדינת ישראל.
מספרם של העזתים שניסה לחדור לישראל בשנים האחרונות לא ברור, אך יש כמה מהם מדי חודש. כמעט בלי יוצא מן הכלל, הם מסגירים את עצמם לצה”ל ברגע שהם עוברים את הקו. הם מעדיפים את הכלא הישראלי הסגור על הגטו שממנו הם נמלטו. מי יודע, אולי יצליחו, אחרי שירצו את עונשם, להתמקח עם סוהריהם-לחיים ואלה יתרצו לאפשר להם לעבור לגדה ולא לרצועה. אולי אפילו יצליחו לקבל מקלט מדיני במקום אחר. לא סביר, אבל יכול לקרות. בסופו של דבר, הם בורחים מאזור אסון מתמשך, שלרוב מוחלט מהאוכלוסיה הקטינה בו אין גישה למים נקיים, אין עבודה, אין עתיד. אזור אסון מעשי ידי אדם, חשוב לציין: ידי ישראל, אם לדייק.
שיעור חוצי הגדר העזתים שהרגו או פצעו ישראלי בחמש השנים האחרונות: אפס.
עכשיו, כמה מספרים. בצד הצפוני של מכשולי הגבול בקוריאה ניצב צבא צפון קוריאה, עם כ-950,000 חיילים סדירים ו-7.6 מיליוני חיילי מילואים; הוא הצבא הרביעי בגודלו בעולם. הוא מצויד בבכ-4,300 טנקים, יותר מ-8,000 קני ארטילריה, וכ-5,500 משגרי רקטות. בצד השני של חומת עזה ניצבים גדודי עז א-דין אל קסאם, שהסד”כ שלהם נאמד בכ-15,000 עד 20,000 איש, כאחוז או פחות מאוכלוסיית הרצועה. מספר הטנקים שעומד לרשות חמאס הוא אפס, כמו גם מספר קני הארטילריה. בעימות הצבאי המלא האחרון עם צה”ל, בטבח צוק איתן (צה”ל העדיף לקרוא לזה מבצע) צה”ל לא נתקל ולו בכיתה של אנשי חמאס, שלא לדבר על מחלקה. ולא, חומת ברלין החדשה לא תחסום בשום צורה ירי רקטות או מרגמות. זה מצוין במפורש בכתבה.
אז למה בעצם בנינו אותה?
יש כמה סיבות לכך. אחת מהן היא כנראה הרצון להמנע מצילומים כמו אלה של הטבח שביצענו על הגדר במארס 2018 והלאה. הוא הצטלם נורא. עכשיו יש לנו את היכולת להרוג עזתים מרחוק, בלי צלפים. מספר המל”טים ברצועה, שגם כך ממררים את חיי העזתים, יגדל שבעתיים. אפשר יהיה להרוג אותם הרבה לפני שיגיעו לגדר. אף אחד פה הרי לא ישים לב.
השניה, בוודאות קרובה, היא השחיתות השגרתית של מערכת הבטחון. היכולת שלה לקחת כסף ציבורי ולפזר אותו למקורביה, בלי שום תועלת ציבורית, היא מן המפורסמות. סביר להניח שמאחורי החברות שקיבלו מאות מיליונים עומדים כמה קצינים בדימוס. השחיתות היומיומית הזו היא חלק מהתמונה מאז שצה”ל התחיל לקבל כסף גדול באמת, אחרי מלחמת ששת הימים. המבוגרים שבינינו עשויים לזכור את קבלני העפר הידועים לשמצה של מוצבי התעלה. כל המל”טים והתרנים והעמדות המבוטנות והרובוטים האלה עולים כסף, ולצה”ל אף פעם לא היה אכפת אם יש קשר כלשהו בין ההוצאה ובין התוצאה. זה לא שזה הכסף של אבא שלו או משהו. הכנסת מעולם לא היתה טובה בפיקוח על התקציב הצבאי, ובשנתיים האחרונות ממילא לא היתה כנסת, או תקציב.
אז כן, שחיתות צבאית שגרתית היא חלק מרכזי בסיפור. אבל יש חלק נוסף וכנראה מכריע: הפחד הקמאי של הישראלים מפני העזתים. היחס הישראלי לעזתים שונה מהותית מהיחס שלהם לפלסטינים יושבי הגדה. יש לכך הסבר לא מסובך: העזתים הם ה-unheimlich שלנו, הזר-הקרוב-מדי. הם מזכירים את החטא הקדמון: הנכבה.
משה דיין ניסח את זה היטב, בהספד שלו לרועי רוטברג, באפריל 1956: “אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.” ב-1956 עוד אפשר היה לומר את זה: שאנחנו חיים על אדמה שדודה של עם אחר.
ומאחר והעזתים, צאצאי פליטים ברובם, מזכירים לישראלים בעצם קיומם איך קמה ישראל, את מה שהישראלים רוצים כל כך לשכוח, הישראלים מתעללים בהם בחימה שפוכה. “הלוואי שעזה תטבע בים”, אמר יצחק רבין בתחילת שנות ה-90. כמו תמיד, הישראלים רצו את אדמת עזה בלי תושביה: במשך 35 שנים הוקמו התנחלויות חסרות כל סיכוי ברצועה, והן פונו רק כאשר הישראלים שילמו בדם על הנסיון הנואל להגן עליהן.
עזה מזכירה לישראלים, כאשר אין להם ברירה אלא להתבונן במציאות, שפתרון שתי המדינות הוא אשליה; שהסכסוך הוא לא על 1967, אלא על 1948: למול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם. מה שהקפיא את דמם של הישראלים ב-2018 לא היה עצם המראה של הצעירים הנואשים שמטיחים את גופם בגדר, אלא השם שנתנו לכך: צעדת השיבה.
אז הנה, קחו לכם כמה מיליארדים ובנו מחסום כבד יותר מזה שבין הקוריאות. בנו תרנים ומחסומים ועמדות מבוטנות, הציבו רובוטים, צלפים, מל”טים, והקימו חומות שיסתירו את עזה מהישובים שנבנו על האדמה והכפרים שבהם ישבו אבותיהם של העזתים. העלימו אותה מעינינו. אנחנו לא רוצים לראות מה עשינו – ועל אחת כמה וכמה לא לחשוב על האפשרות שהעזתים יצאו מהגטו שבנינו להם.
חג חירות נעים.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
על היפוך השואה הדוחה שלך("גטו עזה") אני אפילו לא מתכוון להגיב.
אבל תיקון אחד קטן. הסכסוך הוא לא על 48, הוא על עצם הנוכחות שלנו כאן.
מה הבעיה בביטוי ״גטו עזה״?
כמו שאמרתי, אני לא מתכוון לכבד את ההשוואה הדוחה הזאת בתגובה. לכל אדם נורמלי אמור להיות ברור שאין טיפת דמיון.
גטאות היו לפני השואה. ע״פ ויקיפדיה: ״ המונח משמש כיום לציון כל אזור עירוני המובדל או מתבדל תרבותית מסביבתו, ועל פי רוב מוכה-עוני.״ ״היות ששטח הגטאות היה מוגבל ומתוחם, גברה בהם הצפיפות ככל שגדלה האוכלוסייה, והם התאפיינו בתנאי תברואה ירודים ולעיתים בהתפרצויות מגיפות. מאידך, היהודים תושבי הגטאות זכו לאוטונומיה דתית, תרבותית וחברתית יחסית.״
נו באמת, אתה יודע טוב מאוד שהכוונה לסוג מסוים מאוד של גטו.
ובכן, יש כאן כמה אנשים שמחשיבים עצמם נורמאלים ובכל זאת ברור להם שיש דימיון מסויים בהשוואה, דימיון שנוכל ללמוד ממנו. אתה אומר שאנחנו לא נורמאלים? אז מה אתה עושה פה? טיפולי המרה?
יש גם אנשים בעולם שחושבים את עצמם נורמליים ומאמינים שהיהודים שולטים בעולם. אין שום טעם לדיון עם מי שמנסה לטעון שיש איזשהו דמיון בין הטלת סגר על ישות אויב לבין השמדת יהודי אירופה.
סוגרים אוכלוסיה של כמעט שני מיליוני אנשים מאחורי חומות, מונעים מהם כניסה ויציאה אלא באופן בלתי חוקי, סופרים להם את הקלוריות שמותר להם לאכול, לא מאפשרים להם לבנות, מונעים מהם חשמל, מונעים מהם מים נקיים, כל הזמן טסים מעליהם רובוטים מרעישים שהאנשים למטה יודעים שבכל רגע הם יכולים לירות לתוכם בלי התראה, וכשהם מנסים למחות על כל זה הורגים בהם מאות. באמת, איך אפשר להשוות?
אז אתה לא רוצה להתדיין אלא רק לרטון ולכתוב ״איך אתם מעיזים?״. אני באמת שואל.
כתבו לך כאן למטה, נכון, שהמונח גטו הוא ימי ביניימי במקור. משתמשים בו בהקשרים רבים, לא רק בהקשר השואה, למשל בהתייחסות להפרדה גזעית בערים אמריקאיות – בעבר ועד היום – שאפילו בהן המצב לא מטורף כמו בעזה. אז לא, לא כל התייחסות לגטו עזה היא טענה שרוצחים אנשים בתאי גזים.
תחשוב עובדתית: בעזה היום יש כ-2 מיליון איש שלכודים בפנים – כמעט אין בא ואין יוצא. מי שמתקרב לגדר – יורה בו רובוט. למעלה מ-90% מהמים אינם ראויים לשתייה ורוב הילדים בתת תזונה. מדוע לא לקרוא לה גטו? כי זה פוגע ברגשות הציבור היהודי? לא יודע, איכשהו האמת חשובה לי יותר מהרגשות הפגיעים של הפריווילגים בפיסת הארץ הזאת.
אתה לא טמבל, אתה יודע טוב מאוד שאתה מיתמם עכשיו.
שים לב, קובי, שלא ענית ולא התייחסת לכלום.
כפי שאמרתי, אני לא מתכוון לתת טיפה של כבוד לטיעון הדוחה הזה.
אז אתה באמת רק בא לכאן רק כדי לכתוב ״איך אתם מעיזים״? לא נראה לי.
אני בא לכאן כי חשוב לי לקרוא גם דעות שאני לא מסכים איתן. זה לא אומר שאני הולך לשתוק על היפוך שואה.
אוקיי, מאה אחוז, אבל תראה איך אתה קורא על מצב מטורף שמתקיים כמה עשרות ק״מ מהבית שלך–שני מיליון אנשים כלואים, שותים את הביוב של עצמם, ומוקפים ברובוטים שיורים עליהם, והתגובה שלך היא ״למה כתבתם גטו!!! תתביישו!!!״
לא נשמע לך קצת הסחת דעת?
אם יש פה משהו מטורף, זה שהתגובה להטלת סגר על ישות אויב כדי למנוע איום על חיי האזרחים שלך זה "אתם כמו הנאצים!!!!!". וזה הדבר הקרוב להתייחסות שהמונח "גטו עזה" הולך לקבל ממני.
אני קראתי גם את הפוסט של גורביץ וגם את התגובות שלך. בפוסט יש הרבה אינפורמציה וטיעונים, שגם אם אתה לא מסכים איתם אי אפשר לומר שהם האשמות ריקות בסגנות ״אתם כמו הנאצים!!!!!״. לעומת זאת, בתגובות שלך עד עכשיו, אני מוצא רק את הטיעון ״איך אתם מעיזים?״. אני מנסה ומנסה ומנסה לשמוע ממך משהו אחר, אבל אתה חוזר וכותב שאתה לא מוכן להתדיין ולחשוב בגלל שיוסי כתב ״גטו״.
לא ברור לי למה אתה מצפה כשכתבתי במפורש שאני לא מתכוון לדון בזה. ההבדלים גם במטרות וגם בביצוע הם תהומיים. אין שום טעם בהשוואה הזאת אלא אם כן אתה מתכוון להשוות את ישראל לנאצים.
זה בדיוק מה שכתבתי, קובי: אתה מסרב לחשוב בגלל שמישהו אמר גטו.
יש דברים שאני מוכן לדון עליהם. "למה אני לא נאצי" זה לא אחד מהם.
שאלוהים ישמור, קובי. מי פה קרא לך נאצי? אתה סתם מסרב לחשוב, כמו בוק.
אתה מיתמם שוב. אין שום תוחלת להשוואת עזה לגטאות הנאצים חוץ מדמוניזציה של ישראל וכל מי שתומך בהמשך של הסגר. היפוך שואה אינו ראוי לשיחה.
אז כל סדרה אמריקאית שמזכירה גטו בהקשר לשכונה של שחורים גם עושה השוואה לנאצים?
יש דבר כזה שנקרא הקשר.
ההקשר פה הוא במוח שלך. זה לגמרי מקובל להתייחס לאיזורים סגורים וצפופים כגטאות. למשל ריכוזים חרדיים מכונים כך לא אחת. ואף אחד לא חושב שזה הופך את החילונים לנאצים.
ואני מניח שכשגורביץ מתייחס בטוויטר שלו לחיילי צה"ל בכינוי "שומרי הגטו", גם אז ההקשר לנאצים הוא רק בראש שלי. תעשה לי טובה. אפילו הוא לא מנסה להעמיד פנים שזאת לא ההשוואה שהוא מכוון אליה.
הנאצים היו אנשים? או שגם על זה אתה לא מוכן לענות?
טוב, עזוב את זה. התייחס בבקשה למה שטענו בתגובות לדבריך. העמד פנים שלא נכתב צרוף המילים גטו עזה.
לא, אני לא מתכוון להתייחס לטענות האלה יותר משאני מתכוון להתייחס לטענות שהעולם הוא שטוח.
במצוקותיך הלוגיות אתה מסרב לענות לטענות לגיטימיות שכנראה אין לך תשובה עליהן בנימוק שאתה לא מדבר עם מי שכותב ׳גטו עזה׳, טכניקה ידועה עוד מימי חטיבת הביניים.
אתה מוסיף פרכה על אבסורד כאשר אתה משווה את הטענות הלגיטימיות הללו של יוסי שכנראה אין לך תשובה עליהן לטענה שהעולם הוא שטוח.
אתה רוצה שנתייחס אליך ברצינות?
נעדר מן השיח, כמו תמיד, הוא מעבר רפיח, אשר נשלט לא בידי ישראל, אלא בידי חמאס ומצרים.
https://www.aljazeera.com/news/2021/2/10/egypt-opens-rafah-border-crossing-with-blockaded-gaza-strip
שום מצוקה לוגית, אני יכול לתת רשימה של הבדלים בקלות. אבל אני לא מתכוון לתת להשוואה הדוחה הזאת יחס רציני, כי זה הרבה יותר ממה שמגיע לה.
למען השם, קובי, חכה שניה! תחשוב!!! אף אחד לא מבקש ממך פה רשימה של הבדלים בין השואה לבין המצור על עזה. ההבדלים ברורים. הבקשה היא שלרגע אחד, רק אחד, תנסה לכתוב משהו אחר מ״אני לא מוכן לדבר איתכם כי כתבתם גטו״ ותשקול את הדברים האחרים, העובדתיים ולא הפרשניים, שנכתבו בפוסט שלעיל – ותראה אחריות כלפיהם, כי הם קורים במדינה שלך, נעשים על ידי הצבא שלך, במימון כספי המיסים שלך.
אתה יודע, בארה״ב של היום, הרבה אנשים בני 40-50 מתעמתים היום עם ההורים שלהם ושואלים אותם איפה הם היו בתקופה של התנועה לזכויות האזרח, למה הם שתקו כשהייתה הפרדה גזעית בעיר שלהם, שחורים לא יכלו להצביע והמשטרה שיסתה כלבי תקיפה במפגינים לא-אלימים ורצחה אותם במכות אלה.
היום הזה יגיע גם כאן. הנכד או הילדה שלך ישאלו אותך, ״אבא, כשישראל הטילה מצור של 14 שנים על עזה, ושני שליש מהילדים שם היו בתת תזונה, ולמעלה מ-90% מהמים לא היו ראויים לשתיה, והצבא הציב רובוטים שירו בכל אומלל שהתקרב לגדר – איך זה שלא עשית כלום? איך זה שלא אמרת כלום? מה חשבת?״ ואתה תגיד להם: ״אין מה לעשות, חמודי. יוסי גורביץ כתב גטו בבלוג שלו, אז לא הייתי יכול לפתח דעה על שום דבר שקשור בעזה. על זה אני לא מוכן להתדיין״.
המדינה שלי והצבא שלי מגנים עלי ועל משפחתי מאויב, ואני עומד, לא ב100%, אבל עומד, מאחורי מה שהיא עושה בעזה. אם כבר, יש לי הרבה יותר בעיות עם מה שאנחנו עושים בגדה, למרות שזה הורג פחות אנשים, וההזנחה והאפליה של ערביי ישראל, למרות שהם אינם תחת כיבוש או סגר. הסגר על עזה מוצדק ב100%, ובטח ובטח שהגנה על הגבול היא מוצדקת. זה לא מאבק לזכויות אזרח, ותפסיק להעמיד פנים שזה הסיפור פה.
כן, עזה היא חרא של מקום לחיות בו. אבל אם הברירה היא בין זה לבין נשק מדויק יותר למיליציות שם, שמטרתו המוצהרת היא השמדתי והשמדת משפחתי, הבחירה שלי ברורה.
אוקיי, עכשיו אתה עונה לעניין. כתבת שאתה ״עומד, לא ב100%, אבל עומד״ מאחורי מה שהמדינה עושה בעזה. תוכל לפרט על למה אתה לא עומד ב-100% מאחורי זה?
למשל, למרות שאני מצדיק בגדול את ההגנה על הגדר, ירי על "מסיתים מרכזיים", מונח עמום עד כדי חוסר משמעות, הוא לא משהו שאני מסכים איתו.
גם אני. מה בנוגע לספירת קלוריות?
תת-תזונה נפוצה בכל מקום עני פחות או יותר. הסגר מן הסתם לא עוזר, אבל שוב, אם הברירה היא זה או יותר נשק לחמאס הבחירה שלי ברורה.
באמא׳שך. תת תזונה נפוצה בכל מקום עני, אז זה בסדר להרעיב את עזה.
כתבת יפה על המקום של עזה בתודעה הציונית. המיתוס שתמיד חשבתי עליו בהקשר של עזה היה של זומבים. זה משהו שכחלק מהאתוס הציוני כבר קברנו מאחורינו, ופתאום הם עולים עלינו מהקבר, ליטרלי מסתערים על חומותינו בהמוניהם ואנחנו צולפים בהם.
שכחת את המנהרות.
העזתים הרויחו את הגדר הזאת ביושר.
את המנהרות גילו וסתמו גם בלי חומות.
ואולי לא את כולן? המכשול הקרקעי הזה הוא מעל ומתחת לקרקע באופן שנועד להכשיל נסיונות חדירה לישראל באמצעות מנהרות.
אם זה לחסום מנהרות, אז לא צריך את המעל לקרקע, כולל את הרובוט–רצח. אם היו מנהרות שלא גילו, אז איפה אלה שהגיעו דרכן לעולל מעללים?
מ–12 מיליון קוב בטון מפורשים על 50 ק״מ של גבול הרצועה, יוצא שטח חתך ממוצע של 240 מ״ר. גלאי מנהרות תופשים הרבה פחות שטח.
טעיתי. 2 מיליוני קוב, לא 12, ולפיכך שטח חתך של 40 מ״ר. בערך כמו גדר ההפרדה, אך שעומקה כגובהה.
איך חומה עוזרת נגד מנהרה? לא מסתדר לי באופן הגיוני.
זו לא רק חומה אלא מכשול מורכב מעל ומתחת לפני הקרקע
כמו שיוסי כתב, עד עתה לא נראה צורך במכשול יותר מורכב בממה שהיה. אפילו חומת ברלין חסמה טוב מאוד והיא היתה פשוטה בהרבה.
עוד סיבה לזה היא שרובוטים שיורים בהפעלה מרחוק צריך לשפר ע״י ניסיון על מטרות חיות. אחרי שיתאמנו קצת וישופרו אפשר יהיה למכור אותם ברחבי העולם לעוד מדינות מאוד דמוקרטיות עם קצת בעיות, והיינו אור לגויים.
ועוד סיבה היא שחלק מהרובוטים הם רואה-יורה (להבדיל מהפעלה מרחוק), והם לא יכולים לעמוד לדין בהאג.
באמת באמת כואב הלב.
שאלת תם:
אני גם בעד חיים של חירות וכבוד לעזתים (זאת אומרת לא בגטו) וגם בעד חיים לעצמי ולילדיי כאן. אני מקווה שאין צורך להבהיר מעבר לכך.
אני נגד אלימות.
מה אני אישית יכול לעשות בשביל חיים לכולם כאמור?
איזה פתרון אתם מציעים שאינו שתי מדינות וכדומה?
למצוא פתרון זה קשה – נכון. ולדעתי מי שאומר ״אז נעשה א׳, ב׳, ג׳״ והכל ייפתר ויהיה שלום ומזרח תיכון חדש הוא שרלטן.
אבל בדיוק בגלל זה יש לי בעיה עוד יותר קשה עם אנשים שאומרים ״אני נורא בעד פתרון, ועד אז צריך לכלוא אותם ולירות על כל מי שמתקרב, כי הכל נורא מסוכן ואני רוצה לשמור על הילדים שלי״. אי אפשר לכלוא אנשים עד שתמצא פתרון כי יש כאן עניין של סיבה ומסובב: אי אפשר ליצור גטו ורעב ומוות ואז להתפלא שנלחמים בך ואין פתרון.
יש לי חבר שגדל וחי את רוב חייו בעזה שאחרי ה״התנתקות״. הוא אמר לי פעם שעד שהצליח לעזוב (דרך המנהרות) יהודי עבורו לא היה אדם גשמי. הוא ראה יהודים רק כצלליות לבושות חאקי, מאוד רחוקות מעבר לגדר, ובכל פעם שראה אותם שרקו לידו כדורים כמה שניות אח״כ (הוא מבית חנון והשטחים החקלאיים שלהם ליד הגדר). יש דור שלם בעזה שבשבילו יהודים זה לא אנשים, אלא רובוטים ומזל״טים שקורעים את האיברים של המשפחה והחברים שלך עם פצצות.
זה מה שהגטו יוצר – ואתה לא יכול להגיד שצריך להשאיר אותו עד שיהיה שלום. לא יהיה שלום כל עוד הגטו קיים.
אין פתרונות לא-אלימים אחרים: מדינה אחת לכל אזרחיה או שתי מדינות או ווריאציה של שתי האפשרויות האלה. אתה יכול להבחר לראשות הממשלה ולנסות להגיע להסכם. או שתבחר במי שאתה חושב שיעשה את זה בשבילך.
כיצד ניתן לכתוב מאמר על המכשול התת-קרקעי של צה"ל מול רצועת עזה, ללא שימוש בצמד המילים "תת-קרקעי" אפילו פעם אחת?
זה מעט מאכזב, מכיוון שזה מרגיש כמו מניפולציה רגשית, במקום בהתרכזות על העובדות.
אז בבקשה, מעט עובדות :
ניתן לראות פה את פרטי המכשול :
https://img.haarets.co.il/img/1.4342507/1354983806.png
קיר הבטון הוא תת-קרקעי ומרוצף בחיישנים. החלק העילי הוא גדר מתכת בגובה 6 מטרים.
המערכת כבר רשמה הצלחה אחת בעבר, כאשר איתרה מנהרה בשנה שעברה :
https://www.ynet.co.il/news/article/Sy7rbK3wD
המאמר פותח בשאלה "למה בונים הישראלים מכשול גבול מול עזה?".
והנה התשובה הברורה מאליו – כדי לעצור את המנהרות.
הערה נוספת המופיעה במאמר היא "שיעור חוצי הגדר העזתים שהרגו או פצעו ישראלי בחמש השנים האחרונות: אפס."
נכון. אבל הבה נלך שבע שנים אחורה, ונמצא את עצמנו בסאגת המנהרות של צוק איתן, וזה מה שהוביל לבנית הקיר הנוכחי.
עולה השאלה, מדוע כדיי לסנגר על עזה יש צורך במניפולציות רגשיות שכאלו?
מניפולציות רגשיות עובדות. ישראל מוציאה הון עתק על בניית קיר. זה הקיר המשוכלל בעולם, אין קיר חכם ממנו. קיר הקירים.
ישראל צריכה להוציא את הכספים האלה לרווחת אזרחיה. במקום לחשוב על קיר, ישראל צריכה לחשוב על גבולות פתוחים. זאת לא מנטרה חסרת תוכן של שמאלנים מסטולים, זהו שינוי פרדיגמה. עד שלא תקום כאן ממשלה שגבולות פתוחים יהיו האופק שלה אין לנו תקנה. בפועל המשמעות היא לשבת עם כל הנוגעים בדבר למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים ועד שיצא עשן לבן. המניפולציה הרגשית דרושה כדי להתניע שינוי, כי כמו שזה נראה, אין סיכוי שזה יקרה בעתיד הקרוב.
בהנתן האיום שמציבות המנהרות, ההוצאות על הפרויקט מוצדקות, כשם ההוצאות על כיפת ברזל, לדוגמא.
ביטחון האזרחים הוא גם חלק מחובות המדינה כלפי אזרחיה. האם תושבי עוטף-עזה לא יישנו יותר טוב בלילות עתה שהם יודעים שאיום המנהרות הוסר מתחת לרגליהם?
בשביל מצב של גבולות-פתוחים צריך שישרור מצב שקרוי בעגה הישראלית "שלום", כמובן. האם אתה יכול לדמיין גבולות-פתוחים ללא שלום? כיצד זה עובד? המיטב שחמאס מציעים הוא "הודנה", שהיא הפסקת לחימה זמנית, אך לא יותר מזה .. זה הוא פחות-או-יותר המצב השורר כיום, מאז שהחלו להעביר כספים קטאריים לרצועה.
בשביל להגיע לצעד הבא, ולהכנס לשיחות ישירות מול ישראל, חמאס ייאלץ קודם להכיר בה, ואת זה חמאס ממאן לעשות.
חמאס לא יאולץ לעשות כלום. ישראל צריכה ליזום שיחות ישירות עמו ועם עבאס ללא תנאים מוקדמים. אם חמאס לא ירצה שלא יבוא.
אני כלל לא בטוח שיש עדיין אינטרס להנהגה הפלסטינית להכנס למשא ומתן עם ישראל.
יש יותר מידיי ערוצים עוקפי משא-ומתן שעלולים להניב להם תוצאות טובות יותר.
א. הערוץ המשפטי, דרך בית הדין בהאג.
ב. הערוץ הצבאי, המונהג בידי איראן, אשר הכוחות הפרוגרסיביים במערב מתעלמים ממנו או אף מגוננים עליו (קשקושים נוסח "איראן לא תקפה אף מדינה ב200 השנים האחרונות").
ג. הערוץ הכלכלי, בדמות חרמות הBDS (שקיבל אמנם מכה אנושה בחתימת הסכמי השלום/נורמליזציה מול ארבע מדינות ערב, אך עדיין מגובה בידי כוחות פרוגרסיביים במערב.)
כל הערוצים הללו מתקיימים במקביל, ללא קשר אחד לשני, לכאורה, אך הם באים לשרת אותה מטרה, והיא חיסול המדינה-היהודית.
בהנתן זאת, יש להרהר האם להנהגה הפלסטינית לא עדיף לשבת ולחכות, להכרעה בהאג, להתגברות החרם, או להשתלטות איראנית מוחלטת על המרחב, מה שיבוא קודם.
אך גם אם נשים את כל זה בצד לרגע, ההנהגות הישראליות והפלסטיניות ישבו למשא ומתן פעמים רבות, והדבר מעולם לא הבשיל להסכם, אז מה נשתנה הלילה הזה?
אז אתה לא בטוח בקשר לאינטרסים של ההנהגה הפלסטינית. למה, הם בטוחים בקשר אליך? בשביל זה יש מו"מ. אם היה מבשיל להסכם, לא היינו מתווכחים פה. כיוון שלא הבשיל להסכם, עלינו להמשיך במו"מ. מה נשתנה תשאל בסדר. כאן זה מגרש של ילדים גדולים. אלפי שנים לא הבינו מהו הירח עד שהבינו בסוף. זה מה שהשתנה.
אפשר לנסות שוב, כמובן. אך סיכויי ההצלחה לא נראים גדולים, לא תסכים?
פעם קודמת המשא-ומתן נתקע על בקעת הירדן, שאפילו לא נחשבת אחד מן הנושאים היסודיים.
לא אסכים. בפועל כל משא ומתן נגמר בנקודה קרובה יותר להסכם מהמו"מ הקודם, מאוסלו דרך ברק ועד אולמרט.
זה שוב אישרגיל. מקרה עצוב וכנראה שאין מה לעשות פרט לחסימה של כתובות ip.
כנראה. מזהה בכתיבה את הדילוג לאחור והפניה לדרך חדשה בכל מעקש.
אתה אופטימי, שזה טוב.
אבל אני מתקשה לראות את הממשלה הנוכחית מתחילה את המשא-ומתן מהנקודה שאולמרט עצר אותו.
נו ברור – הממשלה הנוכחית, והקודמת, וזו שלפניה ועוד ועוד אחורה. על זה אני מדבר ואת זה צריך לשנות.
טוב, היו ארבעה נסיונות בשנתיים האחרונות להחליף את הממשלה ונראה שכולם כשלו.
מה נותר? להחליף את העם?
כמו כן, גם ממשלה בראשות לפיד או גנץ כנראה לא תגיש הצעה נדיבה כמו ממשלתו של אולמרט. ויש לזכור שגם הצעתו של אולמרט בסוף לא אושרה בידי עבאס ולא התבשלה להסכם.
כמוך, גם אני תומך בניהול משא-ומתן, אבל אין לי ציפיות גבוהות להצלחה.
רעיון טוב להחליף את העם, אבל אינו מעשי. הצעתו של אולמרט, שהייתה הנדיבה ביותר מצד ישראל לא נדחתה על ידי עבאס. הוא אמר זאת במפורש. נכון שאמר שאין טעם לחתום על הסכם אם הצד השני (אולמרט) אינו נהנה ממנדט מהעם, מה שהיה באמת, על רקע האשמתו בפלילים. מזכיר למישהו משהו?
כמו שלא מחליפים משפחה, לא מחליפים עם, כמובן.
כיצד אתה משערך את הסיכוי למשא-ומתן מוצלח?
תלוי בנו. אולמרט כמעט הגיע להסכם. הפערים היו על כמות בעלי זכות השיבה – נדמה לי בין 15 אלף אולמרט, ל 150 אלף עבאס. הוא הסכים לשליטה ישראלית מתמשכת בבקעת הירדן לתקופה מסויימת, הסכים לכוח בינלאומי, הסכים לפרז את ארצו, ושניהם הגיעו לחלק ניכר מההסכמות על ירושלים. הבעיה הייתה ועודנה בעיקר ישראל.
עולה לי זכרון עמום על כך שקראתי בעיתונות התקופה כי אולמרט דורש הצבה של כוחות צה"ל בבקעת הירדן לתקופה של 40 שנה .. אני צודק?
אני בספק גדול שאבו-מאזן הסכים לדבר שכזה.
כמו כן, אני מאמין שהייתה מחלוקת על העיר אריאל, האם לפנותה או להשאירה.
בנוסף לזה, המחלוקת שציינת לגבי זכות השיבה.
אם כך, אני מאמין שאבו-מאזן ואולמרט היו יחסית רחוקים מחתימה, זה לא היה סיפור של יום-יומיים, אך גם כאשר משכללים את כל הפרטים הללו אנו מגיעים להצעה הנדיבה ביותר שראש ממשלה ישראלי אי פעם הניח על השולחן ולמרות כל זאת הדבר לא התגבש לידי חתימה.
אני חושב שכיום אין במערכת הפוליטית אף מועמד ריאלי לראשות הממשלה שיציע הצעה אשר אפילו מתקרבת להצעתו של אולמרט. בטח לא נתניהו, כמובן.
כמו כן, להצעה שכזו לא תהיה גיבוי ציבורי. אני מאמין שגם נבנה בציבור קונצנזוס לגבי בקעת הירדן, ועל כך שעליה להשאר חלק ממדינת ישראל, וזאת בנוסף לקונצנזוס הקיים על גושי ההתנחלויות.
כמובן, שהפלסטינים ימשיכו לדבוק בדרישותיהם, הרי גמישות מעולם לא אפיינה אותם, ועתה שיש להם מנוף לחץ בדמות בית הדין בהאג, אני בספק שהם יבחרו לשוב לשולחן המו"מ.
ולכן אני אומר – הסיכוי להצלחת המשא-ומתן הוא נמוך ביותר.
אני סובר שאתה גם מסכים איתי אך מסרב להודות בכך. זאת אומרת, אתה אומר "תלוי בנו", ואני קורא את זה בתור "כן, סיכוי נמוך, אבל אנחנו אשמים בזה."
אני לא חושב שהפערים היו גדולים. להיפך, אני חושב שניתן לגשר עליהם. לדעתי היינו על סף הסכם. כמו שאמרת – אין היום מועמד ריאלי לראשות ממשלה שיציג את הצעת אולמרט. אבל מחר יהיה.
הקונצנזוס הציבורי היה זהה להיום גם בימי אולמרט. בשנים האחרונות הקולות מימין התגברו, כלומר, הם צועקים חזק יותר, אבל מבחינה כמותית אין שינוי גדול. צריך לדעת למכור את תוכנית השלום, וברגע ששלום אמיתי יהיה בהישג דימיונו של הציבור הוא יידע להתפשר. הימין משלה את עצמו שכל ישראל מתנחל, אבל זה לא כך. הכל תלוי באווירה ציבורית שנשכיל ליצור.
לעניות דעתי, הקונצנזוס הנוכחי בציבור הישראלי, וזה חובק את כלל הציבור היהודי, מבן-גביר ועד ניצן הורוביץ, הוא כדלקמן :
– הכותל המערבי יישאר בשליטת ישראל
– הרובע היהודי בעיר העתיקה יישאר בשליטת ישראל
– השכונות היהודיות בירושלים יישארו בשליטת ישראל
– כמעט כל גושי ההתנחלויות יישארו בשליטת ישראל
– לא תהייה זכות שיבה גורפת
ויש לי מחלוקת לגבי בקעת הירדן וצפון ים המלח, שנראה שהקונצנזוס לגביהם גובר
זה הוא כמובן הקונצנזוס, יש מחלוקת בקרב הציבור היהודי לגבי העמדה על הר הבית, יתר העיר העתיקה, השכונות הערביות של ירושלים, ההתנחליות היותר מבודדות ועוד ועוד
עתה, יש עוד דברים שיש לקחת בחשבון : נתניהו נמצא בשלטון מעל עשור. הפוליטיקה הישראלית התנוונה לחלוטין והכל סובב סביב שאלת נתניהו. הישראלים מעט שכחו את הפלסטינים ונראה שרק "המשוגעים לדבר" עדיין עוסקים בסוגיה הפלסטינית. כמו כן, נראה שהעם מאוד "זז" ימינה.
"השלום" נראה כמו חלום רחוק משנות התשעים. אנשים רבים כבר לא מאמינים לפלסטינים ואני חושב שהרקטות מעזה תרמו לכך רבות.
אתה אומר שיש ליצור אווירה ציבורית להסכמה לויתורים מרחיקי לכת (והצעת אולמרט הכילה ויתורים שכאלו) אך כרגע אנחנו מאוד רחוקים משם.
כן, היינו רחוקים גם משלום עם מצרים, ואז בא סאדאת לירושלים. בתוך יום התהפך הסנטימנט להרבה אנשים. מה יקרה אם רוה"מ הישראלי יבוא לבקר בעזה? או יזמין את הניה לביקור בירושלים? זה נקרא ליצור אווירה ציבורית להסכמה לוויתורים בתמורה להסכם שלום. זאת רק הצעה שרוולית, אפשר לשכלל אותה
מצרים קיבלה בתמורה להסכם את סיני. מה הוא השטח שדורש החמאס מישראל?
שנינו יודעים את התשובה ..
סאדאת הבין שהוא לא יכול לנצח צבאית את ישראל (בפרט לא להשיב צבאית את סיני) ולכן פנה לנתיב השלום, אני לא בטוח שהפלסטינים עוד נגמלו מן החלום שבו הם מביסים את ישראל בשדה הקרב.
והחלום אכן קיים, ראה את נרטיב "קורי העכביש" שחיזבאללה וחמאס מזינים בו את תומכיהם במשך שנים על גבי שנים.